עוגת טריקולד

יין, מוזיקה והרבה אהבה

את לירון אישתי הכרתי לפני 10 שנים, יותר נכון – בנובמבר 2003.

זו היתה פגישה עיוורת שחבר משותף סידר לנו (תודה כפיר) ומאז אנחנו ביחד.

באותה פגישה נסענו למקום שנקרא 'מקום בלב' ברעננה, ושתינו שם משקה משכר. לא בגלל אחוזי האלכוהול הגבוהים שבו, אלא בגלל טעמו המדהים.

תבינו – אני לא אנין טעם ביין ולא מסניף את ה- 'בוקה' אחרי שאני מערבבו קלות על מנת לראות איך הוא נוזל על דפנות הכוס. אני לא בודק את רמת העפיצות שלו ולא את הצלילות שלו. אני שותה מה שטעים לי.

באותו ערב, היין המסוים הזה עשה לי (וגם לה) "וואו"… פשוט התאהבנו (גם אחד בשנייה וגם ביין). היה זה יין מסוג 'מרלו' של יקב בוטיק קטן שלא שמעתי עליו מעולם – 'יקבי בן-חיים'.

*

מאז, השתדלנו לפחות פעם בשנה, או ביום הנישואין שלנו או בחודש נובמבר, להגיע לאותה מסעדה ולהתענג על בקבוק יין 'מרלו' של אותו יקב עלום.

זה מספר שנים, לצערנו, שהמסעדה כבר לא עובדת עם היקב ואנחנו מגיעים לשם בשביל הנוסטלגיה והזיכרונות.

אבל לפני מספר חודשים התקיים פסטיבל היין של שנת 2013 ומצאתי את היקב.

כמובן שכתבתי על היין והזיכרונות שהוא מעלה בי, וקיבלתי מייל מפתיע ממישהי בשם קרן בן-חיים (הבת של.. אבל תיכף נגיע לזה), מנהלת השיווק של היקב, שקראה את מה שכתבתי, התרגשה והזמינה אותי לקבל בקבוק מרלו של בן-חיים.

מאז עברו מספר חודשים של "כן" ושל "לא" ושל "אולי" אבל שורה תחתונה – לא הצלחתי להגיע, למרות שהיינו בקשר טלפוני מדי פעם וקשר בפייסבוק… לא יצא – משפחה, ילדים, מחויבויות…

דרך-אגב, ביקב (הכשר) נערכת מדי שישי 'קבלת שבת' והכניסה חופשית…

*

כשקיבלתי הזמנה ל- 'מסיבת סיום בציר 2013', החלטתי שלא משנה מה, אני בא !

כמעט ופספסתי גם את האירוע הזה, אבל בסוף הצלחתי להגיע (באיחור אופנתי של שעה בערך).

*

יקב בן-חיים, אני כאן !

כבר בכניסה קידמו את פני שני טורים של אופנועים (אהבה ישנה שלי).

האולם הקטן היה מלא מפה לפה באורחים, מכרים, קרובים וחברים.

קרן, שהיתה עסוקה עד מעל הראש, קיבלה אותי בחמימות ולבביות ובמקרה או שלא במקרה הושיבה אותי ליד השולחן (חבית) של אלי בן-חיים – האב המייסד והבעלים של המקום.

התחלנו לדבר, כשברקע מוזיקה נעימה של זמר שלא היכרתי, ששר קאוורים לשירים המתאימים גם לצעירים וגם לצעירים ברוחם.

היין נשפך שם כמים ובכל מקום יושבים או עומדים אנשים המתענגים על כוסית יין זה או אחר.

הרבה אהבה היתה במקום הזה, יין שמחה והרבה אהבה.

אני התחלתי עם טעימה של 'קברנה פרנק' 2010 – בדיוק השבוע זכה היין הזה במקום שני בתחרות (מתוך 1000 בקבוקים). היין נשך לי בעדינות נעימה את הלשון והיווה התחלה נפלאה לערב הזה.

