רק עוד דבר אחד / ג'ונתן טרופר – ביקורת קריאה

*

אני רוצה שתעצמו את העיניים ותדמיינו את עצמכם כך :

תוסיפו לבטן עוד 10 קילו מיותרים, מאחוריכם תקופה של תיפוף בלהקת רוק עם להיט אחד, אתם גרושים כבר 8 שנים וגרים במלונית זולה עם עוד 3 חברים בערך באותו מצב כמו שלכם, יש לכם ילדה בת 18 בהריון ואתם עומדים למות…

לא דיכאון ? מה הייתם עושים ?

*

רק עוד דבר אחד ודי

*

אז אלה החיים של דרו סילבר בספר של ג'ונתן טרופר. זהו הספר הראשון שלו שאני קורא והייתי צריך לא מעט אורך רוח כדי "להיכנס" אליו.

הספר בנוי משני חלקים – בחלק הראשון מתוארים החיים של סיבר וחבריו במלונית הזולה, כשרוב ימיהם הם רובצים בחוסר מעש על יד הבריכה ובוהים בבנות הקולג' בביקיני שמגיעות לרחוץ שם.

אני מצאתי את החלק הזה קצת מייגע וכמו שאמרתי, לקח לי זמן להתרגל לצורת הכתיבה.

*

עכשיו מתחיל החלק השני (בעמוד 104) והדברים מתחילים יותר לזרום והספר מעלה שני הילוכים.

ממש בסוף החלק הראשון ביתו של סילבר – קייסי, מגיעה לבקר אותו, אחרי שהם כמעט ולא התראו בשמונה השנים האחרונות – אישה צעירה ויפה… ובהריון. אופס… היא מחפשת תשובות אצל 'סילבר', לא אצל 'אבא' – היא כמעט ולא קוראת לו כך, גם ככה הוא לא ממש היה שם בשבילה.

סילבר מנסה לעזור לה (ואולי לשקם את היחסים איתה) ורגע לפני שהם מממשים את את ההחלטה (בלי ספוילרים – אני אשתדל לגלות כמה שפחות), דרו סילבר מאבד את ההכרה ומובהל לבית החולים.

מי מטפל בו שם ? לא אחר מאשר זה שעומד להתחתן עם גרושתו… (מתחיל להזכיר איזה מערכון של הגששים – אבל לא). מתברר שיש לו דליפה מעורק ראשי ואם הוא לא יטופל הוא ימות !

תוך כמה זמן ? לא בטוח – זה יכול להיות עניין של דקות וזה יכול להיות עניין של שבועות – בכל מקרה הוא חייב לעבור את הניתוח.

עכשיו גם השם של הספר באנגלית יותר ברור -One Last Thing Before I Go.

*

תגללו עכשיו לתחילת הפוסט, תדמיינו את עצמכם במצבו ותחשבו מה הייתם מחליטים…

*

מכאן והלאה הסיפור מסתבך כשהוא מוצא את עצמו לבד אם גרושתו, הוא מתגושש עם בעלה לעתיד (הרופא המנתח – להזכיר), חבר שלו מהקבוצה במלונית חוטף סרטן, הבת שלו שוכבת עם החבר שלה (האקס שלה) שלא יודע שהיא בהריון בכלל, הוא עולה לבמה בבת מצווה שהוא לא הוזמן אליה בכלל… ומה לא. ממש סיפור מהסרטים.

אמרתי – בלי ספוילרים מיותרים.

*

אז כמו שאמרתי – החלק השני סחף אותי וקראתי את כל 200 העמודים שלו ממש בנשימה אחת. החלק הראשון… היה שווה להחזיק מעמד כדי לסיים את מאת העמודים שלו ולהגיע לחלק השני.

*

ערב חופשי… ומאושר ?

יום חמישי, הגדולה הולכת לישון אצל חברה ובמחשבה מהירה אנחנו משכנים את הקטן אצל ההורים שלי למשך הלילה.

