נדב מאסטר שף


מדי שבוע, יום חמישי בערב, מכינה זוגתי שתחיה לחמניות קטנות לקראת שבת.

מדי שבוע אני מסתכל עליה ואומר לעצמי – הפעם אני חייב לצלם ולהעלות את המתכון… וכל פעם צץ לו משהו חדש שמונע ממני לעשות את זה.

והנה… בעת ביקור לא מתוכנן, ביום חמישי בבוקר, קיבלתי לידי 2 חבילות של קילו כל אחת של קמח מסדרת "מאסטר שף" מבית mana לניסוי וטעימה (אפילו עם מתכון לפוקצ'ה מאחור).

קמח מאסטר שף

אני קיבלתי את הקמח הלבן (מחיר מומלץ – 7.99 ש"ח), כאשר בסדרה קיים גם קמח תופח (מחיר מומלץ – 8.99 ש"ח).

הקמח כשר בהשגחת בד"ץ חוג חתם סופר בני ברק.

*

ולי יש הרי מאסטר-שף קטן בבית – נדב, והיום זה היום של הלחמניות… אז אצתי רצתי עם הקמח ונתתי אותו אחר כבוד לבשלנית שלי, הקטן כבר הביא כיסא כדי להגיע לשיש – והתחלנו לעבוד. כלומר – אישתי אמרה לנדב מה ואיך לעשות ואני צילמתי ורשמתי…

נדב מאסטר שף

*

אז המתכון ללחמניות (מעולות) לקראת שבת :

*

המצרכים :

1 ק"ג קמח (במקרה זה של מאסטר שף).

2 כפיות שמרים יבשים.

6-7 כפות סוכר.

2-2.5 כוסות מים חמים (תלוי בקמח).

¾ כוס שמן.

כפית מלח.

נדב מכין בצק

זה הכל. עכשיו – מה עושים עם כל החומרים –

מערבבים את הקמח עם השמרים.

מוסיפים את הסוכר ומערבבים.

מוסיפים את המים ולשים עד לקבלת בצק מגובש (במערבל – זה יותר מהר ונוח).

מוסיפים את השמן ואת המלח ולשים (במערבל) עד לקבלת בצק רך.

בצק רך

*

מכסים בניילון נצמד לפרק זמן של שעתיים מינימום ורואים איך הבצק תופח לו לאיטו – אפשר גם יותר, וכל המרבה הרי זה משובח (אצלנו הבצק נשאר כל הלילה).

כיסוי בניילון נצמד

מייצרים חלות קטנות או גדולות כיד הדמיון החופשי ומתפיחים חצי שעה במקום חם (אם הבצק קצת דביק ניתן לקמח את הידיים).

מברישים עם ביצה טרופה (בשביל הברק בעיקר) ומוסיפים שומשום/קצח/שומשום שחור/פרג או כלום

ומכניסים לתנור ל- 25-30 דקות (תלוי בסוג התנור) לטמפרטורה של °180 .

בתיאבון

*

בתיאבון – זהירות – חם !

איטליה זה כאן


מודה ומתוודה – מעולם לא הייתי באיטליה… גם את כל נסיעותי לחו"ל אני חושב שניתן לספור על יד אחת.

לכן, כשהוזמנתי עם זוגתי שתחיה למסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן, עם השם המוזר – 'פפרדלה', לא ידעתי למה לצפות. במיוחד שאני ואישתי מגדירים את עצמינו כקרניבורים לא קטנים ואנחנו לא רודפים אחרי אוכל חלבי (במיוחד אם הוא כשר ואי אפשר להזמין איזו לזניה בשר…).

פפרדלה - אבן גבירול 22, תל אביב

בדרך למסעדה עוד התלוצצנו בינינו לבין עצמינו, שאם האוכל לא יהיה טוב – נקפוץ לקונדיטוריה שנמצאת ליד כדי לשבוע. למותר לציין שהתבדינו – ובגדול…

*

נכנסנו למסעדה, שנמצאת עדיין בהרצה, והרגשנו במקום אחר… על כל שולחן מונח עציץ עם עשבי תיבול, הקירות מחופים באבן חשופה ואפילו את המטבח יכולנו לראות דרך חלונות גדולים ושקופים – שם ניצבו בפנינו התנורים מהם יוצאות הפיצות והפוקאצ'ות.

