על טהרת הבשר


ארבעה בלוגרים ומומחה בשרים נפגשים בביתו של קולינר חובב בשרים… זו יכולה להיות אחלה התחלה של בדיחה… אלא שזו לא בדיחה – באמת נפגשנו יחד וטעמנו ממעדני האיש והבשר גיתי זמיר

גיתי פורס את האנטריקוט

גיתי פורס את האנטריקוט

אז עם מה נתחיל ? הכל היה כל כך טעים, שקצרה היריעה מלהכיל את מצמוצי השפתיים ומציצת האצבעות אחרי כל מנה ומנה.

להמשיך לקרוא

7 מינים, 7 מנות, 7 קינוחים, 7 בלוגרים רעבים…


logotop

או במילים אחרות – הוילה בגן אורנים.
כמו שהמוטו שלהם אומר – "The best – Or nothing" (הכי טוב – או שום דבר).

VILLA

*

המקום מהווה מוקד לאירועי קונספט. מה זה "אירוע קונספט" ?

או – על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם…

הכוונה באירוע קונספט היא שכל אחד, שמעוניין לקיים אירוע, מגיע לפגישה, ולא משנה עד כמה הרעיון של האירוע הוא "משוגע" – זה רק מאתגר את השף קולין גילון ואת השף קונדיטור יוסי בולגרו. שניהם בעלי נסיון עשיר בענף ומוכרים בעולם. הם משלימים אחד את השני ביצירתיות של המנות וכמובן שגם בטעמים.

*

אחרי כזאת פתיחה ארוכה, אני יכול לספר שהוזמנתי יחד עם עוד 6 בלוגרים לאירוע קונספט שכזה – אירוע מיוחד לט"ו בשבט… מעניין…

קונספט 7 מינים

*

בט"ו בשבט מזכירים את שבעת המינים שבהם התברכה ארצנו – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.

זה הקונספט שעמד מאחורי האירוע – לבנות 7 מנות – שכל מנה מסמלת בתוכה את אחד המינים ואיך אפשר בלי קינוחים ?! הקינוחים באותו קו מחשבה…

*

מתחילים בהגעה לגני התערוכה (מישהו ידע שיש שם גן אירועים?), הליכה קצרה בחצר הגן ועליה לחדר הישיבות.

נורבר אטליי, בעל המקום, אירח אותנו וסיפר קצת על ההיסטוריה שלו ושל המקום.
בהפתעה מוחלטת הוא פתח ארון שהיה מאחוריו והעניק לכל אחד מאיתנו שי – ערכה לבקבוק יין…
בן אדם מרשים לכל הדעות.

תראו – אני יכול עכשיו להתחיל ולכתוב על העיצוב המיוחד של המקום, על רעיון שילוב חמשת החושים בתהליך הבניה, על השילוב ההרמוני של כל האלמנטים, על החומרים הנעימים והאקוסטיקה שתוכננה במיוחד כדי שהמוזמנים 'ירגישו' את המוזיקה ולא רק ישמעו אותה, על ריח הטבע, על הריהוט, חפצי האומנות, הבדים, הסטיילינג ו… ו…

אבל אני לא אעשה את כל זה. (אנחת רווחה?)

*

אני אתחיל לספר על המנות –

באוכל יש בעיה – תמיד. לכל אדם יש חיך שונה וטעם שונה.

מנה שיכולה להיות טעימה לי, יכולה להיות (לא אומרים איכס) 'לא לטעמו' של מישהו אחר.

אותו דבר היה גם כאן.

מנת הזית, למשל – לחלק מהאנשים היתה מאד חריפה עד כדי כך שהיה להם קשה לאכול, חלק מהאנשים אמרו שזה מאד טעים ולא חריף בכלל ואילו אני (שלא אוכל חריף), אמרתי שהמנה חריפה מעט יותר מדי אבל היא כל כך טעימה – הקובנייה, הטפנד זיתים, ביצת השלו שהשתלבה בדיוק אם טחינת השקדים – עד שחיסלתי אותה לחלוטין.

