שקט אמיתי


כבר הרבה זמן שלא יצאנו לבלות – זוגתי ואני. תמיד יש משהו – פעם אין בייבי-סיטר ופעם משהו התבטל ופעם עייפים ובדרך כלל סתם אין כוח – אין כח להתלבש יפה, להתגנדר קצת, לדאוג לבייבי-סיטר, להשכיב את הילדים מוקדם, להיכנס לאוטו ולנסוע אחרי יום עבודה ולפני יום עבודה ופעם זה… נו – הבנתם, תמיד יש משהו והכי קל זה להגיד "אין לי כח" ולהישאר בבית להינמק מול הטלויזיה (במקרה הטוב) או פשוט להשכיב את הילדים ולהיכנס למיטה.
הפעם אמרנו – "יוצאים! לא משנה מה – יוצאים." אפילו שבדרך זוגתי עוד זרקה לי ככה, בין השורות, שאין לה בכלל סנטימנטים לשלומית אהרון והיא באה רק בשביל הבילוי המשותף איתי (לגבי זה נגיע בהמשך). אני מאד אוהב את שלומית אהרון – עוד מהתקופה שהייתי ילד והיא הופיעה עם 'הכל עובר חביבי' גם בתור ילד (בלי חוש מוזיקלי מפותח יותר מדי), היא הצליחה להתבלט – ולא רק בגלל שהיא היתה האישה היחידה בלהקה.

הפעם המופע היה לרגל צאת אלבומה השביעי – 'שקט אמיתי'. המופע נערך במוזיאון תל אביב באולם אסיא – אולם מאד אינטימי עם אקוסטיקה מצויינת.
זכינו לשמוע שירים בעיבודים חדשים, שירים חדשים מתוך האלבום ושירים ישנים
המופע נפתח בשיר 'אבא'

האומן האורח ששלומית הביאה היה, אוהד חיטמן – אושיית מוזיקה בעצמו (ולא סתם "האחיין של…") – הם שרו דואט וחיטמן הצעיר עבר לקלידים וליווה אותה ואז, הוא הזכיר לנו ששלומית דיבבה בעברה את בת הים הקטנה וביקש ממנה את אחד השירים… נחמד – כזה out of the blue…

המופע היה מרגש, איש התאורה עבד שעות נוספות והסאונד היה מצויין. יחד איתה על הבמה היו עוד 7 נגנים – קלידים, גיטרות, גיטרה בס, תופים, כלי הקשה, כלי נשיפה וצ'לנית. שלומית אהרון במיטבה – אני לא רואה את אמא שלי (שצעירה ממנה בשלוש שנים) עולה על במה עם האנרגיות האלה.
היכולת הווקלית שלה באה לידי ביטוי פעם אחר פעם, שיר אחרי שיר – כשהיא עולה באוקטבות ובעוצמה. פשוט – אין דברים כאלה.

אז הדיסק כבר אצלי באוטו, מתנגן לו ב- loop במערכת השמע ואני נהנה כל פעם מחדש.

הבטחתי לכם התייחסות לגבי ההערה בתחילת הפוסט – אז בסיום המופע הכתה זוגתי על חטא והוגיעה קבל עם ועדה שהיא נהנתה. יותר מזה לא יכולתי לבקש.

מי שמפחד מרופא שיניים, שיבוא


בערב גשום אחד, אחרי שסיימתי לעבוד, שמתי פעמיי לכיוון כפר סבא. שם, בתוך בניין, פגשתי את ד"ר ושלר – רופאת שיניים…

לא, אני את הטיפולים שלי עושה בלי פחד – סתימות, עקירות, שיננית – אין לי בעיה של כאב או של פחד. סימפטי ? לא תמיד. ההרגשה הזאת שמישהו חודר לי למרחב האינטימי ודוחף ידיים וכל מיני מכשירים למקום כל כך פרטי ועוד שאני לא יכול לראות את זה… מרגיש לי כמו חילול… אבל כשצריך – אז צריך. רופא שיניים…

אצל 9% מהאנשים קיים פחד מרופא שיניים. רוב הפעמים הפחד הוא בלתי מוסבר וגם לא תמיד הגיוני ולפעמים הוא נובע מאיזו שהיא טראומת ילדות כזו או אחרת.

דר ושלר

דר' ושלר

רוב רופאי השיניים פותרים את בעיית החרדה בצורה הפשוטה ביותר – טיפול שיניים תחת הרדמה מלאה (!)

אתם מבינים ?! הולכים לרופא שיניים וגומרים בחדר ניתוח (או סוג של, בכל אופן).

ד"ר ושלר, מרצה במרכז לחרדה דנטלית באוניברסיטת תל-אביב (כן, יש דבר כזה), מטפלת כ- 20 שנה כבר בהיפנוזה (תלמידתו של פרופ' קליינהאוס ז"ל).

הגעתי למרפאתה של ד"ר אבלין כשאני לא ממש בטוח מה הולך להיות שם, תוך מספר דקות הרופאה התחבבה עלי ואפילו הייתי מוכן שהיא תנסה להפנט אותי.
הטיפול הרפואי בחרדה מתחיל במספר טיפולים קוגנטיביים – התנהגותיים (CBT) שהמטרה היא נטיעת רעיון בסוגסטיה תחת השפעת ההיפנוזה.

ברוב המקרים מספיקים ארבעה או חמישה טיפולים קוגנטיביים כדי להעביר את בעיות החרדה (כולל כסיסת ציפורניים וחריקת שיניים) אצל הילדים, שחלקם נמצאים על הספקטרום וחלקם לוקים בתסמונת דאון – גם בהם היא מטפלת.
במצבים קיצוניים לא משתמשים, בטיפול השיניים, בחומרי הרדמה כלל (גם לא בהרדמה מקומית).

ההורים מספרים על שינויים התנהגותיים אצל הילדים (לטובה)

"אז מה את קודם ?" אני שואל. "אחרי שאני אמא ובן אדם, אני רופאת שיניים ורק אחר כך מהפנטת ומרצה", היא עונה לי.

למזלי, עם הגדולה שלי, אין לי בעיות ללכת לרופאי שיניים (גם כתבתי על זה כבר בעבר). כשאני אצטרך לקחת את נדב… אני ממש לא יודע איך הוא יגיב.
ד"ר ושלר נראית לי אחלה פתרון לילד שיש לו חששות מרופאים…

*

ד"ר ושלר מקבלת בכפר סבא וביהוד.

מה זה וינשטיין ?


