הגעתי ליעד


הגעתי למשקל היעד שקבעתי לעצמי. האמת – כיף לראות אותו על המשקל.
אבל עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית – לשמור על המשקל הזה… איך עושים את זה בעצם ? אם אני אמשיך לאכול מה שאכלתי עד היום, בתוך "המשטר הדיאטטי" שכפיתי על עצמי – אני אמשיך לרדת, וזאת לא המטרה. מצד שני, אם אני אחזור לאכול כמו שאכלתי לפני כן… אני אתחיל שוב לעלות במשקל ואפילו אעבור את המשקל שממנו התחלתי… בעיה.

כרגע אני מתמקד בלא לעלות שוב ולשמור על אותה רמת שובע שהיתה לי במשך כל התקופה הארוכה הזאת. הבוקר עליתי על המשקל וראיתי שאני קילו וחצי מעל היעד, מה שאומר שקצת הגזמתי אתמול עם האוכל. כזה אני – קיצוני, בכל מה שאני עושה, לטוב ולרע. או שאין דבר כזה קיצוני טוב ?

לכל אורך התקופה קיננה בי המחשבה שמא אני הופך לאנורקטי – שהריצה אחר המשקל האידיאלי תוביל אותי לרצות לרדת עוד ועוד. אני שמח שזה לא קרה, שאני שמח על המשקל שלי כמו שהוא – אותו משקל שהיה לי לפני… 16 שנה, 4 ילדים, פעילות גופנית ואכול כפי יכולתך…

חשבתי הרבה והתלבטתי עם עצמי, ואני עדיין בהתלבטות הזאת, אם להניח כאן תמונה שלי בלי חולצה – אני – שגם לבריכה הולך עם חולצה – שלא יראו את הכרס, שלא יראו את הקעקועים, את השיערות בבטן ובחזה… אז הכרס ירדה, נשארו הקעקועים והשיערות, שהם שזורים אחד בשני – הרי אני לא יכול להסיר את השיערות בלייזר בגלל שיש לי קעקועים ובגלל שגילחתי את הבטן והחזה מספר לא מבוטל של פעמים, גדל לי שם יער פרא… אני חושב שהבנתם את הרעיון הכללי… אני אפסיק עם תיאורי הזוועה ואסכם בכך שאני לא אוהב את איך שאני נראה. מזל שזוגתי אוהבת אותי כמו שאני – קוף.
גם אין לי תמונה של "לפני", כך שאני גם לא יכול לעשות השוואה ויזואלית של מצב הבטן שלי שהיתה לפני מספר חודשים (אני כבר לא זוכר מתי התחלתי את השינוי התזונתי הזה.

אבל הגעתי ליעד!!!

עכשיו החוכמה היא להמשיך הלאה, ולקראת ארוחת שישי המתקרבת היום, להקפיד ולהמשיך לאכול בריא ואף יותר חשוב מזה – להקפיד לאכול נכון.

אז תמונה שלי shitless לא תקבלו כאן, עד כמה שאתם בטח רוצים 🙂 תאלצו לקבל את המילה שלי…

אז עד הפעם הבאה – שבה אני אביא לכם איזו סקירה על מוצר או על מקום, מתכון או מסעדה או אפילו סתם טיול בארץ או בעולם חלק ראשון או חלק שני – נשתמע לנו חברים.

ג'ניפר לופז היתה מאושרת


כך עברו להם 10 ימים לא קלים, וסיימנו את האתגר של ג'יי לו – ג'ניפר לופז.
מה אומר האתגר הזה בעצם ? תתחיל לאכול, אבל רק מה שמותר. ומה מותר, אתם בטח רוצים לדעת, אז אני אספר לכם – מותר ירקות, והרבה. רוב התזונה מתבססת על ירקות טריים ומבושלים. מותר 4 יחידות של שמן (אחת בביצה בבוקר, כף אחת בסלט בצהריים, כף אחת בסלט בערב ועוד יחידה במשך היום). מותר עד 15 אגוזים / בוטנים / שקדים וכד' ביום. מותר בשר רזה – עוף ללא עור וללא שומן, בקר – סינטה או פילה – ללא שומן כמעט. את הביצה (2 ביום) כבר הזכרתי, טופו לסוגיו.
בגדול – זה מה שאוכלים. ואוכלים עד ששבעים. וכן, אפשר לשבוע מירקות מבושלים (בדגש על פלפלים ופטריות) עם טופו. לוקחים אולי 2 מנות, אבל שבעים.

