COMPAS להקת הפלמקו הישראלית – KIMIKA

נכון, אני משוחד. נכון, אני מגיע עם משיכה לתחום. אז מה ? אסור לי להתלהב ממופע פלמנקו משובח ולכתוב על זה ?!

את להקת הפלמנקו הישראלית COMPAS יצא לי לראות לפני ארבע שנים במופע המשובח 'דון קישוט', אז הם אירחו את חוזה מורו הספרדי.
הפעם הם מעלים את המופע הספקטקולרי KIMIKA (כימיה) עם האומן האורח אדריאן סנטנה, שמעלה את הרמה של הלהקה בכמה דרגות.

הוא רקד ואני וזוגתי שתחיה היבטנו בו מהופנטים. השליטה שלו בקצב, ברגלים, בתנועות הגוף היתה פשוט לא מהעולם הזה. לא רצינו שהסולו שלו יסתיים…

אבל נחזור למופע – אין ספק שממופע למופע הרמה של הלהקה, בניהולה של מיכל נתן, הולכת ועולה. שני מריאצ'יס (נגני גיטרה) שיושבים באחורי הבמה יחד עם זמר וזמרת (שוקי שוויקי ומרים לוי) השרים בספרדית, בהחלט עושים משהו אחר "מסתם" עוד הופעה עם מוזיקת רקע.
זה נכון שלכל אחד יש את האינטרפנטציה שלו למופע מחול, במיוחד עם שם לא מחייב כמו "כימיה", אבל אני אספר לכם מה אני הבנתי מהמופע:
בכפר קטן בספרד – גבר ואשה (מיכל נתן ואדריאן סנטנה) רוקדים ביחד ולחוד על הבמה כזוג אוהבים שנפרד זה מזו. בינתיים בנות הכפר מפזזות להן עם החתיך התורן ברחבי הכפר. עצובה וגלמודה ממתינה מיכל נתן לאהובה שיחזור, כשרק המוזיקה והשירה מלווים אותה. החתיך התורן עובר מרקדנית לרקדנית (מבחורה לבחורה) ואז… חוזר לו אהוב ליבה של הרקדנית הראשית והם פוצחים במחול שטוף יצרים ואהבה. בכפר – חגיגה – פעם ראשונה שהיא מוכנה לפזז עם שאר הבנות ולחגוג את אירוסיה לאדריאן סנטנה. הוא מבחינתו יוצא להילחם בשדים (או אולי אלה שוורים?) ורוקד את ריקוד החתונה באהבה והתלהבות, שגורמים לקהל לצעוק לעברו "אולה" מדי פעם ולמחוא כפיים לפי הקצב המהיר של המוזיקה.
הוא גרם לקהל להרגיש כחלק מהמופע. מחיאות הכפיים נשמעו בכל חלקי הריקוד והקהל הביט בו בהתלהבות, עת הוא דפק ברגליו ונענע את גופו לצלילי המוזיקה.

בום! המופע הסתיים אחרי שעה וחצי של ריקודים מרהיבים ואנחנו נותרנו עם חסרי נשימה ועם ההרגשה שקיבלנו תמורה מלאה לכרטיס. זה מה שחשוב בעצם, לא ?!

כל כך הצטערתי ששקד שלי (בת 11 שלומדת פלמנקו כבר 5 שנים) לא ראתה את המופע…

להקת הפלמנקו הישראלי COMPAS במופע KIMIKA – מומלץ ובחום אפילו.

קטנים כגדולים

יום שבת האחרון, שקד ואני מכתתים רגלינו תל-אביבה לשכונת רמת אביב ג' הידועה לשמצה. מה בתפריט היום ? מקהלות מורן במופע ווקאלי מיוחד לילדים – על ילדים.

שקט אמיתי

כבר הרבה זמן שלא יצאנו לבלות – זוגתי ואני. תמיד יש משהו – פעם אין בייבי-סיטר ופעם משהו התבטל ופעם עייפים ובדרך כלל סתם אין כוח – אין כח להתלבש יפה, להתגנדר קצת, לדאוג לבייבי-סיטר, להשכיב את הילדים מוקדם, להיכנס לאוטו ולנסוע אחרי יום עבודה ולפני יום עבודה ופעם זה… נו – הבנתם, תמיד יש משהו והכי קל זה להגיד "אין לי כח" ולהישאר בבית להינמק מול הטלויזיה (במקרה הטוב) או פשוט להשכיב את הילדים ולהיכנס למיטה.
הפעם אמרנו – "יוצאים! לא משנה מה – יוצאים." אפילו שבדרך זוגתי עוד זרקה לי ככה, בין השורות, שאין לה בכלל סנטימנטים לשלומית אהרון והיא באה רק בשביל הבילוי המשותף איתי (לגבי זה נגיע בהמשך). אני מאד אוהב את שלומית אהרון – עוד מהתקופה שהייתי ילד והיא הופיעה עם 'הכל עובר חביבי' גם בתור ילד (בלי חוש מוזיקלי מפותח יותר מדי), היא הצליחה להתבלט – ולא רק בגלל שהיא היתה האישה היחידה בלהקה.