איזה כיף – יש לנו ערב חופשי, אחרי שבוע אינטנסיבי של טיולים בצפון (כינרת, לונה גל, חמת גדר ואפילו הגענו עד קרית שמונה). אנחנו באמת צריכים את הזמן הזה לעצמנו… קצת להיות לבד בשקט, כל הבית בשבילנו.

8 בערב, אנחנו לבד !!!!!!

מה עושים ? נוסעים ליריד כדי לקנות מתנה או שתיים וגם להחליף משהו קטן ומחליטים ללכת לסרט.

כבר שנים שלא היינו בסרט "למבוגרים" (ולא – הכוונה היא לא לסרט כחול, אלא סרט שלא צריך להתחשב בילדים כשבוחרים אותו – אתם עם הראש המלוכלך שלכם ).

הגענו בשעה 10 וחמש דקות לסינמה סיטי בגלילות, כשאנחנו מחפשים סרט שמתחיל כמה שיותר מוקדם (אינטרנט בטלפון – המצאה נפלאה), שלא ניתקע… בכל זאת צריך לקום מוקדם מחר.

לאחר דין ודברים וגם לאור העובדה שנהינו בורים לגמרי בעולם הסרטים, נבחר הסרט "רווח וכאב" עם דווין ג'ונסון (The Rock).

מתוך אתר סינמה סיטי :

תקציר הסרט "רווח וכאב"

מבוסס על סיפור אמיתי. שלישיית מפתחי שרירים מפלורידה מסתבכים בפרשיית סחיטה שיוצאת מכלל שליטה.

שחקנים : מארק וולברג, דוויין ג'ונסון, בר פאלי, רבל וילסון

במאי מייקל ביי

הפקה תסריט: כריסטופר מרקוס,

הפקה: מייקל ביי,

צילום: בן סרסין,

עריכה: ג'ואל נגרון,

מוסיקה: סטיב ג'בלונסקי.

הדבר העצוב הוא, שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי, ותיכף תבינו למה זה עצוב…

* אני אנסה למעט בספוילרים

בגדול, מדובר על 'בודי בילדר' שמחליט "לחיות את החלום האמריקאי". מה זה אומר ? לנצל הזדמנויות להרוויח כסף. הרבה כסף. המון כסף. איך ? עם מינימום עבודה…

הוא בטוח שהוא חכם ואפילו סוג של עילוי, אולם למעשה כל הידע שלו מגיע מסרטים שהוא ראה… (סוג של חובבן, כבר אמרתי ?)

הוא מצרף אליו לחבורה עוד 'בודי בילדר אחד', אסיר משוחרר ענק (דוויין ג'ונסון) שמצא את אלוהים בכלא וחשפנית. ביחד הצוות הלא כל כך מוצלח מנסה להרוויח כסף, הרבה כסף, המון כסף… לרגע נראה היה שהם אפילו מצליחים והם נהיים חלק מאותה קהילה שהם רצו להיות – אנשים "נורמטיבים"… אבל עם הכסף בא התיאבון. כאן אני אעצור את התיאור של הסרט, כדי באמת לא להרוס יותר מדי למי שיחליט בסופו של דבר ללכת ולראות אותו (לפי דעתי – בזבוז נוראי של 30 ומשהו שקלים).

כמו שאמרתי, הדבר העצוב הוא שמדובר על סיפור אמיתי, ומדהים אותי כל פעם מחדש רמת הטמטום (סליחה אבל אין לי מילה אחרת לתאר את מה שהלך שם) שאנשים יכולים להגיע אליה.

*

שורה תחתונה – הסרט נגמר אחרי 12 בלילה, זוגתי עצמה את עיניה חלק גדול מהסרט (לא מעייפות – בגלל הזוועות) – אה, כן – לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה… הגענו הביתה אחרי אחת והלכנו לישון… (בכל זאת צריך לקום ב- 7 בבוקר).