*

המסעדה היא אחותה הקטנה של מסעדת פפרדלה ברחובות. המקום כשר חלבי ונמצא על אבן גבירול 22.

המנות כוללות מנות ראשונות, דגים, פוקאצ'ות, כריכים, פיצות (איך לא – איטליה), מנות עיקריות – פסטות במגוון של צבעים ומינים הבאות ברטבים שונים (שמנת, עגבניות, שמנת ועגבניות ושמן זית), קנלוני (מדהים), לזניה, מנות אחרונות שכוללות מכל טוב.

*

יש אפילו פסטה, פיצה ומנה אחרונה ללא גלוטן (?!) לכל הרגישים למיניהם (כמובן שבמסעדה כזאת זה עלול להכיל עקבות של גלוטן).

*

התפריטים הוגשו לנו ע"י מלצרית חביבה – שהיתה אדיבה, נעימה ומקצועית לאורך כל הערב.

למנה ראשונה הזמנו מיקס, שהגיע כמנה זוגית והכיל פוקאצ'ה, חציל עם טחינה, ברוסקטה, אנטי פסטי וסלט קפרזה.

וזאת רק המנה הראשונה

החציל הקלוי הגיע מקולף (חידוש בשבילי) והטחינה שעליו היתה בדיוק בטעם הנכון. לא השתמשנו בלימון שהגיע ליד ולא הוספנו מלח. פשוט לאכול מתוך צלחת ההגשה.

לחם השום, כאשר מרחנו עליו את סלט הקפרזה, נמסנו במקום – איזה טעם…

האנטי פסטי הגיע עם כדורי גבינה שהוסיפו למרקם ולטעם.

לירון ואני התמוגגנו – ואנחנו רק במנה הראשונה.
"מעבר לזה" אמרנו – "הם יכולים רק לרדת"….

*

יחד עם המנה הראשונה, לירון הזמינה כוסית יין – והלכנו כאן על ההמלצה של המלצרית יין גוורץ (גוורצטרמינר של ירדן) – יין פרותי, מתקתק שמתאים לארוחה חלבית.

לירון נהנית עם יין גוורץ

*

ואז הגיעו המנות העיקריות… (איפה התופים ?)

מנה של קנלוני ברוטב שמנת ממולא בפטריות ועוד דברים טובים, כמעט לא מרגישים את השמן (בניגוד למקומות אחרים שהיינו – ששם הקנלוני או הלזנייה ממש "צפו" להם בשמן). מרגישים שהטבח לא מתקמצן על השמנת. הכל מכל הלב והטעם – רק לאכול עוד.

קנלוני

המנה שלי היתה פסטה פפרדלה טריקולור (בצבעים שונים) ברמת אל-דנטה – כלומר לא רכה לגמרי. עשויה בדיוק כמו שפסטה צריכה להיות. גם הפסטה הגיעה ברוטב שמנת ופטריות, אבל הטעמים של הרטבים היו שונים לגמרי אחד מהשני ! (עדיין מרגישים שהבסיס זהה – אבל הרטבים הורכבו בדיוק עבור המנה הספציפית הזאת).

פפרדלה טריקולור

הצלחות היו גדולות ואנחנו, אחרי מנת פתיחה מפתיעה שחוסלה כליל, לא הצלחנו לסיים (עכשיו תור האמא הפולנייה…). נכון שלא נשאר הרבה אבל שקלנו לקחת TAKE AWAY רק בשביל שיהיה לנו משהו לטעום גם למחרת (כמובן שלא עשינו את זה).

יחד עם המנות העיקריות הגיע לו סלט ירקות, שעל פניו נראה כמו עוד סלט ירקות חתוך גס, אבל המראה מטעה… הרוטב שנמזג בנדיבות על הסלט היה רוטב ויניגרט הדרים עם מיץ לימון ומעט אשכולית. הסלט שודרג בשניה ממעמד של "סתם סלט" למעמד של "סלט על".