הפעם המופע היה לרגל צאת אלבומה השביעי – 'שקט אמיתי'. המופע נערך במוזיאון תל אביב באולם אסיא – אולם מאד אינטימי עם אקוסטיקה מצויינת.
זכינו לשמוע שירים בעיבודים חדשים, שירים חדשים מתוך האלבום ושירים ישנים
המופע נפתח בשיר 'אבא'

האומן האורח ששלומית הביאה היה, אוהד חיטמן – אושיית מוזיקה בעצמו (ולא סתם "האחיין של…") – הם שרו דואט וחיטמן הצעיר עבר לקלידים וליווה אותה ואז, הוא הזכיר לנו ששלומית דיבבה בעברה את בת הים הקטנה וביקש ממנה את אחד השירים… נחמד – כזה out of the blue…

המופע היה מרגש, איש התאורה עבד שעות נוספות והסאונד היה מצויין. יחד איתה על הבמה היו עוד 7 נגנים – קלידים, גיטרות, גיטרה בס, תופים, כלי הקשה, כלי נשיפה וצ'לנית. שלומית אהרון במיטבה – אני לא רואה את אמא שלי (שצעירה ממנה בשלוש שנים) עולה על במה עם האנרגיות האלה.
היכולת הווקלית שלה באה לידי ביטוי פעם אחר פעם, שיר אחרי שיר – כשהיא עולה באוקטבות ובעוצמה. פשוט – אין דברים כאלה.

אז הדיסק כבר אצלי באוטו, מתנגן לו ב- loop במערכת השמע ואני נהנה כל פעם מחדש.

הבטחתי לכם התייחסות לגבי ההערה בתחילת הפוסט – אז בסיום המופע הכתה זוגתי על חטא והוגיעה קבל עם ועדה שהיא נהנתה. יותר מזה לא יכולתי לבקש.

מרוב אהבה – שיר, סיפור וגעגוע

מופע מחווה לאמן, ליוצר, לשחקן, למחזאי, לזמר, למשורר, ל.. למה לא, בעצם ?!

יוסי בנאי – האיש וה.. כל.

גור חתול אדם ארוך שיער–אתגר קרת / ביקורת קריאה

*

כן. אתגר קרת כותב גם ספרי ילדים. ולא סתם – כבר שלושה.

שני הספרים הראשונים שלו היו 'אבא בורח עם הקרקס' ו- 'לילה בלי ירח'.

ספרו השלישי (לילדים), נכתב יחד עם שירה גפן והוא מספר על ילד שאבא שלו עסוק כל היום בעבודה ואין לו זמן… (נשמע מוכר?).

*

*

כשאבא 'מקבל על הראש', הוא מחליט לעשות מעשה ולקחת את הבן שלו לגן חיות. איזה כיף. אבל….

באמצע גן החיות, כשהם בשיא ההנאה, אבא מקבל טלפון מהמשרד על עסקה גדולה שהוא חייב להגיע אליה – ועכשיו!

מה עושים ? מה עושים ?

משם מתגלגל הילד (הסיפור בגוף ראשון) ומגיע בסופו של דבר לספינת אויר מיוחדת במינה ושם יש איש מוזר שכותב ספרים על חיות.

*

אז איך ילד קטן מגיע להיות 'גור חתול אדם…' ? תקראו ותדעו.

*

הקראתי לנדב (בן 5) את הספר לפני השינה, והוא נהנה מאד. גם מהציורים המרהיבים של אביאל בסיל (שהוא מוכשר בפני עצמו), גם מהשפה הקולחת המותאמת לגילו וגם ממוסר ההשכל שהוא… (בלי ספוילרים).

יחד עם הקריאה גם שוחחנו על מה מותר ומה אסור, מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. אני שמח שבשלב זה של חייו הוא עדיין נמצא בשלב התמימות של טוב ורע…

ספר חביב מאד, כתוב בצורה שוטפת (כבר אמרתי) ובהחלט מותאם לגילאי 4-6.

