בת שבע לבני שמונה בארבעה מימדים

יום שבת חורפי עם מזג אויר אביבי, שקד ואני נוסעים לנו למרכז סוזן דלל לראות הופעה של אחת הלהקות הבכירות פה בארץ (אם לא ה…) – להקת בת שבע במופע שמיועד לילדים (ועל זה נתווכח בהמשך) – 'כמויות'.

מריה קונג–Open Source / ביקורת קצת אחרת

מודה ומתוודה – מעולם לא הלכתי לראות "מופע מחול" או מה שנקרא "מחול מודרני".

הייתי במופע של להקת הפלמנקו הישראלית, הייתי בהופעה של Lord Of The Dance (מדהימים), הבת שלי רוקדת פלמנקו ובלט קלאסי…

אך טרם הספיקותי (ממרום 38 שנותיי) לחוות הופעת מחול.

ודאי הבנתם שכאשר הוזמנתי ע"י  Leaders למופע מחול מודרני של להקת 'מריה קונג', קפצתי על המציאה בשתי ידיים, צירפתי את זוגתי שתחייה ונסענו למרכז סוזן דלל בתל אביב.

*

לא ממש ידעתי מה עומד לקרות. התיישבנו באולם וחיכינו…

האורות עומעמו ומוזיקת בס רועמת התחילה… נערה צעירה הגיעה בהליכה לקדמת הבמה והביטה דרך הקהל – כאילו היא מביטה במראה…

*

מכאן החלו האורות, הצלילים והרקדנים לנוע על הבמה במהירויות משתנות, בהתאם לקצב המוזיקה, תוך שאני מנסה לעקוב אחרי מה שקורה שם…

שתי נשים, שני גברים בריקוד חיזור חושני, כאשר ברקע נמצאת ישות לבושה בברדס, שרוב הזמן ישב ברקע והביט במתרחש, אך כאשר "חש צורך לכך", נכנס באמצע והשתלט על הרוקדים כאילו היו בובות מריונטה.

הריקוד, כמו שאמרתי, היה חושני מאד והתחיל בחיזור של גבר לאישה באהבה בוסרית ובתולית והגיע עד לאורגיה מטורפת וחסרת מעצורים של תאוות בשרים…

ואז…

טוב, לא נעשה לכם ספוילר על כל המופע לגמרי, נכון ?!

רק נגיד שהסוף טוב.

*

כשנכנסתי לא ידעתי למה לצפות וכשיצאתי רציתי ללכת לעוד הופעה.

*

אז קצת על מריה קונג –

הלהקה הוקמה בשנת 2008, כשחברים בה אומנים מתחלפים מכל העולם.

כל ההפקות של הלהקה הן מטריפות ו- "משוגעות".

*

הלהקה מופיעה ברחבי העולם וזוכה לביקורות מצויינות.

*

בעזרת ידע טכנולוגי, פותחו בלהקה כפפות אלחוטיות השולטות על אפקטים של תאורה וקול בביצוע חי ובזמן אמת על הבמה, דבר המאפשר ל- "מגשים המשאלות" (אותה ישות בברדס) למשוך בחוטי המשחק.

*

טררם – בום טראח, ועוד לילדים

רעש ובלגאן זה לא בשבילי.

את זה המשפחה שלי יודעת (וגם חברים). אז כשזוגתי שתחיה אמרה לי שהיא הזמינה כרטיסים ל- "טררם קידס" התגובה הראשונית שלי היתה עיקום פנים.

אני ? חבורה של אנשים שקופצים, צועקים ודופקים על כל דבר אפשרי ?! לא נראה לי…

אבל הכרטיסים כבר נקנו, אנחנו בחופש הגדול וצריך לעשות "משהו משפחתי"… הורים וילדים. אז הצטרפתי ולהפתעתי הגדולה – גם נהניתי !

כמו שכתבתי, אני ציפיתי לחבורה של "קופי אדם" שסתם ירעישו ויעשו בלגאן (טררם, לא ?!) – ובכן – התבדיתי.

על קצה המזלג :

4 "נערים" (שני בנים ושתי בנות) שפשוט אוהבים לשיר ולרקוד (ובין היתר גם לתופף) גם בשיעורים…

*

החברים משחררים שד (ג'יני בשם ג'ימי, או בשמו המלא – ג'מליאל) מתוך פח ומקבלים 3 משאלות… לכל אחד יש משאלה משלו שהוא היה רוצה הכי בעולם (כח, חכמה, קצב ואומץ).

שתי המשאלות הראשונות מתבזבזות על שטויות והמשאלה השלישית משנה את העולם… (אני משתדל לא להיות ספוילר).

לאחר שהבינו מה עשו הם קוראים לשד שיחזיר את המצב לקדמותו. אבל השד… לא לא לא – 3 משאלות וזהו !

הם כמעט ומתייאשים לגמרי, אבל אז השד (ג'ימי) נותן להם אפשרות לתקן את מה שעשו – הם מקבלים מכשיר ג'י.מי.אס (לא, זאת לא טעות) ומתחילים בחיפוש אחר …. מי שיציל אותם (Spoiler Alert…)

*

הקהל היה שותף פעיל (גם הילדים וגם המבוגרים) ובמשך שעה (פלוס מינוס) ישבנו מרותקים.

כולם, ללא יוצא מן הכלל נהנו (לפי דעתי כמובן)…

יכולנו לראות את זה גם מחוץ לאולם, כשהילדים (גם שלי) המשיכו לשיר שירים מהמחזה ולתופף על ברזלים, מעקות ועמודים שהיו בחנייה.

השיא היה כשנדב (הקטן שלי – בן 4 וחצי), יומיים אחרי ההופעה הודיע לי שהוא רוצה שנהיה "משפחת טררם" (?!)

מופע כישרוני ומומלץ !

* התמונות צולמו באמצעות מכשיר טלפון סמסונג גלקסי S4, במצב לילה ובמצב Animated GIF.