סטארקיסט – לא רק טונה

בהמשך לביקורי באירוע מוצר השנה, אחד המוצרים שקיבלתי היה פילה סלמון מעושן של חברת סטארקיסט. החברה שמוכרת לנו בעיקר מהפרסומות לטונה, קיבלה את אות מוצר השנה דווקא לפילה הסלמון שלה.

על מנת לבדוק עד כמה זה טעים, לא מספיק שרק אני אטעם (אני עלול להיות משוחד חס וחלילה).

צריך גם שאשתי תטעם ורצוי שגם הילדים – הם הביקורת הכי טובה. אם זה טעים להם – זה עובר !

אז מה הדבר שהכי פשוט להכין אחרי יום גדוש פעילויות וחוגים, חוזרים הביתה בסביבות השעה 8 בערב ומכינים – טוסטים…

הילדים אוהבים את הטוסטים שלהם בצורה מאד מסויימת – פרוסת לחם, טונה, זיתים ירוקים, גבינה צהובה, לפעמים גם נקניק (רחמנא ליצלן) ולסגור. מכניסים הכל לטוסטר לחיצה וסיימנו. פשוט וקל.

*

אז הכנו טוסטים "רגילים" עם טונה, ועוד שניים עם הסלמון המעושן של סטארקיסט שקיבלתי לבדיקה.

חצי טוסט ראשון הילדים אכלו את הטוסט הרגיל ואז נתתי להם לטעום חתיכה מהטוסט "המיוחד".

דבר ראשון ששקד עשתה זה להריח. מיד היא שאלה אם זה סלמון – כפרות עליה איזה חוש ריח יש לילדה הזאת.

גם שקד (בת 8) וגם נדב (בן 4 וחצי) התלהבו מהטוסט וחיסלו גם את השני… ולי לא נשאר…

*

שורה תחתונה – אפשר לעשות דברים נפלאים עם המוצר – סלט (ולא ממש משנה איזה) כשמעליו שופכים את הסלמון יחד עם השמן, שדרוג אדיר לאוכל. פסטה ברוטב שמנת עם פילה סלמון… מממ… אני תיכף מתחיל לרייר… והאפשרויות כמעט בלתי מוגבלות – כל מה שבעבר השתמשנו בטונה, אפשר עכשיו להשתמש בפילה סלמון של סטארקיסט.

*

טעים ומומלץ.

ננה – אחד העם 1

אחד העם 1 – נשמע כמו סדרת טלוויזיה ששודרה פעם באיזה ערוץ מסחרי…

זו גם הכתובת של משהו מחודש שנקרא 'ננה' – בר מסעדה בגוון קצת אחר.

הוזמנתי, יחד עם בלוגרים נוספים, לחוות את ננה החדשה בנווה צדק בתל אביב. ה- GPS הביא אותי עד למקום במדויק והחנינו את הרכב במגרש החניה ממול.

*

נכנסנו והתיישבנו "על הבר", המופרד מהמסעדה, וכובדנו ב "גרנדה ורדה" – קוקטייל מלפפונים עם סטולי תפוח ומידורי מעלף ובמזטים, עד שכולם יגיעו.

זאת לא טעות – זה באמת מלפפון בפנים

*

מהבר הובלנו אחר כבוד, דרך המסעדה המקורה לחצר, שכוסתה בצילייה והתיישבנו ליד שולחנות עץ בגדלים שונים.

כל המבנה נראה כאילו הוא מיושן מאד, עם קירות שחלקם חשופים עד ללבנים עצמן וחלקם מטויחים, התקרה חושפת ברזל בניין ובכל מקום יש ניחוח של "עתיק". אולם מיד מבחינים שהמקום עבר שיפוץ והכל מכוון.

המלצרית האדיבה (מאד) הגיעה תוך זמן קצר והציעה לנו משהו לשתות. אני, בתור הנהג התורן, סירבתי להצעה המפתה אולם זוגתי שתחייה החליטה שהיא "דופקת ראש" הערב והרשתה לעצמה (תיאור ופירוט יגיעו בהמשך). היא התחילה עם כוס (שלא היתה מביישת אף שתיין) של יין אדום 'שאטו סן-מישל' סירה מארה"ב שמיושן בחביות 14 חודשים (אני רק לחלחתי את השפתיים).