מנת התמר היתה מדהימה – טארט פילו ממולא בתרד, אגוזים וערמונים ברוטב סילן וחמשת התבלינים… זאת מנה שאפשר להגיש אותה עם כל רוטב שהוא – והיא תתאים !

רוטב מתוק – והיא קינוח, רוטב צ'ימיצ'ורי, רוטב סלסה… היא פשוט מתאימה (בתמונה הגדולה).

מנת הרימון באה בצורת רימון – סלק ממולא בראגו סינטה ברוטב רימונים… הריר כבר נוזל לי….
נכון שיכול להיות שאפשר היה לשנות דבר אחד או שניים, אבל הגאוניות ביצירה הזאת פשוט מהממת.

את שאר המנות אני אניח לכם לראות לבד – מנת השעורה, החיטה, הגפן והתאנה, שכל אחת מהן היא יצירת אומנות בפני עצמה והמחשבה שהושקעה בשילוב כל המרכיבים כדי ליצור מנה 'כשרה לט"ו בשבט' היא… אין לי מילה אחרת חוץ ממדהימה !

*

קולאז מנות

*

*

אחרי זה יש לכם עוד מקום לקינוחים ?

כי לנו בהחלט היה. גם בקינוחים לא אכזבו אותנו וכל אחד ואחד מהם היה יצירת אומנות בפני עצמה.

המנה שתפסה אותי בצורה החזקה ביותר, גם בעיצוב, גם במחשבה וגם בטעם – היה קינוח התמר.
צלחת עם "אדמה" שעליה מונחות (בעמידה) גליליות תמרים ועליהם "כובע" משוקולד (כאילו פטריות הבוקעות מן האדמה).

קינוח תמר

אני אשאיר אתכם לרייר מול התמונות של הקינוחים…

אם זה המלבי רימונים ואם זאת השבקייה (שעורה) או הפרפה תאנים.

בקיצור- WOW

*

קולאז קינוחים

*

ולבסוף, עוד קיבלנו מתנה – מגש עם מיני תופינים, שאישתי והבת שלי השמיעו קולות בזמן שטעמו אותם… שעדיף לא לחזור עליהם או להגיד איזו קונוטציה עלתה לי)…

היה טעים ! אף אחד לא יכול להגיד אחרת. יש מי שהתחבר למנה זאת או אחרת, אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה – היה אפילו יותר מטעים!

היה נעים. האווירה שהמקום משרה – הרוגע, החברה, המקצועיות, שני השפים – שף קולין גילון והקונדיטור שף יוסי בולגרו שעשו עבודה מדהימה.

שורה תחתונה – גם טעים, גם נעים וגם מיוחד.

*

הווילה – גן אורנים

The best ot nothing

שד' רוקח 97 – תל אביב

03-7119000

info@gv.co.il

כנפיים ברוטב


בדרך כלל כשאני עושה 'על האש' אני לא קונה כנפיים. אין שום טעם בקנייה של משהו שרובו עצם (שתי עצמות אפילו) ועור, מעט בשר ובשביל אותו להוריד מלכלך את הידיים.

אבל אולי תמיד כדאי שיהיה במקפיא איזה קילו כנפיים, כי לפעמים רוצים קצת לגוון את ארוחת הצהריים ולפעמים בא באמת לפנק.

*

הכנפיים בתנור

*

אז הנה מתכון קל לכנפיים בתנור, אבל אחד כזה שדורש הכנה מוקדמת :

מערבבים חצי כוס יין לבן, כף רוטב צ'ילי מתוק, חצי כוס סירופ מייפל אמיתי, חצי כוס סויה וכוס עגבניות מרוסקות.

לוקחים קילו כנפיים נקיות מנוצות וחוצים כל כנף לשניים (או מבקשים מהקצב לחתוך אותן ולנקות אותן טוב טוב) מומלץ להשרות לילה במקרר בתוך התקרובת.

