אוכל.. קדימה אוכל..

הפוסט הזה מוקדש לשני אנשים – קודם כל לאשתי שתחיה ולאחר מכן לחבר טוב – שון.

פטריות תמיד היו עולם מופלא בשבילי. תמיד היתה לי משיכה בלתי מוסברת לפטריות – מכל הסוגים – שמפניון, פורטבלו, שיטאקי…

פעם בשבוע אני עורך קניות עם אשתי ומתעכב במדור הפירות והירקות – אולי נמצא משהו חדש.

אז בפעם האחרונה כשראיתי פטריות פורטבלו ארוזות יפה לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי וקניתי 2 מגשים.

האמת היא שהרומן המשולש שלי, של אשתי ושל הפטריות מתחיל בערך שבוע אחרי שהיכרנו – אז בישלתי לה ארוחת שלוש מנות לתפארת כשמנת הפתיחה היתה, איך לא, פטריות פורטבלו.

אז עלה בי החשק העז וקניתי פטריות.

6 פטריות יפות ושמנמנות.

אז מה עושים איתן ?

לפני 6-7 שנים המתכון עבד, בוא נראה אם הוא יעבור שוב (והפעם יש לי עוד כמה טועמים – הילדים, חמתי וגיסי).

שלב ראשון עוקרים בעדינות את הרגל של הפטריה (אל פחד זה לא כואב), קוצצים אותה דק דק דק עם חצי בצל ושתיים שלוש שיני שום.

את התערובת מטגנים במחבת בשמן זית עד לקירמול ומעבירים לקערה.

במקביל, לוקחים 100 גרם בשר טחון (רצוי בקר) ומטגנים אותו בשמן זית עד להשחמה.

מערבבים את הבשר הטחון ואת התערובת של רגלי הפטריות, הבצל והשום (לא לשכוח להוסיף מלח ופלפל).

עכשיו אנחנו נתקלים בבעיה – פטריה באופן עקרוני היא כמו ספוג, ולספוג יש תכונה עיקרית והיא של ספיגה.

במקרה זה הפטריה ספוגה במים וכדאי מאד להספיג את המים כדי למנוע רטיבות בעתיד.

מטגנים את ראש הפטריות קלות במחבת ומעבירים לתבנית אפיה מקומחת.

הקמח עוזר לספוג את הנוזלים.

ממלאים את הפטריות בתערובת.

זה כבר נראה טעים ומעלה זכרונות.

מכסים את הפטריות הממולאות בגבינה צהובה (רצוי גבינה איכותית עתירת שומן) – במקרה שלנו נאלצנו להשתמש בגבינת טופו עקב רגישות ללקטוז של אחד הסועדים.

מחממים תנור ל-150 מעלות ומכניסים ל-10 דקות.

אחרי 10 דקות נותנים מכת חום של 180 מעלות למשך של 5 דקות.

לצערי את התמונות של הפטריות המוכנות כבר לא הספקתי לצלם כיוון שהן נחטפו ישר מהתנור ובקושי נשארה לי פטרייה אחת לרפואה להיזכר בנוסטלגיה ש- "קנתה" את אישתי לפני 7 שנים בערך.

אז שיהיה בתיאבון לכולם וסוף שבוע נעים וטעים.