אלבום תמונות דיגיטלי

זוכרים פעם… שהתמונות היו ממשיות ועשויות (לרוב) מנייר ?

היינו לקוחים את הדבר הזה שנקרא "פילם" לחנות מיוחדת ושם היו מפתחים לנו אותו…

ואז היינו יושבים עם שקית מלאה בתמונות כאלה (8X13 או 10X15) וממיינים את הטובות יותר והטובות פחות, והיינו מתבאסים על התמונות ש- "בזבזנו"…

על אפליה מגדרית או טיפול פנים ?

"הזמנה ליום פינוק בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית desheli בראשון לציון" זאת היתה כותרת המייל שקיבלתי לפני זמן לא רב מאחת מנשות היח"צ שאני בקשר עימן. נשמע מגניב, עד שהמשכתי לקרוא את המייל :

"היי,

הנך מוזמנת לטיפול פנים מקצועי כולל אבחון ממוקד- מתנה , בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית Desheli

…

לקראת יום המשפחה הנך מוזמנת להגיע עם אמא/אחות/חברה

בברכה…

הזמנה זוגית ליום פינוק!"

יושב על הגדר–לא מה שנשמע

אריק איינשטיין הוציא כבר בשנת 1982 את השיר המדהים הזה – יושב על הגדר,

*

*

אבל אמיר מנדל לקח את זה צעד אחד ימינה ומצא דווקא בהודו את הגדרות שלו.

תערוכה נוספת במוזיאון לאומנות ארץ ישראלית ברמת גן היא של הצלם אמיר מנדל.

אחרי הסיקורים של רות צרפתי ושל סשה אוקון – הגיע תורו של הצלם אמיר מנדל.

*

הכל התחיל כשאמיר ובן זוגו החליטו שהם רוצים, מוכנים ובשלים לילד. בסבך הבירוקרטיה הישראלית זה היה ממש בלתי אפשרי לממש את הרצון העז שלהם.

אי לכך, בניגוד לאריק איינשטיין, שישב על הגדר, נסע אמיר להודו על מנת לפגוש אישה שהסכימה לתרום ביציות בתשלום כדי לעבר, בתשלום, אישה הודית אחרת וזו תביא לעולם ילד או ילדה שיהיו שלו.

היו אצלו לא מעט חששות לפני מסלול היסורים שהוא עתיד היה לעבור – ממשלות, רפואה, כלכלה וכמובן סטיגמה חברתית.

את המכשולים האלה ראה אמיר כחומה, או גדר שהיא סמלית ופיזית כאחד.

מאחורי החומה עמד המשפט הפשוט, שנראה לרובנו מאד בנאלי – "אני רוצה להיות אבא".

*

בהודו לא היה לאמיר הרבה מה לעשות – הוא ישב וחיכה לתוצאות העבודה של הרופאים. מצד שני, הוא הסתובב וחיפש סוג של תרפיה, מרגוע כדי לעבור את התקופה מורטת העצבים הזאת.

כך מצא את עצמו מנסה לראות מעבר לחסימות – דרך עדשת המצלמה ראה קירות פח האוטמים את הבניינים, שמאחוריהם גדרות צמחים מטופחות וצבעוניות המסתירות את הכניסות. הוא הרגיש ממש כאילו הסתכל במראה.

*

*

אמיר הצליח לראות מעבר לחסימות, מעבר לגדרות… זוהי הודו של אמיר בעיני הצלם האומן שבו.

*

גלקסי טאב 3

זהו. לאט לאט אני מתחיל להתיידד איתו.

נכון, בהתחלה היו לנו קצת קשיי שפה ודיסקומוניקציה קלה, אבל הכל מתחיל להשתפר – ולטובה.

*

נתחיל מההתחלה – כזכור, אני הצטרפתי לקבוצת Samsung Mob!lers והמכשיר הראשון "שהפילו" עלינו היה הסמסונג גלקסי S4 (הזכור לטובה בעיקר בזכות המצלמה המדהימה שלו ומהירות המעבד).

*

*

עברו חלפו להם מספר שבועות וקיבלנו בהשאלה מכשיר חדש "חם חם" מהתנור –  Samsung Galaxy Tab3.

