נדב מאסטר שף


מדי שבוע, יום חמישי בערב, מכינה זוגתי שתחיה לחמניות קטנות לקראת שבת.

מדי שבוע אני מסתכל עליה ואומר לעצמי – הפעם אני חייב לצלם ולהעלות את המתכון… וכל פעם צץ לו משהו חדש שמונע ממני לעשות את זה.

והנה… בעת ביקור לא מתוכנן, ביום חמישי בבוקר, קיבלתי לידי 2 חבילות של קילו כל אחת של קמח מסדרת "מאסטר שף" מבית mana לניסוי וטעימה (אפילו עם מתכון לפוקצ'ה מאחור).

קמח מאסטר שף

אני קיבלתי את הקמח הלבן (מחיר מומלץ – 7.99 ש"ח), כאשר בסדרה קיים גם קמח תופח (מחיר מומלץ – 8.99 ש"ח).

הקמח כשר בהשגחת בד"ץ חוג חתם סופר בני ברק.

*

ולי יש הרי מאסטר-שף קטן בבית – נדב, והיום זה היום של הלחמניות… אז אצתי רצתי עם הקמח ונתתי אותו אחר כבוד לבשלנית שלי, הקטן כבר הביא כיסא כדי להגיע לשיש – והתחלנו לעבוד. כלומר – אישתי אמרה לנדב מה ואיך לעשות ואני צילמתי ורשמתי…

נדב מאסטר שף

*

אז המתכון ללחמניות (מעולות) לקראת שבת :

*

המצרכים :

1 ק"ג קמח (במקרה זה של מאסטר שף).

2 כפיות שמרים יבשים.

6-7 כפות סוכר.

2-2.5 כוסות מים חמים (תלוי בקמח).

¾ כוס שמן.

כפית מלח.

נדב מכין בצק

זה הכל. עכשיו – מה עושים עם כל החומרים –

מערבבים את הקמח עם השמרים.

מוסיפים את הסוכר ומערבבים.

מוסיפים את המים ולשים עד לקבלת בצק מגובש (במערבל – זה יותר מהר ונוח).

מוסיפים את השמן ואת המלח ולשים (במערבל) עד לקבלת בצק רך.

בצק רך

*

מכסים בניילון נצמד לפרק זמן של שעתיים מינימום ורואים איך הבצק תופח לו לאיטו – אפשר גם יותר, וכל המרבה הרי זה משובח (אצלנו הבצק נשאר כל הלילה).

כיסוי בניילון נצמד

מייצרים חלות קטנות או גדולות כיד הדמיון החופשי ומתפיחים חצי שעה במקום חם (אם הבצק קצת דביק ניתן לקמח את הידיים).

מברישים עם ביצה טרופה (בשביל הברק בעיקר) ומוסיפים שומשום/קצח/שומשום שחור/פרג או כלום

ומכניסים לתנור ל- 25-30 דקות (תלוי בסוג התנור) לטמפרטורה של °180 .

בתיאבון

*

בתיאבון – זהירות – חם !

בשר בשר ועוד בשר…


את מסעדת עב-בשר בנתניה אני מכיר כבר ממזמן… האמת היא שאף פעם לא נכנסתי אליה. תמיד עברתי לידה, העפתי מבט והמשכתי הלאה.

אתמול גיליתי איזו טעות עשיתי !

הוזמנתי לערב טעימות במסעדה החדשה יחסית של עב בשר ברמת החייל בתל אביב.

מביקורות של אנשים שהיו שם שבוע שעבר הבנתי שצפוי לי ערב עמוס באוכל, ולא סתם אוכל – אלא בשר (כמו שאני אוהב) טוב.

אולם גם הביקורות שקראתי לא הכינו אותי לאיכות ולמגוון של מה שהונח לפני על השולחן.

המסעדה נמצאת ברחוב הברזל 34 – ממש בקצה (תלוי מהיכן באים), ולמעט שלט לא גדול, ניתן לפספס אותה.

אילן ואשתו חגית פתחו את המסעדה השניה לפני זמן לא רב (יחסית) והם עושים שם חיל.

אז קודם כל – העיצוב של המקום מחזיר אותנו לקיבוץ גבעת ברנר, שם גדל אילן. על הקירות תמונות נוף ילדותו ובמרכז המסעדה כלים "רטרו" – טלויזיה, טלפון חוגה (זוכרים?), רדיו ועוד.

אפילו האהיל בשירותים עשוי מארגז פלסטיק שבו הובילו חלב.

