גיבור מזדמן / אבי דומושביצקי – ביקורת קריאה

תום הוא גאון. אבל כמו רוב הגאונים, יש לו בעיה… במקרה של תום הוא סובל מנכות חברתית. כלומר – לא ממש א-סוציאלי, אבל הוא לא מרגיש בנוח בחברת אנשים ומעדיף לעבוד על המחשב – במקום שהוא מרגיש בבית.

רק עוד דבר אחד / ג'ונתן טרופר – ביקורת קריאה

*

אני רוצה שתעצמו את העיניים ותדמיינו את עצמכם כך :

תוסיפו לבטן עוד 10 קילו מיותרים, מאחוריכם תקופה של תיפוף בלהקת רוק עם להיט אחד, אתם גרושים כבר 8 שנים וגרים במלונית זולה עם עוד 3 חברים בערך באותו מצב כמו שלכם, יש לכם ילדה בת 18 בהריון ואתם עומדים למות…

לא דיכאון ? מה הייתם עושים ?

*

רק עוד דבר אחד ודי

*

אז אלה החיים של דרו סילבר בספר של ג'ונתן טרופר. זהו הספר הראשון שלו שאני קורא והייתי צריך לא מעט אורך רוח כדי "להיכנס" אליו.

הספר בנוי משני חלקים – בחלק הראשון מתוארים החיים של סיבר וחבריו במלונית הזולה, כשרוב ימיהם הם רובצים בחוסר מעש על יד הבריכה ובוהים בבנות הקולג' בביקיני שמגיעות לרחוץ שם.

אני מצאתי את החלק הזה קצת מייגע וכמו שאמרתי, לקח לי זמן להתרגל לצורת הכתיבה.

*

עכשיו מתחיל החלק השני (בעמוד 104) והדברים מתחילים יותר לזרום והספר מעלה שני הילוכים.

ממש בסוף החלק הראשון ביתו של סילבר – קייסי, מגיעה לבקר אותו, אחרי שהם כמעט ולא התראו בשמונה השנים האחרונות – אישה צעירה ויפה… ובהריון. אופס… היא מחפשת תשובות אצל 'סילבר', לא אצל 'אבא' – היא כמעט ולא קוראת לו כך, גם ככה הוא לא ממש היה שם בשבילה.

סילבר מנסה לעזור לה (ואולי לשקם את היחסים איתה) ורגע לפני שהם מממשים את את ההחלטה (בלי ספוילרים – אני אשתדל לגלות כמה שפחות), דרו סילבר מאבד את ההכרה ומובהל לבית החולים.

מי מטפל בו שם ? לא אחר מאשר זה שעומד להתחתן עם גרושתו… (מתחיל להזכיר איזה מערכון של הגששים – אבל לא). מתברר שיש לו דליפה מעורק ראשי ואם הוא לא יטופל הוא ימות !

תוך כמה זמן ? לא בטוח – זה יכול להיות עניין של דקות וזה יכול להיות עניין של שבועות – בכל מקרה הוא חייב לעבור את הניתוח.

עכשיו גם השם של הספר באנגלית יותר ברור -One Last Thing Before I Go.

*

תגללו עכשיו לתחילת הפוסט, תדמיינו את עצמכם במצבו ותחשבו מה הייתם מחליטים…

*

מכאן והלאה הסיפור מסתבך כשהוא מוצא את עצמו לבד אם גרושתו, הוא מתגושש עם בעלה לעתיד (הרופא המנתח – להזכיר), חבר שלו מהקבוצה במלונית חוטף סרטן, הבת שלו שוכבת עם החבר שלה (האקס שלה) שלא יודע שהיא בהריון בכלל, הוא עולה לבמה בבת מצווה שהוא לא הוזמן אליה בכלל… ומה לא. ממש סיפור מהסרטים.

אמרתי – בלי ספוילרים מיותרים.

*

אז כמו שאמרתי – החלק השני סחף אותי וקראתי את כל 200 העמודים שלו ממש בנשימה אחת. החלק הראשון… היה שווה להחזיק מעמד כדי לסיים את מאת העמודים שלו ולהגיע לחלק השני.

*

1Q84 / הָרוּקי מוּרַקַמי – ביקורת קריאה

ראש כת מסתורית נרצח בחדרו במלון על ידי רוצחת מיומנת.

על בלש פרטי בעל גוף מעוות בשם אוּשיקַוָוה הוטלה המשימה למצוא אותה (בהתחשב בעובדה שהוא המליץ עליה כמאמנת אישית).

בינתיים כוחות מסתוריים פועלים בעולם, הנראה לפעמים כסיפור השזור בתוך סיפור, אולם למעשה שני הסיפורים נשזרים אחד בתוך השני ובמקביל – עולמו של טנגו ועולמה של אָאוֹמָמֶה, עד לאיחוד הבלתי נמנע בעולם שני הירחים.

