זיו ילד הקריוקי / זיו אלטמן – ביקורת קריאה

זיו הוא ילד מאושר, ובעיקר אוהב לשיר קריוקי. עד כאן התחלה נפלאה של ספר ילדים, שלא ממש ברור מה הוא בא להגיד…
שתי שורות מתחת – מתבררת הבעיה – זיו מזייף וזה עושה אותו עצוב.

שלום (בית) וביטחון (עצמי)

*

…"משנת אדלר נבנתה בהשראת הפילוסופיה של עמנואל קאנט מתוך הראייה שהסובייקטיבי הוא האובייקטיביות היחידה, כלומר שהמציאות שאליה נחשף האדם ואשר מלווה את חייו היא מה שהתקבל מנתוני החושים שלו, ניסיון החיים שלו ועבר דרך העיבוד של תפיסת העולם וצורת החשיבה שלו.

המציאות של האדם היא המציאות הרלוונטית היחידה, כשהאדם משתנה המציאות משתנה. המציאות יכולה להיות מעוצבת על ידי האופן בו אנו מגדירים אותה, האדם מפנים את משמעות המלים שהוא בחר כדי לתאר את המציאות וגוזר מכך השלכות נוספות.

העיקרון המרכזי במשנתו של אדלר הוא העיקרון של בחירה חופשית, האדם יכול לבחור את האופן בו יפרש את המציאות ועקב כך (היות שהסובייקטיבי הוא האובייקטיבי) הוא בורא את המציאות שהוא בחר.

בנקודה זו נבדלת תורתו של אלפרד אדלר באופן מהותי מתורותיהם של יונג ופרויד הממוקדים יותר בעבר ורואים את האדם כבעל פחות אפשרויות. הגישה הטיפולית של אדלר ממוקדת בפתיחת אפשרויות, לאפשר לאדם לברוא לו תפישת מציאות שיש בה יותר אפשרויות ומשרתת יותר את מטרותיו"… (מתוך ויקיפדיה)

יכול להיות שאני לא מסכים בכל מאת האחוזים עם מה שאלפרד אדלר אמר או כתב, אבל על פי תורה זו נבנה מודל שלם חינוך הורים וילדים – ועם הצלחה לא מתווכחים.

*

אז איפה אנחנו עומדים ?

אנאבלה שקד- קרדיט יח'צ 4

 

הוזמנתי אתמול להרצאה של הגב' אנאבלה שקד ועברתי (יחד עם עוד 50 איש, שרובם עוסקים בחינוך והוראה) שטיפה על כך שאנחנו לא מגדלים את הילדים נכון…

זה לא שהיא באה ועשתה לנו נו נו נו… היא פשוט לקחה את החיים הממוצעים של כל אחד ואחת מאתנו – העמידה לנו מראה מול הפנים והראתה לנו איך המשפחה המודרנית חיה כיום – אמא ואבא עסוקים בקריירה (שוויון – לא ?), עייפים, ללא שמחת חיים ו- 2.4 ילדים בממוצע ששקועים מול המסכים (סלולרי, טאבלט, טלוויזיה) מסובבים אותם על האצבע הקטנה שלהם, מזלזלים בהם או בקיצור – מה שנקרא בעבר "סמכות הורית" נעלם כמעט לגמרי.

אנחנו, בתור הורים "מודרניים" רוצים להעניק לילדים שלנו דמוקרטיה, שוויון, חופש… אבל בניגוד אלינו, שאנחנו מבינים שדמוקרטיה ללא חוקים הופכת לאנרכיה, הילדים לוקחים את החופש (מה זה לוקחים ? תופסים חזק בשתי ידיים) ולגבי החוקים… רק אם זה נוח להם באותו רגע…

*

בום !!!