*

המנות הראשונות הגיעו ואיתן נפקחו לנו העיניים.

בהיותנו חובבי בשר (לאו דווקא כשר) ופירות ים – המסעדה הזאת "תפורה" עלינו !

צלחת גדושה של מולים בבירה ובייקון (49 ₪) , כשבניגוד למקומות אחרים, ששם מרגישים עוד את הארומה של הים, כאן קיבלנו 100% צדפה (עם שמן זית, פטרוזיליה וכמובן בירה).

יחד עם הצלחת הזאת, הגיע לחם הבית. בדרך כלל אנחנו נמנעים מלאכול לחם (במיוחד במסעדות) כדי "להשאיר מקום לאוכל", אבל הלחם (מכל הסוגים) היה פשוט טעים ונמס בפה.

*

מנה נוספת של שתיה הגיעה – הפעם וודקה סטוליצ'ניה (ששמור לה מקום של כבוד אצלי) עם צ'ילי…

"הורדנו" שוט של סטולי והרגשנו לאט את החריפות של הצ'ילי מתפשטת מהפה דרך הוושט (מזל שאכלנו משהו).

*

כבד קצוץ על לחם שאור עם שמן זית ופטרוזיליה (43 ₪) הופיע ליד המולים (שכבר היו לקראת סיום). הכבד היה מעולה – בלי טעם הלוואי של החמאה שמורגש מדי פעם במסעדות. האמת היא שעל הלחם הייתי מוותר… אז גירדנו עם המזלגות את הכבד הקצוץ והשארנו את הלחם ערום על הצלחת.

אפשר לוותר על הלחם…

חציל קלוי ולידו גבינת מוצרלה התיישב לו על השולחן – ממש באמצע. מה אפשר להגיד על חציל קלוי – שהוא עשוי בדיוק במידה הנכונה ? כן ! שהגבינה מעשירה את הטעם שלו ? כן ! נראה לי שזה מספיק…

ואז הגיע מלך המנות הראשונות (לעניות דעתנו) – סלט של עגבניות שרי עם פירורי ריקוטה מעל (בנדיבות) עם מעט בצלי שאלוט וקרוטונים (39 ₪)…

אין לתאר את הטעם ! אם וכאשר מגיעים ל 'ננה' באחד העם 1– זאת המנה הראשונה שצריך (מה זה "צריך" ? חייבים ! להזמין).

מלך המנות הראשונות

*

מאחר ולא שתינו כבר "הרבה" זמן, זוגתי ביקשה עוד איזשהו קוקטייל… אז היא קיבלה… קוקטייל ויולט עם סטולי בלוברי, סיגליות, נענע (הרבה) ולימון.

*

עד כאן המנות הראשונות. ובעוד אנחנו מנסים לעכל את האוכל (והשתייה), שאלה המלצרית מה אנחנו רוצים למנה עיקרית.

מתוך המבחר שהוצע לנו, אני בחרתי בנתחי פילה ועליהם גבינת קרם פרש חזרת צלויים בתנור (96 ₪).

במסעדה ממליצים להזמין את הבשר במידת עשייה M. אני הזמנתי קצת נוטה לכיוון ה- MR.

בטעימה ראשונה של הקרם פרש חזרת, הטעם לא משהו – די תפל אפילו הייתי אומר, אבל ברגע שמניחים אותו על חתיכת הבשר – הוא מעשיר את הטעם של הפילה ויוצר חגיגה של טעמים בפה.

אישתי (שראשה כבר היה סחרחר קלות) הזמינה את הפאייה פירות ים (84 ₪) – כל כך שמחתי שהגענו שניים ויכולנו להתחלק במנות ולטעום קצת יותר – האורז היה רך וטעים, השעועית היתה al-dante ואז לירון, ברגע של פואטיקה – הרגישה כמו אייל שני : "זה המון מרקמים – קשה ורך ביחד, מרגישים את האורז ולידו את האפונה והשעועית עם הקישוא ואיך שהם משתלבים ביחד. הארומה של הפירות ים… הקלמארי – אפשר פשוט xxx ממנו".

