יפו, ככה בקצרה


יום רביעי, 10 בבוקר. ממש באמצע החיים, התאספנו לנו כ- 25 בלוגרים ועיתונאים ברח' יפת פינת לואי פסטר ביפו לסיור טעימה מהספר 'יפו' של אלינוער רבין.

???????????????????????????????

לצערנו הסופרת לא חשה בטוב ולכן ליווה את הטיול מנהל נמל יפו לשעבר, הידוע בכינויו 'צ'יפס'.

אלינוער רבין מוכרת בעיקר לאוהבי הבישול והאוכל. היא הוציאה עד היום כ- 50 ספרי בישול (?!), אבל הפעם היא החליטה לקחת את זכרונות ילדותה ולשלב אותם עם הנופים והמקומות של היום.
הספר מצטרף לספרים על ירושלים ונצרת. להמשיך לקרוא

אוויר ללא ריחות רעים… יש ?!


*

שלום לך בלוג יקר שלי. Long time no write…

לאחרונה הייתי "קצת" פעיל באתר חדש שעומד לעלות ולצאת לאוויר העולם www.2bdaddy.co.il , אתר על הורות מהזווית האבהית. משהו קצת אחר.

אבל נחזור לענייננו ולסיבה לשמה התכנסנו כאן –

קיבלתי להתנסות מספר מוצרים של חברה בלתי ידועה (לי בכל אופן) בשם HG… logo*

כמובן שנכנסתי לאתר שלהם לראות מי אלה בכלל ומה הם רוצים.

האותיות HG נגזרות משמו של איש עסקים שבדי – Håkan Gip. בשנות ה-60 המוקדמות היו לו מספר מוצרי ניקוי באיכות גבוהה שפיתח באוניברסיטת שטוקהולם, אשר נועדו בעיקר עבור בריכות שחייה. בשנת 1969, חברה הולנדית קטנה, החלה לייבא מוצרים אלו משבדיה. זה לא רק הוכיח הצלחה בעולם של בריכות שחייה, אלא גם בין הסוחרים של הבנאים שמכרו אריחי קרמיקה.

באמצע שנות השבעים, החברה השוודית HG נמכרה לחברה פינית. כאשר החליטו להעביר את המפעל HG למערב פינלנד, החברה ההולנדית החליטה לייצר את המוצרים בהולנד בגלל המרחק בין מערב פינלנד והולנד. הם רכשו את הנוסחאות של HG ואת המותג והזכויות מהחברה הפינית והתחילו במתקן ייצור קטן. אחרי כמה שנים מוצלח מאוד עבור חברת Van Altena B.V. en, הכלכלה ההולנדית נקלעה למשבר.

בשנת 1982 החליטה מועצת המנהלים להרחיב את המותג לחומרי ניקוי לכל הבית.

*

אז אחרי שהבנתי (בערך) מי אלה HG, החלטתי לנסות את המוצרים.

המוצר הראשון שניסיתי, ועליו אני רוצה לספר, זה מטהר האוויר...

מנטרל ריחות לא נעימים עד ליסוד

למרות שהמושג "מטהר אוויר" הוא לא ממש מתאים כאן – התרסיס פשוט… איך לומר… מנקה את האוויר ?

*

בעיה מוכרת בבתים היא הריח בשירותים.

לא משנה אם נדליק נר או אם נרסס בשמים שונים ומשונים לחלל החדרון, הריח עדיין נשאר ברקע.

מנטרל הריחות של HG, ותאמינו לי שהייתי סקפטי וניסיתי אותו במצבים קשים ביותר, פשוט "אוכל" את הריח הרע. מרססים לפני היציאה מהשירותים (על המיכל כתוב להמתין רבע שעה, אבל גם 5 דקות מספיקות) ואפשר להיכנס בלי לחטוף מכת ריח – לא מזה שהיה בשירותים לפניך ולא מאיזה שהוא "מבשם אוויר" בניחוח לבנדר, אורנים אביבי או לימון שמנסה להסוות את הריח הרע בריח "מעודן" אחר…

פשוט עושה את העבודה, או כמו שכתוב על התרסיס – "מנטרל ריחות לא נעימים עד ליסוד"

*

גם במטבח ניסיתי אותו – ואחרי טיגון בשמן עמוק (קורה לפעמים), כשהמטבח פשוט מריח משמן שרוף, כמה "שפריצים" של המנטרל ותוך מספר דקות הריח נספג ונעלם.