אבל משהו היה חסר לי – משהו "לעיס", שאני אוכל לנשנש איתו ממרח טעים… לחם! כל התקופה הזאת של שינוי התזונה והירידה במשקל (6 קילו לא הולכים ברגל), היה חסר לי כל כך הלחם "בחייאת הלחם הזה שאני אוכל…". עוגה, שתהיה גם בלי סוכר, אבל שאוכל לתת בה ביס רעבתני כזה מכל הנשמה… זה מה שבאמת היה חסר לי.
אבל גם בתום עשרת ימי "הצום" / האתגר לא יכולתי לחזור לאכול את הדברים האלה – הפחמימות – שאני כל כך אוהב. בואו אני אספר לכם משהו על עצמי – אני בן אדם של "שחור ולבן" כלומר "הכל או לא כלום". אם אני מתחיל "דיאטה" / תזונה, אני הולך איתה עד הסוף. אין אצלי קיצורי דרך ואין לי, גם ברגעי משבר, אין נפילות. אני טוטאלי למשימה. ואין אצלי מעידות קטנות/גדולות… כלומר אם תהיה לי מעידה – אני מפסיק עם התזונה וחוזר לאכול מה שאכלתי, או יותר נכון, בצורה שאכלתי שהביאה אותי למשקל הגבוה (בשבילי) של 82 ק"ג, שירדו לאיזור ה- 74-75 ק"ג והצרת היקף הבטן (לצערי לא מדדתי אז אין לי מידות) אבל ירידה בג/ינס ממידה 44 למידה 40-42 בהחלט עושה לי טוב על הנשמה.

אז מה אכלתי? חלק העליתי באינסטגרם, כמו למשל התבשיל הזה – https://www.instagram.com/p/CNnN9pbH8ZQ/?utm_source=ig_web_copy_link, או התבשיל הזה – https://www.instagram.com/p/CNh1E83HmcA/?utm_source=ig_web_copy_link
שהם תבשילים מצויינים, כל אחד בפני עצמו, מבוססים על בישול של ירקות וטופו – טעים ומאד מזין. גם הילדים אוהבים את זה.
רעב – לא יצאתי. אה… ואיך אפשר לשכוח את הסלטים – כמויות אדירות של סלטי כרוב, חסה, ירקות – עם מעט מאד שמן, חצי לימון סחוט טרי לתוך התערובת ומעט מאד מלח. ניתן לקנות לקטים של ירקות חתוכים כבר ואפשר לשלב ולגוון.
אבל דבר ראשון "על הבוקר" – חצי ליטר של מים חמימים על חצי לימון סחוט בפנים.

אני מאושר. נכון, אני לא אוכל פחמימות (שכמו שאמרתי – הן כל כך אהובות עלי), אבל אחרי האתגר של ג'יי לו אני יכול לחזור ולאכול פירות (לא בהגזמה), להימנע מסוכר מעובד ואני מרגיש הרבה יותר טוב.

האדומה האדומה הזאת


לפני מספר שנים התאהבתי. זאת לא היתה התאהבות כמו בספרים, זו היתה יותר "הידלקות" – נדלקתי עליה ואמרתי לחבר שבא איתי – "נדלקתי עליה ואני רוצה אותה!". לא עזרו הסיבובים והבדיקות במקומות אחרים – רציתי רק אותה. כולן היו יפות, שמורות, מטופחות, אבל בה היה איזה שהוא קסם פראי שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליה.
באותו יום כבר לחצתי יד וסגרנו זיכרון דברים. אפילו לא לקחתי אותה לבדיקה (מעשה שאסור לעשות) – ביום שלמחרת כבר נהגתי בה הביתה – השברולט ספארק האדומה שלי. נכון שהיא לא היתה חדשה והיה לה גיר ידני, אבל היא הקסימה אותי – אז קניתי.

