ללבב לביבות ולא לחנוכה


מתי אנו מלבבים (כן – זה הפועל) לביבות ? בחנוכה, כמובן… אבל מה קורה כאשר מכינים שניצלים ונשארת בלילה ? מן הבלילה אפשר להכין הרבה מאכלים טעימים – או בעברית – מטעמים. להמשיך לקרוא

לחם עג'ון


יום רביעי, בנוהל שנהיה כבר הרגל בשבועות האחרונים, אני מגיע עם נדב להורים שלי לארוחת ערב ולינה. למה ? לא ממש משנה… אבל אנחנו עושים לנו ערב כיף של "גברים" ומשאירים את הבנות לערב כיף משלהן…

לחם עג'ון עם סלט ירקות

לחם עג'ון עם סלט ירקות

להמשיך לקרוא

שווארמה סייטן


אז מה זה סייטן בכלל ?

לפי Wikipedia :
סייטן הוא מזון העשוי מחלבון הגלוטן המצוי בחיטה. הכנתו נעשית על ידי שטיפת בצק העשוי מקמח חיטה עד להמסת העמילן. הסייטן נפוץ בעיקר כתחליף בשר, בשל דמיונו לבשר בטעם ובמרקם, אולם הוא נפוץ פחות ממאכלי הסויה למיניהם (ובעיקר הטופו).

מקורו של הסייטן הוא בסין, שם הומצא על ידי נזירים בודהיסטים שדתם אוסרת אכילת בשר ונזקקו לתחליף למוצרי הסויה שהיו במחסור. משם התפשטה הכנת הסייטן לשאר מזרח אסיה ובמיוחד ליפן, שם הפך הסייטן לפופולרי יחד עם מוצרים דומים רבים (הידועים בשמם הכללי – פו (Fu)).

הסייטן נפוץ כיום בקרב בודהיסטים וכן בקרב צמחונים וטבעונים רבים. בעולם המערבי (ובישראל) ניתן להשיגו בעיקר בחנויות טבע בצורתו המוכנה, והכנתו העצמאית אינה שכיחה בשל הזמן והמאמץ הנדרשים למכינים שאינם מיומנים.

השימוש בסייטן נפוץ בקהילת העבריים מדימונה אשר עלו מארצות הברית (שם היה מוכר הסייטן בקרב טבעונים כבר בשנות ה-60) ושומרים על אורח חיים טבעוני. במפעלם ביישוב אף מיוצר סייטן ומשווק ברחבי הארץ וניתן למצוא אותו במגוון אופנים, מוכן לאכילה.

להמשיך לקרוא

מרק בשר ושעועית


*

הסופה הגדולה של 2013 כבר מאחורינו, חמים ונעים עכשיו (במשך היום בכל אופן) אבל חייבים להתכונן לפעם הבאה.

אז כדי שלא תגידו אחר כך "לא הייתי מוכן", אני ממליץ שיהיו בבית החומרים הבאים :

שעועית לבנה, שמן זית, בצל, שום, רסק עגבניות, עגבניות, ציר עוף (או לפחות אבקת מרק עוף), מלח גס, כמון, פלפל גרוס, בשר מס' 5 (כתף), אורז לבן (מומלץ).

*

המצרכים

*

אחרי שאספנו את כל החומרים, ממתינים עד שהחזאי אומר לנו שלמחרת מתחילה סערה או שסתם מתחשק לנו, ואז מתחילים לעבוד :

  • קודם כל, משרים 2 כוסות שעועית לבנה במים למשך 8 שעות.
  • במקביל, קוצצים את הבצל דק, פורסים 4 שיני שום דק, מגרדים 10 עגבניות, חותכים לקוביות חצי קילו מבשר הכתף (בשר מספר 5).
  • לוקחים סיר גבוה ורחב ומחממים בו 3 כפות של שמן זית. מטגנים את הבצל עד שהוא נהיה שקוף ומוסיפים אליו את השום (שלא יהיה בודד).
  • מוסיפים לסיר 2-3 כפות של רסק עגבניות ומטגנים תוך כדי ערבוב בערך 5 דקות עד שמקבלים רוטב.
  • מכניסים את העגבניות שגירדנו קודם לכן וגם שני ליטר של ציר עוף. היה ואין לכם ציר עוף מוכן ככה בשליפה מהמותן (או מהמקרר), מערבבים 2 כפות של אבקת מרק עוף בשני ליטרים של מים חמים.

*

קולאז סיר

*

  • מערבבים היטב.

מאחר והשעועית מושרית כבר לפחות 8 שעות במים, ניתן להוציא אותה, לשטוף אותה ולהכניס אותה למרק שבהתהוות.

