גם אני רוצה להיות אבא חטוב


לאט לאט, כמעט בשושו, התחלנו שינוי תזונתי שנקרא 'אבא חטוב' + 'אמא חטובה'.

זוגתי שתחייה ואני נרשמנו לתוכנית שאלפי אנשים (גברים ונשים) כבר ניסו והצליחו להוריד בה במשקל ולצמצם היקפים.
אני שברתי שיא חדש במשקל והמחוג כבר צעק "תעלו אחד אחד – לא בזוגות" והמכנסיים שלי הפסיקו לעלות עלי, אני מסתכל על עצמי במראה ורואה כרס ענקית. ולא- אני לא צריך להסתכל על הפרופיל כדי לראות שהבטן לא נכנסת ברוחב של מראת הקיר – גם במבט מלפנים אני מצליח לראות את זה, די בקלות.
זוגתי שתחייה טוענת שהיא עלתה במשקל וגם עליה בגדים כבר לא עולים (זמן למלתחה חדשה?) ולמרות שאני לא רואה את זה – אני אוהב אותה בכל מצב – החלטנו החלטה מושכלת ומאוחדת – שאנחנו מתחילים את הפרוייקט שנקרא 'אבא חטוב' ו- 'אמא חטובה'.

מה אומרת הדיאטה הזאת בעצם – בהתחלה אוכלים כל מה שרוצים (איזה חגיגות עשינו), ואחר כך, לאט לאט, מתחילות ההגבלות – מתחילים בשתי כוסות מים לפני כל דבר שמכניסים לפה (גם אם זה פרי בין הארוחות – כל דבר). זה השבוע הראשון.
ממשיכים עם חלוקת המנה של הארוחה ל- 50% ירקות ו- 50% מה שרוצים (לא לשכוח את המים). זה בשבוע השני.
בשבוע השלישי כבר מתחילות הגבלות – לא לאכול סוכרים, לחלק את המנה יותר (50% ירקות, 25% פחמימות מותרות – כאלה שלא מכילות קמח, 25% חלבונים).
אני מקווה שאני לא מגלה פה סודות מסחריים, שאני לא אקבל איזו תביעה מיוצרי 'אבא חטוב' 'אמא חטובה'.

לאט לאט מכניסים יותר ויותר הגבלות, כשהרעיון הכללי הוא להוריד את הדרישה של ההורמונים שאחראים על הרעב והחשקים (מתוקים למשל – אינסולין) ולהגביר את היצור של הורמון השובע (לפטין).
בכלל – השיטה עצמה נקראת 'השיטה הלפטינית'.

בשבוע החמישי, כשאנחנו כבר ללא סוכרים, ללא קמחים וללא מאכלים טחונים כלל, אבל עם הרבה חשקים – יש יום אחד שמותר לאכול מתוק – לא להשתולל, אבל כן להשביע את החשק שבא מהראש (לאו דווקא מהבטן) – מתוק\פחמימה ריקה וכד'.

את העוגה המגרה הזאת אכלנו אתמול, ביום הפינוק של השבוע השישי.
חיכינו כל השבוע לעוגה הזאת והתענגנו על כל ביס – כמובן ליד הקפה.

בהמשך אנחנו, מן הסתם, נקבל עוד ועוד "גזירות" – הכל כדי להרגיע את הורמוני החשק והרעב ולעודד את הורמון הלפטין

"הורמון הלפטין מופרש מרקמת שומן (רמתו פרופורציונית לרמת השומן בגוף). הלפטין מדווח להיפותלמוס על מצבי שובע, ומפחית את התיאבון, וכתוצאה מכך יש ירידה בתצרוכת הקלורית. במצבים של רעבתת תזונה או אנורקסיה, רמות הלפטין תהיינה נמוכות. אצל אנשים בעלי עודף משקל, רמות הלפטין תהיינה גבוהות, אולם בגלל תנגודת ללפטין (אשר מתרחשת כנראה בגלל רוויון של הרצפטורים ללפטין בהיפותלמוס) לא ידוכא התיאבון. מנגנון הפעולה של לפטין בוויסות שובע ורעב: בעת שובע, מופרש לפטין מרקמת שומן. הלפטין מגרה הפרשה של POMC, גן המקודד למגוון של הורמונים, וכתוצאה מכך מופרש ההורמון אלפא MSH, שהוא נגזרת של ה-POMC ובעל תפקיד במנגנון ויסות הרעב והשובע. חוסר ב-POMC יביא להפחתת ההפרשה של ההורמון אלפא MSH, ומכאן להשמנה. בנוסף לכך, ההורמון ACTH הוא נגזרת נוספת של חלבון POMC, ועל כן חוסר ב- POMC יביא, מלבד להשמנה, גם לתופעות של אי ספיקת בלוטת יותרת הכליה (מחלת אדיסון) וכן לפיגמנטציה שאינה תקינה (ילדים ג'ינג'יים).