*

פני הזמן–רשמים מתערוכה קצת אחרת

*

מאז ומתמיד ידעתי שדוד שלי, יגאל, הוא אדם מוכשר. אפילו מוכשר מאד.

אבל אני חושב שרק אתמול, כשפתח את התערוכה בבית יהודי בסרביה, ניתנה לי הזדמנות להבין את גודל הכישרון הזה…

*

ידעתי שהוא מנגן בגיטרה וגם ליווה כמה זמרים בעבר, אבל לראות אותו "בפעולה" עם חני ליבנה היה משהו מרגש.

*

*

יגאל תמיד אהב לצייר, ועכשיו ניתנה לו ההזדמנות להציג חלק מיצירותיו בתערוכה צנועה.

לדבריו, מה שהוא מנסה לתפוס בציור זה את ההבעה, בעיקר בפנים… אפשר לראות שלכל ציור וציור יש את ההבעה שלו – אם זה בקמטים, אם זה בעיניים או בכל קו אחר, כאשר נדמה שלפני כל משיכת עפרון היתה מחשבה כבר על הקו שיבוא אחריו.

חלק מהציורים שהוצגו בתערוכה

*ח

ובהחלט אחת התמונות האהובות עלי, היא התמונה של סבי המנוח, שצוירה בשנת 1975 –

*

דרך פעילותם הענפה ורבת השנים של יגאל ושל אשתו רעיה, בעיקר בתחום החינוך, הזדמן להם להכיר מספר לא מבוטל של אנשים, חלקם מפורסמים יותר וחלקם מפורסמים פחות.

בין הנוכחים בתערוכה יכולנו למצוא את יצחק (בוז'י) הרצוג, נחמן שי, נינו אבסדזה, אפרים לפיד, חני ליבנה ועוד כמה שעלו לברך באופן אישי…

*

בסיום השמיע לנו יגאל יצירה של איסק אלבניז – אסטוריאס, שנכתבה במקור לפסנתר ולצערי לא הספקתי להקליט את הביצוע שלו…

*

לסיכום – היתה תערוכה שונה מזו שאני מגיע אליהן בדרך כלל. חוץ מהעובדה שהאמן המציג הוא דודי וזו היתה סיבה למפגש משפחתי מרענן, ראיתי חלק מהאנשים איתם עבדו יגאל וזוגתו רעיה במהלך השנים, שמעתי את יגאל מנגן וראיתי את הציורים המדהימים שלו.

גם נדב (בן ה- 5) אמר שהיה יפה – גם הציורים וגם המוזיקה.

*תחי

*

 

דינה אור–בלי בושה

הוזמנתי "לעוד" הופעת סטנד-אפ.

עוד פעם מישהו שלא יפסיק לקלל וחושב שזה מצחיק ? עוד פעם מישהו שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ?

אז זהו – שלא !!!

דינה אור במופע החדש "בלי בושה".

דינה אור צוחקת על כל דבר ועל כולם. היא לא משאירה שום דבר "קדוש". היא דורסת הכל ובהומור וברמה גבוהה שלא נראתה כבר הרבה זמן במחוזותינו. הומור שנון ומתוחכם. גם כשהיא מדברת על "זה" היא עושה את זה בצורה חכמה ושנונה.

*

אבל לפני שנקדים את המאוחר – נתחיל מההתחלה…

הגענו לבית ציוני אמריקה "על הדקה" כמו שנאמר ונכנסנו לאולם הקטן.

על הבמה עלה מישהו שברור שהוא לא דינה (אלא אם כן גדל לה "זה" מתי שהוא), הציג את עצמו בתור אודי רייס ופצח בשני שירים (באנגלית) "לחימום האווירה". היה נחמד אך לא ממש ברור.

מאוחר יותר התברר שהוא בן זוגה (הנוכחי) של דינה אור.

כמו שאמרתי, דינה נותנת מופע אחר – היא לא "יורדת" על הקהל, אלא מנהלת איתו דיון ער.

כמובן שמי ש- "סובל" אלה בעיקר אלה שיושבים בשורות הראשונות, אבל השנינות שבה היא צוחקת עם הקהל שלה, גורם לפעמים לקהל מסביב לצחוק ולמושא הצחוק לוקח כמה שניות עד שהוא מבין מה קרה פה… וגם הוא מצטרף לצחוק (אלא אם כן הוא נשלח על ידי אמא שלה…).

*

כבר בתחילת המופע דינה שואלת את הקהל אם הוא חושב שיש לו חיים טובים. בד"כ התגובות חיוביות… ואז היא "מבטיחה" שבסיום ההופעה היא תוכיח שהחיים הם ממש לא נהדרים !