*

עכשיו תגידו לי את האמת – למי מכם אין Wi-Fi בבית ? שירים יד… אני מאמין שלרובכם יש. הרי מי שיש לו אינטרנט, יש לו ודאי גם אינטרנט אלחוטי בבית. נכון ? לא !

אני מרים יד – הכי גבוה ! לי אין WiFi… למה ? איך ? כמה ? מדוע ? כיצד ? סיפור ארוך… (שבוע הבא כבר יהיה לי).

כשעברנו לגור בבית השכור שאנחנו גרים בו עכשיו, אמרנו לעצמנו – לכל אחד מאיתנו יש מכשיר טלפון נייד עם חבית גלישה כמעט בלתי מוגבלת ודקות שיחה בארץ ולחו"ל גם כמעט ללא הגבלה.

לכל אחד מאיתנו יש טאבלט משלו – לי יש lenove ולזוגתי יש Galaxy Tab1 – שניהם 3G עם גלישת אינטרנט. אז בשביל מה לעשות גם קו בבית ?!

מה הבעיה עכשיו ? הגלקסי טאב 3 שקיבלנו הוא Wi-Fi בלבד… אופס…

טוב, אני לא יכול להגיד שלא ידעתי – אפילו שאלתי מראש…

אז צריך להתארגן – מה עושים ? בבית רוב הזמן הטלפון הסלולרי משמש כמודם אלחוטי ובעבודה יש לי אינטרנט אלחוטי במהירות של (כמעט) 100Mb – אז מסתדרים.

*

נעבור למכשיר עצמו ? נראה לי שהגיע הזמן…

טאבלט בגודל של "8.1 (מאד מזכיר את ה- Galaxy Note גרררר….), בצבע לבן, קליל (הרבה יותר מהלנובו שלי שחיברתי לו גם מקלדת).

אם מישהו רוצה את המפרט המלא, אפשר לראות אותו בלינק כאן.

אבל בינתיים, מעבר למעבד הכפול ולמסך ה- TFT, מה כן יש בו שאין באחרים ?

זוכרים את הפוסט שלי על הגלקסי S4 ?

למי שלא, הנה הקישור.

אז בגלקסי S4 היתה אפליקציה שהגניבה אותי כל פעם מחדש. שליטה במוצרי חשמל באמצעות אינפרא אדום.

מתברר שגם בטאב 3 יש אפליקציה כזאת, רק שכאן היא נקראת Smart Remote ונראית כך :

אח… לשבת עם הטאב, להדליק את המזגן, לכבות את הטלויזיה ואת הממיר… רגע – למה לכבות ?

כי הטאב 3 (שאנחנו קיבלנו בכל אופן) הגיע עם האפליקציה SmartVOD

עם האפשרות לראות סרטים, סדרות, תכניות – מה שרק רוצים. עם חיבור אוזניות אני כבר לא שומע "תנמיך את הטלויזיה – אני רוצה לישון" – אני פשוט יושב לי במיטה ורואה סרט לעצמי – מגניב בטירוף.

עוד אפליקציה שיש בגלקסי S4 וגם כאן – זוהי אפליקציית "אלבום סיפור"

זוהי אפליקציה שבעצם לוקחת את התמונות שצולמו ומכניסה אותן למעין ספר, כולל עריכה של התמונות ובניית קולאז'ים.

משהו משגע. רק צריך קצת סבלנות לעבוד איתה.

*

אז עד כאן הסקירה שלי להיום.

מקווה שנהניתם, אם כן – ספרו לי וגם אם לא – ספרו לי.

עוגת אפרסקים

אין כמו לפתוח את היום עם עוגת אפרסקים בוניל ותוספות ליד הקפה.
אז אחרי ששמתי את הילדים בגן ובבית ספר, התיישבתי לשתות את הקפה של הבוקר (אל תשאלו – השעון לא לזמזם)
עם פריסת עוגת אפרסקים שהוכנה מבעוד מועד.
מאחר וקיבלתי אתמול להתנסות את הטוב החדש – הגלקסי טאב 3 של סמסונג, חלק מהתמונות צולמו בצורה… אממ… איך נקרא לזה – "מעניינת"…

אז נתחיל עם העוגה…

החומרים :
4 אפרסקים חצויים מושרים ב- 4 כפות סוכר.
100 גרם חמאה.
כוס סוכר
2 ביצים
4 כפות קורנפלור
כוס קמח תופח
חצי כוס חלב
חצי כפית תמצית ונמל
5 טיפות תמצית רום.

