אבא ואמא יושבים על קוצים


כשהשכן מקומה שש מתחיל את הבית לשפץ,
אבא ממש מתרגז ואומר שהוא "עוד שנייה מתפוצץ!"
"אבא, רק בלונים מתפוצצים, ואתה בכלל לא בלון!
אני רוצה שתישאר אבא, ולא תעוף לי מהחלון."
מזל שאמא מסבירה מהר ומרגיעה אותי מיד:
"כשמישהו עומד להתפוצץ – כנראה הוא כועס במיוחד."

להמשיך לקרוא

בת שבע לבני שמונה בארבעה מימדים


יום שבת חורפי עם מזג אויר אביבי, שקד ואני נוסעים לנו למרכז סוזן דלל לראות הופעה של אחת הלהקות הבכירות פה בארץ (אם לא ה…) – להקת בת שבע במופע שמיועד לילדים (ועל זה נתווכח בהמשך) – 'כמויות'. להמשיך לקרוא

בום בום פאק פאק


 

*

אוי, אליאס, אליאס - פרסומת

פרסום לקברט

*

פק פק? בום בום?
צ'יק ציק פק פק הופ הופ?
פק פק הופ הופ בום בום?
צ'קי צ'קי?
צ'יקי צ'קי פוצי פוצי בובה בובה קוץ קוץ דיגי דיגי צ'יק צ'יק פק פק?
בובה בובה הופה הופה קיצי קיצי?
הופלה הופלה צ'יקי צ'קי?
בובה בובה גילי גילי הופלה הופלה בום בום פק פק דיגי דיגי צ'יקי צ'יקי קיצי קיצי הופלה הופלה? קוץ קוץ בולי בולי טח טח טח בום בום בום קצלה פצלה צינגלה מינגלה פוצי פוצי? טיק טיק טיק צ'יק צ'יק צ'יק קצלה פצלה פק פק פצה מצה מני מני דיגי דיגי הופלה הופלה בובה בובה קוץ קוץ טח טח טח בום טרח?
הם הם, פיש פיש? נומי נומי
(הג'יגולו מקונגו, חנוך לוין)

להמשיך לקרוא

דינה אור–בלי בושה


הוזמנתי "לעוד" הופעת סטנד-אפ.

עוד פעם מישהו שלא יפסיק לקלל וחושב שזה מצחיק ? עוד פעם מישהו שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ?

אז זהו – שלא !!!

דינה אור במופע החדש "בלי בושה".

דינה אור צוחקת על כל דבר ועל כולם. היא לא משאירה שום דבר "קדוש". היא דורסת הכל ובהומור וברמה גבוהה שלא נראתה כבר הרבה זמן במחוזותינו. הומור שנון ומתוחכם. גם כשהיא מדברת על "זה" היא עושה את זה בצורה חכמה ושנונה.

*

אבל לפני שנקדים את המאוחר – נתחיל מההתחלה…

הגענו לבית ציוני אמריקה "על הדקה" כמו שנאמר ונכנסנו לאולם הקטן.

על הבמה עלה מישהו שברור שהוא לא דינה (אלא אם כן גדל לה "זה" מתי שהוא), הציג את עצמו בתור אודי רייס ופצח בשני שירים (באנגלית) "לחימום האווירה". היה נחמד אך לא ממש ברור.

מאוחר יותר התברר שהוא בן זוגה (הנוכחי) של דינה אור.

כמו שאמרתי, דינה נותנת מופע אחר – היא לא "יורדת" על הקהל, אלא מנהלת איתו דיון ער.

כמובן שמי ש- "סובל" אלה בעיקר אלה שיושבים בשורות הראשונות, אבל השנינות שבה היא צוחקת עם הקהל שלה, גורם לפעמים לקהל מסביב לצחוק ולמושא הצחוק לוקח כמה שניות עד שהוא מבין מה קרה פה… וגם הוא מצטרף לצחוק (אלא אם כן הוא נשלח על ידי אמא שלה…).

*

כבר בתחילת המופע דינה שואלת את הקהל אם הוא חושב שיש לו חיים טובים. בד"כ התגובות חיוביות… ואז היא "מבטיחה" שבסיום ההופעה היא תוכיח שהחיים הם ממש לא נהדרים !

בכלל, לא מרגישים שהתחילה איזו שהיא הופעה, כיוון שנראה כאילו היא מפלרטטת עם הקהל, אנחנו לא הפסקנו לצחוק, אבל היא לא עמדה וסיפרה בדיחות כמו בדרנים / קומיקאים אחרים.