האם הם יצליחו לברוח מ- 'עיר החתולים' ? מהי 'פקעת אוויר' ? מיהם ה- 'ליטל פיפל' (Little People) ?

כדי לא להיות ספוילר אמיתי ולהרוס לכם את, אגיד רק שהסוף מפתיע ולא צפוי ואפילו נותן לסופר את ההתחלה לספר הרביעי בסדרה.

מאחר ולא קראתי את שני הספרים הראשונים (יצאו כספר אחד בארץ), לקח לי זמן רב "להיכנס" לתוך הסיפור.

אבל אחרי שהתחלתי להבין "מי נגד מי", הקריאה זרמה והמתח גבר… עד לסוף המפתיע.

*

סיפור מתח אחר.

זהו לא סיפור מתח קונבנציונלי וגם לא מדע בדיוני או פנטזיה.

אני חושב שהָרוּקי מוּרַקַמי יצר כאן תת-ז'אנר אחר לגמרי המשלב כמה סוגי סיפורים במקביל.

עכשיו אני צריך למצוא את שני הכרכים הראשונים כדי "לסגור מעגל".

מגב הספר

טנגו הוא סופר אלמוני. אָאוֹמָמֶה היא רוצחת שכירה.
דרכיהם נפרדו כשהיו ילדים, ורק במציאות הבלתי אפשרית לכאורה
של שנת 1Q84 הם עשויים למצוא זה את זה. אוּשיקַוָוה הוא
עורך דין שסרח, וכעת מוטלת עליו משימת בילוש מורכבת מאין כמוה.
האם יצליחו השלושה להגשים את ייעודם? ובאיזה מחיר?
1Q84 הוא פסגת יצירתו של הָרוּקי מוּרַקַמי, אפוס מודרני מסתורי,
מושך ואפל, שהוגדר ה"מאגנום אופוס" של הסופר היפני הגדול.

כרך זה כולל את הספר השלישי של 1Q84  ומשלים את הוצאתה לאור של היצירה בעברית. שני הספרים הראשונים קובצו בכרך אחד.

עוד 50 גוונים…

אחרי שסיימתי את הספר הראשון, סליחה – היומן הראשון של הנערה המתבגרת, בו היא אוזרת אומץ ומתרחקת מאהוב ליבה, לאחר שזה הראה לה עד כמה הוא אוהב אותה, כשהוא משתמש בחגורה מעור…

*

אנסטסיה מנסה להמשיך בחייה ואף מתקבלת לעבודה כעוזרת לעורך בהוצאת ספרים.

אולם עברה הקינקי רודף אחריה והיא לא יכולה לחיות בלי האביר על הסוס האפור. בחלומה מתברר כי גם הוא לא יכול לחיות בלעדיה והוא רודף אחריה עם ליבידו משתולל.

כמובן שרגשותיה אליו גוברים על השכל הישר והיא חוזרת לגור איתו, כאשר על רוב קטעי הסקס אני עובר ברפרוף… כמה פעמים אפשר לקרוא על גבר שמגיע לאורגזמה פעמיים שלוש במשגל ובדיוק באותו רגע גם האשה רועדת מאורגזמה שכל אחת חזקה מקודמתה…

לי באופן אישי זה כבר מתחיל להיראות כמו מסטיק – הם רבים – זה נגמר בסקס, הם במעלית – זה נגמר בסקס, הם במסעדה – זה נגמר בסקס וכן הלאה…

הגברת הצעירה מוכנה לעשות סקס בכל מקום ובכל זמן והיא תמיד זמינה עבורו. רק מהמחשבה על הבחור היא נרעדת, שלא לומר מה קורה לה כשהוא מסתכל עליה או רק נוגע בה… YEAH … RIGHT…

באורח פלא היא מצליחה "להבריא" אותו מיצר הסדיזם שלו והוא מתחיל להיפטר מהחפצים הנוראיים (סרקזם..) שיש לו בחדר האדום.

*

רק בפרקים האחרונים הסיפור מקבל תפנית ומתחיל להיראות כמו סיפור או רומן, כאשר נכנסים לתמונה שני אנשים שרוצים להפריד בין בני הזוג המאושרים (יש גבול לכמה לספוילריות, אבל זאת הכנה מצויינת לספר מספר שלוש.

*

בקיצור – עוד ספר בינוני ומטה, מלא זימה ונוטף סקס מכל עמוד ועמוד.

אבל שוב, לזכות הסופרת יאמר כי גם פה הקריאה זורמת ושוטפת, למרות ה- 'עננים' שחולפים על פני הדמויות והאלילה הפנימית של הגיבורה, שנדמה שהיא שולטת בצעדיה ובתור תת-מודע היא מודעת מאד (ויכולה לזכות במדליית זהב באולימפיאדה בהתעמלות קרקע).

