אלומיניום 2.0


זה למעלה מעשור ש- 'אלומיניום גרופ' מופיעים ברחבי העולם עם המופע הייחודי שלהם – צינורות אלומיניום שקורמים עור וגידים אל מול עיני הקהל והופכים ליצורים חיים.

הפעם, ליאור כלפון המצוין כתב וביים ועידו תדמור, שכבודו במקומו מונח, יצר את הכוריאוגרפיה ויחד נוצר המופע החדש "אלומיניום 2.0".

בוקר סגרירי, הוזמנתי על ידי אמא שלי, לבוא יחד עם שקד (10.5) למופע 'אלומיניום 2.0' בהיכל התרבות בנתניה.
בהתחלה עוד חשבנו אם להביא גם את נדב (7), אבל החלטנו שעדיין לא – החלטה שהתגלתה כנכונה בדיעבד.

אלומיניוםאלומיניום להמשיך לקרוא

בת שבע לבני שמונה בארבעה מימדים


יום שבת חורפי עם מזג אויר אביבי, שקד ואני נוסעים לנו למרכז סוזן דלל לראות הופעה של אחת הלהקות הבכירות פה בארץ (אם לא ה…) – להקת בת שבע במופע שמיועד לילדים (ועל זה נתווכח בהמשך) – 'כמויות'. להמשיך לקרוא

מה זה וינשטיין ?


*

אז זהו שזה לא מה זה, אלא מי זה.

מיקי וינשטיין, שחזר לארץ אחרי 30 שנות "גלות" בארצות הברית שכללו נישואים, ילדים, גירושים ומה לא…

חזר לארץ ועושה את מה שהוא אוהב – שר.

*

מיקי ו.*

*

לאחרונה הוא הוציא דיסק ראשון בשם 'נוסטלגיה', שהשיר שפותח אותו נקרא 'תל אביב 24' ואני אישית מאד התחברתי אליו (הוא מתנגן אצלי באוטו נון-סטופ).

*

*

קצת על ההופעה – מיקי לא היה כאן 30 שנה ואני הרגשתי כאילו הוא חזר לארץ לאותו מקום שממנו הוא עזב – שומעים נגיעות של משינה בתחילת הדרך (בשיר ), רוק של תיסלם, כוורת ובנזין – בתולי כזה והתחלתי.

זו היתה הופעה שלו, עם הזמרת טל יהושוע קרט, יוסי סידי על הקלידים, נאור דיין ואבי חן על הגיטרות, יואב פינקלמן תופים, חבר טוב של מיקי – נועם הרטמן ניהול מוזיקלי ובס ונגינה מופלאה של דב האמר במפוחית פה במועדון השבלול בנמל תל אביב. המקום האינטימי הזה עשה לו רק טוב, יכולתי להירגע ולחזור למוזיקה של שנות השמונים, המוזיקה שאני גדלתי עליה.

*

קולאז נגנים*

מיקי התרגש ואני התרגשתי יחד איתו. כשהוא שר את 'בראש אחד' של דני ליטני, אני ממש שמעתי וראיתי את ליטני עומד על הבמה ושר…

יש לו קול עמוק ונעים שבא לידי ביטוי הכי טוב (לדעתי כמובן) בשיר '' כשאני עוצם את העיניים אני יכול לראות את מאיר אריאל יושב על כיסא בר על הבמה ומדקלם את השיר המרגש על הגעגועים לזאת שהיתה ועכשיו היא במקום אחר (אולי גם עם מישהו אחר).

*

כל הבמה*

יכול להיות שמיקי בוחר את השירים שהמילים שלהם מתאימות לו או שהוא מצליח להתאים את עצמו לשירים – למילים, למנגינה, למה שנמצא מאחורי המילים, אפשר לראות את כל המימיקה בפנים שלו ואת שפת הגוף ממש בתוך השיר.

בקיצור – הרבה שירים, מעט קאוורים, לרובם התחברתי, לחלקם קצת פחות אבל מיקי בהחלט נותן שואו ואני התרגשתי יחד איתו. יש המון אהבה על הבמה, המון שמחה. מיקי מדבר עם הנגנים שלו ומספר לקהל קצת על עצמו ועל העבר שלו.

איך אומרים באנגלית – "Good vibes"…

*

סיום ההופעה היה שוב עם השיר 'תל אביב 24' ודווקא בפעם השניה ששמעתי את השיר, אהבתי יותר את החיבור הזה בין מיקי לטל יהושוע קרט, שליוותה אותו לאורך כל ההופעה.