היא היתה בסדר! זאת אומרת – היא עדיין בסדר ! אבל פגעי הזמן לא פוסחים גם עליה ולפני שבועיים, תוך כדי נהיגה ברחובות השקטים של עירי הנחמדה, אני מנסה להעביר הילוך (גיר ידני – זוכרים?) כשלפתע אני שומע "פק" והרגל השמאלית שלי ננעצת ברצפת המכונית (רגל שמאל – זו הרגל שלוחצת על הקלאץ' – המצמד – על מנת להפריד בין המנוע לגלגלים שאוכל להעביר הילוך)… שיקול מהיר הביא אותי להעמיד את האדומה שלי בחניית רחוב זמינה וקרובה ולהתקשר למוסכניק שלי – סקירה של הנסיבות הובילה אותי למסקנה שנקרע הכבל של המצמד – הכבל שמחבר בין הדוושה למצמד עצמו. המחיר? יום ללא המכונית, גרירה על חשבון ביטוח הגרירה וכמה מאות שקלים בודדים שהחליפו ידיים בתמורה לכבל מצמד חדש.
אחרי כיוון של גובה הדוושה, יצאנו לנו מאושרים וטובי לב (אני והאדומה) וחזרנו לשייט ברחבי הסביבה (היא לא ממש אוהבת נסיעות ארוכות ואני לא ממש מאתגר אותה).

ולמה אני מספר לכם על מקרה, יחסית זניח, שקרה לפני שבועיים? כיוון שאתמול נסעתי לאחותי בעיר הקרובה ואחרי רמזור, אני לוחץ על דוושת המצמד להעביר הילוך… ורגל שמאל שוב שוקעת לה לכיוון רצפת המכונית האדומה והתמימה שלי… "לא שוב" אני קורא לעצמי בקול ומכוון את האדומה לעבר מפרץ תחנת אוטובוס כשארבעת אורות המחוון (וינקרים) מהבהבים.
ברגע הראשון חשבתי שאני צריך לפגוע פיזית בזה שהחליף לי את הכבל לפני שבועיים (כבל מקורי)… לפגוע פיזית זה קצת קיצוני מדי לטעמי… אז החלטתי פשוט לעזוב אותו ולעבור למישהו יותר אמין. כל זאת כשאני עוד לא יודע מה התקלה ורק מנחש שזה אותו כבל ארור התנתק לו ולכן אני נמצא באותו מצב שהייתי בו לפני שבועיים…
טלפון זריז לשירות הגרר תוך שאני מדרבן את המוקדנית שזה דחוף כי צהריים, חם ואני בתחנת אוטובוס ולא יכול לעזוב את המקום כי המשטרה גם תיתן לי דוח וגם תגרור לי את הרכב למגרש המשטרתי, שם אאלץ לשלם על אחסנתה של האדומה היקרה שלי.

לעזרתי הגיע אבא שלי. הוא עזב הכל ובא כדי לארח לי לחברה עד שהגרר יגיע (לקח לו בערך שעה – זמן טוב יחסית לשירותי גרירה וחילוץ) וכשהוא הגיע, ליווינו אותו כל הדרך למוסך, שם העלינו את האדומה היקרה שלי על הליפט וראה איזה פלא – כבל המצמד, שהייתי בטוח שהתנתק ממקומו, נמצא מתוח ומחוזק כדבעי. "אין ברירה, זה כנראה הקלאץ' עצמו – צריך להחליף אותו" אמר המוסכניק הותיק. "מחיר?" שאלתי בדאגה, שכן כל הרכב שווה בערך 3,000₪ (מה לעשות? עם כל האהבה שלי אליה, האדומה לא חדשה – היא כבר בת 10…). "1,500 כולל פירוק, החלפת שמן גיר והרכבה"… נכנסתי לבלבלות עם עצמי והחלטתי להיוועץ בזוגתי שתחייה – מה דעתה. עמדנו שם במוסך, האדומה היקרה שלי – מכסה מנוע פתוח, גבוה בשמים ואנחנו מתלבטים אם להוציא חצי משוויו של הרכב על תיקון או שלא… בשורה התחתונה, מאחר ואנחנו לא עומדים להחליף אותה ביומיים הקרובים – הוחלט לתקן. נפרדנו לשלום – אבא שלי מהמכונאי ואני מהאדומה ונסענו הביתה להטביע יגוני בכוס מים פושרת עם לימון – המשקה האהוב עלי החדש – עם המשטר הדיאטטי החדש (ע"ע פוסט קודם), אסור לי קפה, סוכר, גלוטן ועוד כמה מוצרי צריכה בסיסיים (שלא לומר מוצרי צריחה).