מסדרים את הכנפיים בתבנית, על נייר אפייה, בצורה כזאת שהכנפיים לא יהיו אחת על השנייה.

יוצקים את הרוטב על הכנפיים ומכניסים לתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות.

אופים בערך שעה (תלוי בתנור) עד שהכנפיים משחימות.

*

בצלחת...

*

רצוי להגיש חם, ישר מהתנור.

שקד ונדב חיסלו את הכנפיים 'כאילו אין מחר' ועוד ביקשו תוספת.

*

חיסול ממוקד

*

לא נשאר כלום ואמרנו לעצמנו שבפעם הבאה צריך לעשות כמות כפולה.

או כמו ששר הזמר המפורסם – "זה מה שנשאר…"

*

זה מה שנשאר...

*

רוטב סויה פעמיים כי טוב


אז עשיתי פאדיחה…

מודה ומתוודה.

נרשמתי לתחרות בישול של רוטב סויה 'יאמאסה' (זאת לא הפאדיחה)

מגניב… בסך הכל, מה שצריך לעשות זה להכין איזה שהוא מתכון על בסיס רוטב סויה (של יאמאסה כמובן), לצלם קצת ולשלוח חזרה.

נשמע פשוט, נכון ?

אחת ושתיים פשט ידיים ומשך בגזר… פתחתי ספרים, התיעצתי עם משפחה, חברים, אורחים ושאר מיני ירקות והחלטתי להכין רצועות חזה עוף מוקפץ, כמובן על בסיס של סויה (יאמאסה – כבר אמרתי ?)

IMG_20130728_150934

Phase One :

לקחתי את חזה העוף השלם, ניקיתי אותו, חתכתי לרצועות אכילות, הכנתי מרינדה על בסיס רוטב סויה, עם עוד כמה דברים טובים בפנים, ערבבתי ונתתי למשרה להיכנס עמוק לתוך העוף. כעבור 24 שעות חיממתי את הווק, שפכתי פנימה עוד קצת רוטב סויה, הוצאתי את הרצועות והתחלתי בהקפצה…

עד כאן נשמע טוב, נכון ? גם אני חשבתי ככה עד שקרו שלושה דברים, שההסתברות שהם יקרו ביחד היא די אפסית… אבל הם קרו :

  1. מתברר ששכחתי לצלם את כל שלבי ההכנה…
  2. נדב (בן 4 וחצי) נפל והייתי צריך לרוץ אליו – לא נורא, הכל בסדר. רק שפשוף קל ברגל.
  3. מאחר ולא עבדתי עם כמויות מדוייקות… טוב – זה תיכף…

סופו של הסיפור הוא שהחזה עוף "קצת" נשרף לי בווק (אסור להשאיר משהו על האש כשעוזבים את הכיריים!) ומה שכן נשאר מעט לא שרוף היה בלתי אכיל בעליל, עקב שימוש יתר ברוטב מלוח…

*

אני כולי בעסה. מה עושים עכשיו ? מכינים עוד חזה עוף ?

כבר לא נשאר זמן וקיבלתי מייל מעדי שעוד מעט ונגמר לי זמן הגשת המתכון…

אחת ושתיים שינסתי מותניים והלכתי על בטוח :

סלט כרוב.

Phase Two :

מאחר וסיימתי את רוטב הסויה (בבקבוק הקטן), הלכתי והתארגנתי על עצמי לבקבוק סויה חדש (גדול יותר).

20130816_230943

  1. מכניסים לקערה חצי כרוב לבן פרוס לרצועות (של בערך ס"מ אחד).
  2. לצנצנת (אטומה) מכניסים :
    1. רבע כוס סוכר.
    2. רבע כוס חומץ.
    3. רבע כוס שמן זית.
    4. רבע כוס רוטב סויה.
  3. משקשקים את הצנצנת עד שכל הסוכר נמס.
  4. קולים שומשום (אפשר גם להוסיף מעט צנוברים) ומוסיפים לקערה עם הכרוב.
  5. לפני ההגשה שופכים את תכולת הצנצנת על הכרוב, מערבבים ומגישים.