*

להוסיף שעועית

*

  • יחד עם השעועית נכניס גם את התבלינים – כף מלח גס, כפית שטוחה של כמון וחצי כפית של פלפל גרוס.
  • מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש.

*

  • במקביל, יש לנו את קוביות הבשר שהכנו – "סוגרים" אותן במחבת עם קצת שמן זית (אפשר גם לתבל מעט במלח פלפל).
  • מוסיפים את הבשר "הסגור" לתוך הסיר ומבשלים כ- 4 שעות (על אש קטנה).

*

בתיאבון

*

מומלץ להגיש את המרק יחד עם אורז לבן.

*

אני רוצה להודות לאחותי הקטנה (והביולוגית) ששלחה לי את המתכון ואת התמונות.

היא רק לא יודעת שפעם הבאה שנבוא אליה, יום לפני כבר נבקש שתכין לנו כזה מרק סמיילי

*

קוריצה משתזפת ומקבלת סחרחורת


אתמול היה לי זמן פנוי, ומאחר ולא פגשתי את אחי הגדול כבר הרבה זמן, החלטתי לקפוץ אליו לביקור. במיוחד לאחר ששמעתי שהגיע אליו מכשיר חדש… אהמ… חייבים לבדוק.

צולה ומשחים

אז סתיו קפץ לסופר, הביא עוף – אבל איזה עוף – כולו חיוור, מסכן, נראה חולה (פולני כזה)… חייבים להשחים אותו !

לוקחים קצת שמן זית, מלח ועוד תבלין סודי, שיש לו שם כמו של אחת ממדינות ארה"ב…

מתחילים ללטף את העוף, לעשות לו מסאג' רקמות עמוק – מה ? שיהנה.

ואז… (תופים? עוד לא).

נועצים לעוף המסכן את השיפוד ישר בישבן ומושיבים אותו על כיסא הכבוד, כשבצל שלם תקוע לו שם מאחור.

מחברים את השיפוד למשחים, סוגרים את הדלת, מכוונים את הטמפרטורה, הזמן וסוג הצלייה ומחכים. כמה זמן מחכים ? בתנור זה בערך 45 דקות, אז הערכנו שגם פה זה יהיה בערך אותו זמן.

למטה לא לשכוח לפזר כמה שיני שום חצויות ומעט מאד בירה, כדי שהעוף ישתכר לו מהאדים ולא ינסה לברוח.

תהליך ההכנה

תהליך ההכנה

לאט לאט אנחנו יכולים כמעט לראות איך העוף יכול היה באותה מידה לשכב על הגב רגל על רגל ולהרכיב משקפי שמש. ההשחמה נראית פשוט טוב, בועות אוויר מתחילות להתפתח באיזור הכנפיים ואנחנו כבר מתחילים לרייר תוך כדי מחשבה על מה שעומד להיכנס לנו לפה, לגרון, לרדת דרך הוושט כל הדרך עד הבטן (לא נמשיך כרגע בשיעור האנטומיה).

עוף משחים ומסתובב

מה לעשות שבינתיים אני רעב ? אז נאכל עם הילדים – מה יש לאכול ? חריימה… אבל אליה וקוץ בה – כבר הבנתי לאן הרוחות נושבות – קיבלתי מנת דג בגודל הצלחת ומסביב מלא רוטב אדום. "קלטתי אותך" אני אומר לו – "אתה רוצה לסתום אותי עם הדג ולחם ולהשאיר לעצמך את כל האוכל…"

חייכנו ואני התיישבתי לאכול את המנה הראשונה. ניסיתי. באמת שניסיתי אבל אי אפשר לאכול חריימה בלי פרוסת לחם… אז נשברתי. והתוצאות לפניכם.

תחילתו וסופו של החריימה

תחילתו וסופו של החריימה

בינתיים סתיו לא הפסיק לפתוח את הדלת של האובן המסתובב והריחות הציפו את הבית. אני ניצלתי את הזמן כדי לצלם.

קוריצה קוריצה שמסתובבת בקלחת, אצל מי תסיימי בצלחת ?

למטה אפשר לראות את כל השומן והנוזלים שניגרו מהעוף הסקסי הזה.

*

יש !

מוכן !