באמת שהרגשתי לא טוב, וכל מה שרציתי זה להיכנס מתחת לשמיכה ולישון יום יומיים, עד שהיקרה לי תהיה מוכנה ונוכל לקרוע את הכביש יחדיו… למזלי לא נאלצתי להמתין זמן רב וכבר למחרת (כלומר היום) היא היתה מוכנה – יפה ונוצצת, עם מצמד מקורי חדש (נכון, אל תהיו קטנוניים – רק המיסב, אבל מי סופר) ותיבת גיר נקייה מבפנים ומבחוץ. המכונאי שלי עשה עבודה טובה – סתם לכלכתי עליו קודם – הוא ממש בסדר.
יצאנו לכיוון הבית כשאנחנו מפליגים לנו על כביש 57 מערב, בואכה כפר יונה וההילוכים עוברים חלק, המצמד נלחץ כמו מרגרינה, או חמאה, מחוממת במחבת חם והנוף עובר. שרתי לי עם הרדיו כל הדרך עד הבית כשאני מחליט לכבות את המזגן, לפתוח חלון ולצרוח עם השירים הישראליים של רשת ג' (ככה בא לי).
עכשיו מה שנותר זה רק לרחוץ אותה לכבוד שבת (שאני אשפשף ??? – לוקח אותה לשטיפה) ולהעמיד אותה אחר כבוד בחנייה המסודרת (אני באמת חייב לבנות גגון נגד השמש הקופחת שעושה שמות לצבע האדום הבוהק שלה.

עוגת דובדבנים מהירה


אין, זה פשוט לא נתפס…

אני ממש בשוונג של עוגות… אני לא חושב שכתבתי על אוכל בכלל ועל עוגות בפרט, בכזה קצב אי פעם. נראה לי שכל פעם שאשתי כועסת, מעוצבנת או סתם עייפה, היא נכנסת ל-'מצב עוגה'.

*

פרוסת עוגה

*

אתמול בערב זאת היתה עוגת דובדבנים (חמוצים) במינימום עבודה ומהירה מאד להכנה :

לירון לקחה 3/4 כוס סוכר, 2 ביצים וכוס ו- 1/3 כוס שמן וערבבה אותם בקערה.

היא הוסיפה כוס קמח תופח וכמה טיפות תמצית וניל והמשיכה לערבב.

אפילו לא צריך היה להשתמש במערבל אפילו (אלא אם כן ממש בא לכם), אבל בחישה בכף עץ עושה יופי את העבודה וזה גם פחות כלים לשטוף אחר כך.

*

את כל העיסה הוונילית הלבנה היא העבירה לתבנית (אנחנו לירון משתמשת בתבנית אלומיניום חד פעמית) ופיזרה מלמעלה 150 גרם דובדבנים.

אנחנו פיזרנו דובדבנים חמוצים. לפי דעתי זה עדיף – זה שובר את המתיקות של העוגה ומשאיר חמצמצות נעימה בפה.

*

עוגה בתנור

*

מכניסים לתנור (שחומם מראש) ל- 180 מעלות למשך 45 דקות (פלוס מינוס).

כרגיל, איך בודקים אם העוגה מוכנה ? מכניסים קיסם עץ במרכז ורואים אם הוא יוצא יבש.

התוצאה.. חבל"ז (במובן הטוב של המילה).

התגובות של הילדים נעו מטעים (שקד) ועד "תוציאו לי את הדובדבנים" (נדב).

בכל מקרה לא נשאר הרבה מהעוגה אחרי הטעימות של ארוחת הערב.

*

עוגה

*

בתיאבון, ואל תגמרו הכל לבד – תשאירו קצת לבני המשפחה – הם יודו לכם.

*

7 מינים, 7 מנות, 7 קינוחים, 7 בלוגרים רעבים…


logotop

או במילים אחרות – הוילה בגן אורנים.
כמו שהמוטו שלהם אומר – "The best – Or nothing" (הכי טוב – או שום דבר).

VILLA

*

המקום מהווה מוקד לאירועי קונספט. מה זה "אירוע קונספט" ?

או – על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם…

הכוונה באירוע קונספט היא שכל אחד, שמעוניין לקיים אירוע, מגיע לפגישה, ולא משנה עד כמה הרעיון של האירוע הוא "משוגע" – זה רק מאתגר את השף קולין גילון ואת השף קונדיטור יוסי בולגרו. שניהם בעלי נסיון עשיר בענף ומוכרים בעולם. הם משלימים אחד את השני ביצירתיות של המנות וכמובן שגם בטעמים.

*

אחרי כזאת פתיחה ארוכה, אני יכול לספר שהוזמנתי יחד עם עוד 6 בלוגרים לאירוע קונספט שכזה – אירוע מיוחד לט"ו בשבט… מעניין…

קונספט 7 מינים

*

בט"ו בשבט מזכירים את שבעת המינים שבהם התברכה ארצנו – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.