ואז לקח איתי בן-חיים (הבן של…) את המיקרופון, והציג את היין החדש 'אלמוג'. יין לבן, מתוק שיכולתי לשתות אותו כמו ששותים מיץ טעים.

היין בן 3 חודשים בלבד, מבציר 2013 ולדברי אלי, הוא בדיוק כמו הבן של איתי, שעל שמו הוא נקרא – "עדין ומתוק".

*

אלי ואיתי בן חיים

*

ואיך אפשר ערב של יין בלי גבינות ?

מנהל השיווק של 'משק יעקב'ס' עושה עבודה נפלאה, בשנה האחרונה שמעתי את השם 'משק יעקב'ס' בהרבה מאד בלוגים של טיולים ואוכל ובהרבה אירועים צויין שהוגשו הגבינות האלה.

*

אבל נחזור ליין, הלא לשם כך התכנסנו..

בינתיים אני כבר עם כוס יין מבקבוק קברנה סוביניון 2008 –

קברנה סוביניון 2008

*

ואז הגיעה ההפתעה –

אלי לקח אותי לסיור ב- 'קודש הקודשים' – היקב עצמו. היכן שדורכים על הענבים, מתסיסים אותם ויוצרים מהם את נקטר האלים…

*

*

טוב, היום כבר לא דורכים פיזית, אלא משתמשים במכבש חשמלי, אבל השיטה נשארה כמו שהיתה עוד מימי השארלומן (אימפרטור) של צרפת במאה ה- 4, הראשון שייצר חביות מעץ ומחבקים.

ראיתי את מכלי הענבים הגדולים, את החביות שבהן מישנים את היין ואת הבקבוקים… הסתובבתי שם כמו שיכור (משחק מילים שכזה), ראיתי את המכבשים ושמעתי קצת על ההיסטוריה של המשפחה – מתברר שהמשפחה של רותי, אישתו של אלי, שהגיעה מרומניה, עסקה שם כבר בבניית חביות יין…

בכלל, ליקב יש כרמים על הר מירון – כ- 1,200 מטרים מקברו של הרשב"י…

*

יכולתי לשבת פה ולספר ולספר על היין, על היקב ועל האווירה, אבל הגיעה השעה לסיים, להצטלם עם קרן ובקבוק המרלו הנכסף ולחזור הביתה במונית (אם שותים לא נוהגים).

קרן בן חיים, אני ובקבוק המרלו

*

שלוחת איילה ונחל שמרי – טיול של שבת

יום שישי, השעה קרובה לחצות, זוגתי ואני מתכננים טיול למחר… רגע… נשמע מוכר – כבר היה לי איזה פוסט עם ההתחלה הזאת… (טיול בנחל שיח – חיפה).

אז אצלנו ימי שישי (בלילה) מוקדשים להכנות לקראת הטיולים של יום שבת.

קודם כל, החיפוש נעשה יותר נוח – למה ? כי במקום מסך של 4.8" (3S) יש לי מסך של 5" (S4) – זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה משמעותי כשאתה נמצא במיטה ושניכם מחפשים באתרים שונים את הטיול המתאים.

S3 מול S4 מתוך אתר סמסונג

*

יוהו.. מצאנו לנו טיול (או ככה חשבנו בכל אופן) – נחל שניר (החצבאני). טיול קצר, עם מים, איזה כיף. הילדים ימותו על זה.

*

יום שבת, אנחנו מתעוררים מוקדם (אבל יוצאים מהמיטה קצת לפני 9). התארגנות מהירה (הג'חנון בתנור מאתמול) ואז נשאלת השאלה המפוצצת "כמה זמן נסיעה זה עד לנחל?"… בלי להסס אני עונה "בערך שעתיים, אולי קצת פחות".

פניה של זוגתי נפלו מיד. הרי השעה היא עוד מעט 10, מה שאומר שנגיע בסביבות 12 לנחל, הילדים יהיו עייפים, רעבים ועוד ועוד…

*

מחפשים שוב –

טיול קרוב, מעגלי, מתאים למשפחות, רצוי עם מים… מחפשים ומחפשים ומוצאים נקודה קטנה, שאני בטוח שמאות אנשים עברו על פניה ופשוט לא ידעו שהיא שם – שלוחת איילה ונחל שמרי.