אופן ההכנה :
חוצים את אפרסקים ומשרים אותם בסוכר.

בינתיים שופכים לקערת המערבל את את הסוכר והחמאה ומערבלים במהירות גבוהה במשך כ- 3 דקות.
מוסיפים את הביצים וממשיכים לערבל.
מוסיפים את שאר המצריכים (מלבד האפרסקים) ומערבלים עד לקבלת עיסה חלקה.

מעבירים את העיסה לתבנית (אני אוהב להשתמש בתבנית חד פעמית) ומניחים את האפרסקים מלמעלה.

מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של בערך 170 מעלות למשך של כעשרים עד 25 דקות (תלוי בתנור).

בתיאבון.

עכשיו נדבר רגע על הגלקסי טאב 3 – כל התמונות המופיעות בפוסט צולמו ע"י הטאב.
להגיד שהיה נח להחזיק גם את הטלפון וגם את הטאב כדי להשיג תמונות מיוחדות… לא ממש.
נכון שהטאבלט לא מיועד לצילומים  אומנותיים, אבל חוסר בפלאש מאד מורגש, במיוחד אם אני משווה אותו לטאבלט שיש לי בבית – גלאקסי טאב 1 (של זוגתי שתחיה).
מימדיו הקטנים יחסית (8.1") מסייעים לעבוד איתו ביד אחת, וסך הכל אני חושב שהתמונות יצאו סבבה.
מה שיותר מגניב פה, זאת האפשרות ליצור "ספר" או יותר נכון "אלבום תמונות" ממה שצולם. זה יכול להיות לפי תאריך, לפי מיקום, לפי תגית של התמונות. וניתן להוסיף כיתוב או להשאיר את התאריך. את האלבום ניתן לעצב בכמה צורות, מה שיותר נח ויפה לכם.
אז כמו שאמרתי – בתיאבון 🙂

GREG–לא רק קפה

איזה כיף לי (אני חושב) – כחלק מקבוצת "LEADERS" קיבלתי שובר למנה מתוך התפריט הטבעוני של

קפה גרג.

 

מתוך אתר החברה :

קפה גרג נוסד בשנת 1994 בתור בר- קפה, ששם לעצמו מטרה אחת פשוטה – להפנים בתודעה של הקהל החיפאי מהו קפה איכותי. עם השנים, נוצר הרצון להפיץ את הבשורה בכל הארץ, וכך הפך בית הקפה הקטן לסיפור הצלחה ייחודי מאוד – רשת גרג מונה כיום כ-90 סניפים ברחבי הארץ ומציעה בכל סניף וסניף קפה מעולה הנטחן מהפולים האיכותיים ביותר בעולם, אווירה נעימה המשלבת תחושה ביתית עם שירות מקצועי, ותפריט עשיר מאוד שבמרכזו ארוחת בוקר מאוד מאוד מאוד טעימה. הרשת ממשיכה לגדול ולהתפתח כל הזמן –  סניפים רבים עתידים להיפתח בתקופה הקרובה במיקומים מרכזיים ברחבי הארץ.
מטרת הרשת היא להקנות ללקוח חווית בילוי ייחודית, שמציעה פיוז'ן מעניין בין קפה איכותי, עיצוב נעים ומזמין, תפריט עשיר ומגוון, ושיתופי פעולה מעניינים כגון החיבור של חלק מהסניפים עם רשת צומת ספרים.

יום שישי, חופש גדול (לילדים – לא להורים), אני עם נדב, שעת בוקר מאוחרת, הרעב מתחיל להציק ואני אומר לעצמי – למה שלא ננצל את השובר…

העמסתי את הילד על האוטו ושמתנו פעמינו לעבר קניון השרון, שם ידעתי שנמצא סניף של קפה גרג, בשובר רשום בפירוש – "השובר תקף בכל סניפי קפה גרג"… אז זהו – שלא בדיוק… הוא תקף בכל הסניפים שבהם מגישים את התפריט הטבעוני…

אז אחרי שנכנסנו לחניון, מצאנו מקום חניה, התיישבנו לנו (אחרי שמצאנו מקום – להזכירכם יום שישי 12 בצהריים בערך), התברר שבסניף הספציפי הזה לא מגישים תפריט לטבעונים

קמנו, כשנדב מתחיל לנדנד שהוא רעב, נכנסתי לאתר של קפה גרג, התקשרתי לסניף השני שנמצא בקניון עיר ימים בנתניה ואישרתי שאכן יש לנו סיבה להגיע לשם.