*

אני חושב שהנחתתי עליכם איזו שהיא פצצה ככה פתאום ובלי הכנה. אז בואו נעשה סדר בדברים :

אנאבלה שקד היא פסיכותרפיסטית, מדריכה מוסמכת בעלת תואר שני בתרפיה בהבעה ויצירה. היא מייסדת ומרצה בבית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר ומנהלת ומרצה בבית הספר להכשרת מאמנים במכון אדלר. אנאבלה היא מטפלת פרטנית, זוגית וקבוצתית בגישת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית וסגן יו"ר ועדת ההשתלמויות באגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת.

*

*

אז מה עושים ? (הרצאה על קצה המזלג)

קודם כל צריך לשכוח מ- "סמכות הורית" ולעבור ל- "מנהיגות הורית".
כשההורה אומר משהו, הוא צריך לעמוד מאחורי המילה שלו (דבר שאני באופן אישי מבצע עם הילדים שלי מאז שהיו קטנים).
בקורסים ובהרצאות, מקבלים ההורים כלים כדי ללמוד ולהכיר את הילד ועל ידי כך ליצור השפעה ודיאלוג תוך מתן יחס, כבוד והקשבה.
הילדות היא ההכנה של הילדים לחיים האמיתיים. זו בעצם הטירונות שלהם. על ההורה לשאול את עצמו – 'האם מה שאני עושה מכין את הילד לחיים ?
צריך ללמד את הילד (וגם את ההורה) שיש יותר מאדם אחד בבית – Its not all about you…
יש להתאים את סדר היום של המשפחה לכלל המשפחה ולא רק לצרכים של הילד (גם להורים מגיע קצת).
יש לפתח בילד ביטחון עצמי! זו התכונה החשובה ביותר שיש לשאוף להקנות לילדים (לזכור – ביקורת מחסלת את הביטחון העצמי).
לתת לילדים להתמודד עם קשיים (מה שלא הורג – מחשל…)
ולשים לב גם לדברים החיוביים.

*

בגדול, סיכמתי כאן בחצי עמוד הרצאה של שעתיים שמומלצת לכל הורה (לפי דעתי).

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מתכוון לגרור את אשתי (בשערות אם צריך – אבל בלי אלימות) לכמה קורסים במכון אדלר ואולי, מי יודע – אולי גם להתחיל להנחות קבוצות…

המטרה שלי היא לקחת את הדברים שמתאימים לי וליישם (לנסות בכל אופן) אותם על הילדים. נכון שהילדים שלי כבר גדולים יחסית וזה יהיה קשה יותר, ככל שהם יותר קטנים ככה יותר קל לעצב את אופיים, אבל אני מאד מקווה שמימוש השיטה בבית תרגיע את האווירה ותסייע להפחית את רמת החיכוך השלילי שיש לי עם הילדים (אני השוטר הרע)…

אז אני מאחל לכולם בהצלה בגידול הילדים

*

לא לנשים בלבד

*

לפני מספר ימים יצא לי להכיר מקום חדש וקסום לילדים, תינוקות ו… אימהות?! אז מה אני עושה שם ?

אני לא אתחיל עכשיו בדיון על תפקוד מגדרי בחברה המערבית המתוקנת (זה יחכה לפוסט פרטי משלו).

אבל, כשישבתי שם, עם עוד כ- 15 בלוגריות, עיתונאיות ומובילות דעה אחרות, אמרתי לעצמי (שוב) – "אתה אבא! גם אני מחליט על הילד שלי!"

אי לכך, לא מצאתי שום סיבה שלא להיכנס פנימה בראש מורם ולהשתתף בפעילות ה- 'כביכול לנשים' שנערכה במקום.

*

אז נתחיל מההתחלה.

חנות 'תותי במושב' (רשפון), הוקמה בשנת 2004 ע"י עינת שחר. היעוד הראשוני של החנות היה להיות חנות בוטיק לתינוקות, שבה ניתן יהיה למצוא כל מה שמחפשים לתינוק ולילד (כמעט).

במילה 'כל' אני מתכוון לטקסטיל (וילונות, מצעים), בגדים, צעצועים מבד ומעץ, עגלות, מנשאים, נעליים, מוביילים, מתנות לתינוק וכמובן מוצרים לעיצוב החדר… וכמו שאמרתי – כמעט הכל.