אחרי חצי שעה של "משחק מקדים" (מילים שלה – לא שלי) היא מודיעה שהיא רוצה להתחיל בהופעה, ואז ממשיכים הפלירטים על הקהל…

האמת היא שאחרי רבע שעה כבר התחילו לכאוב לי הלחיים מרוב צחוק.

*

דינה צוחקת על הכל (בעיקר על עצמה) –

על הרקע הרומני שלה, על שוטרים, על נהיגת נשים (והיא בראש), על דיאטה, על ג. יפית ושרה נתניהו, על גרושות… ועל מה לא.

* היא באה מבית רומני. הבית היה כל כך נקי שכלי הניקוי עמדו בתור חפצי נוי על המדף…

* בת כמה היא ? תנחש…

גם סקס נכנס לו פה ושם, אבל כמו שאמרתי – ברמה גבוהה.

* הדיאטה הכי טובה לאישה היא במיטה – שם היא מייצרת את ההתנגדות הכי גבוהה….

נראה לי שסיימנו עם הספוילרים. אם תרצו לצחוק עוד – תלכו למופע. מומלץ ביותר !

*

יצאנו משם צחוקים (עם לחיים כואבות), דמעות בעיניים ואולי גם גישה אחרת לראות דברים בחיים…

(רמז – חה חה).

איילת הלר – לא סופרת… אז מה כן ?


יום הולדת לארצות הברית.. יו הו… זיקוקים ודגלים מתנופפים… כולם שמחים ומאושרים… ה- 4th of July… אז מה ?! לא ממש מזיז לי וגם לא באתי לדבר על זה.

באתי לדבר על מישהי שפגשתי, מאד מיוחדת, יש לה הרבה תארים ותעסוקות (אולי יגיע בהמשך) אבל בואו נתחיל מהתחלה…

*

שבועיים לפני (המסך עכשיו מקבל גלים ואנחנו חוזרים אחורה בזמן).

אני מקבל מייל שמזמין אותי לאירוע בלוגרים עם ילדיהם (?!) למפגש עם סופרת – איילת הלר… מישהו שמע עליה ? אז זהו שאני לא. מאחר וההזמנה היתה מאחי הגדול, ידעתי שרע זה בטח שלא יכול להיות אז קודם כל אישרתי ששקד ואני מגיעים.

עכשיו התחלתי לחפש באינטרנט מי זאת אותה סופרת עלומה – איילת הלר.

חיפוש ראשוני בגוגל העלה כל מיני בלוגים שכתבו עליה. פחות מעניין אותי. אני רוצה לדעת מי הסופרת הזאת (סופרת ילדים) ומה היא כתבה!

אז חיפשתי קצת יותר לעומק ומצאתי אותה בפייסבוק.

אמרתי לעצמי שאני לא יכול להגיע למפגש עם סופר כלשהוא כשאני בור לגמרי. הזמנתי (בתשלום) שני ספרים שלה : "שמרשפות" ו- "מה שקרה באמת". קראתי את שניהם (אולי אני אכתוב עליהם פוסט מתי שהוא) והחלטתי שהספר השני לא ממש מתאים לגיל 8… אולי לגיל 12-13 (ואפילו יותר מבוגר קצת), אבל הספר "שמרשפות" משעשע (מנוקד) והחלטתי לתת לשקד לקרוא אותו.

הספר מכיל 50 עמודים, באותיות גדולות ומנוקדות, עם מעט משפטים בכל עמוד וציורים מקסימים.

שקד ממש "בלעה" את הספר. מדי פעם היו מלים שהיא לא הבינה, או הקשר של משפטים ואני יותר משמחתי לעזור לה לפרש.

שמרשפות

שמרשפות

*

נחזור ליום חמישי, 4 ביולי.

השעה קרובה ל- 7 בערב ושקד ואני נוסעים לישוב קרוב, שם מתגוררת איילת הלר.

הגענו כמעט ראשונים. על הדשא היו מחצלות ופופים ומסביב כסאות.

אני חושב שסך הכל הגיעו בערך 6 בלוגריות ובלוגרים והרבה ילדים.

יושבים בצוותא

יושבים בצוותא

*

ועכשיו… ששש… שקט, מתחילים –

איילת הציגה את עצמה וישר אמרה שהיא "לא סופרת ילדים" (סופרת מהמובן של מחברת ספרי ילדים…).