הגענו לסניף, הקניון מלא עד אפס מקום ואנחנו נרשמים בתור להמתין עד שיתפנה מקום ישיבה.

מאחר והיינו רק שניים (אני והקוטר), תוך פחות מ- 10 דקות התפנה לנו מקום (כשבדרך עוד זכינו לטעום אייס קפה שחולק לאלה שממתינים בתור) והתיישבנו לנו במקום הפנוי – על הכורסאות. נדב התלהב, לקח את הטלפון שלי (סמסונג גלקסי S4) והתחיל לצלם מסביב.. הייתי ממש צריך להתחנן ולאיים כדי שיחזיר לי אותו ואני אוכל גם לצלם קצת (התמונות שאתם רואים פה).

הגשתי למלצרית את הקופון, היא לא ממש ידעה מה זה, אז היא ניגשה לאחראי המשמרת שמיד חזר אלי עם התפריט הטבעוני ואמר לי לבחור את המנה שנראית לי ביותר.

אני חייב לציין, שלמרות הלחץ, העומס והדוחק, המלצריות שרתו את הלקוחות בחמימות ובמקצועיות. שאפו!

מאחר והייתי עם נדב (שבכה שהוא רוצה "מנת ילדים" – שניצל וצ'יפס), בחרתי מנה שנראה לי שגם הוא יאהב, במיוחד בחום שהיה בחוץ – "סלט קיץ" המורכב מ- חסות, מלפפון, גזר, כרוב סגול ועגבניות שרי עם פקאן מסוכר, פלחי פירות ותערובת נשנושים מתוקה. מתובל בוויניגרט נענע ומוגש בתוספת לחם וטחינה.

על פניו נשמע טוב.

תוך דקות ספורות הסלט כבר היה על השולחן יחד עם השתייה שהזמנו (צלחת ענקית).

נדב הסתכל על הקערה עם התקרובת המוזרה ולא ממש הבין איך להתחיל לאכול אותה…

אני, לעומת זאת, העמסתי מלוא הצלחת ואכלתי.

היה טעים ! (לי בכל אופן) האגוזים המסוכרים היו קצת יותר מדי והוסיפו "OVER" מתיקות לסלט, שנשברה עם הלחם הטרי והטחינה, שהוגשו בצד – אלה שבהתחלה לא הבנתי מה הם עושים שם.

נדב "ברר" לעצמו את הפירות והירקות המועדפים עליו – הגזר, עגבניות השרי, התפוח והמלפפונים ואני, כמו שאמרתי קודם, פשוט אכלתי.

לבסוף לא נשאר הרבה בקערה (בעיקר בזכותי), כוסות המיץ התרוקנו להן ואנחנו נשענו לאחור והזמנו חשבון.

החשבון שהגיע היה על כל הסכום, אולם הבהרה קצרה למלצרית (אמרתי כבר שהן היו נחמדות ושרותיות?) וקיבלתי תוך שניות חשבון חדש ומתוקן.

השארתי להן טיפ יפה (מגיע להן) ויצאנו לנו להמשך "סידורים" בקניון הגדול והחדש.

קלמארי פריך וקריספי

"סבתא – אנחנו באים היום" הודענו לחמותי.

והיא, רק בריאות אני מאחל לה, נסעה עם דוד איתי לסופר שמוכר דברים לא כשרים וקנתה שקית מלאה של קלמארי מבושל.

*

מתקרבים לארוחת צהריים, אנחנו כבר במצב של מנוחה אחרי טיול ודוד איתי (שיודע מה לעשות עם אוכל) מתחיל עם החגיגה במטבח…

סינון של הקלמארים משאריות נוזלים.

מספר ביצים נטרפות יחד עם טיבול של אבקות מסוגים שונים.

ובקערה נפרדת פירורי לחם ופנקו.

 

הקלמארים עוברים, בידיו האוהבות, מקערה לקערה ומגיעים אחר כבוד אל הסיר עם השמן העמוק החם.

