זיו ילד הקריוקי / זיו אלטמן – ביקורת קריאה

זיו הוא ילד מאושר, ובעיקר אוהב לשיר קריוקי. עד כאן התחלה נפלאה של ספר ילדים, שלא ממש ברור מה הוא בא להגיד…
שתי שורות מתחת – מתבררת הבעיה – זיו מזייף וזה עושה אותו עצוב.

יהלומים למבוגרים

מה אפשר להגיד על יהלום שלא אמרו כבר ?

שהוא חברה הטוב ביותר של האישה, שהוא נוצץ ושהזה החומר החזק ביותר בטבע… אז על הנקודה הזאת אני רוצה להתעכב שניה – יהלום, שהוא חברה הטוב ביותר של האישה אבל הוא גם החומר החזק ביותר בטבע, ברגע שהיא תאמץ אותו אל לבבה הוא עלול להשאיר שם שריטות…

זן ואומנות הבישול הטבעוני

או כמו שהוא נקרא – "חמש עונות במטבח, בישול טבעוני ברוח הזן"

* 

מכירים את הספר 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג ?

אז כשקיבלתי את הספר, נזכרתי במשפט שאומר החזיר (מכל החיות) – "איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים, בכפיפה אחת עם חתולה כושית…"

– ולמה ?

"איך אקרא אני, קרניבור בן קרניבורים, ספר בישול ועוד טבעוני…" (?!)

אז ככה הרגשתי כשקיבלתי את הספר.

הנץ על העץ / שירלי יובל-יאיר–ביקורת קריאה

*

זה לא שפתאום החלטתי להשקיע יותר בשבוע האחרון בזמן האיכות עם הילדים שלי (אני משתדל תמיד).

זה לא שהיום יש ספרים טובים יותר מאלה שהיו לפני חודש, שנה או עשר שנים.

זה רק המזל להיתקל בספר הנכון בזמן הנכון.

גם הספר 'הנץ על העץ' של שירלי יובל-יאיר, הוא אחד מאלה שפשוט "חייבים" לכתוב עליהם.

*

*

בוקר שבת. מה עושים ? ישנים. אין יותר טוב מזה.

אבל… אם הבטחנו משהו לילד, והוא מגיע אלינו למיטה ו- "מנדנד", לא נקום ? מילה זאת מילה !

אז אבא קם מהמיטה ונגרר אחרי בנו לחצר… הבן מתרגש, לא ישן כמעט כל הלילה – היום מנסים את המטוס החדש, המטוס על שלט.

אה… אופס… המטוס (ששמו נץ) נתקע על העץ… מה עושים ? איך מורידים את המטוס ?

מכאן מתחילה פרודיה שלמה של האב, יחד עם הבן, בניסיונות החוזרים ונשנים להוריד את המטוס.

*

אני לא אגלה מה היה בסוף, אבל אני רק אספר שנדב (בן 5) לא הפסיק לצחוק. גם למראה הציורים הנפלאים של צחי פרבר וגם כשדיברנו והעלינו ביחד עוד ועוד רעיונות איך להוריד את הנץ התקוע על העץ.

*

בעצם, יש כאן 2 סיפורים – הראשון, זה הסיפור שקוראים.

מאחוריו אנחנו יכולים למצוא איך ההורים היום צריכים לדעת להתגמש ולאלתר כדי לבצע פעולות ולהפעיל את הילדים תוך כדי…

*

אם נכנסים "לתוך" הסיפור, אנחנו (אני בכל אופן) יכולים להזדהות עם האבא, שלא רוצה לקום מהמיטה מוקדם בבוקר, אבל הוא הבטיח – והבטחה חייבים לקיים. והמשפט הישן והידוע שכל תכנית היא בסיס לשינויים מראה לנו שהוא עדיין חי ובועט ולמרות התכנון המקורי, אפשר להעביר זמן איכות מהנה ביחד עם הילד גם בצורות אחרות.

*

קצת על הסופרת :

שירלי יובל-יאיר, בעלת תור M.A היא מטפלת ומרצה בתחום הפסיכולוגיה החיובית. היא סופרת, מוזיקאית, מחזאית ובמאית בתיאטרון ילדים.

שירלי יובל יאיר כתבה גם את הספרים 'דו רה מוו' (שכתבתי עליו), 'הלן ואני' ואת הספר 'תומאס ואני'.

*

רק עוד דבר אחד / ג'ונתן טרופר – ביקורת קריאה

*

אני רוצה שתעצמו את העיניים ותדמיינו את עצמכם כך :

תוסיפו לבטן עוד 10 קילו מיותרים, מאחוריכם תקופה של תיפוף בלהקת רוק עם להיט אחד, אתם גרושים כבר 8 שנים וגרים במלונית זולה עם עוד 3 חברים בערך באותו מצב כמו שלכם, יש לכם ילדה בת 18 בהריון ואתם עומדים למות…

לא דיכאון ? מה הייתם עושים ?