*

אז זהו שזה לא מה זה, אלא מי זה.

מיקי וינשטיין, שחזר לארץ אחרי 30 שנות "גלות" בארצות הברית שכללו נישואים, ילדים, גירושים ומה לא…

חזר לארץ ועושה את מה שהוא אוהב – שר.

*

מיקי ו.*

*

לאחרונה הוא הוציא דיסק ראשון בשם 'נוסטלגיה', שהשיר שפותח אותו נקרא 'תל אביב 24' ואני אישית מאד התחברתי אליו (הוא מתנגן אצלי באוטו נון-סטופ).

*

*

קצת על ההופעה – מיקי לא היה כאן 30 שנה ואני הרגשתי כאילו הוא חזר לארץ לאותו מקום שממנו הוא עזב – שומעים נגיעות של משינה בתחילת הדרך (בשיר ), רוק של תיסלם, כוורת ובנזין – בתולי כזה והתחלתי.

זו היתה הופעה שלו, עם הזמרת טל יהושוע קרט, יוסי סידי על הקלידים, נאור דיין ואבי חן על הגיטרות, יואב פינקלמן תופים, חבר טוב של מיקי – נועם הרטמן ניהול מוזיקלי ובס ונגינה מופלאה של דב האמר במפוחית פה במועדון השבלול בנמל תל אביב. המקום האינטימי הזה עשה לו רק טוב, יכולתי להירגע ולחזור למוזיקה של שנות השמונים, המוזיקה שאני גדלתי עליה.

*

קולאז נגנים*

מיקי התרגש ואני התרגשתי יחד איתו. כשהוא שר את 'בראש אחד' של דני ליטני, אני ממש שמעתי וראיתי את ליטני עומד על הבמה ושר…

יש לו קול עמוק ונעים שבא לידי ביטוי הכי טוב (לדעתי כמובן) בשיר '' כשאני עוצם את העיניים אני יכול לראות את מאיר אריאל יושב על כיסא בר על הבמה ומדקלם את השיר המרגש על הגעגועים לזאת שהיתה ועכשיו היא במקום אחר (אולי גם עם מישהו אחר).

*

כל הבמה*

יכול להיות שמיקי בוחר את השירים שהמילים שלהם מתאימות לו או שהוא מצליח להתאים את עצמו לשירים – למילים, למנגינה, למה שנמצא מאחורי המילים, אפשר לראות את כל המימיקה בפנים שלו ואת שפת הגוף ממש בתוך השיר.

בקיצור – הרבה שירים, מעט קאוורים, לרובם התחברתי, לחלקם קצת פחות אבל מיקי בהחלט נותן שואו ואני התרגשתי יחד איתו. יש המון אהבה על הבמה, המון שמחה. מיקי מדבר עם הנגנים שלו ומספר לקהל קצת על עצמו ועל העבר שלו.

איך אומרים באנגלית – "Good vibes"…

*

סיום ההופעה היה שוב עם השיר 'תל אביב 24' ודווקא בפעם השניה ששמעתי את השיר, אהבתי יותר את החיבור הזה בין מיקי לטל יהושוע קרט, שליוותה אותו לאורך כל ההופעה.

מיקי וטל

*

מאד אהבתי, אני מחכה ללכת לעוד הופעה ולעוד דיסק.

על קנאביס וצמחים אחרים


בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון למסיבת פורים וקסמן עמד בפינה מבויש, זה היה לפני שהוא התחיל עם הנדודים. "חשבתי שאתה בהודו" אמרתי לו "אני בהודו" הוא אמר "וגם אתה עכשיו בהודו אתה לא מרגיש מוזר?! אנחנו כאן אורחים לרגע הבט סביב, זאת לא המסיבה שלנו, אתה מקשיב?" "אני מקשיב" אמרתי לו "וזה באמת שיר לא מוכר" "נכון מאד" אמר לי וקסמן – "זמנך עבר"…

ולמה בחרתי להתחיל עם השיר המדהים הזה שיצא בדיסק משנת 87' ? כי את אותו וקסמן שאהוד בנאי שר עליו, יצא לי לפגוש לפני מספר ימים. מתברר שהם נפגשו בצבא, בשל"ט ובתעלה ביום כיפור. בשנת 74' הם נפגשו ממש במקרה כשניסו לפרוק את זוועות המלחמה באמסטרדם בסדנאות יוגה למיניהן. כמה שנים מאוחר יותר הם נפגשו שוב, הפעם בקומונה שאורגנה ע"י אחד מוותיקי ראש פינה – לוליק שמו, וחיו כשנה ביחד. מאז הם בקשרים פה ושם. אז מי זה הווקסמן הזה ? דר יעקב וקסמן ד"ר יעקב וקסמן (ד"ר לביולוגיה). את מוחו המבריק גילו כבר בגיל צעיר – בסביבות גיל 13 התחיל ללמוד ב- "נוער שוחר מדע" במכון ווייצמן ונמשך לפקולטה לחקלאות. * את הפוסט דוקטורט השני שלו, עשה באוניברסיטת וירג'יניה ולאחר כשנה וחצי שב לארץ לסעוד את אימו שסבלה מסרטן המעי הגס. מאחר ומשפחתו נושאת את הגן, החליט להילחם במחלה בדרכים טבעיות, תוך שהוא רותם את הידע שלו בביולוגיה ובוטניקה לעניין. הוא גילה שנבטים ונבטוטים מסוגים שונים יכולים לסייע במניעה וריפוי של סרטן, מחלות לב, הסתיידות עורקים, סכרת, השמנה, פרקינסון, ועוד ועוד. הוא מקפיד לשתות בבוקר כוס של מיץ נבט חיטה. היתה תקופה בה הקים חוות גידול של נבטים ונבטוטים במטולה, בשם "הר-נבט", אולם החווה הפסידה כספים ולבסוף נסגרה. * אז מה עשה ד"ר וקסמן (או יעקב – כפי שהוא מתעקש שאקרא לו) למענינו, שהוא "זכה" להיכנס כפוסט לבלוג שלי ? להיות חבר של אהוד בנאי כבר שנים זה עוזר, אבל לא מספיק… ד"ר וקסמן היה קשור לחברה שנקראת "תיקון עולם", ספק הקנאביס הרפואי הגדול בארץ. הוא מבין פורצי הדרך ואחד האנשים המוסמכים בארץ בכל הנושא של קנאביס רפואי (ולא נשכח את מקומו של פרופ' משולם, שקיבל פרס ישראל על פועלו) * קצת על צמח הקנאביס