אני חייב להגיד שהסכמתי עם רוב דבריה…

*

בסיום המנה העיקרית הגיעה אלינו אחראית המשמרת והביאה לשלושתנו (גם לה) שוט של ליקר מנדרינות (באמת לא שתינו אלכוהול כבר הרבה זמן)…

*

ועכשיו…

עכשיו בודקים את הפינלה של המסעדה – הקינוחים…

הרי אם הקינוח לא טוב – הלכה כל הארוחה, ולא משנה עד כמה היא היתה טובה, לא ?

קיבלנו שתי צלחות – באחת מהן ישב כדור מוס טרפלס שוקולד על טוויל קרמל – שם מפוצץ למנה שמתפוצצת בפה. הכף (לא כפית – כף) נכנסה בעדינות לתוך הכדור עד שהיא נתקלה במצע הקרמל, שברה אותו והגיעה ישירות לפה.

המלצה : לגימה מאספרסו אחרי כל כף כזאת משדרגת ברמות את המנה.

בצלחת השניה הגיע "ברולה סמי-פדרו" – מה שזה לא יהיה – קרם ברולה עם פירות יער ובאמצע בצק פילו פריך…

בניגוד למקומות אחרים, פירות היער לא היו מתוקים להחריד אלא דווקא חמצמצים מעט, מה ששבר את המתיקות של הקרם.

*

עוד אחרי שסיימנו, נשארנו לשבת עם זוג נוסף שפגשנו במשך שעה בערך (שתינו בעיקר מים – למהול את האלכוהול).

השארנו טיפ נאה למלצרית ששירתה אותנו – כי ממש הגיע לה.

אחר כך התברר לנו שהמוטו של המסעדה זה להכיר את האורחים עד לרמת הטעם האישי בשתייה.

על הכל מנצחת מיכל – מנהלת המסעדה, ועל המזון המופלא שהערינו לקרבינו אמון השף יהונתן לס.

מיכל המנהלת והשף יהונתן לס

*

רק שכחתי לציין שיש במקום גם חדר פרטי עם שולחן אבירים ארוך שניתן להזמין לאירועים פרטיים…

*

ננה בר – אחד העם 1, תל אביב.

טלפון : 03-5161915

פקס : 03-5164176

פסטה בשמנת ועוד קצת

חג הגבינות ושאר מאכלים חלביים עבר לו, ורגע לפני שאנחנו חוזרים לבשר על כל צורותיו השונות, רק עוד דבר קטן אחד נשאר להכין – פסטה בשמנת.

ואם כבר מכינים רוטב שמנת לפסטה, למה שלא נזרוק פנימה חבילה של פירות ים ככה רק בשביל להוסיף לטעם ניחוח ים-תיכוני (לא כשר).

*

מפאת הפרשי המחירים בין פירות ים טריים וקפואים, הלכנו על שקית של חצי קילו מיקס פירות ים – שרימפסים, קלמארי וצדפות. יתרון נוסף לקפוא הוא שהכל כבר מקולף ומוכן לשימוש ואין צורך להתעסק איתם יותר מדי.

את השקית עם פירות הים מפשירים במקרר.

הפסטה שנבחרה היא פסטה "ביסלי גריל" (כי זה מגניב) בצבעים שונים (כי זה עוד יותר מגניב).

הצבעים של הפסטה, דרך אגב, הם טבעיים ולא צבעי מאכל המכילים, אלוהים ישמור, מי יודע מה…

אז נתחיל בקטנה ככה – נקצוץ בצל גדול ונזרוק אותו (בעדינות שלא ישפריץ) למחבת עמוקה, עד שהוא יזהיב.

*

נוסיף סלסלת פטריות שמפיניון חתוכות וניתן להם להיטגן יחד.

• טיפ : איך יודעים מתי הפטריות מוכנות – הן מוציאות נוזלים וכאשר הן מתחילות לספוג את הנוזלים חזרה – אפשר להמשיך.