מצד אחד הרגשנו שלא יכולנו לבחור סרט יותר גרוע ללכת אליו, מצד שני (אם נסתכל על חצי הכוס המלאה) – הלכנו לסרט שאנחנו בחרנו מבלי שיהיה הצורך להתחשב בילדים (וזה לא אומר שלא אהבתי את 'הדרדסים').

*

מומלץ ? מאד לא, אלא אם כן אתם חובבי סרטי אימה, דם (ושוב סליחה על המילה) – טמטום.

תחרות מוצר השנה 2013

אז אחרי שחשבתי עם עצמי רבות, וכמו שאומרים "ישנתי על זה", החלטתי לשנות קצת את מה שכתבתי ולהוסיף יותר אמוציות.

התאריך : 27/05/2013

השעה : 20:30

המקום : סינמה סיטי – צומת גלילות

האירוע : חשיפת מוצר השנה (חלק ב')

 

*

בגיל ובששון הגעתי יחד עם אחי הגדול לאירוע הנוצץ שעבר באזז עצבני ברשת.

חשיפת המוצרים שיזכו לענוד למשך כל שנת 2013 את התג הנוצץ "מוצר השנה 2013"…

את החומר המדוייק על "מה זה מוצר השנה" אפשר למצוא באתר כאן.

כבר בכניסה לסינמה סיטי ברך אותנו שלט אלקטרוני.

שלטים שמכוונים לאירוע עצמו לא היו וכששאלנו את העובדת שישבה ליד אולם ה- VIP, היא כיוונה אותנו למעלית לקומה 1…  במזל, כשאנחנו כבר במעלית, תפסה אותנו אפרת והובילה אותנו למקום הנכון – למתחם של המינגלינג של מוצר השנה 2013… אנחנו יחד עם כולם בתור לקבלת מדבקה ועליה מודפס השם – זאת תעודת הכניסה למתחם הסגור. שתי עמדות לקבוצה של 300 איש (אם לא יותר) שהוזמנו לאותה שעה… המממ… הייתי מסדר את קצת אחרת…

בתוך המתחם עמדו חלק מהזוכים בפרס בדוכנים, הקרובים מדי זה לזה לטעמי, מה שגרם לי לתהות לא פעם לאיזה תור אנחנו עומדים עכשיו ומה יהיה בסופו של התור. חלק מהדוכנים חילקו ברושורים, חלקם טעימות (שהסתיימו מהר מאד) וגם שילוב של הדגמה של תנור (AEG) יחד עם מאפים של מעדנות וחלק לא חילקו כלום (אלה עמדו מיותמים וחסרי מבקרים).

הרגשתי די אבוד בתוך המהומה – עשיתי מספר סיבובים בין הדוכנים, אספתי ברושורים פה ושם, טעמתי מזה וגם מההוא – מאפה פילו של מעדנות, אוסף גבינות קשות של גד, פריגת רימונים (אני באופן אישי לא הייתי מגדיר אותו כ-"מוצר שנה" – אבל זו דעתי), שנדי אבטיח (אני נוהג – אז לא שתיתי), יוגורט עם גרנולה, פה ושם גם היה מישהו יצירתי – קופסת הפתעות של נורטון להגנה על מחשבי הילדים (גרסת האח הגדול להורים) וכמובן אסור לשכוח את מוצרי האיפור למיניהם, בר המים, המזון לתינוקות והחיתולים לבן ולבת ואני מתנצל מראש אם השמטתי מישהו או משהו. דחיפות היו חלק בלתי נפרד מהעמידה בתור ואף שליחת ידיים ממשהו גדול שעמד מאחורי בתור ורצה להיות לפני (למי שלא הבין – מישהי "גדולה" עמדה מאחורי והחליטה שהתור לא זז מספיק מהר אז היא, "בעדינות של פיל", שלחה יד עצומה, הזיזה אותי ולקחה את הברושור…).