משם, ברגע ההזהבה, מגיעים לצלחת עם נייר סופג (לא ממש עוזר אבל שיהיה).

*

 כאשר לא נשארו הרבה קלמארים והביצים ופירורי הלחם התחילו להיגמר. איחד אותם דוד איתי והכין מהם – "קציצות קלמארי".

מזה הייתי חייב לטעום.

אז התחלקנו בקציצה אחת ואיך אומרים – חבל"ז מזמ"ז ככח"ש בזב"ז (ואתם לא רוצים את הפירוש).

*

מן הסתם לא נשאר הרבה מהמנה שהוכנה "על רגל אחת", הרי כולנו, כולל הילדים – "חולים" על קלמארי.

*

אז שיהיה בתיאבון (למי שאוכל) ולמי שלא – אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם חזה עוף (מה שקוראים בעברית – שניצל).

שלוחת איילה ונחל שמרי – טיול של שבת

יום שישי, השעה קרובה לחצות, זוגתי ואני מתכננים טיול למחר… רגע… נשמע מוכר – כבר היה לי איזה פוסט עם ההתחלה הזאת… (טיול בנחל שיח – חיפה).

אז אצלנו ימי שישי (בלילה) מוקדשים להכנות לקראת הטיולים של יום שבת.

קודם כל, החיפוש נעשה יותר נוח – למה ? כי במקום מסך של 4.8" (3S) יש לי מסך של 5" (S4) – זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה משמעותי כשאתה נמצא במיטה ושניכם מחפשים באתרים שונים את הטיול המתאים.

S3 מול S4 מתוך אתר סמסונג

*

יוהו.. מצאנו לנו טיול (או ככה חשבנו בכל אופן) – נחל שניר (החצבאני). טיול קצר, עם מים, איזה כיף. הילדים ימותו על זה.

*

יום שבת, אנחנו מתעוררים מוקדם (אבל יוצאים מהמיטה קצת לפני 9). התארגנות מהירה (הג'חנון בתנור מאתמול) ואז נשאלת השאלה המפוצצת "כמה זמן נסיעה זה עד לנחל?"… בלי להסס אני עונה "בערך שעתיים, אולי קצת פחות".

פניה של זוגתי נפלו מיד. הרי השעה היא עוד מעט 10, מה שאומר שנגיע בסביבות 12 לנחל, הילדים יהיו עייפים, רעבים ועוד ועוד…

*

מחפשים שוב –

טיול קרוב, מעגלי, מתאים למשפחות, רצוי עם מים… מחפשים ומחפשים ומוצאים נקודה קטנה, שאני בטוח שמאות אנשים עברו על פניה ופשוט לא ידעו שהיא שם – שלוחת איילה ונחל שמרי.

התמונות והסיפור באתר הבטיחו רק טוב.

*

העמסנו את הצידנית, התיקים, המצלמה והטלפון – הגיע הזמן להשוות בין מצלמה (Canon SX40 HS) למצלמה של Samsung Galaxy S4 עם הפיצ'רים המגניבים ועם 13MPixel.

*

נוסעים על כביש החוף (2), מחלף זכרון יורדים ובצומת פרדיס לוקחים שמאלה.

נסיעה של 4 ק"מ בערך (ה- WAZE מביא אותך בדיוק עד לנקודה) ופונים ימינה לכיוון הישוב עופר.

משם בכביש מפותל עם נוף מדהים (מעורר בי געגועים לאופנוע) מגיעים לחלקת אלוהים קטנה עם שולחנות ישיבה ופחי זבל שקק"ל ארגנו.

ארוחת בוקר לפני הצעידה

התיישבנו לארוחת בוקר קלה שלאחריה יצאנו לצעוד לכיוון המים.

*

אנחנו בחרנו את המסלול הקצר (2 ק"מ) – מסומן לבן-ירוק-לבן ומיד לאחר עץ התות הענק הגענו לעין איילה, שלצערנו המים שם לא ממש טובים לטבילה…

אבל הבטיחו לנו מים בהמשך אז לא ויתרנו והמשכנו לצעוד בין עצים ושיחים כשמדי פעם נגלה אלינו נוף מדהים של הים ושל המשך הר הכרמל.