שומשום

בתיאבון.

רביולי בטטה ברוטב רוזה עם עגבניות שרי


נתחיל עם וידוי קטן – בשבילי 'רוזה' היה מאז ומתמיד סוג של יין.

אז כשאשתי שתחיה הציעה לי להכין את הרביולי בטטה של 'חמים וטעים' עם רוטב רוזה – התמונה שהיתה לי בראש זה רוטב על בסיס יין.

אמרתי "בסדר" בחשש מה, עד שראיתי את רשימת המצרכים ובשקט בשקט "התחבאתי מתחת לספה ועשיתי קולות של שטיח…" – פאדיחה שלי – מודה.

אחרי שצחקתי על עצמי (ואתם מוזמנים להצטרף) – נעבור למנה העיקרית.

*

למי שקרא את הפוסט הקודם על הרביולי גבינה ברוטב שמנת וסלמון יודע שהחלטנו להכין את הסוג השני של הרביולי (בטטה) – ברוטב רוזה.

רביולי בטטה

למי שלא קרא, תקציר מהיר – קיבלתי שוברים לקניית שני סוגים של רביולי מהסדרה האיטלקית של 'חמים וטעים' – רביולי גבינה ורביולי בטטה.
אחרי שהכנו את שני הרטבים, החלטנו "פה אחד" שרוטב השמנת והסלמון מתאים יותר לרביולי גבינה ורוטב הרוזה ועגבניות שרי מתאים יותר לרביולי בטטה.

*

עגבניות שרי

*

רוטב 'רוזה' זהו שילוב של רוטב שמנת ורוטב עגבניות. בראש זה לא מסתדר כל כך אבל בפה – חבל על הזמן !

הרביולי בשרני ומלא במלית מצויינת, אם מכניסים אותו קפוא אז הוא לא נקרע.

הרביולי טעים בפני עצמו, אבל רצוי להוסיף לו רוטב כדי "להרטיב" אותו קצת ולהוסיף לו "צבע" לטעם.

*

את הרביולי מכניסים בעודו קפוא לתוך סיר עם מים רותחים ואחרי 8 דקות (או עד שהם צפים) מוציאים בכף מחוררת והם מוכנים לאכילה.

*

המצרכים :

שמן זית

בצל גדול קצוץ דק

סלסילת עגבניות שרי חצויות

4 עגבניות מיובשות קצוצות דק

350 גר' מחית עגבניות

מיכל קטן שמנת לבישול

סוכר

מלח

עלי טימין או בזיליקום

*

שלבי ההכנה

*

אופן ההכנה :

מחממים את שמן הזית ומוסיפים את הבצל ואת עגבניות השרי.

מאדים מספר דקות ומוסיפים את העגבניות המיובשות.

לאחר ערבוב קל שופכים את מחית העגבניות ואת השמנת לבישול.

מערבבים עד לקבלת גוון אחיד.

מוסיפים מעט סוכר להעמת החמיצות של העגבניות, מלח לפי הטעם ומפזרים מלמעלה עלי טימין או בזיליקום.

*

שופכים את הרוטב על הרביולי ואוכלים בהנאה (לא להשמיע קולות רמים מדי – זה לא מנומס)

שופכים את הרוטב על הרביולי ואוכלים בהנאה (לא להשמיע קולות רמים מדי – זה לא מנומס)

רוטב סויה 'יאמאסה'


אשתי ואני אוהבים לבשל. וכשאנחנו מבשלים, אנחנו אוהבים להשתמש בחומרים איכותיים.

באמת שלא משנה מה נמצא על הכיריים, בתנור או על המחבת – רצוי וכדאי שיהיה טוב. הכוונה בטוב זה לאו דווקא יקר – הכוונה היא מחומרים איכותיים וחשוב לא פחות – אכיל.