ההורמון אלפא-MSH נקשר לקולטן בשם MC4R, וגורם לדיכוי התיאבון. פגם בקולטן יגרום להשמנה מגיל מאוד צעיר- יאופיין בין היתר גם בגובה רב יחסית מול האוכלוסייה (ילדים בעלי עודף משקל, וגבוהים). זהו הפגם הגנטי השכיח ביותר אשר גורם להשמנה של כ-5%.

במצבי רעב, רמת הלפטין נמוכה ונוצרים אנטגוניסטים תחרותיים ארוכי טווח (NPY, AGRP) של הקולטן MC4R, המונעים קשירה של אלפא MSH, ומעודדים תיאבון." (מתוך ויקיפדיה)

עוד בהמשך, אנחנו נקבל אפשרויות לאיזו קטגוריה אנחנו רוצים להשתייך – לקחת את התזונה "באיזי" – כלומר כן לאכול קצת פחמימות כמו אורז ותפוחי אדמה, או דיאטה "כסאח" – להמשיך להימנע מהכל ולרדת יותר מהר.
לפי דעתי, הבעיה בדיאטת "כסאח" היא החשקים המוגברים – שמהם אני מפחד. נראה לי שאני אלך על משהו יותר פשוט.

אז אנחנו בתחילתו של השבוע השישי – wish us luck – ניפגש בהמשך.
סך כל הפרוייקט הזה נמשך 90 יום, וניתן להמשיך אותו for life.
אני זוכר – החוכמה היא לא לרדת במשקל ולהצר היקפים – החוכמה היא להישאר במשקל הנמוך ובהיקפים הרצויים ולא להעלות אחר כך כל מה שירדנו – ועוד (כזכור לנו מדיאטות עבר).

פטריות אפשר גם בפשטידה


מאז שזוגתי שתחייה והבת הגדולה שלי הפסיקו לאכול בשר, יותר נכון – זוגתי הפסיקה לאכול בשר והגדולה שלי אוכלת רק ב special occasions – אנחנו כל הזמן מחפשים תחליפים, וטופו הוא אחד המרכיבים העיקריים למנת חלבון, לאלה מאיתנו שהחליטו לוותר על מנת הבשר שלהם.

גם התאומים, בני השלוש מתקשים באכילה של כל דבר, היות והם אלרגיים לביצים, ואנחנו כל הזמן מחפיש להם תחליפים.
אז איך מתחילים? יופי – אני שמח ששאלתם.

פטריות היו מאז ומתמיד חולשה שלי – אני זוכר את היום בו הכנתי (אז היא עוד היתה רק חברה שלי בהגדרה) פטריות פורטבלו במילוי בשר ומוקרמות, וכך זכיתי גם לארוחה טובה וגם בליבה של זאת שנמצאת עזר כנגדי ב- 18 השנים האחרונות, ובשאיפה לעוד שנים ארוכות, טובות ויפות יחד.

עברנו על ספרי בישול וחיפשנו באינטרנט, ומצאנו את את פשטידת הפטריות המופלאה הזאת:

נתחיל בהזהבת בצל גדול חתוך דק במחבת, נוסיף 2-3 שיני שום כתושות, את פטריות השמפניון הגדולות שחתכנו לרצועות גסות נזרוק גם לטיגון (בערך 3 סלסילות) ונמשיך תוך כדי ערבוב במשך מספר דקות (בערך 5 דקות), תוך שאנו מוסיפים מעט אגוז מוסקט, רבע כפית טימין ורבע כפית אורגנו (עדיף טרי). מעט מלח ופלפל שחור – לפי הטעם.