זה הקונספט שעמד מאחורי האירוע – לבנות 7 מנות – שכל מנה מסמלת בתוכה את אחד המינים ואיך אפשר בלי קינוחים ?! הקינוחים באותו קו מחשבה…

*

מתחילים בהגעה לגני התערוכה (מישהו ידע שיש שם גן אירועים?), הליכה קצרה בחצר הגן ועליה לחדר הישיבות.

נורבר אטליי, בעל המקום, אירח אותנו וסיפר קצת על ההיסטוריה שלו ושל המקום.
בהפתעה מוחלטת הוא פתח ארון שהיה מאחוריו והעניק לכל אחד מאיתנו שי – ערכה לבקבוק יין…
בן אדם מרשים לכל הדעות.

תראו – אני יכול עכשיו להתחיל ולכתוב על העיצוב המיוחד של המקום, על רעיון שילוב חמשת החושים בתהליך הבניה, על השילוב ההרמוני של כל האלמנטים, על החומרים הנעימים והאקוסטיקה שתוכננה במיוחד כדי שהמוזמנים 'ירגישו' את המוזיקה ולא רק ישמעו אותה, על ריח הטבע, על הריהוט, חפצי האומנות, הבדים, הסטיילינג ו… ו…

אבל אני לא אעשה את כל זה. (אנחת רווחה?)

*

אני אתחיל לספר על המנות –

באוכל יש בעיה – תמיד. לכל אדם יש חיך שונה וטעם שונה.

מנה שיכולה להיות טעימה לי, יכולה להיות (לא אומרים איכס) 'לא לטעמו' של מישהו אחר.

אותו דבר היה גם כאן.

מנת הזית, למשל – לחלק מהאנשים היתה מאד חריפה עד כדי כך שהיה להם קשה לאכול, חלק מהאנשים אמרו שזה מאד טעים ולא חריף בכלל ואילו אני (שלא אוכל חריף), אמרתי שהמנה חריפה מעט יותר מדי אבל היא כל כך טעימה – הקובנייה, הטפנד זיתים, ביצת השלו שהשתלבה בדיוק אם טחינת השקדים – עד שחיסלתי אותה לחלוטין.

מנת התמר היתה מדהימה – טארט פילו ממולא בתרד, אגוזים וערמונים ברוטב סילן וחמשת התבלינים… זאת מנה שאפשר להגיש אותה עם כל רוטב שהוא – והיא תתאים !

רוטב מתוק – והיא קינוח, רוטב צ'ימיצ'ורי, רוטב סלסה… היא פשוט מתאימה (בתמונה הגדולה).

מנת הרימון באה בצורת רימון – סלק ממולא בראגו סינטה ברוטב רימונים… הריר כבר נוזל לי….
נכון שיכול להיות שאפשר היה לשנות דבר אחד או שניים, אבל הגאוניות ביצירה הזאת פשוט מהממת.

את שאר המנות אני אניח לכם לראות לבד – מנת השעורה, החיטה, הגפן והתאנה, שכל אחת מהן היא יצירת אומנות בפני עצמה והמחשבה שהושקעה בשילוב כל המרכיבים כדי ליצור מנה 'כשרה לט"ו בשבט' היא… אין לי מילה אחרת חוץ ממדהימה !

*

קולאז מנות

*

*

אחרי זה יש לכם עוד מקום לקינוחים ?

כי לנו בהחלט היה. גם בקינוחים לא אכזבו אותנו וכל אחד ואחד מהם היה יצירת אומנות בפני עצמה.

המנה שתפסה אותי בצורה החזקה ביותר, גם בעיצוב, גם במחשבה וגם בטעם – היה קינוח התמר.
צלחת עם "אדמה" שעליה מונחות (בעמידה) גליליות תמרים ועליהם "כובע" משוקולד (כאילו פטריות הבוקעות מן האדמה).

קינוח תמר

אני אשאיר אתכם לרייר מול התמונות של הקינוחים…

אם זה המלבי רימונים ואם זאת השבקייה (שעורה) או הפרפה תאנים.

בקיצור- WOW

*

קולאז קינוחים

*

ולבסוף, עוד קיבלנו מתנה – מגש עם מיני תופינים, שאישתי והבת שלי השמיעו קולות בזמן שטעמו אותם… שעדיף לא לחזור עליהם או להגיד איזו קונוטציה עלתה לי)…

היה טעים ! אף אחד לא יכול להגיד אחרת. יש מי שהתחבר למנה זאת או אחרת, אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה – היה אפילו יותר מטעים!