ועכשיו באמת אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן… ובתיאבון

תאווה לעיניים ולחיך

מעדניית רובינשטיין


אני חייב להתוודות – עד היום לא אכלתי ברובינשטיין…

 

*

מסעדת רובינשטיין (או מעדנייה, אם תתעקשו) נמצאת באזור התעשייה החדש בנתניה כבר מספר שנים ויצא לי לעבור על פניה כמה וכמה פעמים אך טרם הזדמן לי לשבת ולאכול שם.
דווקא שמעתי על המקום ממספר אנשים (חברים ומשפחה) והדעות ששמעתי התפרשו על פני כל קשת הביקורות. החל מהביקורת שאכלו שם את הסטייק הטוב ביותר שאכלו מעולם ועד לביקורת שהיו צריכים להחזיר מנה כי הבשר היה מקולקל…

היום, כשאישתי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות – אמרתי לה שאני רעב ובא לי בשר ! ואז עלה שמה של המסעדה הזאת.

הגיע הזמן לטבילת האש שלי במקום.

הגענו בערך בשעה 1 וחצי, המקום היה מלא בפנים והציעו לנו לשבת על הבר או בחוץ. מאחר והיינו מעוניינים בשולחן, בחרנו באפשרות השנייה. לזכותם יאמר שבזמן שעיינו בתפריטים הגיעה אלינו המארחת והציעה לנו לעבור לשולחן שהתפנה בפנים. בכל זאת העדפנו להישאר בחוץ – היה מזג אוויר מאד נעים ושמשיות שהצלו מהשמש.

החלטנו לבחור במנה העיסקית שמחירה הנמוך (יחסית) התנוסס באותיות קידוש לבנה בראש התפריט.

אולם אליה וקוץ בה – נכון שהמנה כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ואחרונה (או קפה) אבל רוב המנות כוללות תשלום נוסף שנע בין 15 ל- 30 שקלים נוספים.

בסופו של דבר בחרנו במנות הבאות – אישתי בחרה למנה ראשונה את מרק היום (עדשים) שלמרות חששותיה שהמרק יהיה "כבד", הוא הפתיע וחוץ מזה שהיה טעים מאד הוא היה קליל (וגם לא מרוסק, אלא כלל חתיכות שלמות של עדשים – כמו שאני אוהב).
למנה עיקרית היא הזמינה פילה לבן, שהגיע בגודל ובצורה של חזה עוף וקשה כמו סוליית נעל… מבלי לשאול שאלות מיותרות החליפו לה את המנה לסינטה עשויה מדיום (לבקשתה) והמנה הזאת הגיעה בדיוק כמו שביקשה, עם גוון אדמדם במרכז הסטייק.


לקינוח היא קיבלה אצבע רושה – וופל חלול עטוף בשוקולד וממולא בקרם נוגט קפוא. שיא השחיתות.
המנה גם בגודל טוב – לא גדולה מדי ולא קטנה מדי – מספיקה בדיוק למי שאכל כרגע מנה בשרית.

*

אני הזמנתי למנה ראשונה פטה כבד עוף, שהיה מאד טעים – ללא הרגשת השומן המתלווה לפעמים לפטה כבד. יחד עם הכבד הגיעו 2 ריבות – באחת (שלא היתה ממש מזוהה) לא נגעתי אבל ריבת הבצל היתה מעולה.


למנה עיקרית (בניגוד לאישתי) הזמנתי פילה לבן, שלא היה סולייתי, אבל אפשר היה להוציא אותו דקה לפני מהאש… רוטב הפלפלת שבא איתו הוסיף לו לחות.


המנה האחרונה שהגיעה לי היתה טירמיסו, שלטעמי היה בו קצת יותר מדי קפה והמנה היתה גדולה מדי.

*

לסיכום :

יש כאלה שיבואו למסעדה ויאכלו שם שוב ושוב ויש כאלה שהיו שם פעם אחת וזה הספיק להם לכל החיים.

אני רשמתי כאן את ההתרשמות האובייקטיבית שלי מהמקום, שבגדול – נהניתי מהחברה וגם מהאוכל (בסדר הזה).

שירות : 5 כוכבים. למרות שהיה להם חוסר בצוות והמסעדה בפנים היתה מלאה, האוכל הגיע במהירות (כולל ההחלפה של המנה) והמלצרים היו נחמדים ואדיבים, גם כשהיו צריכים להחליף מנות (הקינוח שלי הגיע בטעות קרם ברולה בהתחלה).

רמת הבשר : בשביל מקום שקורא לעצמו 'מעדנייה' וטוען שהוא מתמחה כבר 40 שנה בבשר (לפי האתר שלהם)… 3 וחצי כוכבים (רק בגלל היהירות).

מחיר : סביר בשביל הרמה שהם טוענים שהם מגיעים אליה, רצוי לרשום את תוספות המחירים במנה העסקית בצורה יותר בולטת.

נגישות : מצויינת, כולל חניית נכים.

