עצמי עיניים חזק / ג'ון ורדון – ביקורת קריאה


הבלש בעל המוח האנליטי החד כתער, דייוויד גרני, יצא לגמלאות, או כך לפחות הוא חשב…

הוא ואשתו (או יותר נכון לומר – אשתו והוא) קנו חלקת אדמה באמצע שום מקום והם מנסים לחיות חיים שלווים ללא הפרעות.

אחרי שבספר הקודם "חשוב על מספר" נאלץ דייב לחזור ולעזור למשטרה מכיוון שחברו נרצח באופן מוזר ביותר, הפעם הוא מקבל פנייה ישירה מהחוקר הישיר של הפרשה, ג'ק הארדוויק (דרך אם הנרצחת), לבוא ולעזור בפרשייה מזעזעת נוספת, שמתגלה אח"כ שהיא רק קצה הקרחון בפרשה חובקת עולם ומעורבות בה משפחות פשע, תעשיית פורנו שלמה, סחר בנשים, כסף ויצרים אפלים.

עצמי עיניים חזק

המוח המבריק של הבלש (בגימלאות ?) מנתח מצבים במהירות של פורשה על מסלול המירוצים, לפעמים אפילו לי הניתוח נראה מהיר מדי – הנקודות לא מתחברות אצלי לאותה מסקנה הגיונית שדייב מגיע אליה עם אותם נתונים.

הספר גורם לי לאמץ את הראש ! זה לא ספר לקחת לפני השינה, לקרוא כמה עמודים ולהירדם איתו. זה מסוג הספרים שנשארים לקרוא עד הסוף (ורצוי בסביבה נטולת הפרעות).

מעבר לעל-אנושיות של מוחו, נגלה לנו כאן גם פן אחר באישיותו של דייב – פן רגשי. הוא פורץ בבכי, כאשר הקטליזטור הוא… בלי ספוילרים…

ג'ון ורדון לוקח את הדמות הראשית צעד אחד נוסף קדימה ומראה לנו פנים נוספות אצל הבלש המהולל (שדמותו עיטרה את שער ה-"טיימס" הניו-יורקי פעם).

הפעם דייוויד עומד בפני סכנת מוות אמיתית ומוחשית יחד עם ג'ק הארדוויק (האנטי דמות שלו).

את ההמשך… תקראו לבד.

*

מגב הספר :

דייוויד גרני הוא הגיבור הבלתי נשכח של רב-המכר חשוב על מספר, חוזר לחקירה נוספת, מסובכת ומרתקת אפילו יותר מקודמתה.

*

גופתה של כלה יפהפייה מתגלה במהלך טקס נישואיה לפסיכיאטר בכל שם עולמי, כשראשה ערוף. החשוד המיידי הוא הגנן המקסיקני המועסק באחוזה, שניהל ככל הנראה רומן עם הנרצחת. אלא שהוא נעלם בלי להשאיר עקיבות, ובאופן בלתי מוסבר אפילו במצלמות הוידאו שלפניהן עבר לא נקלטה דמותו.

בייאושה פונה אמה של הנרצחת לגרני כדי שיסייע למשטרה בחקירה. גרני, בעבר הבלש המעוטר ביותר במשטרת ניו-יורק, מנסה שוב להסתגל לחיי הכפר השלווים ולהתנתק מהעולם האפל שהשאיר מאחוריו, אבל נסיבות הרצח המוזרות והמסתורין האופף אותו מפתים אותו לקבל על עצמו את החקירה למרות הסתייגותה של אישתו מדלן. וככל שהוא מעמיק לחקור, הוא מגלה שהוא הולך ומתקרב למארג פשיעה בין לאומי, אכזרי וחולני ועם זאת יעיל להחריד. וייתכן שהוא מתקרב אליו יותר מדי.

*

ספרו הראשון של מחבר המותחנים האמריקאי ג'ון ורדון, חשוב על מספר, תורגם לעשרות שפות והיה לרב מכר עולמי. ספרו השני עצמי עיניים חזק, מבסס את מעמדו של ורדון כאחד מסופרי המתח המקוריים והמרתקים בעולם כולו.

*

אני מאד נהניתי מרוב הספר ואני כבר מחכה לפנות את הזמן לקריאת הספר השלישי בסדרה, שכבר נמצא אצלי בטווח יד…

סילביה / רם אורן – ביקורת קריאה


האמת היא שאני לא מחסידי רם אורן.

מודה ומתוודה שאם נופל לידי ספר שלו אני מעדיף שלא לקרוא אותו, או אם כבר אני קורא – זה אך ורק בשביל להעביר את הזמן.

הגיע לידי הספר 'סילביה – חייה ומותה של סוכנת מוסד', שנכתב ע"י רם אורן בהשתתפות מוטי כפיר, שהיה מפקד בית הספר למבצעים של ה 'מוסד'.

סילביה

הספר מתאר את חייה של סילביה רפאל – צעירה חצי יהודייה (אביה יהודי ואימה מעולם לא התגיירה), ילידת 1937, שעלתה מתוך ציונות לארץ בשנת 63' והתגייסה לשורות ה 'מוסד' בגיל 27.

הספר מתאר במקביל את חייה שלה ואת אויבה המר (ואויבה של מדינת ישראל) עלי חסן סלאמה, המכונה 'הנסיך האדום', שהיה בכיר בארגון ה- 'פת"ח' וממקימי 'ספטמבר השחור', ואבי אירוע החטיפה והרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן.

