חדרים של אהבה (מומלץ מגיל 18 ומעלה)

'זונה', 'השופט בן זונה', 'זונה בת זונה', 'פרוצה'… לא… אין לי טורט ולא "סתם" קפצו לי קללות לראש ומשם לקולמוס.

כמה פעמים קראתם למישהו 'זונה' כמילת גנאי ? חשבתם פעם מה עומד מאחורי המילה המילה ? השתמשתם פעם בשירותיה של זונה / נערת ליווי / מארחת / כל כינוי אחר ?

סילביה / רם אורן – ביקורת קריאה

האמת היא שאני לא מחסידי רם אורן.

מודה ומתוודה שאם נופל לידי ספר שלו אני מעדיף שלא לקרוא אותו, או אם כבר אני קורא – זה אך ורק בשביל להעביר את הזמן.

הגיע לידי הספר 'סילביה – חייה ומותה של סוכנת מוסד', שנכתב ע"י רם אורן בהשתתפות מוטי כפיר, שהיה מפקד בית הספר למבצעים של ה 'מוסד'.

הספר מתאר את חייה של סילביה רפאל – צעירה חצי יהודייה (אביה יהודי ואימה מעולם לא התגיירה), ילידת 1937, שעלתה מתוך ציונות לארץ בשנת 63' והתגייסה לשורות ה 'מוסד' בגיל 27.

הספר מתאר במקביל את חייה שלה ואת אויבה המר (ואויבה של מדינת ישראל) עלי חסן סלאמה, המכונה 'הנסיך האדום', שהיה בכיר בארגון ה- 'פת"ח' וממקימי 'ספטמבר השחור', ואבי אירוע החטיפה והרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן.

בספר מתוארים חייהם של סילביה ושל עלי, כשהם מתחמקים ורודפים אחד מן השניה.

*

סילביה קיבלה זהות שאולה של צלמת עיתונות אנטי-ציונית קנדית בשם פטרישיה רוקסברג וביצעה עשרות פעולות ברחבי אירופה ובמדינות ערב.

בעקבות רצח 11 הספורטאים במינכן, נפתח מבצע 'זעם האל' ובו, באישור ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, נרדפו וחוסלו אחד אחרי השני מבצעי ומתכנני הפיגוע, חברי 'ספטמבר השחור'.

שיאו של המרדף (ושל הספר) הוא ב- 21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר בנורבגיה, שם נרצח, עקב טעות בזיהוי, אזרח נורבגי ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי. משטרת נורבגיה עצרה את חברי החוליה והם נידונו לעונשי מאסר כבדים.

*

סילביה נפטרה בשנת 2005, בגיל 67 מלוקמיה בדרום אפריקה, שם גרה עם בעלה הנורבגי. היא קבורה בבית העלמין של קיבוץ רמת הכובש ועל מצבתה חרוט "אהבתי את ארצי בכל מאודי ובבוא יומי אל עפרה תשיבוני…" ולידו סמל ה- 'מוסד'.

*

הסיפור מעניין. מרתק אפילו. אבל לצערי, במקרה זה הסופר עושה לו עוול. הספר יצא בשנת 2010 אבל נדמה כאילו הוא נכתב בשנות ה- 70'. הכתיבה לא סוחפת ולפעמים אף משעממת.

אין ספק שנעשתה כאן עבודה מאומצת של איסוף נתונים גם על ה- 'מוסד', גם על סילביה רפאל וגם על אירגוני הטרור- ה- 'פת"ח' ו- 'ספטמבר השחור' ועל אנשיהם ובעיקר על הבכירים שבהם.

*

הספר מומלץ למי שמעוניין לקרוא ספר הסטוריה מעורב בסיפור אישי נוגע ללב של אחת הלוחמות המנוסות של ארגון הביון של מדינת ישראל.

אולם לחובבי רם אורן הספר יהווה, לטעמי, אכזבה.