החנות עמוסה במוצרים והצבעים מושכים את העין כל פעם למקום אחר, לראות עוד משהו ועוד משהו. ממבט ראשון החנות נראית מאד מבולגנת, אבל לאחר כמה שניות, כשהעין מתרגלת לשפע, לצבע ולמיקום ניתן לראות שכל נושא נמצא במקום משלו, ותחקור קצת יותר מעמיק מגלה גם שהחנות מבוססת על תורת הפאנג-שווי.

כדי להוכיח לנו עד כמה מיקום של חפצים וכיוונם יכול להשפיע, ערכנו ניסוי עם מעצבת הפאנג-שוווי, נטע כפרי. הכיסאות סודרו בצורות שונות מסביב לשולחן ארוך, ואנחנו התיישבנו עליהם בצורה שנטע סידרה – עם הפנים לשולחן, עם הפנים החוצה, מעבר למפתן דלת לכיוון חדר אחר וכד'.

נטע דיברה וסיפרה לנו על עצמה ומה היא עושה, קצת על תורת הפאנג-שווי וניסינו להתרכז במה שסביבנו וגם במילים של נטע (קצת קשה לבעלי הפרעות קשב כמו שלי). מדי מספר דקות התבקשנו לקום ולעבור לכיסא אחר, ושוב להתרכז במה שמסביב.

בסופו של דבר החזרנו את הכיסאות "למקום" ושחזרנו איפה היה לנו יותר קל להקשיב, איפה היה יותר קשה, כשהמטרה – כמו שאמרתי קודם לכן, היא שאנחנו נבין שהמיקום של כל חפץ משפיע על המרחב שמסביבו.

*

וואו, עברה למעלה משעה ואנחנו היינו אממ.. איך לומר – מרותקים ? מרותקות ? מרותק ומרותקות ? … איך צריך בדיוק לומר ? לא משנה היינו בריתוק

*

*

עכשיו הגיע הזמן להכיר את עינת – בעלת החנות (שהיא גם תלמידה של נטע כפרי). עינת היא בוגרת מנהל עסקים ולאחר סיום התואר עשתה קורסים של תפירה ועיצוב.

כיום היא מתעסקת בטקסטיל בעיקר – מוצרים לעיצוב החדר ויבוא מוצרים משלימים.

החנות מציעה לילדים פינת משחק, בזמן שהאימהות שההורים מתבוננים ובוחרים.

בגדים יש עד מידה 18 ונעליים עד מידה 35-36, כאשר יש פריטים שהיא מביאה לנשים ולילדות כסט (למשל נעליים, או בגדים).

*

יחד עם 'תותי במושב', נמצא גם סטודיו וחנות של תכשיטים ותיקים (במקור תיקי עגלה) של המעצבת יעל עוז כרמון בשם 'HollaMama'. יעל למדה במקור עיצוב תעשייתי, נבחרה למסלול Division של חברת 'כתר פלסטיק' והמשיכה ללימודי תואר שני של ניהול העיצוב בבצלאל.

*

*

בזמן הריונה הראשון למדה תפירה אצל מורה פרטית והתחילה לבנות מודלים לתיקים, שיהיו יפים, אבל בעיקר פונקציונליים. כמו בטנה מגוממת (עשויה מפוליאסטר – נגד מים).

המחשבה היתה שיהיה כיף ללכת עם התיק גם אחרי שמסתיים השימוש בו כתיק לעגלת תינוק.

את התיק הראשון היא עשתה מעור, האבזמים מצופי זהב והוא עלה כ- 700 ש"ח.

כיום היא מכינה את הקולקציות (הלא גדולות) שלה מחומר דמוי עור, אבל עדיין לא מוותרת על האבזמים המוזהבים (במחיר של כ- 550 ש"ח).

בהמשך, נוספו גם רצועות גב נתיקות ומתיק 'נשי', הוא הפך לתיק שגם אבות יכולים ללכת איתו בלי לחשוש שמא "גבריותם" תיפגע.