הקנאביס הוא צמח בעל סגולות רפואיות ייחודיות, ומתייחס לחלקי הצמח המיועדים למרפא האיכות הרפואית נקבעת על ידי מספר גורמים אופן הגידול האורגני, שמירה על רמת אחוזים גבוהים של חומרים פעילים, השבחת זנים תוך בדיקות מעבדתיות שוטפות ובעיקר התאמה וייעוד זנים למחלות שונות בשיתוף עם המטופל. עד לשנות ה – 30 של המאה הקודמת תרופות אשר הכילו תמציות של הצמח היו חלק מהפארמקופיאה העולמית, רק ב – 1937 הופסק השימוש הרפואי בקנאביס בארה"ב. באירופה השימוש  הרפואי במוצרי הקנאביס נמשך עד תחילת שנות ה – 70. בצמח קיימים 462 חומרים, ביניהם זוהו יותר מ – 100 קנבינואידים, פלוונואידים, וטרפנואידים. הקנבינואיד ה"מפורסם" ביותר הוא ה – THC , שזוהה ובודד לראשונה בשנת 1964 במכון וייצמן על ידי פרופ' יחיאל גאוני ופרופ' רפאל משולם (מורהו של ד"ר וקסמן), שקיבל את פרס ישראל על חקר הקנביס. זנים שונים של קנביס מכילים אחוזים ויחסים שונים של החומרים הפעילים. * הקנבינואידים העיקריים הצמח הם:

THC

הוא החומר הפעיל העיקרי בצמח הקנאביס, מולקולה ממשפחת הקנבינואידים, האחראי העיקרי לאפקט הממסטל של הצמח,משכך כאבים ומגן על העצבים, נקשר באופן זהה לרצפטורים CB1 ו CB2

CBD

לא ממסטל, ממתן את האפקט האופורי של ה – THC , מקל בזעזועים, דלקות ובחילות.

CBN

נמצא בכמות קטנה בצמח טרי אך בעיקר פרוק ראשוני של ה – THC , הרמה של ה – CBN עולה בזמן שרמת ה – THC יורדת, בעל אפקט אופורי קל ובעיקר מרגיע. (מתוך האתר של תיקון עולם).

* ד"ר וקסמן חבר משנת 94' ב- 'עלה ירוק' ומקבל קנאביס רפואי ברשיון משרד הבריאות. הוא גם "לקח על עצמו" את כל נושא תיק הקנאביס הרפואי בארץ. בין השאר, הוא נטל חלק במציאת זן קנאביס אשר רמת ה- THC שלו נמוכה מאד (יחסית) ואילו רמת ה- CBD שלו גבוהה (יחסית) – כלומר צמח קנאביס שכמעט ולא ממסטל, ללא תחושת "היי" וללא "מאנצ'יס" אך עם זאת המשתמש מקבל את כל הדברים החיוביים מהצמח – סיוע בהעלמת סיוטים לסובלים מ- PTSD, מלחמה בתאים סרטניים, משכך כאבים, מרגיע שרירים לחולי פרקינסון והרשימה עוד ארוכה. * בינתיים, בימים אלו, מתמקד ד"ר וקסמן בגידול הנבטים האורגניים ומחפש דרך להפיכתם לקפסולות.

אין עליך, אחותי…


ספק הצגה ספק הופעה ספק הרצאה של רוביק רוזנטל ודורי בן זאב, יחד עם פסנתרן.

אין עליך, אחותי

*

לפני 130 שניה, הגיע בחור צעיר, כבן 20 שקראו לו – 'אלי'… טוב, זה לא היה השם המלא שלו – אבל היה לו שם נורא ארוך- 'אליעזר בן יהודה'.

אותו אליעזר חלם לקבץ את כל המילים של השפה העברית – מהתנ"ך, מהתלמוד, מהיידיש, הלדינו, הערבית, הפרסית ו… ו… ו… (בערך 30 שפות שונות של עברית) ולאחד אותן עד לכדי שפה אחת משותפת לכולם.

רוביק רוזנטל – מורה בבית צבי, סופר וזוכה פרס סוקולוב (ועוד כמה תארים שנשמיט כאן), יחד עם דורי בן זאב הזמר, הפרסומאי, הבדרן וזה שידוע, עוד מימיו כשדרן ברדיו, כשובר מוסכמות -מעמידים מול הקהל מראה ומראים לו איך וכיצד הפכנו את השפה העברית 'הגבוהה' והמיוחדת של אותו "משוגע" בן 20 מלפני 130 שנה, למה שנעשה ממנה היום.

*

בתחילת ההופעה עולה רוביק רוזנטל על הבמה ומכריז כי היום תיערך מסיבת אהבה לשפה העברית, עם נגיעה מיוחדת לאליעזר בן יהודה.

בן יהודה הצליח להפוך את השפה לשפה של כולם, אבל זאת כבר נלקחה ממנו והיא כבר לא שלו.

דורי בן זאב מצטרף אליו וביחד הם מדברים ומשתפים את הקהל על גלגוליה של השפה, על מקורותיה מכל השפות שמהן באה וכיצד היא מצליחה להביע רעיונות מורכבים במעט מלים.

רוביק רוזנטל ודורי בן זאב

רוביק רוזנטל ודורי בן זאב

*

לאחר שסיימו 'לשחוט' את העברית 'של פעם'… הם לא שוכחים את בעלי ההשפעה האחרים על צורת הדיבור המוכרת לנו היום – אם אלה 'הגשש החיוור' (הגששים – עם אהבה גדולה לפולי ז"ל) ועם השיר האלמותי 'עוזי עוזי' בביצועו של רפי לירי…

עוד בעל השפעה שהם לא שוכחים להודות לו, כמובן, זהו האחד והיחיד – שייקה אופיר ז"ל שהביא לנו את 'זרח מפרחוני', 'את צוחה או בוכקת',  'הייתי בין הטיפש והסדין' ועוד פנינים כאלה ואחרות.

גם מקומם של שדרני הספורט לא נשכח עם 'יציאות' ושליפות מוזרות של אמירות חכמה.

אבל מי שהם באמת נותנים לו כבוד גדול (ואמיתי), זהו היוצר והזמר מאיר אריאל ז"ל, שמתוך 'טרמינל לומינלט' שלו הם מביאים לא מעט ציטוטים וחידודים (…"עכשיו… כבר יותר קל… הלחץ על העין השטופה השלופה הקלופה הצלופה הדלופה הפרופה טרופה השרופה הצרופה הגלופה…").

