הגעתי ליעד


הגעתי למשקל היעד שקבעתי לעצמי. האמת – כיף לראות אותו על המשקל.
אבל עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית – לשמור על המשקל הזה… איך עושים את זה בעצם ? אם אני אמשיך לאכול מה שאכלתי עד היום, בתוך "המשטר הדיאטטי" שכפיתי על עצמי – אני אמשיך לרדת, וזאת לא המטרה. מצד שני, אם אני אחזור לאכול כמו שאכלתי לפני כן… אני אתחיל שוב לעלות במשקל ואפילו אעבור את המשקל שממנו התחלתי… בעיה.

כרגע אני מתמקד בלא לעלות שוב ולשמור על אותה רמת שובע שהיתה לי במשך כל התקופה הארוכה הזאת. הבוקר עליתי על המשקל וראיתי שאני קילו וחצי מעל היעד, מה שאומר שקצת הגזמתי אתמול עם האוכל. כזה אני – קיצוני, בכל מה שאני עושה, לטוב ולרע. או שאין דבר כזה קיצוני טוב ?

לכל אורך התקופה קיננה בי המחשבה שמא אני הופך לאנורקטי – שהריצה אחר המשקל האידיאלי תוביל אותי לרצות לרדת עוד ועוד. אני שמח שזה לא קרה, שאני שמח על המשקל שלי כמו שהוא – אותו משקל שהיה לי לפני… 16 שנה, 4 ילדים, פעילות גופנית ואכול כפי יכולתך…

חשבתי הרבה והתלבטתי עם עצמי, ואני עדיין בהתלבטות הזאת, אם להניח כאן תמונה שלי בלי חולצה – אני – שגם לבריכה הולך עם חולצה – שלא יראו את הכרס, שלא יראו את הקעקועים, את השיערות בבטן ובחזה… אז הכרס ירדה, נשארו הקעקועים והשיערות, שהם שזורים אחד בשני – הרי אני לא יכול להסיר את השיערות בלייזר בגלל שיש לי קעקועים ובגלל שגילחתי את הבטן והחזה מספר לא מבוטל של פעמים, גדל לי שם יער פרא… אני חושב שהבנתם את הרעיון הכללי… אני אפסיק עם תיאורי הזוועה ואסכם בכך שאני לא אוהב את איך שאני נראה. מזל שזוגתי אוהבת אותי כמו שאני – קוף.
גם אין לי תמונה של "לפני", כך שאני גם לא יכול לעשות השוואה ויזואלית של מצב הבטן שלי שהיתה לפני מספר חודשים (אני כבר לא זוכר מתי התחלתי את השינוי התזונתי הזה.

אבל הגעתי ליעד!!!

עכשיו החוכמה היא להמשיך הלאה, ולקראת ארוחת שישי המתקרבת היום, להקפיד ולהמשיך לאכול בריא ואף יותר חשוב מזה – להקפיד לאכול נכון.

אז תמונה שלי shitless לא תקבלו כאן, עד כמה שאתם בטח רוצים 🙂 תאלצו לקבל את המילה שלי…

אז עד הפעם הבאה – שבה אני אביא לכם איזו סקירה על מוצר או על מקום, מתכון או מסעדה או אפילו סתם טיול בארץ או בעולם חלק ראשון או חלק שני – נשתמע לנו חברים.

קעקועים ועוד – 2016


קיבלתי מתנה ליום הולדת.
כחובב קעקועים וכאחד שמתהדר בלא פחות מתשעה (!) קעקועים על הגוף, קיבלתי כרטיס VIP לכנס הקעקועים הבין-לאומי השלישי, שנערך בגני התערוכה – בביתן 11.

הגעתי עם אחי הקטן (שמתחרה בי על כמות וגודל הקעקועים בגוף) ועם חבר טוב (שמקעקע בזמנו החופשי) והתחלנו להסתובב ברחבי הביתן. מהר מאד נעלמנו אחד לשני בינות למקעקעים, עושי הפירסינג, פריק שואו ומוכרי אקססוריז מטורפים ובירכנו את אלכסנדר גרהם בל, שהמציא לנו את הטלפון (וגם את סטיב ג'ובס).

להמשיך לקרוא

להסיר את המסיכה


כולנו הולכים עם מסיכות.

זה סוג של הגנה… ממה ? מהסביבה, מאנשים ובעצם מכל דבר שיכול או עלול לפגוע בנו בצורה זו או אחרת.

