נקיון אחר

יצא לכם לחשוב פעם על מה אנחנו ישנים בלילה ?

כל החכמולוגים יגידו שאנחנו ישנים על סדין… אבל מה יש מתחת לסדין ?

ושוב יקפצו החכמולוגים ויגידו שאנחנו ישנים על מגן מזרן…

טוב, בסדר… אז בשביל כל אלה שחושבים שהם יותר חכמים מהאפיפיור – אני אגלה את התשובה המסובכת – אנחנו ישנים על מזרן (הפתעה ?)

במשך הלילה הגוף שלנו מסיר מעצמו חתיכות של עור יבש (פיסות קטנות ובלתי מורגשות – כמעט), קשקשים מהשיער ומשאר המקומות השעירים בגוף ועוד… בנוסף מתמלא המזרן אבק (ולא משנה כמה אתם מנקים את הבית) והגענו לגולת הכותרת – קרדית אבק הבית… אחד הגורמים העיקריים לאלרגיות ולהתקפי אסתמה. אנחנו ישנים על נחילים של קרדיות חיות ומתות, הביצים שלהן והגללים שלהן.

איך נפטרים מכל הגועל הזה ?

אפשר להציע לחבוט על המזרן – אז חובטים וחובטים וכל האבק והג'יפה עולים למעלה… ויורדים חזרה למטה… שורה תחתונה – לא עשינו הרבה.

אפשר להציע לשפוך מים על המזרן – בעיה "קלה" – מים ואבק יוצרים בוץ… שוב לא פתרנו את הבעיה.

שואב אבק ? פה אנחנו כבר מתקרבים, אבל שואב רגיל ינקה עד לעומק של 5 ס"מ לתוך המזרן, או מקסימום 10, אם זה שואב טוב.

אז מה לכל הרוחות עושים ?

שמח ששאלתם. האמת היא שאני לא שאלתי את השאלה הזאת, עד שנתקלתי באדם, שהעלה בפני את הדילמה… אדם מתמחה בניקוי מזרנים עד לעומק של 40 (!) ס"מ כבר 7 שנים.

אדם משתמש במה שנראה כמו שואב אבק רגיל, אבל בעצם זהו שואב חובט בעל עצמה גבוהה במיוחד.

קרדית אבק הבית לא נמצאת רק על המיטות שלנו – אנחנו נהנים מסרט טוב בטלויזיה, והקרדית חוגגת לה בתוך הספה ועל השטיח…

רוצים להיפטר ממנה ומשאר חלקיקי האבק והלכלוך ?

טלפון אחד קטן לאדם והוא יגיע מצויד בערכה שלו – 052-3604253 או דרך האתר שלו  nikuimizronim.ucoz.ru .

אדם משתמש בחומר היפואלרגני והכל בבית הלקוח. עבודה של חצי שעה ויש לכם מזרן נקי ובריא – לכם ולילדים.

יש לי פיק ברכיים מרופא שיניים…

* אזהרה – פוסט זה עלול להכיל תמונות קשות לצפייה.

למי לא עוברת צמרמורת בגב כשהוא שומע את הרעש של המקדח של רופא השיניים ?! זהו פחד בלתי מוסבר, שלא משנה כמה פעמים תהיו אצל רופא השיניים, הוא תמיד חוזר.

אז כשאמרו לי שצריך לקחת את שקד לרופא שיניים כי יש לה חורים, התחלתי כבר לחשוב על הרעש של המקדחה ו… העמדתי פני גיבור (הילדה הקטנה שלי, לא?) ולקחתי אותה למרפאת שיניים של קופת החולים שלנו (במקרה זה מכבי).

בגדול, שקד היתה שלוש פעמים אצל רופאת השיניים – פעם ראשונה (עם זוגתי) כדי לאבחן ועוד פעמיים איתי.

מה אני אגיד – לראות את הילדה הקטנה שלי שוכבת על כיסא הניתוחים, כשעל המדף לידה נמצאים כל כלי המשחית המפחידים האלה, האור מאיר בדיוק עליה והרופאה (ד"ר ק. – היא ביקשה שלא להזדהות) רוכנת מעל פיה הפעור לרווחה… אתם מדמיינים את התמונה.

תוסיפו לזה את הרעש של המקדחה ובכלל – עוד רגע ואפשר היה לגרד אותי מהרצפה.

*

למזלי (ולמזלם של כל הנוכחים) הרופאה היתה מדהימה, קשובה והרגיעה אותי יותר מאשר את שקד.

היא הסבירה על כל מהלך ומהלך מה עומד לקרות ומה שקד עומדת להרגיש ומה היא (הרופאה) עושה ובאיזה חומר היא משתמשת ובשביל מה החומר הזה.

בנוסף, מרפאת השיניים מלאה בציורי קיר של מלאכים ופיות.

הרופאה גם שאלה אותה איזו מוזיקה היא רוצה לשמוע (SPY פסטיבל…) והפעילה את הנגן בסמארטפון שלה – יש לה אוסף של שירים.

*

אז בפעם הראשונה שבאנו, שקד קצת חששה ולא ממש שיתפה פעולה וקצת התבכיינה ולא רצתה לשבת על הכיסא… אז אני, אבא שלה – הגיבור, התיישבתי על הכיסא והושבתי אותה עלי. עכשיו היא נרגעה. הרופאה הסבירה לה מה עומד לקרות (איטום חללים בין השיניים) ונתנה לה להרגיש על האצבע את המכשירים המרעישים (מקדחה, שואב – סקשן, מתיז אויר/מים) ועוד היא מרחה לה על הציפורן קצת מחומר האיטום כדי שתבין מה נכנס לה לפה. אני כמובן בשלב זה כבר ישבתי בצד והבטתי מרחוק בבת שלי (גיבורה – כבר אמרתי?) מתעלמת ממני ומתקשרת עם הרופאה כאילו הן מכירות מימים ימימה ושקד היא מתלמדת בפקולטה לרפואה.

*

עבר לו שבוע והגענו שוב למרפאה. הפעם כדי לסתום את החורים.

שקד רצה והתיישבה לה על הכסא ואני תפסתי את מקומי בצד. שוב אותה מסכה של 'גז צחוק' על האף והרופאה, שפניה מכוסים במסכת מנתחים, מסבירה לשקד (וגם לי) בשקט ובסבלנות מה עומד לקרות. היא מרחה משחה מאלחשת על החניכיים, לקחה מזרק מתכת באורך של כ- 12 ס"מ ודקרה את הבת שלי 4 פעמים… שקד אפילו לא מצמצה.

אחר כך היא דחפה לה לפה כל מיני סוגים של מכשירי עינויים על מנת להשאיר לה את הלסת פתוחה והתחילה לקדוח ולשייף את השיניים. אני החלטתי שאני מגדל ביצים (סליחה על ההתבטאות) ונעמדתי כדי לראות מה הולך שם. המראה של המקדחה מחוררת לבת שלי את השן העביר בי זרם בפה, אבל המשכתי לעמוד 'כמו גדול' וראיתי את כל התהליך.

ראיתי את הקידוחים, השאיבות, מילוי החומר והחלקתו ומילוי חומר נוסף (כדי שיהיה לבן). בהחלט לא מחזה שהייתי ממליץ עליו לבעלי לב חלש, והכל בעזרתה של הסייעת שלה.

אבל עשינו את זה – גם שקד וגם אני.

עכשיו יש לה חצי פה רדום – כולל שפתיים ולחי, ותור לביקורת בעוד חצי שנה.

כל הכבוד לגדולה שלי (מי גיבורה של אבא ?)