בספר מתוארים חייהם של סילביה ושל עלי, כשהם מתחמקים ורודפים אחד מן השניה.

*

סילביה קיבלה זהות שאולה של צלמת עיתונות אנטי-ציונית קנדית בשם פטרישיה רוקסברג וביצעה עשרות פעולות ברחבי אירופה ובמדינות ערב.

סילביה רפאל

בעקבות רצח 11 הספורטאים במינכן, נפתח מבצע 'זעם האל' ובו, באישור ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, נרדפו וחוסלו אחד אחרי השני מבצעי ומתכנני הפיגוע, חברי 'ספטמבר השחור'.

שיאו של המרדף (ושל הספר) הוא ב- 21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר בנורבגיה, שם נרצח, עקב טעות בזיהוי, אזרח נורבגי ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי. משטרת נורבגיה עצרה את חברי החוליה והם נידונו לעונשי מאסר כבדים.

*

סילביה נפטרה בשנת 2005, בגיל 67 מלוקמיה בדרום אפריקה, שם גרה עם בעלה הנורבגי. היא קבורה בבית העלמין של קיבוץ רמת הכובש ועל מצבתה חרוט "אהבתי את ארצי בכל מאודי ובבוא יומי אל עפרה תשיבוני…" ולידו סמל ה- 'מוסד'.

*

הסיפור מעניין. מרתק אפילו. אבל לצערי, במקרה זה הסופר עושה לו עוול. הספר יצא בשנת 2010 אבל נדמה כאילו הוא נכתב בשנות ה- 70'. הכתיבה לא סוחפת ולפעמים אף משעממת.

אין ספק שנעשתה כאן עבודה מאומצת של איסוף נתונים גם על ה- 'מוסד', גם על סילביה רפאל וגם על אירגוני הטרור- ה- 'פת"ח' ו- 'ספטמבר השחור' ועל אנשיהם ובעיקר על הבכירים שבהם.

*

הספר מומלץ למי שמעוניין לקרוא ספר הסטוריה מעורב בסיפור אישי נוגע ללב של אחת הלוחמות המנוסות של ארגון הביון של מדינת ישראל.

אולם לחובבי רם אורן הספר יהווה, לטעמי, אכזבה.

שאבתם מים בששון…


מים… ברכה ?

מעשה שהיה כך היה : אתמול שקד היתה בשיעור בלט ונדב יחד עם אישתי שתחיה טיילו להם.

נפגשנו לפיצה במרכז ואחרי שנהנינו, חזרנו הביתה.

עוד בכניסה אני רואה נחלון זורם לו מכיוון הבית החוצה… אני יוצא מהרכב ומבחין שהנחלון מגיע מכיוון דלת הכניסה.

אני פותח את הדלת ולעיניי מתגלה מחזה מפחיד : מגרם המדרגות יורד לו מפל של מים ישירות על הפרקט ואני שומע קול חזק של מים זורמים…

אני עולה בריצה לקומה השניה לכיוון הרעש כשאני מחליק במעלה המדרגות וכמעט מאבד שיווי משקל כמה פעמים. אני נכנס לחדר השינה שלי ומדשדש במים לכיוון חדר האמבטיה.

שם אני מבחין בצינור המים שאמור היה להיות מחובר לניאגרה,  כשהוא מנותק, ומים זורמים ממנו ומשפריצים לכל הכיוונים…

מיד סגרתי את הברז והסתכלתי סביבי על מנת לאמוד את הנזק במבט ראשוני –

חדר השינה שלי היה  מ ו צ ף במים מים על המזרון, השידות, הקומודה… יצאתי להול, שם הנזק היה עוד יותר גדול, מאחר ועשינו קניות לא מזמן ועוד לא סידרנו את הדברים, כל השקיות היו ספוגות מים. בחדר המשחקים של הילדים היה שטיח שעם כל פסיעה עליו נשמע מין "ספלאש" כזה… ועוד. אבל הנזק העיקרי היה בקומה התחתונה – שם יש לנו פרקט. על הפרקט היתה בריכה אחת גדולה שנספגה וחילחלה פנימה ובדיעבד אני יכול להגיד שהבידוד ספג את מירב המים.

עד חצות עבדנו אישתי שתחיה ואנוכי כדי לנסות ולהציל את מה שניתן להציל – נעליים, בגדים, חדר ארונות, שטיח, משחקים, בובות… מזל שהילדים ישנו אחרת היינו משתגעים גם הם וגם הדבר הזה.

טלפון ראשון עשיתי לאבא שלי (במקרה הוא שרברב). הוא לא התרגש ואמר שדברים כאלה קורים ומה שצריך לעשות זה פשוט לקנות צינור חדש ולהרכיב אותו ביד.

טלפון שני לסוכן הביטוח (ולא מעניין אותי שהשעה היא 8 בערב), ליידע אותו על ההצפה, איזה מזל שיש ביטח. עכשיו יושבים ומחכים לשמאי שיבוא להעריך את הנזק, אם לא היום אז מקסימום ביום ראשון.

איך אומר השיר "הכל בגלל מסמר קטן", אז אצלי זה "הכל בגלל צינור קטן"…

עכשיו אני נהיה פרנואיד ואני רוצה להרכיב ברז ("שיבר") ראשי בתוך הבית שכל פעם שאני יוצא מהבית אני אוכל לסגור את המים לכל הבית ולא לחזור לעוד הצפה.