גן הרגשות שלי – פרופ' דניאלה קידר

עוד ספר על רגשות וילדים ? כן ולא.

כן, כי זה ספר על ילדים, רגשות ומה שביניהם, לא – כי זה כתוב בצורה שגם הילדים (אצלי זה נדב, בן 6 וחצי) יכולים לקרוא, ליהנות ואפילו להבין את המסר שמסתתר בין השורות.

לא בתוך תבנית

קיבלתי לקריאה את הספר עם השם "המוזר" – 'לא בתוך תבנית' מאת נעמה שחר.

כבר על הכריכה ראיתי שהוא שונה – אם זאת השורה מתחת לשם הספר 'סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת', ואם זאת יצירת האומנות של האמנית – יעל שילה.

הספר מתחיל בהקדמה ובתודות, אבל מה זה בעצם "קלינאי/ת תקשורת" ?

מתוך ויקיפדיה :

קלינאי תקשורת הוא בעל מקצוע פרא-רפואי, המאבחן ומטפל במבוגרים ובילדים בעלי הפרעות הגייה, הפרעות בהבנה או בהבעת שפה מדוברת, הפרעות בתקשורת לא מילולית והפרעות בבליעה. הפרעות אלה יכולות לנבוע מסיבות מגוונות, ומרבית קלינאי תקשורת בקיאים בטיפול רק בחלק מהאוכלוסייה הנעזרת בקלינאי תקשורת.

הפרעות בהגייה בלבד יכולות לנבוע מבעיות קואורדינציה כמו בדיספרקסיה התפתחותית, בעיות פסיכולוגיות, בעיות פיזיות כמו פגם מבני בחך או מסיבות שאינן מובנות דיין כמו בתופעת הגמגום. הפרעה הן בהגייה והן בבליעה אך לא בהבנת שפה ולא בתקשורת לא-מילולית יכולה לנבוע מהפרעה בהנעת השרירים, כמו שיתוק מוחין. הפרעות רק בהגייה ובהבנת שפה מדוברת יכולות לנבוע מחירשות או אפזיה. אדם מהקשת האוטיסטית עשוי להזדקק לסיוע בכל תחומי הטיפול הנ"ל (הפרעות הבליעה של האוטיסטים נובעים ככל הנראה מעודף רגישות למגע בחלל הפה). קלינאי התקשורת מאבחן, נותן טיפול תרגולי והוראתי, ומתאים טכנולוגיה מסייעת כגון מכשיר שמיעה וציוד תקשורת תומכת וחליפית.

מטרתו של קלינאי התקשורת היא לאפשר תקשורת בצורה קלה ונוחה ככל האפשר. קלינאי התקשורת יכול לעבוד במסגרת מערכת החינוך, מערכת הבריאות, או בשוק הפרטי. ההכשרה הנדרשת היא תואר אקדמי המשלב לימודים בנושאי אודיולוגיה והפרעות שפה ודיבור.

קלינאי תקשורת ממלאים כיום תפקידי מפתח בתהליכי האבחון, הטיפול והשיקום בקרב אוכלוסיות מגוונות, ופעילים במגוון מסגרות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה בהתאם לתחומי התמחותם וכן בקליניקות פרטיות, בבתי המטופלים ובמסגרות קהילתיות מגוונות.

רבים מקלינאי התקשורת עובדים כחלק מצוות רב-מקצועי, אשר כולל אנשי מקצוע מתחומים כגון רפואה, סיעוד, חינוך, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה, טיפול במוזיקה ובאמנות או טיפול בתנועה. קלינאי תקשורת מועסקים במסגרות שונות ומגוונות, בהתאם לתחומי ההתמחות השונים: בתי חולים, מכונים לאבחון ושיקום שמיעה ודיבור, מרכזי שיקום, מוסדות חינוך, מסגרות שונות בקהילה ובבתי המטופלים וכן מסגרות פרטיות. אנשי מקצוע בתחום עוסקים באבחון ושיקום ילדים ומבוגרים הסובלים מליקויים שונים, כגון בעיות בהתפתחות שפה ודיבור, חירשות ואובדן שמיעה, גמגום, צרידות, קשיי היגוי ולקויות קריאה וכתיבה. כמו כן מובילים קלינאי תקשורת פרויקטים של הדרכות הורים בתחומי פיתוח השמיעה והשפה בגיל הרך וכן פרויקטים לאיתור מוקדם והתערבות בקשיי שמיעה ושפה כדי להפחית קשיי למידה עתידיים. גם בגיל המבוגר יש חשיבות במניעה, איתור ושיקום קשיי שמיעה לשימור התפקוד המקצועי והחברתי וכן בפעילות לקידום הנגישות וההשתתפות בקהילה. רבים מהם שותפים במסגרת עבודתם בהנחיית סטודנטים ובמחקר קליני, וכן בהוראה ובמחקר של ההתפתחות וההפרעות בתחומי השפה, השמיעה והדיבור.