*

*

יחד עם התיקים, ליעל יש גם ליין של תכשיטים (כסף או זהב 24K) ומראות –

הליין כולל ארבעה סוגים של אימהות ומספר סוגי בעלי חיים, כאשר כל 'סוג' של אמא מסמל אמא בעלת יתרונות אחרים –

ההודית
האישה ההודית מעוטרת בחמסה בעין השלישית ובעגילי האוזניים. בעלת יכולות אינטואיציה ויכולת ראיה לרחוק והיא קשובה לרחשי ליבם של הסובבים אותה. כאימא, היא קשובה לחזקות העין השלישית, והאינטואיציות האימהיות שלה מאפשרות לה חיבור ללא מילים לילדיה.

היפנית
עדינה ומוקפדת, חכמה ואסרטיבית. כאימא היא מכוננת השלום והשמחה של הבית. החמסות מופיעות כשתי ידיים על ביטנה ומבטאות בכך ברכה לפוריות והגנה אימהית עוד מההיריון.

הסינית
האישה הסינית טובה ושובת לב, משרה אווירת נינוחות והרמוניה בסביבתה ומשמרת בקרבה את ניצוץ החיים והתמימות השובבית עימה נולדנו. כאימא, מעניקה הגנה על הלב ושומרת על אופטימיות, תוך דאגה אימהית מסורה.

המזרח אירופאית
מבטאת חמימות, רכות לב וקירבה לאימא אדמה. חיצוניותה המזכירה בבושקה, משמרת בה את הסמליות לאימהות, פריון, התפתחות וחוזק נשי. כאימא, רכה ונעימה ומשרה אווירת ביטחון לילדיה.

*

*

ולכל בעל חיים יש את היתרונות שלו.

אריה : הוא סמל לאצילות, איתנות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה לכוח, אומץ וטוב לב.

ינשוף : מסמל חוכמה, ראיית הנסתר ויכולת ריפוי. דמותו מייצגת סגולה להגנה רוחנית, בריאות ושלווה.

איל : האיל מסמל חן, אצילות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה להתחדשות, יצירתיות ואהבה.

כבשה : מסמלת טוהר, חמימות ועדינות. דמותה מייצגת סגולה לסובלנות, שינה ערבה ולחלומות טובים.

פרה : מסמלת רוחניות, נתינה ואימהות. דמותה מייצגת סגולה לשפע, שקט פנימי והגשמת משאלות.

ארנב : הוא בר-מזל וחביב הקהל ומסמל אסתטיקה, אינטואיציה וזיכרון חד. דמותו מייצגת סגולה למזל טוב, כריזמה וחברות טובה.

ציפור : מסמלת חופש, קלילות ותקשורת טובה. דמותה מייצגת סגולה לשלווה, עדינות וזוגיות.

פיל : מסמל חוכמה, אריכות ימים ואלגנטיות. דמותו מייצגת סגולה ליציבות, ביטחון ומזל.

*

אני יצאתי מהחנות כשאני כבר חושב על מתנות לשני האחיינים שלי, לשקד ולנדב. ללירון הבאתי צמיד מצופה זהב עם ה- 'אמא' שמתאימה לה ביותר (לפי דעתי). אני שמח שהצלחתי לקלוע גם לדעתה.

*

אז –

תותי במושב, הפרחים 17, רשפון 09-9514590

שעות פעילות: א'-ה': 10:00-18:00, ו': 09:30-15:00
http://www.tuty.co.il
*

הולה מאמא, הפרחים 17 רשפון 09-8654791

מרמלדה מרקט ובחנויות בוטיק נבחרות.
לבירור חנות קרובה: 09-8654791.
http://www.hollamama.com

*

* רוב התמונות באדיבות אורנה מלכי-לבנה

הנץ על העץ / שירלי יובל-יאיר–ביקורת קריאה

*

זה לא שפתאום החלטתי להשקיע יותר בשבוע האחרון בזמן האיכות עם הילדים שלי (אני משתדל תמיד).