*

לאחר שעה ארוכה (מדי) ומורטת עצבים של מינגלינג ופגישת חברים, נכנסנו לאולם מספר 1 בסינמה סיטי, שם שמענו הרצאה על מוצרי השנה מפי יעל, שמשום מה דיברה לרוב בלשון נקבה… הלו ! אנחנו בשנת 2013… גם גברים מחליפים חיתולים ומאכילים תינוקות ! וגם גברים עושים פדיקור (אני למשל) וזה לא מפריע לגבריות שלהם…
49 מוצרים זכו בתואר, שמורכב בעיקר מחדשנות, חדשנות וחדשנות (לצרכן הרגיל).

המטרה של התחרות היא שהלקוח יבוא ויגיד "איך לא חשבו על זה קודם…" (חוץ משאר הדברים כמו פרסום, יוקרה וכד') ובכלל – לגרות את החברות להמשיך ולחדש כדי שלנו, הצרכנים, יהיה נח יותר, קל יותר, בריא יותר, מהיר יותר, טעים יותר (שכחתי משהו ?).

האמת שהיו שם כמה מוצרים שלא ממש ברור לי איך הם קיבלו את הפרס – OK, נגיד שספריי לייבוש לק זה מוצר חדש לצרכנים פרטיים והיה זמין עד היום רק למניקוריסטיות מקצועיות… אבל מוצר השנה ?! בספריי שמן אני משתמש כבר שנים. נכון, מיוצר בארצות הברית, אבל קיים בשוק הישראלי לכל דורש… ועד כהנה וכהנה…

אז לאחר סקירה על הצוות שהרכיב את השופטים בתחרות (וביניהם גם 3 בלוגריות), עברנו על כל 49 המוצרים. אפילו גירו אותנו שבסוף הסרט נקבל תיק מלא מכל טוב המוצרים… אה… אפילו לא חצי… על מה לכל הרוחות הם רוצים שאני אכתוב ? אני לא משתמש בחיתולים (מידה 4), אני לא שם מייק-אפ ולא אף תכשיר איפור אחר. מהמזון היה תרסיס שמן וקופסת פילה סלמון של סטארקיסט. מהחטיפים היו פריכיות מיני וחטיף צ'יפס נפוח ושתי חבילות של NATURE VALLEY – חטיף אנרגיה שקיים כבר זמן לא מועט… מעבר לכך אין לי הרבה מוצרים שאני יכול להשתמש בהם.

*

ישבנו וראינו את הסרט 'אבנים כחולות' (The Sapphires) – סרט שהרעיון שלו מבוסס על סיפור אמיתי של השתלבות האבוריג'ינים באוסטרליה של שנות ה-50 וה- 60.

הסרט היה מצוין, אבל לא ממש קשור לנושא שאליו באנו. היה מי שהתחבר אליו יותר ומי שהתחבר אליו פחות…

מאד חרה לי שאנשים התחילו לצאת עוד לפני הסוף (זה בכל זאת קצת מפריע).

הסרט הסתיים ונעמדנו בתור אינסופי על מנת לקבל את התיק ובו המוצרים הנבחרים… טוב, לא את כולם… אבל העיקר הכוונה.

כשסיימנו לעמוד בתור לתיקים עם המוצרים, התברר לנו שיש עוד תור – הפעם לשקית עם נוזל כביסה "מהפכני וחדשני" – אבל חלק מהבקבוקים נשברו ובסך הכל לא היו מספיק שקיות לכולם (?!) חשבתי שהביאו מוצרים לפי כמות האנשים והרשימה סגורה…

*

יצאנו לדרך עייפים ומותשים, והסקירות על חלק מהמוצרים עוד יבואו… יש למה לצפות (מבחינת סקירות מוצרים – שאני יכול לסקר, ולא תחבושות הגייניות…)