מיקום : מרכז יכין באזור התעשייה פולג בנתניה.

ציון כולל (שלי) : 4 כוכבים.

דגים ברוטב עגבניות


קיבלתי חבילה מדגת הארץ. הפעם פילטים של קרפיון.
בכל אריזה יש 2 דגים, נקיים ומפולטים.

image

חשבתי לעצמי, מה לעשות עם פילה קרפיון (שביננו – הוא לא שיא הקולינריה של מאכלי הים)… פתחתי ספרים, שאלתי ידידים, מכרים וקרובים וחוץ מגפליטע פיש וחריימה אין הרבה מתכונים….
החלטתי לאלתר חריימה פולני (דגים ברוטב עגבניות).
דבר ראשון פרסתי את הפילטים לרצועות של 4 סנטימטרים כל אחת (בערך) והנחתי בצד.

image

קצצתי בצל גדול דק דק דק והוספתי שום מראש שלם

image

הוספתי 2 כפות פפריקה מתוקה, כפית פפריקה חריפה (אמרנו כבר – אשכנזים), כפית גדושה של מלח וכפית כמון.

image

ערבבתי הכל ביחד וטיגנתי בסיר נמוך ורחב עד שהצבע נהיה כהה יותר.
הוספתי רסק עגבניות וחצי כוס שמן והמשכתי לבשל תוך כדי ערבוב.
הוספתי את הפילטים החתוכים ובישלתי במשך רבע שעה

image

התוצאה – ללקק את האצבעות.

image

רק לא לשכוח לשפוך את הרוטב מהסיר על הדגים.
אני חייב לציין שבשביל פעם ראשונה שעבדתי עם קרפיונים, יצא לי אלתור מצויין.
אז שיהיה בתיאבון לכולם.

פורל בתנור על מצע מלח


אז הגיעו הדגים !

טוב, זה נכון שאני וזוגתי חובבי מאכלי ים למיניהם, אבל מה עושים עם 4 פורלים בשתי אריזות ?

תיכף נגיע לזה.

הפורלים שקיבלתי מגיעים מ 'דגת הארץ' והם נקיים ושומרים על הטריות למשך מספר ימים בקירור, הודות לאריזה המשופרת (ניתן גם להקפיא).

הדגים מגיעים מבריכות דגים בארץ והם מפוקחים ע"י וטרינרים וכשרות של בד"ץ העדה בחרדית בירושלים.

"הפורל הישראלי מתאים להכנה בטיגון, בישול, צליה או אפיה. יש לו טעם מעודן, בשר מוצק ומעט עצמות והוא עסיסי מאד".  כך אומר שי אגוזי – מנהל השיווק בחברת דגת הארץ.

באריזה מגיעים 2 דגים, במשקל כולל של 550 גרם ומחירם לצרכן הוא 49 שקלים.

האמת היא שלא ממש ידעתי מה לעשות עם הפורלים… לא ממש התחשק לי לטגן אותם (שמן, שמן, שמן), בישול גם לא נראה מתאים (נכון שאני פולני אבל בא לי משהו עם טעם, והרבה).

יום אחרי ט"ו באב (יום האהבה) ואני מחליט לפנק את זוגתי בארוחת דגים מיוחדת.

הילדים כבר במיטות ואנחנו לבדנו במטבח.

עכשיו הגיע תורי לעבוד – החלטתי ללכת על אפייה.

התחלתי לפתוח ספרים ולעיין במתכונים של אנשי מקצוע מכל הרבדים (אשתי אוספת ספרי בישול).

לבסוף תפס את עיני מתכון מאחד הספרים, שהחלטתי להשתמש בו בתור בסיס ולשכלל אותו מעט.

לקחתי את ארבעת הפורלים, שטפתי אותם מעט והנחתי על משטח העבודה.

הזלפתי מעט מיץ לימון מעל, והכנסתי אליהם שום (הרבה) ומעט עשבי טיבול – פטרוזיליה, טימין, עלי דפנה, רוזמרין.

במקביל, תבנית חד פעמית גדולה – שאליה שפכתי קילו מלח גס, ועל מצע המלח הנחתי את הדגים.

לקחתי מעט מלח גס מהתבנית וכיסיתי אותם.

הדגים הוכנסו, אחר כבוד לתוך תנור שחומם מראש ל- 190-200 מעלות לאפייה של 20 דקות.

המתנה של 10 דקות נוספות בתנור ובני הים היו מוכנים למאכל.

דגים ויין הולכים ביחד, אז פתחתי בקבוק חדש של קברנה סוביניון של 'יקבי כרמל', מזגתי לכוסות,

ומה שנשאר… זה בקושי אידרות, שגם הן מעטות ורכות).