בזמן שאנשים שאני מכיר משתמשים בתחליפים ("רוטב בסגנון סיני"), אני מעדיף להשתמש ברוטב סויה אמיתי. ההבדלים בטעם הם אדירים – וברגע שמתרגלים… אין כבר דרך חזרה.

*

הוזמנתי לאירוע של חברת 'יאמאסה', שעד היום סיפקו בארץ בעיקר למוסדות ומסעדות והחלו לשווק גם לשוק הפרטי.

נפגשנו במלון 'שרתון' בתל אביב, במסעדת 'אולב-ליפ' בניצוחו של השף צ'ארלי פדידה.

המינגלינג ההתחלתי כלל מנות מפוארות של אפרטיפים, קפה ושתיה קלה, ואחרי הכולם הגיעו – נכנסנו לממלכה של צ'ארלי –

בזמנו הפנוי מפסל השף צ'ארלי בקרח וחבר בקבוצת שפים המבשלים למען השלום, אולם היום הוא הראה לנו מה עוד אפשר לעשות עם רוטב סויה איכותי (ולא רק לטבול בו סושי).

צןלם ע"י ארן חן

צןלם ע"י ארן חן

בניגוד למתחרה העיקרי שלו, רוטב הסויה של 'יאמאסה' מיוצר בתהליך טבעי ביפן ולא בארה"ב (מיובא ע"י חברת 'מזרח ומערב' ומשווק ע"י 'ליימן-שליסל').
יש לו ארומה עדינה שמדגישה את הטעמים של המזון וטעם ייחודי שמעצים את טעמי התבשיל. הוא אינו מכיל צבעי מאכל או חומר משמר כלשהוא.

*

השף צ'ארלי פדידה הדגים לנו מספר מאכלים המוגשים עם רביכה העשויה בבסיסה מרוטב הסויה –

– שיפודי אננס בציפוי חם ופריך

צולם ע"י ארן חן

צולם ע"י ארן חן

אבל המנה ששבתה את ליבי (ואת חושי הטעם) היתה סלמון מבושל ברוטב סויה בציפוי אגוזי פקאן.

 סלמון מצולחת

ואם חשבתם שאני אשאיר אתכם עם ריר בפה…

להלן המתכון :

מצרכים ל-4 מנות

  • 480 גרם פילה סלמון
  • 120 גרם אגוזי פקאן קלופים וחתוכים דק (ניתן להשתמש בשקדים או בקשיו)

סלט

  • 1 אספרגוס חתוך בעזרת קולפן לכל אורכו
  • 1/2 גזר קלוף בעזרת קולפן לכל אורכו
  • 2 עגבניות שרי חתוכות לרבעים
  • 8 עלי כוסברה לקישוט
  • מיץ מחצי לימון
  • 1 כף שמן
  • מלח ופלפל לפי הטעם

רוטב לדג

  • 10 כפות רוטב סויה יאמאסה
  • 10 כפות דבש
  • 1 כפית זנגביל קצוץ
  • 1 שן שום קצוצה
  • 1/4 כוס מרין מתקתק לבישול
  • 2 כפות יין סאקי (יין יפני)
  • 1/2 כפית קורנפלור

הכנת הסלט

  1. ממלאים סיר במים ומביאים לרתיחה. מוסיפים מעט מלח וחולטים את רצועות האספרגוס במשך כ-5 שניות ואת רצועות הגזר במשך כ-40 שניות. מעבירים מיד למי קרח.
  2. בקערת ערבוב שמים את האספרגוס והגזר החלוטים, עגבניות השרי החתוכות ועלי הכוסברה המופרדים. מתבלים במיץ לימון, מלח, פלפל ושמן.

אופן הכנת הרוטב

  1. מערבבים יין סאקי עם קורנפלור עד להתמזגות ללא גושים ומניחים בצד.
  2. מרתיחים בסיר קטן את יתרת מרכיבי הרוטב ומבשלים כ-10 דקות, מסמיכים ע"י הוספת בלילת הקורנפלור לסיר הרותח תוך כדי ערבוב. מנמיכים את הלהבה ומבשלים במשך כ- 2 דקות נוספות.
    מניחים בצד.