*

מדי פעם שר לו דורי איזה שהוא שיר ממגוון יצירותיו, תוך כדי שיתוף פעולה של הקהל. והקהל – משתף איתו פעולה ושר יחד איתו ובהדרכתו.

בין השירים ניתן למצוא את 'Lemon Tree', 'ערב במסחה', 'גנבים שודדים', 'סוף שבוע בכפר' ועוד.

אם נדמה לו שמישהו לא הבין חידוד לשון כזה או אחר, עוצר דורי ומסביר את המשפט, לקול צחוקו של הקהל.

*

רוביק ודורי יוצאים להם לטייל בארץ ישראל של היום – הם מתחילים במאה שערים בירושלים, שם שומעים בעיקר יידיש, בורחים משם תל-אביבה ושומעים כיצד כל אלה 'הצפונבונים' מדברים… בורחים דרומה לבסיס צבאי ולא מבינים מילה מהז'רגון הצבאי ולבסוף מצפינים לאצבע הגליל ושם מקבלים מיני מזונות עם ב' דגושה (GEBINA)… ורק במסחה… ברחוב הקטן הזה עם הרבה בתים (בשיר) שומעים עברית נכונה.

*

הבדיחות ושנינות חידודי הלשון לא מפסיקים לרוץ, להתפתל ולהתפלפל ורצוי לו – לקהל, שיעקוב בדריכות אחר הנאמר, כיוון שעל שלושה דברים העולם עומד – וכך הוא גם נראה…

הם מדברים על הנימוס הישראלי ועל מילת הנימוס הנפוצה ביותר בעברית, הלא היא 'סליחה'…

הם מביאים את הרקע למילים השגורות בפינו יום-יום (פוסטמה – מילה הלקוחה מן הלדינו ופירושה 'פצע שמעל מוגלה', שנת תרפפ"ו – במקור 'דמיטרה פפו' – הסבא השלישי שלי ועוד).

בעיקר מן היידיש, אך גם לגרמנית מקום של כבוד – כמו הקיבוצניקית שבאה לסדרן העבודה ומבקשת בחור 'סריס'… כשהיא רואה שהוא המום, היא מנסה להסביר – בחור 'סריס' עם ז'… אהמ… אהמ…

ההופעה, כמו שאמרתי, שמה לנו מראה מול הפנים ומראה לנו איך אנחנו נראים, או יותר נכון – כיצד אנו נשמעים… אי אפשר שלא לצחוק !

התגלגלנו, על הרצפה כמעט, כששמענו את המילים ואיך הן נשמעות כשהן נאמרות ע"י צד שלישי.

ההופעה, היא לא הופעת סטנד-אפ. הכל נכון שם. ובניגוד להופעות סטנד-אפ, היא גם לא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. הראש רץ כדי להספיק את בליל המשפטים הנפלט מפיהם של רוביק ודורי.

מומלץ לכאלה שיודעים לדבר (או כאלה שהם חושבים שהים יודעים ו… אופס עלול להתגלות להם שלא כל כך…).

העברית, אוי העברית…

ימין ושמאל רק חול וחול (פעם שניה)


אתמול מתקשרת אלי ידידה שלי ושואלת בשיא הנונשנלנטיות "יש לי שתי הזמנות זוגיות לתערוכת 'אגדות בחול' במוזיאון ארץ ישראל. רוצה ללכת ?"

איזו שאלה בכלל…. ב ר ו ר ! ! !

7 בערב, קילחנו את הילדים, העמסנו אותם על הרכב ויצאנו תל אביבה.

בשעה 1945 החנינו את הרכב בחניון של מוזיאון א"י (20 ₪ לחנייה חד פעמית ללא הגבלת זמן) ושמנו פעמינו, יחד עם עוד כמה עשרות אנשים לעבר מגרש התצוגה.

תערוכת אגדות בחול

*

בכניסה קיבלו את פנינו הנסיך הקטן (יחד עם הפיל בתוך נחש הבריח והכבשה המפורסמת) מצד ימין ויונה בבטן הלווייתן בצד שמאל.

הנסיך הקטן

השנה התמקדה התערוכה בסיפורי ילדים וסיפורים מהתנ"ך, כאשר הצטרפו אליהם גם גיבורי העל של חברת מארוול (הענק הירוק, ספיידרמן, ת'ור, איירון-מן וקפטן אמריקה).

גיבורי מארוול

גיבורי מארוול

גיבורי מארוול

מי לא היה שם – טרזן וג'יין על הפיל, פטר והזאב (עם מוזיקה מהמחזה), דוד וגוליית, שלמה ומלכת שבא, אליס בארץ הפלאות, במדינת הגמדים (גם עם המוזיקה).

טרזן וג'יין

טרזן וג'יין

פטר והזאב

פטר והזאב

התערוכה פתוחה רק בערב כדי שנוכל להתרשם מהתאורה המיוחדת שנמצאת שם.

הילדים (וגם אנחנו) התלהבנו ועברנו מפסל לפסל, מסתכלים ביראת קודש ממש על 'חול ים פשוט' שהפך בידיים של עשרות הפסלים מהאקדמיה לפיסול בחול של הולנד ליצירות אומנות של ממש.

*

חבל שאין לי מספיק מקום להכניס את כל התמונות של כל הפסלים שצילמתי.

שמשון הגיבור

שמשון הגיבור

שלושת המוסקטרים

שלושת המוסקטרים

*

מאחר וזה היה הערב הראשון של המופע המדהים הזה, שלקח חודש לבנות אותו, עלו על הבמה – ראש העיר ת"א, שגריר הולנד בישראל ועוד מכובדים מהמוזיאון עצמו.

היה לי חבל מאד שרוב הקהל לא ממש הקשיבו לנאומים (שבאמת לא היו ארוכים) ולכל התודות לאומנים.

כמו שרון חולדאי אמר – ההולנדים הצליחו למכור קרח לאסקימוסים, או במקרה שלנו – חול לעיר שנוצרה מתוך החולות.

*

היה מדהים. הסתובבנו שם כשעה וחצי עם הילדים ונהנינו מכל רגע.

התערוכה פתוחה מ-1  ביולי עד 26 באוגוסט 2013 בשעות 1900 עד 2300 (למעט ימי שישי וערב תשעה באב).

ננה – אחד העם 1


אחד העם 1 – נשמע כמו סדרת טלוויזיה ששודרה פעם באיזה ערוץ מסחרי…

זו גם הכתובת של משהו מחודש שנקרא 'ננה' – בר מסעדה בגוון קצת אחר.

