חיות וחיוכים (או בכי)…


פרידה זה תמיד דבר קשה. לא משנה אם נפרדים מחבר, מהורה או אפילו מחיית מחמד אהובה.

לפני מספר חודשים, לאחר הפצרות רבות מהילדים, קנינו זוג ארנבים – 'שלג' ו 'שווא-נע'.שקד ונדב

בהתחלה הכל היה נחמד. הארנבים היו קטנים (קנינו אותם גורים), היה כלוב בתוך הבית, החלפנו להם את המצע, נתנו להם אוכל ומים והילדים ממש אהבו אותם.

עבר הזמן והטבע עושה את שלו… אהמ… ארנבים – אתם יודעים… ו 'שווא-נע' נכנסה להריון ראשון…

התחיל להיות קצת צפוף בכלוב. אז קנינו כלוב יותר גדול (עוד הוצאות). 'שווא-נע' ו 'שלג' הגיעו למשקל של שני קילו בערך וכבר היה פחות נחמד להחזיק אותם… הוצאנו את הכלובים החוצה (למקום מוגן) וכמות האוכל שקנינו התחילה לגדול וכמות המצע גדלה גם… שק של 20 ק"ג מזון עולה בערך 200 ש"ח…

הילדים כבר פחות ופחות הוציאו אותם ופחות נתנו להם אוכל ומים. בינתיים שגר שני כבר יצא לאוויר העולם והתחלתי לפרסם בפייסבוק ובין חברים על מסירת גורי ארנבים. כמות המסירות היתה מזערית יחסית ושגר שלישי כבר הגיע.

התחלנו לחפש בית חם לארנבים ודיברנו עם פינות ליטוף שונות ופינות חי. לא יצא מזה משהו.

ואז, דרך חברים, שמעתי על ענבר.

ענבר היא משקמת כלבים ויש לה בבית בערך 14 כלבים (פלוס מינוס) ועוד מספר בעלי חיים פה ושם וגרה בפרדס חנה.

סיכמנו ביננו שאנחנו מעבירים את הארנבים אליה.

ניקינו את הכלוב הקטן, העברנו את כל הארנבים אליו והשארנו אצלנו שתי נקבות – את 'לבנה' ואת 'חומי' (אמור להיות 'חומה' אבל היא קיבלה את השם לפני שידענו שזאת נקבה).

צפוף בכלוב הקטן

כשנדב ראה את הכלוב יוצא מהבית הוא ממש "נאחז בקרנות המזבח" – הוא החזיק את הכלוב ועם דמעות בעיניים הוא התחנן שנשאיר את הארנבים אצלנו.

ניסינו להסביר לו שזה יקר, שזה מלוכלך, שאין לנו מקום בשבילם כבר, אבל שום דבר לא עזר. לא עזר גם שנסינו להגיד לו שהשארנו שתי ארנבות אצלנו… הוא רצה "לפחות את 'שלג' ו'שווא-נע'"… באמת שניסינו להסביר לו ש 'שווא-נע' שוב בהריון – שום דבר לא עזר. הוא לא הסכים להיפרד מהארנבים…

לאחר מו"מ שארך כמעט שעה הוא השתכנע ללכת ולבדוק מה שלום הארנבות שנשארו ושקד ואני העמסנו את הכלוב ונסענו לפרדס חנה.

היה להם, לארנבים, קצת צפוף, אבל זה היה זמני…

הכלוב החדש

אצל ענבר, התקבלנו בכשכושי זנב וליקוקים מכלבים בכל הגדילם ומכל הצורות.

בשקד הם התאהבו מיד והיא פשוט התיישבה והתחילה ללטף את… כולם בעצם. והם באו אליה ורבו על כל מקום פנוי לידה.

שקד עם הכלבים

אחרי שעתיים וחצי של ליטופים, ליקוקים, חיבוקים ומזמוזים (עם החיות) נאלצנו לחזור, לא לאחר הבטחה שנחזור.

שקד נפרדה בחוסר רצון מופגן מחבריה החדשים. היא כבר החליטה שהיא רוצה כלב, ואפילו יודעת איזה כלב היא רוצה (דווקא אחד הקטנים שם)… אמממ… נראה לי שנמתין שהיא תגדל קצת…

שורה תחתונה – אין על בעלי חיים. הבעיה היא הטיפול מסביב… סמיילי

חה חה חה


חי חי חי וחה חה חה. מה מביא חמישה אנשים מבוגרים, שלא הכירו אחד את השני עד לאותו רגע, להרשות לעצמם להתגלגל על הרצפה ולצחוק כמעט עד לצאת נשמתם ?

קוראים לזה 'יוגה צחוק'.

כשקיבלתי את ההזמנה, אמרתי למורה – יעל וינר-הרפז, "מה אני צריך את זה? אני בן-אדם רציני. אני לא יכול לעמוד ולצחוק סתם ככה".

יעל לא הסכימה איתי וכך מצאתי את עצמי בסטודיו, שנמצא בביתה שבכרכור.

אז התחלנו את הערב בסקירה על תולדות היוגה צחוק – החל מנורמן קאזנס, מחבר הספר 'הראש הוא המרפא', דרך ד"ר קטריה מדאן – רופא ששילב, יחד עם אישתו, את הריפוי דרך צחוק יחד עם יוגה ועד לאתיופי בלאצ'ו גירמי שמחזיק בשיא העולם בצחוק (3 שעות ו- 6 דקות).

עמדנו וצחקנו, גם אם זה צחוק מאולץ, גם אם זה חיוך של מתיחת הלחיים לצדדים וגם אם זה צחוק שבא מהבטן.

אחרי כל תרגיל עשינו תרגילי שחרור והרפיה.

יוגה צחוק בנויה משילוב של תרגילי נשימה  (יוגה) יחד עם צחוק (מאולץ או משוחרר) שמשחרר סרוטנין במוח וגורם להרגשה טובה.
המוח לא מבדיל בין צחוק מאולץ לצחוק מתגלגל שבא מהבטן. בשבילו אחד הם, ושחרור הסרוטנין נעשה בכל צחוק וצחוק.

ביוגה צחוק אנחנו לוקחים את השליליות שלנו, מעמידים אותה עירומה מולנו ומול כולם ופשוט צוחקים עליה – על המינוס בבנק, על העיניים הפוזלות, על הגיבנת או על כל דבר אחר, שבמצב אחר היה מעכיר את מצב רוחנו, ולשם מכניסים את החיובי.

יעל מאמינה שלכל בעיה נמצא פתרון, הכל שאלה של איך פרספקטיבה ותפיסה.

אז עומדים וצוחקים, יושבים וצוחקים ושוכבים וצוחקים. האמת – גם לספקן כמוני זה עשה משהו.

היה איזה שהוא שחרור אחרי שעתיים של צחוק. בקבוצה קטנה זה נורא אינטימי ומרגישים חיבור לצוחקים האחרים. בקבוצה גדולה הצחוק הוא פשוט מדבק ופועל בשיטת "העדר" – אחד מתחיל והשאר מצטרפים ונעלמים בתוך הקבוצה.

כיף.

מומלץ לנסות.

יעל וינר הרפז – 052-8700238

yaelviner@bezeqint.net