תהודת זהות – ביקורת קריאה

אני מודה ומתוודה שלצערי לא יוצא לי לקרוא ספרים בכמות שאני רוצה, אז בפעמים הבודדות שמזדמן לי ספר לידיים, אני מאד מקווה שזה יהיה ספר טוב – ולא משנה אם זה ספר מתח, מד"ב או סתם סיפור עלילתי.

אבא שלי לעומת זאת, 'בולע' ספרים – בעיקר בלילה כשאמא שלי הולכת לישון.

*

יצא לי לקרוא את הספר 'תהודת זהות' מאת שמואל אוסמן, בהוצאת 'רימונים'.

הכתיבה עצמה של העלילה גרמה לי להישאר ער ולסיים את הספר. הסיפור עצמו – זה כבר משהו אחר… אחרי 100 עמודים בערך (מתוך כ-250) כבר גיליתי מי הרוצח, הבנתי את השתלשלות העניינים (את רובה בכל אופן) והבנתי מי עומד מאחורי רוב הדמויות, כך שלקראת סוף הספר, כשהמסך עולה מעל אותן דמויות לא ממש הייתי מופתע.

העלילה מתרחשת במהירות מסחררת וקופצת מדמות לדמות מבלי לתת לקורא לעכל את מה שקרה בפרק הקודם.

בגדול – מסופר בגוף ראשון על בחור, לא כל כך מוצלח, שנמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון עם האישה הלא נכונה…

ראש משפחת פשע סדיסט, אישתו שבוגדת בו עם אחד הקורבנות והבן שלו שחי בצילו כל השנים.

זונה שברחה ונתפסה אחרי שלוש שנים, חברה טובה שמנסה להציל אותה וחוקרת פרטית שמתבלבלת בין המציאות לבין מה שחוקר משטרה מנסה 'להאכיל אותה'…

דינם של בוגדים הוא לא מוות, כי אם סבל – לראות את כל משפחתם נרצחת לנגד עיניהם בעוד הם נשארים בחיים…

הבנתם ?

גם אני לא…

הרבה דם, יריות (כמות בלתי הגיונית של כדורים 'עקרים') וכאב יש בספר

לצערי, הפעם אני לא יכול להמליץ על הספר, הוא כתוב בצורה מבולבלת ומבלבלת ובזבזתי שעתיים וחצי בקריאתו לשווא.

אולם – כפי שכתבתי בהתחלה – הכתיבה עצמה גורמת לקורא להישאר דבוק לספר ולהמשיך ולקרוא.

קריאה נעימה.

נקמת הסיירת – דורון מאירי – ביקורת קריאה

המשפחה היא מעל לכל.. נכון ?!

וצוות ביחידה מובחרת גם מפתח לעצמו דינמיקה משפחתית, אז מה קורה כשמלחמה בין שני ארגוני פשיעה גובה את חייהם של אישה ותינוק של אחד מחברי הצוות ?

*

בספר 'נקמת הסיירת' של הסופר דורון מאירי, מגולל סיפורו של גיא, ששירת ביחידת מילואים של חבר'ה "שרוטים בראש" – כאלה שעושים דברים "מחוץ לקופסה".

גיא, גיבור הספר, עוזב את היחידה והופך להיות כתב לענייני משטרה בעיתון.

יחד איתו עוזבים שני חברים טובים – אחד מוצא את עצמו צלף ביחידה למבצעים מיוחדים (הימ"מ) של המשטרה, והשני  מנהל את המחלבה המשפחתית.

לאט לאט רואים איך הסיפור קורם עור וגידים והעלילה מסתבכת כאשר מספר סיפורים מסופרים במקביל – שלושת החברים, שני ארגוני פשע, השר לבטחון פנים וצמרת המשטרה. כולם מגיעים בסוף לאיחוד… בכותל המערבי.

*

מגב הספר :

המלחמה הפרועה בין שני ארגוני הפשע הגדולים בישראל מחריפה, ואזרחים חפים מפשע נהרגים פעם אחר פעם במהלך חיסולי חשבונות בין עבריינים חסרי מצפון. שר נחוש לבטחון פנים מחליט לשים קץ לבריונות ברחובות, ורותם למשימה מפכ"ל משטרה אפור והססן.