הוזמנתי, יחד עם בלוגרים נוספים, לחוות את ננה החדשה בנווה צדק בתל אביב. ה- GPS הביא אותי עד למקום במדויק והחנינו את הרכב במגרש החניה ממול.

לוגו

*

נכנסנו והתיישבנו "על הבר", המופרד מהמסעדה, וכובדנו ב "גרנדה ורדה" – קוקטייל מלפפונים עם סטולי תפוח ומידורי מעלף ובמזטים, עד שכולם יגיעו.

גרנדה ורדה

זאת לא טעות – זה באמת מלפפון בפנים

*

מהבר הובלנו אחר כבוד, דרך המסעדה המקורה לחצר, שכוסתה בצילייה והתיישבנו ליד שולחנות עץ בגדלים שונים.

כל המבנה נראה כאילו הוא מיושן מאד, עם קירות שחלקם חשופים עד ללבנים עצמן וחלקם מטויחים, התקרה חושפת ברזל בניין ובכל מקום יש ניחוח של "עתיק". אולם מיד מבחינים שהמקום עבר שיפוץ והכל מכוון.

המלצרית האדיבה (מאד) הגיעה תוך זמן קצר והציעה לנו משהו לשתות. אני, בתור הנהג התורן, סירבתי להצעה המפתה אולם זוגתי שתחייה החליטה שהיא "דופקת ראש" הערב והרשתה לעצמה (תיאור ופירוט יגיעו בהמשך). היא התחילה עם כוס (שלא היתה מביישת אף שתיין) של יין אדום 'שאטו סן-מישל' סירה מארה"ב שמיושן בחביות 14 חודשים (אני רק לחלחתי את השפתיים).

*

המנות הראשונות הגיעו ואיתן נפקחו לנו העיניים.

בהיותנו חובבי בשר (לאו דווקא כשר) ופירות ים – המסעדה הזאת "תפורה" עלינו !

צלחת גדושה של מולים בבירה ובייקון (49 ₪) , כשבניגוד למקומות אחרים, ששם מרגישים עוד את הארומה של הים, כאן קיבלנו 100% צדפה (עם שמן זית, פטרוזיליה וכמובן בירה).

מולים בבירה ובייקון

יחד עם הצלחת הזאת, הגיע לחם הבית. בדרך כלל אנחנו נמנעים מלאכול לחם (במיוחד במסעדות) כדי "להשאיר מקום לאוכל", אבל הלחם (מכל הסוגים) היה פשוט טעים ונמס בפה.

*

מנה נוספת של שתיה הגיעה – הפעם וודקה סטוליצ'ניה (ששמור לה מקום של כבוד אצלי) עם צ'ילי…

"הורדנו" שוט של סטולי והרגשנו לאט את החריפות של הצ'ילי מתפשטת מהפה דרך הוושט (מזל שאכלנו משהו).

*

כבד קצוץ על לחם שאור עם שמן זית ופטרוזיליה (43 ₪) הופיע ליד המולים (שכבר היו לקראת סיום). הכבד היה מעולה – בלי טעם הלוואי של החמאה שמורגש מדי פעם במסעדות. האמת היא שעל הלחם הייתי מוותר… אז גירדנו עם המזלגות את הכבד הקצוץ והשארנו את הלחם ערום על הצלחת.

אפשר לוותר על הלחם...

אפשר לוותר על הלחם…

חציל קלוי ולידו גבינת מוצרלה התיישב לו על השולחן – ממש באמצע. מה אפשר להגיד על חציל קלוי – שהוא עשוי בדיוק במידה הנכונה ? כן ! שהגבינה מעשירה את הטעם שלו ? כן ! נראה לי שזה מספיק…

חציל קלוי וגבינה

ואז הגיע מלך המנות הראשונות (לעניות דעתנו) – סלט של עגבניות שרי עם פירורי ריקוטה מעל (בנדיבות) עם מעט בצלי שאלוט וקרוטונים (39 ₪)…

אין לתאר את הטעם ! אם וכאשר מגיעים ל 'ננה' באחד העם 1– זאת המנה הראשונה שצריך (מה זה "צריך" ? חייבים ! להזמין).

מלך המנות הראשונות

מלך המנות הראשונות

*

מאחר ולא שתינו כבר "הרבה" זמן, זוגתי ביקשה עוד איזשהו קוקטייל… אז היא קיבלה… קוקטייל ויולט עם סטולי בלוברי, סיגליות, נענע (הרבה) ולימון.

אלכוהול

*

עד כאן המנות הראשונות. ובעוד אנחנו מנסים לעכל את האוכל (והשתייה), שאלה המלצרית מה אנחנו רוצים למנה עיקרית.

מתוך המבחר שהוצע לנו, אני בחרתי בנתחי פילה ועליהם גבינת קרם פרש חזרת צלויים בתנור (96 ₪).

במסעדה ממליצים להזמין את הבשר במידת עשייה M. אני הזמנתי קצת נוטה לכיוון ה- MR.

בטעימה ראשונה של הקרם פרש חזרת, הטעם לא משהו – די תפל אפילו הייתי אומר, אבל ברגע שמניחים אותו על חתיכת הבשר – הוא מעשיר את הטעם של הפילה ויוצר חגיגה של טעמים בפה.

נתחי פילה בקר צרובים

אישתי (שראשה כבר היה סחרחר קלות) הזמינה את הפאייה פירות ים (84 ₪) – כל כך שמחתי שהגענו שניים ויכולנו להתחלק במנות ולטעום קצת יותר – האורז היה רך וטעים, השעועית היתה al-dante ואז לירון, ברגע של פואטיקה – הרגישה כמו אייל שני : "זה המון מרקמים – קשה ורך ביחד, מרגישים את האורז ולידו את האפונה והשעועית עם הקישוא ואיך שהם משתלבים ביחד. הארומה של הפירות ים… הקלמארי – אפשר פשוט xxx ממנו".

אני חייב להגיד שהסכמתי עם רוב דבריה…

פאייה פירות ים

*

בסיום המנה העיקרית הגיעה אלינו אחראית המשמרת והביאה לשלושתנו (גם לה) שוט של ליקר מנדרינות (באמת לא שתינו אלכוהול כבר הרבה זמן)…

*

ועכשיו…

עכשיו בודקים את הפינלה של המסעדה – הקינוחים

הרי אם הקינוח לא טוב – הלכה כל הארוחה, ולא משנה עד כמה היא היתה טובה, לא ?