מיקי וטל

*

מאד אהבתי, אני מחכה ללכת לעוד הופעה ולעוד דיסק.

מריה קונג–Open Source / ביקורת קצת אחרת


מודה ומתוודה – מעולם לא הלכתי לראות "מופע מחול" או מה שנקרא "מחול מודרני".

הייתי במופע של להקת הפלמנקו הישראלית, הייתי בהופעה של Lord Of The Dance (מדהימים), הבת שלי רוקדת פלמנקו ובלט קלאסי…

אך טרם הספיקותי (ממרום 38 שנותיי) לחוות הופעת מחול.

leaders

ודאי הבנתם שכאשר הוזמנתי ע"י  למופע מחול מודרני של להקת , קפצתי על המציאה בשתי ידיים, צירפתי את זוגתי שתחייה ונסענו למרכז סוזן דלל בתל אביב.

*

לא ממש ידעתי מה עומד לקרות. התיישבנו באולם וחיכינו…

האורות עומעמו ומוזיקת בס רועמת התחילה… נערה צעירה הגיעה בהליכה לקדמת הבמה והביטה דרך הקהל – כאילו היא מביטה במראה…

*

מכאן החלו האורות, הצלילים והרקדנים לנוע על הבמה במהירויות משתנות, בהתאם לקצב המוזיקה, תוך שאני מנסה לעקוב אחרי מה שקורה שם…

שתי נשים, שני גברים בריקוד חיזור חושני, כאשר ברקע נמצאת ישות לבושה בברדס, שרוב הזמן ישב ברקע והביט במתרחש, אך כאשר "חש צורך לכך", נכנס באמצע והשתלט על הרוקדים כאילו היו בובות מריונטה.

מריה קונג Open Source

הריקוד, כמו שאמרתי, היה חושני מאד והתחיל בחיזור של גבר לאישה באהבה בוסרית ובתולית והגיע עד לאורגיה מטורפת וחסרת מעצורים של תאוות בשרים…

ואז…

טוב, לא נעשה לכם ספוילר על כל המופע לגמרי, נכון ?!

רק נגיד שהסוף טוב.

*

כשנכנסתי לא ידעתי למה לצפות וכשיצאתי רציתי ללכת לעוד הופעה.

*

אז קצת על מריה קונג –

הלהקה הוקמה בשנת 2008, כשחברים בה אומנים מתחלפים מכל העולם.

כל ההפקות של הלהקה הן מטריפות ו- "משוגעות".

*

הלהקה מופיעה ברחבי העולם וזוכה לביקורות מצויינות.

*

בעזרת ידע טכנולוגי, פותחו בלהקה כפפות אלחוטיות השולטות על אפקטים של תאורה וקול בביצוע חי ובזמן אמת על הבמה, דבר המאפשר ל- "מגשים המשאלות" (אותה ישות בברדס) למשוך בחוטי המשחק.

*

טררם – בום טראח, ועוד לילדים


רעש ובלגאן זה לא בשבילי.

לוגו

את זה המשפחה שלי יודעת (וגם חברים). אז כשזוגתי שתחיה אמרה לי שהיא הזמינה כרטיסים ל- "טררם קידס" התגובה הראשונית שלי היתה עיקום פנים.

אני ? חבורה של אנשים שקופצים, צועקים ודופקים על כל דבר אפשרי ?! לא נראה לי…

אבל הכרטיסים כבר נקנו, אנחנו בחופש הגדול וצריך לעשות "משהו משפחתי"… הורים וילדים. אז הצטרפתי ולהפתעתי הגדולה – גם נהניתי !

כמו שכתבתי, אני ציפיתי לחבורה של "קופי אדם" שסתם ירעישו ויעשו בלגאן (טררם, לא ?!) – ובכן – התבדיתי.

על קצה המזלג :

4 "נערים" (שני בנים ושתי בנות) שפשוט אוהבים לשיר ולרקוד (ובין היתר גם לתופף) גם בשיעורים…

2013080118192320130801181923

*

החברים משחררים שד (ג'יני בשם ג'ימי, או בשמו המלא – ג'מליאל) מתוך פח ומקבלים 3 משאלות… לכל אחד יש משאלה משלו שהוא היה רוצה הכי בעולם (כח, חכמה, קצב ואומץ).

AG טררם

שתי המשאלות הראשונות מתבזבזות על שטויות והמשאלה השלישית משנה את העולם… (אני משתדל לא להיות ספוילר).