זה לא שהיום יש ספרים טובים יותר מאלה שהיו לפני חודש, שנה או עשר שנים.

זה רק המזל להיתקל בספר הנכון בזמן הנכון.

גם הספר 'הנץ על העץ' של שירלי יובל-יאיר, הוא אחד מאלה שפשוט "חייבים" לכתוב עליהם.

*

*

בוקר שבת. מה עושים ? ישנים. אין יותר טוב מזה.

אבל… אם הבטחנו משהו לילד, והוא מגיע אלינו למיטה ו- "מנדנד", לא נקום ? מילה זאת מילה !

אז אבא קם מהמיטה ונגרר אחרי בנו לחצר… הבן מתרגש, לא ישן כמעט כל הלילה – היום מנסים את המטוס החדש, המטוס על שלט.

אה… אופס… המטוס (ששמו נץ) נתקע על העץ… מה עושים ? איך מורידים את המטוס ?

מכאן מתחילה פרודיה שלמה של האב, יחד עם הבן, בניסיונות החוזרים ונשנים להוריד את המטוס.

*

אני לא אגלה מה היה בסוף, אבל אני רק אספר שנדב (בן 5) לא הפסיק לצחוק. גם למראה הציורים הנפלאים של צחי פרבר וגם כשדיברנו והעלינו ביחד עוד ועוד רעיונות איך להוריד את הנץ התקוע על העץ.

*

בעצם, יש כאן 2 סיפורים – הראשון, זה הסיפור שקוראים.

מאחוריו אנחנו יכולים למצוא איך ההורים היום צריכים לדעת להתגמש ולאלתר כדי לבצע פעולות ולהפעיל את הילדים תוך כדי…

*

אם נכנסים "לתוך" הסיפור, אנחנו (אני בכל אופן) יכולים להזדהות עם האבא, שלא רוצה לקום מהמיטה מוקדם בבוקר, אבל הוא הבטיח – והבטחה חייבים לקיים. והמשפט הישן והידוע שכל תכנית היא בסיס לשינויים מראה לנו שהוא עדיין חי ובועט ולמרות התכנון המקורי, אפשר להעביר זמן איכות מהנה ביחד עם הילד גם בצורות אחרות.

*

קצת על הסופרת :

שירלי יובל-יאיר, בעלת תור M.A היא מטפלת ומרצה בתחום הפסיכולוגיה החיובית. היא סופרת, מוזיקאית, מחזאית ובמאית בתיאטרון ילדים.

שירלי יובל יאיר כתבה גם את הספרים 'דו רה מוו' (שכתבתי עליו), 'הלן ואני' ואת הספר 'תומאס ואני'.

*

הצייד / ג'ון לסקואה–ביקורת קריאה

*

את ג'ון לסקואה אני מכיר מספרים קודמים, שחלקם גם עברו תחת עיני הבוחנת ובוקרו כאן בבלוג, כמו הספר בכוונת זדון.

אם בספר הקודם אייב גליצקי היה "רק" בלש במחלק הרצח, הרי שכאן הוא עולה בדרה ונהיה מפקח של המחלק. בתור המפקח, הוא כבר לא יכול ללכת על 'תחושת בטן'. הוא צריך הוכחות ממשיות (נראה שיש כאלה ששוכחים מהיכן הם הגיעו), אבל אפשר להבין אותו.

בשביל זה יש אזרחים – במיוחד החוקר הפרטי המוכשר ויאט האנט, שמקבל הודעת טקסט (SMS) יום אחד שמטלטלת את עולמו "איך אמא שלך מתה?"…

*

*

הוא מעולם לא התעניין בהוריו הביולוגים – הוא נמסר לאימוץ בגיל צעיר מאד על ידי ארגון אימוץ של הכנסייה ולא הסתכל אחורה.

מחקירה ראשונית עולה שאימו נרצחה. הוא מתחיל לחקור רצח שאירע לפני 20 שנה, ומסתייע בחברו, בלש ממחלק הרצח (תחת פיקודו של גליצקי) דבין ג'ול, שלא תמיד מקבל יד חופשית ממפקדו.