התמונות והסיפור באתר הבטיחו רק טוב.

*

העמסנו את הצידנית, התיקים, המצלמה והטלפון – הגיע הזמן להשוות בין מצלמה (Canon SX40 HS) למצלמה של Samsung Galaxy S4 עם הפיצ'רים המגניבים ועם 13MPixel.

*

נוסעים על כביש החוף (2), מחלף זכרון יורדים ובצומת פרדיס לוקחים שמאלה.

נסיעה של 4 ק"מ בערך (ה- WAZE מביא אותך בדיוק עד לנקודה) ופונים ימינה לכיוון הישוב עופר.

משם בכביש מפותל עם נוף מדהים (מעורר בי געגועים לאופנוע) מגיעים לחלקת אלוהים קטנה עם שולחנות ישיבה ופחי זבל שקק"ל ארגנו.

ארוחת בוקר לפני הצעידה

התיישבנו לארוחת בוקר קלה שלאחריה יצאנו לצעוד לכיוון המים.

*

אנחנו בחרנו את המסלול הקצר (2 ק"מ) – מסומן לבן-ירוק-לבן ומיד לאחר עץ התות הענק הגענו לעין איילה, שלצערנו המים שם לא ממש טובים לטבילה…

אבל הבטיחו לנו מים בהמשך אז לא ויתרנו והמשכנו לצעוד בין עצים ושיחים כשמדי פעם נגלה אלינו נוף מדהים של הים ושל המשך הר הכרמל.

היה חם. אין ספק שהיה חם ולכן גם דאגנו לשתות, והרבה. אבל נגד הלחות אין הרבה מה לעשות ואחרי קילומטר של הליכה הזיעה מעורבבת בקרם הגנה נכנסה לנדב לעין (וזה שורף) ונאלצנו לסטות מהשביל המקורי ולעלות על שביל האופניים שהוביל אותנו במהירות חזרה לרכב.

ואפילו היה זמן לרומנטיקה

עד שהגענו לרכב, ואחרי כמה עצירות קטנות כדי לשטוף את העין וללטף את הפרות), נדב כבר נרגע.

*

אז במים לא הספקנו לטבול אבל את ההבדלים בצילום ניתן לראות. התמונות עם התאריך אלו התמונות מהמצלה והתמונות ללא תאריך אלו התמונות מהגלקסי.

*

על הפיצ'רים של המצלמה אני אכתוב אולי בפוסט הבא. בינתיים – נצלו את החופש וטיילו עם הילדים. זה יעשה לכולם רק טוב.

זה מלכד את המשפחה, מרחיב את האופק של הילדים, מלמד אותם עוד קצת על הארץ שלנו ומחזק את המשפט (בלי דעות פוליטיות) "כל מקום שכף רגלנו דרכה בו – שלנו הוא".

נדב מאסטר שף

מדי שבוע, יום חמישי בערב, מכינה זוגתי שתחיה לחמניות קטנות לקראת שבת.

מדי שבוע אני מסתכל עליה ואומר לעצמי – הפעם אני חייב לצלם ולהעלות את המתכון… וכל פעם צץ לו משהו חדש שמונע ממני לעשות את זה.

והנה… בעת ביקור לא מתוכנן, ביום חמישי בבוקר, קיבלתי לידי 2 חבילות של קילו כל אחת של קמח מסדרת "מאסטר שף" מבית mana לניסוי וטעימה (אפילו עם מתכון לפוקצ'ה מאחור).

אני קיבלתי את הקמח הלבן (מחיר מומלץ – 7.99 ש"ח), כאשר בסדרה קיים גם קמח תופח (מחיר מומלץ – 8.99 ש"ח).

הקמח כשר בהשגחת בד"ץ חוג חתם סופר בני ברק.