ללא ידיעתם, מסייע להם כוח נוסף, מיומן וקטלני: לאחר שארגון פשיעה רוצח בטעות את משפחתו של לוחם סיירת לשעבר – הוא מגייס את חבריו ויוצא למסע נקמה חסר פשרות.

בתוך כל המהומה נקרעת קצינת המשטרה הנאה, שהיא גם ביתו של השר לבטחון פנים, בין מחויבותיה לחוק לבין אהבתה לאחד הנוקמים.

*

דורון מאירי היה במשך 12 שנה כתב ארצי לענייני משטרה בעיתונים "חדשות", "מעריב" ו-"ידיעות אחרונות" – עיתון שבו הוא משמש עתה כעורך.

בעברו שימש כמדריך קרב מגע בוינגייט.

*

ישבתי וקראתי את הספר, בן למעלה מ- 400 העמודים, בנשימה עצורה.

הספר, בהוצאת ספריית מעריב, ריתק אותי אליו ולעלילה המתפתחת שבו ונדהמתי כל פעם מחדש לראות איך הסיפורים משתלבים אחד עם השני.

צרות בגן עדן

—

בנגקוק – יש הסוברים שזהו גן עדן עלי אדמות.

אבל מה קורה כשבתוך גן העדן הזה, ילדה מבית טוב, שיש לה הכל, נעלמת פתאום עם מעל 20 קילו הרואין.

דותן נאור, חוקר פרטי, יוצא יחידת המסתערבים ושירות הביטחון, יחסיו עם זוגתו ושותפו העסקי במצב רעוע (אם לא לומר – מתפרק)…

דווקא הוא יוצא לחפש אותה.

בדרך הוא חושף את הקורא לכל מה שמתרחש מתחת לתאילנד של התיירים – הפשע, הלכלוך והזוהמה, הזונות (זכרים ונקבות), הסמים, הסאטלות, התרמילאים הישראלים שבאים להתפרק ולכבוש את העולם, הנזירים הבודהיסטים… ואיך לא – גם עברו רודף אותו… הוא מוציא אותנו מהרחובות הראשיים של העיר שלא עוצרת לרגע ומכניס אותנו לסמטאות – איפה שמתרחשים הדברים האמיתיים. הוא מפגיש אותנו עם שוטרים מושחתים וישראלים שיש להם עיניים גדולות וכיס קטן…

וגם קצת אהבה… בתוך כל הכאוס הזה, בתוך כל הזוהמה האנושית, בין הנרקומנים והזונות, הוא מוצא מישהי מיוחדת…

(לא נהרוס לכם, נכון ?)

הוא מטייל לאורכה ולרוחבה של בנגקוק בחיפוש אחר הנערה, כאשר בכל מקום מזהירים אותו להפסיק ולחזור לארץ. הוא בעיקשות ממשיך וחושף עוד ועוד צד באישיותו המורכבת ומחבר אותה אל העיר הזאת.

—

זהו ספרו השניים עשר של הסופר יגאל צור (יליד 1955), שדרן טלויזיה ומדריך טיולים. שמלחמת יום הכיפורים השאירה בו חותם, ואף היוותה רקע לכמה מספריו הראשונים.

הוא עבר את המזרח הרחוק – סין, טיבט, תאילנד ועוד, תוך שהוא מצלם ללא הפסקה ומוציא מדריכי טיולים (מדריך למטייל בהודו, מדריך למטייל בסין ועוד…)

הספר יצא בשנת 2011 בהוצאת זמורה ביתן.

קיבלתי את הספר וכבר באותו ערב סיימתי אותו. לא יכולתי להניח אותו מהידיים. כל רגע הרגשתי שעומד לקרות משהו – ואכן, יגאל צור לא איכזב. המתח והאקשן זורמים ללא הפסקה, באותה המהירות שבה נעשות עיסקאות מפוקפקות בסמטאות בנגקוק.

מומלץ ביותר.