*

התרסיס מבוסס על מים ותמציות צמחים, הוא ידידותי לסביבה ואינו מכיל CFC2 או כל סוג של גז חממה אחר.

החומר עצמו מתכלה לחלוטין ואינו משאיר משקעים.

*

ארוחת צהריים בשני חלקים – חלק א'


יום שבת, קמים מוקדם בבוקר (טוב – מוקדם זה יחסי – הילדים נתנו לנו לישון עד 9 בערך), בצהריים צריכים להגיע אורחים – דוד מחו"ל וסבתא מהצפון.

אחר כך יתברר שעוד זוג חברים שלא ראינו כבר שנים מתכוון גם להגיע.

ארוחת בוקר חטופה של קפה וג'חנון מאתמול, שולחים את הילדים לשחק ולראות טלויזיה ומתחילים לחשוב מה להכין לארוחת צהריים.

אשתי שתחייה נזכרה שאמרתי לה שאני "מת" לקובה סלק, אז לאט לאט היא אספה את הרכיבים והוחלט פה אחד לעמוד ולהכין מרק קובה סלק כמנה עיקרית. לגבי תוספת, על זה אני אספר בחלק ב'…

אז קובה סלק, למי שלא יודע, מורכב בעצם משלושה חלקים : המרק, המילוי והקובה עצמו.

מתחילים במרק –

מטגנים 2 בצלים גדולים קצוצים בסיר גדול (והכוונה כאן לסיר גדול).

מוסיפים 12 כוסות מים (בערך 3 ליטרים) ומתחילים להוסיף ירקות :

סלק אחד חתוך לפלחים.

 

3 עלי מנגולד קצוצים דק.

5 גבעולי סלרי קצוצים.

אוסף של גבעולי פטרוזיליה קצוצים.

יחד עם הירקות מוסיפים שלושה כרעי עוף.

 

נותנים לרביחה לרתוח ואז מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה למשך שעה.

 

בזמן שהמרק מתבשל לו לאיטו וריח של סלק מתחיל למלא את חלל האוויר, עובדים על המילוי :

מטגנים 2 בצלים קצוצים דק דק דק עד להזהבה.

מוסיפים 300 גרם בשר בקר טרי טחון.

 

מתבלים במלח, פלפל, בהרט (תבלין שאני מאד אוהב גם לבשר על האש) ומשאירים להתקרר.

כאשר עוברת השעה, מוציאים את העוף מהמרק.

מוסיפים 100 גרם רסק עגבניות.

200 גרם שזיפים מיובשים.

מיץ מלימון אחד.

מבשלים עוד כרבע שעה (15 דקות), טועמים ומשפרים את התיבול.

ועכשיו להכנת הקובה עצמו :

שמים בקערה 500 גרם סולת.

3 כפות קמח.

3 כפות שמן.

50 גרם חמאה.

מוסיפים כוס מים ולשים את העיסה עד לקבלת בצק אחיד.

 

מכינים מהבצק כדורים, בעזרת אצבע רטובה יוצרים בהם גומה וממלאים אותה במילוי שהתקרר בינתיים,

ומגלגלים שוב לכדור.

 

הכמות הזאת צריכה להספיק בערך ל- 20 כדורים.

מכניסים את הכדורים המוכנים לתוך המרק.

החכמה היא להכניס קודם חצי מכמות הכדורים, להמתין שהמרק יתחמם שוב ואז להכניס את שאר הכדורים.

מבשלים את המרק עם הקובה בפנים עד לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה עוד חצי שעה.

 

הקובה יצא מדהים.

האמת היא, שמאחר וזו היתה הפעם הראשונה של שנינו בגלגול קובות (כדורי הבוץ בילדות – ה "קובבות" לא נחשבים), הכדורים היו קצת עבים.

OK, לומדים מהנסיון. בפעם הבאה הבצק יהיה דק יותר (ואז גם יספיק ליותר כדורים).

את המילוי שנשאר לנו שמנו בצלחת חומוס וניגבנו עם פיתה.

לגבי התוספת – מג'דרה…

בפוסט הבא.