קיבלנו שתי צלחות – באחת מהן ישב כדור מוס טרפלס שוקולד על טוויל קרמל – שם מפוצץ למנה שמתפוצצת בפה. הכף (לא כפית – כף) נכנסה בעדינות לתוך הכדור עד שהיא נתקלה במצע הקרמל, שברה אותו והגיעה ישירות לפה.

המלצה : לגימה מאספרסו אחרי כל כף כזאת משדרגת ברמות את המנה.

מוס שוקולד

בצלחת השניה הגיע "ברולה סמי-פדרו" – מה שזה לא יהיה – קרם ברולה עם פירות יער ובאמצע בצק פילו פריך…

בניגוד למקומות אחרים, פירות היער לא היו מתוקים להחריד אלא דווקא חמצמצים מעט, מה ששבר את המתיקות של הקרם.

קרם ברולה

*

עוד אחרי שסיימנו, נשארנו לשבת עם זוג נוסף שפגשנו במשך שעה בערך (שתינו בעיקר מים – למהול את האלכוהול).

השארנו טיפ נאה למלצרית ששירתה אותנו – כי ממש הגיע לה.

אחר כך התברר לנו שהמוטו של המסעדה זה להכיר את האורחים עד לרמת הטעם האישי בשתייה.

על הכל מנצחת מיכל – מנהלת המסעדה, ועל המזון המופלא שהערינו לקרבינו אמון השף יהונתן לס.

מיכל המנהלת והשף יהונתן לס

מיכל המנהלת והשף יהונתן לס

*

רק שכחתי לציין שיש במקום גם חדר פרטי עם שולחן אבירים ארוך שניתן להזמין לאירועים פרטיים…

חדר פרטי לאירועים

*

ננה בר – אחד העם 1, תל אביב.

טלפון : 03-5161915

פקס : 03-5164176

מדאמס – חומוסיה אחרת


מדאמס

כשאתם שומעים את המילה "חומוסיה" – מה הדבר הראשון שעובר לכם בראש ?

לי עוברים שני דברים – הדבר הראשון זה "חומוס צ'יפס סלט?" (במבטא) והדבר השני זה החומוס פול שגדלנו עליו בנתניה.

*

יצא לי להגיע עם זוגתי שתחיה לחומוסיה אחרת – "מדאמס" – הסניף החדש בשינקין בתל אביב (כשר).

מיד כשהתיישבנו ניגשה אלינו מלצרית חביבה, הגישה לנו תפריטים ומספר צלחות עם חמוצים ביתיים שנכבשים במקום ושאלה אם היא יכולה להמליץ על משהו.

קערה של פלאפל ירוק הגיעה במהירות יחד עם קערה קטנה של צ'יפס דק-דק עם טעם ומרקם מיוחדים.

קערית עם סלט חצילים בטחינה עם טעם אלוהי חוסלה (בלי פיתה – על המזלג) והוחלפה מספר פעמים.

חמוצים יחד

*

מאחר ואשתי לא אוהבת דברים מסוימים על החומוס שלה, היא הזמינה חומוס עם פטריות ואת עיני צד החמשוקה… חומוס עם שקשוקה (כבר הרבה זמן שלא אכלתי אחד כזה).

חומוס

(החומוס נעשה במקום על פי מתכון עכואי של אבו-סעיד)

המנות הגיעו תוך שניות ואנחנו התחלנו לאכול. לא דיברנו ביננו כמעט עד שהמנות חוסלו כליל.

וואו – זה היה פשוט טוב !

אבל עכשיו צריך לבדוק את הדבר השני שהמקום מתמחה בו – הפול.

קיבלתי צלחת מלאה בפול, עם נגיעות טחינה. הפול היה טחון והוא החליק לי בגרון.

ניגוב פול

* השם "מדאמס" מגיע מהמושג המצרי "פול מוכן WELL DONE"

לאורך כל הישיבה שלנו המלצרית תיזזה בין השולחנות כשהיא דואגת להביא את ההזמנות לכולם במהירות מדהימה ובין לבין גם ממלאת צלחות חמוצים ומפנה צלחות שהתרוקנו, והכל בחיוך ובאדיבות.

הפיתות היו חמות וטריות וטעמן היה כשל פיתות שנאפו ממש עכשיו.

בנוסף, ניתן לבקש פיתות מקמח מלא ואף פיתות ללא גלוטן (!)

ועכשיו, כשאנחנו יושבים ומביטים בתימהון על הכמות שאכלנו ועל המהירות שהמזון נגמר מהצלחות, הגיע זמן הקינוח…

קודם כל נמזג קפה שחור מפינג'ן נחושת לכוסות קטנות ואחריו הגיעו הבוואריה והמלבי, שהם הדברים היחידים שלא מוכנים במקום, אלא מגיעים מספק חיצוני.

קינוחים וקפה

גם הקינוחים לא אכזבו ולירון ואני חלקנו אותם בינינו, כשאנחנו מתענגים על "המתוק שאחרי".

*

סיור במקום עצמו (מאחורי הקלעים) מגלה מטבח שנראה כמו בית מרקחת מבחינת הנקיון שלו.

*

שיחה ערה ביני לבין אחד השותפים – טוני ניצן, מהבעלים של פאב הקופסא המיתולוגי גילתה נושא שיחה משותף – מכבי נתניה (כדור-רגל) ולבקשתו אני מוסיף שורה : "בעזרת השם שמכבי נתניה לא תרד ליגה".

שנקין:  רחוב יצחק נפחא 3, ליד גינת שנקין
שעות פתיחה: א'-ה'- 9:00-21:00, שישי- 9:00-16:00
טלפון: 03-5055344

*

שואלים אותי תמיד "מה לגבי המחירים…" אז אני חייב לציין שהמחירים סבירים בהחלט !

חומוס גרגירים – חומוס בתוספת גרגירים, טחינה וביצה חומה (26 שקלים),

מסבחה- גרגירי חומוס, טחינה, פטרוזיליה הנטחנת ידנית בעת ההזמנה (26 שקלים),

קומפלט הבית- חומוס, גרגירים, פול וביצה ( 26 שקלים),

חומוס שוקה – מנת חומוס שבמרכזה שקשוקה מביצה אחת בתוספת טחינה ופטרוזיליה (29 שקלים),

מעורב מדאמס- חומוס, 5 כדורי פלאפל, סלט וביצה חומה (29 שקלים)

ארוחת ילדים – חומוס ילדים , 3 כדורי פלאפל ,צ'יפס , סלט ירקות אישי , וכוס ענבים /לימונדה (19 שקלים).