ד"ר נעמה שחר, מומחית בתחום התפתחות הילד, ליווי משפחות ואנשי צוות ובניית תכנית התערבות, מנסה להראות לנו, ההורים, את "הצד השני"… איך נראה המפגש מצד המטפל, להעמיד בעצם סוג של מראה מול פני ההורים המביאים את ילדם, שהם חושבים שיש לו בעיה, אל המטפל, קלינאי התקשורת, ואילו מחשבות עוברות למטפל בראש כשהוא בא להתמודד עם "מטופל" חדש… האמת היא שברוב הפעמים, המטופלים הם בעצם ההורים, ולאו דווקא הילד…

*

עד כאן היתה ההקדמה. הפעם עשיתי אותה ארוכה כדי שתבינו עד כמה הספר הזה היה לי לא קל.

איפה שהוא באמצע הספר, כשהמטפלת, ד"ר נעמה שחר, התחילה לדבר על תסמונות, כמו תסמונת דאון או תסמונת פראדר-ווילי, ועל ההתנהגויות של הילדים הסובלים מהתסמונות האלה, הרגשתי צורך לקרוא לשקד (הגדולה שלי – בת 8), לחבק אותה חזק חזק ולומר לה עד כמה אני אוהב אותה וכמה היא חשובה לי (לא אמרתי לה עד כמה שאני שמח שהיא בריאה)…

מי שקרא את הפוסט שלי "קטנים מול המערכת" יודע שהבן הקטן שלי (נדב – בן 4 וחצי) סובל ממחלה (גנטית) שנקראת "קווארנומה"… מה זה, כרגע זה לא משנה.

אני פשוט יצרתי הזדהות עם ההורים שבאים לאבחון עם הילד שלהם והם עומדים בעצם מול הלא נודע עם הדבר היקר להם ביותר…

*

אז כמו שאמרתי, הספר לא קל. הוא מלא במונחים רפואיים (עם הסברים) אבל הוא ספר טוב.

הוא ספר טוב לאנשים שעובדים עם ילדים, הוא ספר מצויין להורים שחושדים שלילד יש איזו שהיא בעיה כזאת או אחרת (הפרעות אכילה, התנהגות וכד').

הסיפורים המתוארים בספר מרגשים, השמות אמנם בדויים אבל האנשים והתופעות אמיתיים מאד.

*

עצוב שקיימות אצלנו תופעות כאלה, אבל אני יותר משמח שיש מי שיכול, אולי לא "לרפא" אבל לפחות להקל על הסבל של כולם – הילדים והסביבה.

סמסונג מובילרס

באתר הפייסבוק של סמסונג מובייל ישראל יש עמודה שנקראת סמסונג מובילרס, שווה להיכנס. אני נרשמתי ופנו אלי חזרה. יופי. עכשיו מה זה אומר בכלל ?

סמסונג מובילרס זהו פיילוט שרץ בישראל כבר מעל חודשיים ובעוד מספר מדינות. OK, אבל עדיין – מה זה אומר?

זה אומר, שכמו שעיתונאים מקבלים מכשירים להתרשמות ולביקורת, גם בלוגרים ושאר מובילי דעה באינטרנט מקבלים מכשירים (במקרה זה Samsung Galaxy S4) לתקופה של כחודש להתרשמות, לבדיקה ולביקורת. בקיצור – עוד צעצוע "לשחק" איתו.

מגניב…..

*

יום שישי, 9 בבוקר, לשקד אין קייטנה אז היא מצטרפת אלי ואנחנו מגיעים למשרדים של 'תפוז' באזור התעשייה בבני ברק.

9 וחצי,  הגיעו עוד 6 אנשים (וביניהם בחורה אחת, יש לציין) ואסף – מנהל תחום דיגיטל בסמסונג ישראל פתח את ההרצאה.

רק לציין – אסף לא קשור לחברת 'סאני'. הוא עובד של חברת סמסונג העולמית.

אז התחלנו לדבר קצת על חברת סמסונג (מי שזה לא מעניין אותו יכול מיד לעבור לפסקה הבאה) –

סמסונג הוקמה בשנת 1969 כחברת אלקטרוניקה קטנה ונכון לשנת 2012 היא הכניסה 188 מיליארד דולר.