היה חם. אין ספק שהיה חם ולכן גם דאגנו לשתות, והרבה. אבל נגד הלחות אין הרבה מה לעשות ואחרי קילומטר של הליכה הזיעה מעורבבת בקרם הגנה נכנסה לנדב לעין (וזה שורף) ונאלצנו לסטות מהשביל המקורי ולעלות על שביל האופניים שהוביל אותנו במהירות חזרה לרכב.

ואפילו היה זמן לרומנטיקה

עד שהגענו לרכב, ואחרי כמה עצירות קטנות כדי לשטוף את העין וללטף את הפרות), נדב כבר נרגע.

*

אז במים לא הספקנו לטבול אבל את ההבדלים בצילום ניתן לראות. התמונות עם התאריך אלו התמונות מהמצלה והתמונות ללא תאריך אלו התמונות מהגלקסי.

*

על הפיצ'רים של המצלמה אני אכתוב אולי בפוסט הבא. בינתיים – נצלו את החופש וטיילו עם הילדים. זה יעשה לכולם רק טוב.

זה מלכד את המשפחה, מרחיב את האופק של הילדים, מלמד אותם עוד קצת על הארץ שלנו ומחזק את המשפט (בלי דעות פוליטיות) "כל מקום שכף רגלנו דרכה בו – שלנו הוא".

סמסונג מובילרס

באתר הפייסבוק של סמסונג מובייל ישראל יש עמודה שנקראת סמסונג מובילרס, שווה להיכנס. אני נרשמתי ופנו אלי חזרה. יופי. עכשיו מה זה אומר בכלל ?

סמסונג מובילרס זהו פיילוט שרץ בישראל כבר מעל חודשיים ובעוד מספר מדינות. OK, אבל עדיין – מה זה אומר?

זה אומר, שכמו שעיתונאים מקבלים מכשירים להתרשמות ולביקורת, גם בלוגרים ושאר מובילי דעה באינטרנט מקבלים מכשירים (במקרה זה Samsung Galaxy S4) לתקופה של כחודש להתרשמות, לבדיקה ולביקורת. בקיצור – עוד צעצוע "לשחק" איתו.

מגניב…..

*

יום שישי, 9 בבוקר, לשקד אין קייטנה אז היא מצטרפת אלי ואנחנו מגיעים למשרדים של 'תפוז' באזור התעשייה בבני ברק.

9 וחצי,  הגיעו עוד 6 אנשים (וביניהם בחורה אחת, יש לציין) ואסף – מנהל תחום דיגיטל בסמסונג ישראל פתח את ההרצאה.

רק לציין – אסף לא קשור לחברת 'סאני'. הוא עובד של חברת סמסונג העולמית.

אז התחלנו לדבר קצת על חברת סמסונג (מי שזה לא מעניין אותו יכול מיד לעבור לפסקה הבאה) –

סמסונג הוקמה בשנת 1969 כחברת אלקטרוניקה קטנה ונכון לשנת 2012 היא הכניסה 188 מיליארד דולר.

כיום יש לחברה נציגויות ב- 79 מדינות, 218 מרכזי פיתוח (3 מהם בארץ) והיא מעסיקה כ- 236,000 עובדים ברחבי העולם.

SAMSUNG מאמינה במקסום של מחזור והחזון שלה הוא Hope for the children ותרומה לחברה עולמית טובה יותר על ידי פיתוח מוצרים נוחים ונעימים יותר.

בין השאר, מסייעת החברה לילדים בכל העולם על ידי בניית כיתות דיגיטליות (חכמות), בהן לכל תלמיד יש טאבלט והמורה עובד/ת עם לוח חכם.

גם בארץ ישנן כבר מספר כיתות כאלו.

*

זהו. עד כאן סקירה מהירה על החברה.

עכשיו למטרה שלשמה התכנסנו – קבלת מכשיר Galaxy S4… (אני מנגב את הריר)

 

עברנו הרצאה קטנה על האפשרויות החדשות והמיוחדות של המכשירים – גלילה ללא נגיעה, עצירת סרט כשהמכשיר מזהה שאני מסיט את המבט, גלילה ע"י מבט, שלט IR ועוד כמה תכונות שאני מקווה שיצא לי לעבוד איתן בהמשך.