טאפס מדאמס זוגי – חומוס לבחירה –צ'יפס , פלאפל סלט חצילים , צ'יפס , סלט ירקות פיתות חמוצים , לימונדה / ענבים (48 שקלים).

חצי מנה פלאפל בפיתה +כוס לימונדה/ ענבים (10 שקלים)

מנה פלאפל + כוס לימונדה/ ענבים (20 שקלים)

מתוקים-  מלבי או בוואריה (12 שקלים).

* עסקיות כל היום- חומוס לבחירה+ סלט אישי+ 3 כדורי פלאפל+ צ'יפס+ שתיה לבחירה (39 שקלים).

רוטב סויה 'יאמאסה'


אשתי ואני אוהבים לבשל. וכשאנחנו מבשלים, אנחנו אוהבים להשתמש בחומרים איכותיים.

באמת שלא משנה מה נמצא על הכיריים, בתנור או על המחבת – רצוי וכדאי שיהיה טוב. הכוונה בטוב זה לאו דווקא יקר – הכוונה היא מחומרים איכותיים וחשוב לא פחות – אכיל.

בזמן שאנשים שאני מכיר משתמשים בתחליפים ("רוטב בסגנון סיני"), אני מעדיף להשתמש ברוטב סויה אמיתי. ההבדלים בטעם הם אדירים – וברגע שמתרגלים… אין כבר דרך חזרה.

*

הוזמנתי לאירוע של חברת 'יאמאסה', שעד היום סיפקו בארץ בעיקר למוסדות ומסעדות והחלו לשווק גם לשוק הפרטי.

נפגשנו במלון 'שרתון' בתל אביב, במסעדת 'אולב-ליפ' בניצוחו של השף צ'ארלי פדידה.

המינגלינג ההתחלתי כלל מנות מפוארות של אפרטיפים, קפה ושתיה קלה, ואחרי הכולם הגיעו – נכנסנו לממלכה של צ'ארלי –

בזמנו הפנוי מפסל השף צ'ארלי בקרח וחבר בקבוצת שפים המבשלים למען השלום, אולם היום הוא הראה לנו מה עוד אפשר לעשות עם רוטב סויה איכותי (ולא רק לטבול בו סושי).

צןלם ע"י ארן חן

צןלם ע"י ארן חן

בניגוד למתחרה העיקרי שלו, רוטב הסויה של 'יאמאסה' מיוצר בתהליך טבעי ביפן ולא בארה"ב (מיובא ע"י חברת 'מזרח ומערב' ומשווק ע"י 'ליימן-שליסל').
יש לו ארומה עדינה שמדגישה את הטעמים של המזון וטעם ייחודי שמעצים את טעמי התבשיל. הוא אינו מכיל צבעי מאכל או חומר משמר כלשהוא.

*

השף צ'ארלי פדידה הדגים לנו מספר מאכלים המוגשים עם רביכה העשויה בבסיסה מרוטב הסויה –

– שיפודי אננס בציפוי חם ופריך

צולם ע"י ארן חן

צולם ע"י ארן חן

אבל המנה ששבתה את ליבי (ואת חושי הטעם) היתה סלמון מבושל ברוטב סויה בציפוי אגוזי פקאן.

 סלמון מצולחת

ואם חשבתם שאני אשאיר אתכם עם ריר בפה…

להלן המתכון :

מצרכים ל-4 מנות

  • 480 גרם פילה סלמון
  • 120 גרם אגוזי פקאן קלופים וחתוכים דק (ניתן להשתמש בשקדים או בקשיו)

סלט

  • 1 אספרגוס חתוך בעזרת קולפן לכל אורכו
  • 1/2 גזר קלוף בעזרת קולפן לכל אורכו
  • 2 עגבניות שרי חתוכות לרבעים
  • 8 עלי כוסברה לקישוט
  • מיץ מחצי לימון
  • 1 כף שמן
  • מלח ופלפל לפי הטעם

רוטב לדג

  • 10 כפות רוטב סויה יאמאסה
  • 10 כפות דבש
  • 1 כפית זנגביל קצוץ
  • 1 שן שום קצוצה
  • 1/4 כוס מרין מתקתק לבישול
  • 2 כפות יין סאקי (יין יפני)
  • 1/2 כפית קורנפלור

הכנת הסלט

  1. ממלאים סיר במים ומביאים לרתיחה. מוסיפים מעט מלח וחולטים את רצועות האספרגוס במשך כ-5 שניות ואת רצועות הגזר במשך כ-40 שניות. מעבירים מיד למי קרח.
  2. בקערת ערבוב שמים את האספרגוס והגזר החלוטים, עגבניות השרי החתוכות ועלי הכוסברה המופרדים. מתבלים במיץ לימון, מלח, פלפל ושמן.

אופן הכנת הרוטב

  1. מערבבים יין סאקי עם קורנפלור עד להתמזגות ללא גושים ומניחים בצד.
  2. מרתיחים בסיר קטן את יתרת מרכיבי הרוטב ומבשלים כ-10 דקות, מסמיכים ע"י הוספת בלילת הקורנפלור לסיר הרותח תוך כדי ערבוב. מנמיכים את הלהבה ומבשלים במשך כ- 2 דקות נוספות.
    מניחים בצד.

אופן הכנת הדג

  • חותכים את פילה הסלמון לקוביות של 2 ס"מ X 2ס"מ ומבשלים ברוטב הסויה החם למשך 3 דקות.
  • מוציאים בעדינות בעזרת מלקחיים וטובלים באגוזי פקאן פריכים ומגישים מיד לצד הסלט.

את שארית הרוטב אפשר להגיש לצד הסלמון .   

*

אני באופן אישי אהבתי מאד את המנה הזאת ואף ביקשתי ממנה עוד. הבישול החלקי של דג הסלמון נתן לו מרקם רך וקטיפתי, ורוטב הטריאקי (המבוסס על רוטב הסויה של 'יאמאסה') המתקתק נתן לדג נופך מיוחד.

זאת יכולה להיות מנת פתיחה מצוינת לארוחת ערב מפוארת.

רק שימו לב – אחרי מנה כזאת אתם עומדים בפני סטנדרטים גבוהים להמשך…

*

רוטב הסויה של 'יאמאסה' מגיע בשני סוגים :

רוטב סויה PREMIUM – בבקבוקי ליטר, 500 מ"ל ובבקבוק זכוכית של 150 מ"ל.