אחרי שטיגנו את המרכיבים, טוחנים בבלנדר (אפשר גם במוט) – 300 גרם טופו נקי, 6 כפות של קמח עדשים, מוסיפים כוס אחת של חלב סויה ושליש כוס שמן זית.
ממשיכים לטחון עד שמקבלים עיסה חלקה.

בקערה מערבבים את הפטריות המטוגנות שלנו ואת עיסת הטופו שטחנו ומעבירים לתבנית.

לתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות מכניסים את התבנית – לא לשכוח לרפד אותה בנייר אפייה למניעת הידבקות – למשך של 35 דקות.

הילדים עפו על הפשטידה, שבמקור היא הגיעה מספר בישול טבעוני, ואנחנו הוספנו לה טוויץ' קטן.

קציצות ללא ביצים


לא יודע אם סיפרתי לכם, אבל שני התאומים שלי אלרגים לביצים ברמה מסכנת חיים, מה שהופך כל ארוחה לארוחה ללא ביצים.

הפעם החליטה זוגתי שתחייה, להכין קציצות. כבר המון זמן שהיא לא הכינה קציצות או כדורי בשר.

  • 1 ק"ג בשר עוף טחון
  • 2 תפוחי אדמה מגורדים
  • 2 בצלים מגורדים
  • חצי כוס שיבולת שועל
  • 6 שיני שום כתוש
  • תבלין לקציצות
  • צרור כוסברה קצוץ
  • מלח

מערבבים הכל ביחד ויוצרים כדורי בשר. מבשלים ברוטב של בצל קצוץ, שום, 2 קופסאות קטנות של רסק עגבניות, פפריקה, מלח וקצת סילאן.

כדורי בשר ללא ביצים ברוטב אדום

מומלץ להגיש עם אורז לבן

כדורי בשר ברוטב אדום על מצע אורז לבן

לא הספקתי לצלם אותם, אבל כולם עפו על הקציצות ואורז.

איך הגעתי לכאן


כמה שנים שלא כתבתי פה… 5? 6? יותר? אני כבר ממש לא יכול לזכור (אני תמיד יכול להסתכל על התאריך של הפוסט האחרון ולדעת, אבל אז איפה הכיף בחוסר הידיעה שמטריפה אותי…).

אז למה בעצם לא כתבתי, אתם בטח רוצים לדעת – אז אני אספר לכם – יום אחד (זה תמיד מתחיל ביום אחד לפני הרבה שנים), פשוט איבדתי את חדוות הכתיבה (פרצוף מופתע). איך זה קרה? אני ממש לא יודע ובאמת, עם כל הרצון הטוב, אין לי שמץ של מושג. פשוט לא התחשק לי (לא בא לי) לכתוב יותר! ככה, ביום בהיר אחד (אני בטוח שהוא היה בהיר – זה תמיד ככה בסיפורים).
והנה, ערב שבת אחד, לקראת סוף החורף, בעודי לא מבין כיצד עברתי מתזונה עתירת סוכרים, גלוטן, שמן ועוד דברים טובים (ובעיקר מזיקים), לתזונה דלת (שלא נגיד נטולת) כל הדברים הטעימים האלה, אמרתי לזוגתי שתחיה – "את יודעת מה בא לי?" ועוד לפני שהיא הספיקה לענות, המשכתי "בא לי לחזור ולכתוב. ואני רוצה לכתוב על ארוחת השישי שאכלנו עכשיו".
"אז תכתוב" היא ענתה לי "תעשה מה שעושה לך טוב" היא סיימה.