*

מגב הספר :

לאחר שטעמה מסודותיו האפלים ומנחת זרועו של כריסטיאן גריי, מחליטה אנסטסיה סטיל לנתק את קשריה עימו ולנסות לבנות את חייה מחדש. היא חוזרת לגור בדירתה ומתחילה לעבוד בבית הוצאה לאור בסיאטל.

אלא שתשוקתה לגבר המעונה ויפה התואר לא מרפה, והיא נאלצת להיאבק בה יום יום ושעה שעה. ולכן, כשכריסטיאן מציע לה למסד את הקשר ביניהם על פי חוזה חדש, היא מתקשה לסרב. בצעדים קטנים ומדודים היא שבה אל בין זרועותיו, והתשוקה ביניהם ניצתת מחדש ומגלה לאנסטסיה פנים חדשות באישיותו. בשעה שכריסטיאן נאבק בשדים המענים את נפשו נאלצת אנסטסיה להתמודד עם הכעס והקנאה של מאהבותיו הקודמות – ולקבל את ההחלטה החשובה בחייה.

*

מומלץ לקרוא ? רק אם יש לכם זמן פנוי…

50 גוונים… נו שוין..

נכון, אני אולי קצת בפיגור מבחינת הבאזז התקשורתי על הספר הזה, אבל בסוף – גם אני קראתי אותו.

50 גוונים של אפור (50 Shades of gray).

האמת – בלשון עדינה, לא נפלתי.

הספר, כמו שאני רואה אותו, הוא לא יותר מאשר יומן פנטזיונרי של ילדה בת 15 שחולמת על האביר על הסוס הלבן (האפור) שיבוא ויוציא אותה מהשגרה היום-יומית של החיים.

בחור עשיר, נאה, מאוהב בה עד כלות, בעל יכולת מינית גבוהה (מאד) שמתבל את חיי הזוגיות שלהם במשהו סודי… המשהו הזה הוא אהבתו לסדיזם (סליחה – "שליטה")…

עולם ה- BDSM (קשירה, צייתנות, סאדו, מאזו) הוא הרבה יותר מהתיאורים האירוטיים בספר.

בעולם הזה מחפשים לא סתם ריגושים כדי "לטבל" את חיי המין, להוסיף משהו כדי לצאת מהשגרה –  אלא התמסרות שלמה של הגוף.

לא כל סשן חייב להיגמר במשגל סוער (ובוודאי לא כמו שמתואר בספר).

ההתרגשות (Rush) לא מגיעה מקטע מיני, אלא מדחפים יצריים של שולט / נשלט. הסקס, האקט המיני הוא שולי בסשנים כאלו.

*

אז מה שכן – הכתיבה זורמת ובאמת נשארתי לקרוא את הספר עד מאוחר בלילה, אבל כרומן רומנטי ותו לא.

מחרמן ?! כן. תיאורים מפורטים של מי עושה מה למי מחרמנים. אבל לא מביאים את הקורא (אותי בכל אופן) למצב תודעתי של יחסי שולט/נשלט.

*

על הכריכה האחורית :

אנסטסיה סטיל, סטודנטית לספרות, יוצאת לראיין את היזם הצעיר והמצליח כריסטיאן גריי. במשרד רחב הידיים שבקומה העשרים היא פוגשת גבר מבריק ויפה תואר שגורם לה, פשוטו כמשמעו, לאבד את שיווי המשקל.

היא מופתעת מהעוצמה שבה היא נמשכת אליו, ומופתעת עוד יותר לגלות שלמרות חוסר ניסיונה – גם הוא רוצה בה. ואז הוא מסביר לה מהם התנאים שלו, והיא מגלה מה זה להיות מופתעת באמת.

הטעם המיני הייחודי של כריסטיאן גריי מעורר באנסטסיה רגשות מעורבים, ועל ספו של מימוש הקשר ביניהם היא חשה מידות שוות של משיכה ופחד. שכן למרות סממני ההצלחה הרבים – עסקים בינלאומיים משגשגים, עושר רב ומשפחה אוהבת – כריסטיאן גריי הוא גבר רדוף שדים הנשלט בידי הצורך לשלוט.

*

האם אני ממליץ לקרוא את הספר ?

כאן התשובה נחלקת לשניים – כן ולא.

נתחיל דווקא עם הלא – כל מי שמכיר / הכיר / התנסה / היה מעורב וכד' בפעילות BDSM (אמיתית) – לא ימצא בספר הזה שום דבר חדש או מרגש, אולי משהו נחמד להעביר איתו את הזמן.

למי כן הייתי ממליץ לקרוא את הספר – לעקרות בית משועממות, לנשים שמחפשות משהו להתחרמן ממנו ואחר כך ללכת לבעל (זה יותר טוב מלמצוא מאהב).

אני חושב שזה שהספר נמכר בכל כך הרבה עותקים במספר שפות, דווקא מעיד על האימפוטנטיות של הזוגות הנשואים ועל מקובעות המחשבה שלהם והפחד "לצאת מהקופסה".