רוטב סויה מופחת מלח – בבקבוק זכוכית של 150 מ"ל.

בשר בשר ועוד בשר…


את מסעדת עב-בשר בנתניה אני מכיר כבר ממזמן… האמת היא שאף פעם לא נכנסתי אליה. תמיד עברתי לידה, העפתי מבט והמשכתי הלאה.

אתמול גיליתי איזו טעות עשיתי !

הוזמנתי לערב טעימות במסעדה החדשה יחסית של עב בשר ברמת החייל בתל אביב.

מביקורות של אנשים שהיו שם שבוע שעבר הבנתי שצפוי לי ערב עמוס באוכל, ולא סתם אוכל – אלא בשר (כמו שאני אוהב) טוב.

אולם גם הביקורות שקראתי לא הכינו אותי לאיכות ולמגוון של מה שהונח לפני על השולחן.

המסעדה נמצאת ברחוב הברזל 34 – ממש בקצה (תלוי מהיכן באים), ולמעט שלט לא גדול, ניתן לפספס אותה.

אילן ואשתו חגית פתחו את המסעדה השניה לפני זמן לא רב (יחסית) והם עושים שם חיל.

אז קודם כל – העיצוב של המקום מחזיר אותנו לקיבוץ גבעת ברנר, שם גדל אילן. על הקירות תמונות נוף ילדותו ובמרכז המסעדה כלים "רטרו" – טלויזיה, טלפון חוגה (זוכרים?), רדיו ועוד.

אפילו האהיל בשירותים עשוי מארגז פלסטיק שבו הובילו חלב.

נורא שיעשעה אותי תמונה גדולה שתלויה – מורה עם מקטרת כותב על הלוח "שלום כיתה א'" כשלידו מורה עם סיגרייה…. היום היו מפטרים אותם בלי לדבר בכלל – זמנים שונים…

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו וקיבלנו טעימה מיין הבית, או יותר נכון לומר – 'יין עב הבית'. יין אדום חזק המשלב מספר זנים של ענבים ומיוצר ביקב 'אליגוטה' הנמצא בשרון. היין מיושן בחביות אלון 24 חודשים והוא בטעם פירותי – אם יש משהו שהולך עם בשר, זה יין אדום חזק, ולמרבה הפלא – לא חריף.

המנות הראשונות החלו להגיע בזו אחר זו ואנו נאבקנו עימן והזמנו עוד ועוד מהן.

התחלנו בפוקאצ'ת הבית שנאפית במקום ומתפצחת בפה, סלט הקיבוץ הגיע ישר אחריה – כשהוא מלא בירקות מכל טוב (ללא בצל) וכולל צנוניות, כרובית ושאר ירקות, בטיבלון חזק. הבצקים עם הבשר לא אחרו להגיע בצורת אמפנאדס דרום אמריקאים שחלקם הכילו בשר (המועדפים עלי) וחלקם הכילו ירקות.


ואז הגיע המלך של המנות הראשונות (לדעתי) – כנאפה טלה… על המנה הזאת אין הרבה מה לכתוב – רק לראות את התמונה, להזיל ריר ולרוץ להזמין אחד או שניים.

אחרי הכנאפה (מה – נראה לכם שסיימנו עם המנות הראשונות ?) הגיעו אחר כבוד קרפצ'יו פילה, סיגר אנטריקות ממולא בירקות עם סלט עשבי טיבול, בורקס בשר עם ביצה עלומה ואם הכנאפה היה המלך של המנות הראשונות, אז עכשיו תורו של הנסיך – קרם בטטה עם שקדים… הקרם הגיע בתוך ספל של אספרסו והוא יכול להוות מנת ביניים נפלאה בין המנות, למי שאוכל ארוחה מלאה. אני בדרך כלל לא אוהב לשתות את האוכל שלי. אני צריך להרגיש שאני לועס (ועדיף בשר), אבל קרם הבטטה היה פשוט מדהים ושינה לי את כל הקונספט שהיה לי עד היום על בטטות מרוסקות…

בשעה טובה סיימנו עם המנות הראשונות והמלצרים פינו בזריזות את השולחנות והכינו אותם לקראת המנה העיקרית… האוכל האמיתי – הבשר !

*

את הבשר קונה אילן מיבואן – והוא מגיע הישר מארגנטינה – אלו הן פרות חופש, האוכלות תירס, ובשרן נקרא 'בלאק אנגוס'. זה הבלאק אנגוס האמיתי.

על הבשר אילן לא מתפשר – הוא מביא את הטוב ביותר שניתן להשיג.

השפית אסתי גרוס אמונה על הכנת המאכלים המופלאים האלה והגשת הבשר במידה המדוייקת של העשייה.

פלטת בשרים המכילה אנטריקות, סינטה ומיח עצמות הגיעה וחוסלה תוך דקות ספורות. כמעט ולא הספקתי לצלם, אז מנה נוספת הוזמנה ואותה הספקתי לצלם לפני שגם היא נטרפה על ידי הקרניבורים שישבו על יד השולחן (ואני ביניהם).

בין השאר מוגשים לשולחן T-BONE, פריים ריב, פילה בקר ועוד כמה סוגים של בשרים מובחרים.

ליד הבשרים הגיעו התוספות – פירה מטובל בבצל מטוגן ותפוחי אדמה קריספיים.

*

נאנחנו ונשענו לאחור על מנת לסייע בעיכול המטעמים בעוד המלצרים מפנים את הצלחות והמגשים ומתכוננים לקראת המנות האחרונות.

פאדג' שוקולד וגלידת וניל, מקלות שוקולד ומרמלדה ואצבעות שוקולד במילוי קרמי מפנק.

עכשיו כבר באמת הגיע הזמן לשתות את "הקפה של אחרי".

נפרדנו משכנינו לשולחן, ערכנו סיור קצר והתרשמנו מפיסת ההסטוריה התלויה על הקיר ואף תפסנו שיחה עם אילן עובד, בעל המסעדות.

החלוקה בין אילן ואישתו ברורה מאד – הוא חי את החלום שלו – מבשל, צולה, מטגן ואמון על כל הנושא הקולינרי, ואילו היא אחראית על כל הנושא העסקי.

עכשיו אנחנו יודעים – בפעם הבאה שאנחנו רוצים לאכול בשר – קפיצה קטנה לעב-בשר ואנחנו יודעים שלא נתחרט.