אז הנה אני. יושב אצל חמותי, מנסה לזכור את הסיסמה לאתר הבלוג שלי (https://ebabad.wordpress.com למי ששכח), נעזר בנדבי, שכבר נהיה עלם בן 12 (בן כמה הוא היה בפוסט האחרון? 6 בערך?), מנסה להתעלם מרעשי הרקע של הטלויזיה בסלון, השיחות הערות בין דרי הבית והבלגאן שעושים הרכש החדש שלי – תאומים בני שנה ו… תשע עוד מעט (וואו!!! נכון?) ואני אתחיל בעצם עכשיו את הפוסט על "איך הפכתי ל…" מה בעצם? טבעוני? לאאאא! אוכל בריא. זאת הכותרת "איך התחלתי לאכול בריא" :

איך התחלתי לאכול בריא

כבר תקופה שאני עולה על המשקל כל בוקר ולא אוהב את מה שאני רואה על הסקאלה. אני בטוח שמשהו כמו 7 קילו פחות אני ארגיש יותר טוב וגם הכרסונת הקטנה (ענקית) שהתחילה לצאת לי מעל החגורה, תעלם לה ואני אחזור לבטן השטוחה שהיתה לי פעם.
איך מתחילים ? מאחר וזוגתי טוענת שאנחנו לא עושים מספיק כושר – קנינו הליכון חשמלי קטן ומתקפל, ואני משתדל… לא משתדל – זה נותן לי פתח לבריחה – אני הולך עליו כל יום 5 ק"מ במהירות של 5-6 קמ"ש, על הדרך אני עושה בינג' לסדרות שלא ראיתי – אז ראיתי כבר את 'נזירה לוחמת' (לא ממש מומלץ – לטעמי), והתחלתי את 'הויקינגים' (אהבתי – אבל אחרי 'משחקי הכס' חסרים לי הציצים).

ערב אחד, זה היה מוצאי שבת, בעודנו יושבים מול הטלויזיה ובוהים בה אחרי תלאות היום (עבודה, סידורים, ילדים), עיינה זוגתי באפליקציית סחיטת כסף (אחת מיני רבות) וספק שאלה ספק אמרה שיש מבצע של 5 ימים תפריט בריא (אנחנו מקבלים רק את התפריט – את האוכל צריך להכין לבד), של "ניקוי רעלים" – 5 ימים ללא סוכר, פחמימות ריקות, קפה, מוצרי חלב, בשר (פרצוף מזועזע שלי) ועוד כמה דברים שאני לא זוכר. "ומה כן אוכלים?" שאלתי אותה – "יש תפריט קבוע לכל יום והרעיון הוא לא להיות רעב. כל שלוש שעות אוכלים משהו – פעם ארוחה ופעם פרי/חופן אגוזים…"
היא הביטה בי והמשיכה "זה עולה רק 130 (בערך) ואני עושה את זה רק אם אתה איתי".
חשבתי על זה מספר שניות, כשמבטה מלווה כל תנועה שלי וחשבתי לעצמי "למה לא בעצם? כלומר, מה יש לי פה להפסיד? זה רק חמישה ימים ואם אני ארגיש שזה לא בשבילי אני אפסיק".
הסכמתי והיא כבר הזמינה את המתכונים והפירוט השבועי של מה שנאכל.

והתחלנו לאכול בריא – ביום ראשון הדפסנו את המתכונים וביצענו הזמנה גדולה מהסופר לכל הפרות, הירקות והקטניות המונבטות שנאכל בהמשך השבוע (רמז – המון חסה).
קימה בבוקר (הקטנים מעירים אותנו בחמש וחצי) – שתיה של כוס מים פושרים עם חצי לימון סחוט – אפשר לשכוח מהקפה של הבוקר.
ארוחת בוקר בסביבות 7 וחצי – סלט ירקות גדול עם המון חסה.
ארוחת עשר – פרי (או שניים אם ממש רעבים).
ארוחת צהריים – מוקפץ בסגנון תאילנדי עם טופו (ולפני שאתם עושים פרצוף נגעל – אפשר להשרות את הטופו במרינדה והוא מקבל טעמים נפלאים).
ארוחת ארבע – חופן של אגוזים/שקדים/בוטנים ושני אגוזי ברזיל (הם טעימים, רק חבל שמותר רק שניים ביום).
ארוחת ערב – להשתדל עד השעה 1900 – סלט ירקות גדול (עם המון חסה), ירקות בתנור, סלטים מכמה סוגים – קטניות מונבטות, עגבניות שרי וכד'…