לפני 3 שנים בערך עברתי שינוי בחיים שלי. זה לא היה שינוי – אני חושב שאפשר לקרוא לזה טלטול … כל החיים שלי התהפכו ואני נזרקתי למשהו כמו ריק כזה. הלכתי לאיבוד. פשוטו כמשמעו. אני חושב שאילמלא זוגתי שתחיה, לא הייתי מצליח למצוא את הדרך חזרה. בוודאי שלא לבד.

כמובן שהילדים הרגישו, איזו שאלה. אפילו היום, שלוש שנים אחרי אני חושב שאני עדיין מרגיש ריקושטים ממה שהיה אז.

אבל בסיומו של התהליך אני הסרתי חלק מאד גדול מהמסיכות שכיסו אותי.

אלה מסיכות שהתחילו כבר כשהייתי בן 6 (יש דברים שלא שוכחים).

מאחר ואני חובב קעקועים, ובמיוחד כאלה שמסמלים נקודות ציון בחיים שלי, בין אם נקודות הציון אמיתיות או לא, החלטתי להוסיף אחד נוסף.

לקח לי זמן עד שהחלטתי מה אני באמת רוצה, ובסופו של התהליך מצאתי ! אני אעשה קעקוע של… תיכף תראו (ספוילר).

ישבתי וחשבתי איך הכי כדאי לעשות את זה והגיתי לי סקיצה ראשונית.

*

סקיצה ראשונית

*

מאחר ואני לא צייר מדופלם, הסקיצה לא ממש היתה מובנת.

טלפון אחד לדודי (), שאותו אני מכיר עוד מלימודי התיכון, הסבר קצר מה זה אמור להיות וכבר קיבלתי 2 דוגמאות.

*

הצעות ראשוניות

*

בחרתי לי את המסיכה שיותר מצאה חן בעיני (הימנית). והגעתי לסטודיו.

בסטודיו הסברתי לדודי מה הכוונה האמיתית שעומדת מאחורי הקעקוע הספציפי, מה מסתתר מאחורי המסיכה, והוא הבין וישב להכין את עבודת האומנות.

כשהתוצאה מצאה חן בעיני – הוא ממש הבין למה אני מתכוון, נשכבתי לי בתנוחת סירנה (בת-ים) והפקרתי את ירכי הימנית לטיפולו המסור.

*

לכל מי שרוצה לדעת – זה ממש, אבל ממש לא כאב!

סיימנו את החלק הראשון של המסכה אחרי שעתיים של עבודה – אני אומר סיימנו כאילו לי היה איזה חלק בעשייה – אני בסך הכל שכבתי שם ונמנמתי.

זאת היתה התוצאה של החלק הראשון :

שלב א'

*

המתנתי שבועיים – שלושה שהקעקוע יחלים ולי יתפנה זמן (וגם לו – כמובן) ובאתי להשלים את העבודה.

דודי שבר את הגב וגם עשינו לנו הפסקה קטנה באמצע..

*

אמצע התהליך

*

אבל אחרי עוד 4 שעות של עבודה מטורפת הגיעה התוצאה הסופית.

*

מסיכה קולאז

*

אז למי שלא הבין עד עכשיו – מדובר בפנים של בן אדם (הפנים שלי שמיוצגות בקעקוע ע"י אישה) שהמסכה (בקעקוע זאת מסכה פיזית) פשוט נוזלת לו/לה. פחות "הגנות", פחות בריחה, פחות הסתתרות מאחורי מסכה, פחות להציג את עצמי כמישהו שאני לא…

*

כן ! זה עלה לי ! ואני לא מדבר על כסף. זה עלה לי בחברים, שעכשיו קשה לי לדבר איתם כי הם הכירו אותי במשך שנים כ- X ועכשיו אני פתאום מישהו אחר. זה עלה לי בבריאות כי אני צריך לחשוב לפני שאני אומר משהו – האם "המסכה" אומרת אותו, או שמא איל אומר אותו.

זה קשה ! זה תהליך שגבה ממני הרבה, זה תהליך שאני התחלתי אותו לפני 3 שנים ואני עדיין עובר אותו.

אישתי עוזרת לי – והרבה. כשהיא מרגישה שהמסכה מתחילה לחזור היא "מאפסת" אותי ומחזירה אותי למסלול.

*

אבל אני חושב שבשורה התחתונה אני יותר שלם עם עצמי, וזה מה שחשוב. מי שלא רוצה אותי כמו שאני, נטול מסכות – יכול לקחת את הרגליים וללכת. אני לא קופה על אף אחד להיות חבר שלי. אבל מי שנשאר – שיקבל אותי כמו שאני – איל חדש! איל יותר אמיתי.

*