לאחר שהבינו מה עשו הם קוראים לשד שיחזיר את המצב לקדמותו. אבל השד… לא לא לא – 3 משאלות וזהו !

הם כמעט ומתייאשים לגמרי, אבל אז השד (ג'ימי) נותן להם אפשרות לתקן את מה שעשו – הם מקבלים מכשיר ג'י.מי.אס (לא, זאת לא טעות) ומתחילים בחיפוש אחר …. מי שיציל אותם (Spoiler Alert…)

*

הקהל היה שותף פעיל (גם הילדים וגם המבוגרים) ובמשך שעה (פלוס מינוס) ישבנו מרותקים.

כולם, ללא יוצא מן הכלל נהנו (לפי דעתי כמובן)…

יכולנו לראות את זה גם מחוץ לאולם, כשהילדים (גם שלי) המשיכו לשיר שירים מהמחזה ולתופף על ברזלים, מעקות ועמודים שהיו בחנייה.

צולם ע"י babadrider

השיא היה כשנדב (הקטן שלי – בן 4 וחצי), יומיים אחרי ההופעה הודיע לי שהוא רוצה שנהיה "משפחת טררם" (?!)

מופע כישרוני ומומלץ !

* התמונות צולמו באמצעות מכשיר טלפון סמסונג גלקסי S4, במצב לילה ובמצב Animated GIF.

דון קישוט – להקת הפלמנקו הישראלית


כן ! גם לנו יש להקת פלמנקו. ולא סתם – היא גם חוגגת 15 להיווסדה, ועושה את זה בגדול.

עם שני 'שחקני חיזוק' – חוזה מורו הבין-לאומי והוגו דוד אלוורז הנפלא הם מעלים את המופע 'דון קישוט'.

את הסיפור על 'דון קישוט איש למאנשה' כולם מכירים – האיש החולמני שנלחם בטחנות הרוח כי חשב שהן ענקים מסוכנים הבאים לחטוף את דולצינאה שלו – כפרייה שהוא התאהב בה (והיא לא ממש שמה עליו)…

המופע הוא בן 10 סצינות ומלווה בקטעים מתוך יצירות של ויולדי, טרטיני ודבוז'ק, ובין לבין גם מוסיקה ספרדית המכניסה את הצופים לאווירה.

דון קישוט (חוזה מורו – שהוא גם הכוריאוגרף) מתחיל כאיש פשוט – הבא לנקות אחרי שיעור פלמנקו בסטודיו. הוא דואג שאיש לא יראה אותו, אולם הוא "נתפס בקלקלתו (בריקודו)" על ידי המורה לפלמנקו (מיכל נתן – שהיא גם המנהלת האומנותית של הלקה). ואז מתחילות ההזיות, כאשר הוא מדמיין את עצמו כגיבור, ומגייס לשם כך איש פשוט – סנשו פנסה (הוגו דוד אלוורז) שיהיה נושא כליו.

במשך כל המופע נקרע דון קישוט בין המציאות לבין הדילוזיות שלו, עד לסוף ה… מחזה…טוב אני לא אגלה לכם את הסוף, נכון ?!

מה שאני כן יכול להגיד זה שהמופע הזכיר לי מאד את "Lord of the dance" שראיתי לפני כמה שנים, מבחינת עבודת רגליים.

אני ישבתי כשעה וחצי ונהניתי מכל רגע – כשאני חווה יחד עם הגיבור את התהפוכות שעוברות עליו, כאשר בסצינה אחת רואים את המציאות ואת נסיונותיו של סנשו פנשה המסכן לשכנע את דון קישוט לפקוח את עיניו ולראות את המציאות ובסצינה שלאחר מכן רואים את דון קישוט עמוק בתוך ההזיה כשהוא הגיבור המציל את העם או כובש את ליבה של דולצינאה (מיכל נתן) היפה שלו.

כל אחד יכול להזדהות עם אחת הדמויות – לא סתם הספר 'דון קישוט' שנכתב ע"י 'מיגל דה סרוואנטס' הספרדי ופורסם בין השנים 1605 – 1615, תורגם למספר השפות הגדול ביותר בעולם, ועד היום נחשב בעיני רבים לרומן המודרני הטוב בעולם.

*

מאחר ולא רציתי להגיע לבד, באתי יחד אישתי שתחיה (אשר בעברה מספר שנים לא מבוטל של נסיון בריקוד), ואף היא נהנתה מן ההופעה.