אחרי שהפטריות "נשמו" את הנוזלים שלהן, הגיע הזמן להוסיף את המרכיב העיקרי ברוטב – פירות הים… יאמי…

*

נוסיף 500 מ"ל שמנת לבישול ונערבב בעדינות את כל המרקחת עד שנצמצם את הרוטב לרמת הסמיכות הרצויה.

*

בזה סיימנו את הרוטב, אבל מה עם הפסטה ?

*

במקביל להכנת הרוטב, נרתיח סיר עם מים וכאשר המים רותחים, נקטין את האש ונשפוך (שוב – בזהירות, זה חם) את הפסטה פנימה.

כאן הבישול הוא עד לרמת הפריכות הרצויה – אנחנו אוהבים, מה שנקרא "אל-דנטה" –

מתוך ויקיפדיה : אַל דֶנְטֶה (באיטלקית: al dente – מילולית: "על השן") הינו מונח בתחום  הבישול המתייחס לבישול פסטה לרוב, ולעתים אף אורז (להכנת ריזוטו או ירקות).

משמעותו שהפסטה או האורז מבושלים לדרגה שהם אכן מבושלים אולם עדיין קשים ונדרשת לעיסה שלהם (ואין מדובר בפסטה רכה שאין צורך ללעוס אותה). כאשר מדובר בירקות הכוונה, שהירקות בושלו בישול קצר ביותר והם עדיין פריכים.

*

מסננים את המים ושוטפים את הפסטה במים קרים כדי למנוע המשך בישול.

*

שופכים את הרוטב החם על הפסטה ומגישים.

*

ארוחת ערב מעולה תוך מספר דקות. הילדים מתים על זה (אצלנו בכל אופן)… נדב התחיל עם "זה לא נראה לי" אבל סיים 2 מנות בסוף. שקד קצת בררה את הצדפות אבל גם היא אכלה בתיאבון רב.

את מה שנשאר אני חיסלתי לארוחת צהריים (קר) למחרת.

*

היה טעים, ומחכים לפעם הבאה – נראה מה היא תהיה…

*

איטליה זה כאן

מודה ומתוודה – מעולם לא הייתי באיטליה… גם את כל נסיעותי לחו"ל אני חושב שניתן לספור על יד אחת.

לכן, כשהוזמנתי עם זוגתי שתחיה למסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן, עם השם המוזר – 'פפרדלה', לא ידעתי למה לצפות. במיוחד שאני ואישתי מגדירים את עצמינו כקרניבורים לא קטנים ואנחנו לא רודפים אחרי אוכל חלבי (במיוחד אם הוא כשר ואי אפשר להזמין איזו לזניה בשר…).

בדרך למסעדה עוד התלוצצנו בינינו לבין עצמינו, שאם האוכל לא יהיה טוב – נקפוץ לקונדיטוריה שנמצאת ליד כדי לשבוע. למותר לציין שהתבדינו – ובגדול…

*

נכנסנו למסעדה, שנמצאת עדיין בהרצה, והרגשנו במקום אחר… על כל שולחן מונח עציץ עם עשבי תיבול, הקירות מחופים באבן חשופה ואפילו את המטבח יכולנו לראות דרך חלונות גדולים ושקופים – שם ניצבו בפנינו התנורים מהם יוצאות הפיצות והפוקאצ'ות.

*

המסעדה היא אחותה הקטנה של מסעדת פפרדלה ברחובות. המקום כשר חלבי ונמצא על אבן גבירול 22.

המנות כוללות מנות ראשונות, דגים, פוקאצ'ות, כריכים, פיצות (איך לא – איטליה), מנות עיקריות – פסטות במגוון של צבעים ומינים הבאות ברטבים שונים (שמנת, עגבניות, שמנת ועגבניות ושמן זית), קנלוני (מדהים), לזניה, מנות אחרונות שכוללות מכל טוב.

*

יש אפילו פסטה, פיצה ומנה אחרונה ללא גלוטן (?!) לכל הרגישים למיניהם (כמובן שבמסעדה כזאת זה עלול להכיל עקבות של גלוטן).