הרצח מתחיל להעלות לפני השטח מקרי מוות מוזרים נוספים, כמו התאבדות לכאורה של שוטר ובמקביל, גוויות נוספות נערמות.

*

בכל פעם שהאנט מרגיש שהוא עלה על קצה חוט, נוספת גופה והוא מקבל עוד מסרון שמכוון אותו למקום אחר.

*

העלילה משתרעת על פני ארצות הברית ואף חודרת למדינה השכנה – מקסיקו ולחשד של סכסוך בין כנופיות סוחרי הסמים שם.

*

המתח הנפשי משפיע על ויאט והוא מתמוטט במלון במקסיקו.

האם זה מה שימנע ממנו להמשיך ?

*

ג'ון לסקואה כותב בצורה שוטפת ואני פשוט נהנה לקרוא אותו.

העלילה זורמת, ואפילו אחד כמוני – שלא קורא מילה במילה, אלא מרפרף ומשלים את המשפטים בראש, הצלחתי לעקוב אחרי הפיתולים הסבוכים.

מומלץ לקריאה, במיוחד לאוהבי ג'ון לסקואה וג'ון גרישם (כן – אני מכניס את שניהם לאותה קטגוריה).

*

הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י–ביקורת קריאה

*

מה כבר אפשר להגיד על דייוויד באלאדאצ'י שלא נאמר כבר ? סופר מתח מעולה. כתיבה זורמת. סיפור שנקרא בנשימה אחת וכל זה נכון ואני גם בין המסכימים והמהללים.

אבל… ופה זה אבל גדול מאד –

הספר האחרון שקראתי (הנשכחים) עונה על כל מה שכתבתי אבל באותה נשימה מזכיר לי בצורה מעצבנת את ג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד (טוב, בתקופה שהוא עוד היה חוקר בצבא) – איש גדל מימדים, בעל מוח חריף, בולט, קצין מוערך, מגיע ממשפחה עם הסטוריה צבאית ותמיד רואה את מה שאחרים לא מצליחים לראות.

מטריד. מאד מטריד אפילו. אם היו משנים את שם הדמות מג'ון פולר לג'ק ריצ'ר, הייתי יכול להיות בטוח שמדובר בסיפור הראשון מבחינה כרונולוגית של לי צ'יילד.

*

הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י

*

אחרי שקטלתי את הסופר, נעבור לסיפור עצמו, שאותו קראתי בשני ערבים בנשימה עצורה כשאני מנסה לנחש מה יהיה הצעד הבא.

אני מאד אוהב את הכתיבה של הסופר, שזה לא הספר הראשון שלו שאני קורא.

*

הסיפור מתחיל בסירת מהגרים בלתי חוקית שאחד מהם מצליח לקפוץ למים ולברוח.

במקביל, החוקר ג'ון פולר מגיע לבית החולים שבו אביו הגנרל (הסובל מדימנציה – שלא להגיד אלצהיימר) שוכב, ומקבל ממנו מכתב שנשלח מדודתו.

כאן מתחילים להתרחש שני סיפורים במקביל, בעיירת הנופש 'פרדייס' שבקליפורניה (לא הכפר שליד זכרון).
כשפולר מגיע לעיירה השלווה, הוא מגלה שדודתו נהרגה במה שנראה כתאונה מצערת. בדיקה מעמיקה שלו מעלה את החשד שמדובר, איך לא, ברצח.

לאט לאט מתחילות להיערם הגופות.

*

איך הכל קשור למיליונר עלום שעמד בפני פשיטת רגל לפני מספר שנים והיום יש לו את הבית הגדול ביותר באיזור (ויש לו חולשה אדירה לנשים) ?

מדוע אישתו של בנו החורג עוקבת אחריו ?

מה הקשר לענק שהצליח לברוח מחוטפי הפליטים ממדינות העולם השלישי ועוסק בגננות ?

איך טרוריסט בעל שם עולמי נכנס לתמונה ?