נורא שיעשעה אותי תמונה גדולה שתלויה – מורה עם מקטרת כותב על הלוח "שלום כיתה א'" כשלידו מורה עם סיגרייה…. היום היו מפטרים אותם בלי לדבר בכלל – זמנים שונים…

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו וקיבלנו טעימה מיין הבית, או יותר נכון לומר – 'יין עב הבית'. יין אדום חזק המשלב מספר זנים של ענבים ומיוצר ביקב 'אליגוטה' הנמצא בשרון. היין מיושן בחביות אלון 24 חודשים והוא בטעם פירותי – אם יש משהו שהולך עם בשר, זה יין אדום חזק, ולמרבה הפלא – לא חריף.

המנות הראשונות החלו להגיע בזו אחר זו ואנו נאבקנו עימן והזמנו עוד ועוד מהן.

התחלנו בפוקאצ'ת הבית שנאפית במקום ומתפצחת בפה, סלט הקיבוץ הגיע ישר אחריה – כשהוא מלא בירקות מכל טוב (ללא בצל) וכולל צנוניות, כרובית ושאר ירקות, בטיבלון חזק. הבצקים עם הבשר לא אחרו להגיע בצורת אמפנאדס דרום אמריקאים שחלקם הכילו בשר (המועדפים עלי) וחלקם הכילו ירקות.


ואז הגיע המלך של המנות הראשונות (לדעתי) – כנאפה טלה… על המנה הזאת אין הרבה מה לכתוב – רק לראות את התמונה, להזיל ריר ולרוץ להזמין אחד או שניים.

אחרי הכנאפה (מה – נראה לכם שסיימנו עם המנות הראשונות ?) הגיעו אחר כבוד קרפצ'יו פילה, סיגר אנטריקות ממולא בירקות עם סלט עשבי טיבול, בורקס בשר עם ביצה עלומה ואם הכנאפה היה המלך של המנות הראשונות, אז עכשיו תורו של הנסיך – קרם בטטה עם שקדים… הקרם הגיע בתוך ספל של אספרסו והוא יכול להוות מנת ביניים נפלאה בין המנות, למי שאוכל ארוחה מלאה. אני בדרך כלל לא אוהב לשתות את האוכל שלי. אני צריך להרגיש שאני לועס (ועדיף בשר), אבל קרם הבטטה היה פשוט מדהים ושינה לי את כל הקונספט שהיה לי עד היום על בטטות מרוסקות…

בשעה טובה סיימנו עם המנות הראשונות והמלצרים פינו בזריזות את השולחנות והכינו אותם לקראת המנה העיקרית… האוכל האמיתי – הבשר !

*

את הבשר קונה אילן מיבואן – והוא מגיע הישר מארגנטינה – אלו הן פרות חופש, האוכלות תירס, ובשרן נקרא 'בלאק אנגוס'. זה הבלאק אנגוס האמיתי.

על הבשר אילן לא מתפשר – הוא מביא את הטוב ביותר שניתן להשיג.

השפית אסתי גרוס אמונה על הכנת המאכלים המופלאים האלה והגשת הבשר במידה המדוייקת של העשייה.

פלטת בשרים המכילה אנטריקות, סינטה ומיח עצמות הגיעה וחוסלה תוך דקות ספורות. כמעט ולא הספקתי לצלם, אז מנה נוספת הוזמנה ואותה הספקתי לצלם לפני שגם היא נטרפה על ידי הקרניבורים שישבו על יד השולחן (ואני ביניהם).

בין השאר מוגשים לשולחן T-BONE, פריים ריב, פילה בקר ועוד כמה סוגים של בשרים מובחרים.

ליד הבשרים הגיעו התוספות – פירה מטובל בבצל מטוגן ותפוחי אדמה קריספיים.

*

נאנחנו ונשענו לאחור על מנת לסייע בעיכול המטעמים בעוד המלצרים מפנים את הצלחות והמגשים ומתכוננים לקראת המנות האחרונות.

פאדג' שוקולד וגלידת וניל, מקלות שוקולד ומרמלדה ואצבעות שוקולד במילוי קרמי מפנק.

עכשיו כבר באמת הגיע הזמן לשתות את "הקפה של אחרי".

נפרדנו משכנינו לשולחן, ערכנו סיור קצר והתרשמנו מפיסת ההסטוריה התלויה על הקיר ואף תפסנו שיחה עם אילן עובד, בעל המסעדות.

החלוקה בין אילן ואישתו ברורה מאד – הוא חי את החלום שלו – מבשל, צולה, מטגן ואמון על כל הנושא הקולינרי, ואילו היא אחראית על כל הנושא העסקי.

עכשיו אנחנו יודעים – בפעם הבאה שאנחנו רוצים לאכול בשר – קפיצה קטנה לעב-בשר ואנחנו יודעים שלא נתחרט.