היה נעים. האווירה שהמקום משרה – הרוגע, החברה, המקצועיות, שני השפים – שף קולין גילון והקונדיטור שף יוסי בולגרו שעשו עבודה מדהימה.

שורה תחתונה – גם טעים, גם נעים וגם מיוחד.

*

הווילה – גן אורנים

The best ot nothing

שד' רוקח 97 – תל אביב

03-7119000

info@gv.co.il

מרק בשר ושעועית


*

הסופה הגדולה של 2013 כבר מאחורינו, חמים ונעים עכשיו (במשך היום בכל אופן) אבל חייבים להתכונן לפעם הבאה.

אז כדי שלא תגידו אחר כך "לא הייתי מוכן", אני ממליץ שיהיו בבית החומרים הבאים :

שעועית לבנה, שמן זית, בצל, שום, רסק עגבניות, עגבניות, ציר עוף (או לפחות אבקת מרק עוף), מלח גס, כמון, פלפל גרוס, בשר מס' 5 (כתף), אורז לבן (מומלץ).

*

המצרכים

*

אחרי שאספנו את כל החומרים, ממתינים עד שהחזאי אומר לנו שלמחרת מתחילה סערה או שסתם מתחשק לנו, ואז מתחילים לעבוד :

  • קודם כל, משרים 2 כוסות שעועית לבנה במים למשך 8 שעות.
  • במקביל, קוצצים את הבצל דק, פורסים 4 שיני שום דק, מגרדים 10 עגבניות, חותכים לקוביות חצי קילו מבשר הכתף (בשר מספר 5).
  • לוקחים סיר גבוה ורחב ומחממים בו 3 כפות של שמן זית. מטגנים את הבצל עד שהוא נהיה שקוף ומוסיפים אליו את השום (שלא יהיה בודד).
  • מוסיפים לסיר 2-3 כפות של רסק עגבניות ומטגנים תוך כדי ערבוב בערך 5 דקות עד שמקבלים רוטב.
  • מכניסים את העגבניות שגירדנו קודם לכן וגם שני ליטר של ציר עוף. היה ואין לכם ציר עוף מוכן ככה בשליפה מהמותן (או מהמקרר), מערבבים 2 כפות של אבקת מרק עוף בשני ליטרים של מים חמים.

*

קולאז סיר

*

  • מערבבים היטב.

מאחר והשעועית מושרית כבר לפחות 8 שעות במים, ניתן להוציא אותה, לשטוף אותה ולהכניס אותה למרק שבהתהוות.

*

להוסיף שעועית

*

  • יחד עם השעועית נכניס גם את התבלינים – כף מלח גס, כפית שטוחה של כמון וחצי כפית של פלפל גרוס.
  • מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש.

*

  • במקביל, יש לנו את קוביות הבשר שהכנו – "סוגרים" אותן במחבת עם קצת שמן זית (אפשר גם לתבל מעט במלח פלפל).
  • מוסיפים את הבשר "הסגור" לתוך הסיר ומבשלים כ- 4 שעות (על אש קטנה).

*

בתיאבון

*

מומלץ להגיש את המרק יחד עם אורז לבן.

*

אני רוצה להודות לאחותי הקטנה (והביולוגית) ששלחה לי את המתכון ואת התמונות.

היא רק לא יודעת שפעם הבאה שנבוא אליה, יום לפני כבר נבקש שתכין לנו כזה מרק סמיילי

*

רוטב סויה פעמיים כי טוב


אז עשיתי פאדיחה…

מודה ומתוודה.

נרשמתי לתחרות בישול של רוטב סויה 'יאמאסה' (זאת לא הפאדיחה)

מגניב… בסך הכל, מה שצריך לעשות זה להכין איזה שהוא מתכון על בסיס רוטב סויה (של יאמאסה כמובן), לצלם קצת ולשלוח חזרה.

נשמע פשוט, נכון ?

אחת ושתיים פשט ידיים ומשך בגזר… פתחתי ספרים, התיעצתי עם משפחה, חברים, אורחים ושאר מיני ירקות והחלטתי להכין רצועות חזה עוף מוקפץ, כמובן על בסיס של סויה (יאמאסה – כבר אמרתי ?)