*

התפריטים הוגשו לנו ע"י מלצרית חביבה – שהיתה אדיבה, נעימה ומקצועית לאורך כל הערב.

למנה ראשונה הזמנו מיקס, שהגיע כמנה זוגית והכיל פוקאצ'ה, חציל עם טחינה, ברוסקטה, אנטי פסטי וסלט קפרזה.

החציל הקלוי הגיע מקולף (חידוש בשבילי) והטחינה שעליו היתה בדיוק בטעם הנכון. לא השתמשנו בלימון שהגיע ליד ולא הוספנו מלח. פשוט לאכול מתוך צלחת ההגשה.

לחם השום, כאשר מרחנו עליו את סלט הקפרזה, נמסנו במקום – איזה טעם…

האנטי פסטי הגיע עם כדורי גבינה שהוסיפו למרקם ולטעם.

לירון ואני התמוגגנו – ואנחנו רק במנה הראשונה.
"מעבר לזה" אמרנו – "הם יכולים רק לרדת"….

*

יחד עם המנה הראשונה, לירון הזמינה כוסית יין – והלכנו כאן על ההמלצה של המלצרית יין גוורץ (גוורצטרמינר של ירדן) – יין פרותי, מתקתק שמתאים לארוחה חלבית.

*

ואז הגיעו המנות העיקריות… (איפה התופים ?)

מנה של קנלוני ברוטב שמנת ממולא בפטריות ועוד דברים טובים, כמעט לא מרגישים את השמן (בניגוד למקומות אחרים שהיינו – ששם הקנלוני או הלזנייה ממש "צפו" להם בשמן). מרגישים שהטבח לא מתקמצן על השמנת. הכל מכל הלב והטעם – רק לאכול עוד.

המנה שלי היתה פסטה פפרדלה טריקולור (בצבעים שונים) ברמת אל-דנטה – כלומר לא רכה לגמרי. עשויה בדיוק כמו שפסטה צריכה להיות. גם הפסטה הגיעה ברוטב שמנת ופטריות, אבל הטעמים של הרטבים היו שונים לגמרי אחד מהשני ! (עדיין מרגישים שהבסיס זהה – אבל הרטבים הורכבו בדיוק עבור המנה הספציפית הזאת).

הצלחות היו גדולות ואנחנו, אחרי מנת פתיחה מפתיעה שחוסלה כליל, לא הצלחנו לסיים (עכשיו תור האמא הפולנייה…). נכון שלא נשאר הרבה אבל שקלנו לקחת TAKE AWAY רק בשביל שיהיה לנו משהו לטעום גם למחרת (כמובן שלא עשינו את זה).

יחד עם המנות העיקריות הגיע לו סלט ירקות, שעל פניו נראה כמו עוד סלט ירקות חתוך גס, אבל המראה מטעה… הרוטב שנמזג בנדיבות על הסלט היה רוטב ויניגרט הדרים עם מיץ לימון ומעט אשכולית. הסלט שודרג בשניה ממעמד של "סתם סלט" למעמד של "סלט על".

*

בעוד אנחנו נשענים לאחור וחושבים אם לפתוח עכשיו את הכפתור של המכנסיים או להמתין עד שנגיע לרכב, הגיע תפריט הקינוחים… (עוד אוכל ?!)

אני הזמנתי 'מיס פפרדלה' – תחתית עוגיית מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה עדין שבתוכו שכבה קריספית של שוקולד מריר שמתפצח כל פעם שהכפית חותכת אותו ולמעלה נטיפים של שוקולד לבן שהפכו את המנה (ויזואלית) למשהו שיש להציג בתערוכה.

לירון החליטה "להתפרע" והזמינה ופל בלגי, שהגיע כשהוא מחולק לארבעה רבעים ועל כל רבע משהו אחר – ריבת חלב עדינה, סירופ מייפל ושני סוגים של שוקולד.

במרכז ישבו להם, אחר כבוד, שני כדורי גלידה – כדור שוקולד וכדור וניל – שהנקודות הקטנות שעליו הראו שהוא הוכן ממקל וניל אמיתי.