*

בסוף, ואני לא אקלקל למי שלא קרא, רק שיתוף פעולה ודמות "שהופכת את עורה" מצליחים לשפוך אור על האמת…

למי שלא קרא את לי צ'יילד – מומלץ בחום, ולמי שקרא – לעשות סוויץ' בראש ורק אז לקרוא.

*

הוצאת מודן.

תרגום : נורית לוינסון.

ג'ק ריצ'ר–ביקורת ס…

אני אוהב לקרוא. לא שיש לי תמיד את הזמן לזה, אבל זאת בהחלט אהבה.

אחת הסדרות היותר אהובות עלי, היא של הסופר לי צ'יילד, על הגיבור שלו – ג'ק ריצ'ר.

ג'ק ריצ'ר הוא סוג של "גיבור אלמוני". לאחר שחרורו מהצבא בדרגת רב-סרן, מסתובב ריצ'ר כנווד ברחבי ארצות הברית כשכל ציודו האישי הוא מברשת שיניים מתקפלת.

*

נכון שבשני הספרים הראשונים (כרונולוגית) הוא ירש בית ורכב, אבל הוא העביר אותם לבתו של המוריש והחליט לנדוד.

*

ג'ק ריצ'ר – 195 ס"מ, 100 ק"ג, בלונדיני עם עיניים כחולות… זה התיאור שאנחנו מקבלים בכל הספרים של לי צ'יילד. לא יותר מזה – את השאר הקוראים משלימים לבד.

עד היום נכתבו כבר למעלה מ- 17 ספרים בסדרה ורובם תורגמו לעברית.

כששמעתי שעומד לצאת סרט – תבינו מה רבה היתה שמחתי, בראש אפילו ליהקתי את דולף לונדגרן לתפקיד (1.97מ')… אבל מישהו החליט משהו אחר וליהק לסרט את… טום קרוז, שלא ידוע בגובהו המיוחד (הבן אדם בקושי 1.70מ').

*

הספרים בסדרה כתובים בצורה כזאת, שרוב העלילה מתרחשת בראשו של הגיבור – מה זאת אומרת ? ג'ק ריצ'ר ניחן (בנוסף לגודלו ולכוחו) גם במוח אנליטי ובזיכרון פנומנלי. הוא מנתח ומסיק מסקנות במהירות הבזק.

זאת היתה הבעיה העיקרית בצילום ספר כזה – וראו את זה הכי טוב בסצנה שהוא יוצא מהפאב מול 5 בריונים – בספר הוא מתאר מה צריך לעשות במצב כזה – להוריד קודם את המנהיג, אחר כך עוד אחד או שניים שחושבים שהם גיבורים והשניים האחרים כבר יברחו.

בסרט הוא פשוט אומר להם את זה (קטע מצחיק לדעתי).

*

באיחור אופנתי ראיתי את הסרט.

האמת – התאכזבתי. הסרט מבוסס על הספר "הצלף" של לי צ'יילד, אבל לראות את טום קרוז (חטוב ככל שיהיה) מנסה להסתכל על כולם מלמעלה, כשהוא הכי נמוך על הסט לא מגביר את האמינות של הדמות.

כשהשריף שואל את הפקידה מי לדעתה יכול להרוג במכה אחת, היא עונה לו "הבחור מחדר 5". כשהוא שואל למה, היא מסבירה לו "אתה תראה" כשהיא מתכוונת כמובן לגדלו של ריצ'ר… טום קרוז לא ממש עונה על הקטגוריה הזאת.

שכחתי לציין שג'ק ריצ'ר (בספר) קיבל את לב הארגמן, 2 לבבות כסף ועוד אי אילו עיטורי עוז וגבורה. הוא מומחה בקרב מגע וזכה באליפות הצבא בקליעה ברובה ובאקדח.

*

אז ההמלצה שלי היא להשאיר את הספרות הזאת לקוראים, ולנסות לעשות סרטים קצת יותר אמינים, במיוחד מבחינת הדמויות.