לא לנשים בלבד

*

לפני מספר ימים יצא לי להכיר מקום חדש וקסום לילדים, תינוקות ו… אימהות?! אז מה אני עושה שם ?

אני לא אתחיל עכשיו בדיון על תפקוד מגדרי בחברה המערבית המתוקנת (זה יחכה לפוסט פרטי משלו).

אבל, כשישבתי שם, עם עוד כ- 15 בלוגריות, עיתונאיות ומובילות דעה אחרות, אמרתי לעצמי (שוב) – "אתה אבא! גם אני מחליט על הילד שלי!"

אי לכך, לא מצאתי שום סיבה שלא להיכנס פנימה בראש מורם ולהשתתף בפעילות ה- 'כביכול לנשים' שנערכה במקום.

*

אז נתחיל מההתחלה.

חנות 'תותי במושב' (רשפון), הוקמה בשנת 2004 ע"י עינת שחר. היעוד הראשוני של החנות היה להיות חנות בוטיק לתינוקות, שבה ניתן יהיה למצוא כל מה שמחפשים לתינוק ולילד (כמעט).

במילה 'כל' אני מתכוון לטקסטיל (וילונות, מצעים), בגדים, צעצועים מבד ומעץ, עגלות, מנשאים, נעליים, מוביילים, מתנות לתינוק וכמובן מוצרים לעיצוב החדר… וכמו שאמרתי – כמעט הכל.

החנות עמוסה במוצרים והצבעים מושכים את העין כל פעם למקום אחר, לראות עוד משהו ועוד משהו. ממבט ראשון החנות נראית מאד מבולגנת, אבל לאחר כמה שניות, כשהעין מתרגלת לשפע, לצבע ולמיקום ניתן לראות שכל נושא נמצא במקום משלו, ותחקור קצת יותר מעמיק מגלה גם שהחנות מבוססת על תורת הפאנג-שווי.

כדי להוכיח לנו עד כמה מיקום של חפצים וכיוונם יכול להשפיע, ערכנו ניסוי עם מעצבת הפאנג-שוווי, נטע כפרי. הכיסאות סודרו בצורות שונות מסביב לשולחן ארוך, ואנחנו התיישבנו עליהם בצורה שנטע סידרה – עם הפנים לשולחן, עם הפנים החוצה, מעבר למפתן דלת לכיוון חדר אחר וכד'.

נטע דיברה וסיפרה לנו על עצמה ומה היא עושה, קצת על תורת הפאנג-שווי וניסינו להתרכז במה שסביבנו וגם במילים של נטע (קצת קשה לבעלי הפרעות קשב כמו שלי). מדי מספר דקות התבקשנו לקום ולעבור לכיסא אחר, ושוב להתרכז במה שמסביב.

בסופו של דבר החזרנו את הכיסאות "למקום" ושחזרנו איפה היה לנו יותר קל להקשיב, איפה היה יותר קשה, כשהמטרה – כמו שאמרתי קודם לכן, היא שאנחנו נבין שהמיקום של כל חפץ משפיע על המרחב שמסביבו.

*

וואו, עברה למעלה משעה ואנחנו היינו אממ.. איך לומר – מרותקים ? מרותקות ? מרותק ומרותקות ? … איך צריך בדיוק לומר ? לא משנה היינו בריתוק

*

*

עכשיו הגיע הזמן להכיר את עינת – בעלת החנות (שהיא גם תלמידה של נטע כפרי). עינת היא בוגרת מנהל עסקים ולאחר סיום התואר עשתה קורסים של תפירה ועיצוב.

כיום היא מתעסקת בטקסטיל בעיקר – מוצרים לעיצוב החדר ויבוא מוצרים משלימים.

החנות מציעה לילדים פינת משחק, בזמן שהאימהות שההורים מתבוננים ובוחרים.

בגדים יש עד מידה 18 ונעליים עד מידה 35-36, כאשר יש פריטים שהיא מביאה לנשים ולילדות כסט (למשל נעליים, או בגדים).

*

יחד עם 'תותי במושב', נמצא גם סטודיו וחנות של תכשיטים ותיקים (במקור תיקי עגלה) של המעצבת יעל עוז כרמון בשם 'HollaMama'. יעל למדה במקור עיצוב תעשייתי, נבחרה למסלול Division של חברת 'כתר פלסטיק' והמשיכה ללימודי תואר שני של ניהול העיצוב בבצלאל.