היא הציגה כמה ספרי ילדים שהיא כתבה – התחילה עם "שמרשפות", שאנחנו מכירים, המשיכה עם "גם דגים דוהים" (http://www.gamdagim.co.il/) שכתבה יחד עם יפעת לביא בשנת 2009 (הספר תורגם גם לאנגלית ולערבית) ומדבר על בריאות וחולי (דג קטן ששט לו לשונית אחרת כדי להבריא) ואז היא הוציאה ספר שנקרא "אבא לא ! מצחיק" והתחילה להקריא לנו (גם לילדים וגם להורים) ממנו – לא את הכל – רק עד הקטע שאבא… (התרעת ספוילר…)

את האיורים לספר הזה איירה בתה – נעה, שהיתה אז בת 14…

בגדול, הספר מדבר על הקשר שבין אב לביתו. זה ממש בגדול – יותר ספציפי – צריך לקרוא…

אבא לא ! מצחיק :(

אבא לא ! מצחיק 😦

*

מעבר לכך, איילת הסבירה לנו על תהליך הכנת הספר, בחירת הסיפור המתאים, עריכה, חלוקת העמודים, איות, ניקוד, איור וסוגי מאיירים, היא הסבירה לנו מה זה "פורזץ" (חפשו בגוגל), הגהה סופית ושליחה לכריכה.

*

הילדים ישבו מרותקים ונראה לי שכך גם אנחנו.

*

איילת הלר

איילת הלר

איילת מאמינה שמי שיש לו חלום – יכול להגשים אותו.

היא בכלל לא מגדירה את עצמה כסופרת ילדים. היא בסך הכל מנסה להעביר מסר (גם לילדים וגם להורים) באמצעות הכתיבה. היא כותבת מהמקום של "להגיד משהו".

*

במקצועה היא בכלל יועצת חינוכית. היא יועצת לגני ילדים, בתי ספר, היא יועצת ליועצות, היא מרצה בפני רופאים, פסיכיאטרים.

בספרים שלה קיימים הרבה רבדים וכל אחד מתחבר לספר בצורה שונה. ברם אולם, בכל קריאה ניתן לגלות בספר משהו שונה, זווית אחרת של ראיה על אותה נקודה וזה היפה בספרים שלה.

אז אתם מוזמנים להיכנס לחנות הספרים של איילת בפייסבוק או פשוט לחפש אותה באינטרנט http://www.hebpsy.net/showprofile.asp?id=31787.

אנחנו נהנינו.

אבא אל תשיר – ביקורת ספר


איך אני יודע אם ספר ילדים הוא טוב ? (מבחינתי בכל אופן)

הוא צריך לעמוד בשלושה מבחנים :

המבחן הראשון זה מבחן הקריאה שלי – לבדוק שהוא מעניין, שהשפה לא בוטה, שהמילים מובנות והציורים נחמדים.

המבחן השני זה מבחן הקריאה של שקד, בתי הבכורה. היא בת 7 (וחצי) ואם היא אומרת שהספר נחמד לה ובמיוחד אם היא רוצה לקרוא אותו שוב – עבר!

המבחן השלישי זה מבחן נדב… זה המבחן הקשה מכולם. במבחן זה אני צריך להקריא לנדב את הספר, להיכנס לתוך הדמויות ולהציג את הסיפור.

אחרי שהספר עבר את שלושת המבחנים – אני יכול בלב שקט להמליץ עליו.

ככה זה עם הספר 'אבא אל תשיר' בהוצאת אוריון מאת גיל קלינרט.

קראתי אותו בגרסה המקוונת שלו במהלך שיטוטיי באינטרנט – והגעתי אליו בטעות. מיד התאהבתי – יכולתי בקלות להזדהות עם האבא…

הזמנתי אותו באינטרנט ונתתי לשקד לקרוא. שמעתי את הצחוק שלה בזמן שקילחתי את נדב (יופי – עבר את המבחן השני).

כשבאתי להקריא אותו לנדב בפעם הראשונה – אישתי הפסיקה אותי באמצע כי "שרתי" חזק מדי… (נכנסתי לדמות).

אבל הוא עבר גם את המבחן השלישי.

אבא קם בבוקר, מותח זרועותיו ופוצח בשיר…

ככה מתחיל הספר, עם האיורים המשעשעים של יעל קמחי אוראל.

כל השכונה כבר מתלוננת על אבא, ששר במקלחת, בשירותים, בארוחת הבוקר ואיפה לא, בעצם…

השכנים טרוטי עיניים ולא מפסיקים להתלונן על השירה. שירה ? יותר נכון להגיד קולות רמים שבוקעים מגרונו של אבא בזיופים אדירים.

גם בדרך לגן אבא לא מפסיק לשיר והקטן צריך לסתום את האוזניים מהשירה הנוראה של אבא. הוא גם מתחנן לאבא שיפסיק לשיר, אבל אבא בשלו.

ואז… מגיעים לגן, ואבא מפסיק לשיר…

את ההמשך תצטרכו לגלות בעצמכם (שלא תקראו לי ספוילר בטעות).

מומלץ לילדים (וגם למבוגרים).