בכלל, לא מרגישים שהתחילה איזו שהיא הופעה, כיוון שנראה כאילו היא מפלרטטת עם הקהל, אנחנו לא הפסקנו לצחוק, אבל היא לא עמדה וסיפרה בדיחות כמו בדרנים / קומיקאים אחרים.

אחרי חצי שעה של "משחק מקדים" (מילים שלה – לא שלי) היא מודיעה שהיא רוצה להתחיל בהופעה, ואז ממשיכים הפלירטים על הקהל…

האמת היא שאחרי רבע שעה כבר התחילו לכאוב לי הלחיים מרוב צחוק.

*

דינה צוחקת על הכל (בעיקר על עצמה) –

על הרקע הרומני שלה, על שוטרים, על נהיגת נשים (והיא בראש), על דיאטה, על ג. יפית ושרה נתניהו, על גרושות… ועל מה לא.

* היא באה מבית רומני. הבית היה כל כך נקי שכלי הניקוי עמדו בתור חפצי נוי על המדף…

* בת כמה היא ? תנחש…

גם סקס נכנס לו פה ושם, אבל כמו שאמרתי – ברמה גבוהה.

* הדיאטה הכי טובה לאישה היא במיטה – שם היא מייצרת את ההתנגדות הכי גבוהה….

נראה לי שסיימנו עם הספוילרים. אם תרצו לצחוק עוד – תלכו למופע. מומלץ ביותר !

*

יצאנו משם צחוקים (עם לחיים כואבות), דמעות בעיניים ואולי גם גישה אחרת לראות דברים בחיים…

(רמז – חה חה).

עו"ד לענייני גירושים… מצחיק על הבמה

להרגע ! אני לא מתכוון להתגרש !

עכשיו אפשר להתחיל :

עו"ד לענייני גירושין עומד על הבמה

זה נשמע כמו התחלה של בדיחה… ובכן – זה לא רחוק מזה.

הוזמנתי להופעה של עו"ד בני דון-יחיא – מתוך ויקיפדיה.

עורך דין (ועוד לענייני גירושין) – הופעה… סטנד-אפ… לא ממש מסתדר בראש.

*

יום שישי אני מקבל טלפון – "מחר בערב אני יודע שאתה לא עושה כלום אז אתה וזוגתך באים איתנו לראות הופעה!"

זאת לא ממש היתה בקשה… אז באנו! (וממש לא הצטערנו – תיכף גם תבינו למה).

כמו שאמרתי, בני הוא עורך דין לענייני גירושין כבר הרבה זמן. הוא גם גרוש בעצמו מעורכת דין (פולניה) גם כן לענייני גירושין – מתחיל להזכיר איזה מערכון של הגשש…

*

טובים השניים

*

היכל התרבות בראשון לציון, אולם לא גדול, על הבמה פסנתר כנף שלידו מתיישב אילן. הוא מתחיל במחרוזת שירי אהבה ויש לו גם תפקיד פעיל בקטעי הקישור.

בני נכנס לבמה, מציג את עצמו ושואל מדוע לא אוהבים עורכי דין. הוא לא מחכה לתשובה ואומר ש – 95% מעורכי הדין מוצאים שם רע לכל השאר…

לוקח לקהל שניה לקלוט…

הוא מנהל סוג של דיאלוג עם הקהל, אבל מה לעשות, גברים שבאים עם הנשים שלהם לא יענו תשובות אמיתיות… אהמ… בוודאי שלא אם הם רוצים לישון במיטה ולא בסלון…

הוא שואל את הקהל שאלות שגורמות לו לחשוב (וברוב המקרים להשאיר את התשובות האמיתיות אצלו – במיוחד אצל הגברים)… באמת שמתי לב שרוב העונים הן בעצם עונות…

לפתע הוא קורא לאורח מיוחד – לטנור הישראלי (ממוצא רומני) גבי שדה.

בני דון יחיא וגבי שדה

*

גבי שדה, בן אדם מרשים, כמעט וגונב לבני את ההופעה עם קולו המדהים (הוא לא ממש היה צריך את המיקרופון), הוא התחיל במחרוזת שירי אהבה וזוגיות, המשיך בסיפור קצרצר על חייו ושר את אחד השירים המפורסמים של פברוטי (שהיה מורה שלו).

הוא ממשיך במספר שירים שגורמים לקהל (ולי בעיקר) צמרמורת של התרגשות ורעד בלב, ומסיים בשני שירים מדהימים – 'הפרח בגני' (זוהר ארגוב) באיטלקית (?!) ושירו של יהורם גאון – 'איפה את אהובה'.