*

רק עוד דבר אחד ודי

*

אז אלה החיים של דרו סילבר בספר של ג'ונתן טרופר. זהו הספר הראשון שלו שאני קורא והייתי צריך לא מעט אורך רוח כדי "להיכנס" אליו.

הספר בנוי משני חלקים – בחלק הראשון מתוארים החיים של סיבר וחבריו במלונית הזולה, כשרוב ימיהם הם רובצים בחוסר מעש על יד הבריכה ובוהים בבנות הקולג' בביקיני שמגיעות לרחוץ שם.

אני מצאתי את החלק הזה קצת מייגע וכמו שאמרתי, לקח לי זמן להתרגל לצורת הכתיבה.

*

עכשיו מתחיל החלק השני (בעמוד 104) והדברים מתחילים יותר לזרום והספר מעלה שני הילוכים.

ממש בסוף החלק הראשון ביתו של סילבר – קייסי, מגיעה לבקר אותו, אחרי שהם כמעט ולא התראו בשמונה השנים האחרונות – אישה צעירה ויפה… ובהריון. אופס… היא מחפשת תשובות אצל 'סילבר', לא אצל 'אבא' – היא כמעט ולא קוראת לו כך, גם ככה הוא לא ממש היה שם בשבילה.

סילבר מנסה לעזור לה (ואולי לשקם את היחסים איתה) ורגע לפני שהם מממשים את את ההחלטה (בלי ספוילרים – אני אשתדל לגלות כמה שפחות), דרו סילבר מאבד את ההכרה ומובהל לבית החולים.

מי מטפל בו שם ? לא אחר מאשר זה שעומד להתחתן עם גרושתו… (מתחיל להזכיר איזה מערכון של הגששים – אבל לא). מתברר שיש לו דליפה מעורק ראשי ואם הוא לא יטופל הוא ימות !

תוך כמה זמן ? לא בטוח – זה יכול להיות עניין של דקות וזה יכול להיות עניין של שבועות – בכל מקרה הוא חייב לעבור את הניתוח.

עכשיו גם השם של הספר באנגלית יותר ברור -One Last Thing Before I Go.

*

תגללו עכשיו לתחילת הפוסט, תדמיינו את עצמכם במצבו ותחשבו מה הייתם מחליטים…

*

מכאן והלאה הסיפור מסתבך כשהוא מוצא את עצמו לבד אם גרושתו, הוא מתגושש עם בעלה לעתיד (הרופא המנתח – להזכיר), חבר שלו מהקבוצה במלונית חוטף סרטן, הבת שלו שוכבת עם החבר שלה (האקס שלה) שלא יודע שהיא בהריון בכלל, הוא עולה לבמה בבת מצווה שהוא לא הוזמן אליה בכלל… ומה לא. ממש סיפור מהסרטים.

אמרתי – בלי ספוילרים מיותרים.

*

אז כמו שאמרתי – החלק השני סחף אותי וקראתי את כל 200 העמודים שלו ממש בנשימה אחת. החלק הראשון… היה שווה להחזיק מעמד כדי לסיים את מאת העמודים שלו ולהגיע לחלק השני.

*

הצייד / ג'ון לסקואה–ביקורת קריאה

*

את ג'ון לסקואה אני מכיר מספרים קודמים, שחלקם גם עברו תחת עיני הבוחנת ובוקרו כאן בבלוג, כמו הספר בכוונת זדון.

אם בספר הקודם אייב גליצקי היה "רק" בלש במחלק הרצח, הרי שכאן הוא עולה בדרה ונהיה מפקח של המחלק. בתור המפקח, הוא כבר לא יכול ללכת על 'תחושת בטן'. הוא צריך הוכחות ממשיות (נראה שיש כאלה ששוכחים מהיכן הם הגיעו), אבל אפשר להבין אותו.

בשביל זה יש אזרחים – במיוחד החוקר הפרטי המוכשר ויאט האנט, שמקבל הודעת טקסט (SMS) יום אחד שמטלטלת את עולמו "איך אמא שלך מתה?"…

*

*

הוא מעולם לא התעניין בהוריו הביולוגים – הוא נמסר לאימוץ בגיל צעיר מאד על ידי ארגון אימוץ של הכנסייה ולא הסתכל אחורה.

מחקירה ראשונית עולה שאימו נרצחה. הוא מתחיל לחקור רצח שאירע לפני 20 שנה, ומסתייע בחברו, בלש ממחלק הרצח (תחת פיקודו של גליצקי) דבין ג'ול, שלא תמיד מקבל יד חופשית ממפקדו.