*

את הדרך לאוטו כבר עשינו כמעט בזחילה… כשעברנו ליד המעדנייה, נזכרנו במה שחשבנו בהתחלה ולא הפסקנו לצחוק.

היה טעים והיה נעים, וכמו שלירון אמרה – "מסולם של אפס עד שווה, זה היה שווה פלוס."

*

מבחינת מחירים – מאד, אבל מאד לא יקר.

מנות פתיחה 20 – 30 ש"ח.

סלטים, כריכים, פוקאצ'ות 40 – 50 ש"ח.

מנות עיקריות : 40-60 ש"ח.

מסעדת זינגר'ס

זינגר'ס מסעדה / ביסטרו

יום הולדת לשקד. הילדה הגדולה שלי כבר בת 7, ובחופש הגדול היא עוזרת לאמא בעבודה.

ומה היא רוצה לאכול לארוחת צהריים מלכותית, כיאה לילדה בגילה ? כמובן ! את הדבר שהיא הכי אוהבת – קלמארי מטוגן…

אז נסענו למסעדת זינגר'ס בבורגתא.

המסעדה נמצאת בלב המושב במבנה של בית כנסת משופץ, כאשר מסביב יש גן פסלים של האמן יגאל תומרקין.

בכלל, כל המסעדה נותנת הרגשה של כניסה לעולם אחר, להסטוריה של המדינה.

אני, בהיותי קרניבור מושבע, הזמנתי נתח קצבים בתוספת פירה תפו"א.

הבשר הגיע עשוי בדיוק כמו שאני אוהב, או יותר נכון – בדיוק כמו שנתח קצבים צריך להיות כשהוא טובל ברוטב שמנת וזרעי פלפל ירוק.

הפירה עם חלב הגיע בצלחת נפרדת כשעליו מפוזרים כמה שבבי שקדים מולבנים (מצויין).

אשתי שתחייה הזמינה פסטה פירות-ים – צלחת גדושה בפסטה עם כמות נדיבה של טבעות קלמארי ושרימפסים אדמדמים – ברוטב שמנת ובטיבול מדוייק.

חסרה היתה מעט גבינה צהובה מגורדת מעל הפסטה (לטעמי).

שקד הקטנה (גדולה) – לה הזמנו בהתחלה סלט ירקות עם קלמארי, כשביקשנו במפורש שאת הקלמארי יכינו בנפרד… זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו אוכלים שם וכבר הזמנו את המנה הזאת בעבר… אולם הפעם הקלמארי הגיע עטוף בעגבניות מיובשות ושקד לא היתה מסוגלת לאכול את זה. לזכותם יאמר שללא שאלות נוספות החליפו את המנה למנה נוספת של פסטה פירות-ים (ללא שרימפס – לבקשתנו).

כמו שאפשר לראות מהתמונה, המנה היתה לה מאד טעימה.

=

הדבר החיובי שאני יכול להגיד על המקום הוא, שהמנות יוצאות טריות ומוכנות באותו הרגע שמבקשים אותן. ברם אולם, איך יכול להיות ששתי מנות זהות (למעט השרימפס שלא הוכנס למנה השניה), יגיעו עם טעם שונה ?!

לאחר בירור מעמיק גילינו את התשובה – במנה השנייה הבזיליקום היה קצוץ הרבה (אבל הרבה) יותר גס, מה שנתן טעם שונה למנה – לא שהיא לא היתה טעימה – רק שונה…

 =

בתוך המסעדה שרר חום נוראי. נכול שבחוץ היו כמעט 40 מעלות, אבל 3 מזגנים שעובדים במלוא העוצמה ושני מאווררי תקרה לא הצליחו לקרר מספיק את המקום ואנחנו החלטנו לוותר על הקינוח ולסיים את הארוחה.

=

לסיום, האם נחזור לשם ? בוודאי. רק נקווה שהטבח יכין את אותה מנה שהוא הכין בפעם הקודמת 🙂

אה.. וכמעט שכחתי – איפה זה נמצא ? מושב בורגתא – אחרי כפר יונה לכיוון כביש 6.

http://www.zingers.co.il/