ביום הראשון לא התאפקתי והכנתי לי קפה, רק שבמקום חלב פרה מזגתי חלב סויה, כאב הראש של הגמילה מקפה הגיע ביום השני – וזה היה כאב ראש נוראי, שחשבתי כבר לקחת כדור נגד כאבים, אבל התגברתי וביום שלישי בבוקר כבר חלף כאב הראש וביום שישי בלילה (יום אחרי שסיימנו עם הפרוייקט), אמרתי לזוגתי… רגע, אני מקדים את המאוחר… תיכף נחזור לזה.
ביום שלישי הכינה לירון (אשתי – למי שעדיין לא יודע) ספק קרפים ספק פנקייקים ספק בלינצ'סים מקמח עדשים כתומות שנטחן אצלנו בבלנדר. זה היה כל כך טעים שביום רביעי היא כבר הכינה מנה שניה כפולה בכמות.
ביום חמישי סיימנו עם ה… דיאטה הזאת, והרגשנו כל כך נקיים גם מבפנים, שהחלטנו לנסות ולהמשיך לאכול בריא.

ואז הגיעה ארוחת שבת, שהתחילה במריבה וצעקות, אבל המשיכה טוב, והכי חשוב – טעים.
כמובן שהיו סלטי עדשים מונבטות, עגבניות שרי ושומר (ביזבז) בלימון, כמובן שהיו הטורטיות המופלאות מקמח עדשים כתומות, אבל ההיי לייט של הארוחה היו כדורי פלאפל שנטחנו גס מחומוס מונבט ונאפו בתנור.
בסוף הארוחה, לירון אומרת לי "אתה יודע שרואים על הפנים שלך שאתה אוכל יותר בריא" איזה כיף לי.

וכך אני מוצא את עצמי, בערב מוצאי שבת, יושב על המחשב אצל חמותי וכותב פוסט חדש על אוכל טבעוני. אה… אל דאגה, לא החלפתי צד, בצהריים התנפלתי על חזה עוף (דל שומן – אפוי בתנור עם מלח) וחיסלתי אותו (לידו ישב בחוסר מנוחה מוקפץ בסגנון תאילנדי חריף אש וטעים בטירוף – עם חלב קוקוס וכמובן טופו).

היום בבוקר הרגשתי רווח בין החגורה לבטן שלי, למרות שהסקאלה של המשקל לא הראתה שיפור ממשי. אבל עדיין – נמשיך כך עד שכבר לא יתחשק לנו.
אני מגביל את עצמי לכוס קפה בחלב פרה מקסימום פעם ביום ובשאר היום שותה הרבה מים וחליטת צמחים.

אני מאחל לנו להמשיך באורח החיים הזה ולהרגיש בריאים.

עולם אחר TAYA


תקראו לי 'מפגר חברתי' או 'מוגבל קולינרי' אבל את מסעדת TAYA לא היכרתי (רחוב האופה 1 קדימה), ואחרי שהכרתי פתאום גיליתי שכולם מכירים את המסעדה ואף מהללים ומשבחים אותה… ואיפה אני הייתי כשכל זה קרה ???TAYA

להמשיך לקרוא

מיומנה של סוכי – צימר בכוח


שלום חברים שלי – אלה ההולכים על ארבע ואלה ההולכים על שתיים… כאן השיצואית האהובה עליכם – סוכי…

הפעם אני רוצה לספר לכם על סוף השבוע שעבר עלי. סוף שבוע לא קל עבר על כוחותינו: אמא ואבא נסעו לצימר משלהם יחד עם האחים שלי, ואותי השאירו לבדי לבדי גלמודה ועצובה אצל ג'ני – הצימר של הכלבים. להמשיך לקרוא

מיומנה של סוכי – פרק 7


היי חברים שלי.

היום אני רוצה לשתף אתכם במשהו ממש מגעיל שקרה לי לפני יומיים (או יותר – תלוי מתי אתם קוראים) – יום ראשון, אחרי סוף שבוע מתיש של רביצה בבית עם שני ילדים חולים – גם אבא לא הרגיש טוב וגם לנדבי כאבה הבטן להמשיך לקרוא