כיום יש לחברה נציגויות ב- 79 מדינות, 218 מרכזי פיתוח (3 מהם בארץ) והיא מעסיקה כ- 236,000 עובדים ברחבי העולם.

SAMSUNG מאמינה במקסום של מחזור והחזון שלה הוא Hope for the children ותרומה לחברה עולמית טובה יותר על ידי פיתוח מוצרים נוחים ונעימים יותר.

בין השאר, מסייעת החברה לילדים בכל העולם על ידי בניית כיתות דיגיטליות (חכמות), בהן לכל תלמיד יש טאבלט והמורה עובד/ת עם לוח חכם.

גם בארץ ישנן כבר מספר כיתות כאלו.

*

זהו. עד כאן סקירה מהירה על החברה.

עכשיו למטרה שלשמה התכנסנו – קבלת מכשיר Galaxy S4… (אני מנגב את הריר)

 

עברנו הרצאה קטנה על האפשרויות החדשות והמיוחדות של המכשירים – גלילה ללא נגיעה, עצירת סרט כשהמכשיר מזהה שאני מסיט את המבט, גלילה ע"י מבט, שלט IR ועוד כמה תכונות שאני מקווה שיצא לי לעבוד איתן בהמשך.

קיבלנו את המכשירים (בהשאלה לחודש), חתמנו על הטפסים וקדימה לעבודה.

*

הגעתי הביתה שמח וטוב לב, הוצאתי את כרטיס המיקרו-סים מהטלפון שלי (Galaxy S3) והכנסתי אותו לטלפון שישב לו בנחת בקופסא… אופס… המכשיר לא מזהה את הסים.

מוציא, מכניס, מנסה מיקרו-סים של חבר – שום דבר.

מאחר והמכשירים הללו היו אצל עיתונאים ושאר בודקים ונסיינים (קיבלנו מכשירים המיועדים לבודקים) שטיפלו בו בידיים, אהמ.. איך לומר – לא ממש אוהבות, נפגעו המגעים (או משהו כזה) – כנראה מישהו ניסה בכח להכניס את הסים הפוך… אני לא מאמין שבמכשיר חדש זה יכול לקרות. מייל לאסף, יום ראשון על הבוקר הוא מתייצב אצלי עם מכשיר אחר – בדקנו אותו והכל תקין.

רישום הגדרות מהיר, הכנסת חשבון הגוגל, הפייסבוק ושאר אפליקציות הדורשות רישום (שהרי אי אפשר בלעדיהן) והטלפון עובד והחל מיום ראשון – אני עסוק בהורדות ובדיקת היכולות שלו…

את מה שיקרה הלאה, אם הוא יעמוד או לא יעמוד בעומסים – נראה בהמשך.

קרנפים לא אוכלים פנקייק

מי יודע מה קרנפים אוהבים לאכול ?

לא… זאת בעצם לא השאלה הנכונה… האם קרנפים אוהבים לאכול פנקייק ?

זה יותר מתאים.

בעולם של היום, לנו, המבוגרים, אין ממש זמן להקשיב לילדים שלנו… כמה פעמים תפסתם את עצמכם אומרים לילד "תעזוב אותי עכשיו, אני עסוק!" או משהו כמו "אין לי כח עכשיו, נדבר על זה אחר כך" (ואחר כך יש כמובן עוד איזה תירוץ), או הכי נפוץ "אתה לא רואה שאני בטלפון…"

אז זה בדיוק מה שקרה לדייזי – גיבורת הספר "קרנפים לא אוכלים פנקייק", מאת אנה קמפ ושרה אוגילוי, בהוצאת כינרת.

ההורים של דייזי אף פעם לא הקשיבו לה. ממש אף פעם !

הם גם לא הקשיבו לה כשהיא אמרה להם שנכנס הביתה קרנף סגול וחיסל להם את הפנקייקים (?!)

בלית ברירה, התחברה דייזי עם הקרנף הסגול ומצאה איתו שפה משותפת…

כמובן שהם לא האמינו לה שיש קרנף בבית, ועוד סגול (?!), אז הם החליטו לקחת אותה לגן החיות כדי שהיא תראה בעצמה איך נראה קרנף.

בגן החיות הם גילו דבר מפתיע, ששינה את כל יחסם לילדה…

עכשיו – תחשבו עוד פעם לפני שאתם פוטרים את הילד במשהו כמו "לא עכשיו, אין לי זמן בשבילך…", כי יכול להיות שמסתובב לכם בבית קרנף ואתם אפילו לא ידעתם…