אופן הכנת הדג

  • חותכים את פילה הסלמון לקוביות של 2 ס"מ X 2ס"מ ומבשלים ברוטב הסויה החם למשך 3 דקות.
  • מוציאים בעדינות בעזרת מלקחיים וטובלים באגוזי פקאן פריכים ומגישים מיד לצד הסלט.

את שארית הרוטב אפשר להגיש לצד הסלמון .   

*

אני באופן אישי אהבתי מאד את המנה הזאת ואף ביקשתי ממנה עוד. הבישול החלקי של דג הסלמון נתן לו מרקם רך וקטיפתי, ורוטב הטריאקי (המבוסס על רוטב הסויה של 'יאמאסה') המתקתק נתן לדג נופך מיוחד.

זאת יכולה להיות מנת פתיחה מצוינת לארוחת ערב מפוארת.

רק שימו לב – אחרי מנה כזאת אתם עומדים בפני סטנדרטים גבוהים להמשך…

*

רוטב הסויה של 'יאמאסה' מגיע בשני סוגים :

רוטב סויה PREMIUM – בבקבוקי ליטר, 500 מ"ל ובבקבוק זכוכית של 150 מ"ל.

רוטב סויה מופחת מלח – בבקבוק זכוכית של 150 מ"ל.

קוריצה משתזפת ומקבלת סחרחורת


אתמול היה לי זמן פנוי, ומאחר ולא פגשתי את אחי הגדול כבר הרבה זמן, החלטתי לקפוץ אליו לביקור. במיוחד לאחר ששמעתי שהגיע אליו מכשיר חדש… אהמ… חייבים לבדוק.

צולה ומשחים

אז סתיו קפץ לסופר, הביא עוף – אבל איזה עוף – כולו חיוור, מסכן, נראה חולה (פולני כזה)… חייבים להשחים אותו !

לוקחים קצת שמן זית, מלח ועוד תבלין סודי, שיש לו שם כמו של אחת ממדינות ארה"ב…

מתחילים ללטף את העוף, לעשות לו מסאג' רקמות עמוק – מה ? שיהנה.

ואז… (תופים? עוד לא).

נועצים לעוף המסכן את השיפוד ישר בישבן ומושיבים אותו על כיסא הכבוד, כשבצל שלם תקוע לו שם מאחור.

מחברים את השיפוד למשחים, סוגרים את הדלת, מכוונים את הטמפרטורה, הזמן וסוג הצלייה ומחכים. כמה זמן מחכים ? בתנור זה בערך 45 דקות, אז הערכנו שגם פה זה יהיה בערך אותו זמן.

למטה לא לשכוח לפזר כמה שיני שום חצויות ומעט מאד בירה, כדי שהעוף ישתכר לו מהאדים ולא ינסה לברוח.

תהליך ההכנה

תהליך ההכנה

לאט לאט אנחנו יכולים כמעט לראות איך העוף יכול היה באותה מידה לשכב על הגב רגל על רגל ולהרכיב משקפי שמש. ההשחמה נראית פשוט טוב, בועות אוויר מתחילות להתפתח באיזור הכנפיים ואנחנו כבר מתחילים לרייר תוך כדי מחשבה על מה שעומד להיכנס לנו לפה, לגרון, לרדת דרך הוושט כל הדרך עד הבטן (לא נמשיך כרגע בשיעור האנטומיה).

עוף משחים ומסתובב

מה לעשות שבינתיים אני רעב ? אז נאכל עם הילדים – מה יש לאכול ? חריימה… אבל אליה וקוץ בה – כבר הבנתי לאן הרוחות נושבות – קיבלתי מנת דג בגודל הצלחת ומסביב מלא רוטב אדום. "קלטתי אותך" אני אומר לו – "אתה רוצה לסתום אותי עם הדג ולחם ולהשאיר לעצמך את כל האוכל…"

חייכנו ואני התיישבתי לאכול את המנה הראשונה. ניסיתי. באמת שניסיתי אבל אי אפשר לאכול חריימה בלי פרוסת לחם… אז נשברתי. והתוצאות לפניכם.