*

בעוד אנחנו נשענים לאחור וחושבים אם לפתוח עכשיו את הכפתור של המכנסיים או להמתין עד שנגיע לרכב, הגיע תפריט הקינוחים… (עוד אוכל ?!)

אני הזמנתי 'מיס פפרדלה' – תחתית עוגיית מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה עדין שבתוכו שכבה קריספית של שוקולד מריר שמתפצח כל פעם שהכפית חותכת אותו ולמעלה נטיפים של שוקולד לבן שהפכו את המנה (ויזואלית) למשהו שיש להציג בתערוכה.

מיס פפרדלה

לירון החליטה "להתפרע" והזמינה ופל בלגי, שהגיע כשהוא מחולק לארבעה רבעים ועל כל רבע משהו אחר – ריבת חלב עדינה, סירופ מייפל ושני סוגים של שוקולד.

במרכז ישבו להם, אחר כבוד, שני כדורי גלידה – כדור שוקולד וכדור וניל – שהנקודות הקטנות שעליו הראו שהוא הוכן ממקל וניל אמיתי.

וופל בלגי

*

את הדרך לאוטו כבר עשינו כמעט בזחילה… כשעברנו ליד המעדנייה, נזכרנו במה שחשבנו בהתחלה ולא הפסקנו לצחוק.

היה טעים והיה נעים, וכמו שלירון אמרה – "מסולם של אפס עד שווה, זה היה שווה פלוס."

*

מבחינת מחירים – מאד, אבל מאד לא יקר.

מנות פתיחה 20 – 30 ש"ח.

סלטים, כריכים, פוקאצ'ות 40 – 50 ש"ח.

מנות עיקריות : 40-60 ש"ח.

בשר בשר ועוד בשר…


את מסעדת עב-בשר בנתניה אני מכיר כבר ממזמן… האמת היא שאף פעם לא נכנסתי אליה. תמיד עברתי לידה, העפתי מבט והמשכתי הלאה.

אתמול גיליתי איזו טעות עשיתי !

הוזמנתי לערב טעימות במסעדה החדשה יחסית של עב בשר ברמת החייל בתל אביב.

מביקורות של אנשים שהיו שם שבוע שעבר הבנתי שצפוי לי ערב עמוס באוכל, ולא סתם אוכל – אלא בשר (כמו שאני אוהב) טוב.

אולם גם הביקורות שקראתי לא הכינו אותי לאיכות ולמגוון של מה שהונח לפני על השולחן.

המסעדה נמצאת ברחוב הברזל 34 – ממש בקצה (תלוי מהיכן באים), ולמעט שלט לא גדול, ניתן לפספס אותה.

אילן ואשתו חגית פתחו את המסעדה השניה לפני זמן לא רב (יחסית) והם עושים שם חיל.

אז קודם כל – העיצוב של המקום מחזיר אותנו לקיבוץ גבעת ברנר, שם גדל אילן. על הקירות תמונות נוף ילדותו ובמרכז המסעדה כלים "רטרו" – טלויזיה, טלפון חוגה (זוכרים?), רדיו ועוד.

אפילו האהיל בשירותים עשוי מארגז פלסטיק שבו הובילו חלב.

נורא שיעשעה אותי תמונה גדולה שתלויה – מורה עם מקטרת כותב על הלוח "שלום כיתה א'" כשלידו מורה עם סיגרייה…. היום היו מפטרים אותם בלי לדבר בכלל – זמנים שונים…

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו וקיבלנו טעימה מיין הבית, או יותר נכון לומר – 'יין עב הבית'. יין אדום חזק המשלב מספר זנים של ענבים ומיוצר ביקב 'אליגוטה' הנמצא בשרון. היין מיושן בחביות אלון 24 חודשים והוא בטעם פירותי – אם יש משהו שהולך עם בשר, זה יין אדום חזק, ולמרבה הפלא – לא חריף.

המנות הראשונות החלו להגיע בזו אחר זו ואנו נאבקנו עימן והזמנו עוד ועוד מהן.