*

*

בזמן הריונה הראשון למדה תפירה אצל מורה פרטית והתחילה לבנות מודלים לתיקים, שיהיו יפים, אבל בעיקר פונקציונליים. כמו בטנה מגוממת (עשויה מפוליאסטר – נגד מים).

המחשבה היתה שיהיה כיף ללכת עם התיק גם אחרי שמסתיים השימוש בו כתיק לעגלת תינוק.

את התיק הראשון היא עשתה מעור, האבזמים מצופי זהב והוא עלה כ- 700 ש"ח.

כיום היא מכינה את הקולקציות (הלא גדולות) שלה מחומר דמוי עור, אבל עדיין לא מוותרת על האבזמים המוזהבים (במחיר של כ- 550 ש"ח).

בהמשך, נוספו גם רצועות גב נתיקות ומתיק 'נשי', הוא הפך לתיק שגם אבות יכולים ללכת איתו בלי לחשוש שמא "גבריותם" תיפגע.

*

*

יחד עם התיקים, ליעל יש גם ליין של תכשיטים (כסף או זהב 24K) ומראות –

הליין כולל ארבעה סוגים של אימהות ומספר סוגי בעלי חיים, כאשר כל 'סוג' של אמא מסמל אמא בעלת יתרונות אחרים –

ההודית
האישה ההודית מעוטרת בחמסה בעין השלישית ובעגילי האוזניים. בעלת יכולות אינטואיציה ויכולת ראיה לרחוק והיא קשובה לרחשי ליבם של הסובבים אותה. כאימא, היא קשובה לחזקות העין השלישית, והאינטואיציות האימהיות שלה מאפשרות לה חיבור ללא מילים לילדיה.

היפנית
עדינה ומוקפדת, חכמה ואסרטיבית. כאימא היא מכוננת השלום והשמחה של הבית. החמסות מופיעות כשתי ידיים על ביטנה ומבטאות בכך ברכה לפוריות והגנה אימהית עוד מההיריון.

הסינית
האישה הסינית טובה ושובת לב, משרה אווירת נינוחות והרמוניה בסביבתה ומשמרת בקרבה את ניצוץ החיים והתמימות השובבית עימה נולדנו. כאימא, מעניקה הגנה על הלב ושומרת על אופטימיות, תוך דאגה אימהית מסורה.

המזרח אירופאית
מבטאת חמימות, רכות לב וקירבה לאימא אדמה. חיצוניותה המזכירה בבושקה, משמרת בה את הסמליות לאימהות, פריון, התפתחות וחוזק נשי. כאימא, רכה ונעימה ומשרה אווירת ביטחון לילדיה.

*

*

ולכל בעל חיים יש את היתרונות שלו.

אריה : הוא סמל לאצילות, איתנות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה לכוח, אומץ וטוב לב.

ינשוף : מסמל חוכמה, ראיית הנסתר ויכולת ריפוי. דמותו מייצגת סגולה להגנה רוחנית, בריאות ושלווה.

איל : האיל מסמל חן, אצילות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה להתחדשות, יצירתיות ואהבה.

כבשה : מסמלת טוהר, חמימות ועדינות. דמותה מייצגת סגולה לסובלנות, שינה ערבה ולחלומות טובים.

פרה : מסמלת רוחניות, נתינה ואימהות. דמותה מייצגת סגולה לשפע, שקט פנימי והגשמת משאלות.

ארנב : הוא בר-מזל וחביב הקהל ומסמל אסתטיקה, אינטואיציה וזיכרון חד. דמותו מייצגת סגולה למזל טוב, כריזמה וחברות טובה.

ציפור : מסמלת חופש, קלילות ותקשורת טובה. דמותה מייצגת סגולה לשלווה, עדינות וזוגיות.

פיל : מסמל חוכמה, אריכות ימים ואלגנטיות. דמותו מייצגת סגולה ליציבות, ביטחון ומזל.

*

אני יצאתי מהחנות כשאני כבר חושב על מתנות לשני האחיינים שלי, לשקד ולנדב. ללירון הבאתי צמיד מצופה זהב עם ה- 'אמא' שמתאימה לה ביותר (לפי דעתי). אני שמח שהצלחתי לקלוע גם לדעתה.