*

ולי יש הרי מאסטר-שף קטן בבית – נדב, והיום זה היום של הלחמניות… אז אצתי רצתי עם הקמח ונתתי אותו אחר כבוד לבשלנית שלי, הקטן כבר הביא כיסא כדי להגיע לשיש – והתחלנו לעבוד. כלומר – אישתי אמרה לנדב מה ואיך לעשות ואני צילמתי ורשמתי…

*

אז המתכון ללחמניות (מעולות) לקראת שבת :

*

המצרכים :

1 ק"ג קמח (במקרה זה של מאסטר שף).

2 כפיות שמרים יבשים.

6-7 כפות סוכר.

2-2.5 כוסות מים חמים (תלוי בקמח).

¾ כוס שמן.

כפית מלח.

זה הכל. עכשיו – מה עושים עם כל החומרים –

מערבבים את הקמח עם השמרים.

מוסיפים את הסוכר ומערבבים.

מוסיפים את המים ולשים עד לקבלת בצק מגובש (במערבל – זה יותר מהר ונוח).

מוסיפים את השמן ואת המלח ולשים (במערבל) עד לקבלת בצק רך.

*

מכסים בניילון נצמד לפרק זמן של שעתיים מינימום ורואים איך הבצק תופח לו לאיטו – אפשר גם יותר, וכל המרבה הרי זה משובח (אצלנו הבצק נשאר כל הלילה).

מייצרים חלות קטנות או גדולות כיד הדמיון החופשי ומתפיחים חצי שעה במקום חם (אם הבצק קצת דביק ניתן לקמח את הידיים).

מברישים עם ביצה טרופה (בשביל הברק בעיקר) ומוסיפים שומשום/קצח/שומשום שחור/פרג או כלום

ומכניסים לתנור ל- 25-30 דקות (תלוי בסוג התנור) לטמפרטורה של °180 .

*

בתיאבון – זהירות – חם !

איך פתאום היא גדלה לי

לפני כמה ימים קיבלתי מהמורה של הבת שלי מייל.

היום המורים כבר לא שולחים מכתבים עם הילד – הם שולחים מייל להורים.

הרבה יותר נוח, ומאחר ואני מקבל את המיילים ישירות לנייד שלי – זה בכלל תענוג.

אז כמו שכתבתי, קיבלתי מייל מהמורה של הבת שלי (כיתה א') – ביום שישי שקד צריכה להרצות במשך 60 שניות על … עגבניה.

אז כמו אבא טוב, נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחפש חומר על עגבניות (ויש לא מעט – ואפילו מפתיע).

אבל בעצם, איך הילדה תלמד ? אז התיישבנו שנינו מול המחשב, פתחתי לה את מנוע החיפוש של גוגל ואמרתי לה לרשום "עגבניה" וללחוץ על 'חיפוש'.

ילדה בת 6 וחצי עם שליטה מצויינת בעכבר אבל עוד לא למדה לקרוא בלי ניקוד – נתגבר.

פתחנו את ויקיפדיה בערך 'עגבניה' ומצאנו חומר.

לאט לאט, עם המון סבלנות קראנו שורה אחרי שורה (לימדתי אותה את המשמעות של "נקודה" בסוף משפט), ולמדנו על העגבניה.

דבר שני, פתחנו את מעבד התמלילים (וורד), כתבנו כותרת ושאלתי אותה מה היא זוכרת ממה שקראנו (היא קראה – אני תיקנתי).

היא קצת בלבלה נתונים אז חזרנו לויקיפדיה וקראנו שוב (פעם שניה זה היה יותר קל).

וכך נכתבו להם מספר משפטים שיצרו הרצאה, שאורכה בערך 60 שניות (מדדנו זמן), כשהיא קוראת את מה שכתבה, בלי ניקוד (פעם ראשונה).

הוספנו קצת תמונות להעביר בכיתה כדי להוסיף פיקנטריה – היא בחרה את התמונות.

כמה היא גדולה כבר, התינוקת שלי. כבר בת 6 וחצי, בכיתה א' וכבר צריכה לעמוד מול כל הכיתה ולהרצות. איזו גאווה לילדה הקטנה שלי.