התחלנו בפוקאצ'ת הבית שנאפית במקום ומתפצחת בפה, סלט הקיבוץ הגיע ישר אחריה – כשהוא מלא בירקות מכל טוב (ללא בצל) וכולל צנוניות, כרובית ושאר ירקות, בטיבלון חזק. הבצקים עם הבשר לא אחרו להגיע בצורת אמפנאדס דרום אמריקאים שחלקם הכילו בשר (המועדפים עלי) וחלקם הכילו ירקות.


ואז הגיע המלך של המנות הראשונות (לדעתי) – כנאפה טלה… על המנה הזאת אין הרבה מה לכתוב – רק לראות את התמונה, להזיל ריר ולרוץ להזמין אחד או שניים.

אחרי הכנאפה (מה – נראה לכם שסיימנו עם המנות הראשונות ?) הגיעו אחר כבוד קרפצ'יו פילה, סיגר אנטריקות ממולא בירקות עם סלט עשבי טיבול, בורקס בשר עם ביצה עלומה ואם הכנאפה היה המלך של המנות הראשונות, אז עכשיו תורו של הנסיך – קרם בטטה עם שקדים… הקרם הגיע בתוך ספל של אספרסו והוא יכול להוות מנת ביניים נפלאה בין המנות, למי שאוכל ארוחה מלאה. אני בדרך כלל לא אוהב לשתות את האוכל שלי. אני צריך להרגיש שאני לועס (ועדיף בשר), אבל קרם הבטטה היה פשוט מדהים ושינה לי את כל הקונספט שהיה לי עד היום על בטטות מרוסקות…

בשעה טובה סיימנו עם המנות הראשונות והמלצרים פינו בזריזות את השולחנות והכינו אותם לקראת המנה העיקרית… האוכל האמיתי – הבשר !

*

את הבשר קונה אילן מיבואן – והוא מגיע הישר מארגנטינה – אלו הן פרות חופש, האוכלות תירס, ובשרן נקרא 'בלאק אנגוס'. זה הבלאק אנגוס האמיתי.

על הבשר אילן לא מתפשר – הוא מביא את הטוב ביותר שניתן להשיג.

השפית אסתי גרוס אמונה על הכנת המאכלים המופלאים האלה והגשת הבשר במידה המדוייקת של העשייה.

פלטת בשרים המכילה אנטריקות, סינטה ומיח עצמות הגיעה וחוסלה תוך דקות ספורות. כמעט ולא הספקתי לצלם, אז מנה נוספת הוזמנה ואותה הספקתי לצלם לפני שגם היא נטרפה על ידי הקרניבורים שישבו על יד השולחן (ואני ביניהם).

בין השאר מוגשים לשולחן T-BONE, פריים ריב, פילה בקר ועוד כמה סוגים של בשרים מובחרים.

ליד הבשרים הגיעו התוספות – פירה מטובל בבצל מטוגן ותפוחי אדמה קריספיים.

*

נאנחנו ונשענו לאחור על מנת לסייע בעיכול המטעמים בעוד המלצרים מפנים את הצלחות והמגשים ומתכוננים לקראת המנות האחרונות.

פאדג' שוקולד וגלידת וניל, מקלות שוקולד ומרמלדה ואצבעות שוקולד במילוי קרמי מפנק.

עכשיו כבר באמת הגיע הזמן לשתות את "הקפה של אחרי".

נפרדנו משכנינו לשולחן, ערכנו סיור קצר והתרשמנו מפיסת ההסטוריה התלויה על הקיר ואף תפסנו שיחה עם אילן עובד, בעל המסעדות.

החלוקה בין אילן ואישתו ברורה מאד – הוא חי את החלום שלו – מבשל, צולה, מטגן ואמון על כל הנושא הקולינרי, ואילו היא אחראית על כל הנושא העסקי.

עכשיו אנחנו יודעים – בפעם הבאה שאנחנו רוצים לאכול בשר – קפיצה קטנה לעב-בשר ואנחנו יודעים שלא נתחרט.