עכשיו נשאר לשטוף את מעט הכלים שנשארו וללכת לישון.

דוד איתי מביא לנו סטאי


איזה כיף – דוד איתי הגיע מחו"ל.

איתי הוא אחיה של אישתי וחי בשנים האחרונות בחו"ל. מאחר והילדים מתים עליו ואנחנו מאד מתגעגעים, תמיד כיף כשהוא בא.

דוד איתי גם מאד אוהב לבשל, ומדי פעם גם מעלה תמונות של יצירות האומנות שלו לפייסבוק.

לכן מאד שמחנו כששמענו שהוא מגיע אלינו ביום שבת – תמיד יש למה לצפות באיזור הקולינרי.

דוד איתי מאד אוהב עופות וגם הפעם הוא לא הכזיב – הוא לקח עוף שלם ללא עצמות ופירק אותו לחתיכות.

את הכנפיים הוא השאיר לפעם אחרת אבל את הרגליים הוא השרה במשהו מוזר שנקרא 'סטאי'…

סטאי (SATAY) זהו רוטב אסייתי שיש לו הרבה וריאציות.

אנחנו קיבלנו את הגרסה עם הסומסום :

2 שיני שום קצוצות

5 ס"מ ג'ינג'ר קצוץ

2 פלפל צ'ילי בלי הממברנות ובלי הגרעינים (אפשר להחליף בבצל שאלוט קצוץ דק מאד אם לא רוצים חריף)

100 מ"ל חלב קוקוס

2 כפות טחינה וכף סילאן ללא סוכר (אפשר להחליף בשתי כפות חמאת בוטנים)

טיגון מעט שמן במחבת, מכניסים את הג'ינג'ר השום והבצל (או הצ'ילי).

לאחר טיגון מוסיפים את שאר המרכיבים, מביאים לרתיחה

את החזה הוא השרה במרינדה עם הרבה פטרוזיליה :

סויה

לימון

פטרוזיליה (הרבה)

סילאן

לצערי, איתי לא צילם את תהליך ההכנה של הרטבים, אז נשאר לי רק להראות את המוצר המוגמר…

מיד כשהוא הגיע, עמדנו שנינו וקילפנו וחתכנו תפוחי אדמה לצ'יפס

ואין כמו צ'יפס בשיטה הישנה – טיגון בשמן עמוק… עזבו אתכם עכשיו מבריאות וצ'יפס חסר טעם בתנור. צ'יפס אמיתי, חתוך ביד בסיר גדול עם שמן מבעבע… הממ…

מהשאריות של העוף שגורדו מהעצמות הוכנו 'עוף-בורגרס'

ועכשיו תור המנגל !

4 להבות פעלו בשיא העוצמה כדי לחמם את הרשת שעליה הונחו לאחר כבוד נתחי העוף השונים.

התישבנו ליד השולחן ותוך זמן קצר חוסל האוכל.

אפילו נדב, שרגיל לאכול שיפודים כשעושים "על האש" קיבל את מבוקשו, כששיפדנו לו נתח חזה.

ולסיום – הילדים החליטו להיות יצירתיים ותקעו פלח לימון על כוס המיץ שלהם.

שורה תחתונה – 3 מבוגרים, 2 ילדים ועוף אחד בלי כנפיים = 3 מבוגרים ושני ילדים שבעים מאד.

חצילצילים מוחמצים


כולם יודעים להחמיץ.

חלק יודעים להחמיץ פנים וחלק יודע להחמיץ מלפפונים. אבל החצילצילים המוחמצים של אמא שלי עולים על כולם !

אז קחו כלי כתיבה ותתחילו לרשום :

המצרכים :

1 ק"ג חצילצילים (חצילים בייבי).

ראש שום כתוש.

כפית מלח.

פלפל שחור (לפי הטעם).

מים.

חומץ.

עד כאן המצרכים (לא מסובך, נכון ?!)

אופן ההכנה :

1. מרתיחים סיר עם מים ומשקיעים בו את החצילצילים לכ- 5 דקות.

2. מוציאים (בזהירות – זה חם) ומצננים.

3. חותכים את החצילציל לאורכו מהבסיס ועד לראש (לא עד הסוף) לחצי או לרבעים – תלוי בגודלו.

4. מורחים בפנים את התערובת של ראש השום הכתוש המלח והפלפל.

5. מניחים בצנצנת זה ליד זה ובשכבות.

6. שופכים על החצילצילים תערובת של 1/2 מים 1/2 חומץ ומעט מלח (לפי הטעם).

7. משרים יומיים  ו ב ת א ב ו ן.