*

אז –

תותי במושב, הפרחים 17, רשפון 09-9514590

שעות פעילות: א'-ה': 10:00-18:00, ו': 09:30-15:00
http://www.tuty.co.il
*

הולה מאמא, הפרחים 17 רשפון 09-8654791

מרמלדה מרקט ובחנויות בוטיק נבחרות.
לבירור חנות קרובה: 09-8654791.
http://www.hollamama.com

*

* רוב התמונות באדיבות אורנה מלכי-לבנה

השחף של נינה – MOVE

*

יום חמישי גשום וסוער, שייטתי לי מהבית החם והנעים אל תוך השמיים השחורים בואכה תל אביבה, לרחוב עלום שם, קטן ולא מוכר (לי לפחות) – רח' יוקנעם מספר 3, במקום הזה נמצא, לא פחות ולא יותר, תיאטרון ובית ספר למשחק – תיאטרון מוב (MOVE) .

*

תיאטרון מוב

*

מאחר והגעתי מוקדם יחסית, התיישבתי לי בבית הקפה הקטן והחם, בעל התקרה הגבוהה, הצמוד לכניסת התיאטרון, ונראה איך שהוא כחלק ממנו. ישבתי עם עוד כמה "מקדימים" מסביב לשולחנות העגולים והמתנו שהמסך יעלה.

*

נכנסנו לאולם, וכבר בהתחלה הרגשתי את השוני בין האולם הזה לאולמות תיאטרון אחרים – האווירה, הכיסאות, הריח… הם היו… איך לומר – ביתיים, מזמינים, אינטימיים – זאת המילה.

התיישבנו לנו על הכיסאות, ברקע התנגנה לה מוזיקה ספרדית רגועה, שהכניסה אותנו (אותי בכל אופן) לאווירה אחרת.

*

על הבמה הלא גדולה כיסא אחד ולידו מזוודה.

מסביב הכל שחור.

האורות מתעממים וכשהם חוזרים, אנו רואים אישה (נינה חסקינה) יושבת על הכיסא ומתחילה במונוגרפיה המבוססת על אוטוביוגרפיה שלה…

*

*

נינה מגלמת את עצמה ועוד מספר דמויות. כאשר היא 'נינה', תווי הפנים שלה בדרך כלל רגועים או שמחים, אבל כשהיא משחקת את הדמויות האחרות, המתקשרות עם נינה, היא כועסת, זועפת, ישירה.

נינה מספרת שתמיד היא היתה שונה, גם בתור ילדה. כששאלו אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה – היה לה ברור שהיא תהיה שחקנית. ולא סתם שחקנית – היא תהיה השחקנית בהא' הידיעה.

החל מגיל 10 החיים התחילו להשתנות לה… טוב, בלי יותר מדי ספוילרים… רק נספר שמהר מאד מתברר שכל הסיפור מתרחש בעצם במקום אחד, שממנו היא חוזרת לזכרונות שלה ולחלומות שלה וחזרה להווה.

גם לשחף שלה (ביתה הקטנה שאיתה עלתה לארץ בגיל שנה) היא מתגעגעת. היא היתה רוצה לעוף כמו שחף והשחף הקטנה שלה יחד איתה.

*

השאלה שעלתה לי לקראת סוף המחזה היא – 'האם המשחק שלה (של הדמות) הוא חלק מהטירוף שלה', ואני חושב שאיפה שהוא היא ענתה על זה כשהיא אומרת לרופא, במשפט הסיום, 'הנפש שלי לא חולה, היא פצועה'.

*

הצגת יחיד עם הרבה כאב ואם זה מבוסס על סיפור אמיתי, זה עצוב. כל מה שעבר עליה… אהבות, אכזבות, שמחה ועצב, כאב והשפלה.

*

הצגת יחיד – השחף של נינה.

תיאטרון Move – רח' יוקנעם 3, תל אביב.

*

משחק וכתיבה: נינה חסקינה.
כתיבה עריכה ובימוי : אברהם שלום לוי.
מוסיקה מקורית : יודן מיבר.
עיצוב תאורה: אייל דניאל.
עיצוב גלויה: רינת צמח.
עיצוב תלבושת: ילנה גונופולסקי .

*