קיבלנו את המכשירים (בהשאלה לחודש), חתמנו על הטפסים וקדימה לעבודה.

*

הגעתי הביתה שמח וטוב לב, הוצאתי את כרטיס המיקרו-סים מהטלפון שלי (Galaxy S3) והכנסתי אותו לטלפון שישב לו בנחת בקופסא… אופס… המכשיר לא מזהה את הסים.

מוציא, מכניס, מנסה מיקרו-סים של חבר – שום דבר.

מאחר והמכשירים הללו היו אצל עיתונאים ושאר בודקים ונסיינים (קיבלנו מכשירים המיועדים לבודקים) שטיפלו בו בידיים, אהמ.. איך לומר – לא ממש אוהבות, נפגעו המגעים (או משהו כזה) – כנראה מישהו ניסה בכח להכניס את הסים הפוך… אני לא מאמין שבמכשיר חדש זה יכול לקרות. מייל לאסף, יום ראשון על הבוקר הוא מתייצב אצלי עם מכשיר אחר – בדקנו אותו והכל תקין.

רישום הגדרות מהיר, הכנסת חשבון הגוגל, הפייסבוק ושאר אפליקציות הדורשות רישום (שהרי אי אפשר בלעדיהן) והטלפון עובד והחל מיום ראשון – אני עסוק בהורדות ובדיקת היכולות שלו…

את מה שיקרה הלאה, אם הוא יעמוד או לא יעמוד בעומסים – נראה בהמשך.

נדב מאסטר שף

מדי שבוע, יום חמישי בערב, מכינה זוגתי שתחיה לחמניות קטנות לקראת שבת.

מדי שבוע אני מסתכל עליה ואומר לעצמי – הפעם אני חייב לצלם ולהעלות את המתכון… וכל פעם צץ לו משהו חדש שמונע ממני לעשות את זה.

והנה… בעת ביקור לא מתוכנן, ביום חמישי בבוקר, קיבלתי לידי 2 חבילות של קילו כל אחת של קמח מסדרת "מאסטר שף" מבית mana לניסוי וטעימה (אפילו עם מתכון לפוקצ'ה מאחור).

אני קיבלתי את הקמח הלבן (מחיר מומלץ – 7.99 ש"ח), כאשר בסדרה קיים גם קמח תופח (מחיר מומלץ – 8.99 ש"ח).

הקמח כשר בהשגחת בד"ץ חוג חתם סופר בני ברק.

*

ולי יש הרי מאסטר-שף קטן בבית – נדב, והיום זה היום של הלחמניות… אז אצתי רצתי עם הקמח ונתתי אותו אחר כבוד לבשלנית שלי, הקטן כבר הביא כיסא כדי להגיע לשיש – והתחלנו לעבוד. כלומר – אישתי אמרה לנדב מה ואיך לעשות ואני צילמתי ורשמתי…

*

אז המתכון ללחמניות (מעולות) לקראת שבת :

*

המצרכים :

1 ק"ג קמח (במקרה זה של מאסטר שף).

2 כפיות שמרים יבשים.

6-7 כפות סוכר.

2-2.5 כוסות מים חמים (תלוי בקמח).

¾ כוס שמן.

כפית מלח.

זה הכל. עכשיו – מה עושים עם כל החומרים –

מערבבים את הקמח עם השמרים.

מוסיפים את הסוכר ומערבבים.

מוסיפים את המים ולשים עד לקבלת בצק מגובש (במערבל – זה יותר מהר ונוח).

מוסיפים את השמן ואת המלח ולשים (במערבל) עד לקבלת בצק רך.

*

מכסים בניילון נצמד לפרק זמן של שעתיים מינימום ורואים איך הבצק תופח לו לאיטו – אפשר גם יותר, וכל המרבה הרי זה משובח (אצלנו הבצק נשאר כל הלילה).

מייצרים חלות קטנות או גדולות כיד הדמיון החופשי ומתפיחים חצי שעה במקום חם (אם הבצק קצת דביק ניתן לקמח את הידיים).

מברישים עם ביצה טרופה (בשביל הברק בעיקר) ומוסיפים שומשום/קצח/שומשום שחור/פרג או כלום

ומכניסים לתנור ל- 25-30 דקות (תלוי בסוג התנור) לטמפרטורה של °180 .

*

בתיאבון – זהירות – חם !