חה חה חה


חי חי חי וחה חה חה. מה מביא חמישה אנשים מבוגרים, שלא הכירו אחד את השני עד לאותו רגע, להרשות לעצמם להתגלגל על הרצפה ולצחוק כמעט עד לצאת נשמתם ?

קוראים לזה 'יוגה צחוק'.

כשקיבלתי את ההזמנה, אמרתי למורה – יעל וינר-הרפז, "מה אני צריך את זה? אני בן-אדם רציני. אני לא יכול לעמוד ולצחוק סתם ככה".

יעל לא הסכימה איתי וכך מצאתי את עצמי בסטודיו, שנמצא בביתה שבכרכור.

אז התחלנו את הערב בסקירה על תולדות היוגה צחוק – החל מנורמן קאזנס, מחבר הספר 'הראש הוא המרפא', דרך ד"ר קטריה מדאן – רופא ששילב, יחד עם אישתו, את הריפוי דרך צחוק יחד עם יוגה ועד לאתיופי בלאצ'ו גירמי שמחזיק בשיא העולם בצחוק (3 שעות ו- 6 דקות).

עמדנו וצחקנו, גם אם זה צחוק מאולץ, גם אם זה חיוך של מתיחת הלחיים לצדדים וגם אם זה צחוק שבא מהבטן.

אחרי כל תרגיל עשינו תרגילי שחרור והרפיה.

יוגה צחוק בנויה משילוב של תרגילי נשימה  (יוגה) יחד עם צחוק (מאולץ או משוחרר) שמשחרר סרוטנין במוח וגורם להרגשה טובה.
המוח לא מבדיל בין צחוק מאולץ לצחוק מתגלגל שבא מהבטן. בשבילו אחד הם, ושחרור הסרוטנין נעשה בכל צחוק וצחוק.

ביוגה צחוק אנחנו לוקחים את השליליות שלנו, מעמידים אותה עירומה מולנו ומול כולם ופשוט צוחקים עליה – על המינוס בבנק, על העיניים הפוזלות, על הגיבנת או על כל דבר אחר, שבמצב אחר היה מעכיר את מצב רוחנו, ולשם מכניסים את החיובי.

יעל מאמינה שלכל בעיה נמצא פתרון, הכל שאלה של איך פרספקטיבה ותפיסה.

אז עומדים וצוחקים, יושבים וצוחקים ושוכבים וצוחקים. האמת – גם לספקן כמוני זה עשה משהו.

היה איזה שהוא שחרור אחרי שעתיים של צחוק. בקבוצה קטנה זה נורא אינטימי ומרגישים חיבור לצוחקים האחרים. בקבוצה גדולה הצחוק הוא פשוט מדבק ופועל בשיטת "העדר" – אחד מתחיל והשאר מצטרפים ונעלמים בתוך הקבוצה.

כיף.

מומלץ לנסות.

יעל וינר הרפז – 052-8700238

yaelviner@bezeqint.net

אבא קרחת – ביקורת ספר


בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה הולכת וגדלה של קרחות.

קרחות מכל מיני גדלים וצבעים. אנשים שמנים ואנשים רזים. כאלה שעובדים בעבודת כפיים וכאלה שיושבים במשרד (וכאלה שלא עובדים בכלל)…

אבל איך הילד מקבל את ההתקרחות של אבא שלו – אבא שאמור להוות דמות גברית לחיקוי.

בספר 'אבא קרחת' של אלון חדד (ספר הילדים הראשון שלו) – מובאת ההתמודדות בצורה הומוריסטית, ויכולתי לשמוע את צחוקה של שקד (בת ה- 7) כשהיא קראה את הסיפור לפני השינה.

האיורים של רעיה גוב מקסימים ומשעשעים ומתמזגים עם הכתיבה.

כששאלתי אותה איך הספר, ענתה לי שהוא מאד מצחיק.

לי באופן אישי אין קרחת, אבל בתור אחד שהלך תקופה לא קצרה עם קצוץ עד כדי מילימטר, אני יכול להזדהות.

הילדים מנסים לגדל לאבא שערות מכל מיני צורות וצבעים בכל מיני צורות שונות ומשונות. וכשה לא מצליח – הם מנסים משהו חדש – שיער בהתאם לסוגי אוכל – פסטה מסולסלת עושה לו תלתלים בלונדיניים – ואני לא אמשיך לספר לכם מה עוד הוא אוכל, כדי לא לקלקל לכם את ההנאה.

בסופו של דבר… מתברר שהמראה הטבעי הוא המראה הכי הכי יפה, אבל אז צצה בעיה חדשה…

איזו בעיה ? תקראו ותגלו 🙂