תחילתו וסופו של החריימה

תחילתו וסופו של החריימה

בינתיים סתיו לא הפסיק לפתוח את הדלת של האובן המסתובב והריחות הציפו את הבית. אני ניצלתי את הזמן כדי לצלם.

קוריצה קוריצה שמסתובבת בקלחת, אצל מי תסיימי בצלחת ?

למטה אפשר לראות את כל השומן והנוזלים שניגרו מהעוף הסקסי הזה.

*

יש !

מוכן !

ועכשיו באמת אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן… ובתיאבון

תאווה לעיניים ולחיך

כדורי בשר ברוטב – מיוחד לילדים


הילדים שלי, איך נגיד את זה, לא ממש מתים על פטרוזילה, או – "העלים הירוקים האלה" שמציצים להם מכל מיני מאכלים. וזה לא רק בפטרוזיליה – זה יכול להיות כל דבר שמציץ לו מתוך האוכל – אם זה בצל או נקודה כתומה/ירוקה/כחולה וכו'…

אז אישתי מצאה פתרון – טוחנים הכל ביחד ואז יש מרקם אחד של (אסור להגיד איכס על אוכל) ולא רואים שום דבר.

כדורי בשר / קציצות / קבבים בין אם זה מטוגן, מבושל או אפוי זה מקום מצויין להכניס לילדים קצת ממה שהם רוצים להוציא.

הפעם זהו מתכון לכדורי בשר מבושלים בשני שלבים.

בשלב הראשון מבשלים את הכדורים עד שהבשר יהיה מוכן ובשלב השני, שזה השלב הארוך, מבשלים עם הרוטב.

במתכון היום אין כמויות מדוייקות, זה הכל לפי הטעם בשיטת ניסוי וטעימה.

הכדורים יוצאים רכים ומתאימים גם לתינוקות בני שנה.
ככל שבבשר יש יותר שומן, ככה הכדורים יוצאים יותר רכים.

ואחרי ההקדמה –

אפשר להתחיל ?

*

כדורי הבשר :

מתחילים עם בשר טחון ביחס של 1:2 בשר עוף או הודו לבשר בקר (2 בקר, 1 עוף או הודו).

מכניסים למעבד מזון תפוחי אדמה, בצל, פטרוזיליה, ופירורי לחם (לא לשכוח מלח ופלפל) וטוחנים הכל ביחד עד שמתקבלת עיסה פחות או יותר אחידה.

מוסיפים ביצים, לשים את הכל ביחד ומכינים את הסיר.

מעט שמן בתחתית הסיר וטיגון של שום בשביל הריח והטעם.

מוסיפים רסק עגבניות (לא עגבניות מרוסקות) ומים פושרים (לא רותחים).

יוצרים כדורים מהעיסה ומשליכים אותם בעדינות לתוך הסיר – שמתבשל על אש בינונית. אנחנו רוצים להביא לרתיחה רק אחרי שכל הכדורים כבר בפנים.

לאט לאט רואים איך הכדורים המבושלים צפים להם על פני המים והבשר שינה את צבעו ללבן פחות או יותר אחיד.

אחרי שהמים רתחו מנמיכים את האש ומבשלים עוד כ- 15 – 25 דקות (תלוי בכמות).

עכשיו סיימנו את השלב הראשון, כדורי הבשר מבושלים וניתנים לאכילה.

מוציאים אותם מהסיר ושופכים את המים.

בשלב זה ניתן גם לטגן אותם לקציצות, אבל אנחנו בקטע של בריאות ומינימום שמן אז נבשל אותם ברוטב אדום.

*

ועכשיו לרוטב :

בסיר מטגנים שום ובצל ומוסיפים שעועית או קישואים, רסק עגבניות ומים שיכסו את הכדורים (בערך).