לחץ על התמונה לשמיעת השיר

גבי שדה בשיר חיוכים

(אני צריך לזכור ללכת להופעה שלו…)

*

בני הוא חובש כיפה ולא מתבייש לצחוק על הרב השכונתי (זה שרב עם כל השכונה), על דוסטויבסקי שכתב את 'הגט ועונשו' ולשחוט עוד כמה פרות קדושות בדרך.

על הבמה

הוא צוחק על הכל ועל כולם – על עורכי דין, על פולנים (ובעיקר על פולניות), על תימנים, על רומנים, על האינפנטיליות של הגברים, על האמת והשקר במוסד הנישואים (שהוא חסיד גדול שלו – לא של השקר – של המוסד), על היכולת המופלאה של גברים להעמיד פנים שהם מקשיבים ולבסוף גם על מוות.

והכל בהומור ובשנינות.

*

הקהל משתף פעולה עם בני וממש נסחף – גם לסיפורים המצחיקים וגם לכמה סיפורים מצחיקים קצת פחות, שלא לומר עצובים. אבל "סיפורים מן המשרד" זוהי פיקנטריה טובה והקהל (וגם אני, כמובן) בעיקר מתגלגלים מצחוק.

בני, עם הקול הנעים והפנים הטובות, משתף גם כמה חוויות אישיות – בעיקר מהגירושים שלו, אבל גם מחתנו התימני ומבית הספר של ילדיו.

*

בסוף נשארים המלאכים

*

שורה תחתונה – 'טובים השניים' – עו"ד בני דון-יחיא.

מופע מומלץ לרווקים, רווקות, למי שבדרך לחתונה וגם למי שבדרך לגירושים… וגם למי שרוצה לצחוק על כולם ומכולם.

אבא אל תשיר – ביקורת ספר

איך אני יודע אם ספר ילדים הוא טוב ? (מבחינתי בכל אופן)

הוא צריך לעמוד בשלושה מבחנים :

המבחן הראשון זה מבחן הקריאה שלי – לבדוק שהוא מעניין, שהשפה לא בוטה, שהמילים מובנות והציורים נחמדים.

המבחן השני זה מבחן הקריאה של שקד, בתי הבכורה. היא בת 7 (וחצי) ואם היא אומרת שהספר נחמד לה ובמיוחד אם היא רוצה לקרוא אותו שוב – עבר!

המבחן השלישי זה מבחן נדב… זה המבחן הקשה מכולם. במבחן זה אני צריך להקריא לנדב את הספר, להיכנס לתוך הדמויות ולהציג את הסיפור.

אחרי שהספר עבר את שלושת המבחנים – אני יכול בלב שקט להמליץ עליו.

ככה זה עם הספר 'אבא אל תשיר' בהוצאת אוריון מאת גיל קלינרט.

קראתי אותו בגרסה המקוונת שלו במהלך שיטוטיי באינטרנט – והגעתי אליו בטעות. מיד התאהבתי – יכולתי בקלות להזדהות עם האבא…

הזמנתי אותו באינטרנט ונתתי לשקד לקרוא. שמעתי את הצחוק שלה בזמן שקילחתי את נדב (יופי – עבר את המבחן השני).

כשבאתי להקריא אותו לנדב בפעם הראשונה – אישתי הפסיקה אותי באמצע כי "שרתי" חזק מדי… (נכנסתי לדמות).

אבל הוא עבר גם את המבחן השלישי.

אבא קם בבוקר, מותח זרועותיו ופוצח בשיר…

ככה מתחיל הספר, עם האיורים המשעשעים של יעל קמחי אוראל.

כל השכונה כבר מתלוננת על אבא, ששר במקלחת, בשירותים, בארוחת הבוקר ואיפה לא, בעצם…

השכנים טרוטי עיניים ולא מפסיקים להתלונן על השירה. שירה ? יותר נכון להגיד קולות רמים שבוקעים מגרונו של אבא בזיופים אדירים.

גם בדרך לגן אבא לא מפסיק לשיר והקטן צריך לסתום את האוזניים מהשירה הנוראה של אבא. הוא גם מתחנן לאבא שיפסיק לשיר, אבל אבא בשלו.

ואז… מגיעים לגן, ואבא מפסיק לשיר…

את ההמשך תצטרכו לגלות בעצמכם (שלא תקראו לי ספוילר בטעות).

מומלץ לילדים (וגם למבוגרים).