IMG_20130728_150934

Phase One :

לקחתי את חזה העוף השלם, ניקיתי אותו, חתכתי לרצועות אכילות, הכנתי מרינדה על בסיס רוטב סויה, עם עוד כמה דברים טובים בפנים, ערבבתי ונתתי למשרה להיכנס עמוק לתוך העוף. כעבור 24 שעות חיממתי את הווק, שפכתי פנימה עוד קצת רוטב סויה, הוצאתי את הרצועות והתחלתי בהקפצה…

עד כאן נשמע טוב, נכון ? גם אני חשבתי ככה עד שקרו שלושה דברים, שההסתברות שהם יקרו ביחד היא די אפסית… אבל הם קרו :

  1. מתברר ששכחתי לצלם את כל שלבי ההכנה…
  2. נדב (בן 4 וחצי) נפל והייתי צריך לרוץ אליו – לא נורא, הכל בסדר. רק שפשוף קל ברגל.
  3. מאחר ולא עבדתי עם כמויות מדוייקות… טוב – זה תיכף…

סופו של הסיפור הוא שהחזה עוף "קצת" נשרף לי בווק (אסור להשאיר משהו על האש כשעוזבים את הכיריים!) ומה שכן נשאר מעט לא שרוף היה בלתי אכיל בעליל, עקב שימוש יתר ברוטב מלוח…

*

אני כולי בעסה. מה עושים עכשיו ? מכינים עוד חזה עוף ?

כבר לא נשאר זמן וקיבלתי מייל מעדי שעוד מעט ונגמר לי זמן הגשת המתכון…

אחת ושתיים שינסתי מותניים והלכתי על בטוח :

סלט כרוב.

Phase Two :

מאחר וסיימתי את רוטב הסויה (בבקבוק הקטן), הלכתי והתארגנתי על עצמי לבקבוק סויה חדש (גדול יותר).

20130816_230943

  1. מכניסים לקערה חצי כרוב לבן פרוס לרצועות (של בערך ס"מ אחד).
  2. לצנצנת (אטומה) מכניסים :
    1. רבע כוס סוכר.
    2. רבע כוס חומץ.
    3. רבע כוס שמן זית.
    4. רבע כוס רוטב סויה.
  3. משקשקים את הצנצנת עד שכל הסוכר נמס.
  4. קולים שומשום (אפשר גם להוסיף מעט צנוברים) ומוסיפים לקערה עם הכרוב.
  5. לפני ההגשה שופכים את תכולת הצנצנת על הכרוב, מערבבים ומגישים.

שומשום

בתיאבון.

קלמארי פריך וקריספי


"סבתא – אנחנו באים היום" הודענו לחמותי.

והיא, רק בריאות אני מאחל לה, נסעה עם דוד איתי לסופר שמוכר דברים לא כשרים וקנתה שקית מלאה של קלמארי מבושל.

*

מתקרבים לארוחת צהריים, אנחנו כבר במצב של מנוחה אחרי טיול ודוד איתי (שיודע מה לעשות עם אוכל) מתחיל עם החגיגה במטבח…

סינון

סינון של הקלמארים משאריות נוזלים.

מספר ביצים נטרפות יחד עם טיבול של אבקות מסוגים שונים.

טריפת ביצים

ובקערה נפרדת פירורי לחם ופנקו.

 פירורי לחם ופנקו

הקלמארים עוברים, בידיו האוהבות, מקערה לקערה ומגיעים אחר כבוד אל הסיר עם השמן העמוק החם.

מקערה לקערה

שמן חם

משם, ברגע ההזהבה, מגיעים לצלחת עם נייר סופג (לא ממש עוזר אבל שיהיה).

*

 כאשר לא נשארו הרבה קלמארים והביצים ופירורי הלחם התחילו להיגמר. איחד אותם דוד איתי והכין מהם – "קציצות קלמארי".

קציצות

מזה הייתי חייב לטעום.

אז התחלקנו בקציצה אחת ואיך אומרים – חבל"ז מזמ"ז ככח"ש בזב"ז (ואתם לא רוצים את הפירוש).

*

גראנד פינאלה

מן הסתם לא נשאר הרבה מהמנה שהוכנה "על רגל אחת", הרי כולנו, כולל הילדים – "חולים" על קלמארי.

*

אז שיהיה בתיאבון (למי שאוכל) ולמי שלא – אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם חזה עוף (מה שקוראים בעברית – שניצל).