גילוי נאות – למופע אני הוזמנתי לבד ולזוגתי הזמנתי כרטיס במחיר מלא.

המופע יעלה בשבוע וחצי הקרובים ברחבי הארץ ומומלץ לצפייה לכל גיל.

החתונה היוונית שלי


טוב, לא ממש יוונית – אבל בהחלט מזרח תיכונית.

יש לי חבר שגר בכפר לא רחוק ממקום מגוריי.

הוא גם המוסכניק שלי (ושל עוד לא מעט אנשים).

יש לו אישה, 3 בנות ובן.

והוא ערבי מוסלמי.

אני מכיר אותו כבר 10 שנים בערך, אותו ואת אחיו. הוא אפילו הוזמן לחתונה שלי.

אז כשאחיו התחתן, הוא הגיע אלי הביתה בסביבות 10 בלילה כדי להביא לי את ההזמנה באופן אישי.

אז אני יכול שלא לבוא ?

מזל שגם את אחי הקטן הוא מכיר, אז איחדנו כוחות ובאנו יחדיו – אני, אחי הקטן ואישתו (שרצתה לראות מה זה חתונה ערבית).

האמת היא שלא ידענו למה לצפות – יהיו יריות ? איזה אוכל יהיה ? הפרדה נשים / גברים ?

אז באנו. אנחנו ועוד מספר לא מועט של חברים (יהודים), שאת רובם אני מכיר.

האמת היא – שחלקם הגדול משרת בכוחות הביטחון בתפקידים אלה ואחרים.

"גני המשולש" – זה השם של גן האירועים שבו התחתן האח של החבר שלי.

מקום חצי מקורה, עם במה גדולה שעליה ניגנה להקה עם זמר (השירים בערבית כמובן).

מי שתכנן את הסאונד עשה עבודה לא ממש טובה כי הרמקולים היו אך ורק ליד הבמה – אז מי שישב קרוב התחרש, ומי שישב בקצה השני – נו טוב, שמע לא רע.

אני מעריך שהיו כ- 300 אורחים במסיבה. טוב, החבר שלי הוא דמות ידועה באזור ודוד שלו גם רץ לראשות המועצה המקומית פעם.

אז אנחנו (היהודים) מילאנו 4 שולחנות עגולים גדולים שעליהם מפוזרות צלוחיות עם מיני סלטים.

"כמו במסעדת 'אחמד את סלים' " צחקנו בינינו לבין עצמינו.

אז ניגבנו חומוס בפיתות ואכלנו מלפפונים בטחינה וקצת טבולה ובאמצע סלט ירוק עשיר.

כל אותו הזמן הזמר שר ומלהיב את הקהל המקומי שעמד על הבמה ורקד (וכל זה בלי אלכוהול).

מנה עיקרית יכולנו לבחור בין לשון לעוף ממולא, כשעל השולחן קערת אורז גדולה עם אגוזי קשיו ולידה רוטב עדשים אדומים.

והקהל עדיין רוקד וקופץ על הבמה.

אחרי שעתיים של פיזוזים, פנו האנשים לאכול והלהקה פינתה את מקומה לדי-ג'יי מקומי.

לפתע עלתה לבמה חבורת צעירים, לבושים בבגדים אותנטיים (נראה לי), והחלו לרקוד סוג של ריקוד ערבי, כאשר הרקדן הראשי מנופף במקל לכל הכיוונים (אחר כך אמרו לי שבמקור זאת היתה אמורה להיות חרב). החתן עמד על הבמה ופיזז וקפץ יחד איתם.

היה מאד מעניין.

היתרון במקומות ללא תעודת כשרות הוא, שאחרי המנה הבשרית, אתה מקבל קינוח חלבי ולא פרווה. אז היתה גלידה וקנאפה (חלביים) וקפה שחור מהביל בכוסות קטנות.

החבר שלנו, החליט שגם אנחנו צריכים להראות מה אנחנו יודעים – והעלה את רובנו לבמה ושם התחלנו לרקוד לצלילי מוזיקה מזרחית מוכרת יותר (גם בעברית).

Define irony – חתונה של מוסלמים שרוקדים לצלילי השיר 'אבינו שבשמיים'…

היה מאד נחמד, משהו קצת שונה, מאד שמח, קופצני, נטול אלכוהול וגם לא רחוק מהבית.

עוד פיסת תרבות שנמצאת מתחת לאף.