הרצח מתחיל להעלות לפני השטח מקרי מוות מוזרים נוספים, כמו התאבדות לכאורה של שוטר ובמקביל, גוויות נוספות נערמות.

*

בכל פעם שהאנט מרגיש שהוא עלה על קצה חוט, נוספת גופה והוא מקבל עוד מסרון שמכוון אותו למקום אחר.

*

העלילה משתרעת על פני ארצות הברית ואף חודרת למדינה השכנה – מקסיקו ולחשד של סכסוך בין כנופיות סוחרי הסמים שם.

*

המתח הנפשי משפיע על ויאט והוא מתמוטט במלון במקסיקו.

האם זה מה שימנע ממנו להמשיך ?

*

ג'ון לסקואה כותב בצורה שוטפת ואני פשוט נהנה לקרוא אותו.

העלילה זורמת, ואפילו אחד כמוני – שלא קורא מילה במילה, אלא מרפרף ומשלים את המשפטים בראש, הצלחתי לעקוב אחרי הפיתולים הסבוכים.

מומלץ לקריאה, במיוחד לאוהבי ג'ון לסקואה וג'ון גרישם (כן – אני מכניס את שניהם לאותה קטגוריה).

*

ג'ק ריצ'ר–ביקורת ס…

אני אוהב לקרוא. לא שיש לי תמיד את הזמן לזה, אבל זאת בהחלט אהבה.

אחת הסדרות היותר אהובות עלי, היא של הסופר לי צ'יילד, על הגיבור שלו – ג'ק ריצ'ר.

ג'ק ריצ'ר הוא סוג של "גיבור אלמוני". לאחר שחרורו מהצבא בדרגת רב-סרן, מסתובב ריצ'ר כנווד ברחבי ארצות הברית כשכל ציודו האישי הוא מברשת שיניים מתקפלת.

*

נכון שבשני הספרים הראשונים (כרונולוגית) הוא ירש בית ורכב, אבל הוא העביר אותם לבתו של המוריש והחליט לנדוד.

*

ג'ק ריצ'ר – 195 ס"מ, 100 ק"ג, בלונדיני עם עיניים כחולות… זה התיאור שאנחנו מקבלים בכל הספרים של לי צ'יילד. לא יותר מזה – את השאר הקוראים משלימים לבד.

עד היום נכתבו כבר למעלה מ- 17 ספרים בסדרה ורובם תורגמו לעברית.

כששמעתי שעומד לצאת סרט – תבינו מה רבה היתה שמחתי, בראש אפילו ליהקתי את דולף לונדגרן לתפקיד (1.97מ')… אבל מישהו החליט משהו אחר וליהק לסרט את… טום קרוז, שלא ידוע בגובהו המיוחד (הבן אדם בקושי 1.70מ').

*

הספרים בסדרה כתובים בצורה כזאת, שרוב העלילה מתרחשת בראשו של הגיבור – מה זאת אומרת ? ג'ק ריצ'ר ניחן (בנוסף לגודלו ולכוחו) גם במוח אנליטי ובזיכרון פנומנלי. הוא מנתח ומסיק מסקנות במהירות הבזק.

זאת היתה הבעיה העיקרית בצילום ספר כזה – וראו את זה הכי טוב בסצנה שהוא יוצא מהפאב מול 5 בריונים – בספר הוא מתאר מה צריך לעשות במצב כזה – להוריד קודם את המנהיג, אחר כך עוד אחד או שניים שחושבים שהם גיבורים והשניים האחרים כבר יברחו.

בסרט הוא פשוט אומר להם את זה (קטע מצחיק לדעתי).

*

באיחור אופנתי ראיתי את הסרט.

האמת – התאכזבתי. הסרט מבוסס על הספר "הצלף" של לי צ'יילד, אבל לראות את טום קרוז (חטוב ככל שיהיה) מנסה להסתכל על כולם מלמעלה, כשהוא הכי נמוך על הסט לא מגביר את האמינות של הדמות.

כשהשריף שואל את הפקידה מי לדעתה יכול להרוג במכה אחת, היא עונה לו "הבחור מחדר 5". כשהוא שואל למה, היא מסבירה לו "אתה תראה" כשהיא מתכוונת כמובן לגדלו של ריצ'ר… טום קרוז לא ממש עונה על הקטגוריה הזאת.

שכחתי לציין שג'ק ריצ'ר (בספר) קיבל את לב הארגמן, 2 לבבות כסף ועוד אי אילו עיטורי עוז וגבורה. הוא מומחה בקרב מגע וזכה באליפות הצבא בקליעה ברובה ובאקדח.

*

אז ההמלצה שלי היא להשאיר את הספרות הזאת לקוראים, ולנסות לעשות סרטים קצת יותר אמינים, במיוחד מבחינת הדמויות.