שימו שמן


אז מה היה לנו בזמן האחרון ? טקס בחירת מוצר השנה, היה ? היה ! היה טוב או פחות טוב, זו לא השאלה.

התבקשתי לחוות דעה על מספר מוצרים שזכו בתואר הנכסף, ומאחר ואני לא מאלו שעושים "העתק – הדבק" לפרסומות שאני מקבל ואני צריך לנסות אותם לפני שאני כותב עליהם – אז על מוצר אחד כבר כתבתי – פילה סלמון מעושן של סטאר קיסט ועכשיו הגיע הזמן לסקירה על מוצר נוסף שזכה בתואר – תרסיס שמן קנולה (באיכות מעולה) של חברת 'טעמים', המתמחה ביצור שמן ובמיוחד שמן זית.

מתוך אתר חברת 'טעמים'

מתוך אתר חברת 'טעמים'

*

מי לא משתמש בשמן ? לטיגון, לבישול, גם קצת באפייה.

אז באו חכמים והמציאו לנו – תרסיס שמן. רעיון מעולה – לחיצה אחת ויוצאת כמות מדודה של שמן, בלי לכלוך ובלי אוכל ספוג.

כבר זמן רב שאני משתמש בתרסיס שמן לבישול – אמנם של חברה הנמצאת בארצות הברית – קליפורניה ליתר דיוק, אבל אני מאד מרוצה מהתרסיסים שלהם – גם של הקנולה וגם של שמן הזית.

מה שעשיתי זאת השוואה פשוטה – השוואה פיזית בגודל והשוואה בנוחות השימוש.

המיכל גדול ונוח להחזקה (ביד שלי בכל אופן), יש בו כמות גדולה יותר של שמן (200 גרם / 216 מ"ל) וגם את הטעם לא מרגישים לאחר הטיגון.

*

מבחן הערכים התזונתיים (ל- 100 מ"ל) :

*

אנרגיה (קלוריות) 828

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 92 – מתוכם שומן רווי (ג') 14

מי שזה אומר לו משהו – סבבה.

מי שלא, אלו ערכים לא גבוהים (שזה טוב)… אבל… ויש פה אבל גדול (ולא לשכוח שזה מוצר השנה)…

*

השמן שהעמדתי מולו כמתחרה, מביא את הערכים הללו :

אנרגיה (קלוריות) 729

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 81 – מתוכם שומן רווי (ג') 5

ושוב – למי שזה אומר לו משהו – סבבה, ולמי שזה לא אומר כלום – אלו ערכים טובים יותר.

1-0 לטובת התרסיס מארצות הברית.

*

הבחינה השניה היא פעולת הריסוס – אז הפעולה הפשוטה של הכנת ביצת עין לילדים התגלתה כמשימה מורכבת למדי, אחרי שענן של שמן עלה אל-על ואילולי הדלקתי את קולט האדים מיד אחרי הריסוס, הייתי מתמלא בריח של שמן (וכנראה גם רסיסים).

יכול להיות שצריך להתרגל לעבוד איתו, אבל בתור פעולה ראשונה – התרסיס של 'טעמים' מפתיע לרעה.

2-0 לטובת המוצר האמריקאי.

*

אז מה כן אני יכול להגיד שטוב בתרסיס הישראלי ?

קודם כל הוא מיוצר בארץ. אני תמיד מעדיף מוצרים כחול-לבן.

דבר שני הקיבולת שלו גדולה יותר – 200 גר' / 216 מ"ל לעומת 170 גר' / 177 מ"ל.

הוא נראה יותר טוב – התרסיס האמריקאי מזכיר לי מיכל להדלקת פחמים עם הצבעים הצהוב אדום שלו, לעומת הירוק לבן שובה העין של המוצר הישראלי.

חברת 'טעמים' יצאה עם 2 תרסיסים נוספים – תרסיס שמן זית ותרסיס שמן קנולה בטעם חמאה.

מבחינת הטעם (שזה בעצם הדבר הכי חשוב) – הילדים לא הבחינו בהבדל בין השמנים.

*

*

המוצר המתחרה הינו תרסיס שמן קנולה של חברת PAM, מיוצר ע"י קונגרה, מיקלסון דרייב 3353, אירוין קליפורניה ארה"ב. כשר פרווה, בהשגחת הבד"ץ, חוג חתם סופר פ"ת ובאישור הרבנות הראשית לישראל.
מיובא ע"י ליימן-שליסל בע"מ, פולג 5, יבנה.