מכניסים את כדורי הבשר שהכנו, מכסים ומביאים לרתיחה.

*

מנמיכים את האש, מסירים את המכסה ומצמצמים את הנוזלים עד שמתקבל רוטב סמיך, והכדורים (שהיו פעם לבנים) סופגים את הרוטב האדום ומשנים את צבעם.

בתיאבון.

*

מהשאריות של הרוטב, אחרי שמסיימים את כדורי הבשר, מכינים שקשוקת שעועית בסוף השבוע.

מסעדת זינגר'ס


זינגר'ס מסעדה / ביסטרו

יום הולדת לשקד. הילדה הגדולה שלי כבר בת 7, ובחופש הגדול היא עוזרת לאמא בעבודה.

ומה היא רוצה לאכול לארוחת צהריים מלכותית, כיאה לילדה בגילה ? כמובן ! את הדבר שהיא הכי אוהבת – קלמארי מטוגן…

אז נסענו למסעדת זינגר'ס בבורגתא.

המסעדה נמצאת בלב המושב במבנה של בית כנסת משופץ, כאשר מסביב יש גן פסלים של האמן יגאל תומרקין.

בכלל, כל המסעדה נותנת הרגשה של כניסה לעולם אחר, להסטוריה של המדינה.

אני, בהיותי קרניבור מושבע, הזמנתי נתח קצבים בתוספת פירה תפו"א.

הבשר הגיע עשוי בדיוק כמו שאני אוהב, או יותר נכון – בדיוק כמו שנתח קצבים צריך להיות כשהוא טובל ברוטב שמנת וזרעי פלפל ירוק.

הפירה עם חלב הגיע בצלחת נפרדת כשעליו מפוזרים כמה שבבי שקדים מולבנים (מצויין).

אשתי שתחייה הזמינה פסטה פירות-ים – צלחת גדושה בפסטה עם כמות נדיבה של טבעות קלמארי ושרימפסים אדמדמים – ברוטב שמנת ובטיבול מדוייק.

חסרה היתה מעט גבינה צהובה מגורדת מעל הפסטה (לטעמי).

שקד הקטנה (גדולה) – לה הזמנו בהתחלה סלט ירקות עם קלמארי, כשביקשנו במפורש שאת הקלמארי יכינו בנפרד… זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו אוכלים שם וכבר הזמנו את המנה הזאת בעבר… אולם הפעם הקלמארי הגיע עטוף בעגבניות מיובשות ושקד לא היתה מסוגלת לאכול את זה. לזכותם יאמר שללא שאלות נוספות החליפו את המנה למנה נוספת של פסטה פירות-ים (ללא שרימפס – לבקשתנו).

כמו שאפשר לראות מהתמונה, המנה היתה לה מאד טעימה.

=

הדבר החיובי שאני יכול להגיד על המקום הוא, שהמנות יוצאות טריות ומוכנות באותו הרגע שמבקשים אותן. ברם אולם, איך יכול להיות ששתי מנות זהות (למעט השרימפס שלא הוכנס למנה השניה), יגיעו עם טעם שונה ?!

לאחר בירור מעמיק גילינו את התשובה – במנה השנייה הבזיליקום היה קצוץ הרבה (אבל הרבה) יותר גס, מה שנתן טעם שונה למנה – לא שהיא לא היתה טעימה – רק שונה…

 =

בתוך המסעדה שרר חום נוראי. נכול שבחוץ היו כמעט 40 מעלות, אבל 3 מזגנים שעובדים במלוא העוצמה ושני מאווררי תקרה לא הצליחו לקרר מספיק את המקום ואנחנו החלטנו לוותר על הקינוח ולסיים את הארוחה.

=

לסיום, האם נחזור לשם ? בוודאי. רק נקווה שהטבח יכין את אותה מנה שהוא הכין בפעם הקודמת 🙂

אה.. וכמעט שכחתי – איפה זה נמצא ? מושב בורגתא – אחרי כפר יונה לכיוון כביש 6.

http://www.zingers.co.il/