קטיף דובדבנים בעין זיוון

יום שבת מעונן אחרי שבוע של חמסין, 7 וחצי בבוקר, אני ונדב מוציאים את סוכי, כלבת השי-צו שלנו, לטיול בוקר ומסתכלים בשמים "נראה כאילו הולך לרדת גשם", מצייץ הקטנצ'יק "אולי קצת", אני עונה לו "אמרו בחדשות שיכול לרדת".
בסיום הטיול אנחנו מרגישים את הטיפות הראשונות של הגשם לאותו יום.

הר של זבל

חיריה… לאנשים בגילי, פחות או יותר, מזכיר השם הזה הר ענק, "תקוע" במחלף גנות, גדול, מכוער ובעיקר מסריח.

וזה נכון או בכל אופן – היה נכון, עד ש….

החל משנת 1952 ייעד משרד הבריאות את האזור ליד הכפר הערבי הקדום "אל חירייה" לאתר טיפול בפסולת על ת"א והסביבה.

האתר היה פעיל עד 1998, אז נסגרה המזבלה והפכה לתחנת מעבר למטמנה בדרום.

*

קצת פרטים על ההר : בעת הסגירה בשנת 98', עמד ההר על שטח של כ- 450 דונם, בגובה של כ- 80 מטרים מעל פני הים עם כמות פסולת של של למעלה מ- 16 מליון קוב (?!)

משנת 01' החל תכנון השיקום האדריכלי והנופי של ההר ע"י איגוד ערים דן לתברואה.

כשהכוונה היא לייצר ריאה ירוקה במרכז הארץ.

*

הוזמנתי, כחלק מסיקור עיתונאי, יחד עם שקד (בתי בת ה- 8) לקראת פתיחת פעילות פארק אריאל שרון ופארק המחזור חירייה למשפחות בסוכות, בסיסמה – "כשפסולת, טבע לתרבות נפגשים".

בניגוד לאירועים אחרים המתקיימים בסוכות, בפארק אריאל שרון ובמרכז לחינוך סביבתי, נותנים חוויית לימוד אחרת.

כל המתקנים הנמצאים במרכז המחזור נבנו מחומרים שנזרקו לפח ומצאו את דרכם למזבלה…

*

מי היה מאמין שעל הר הזבל וסביבתו ייבנה פארק עצום עם כ- 25 ק"מ של שבילי אופניים בדרגות קושי שונות, ייערכו סיורים מודרכים הכוללים תצפיות מרהיבות על כל אזור גוש דן וימצא בו מגוון עשיר של בעלי חיים וצמחים יחודיים.

קיבלנו הסברים על הנוף של תל אביב רבתי הנשקף מהמצפה, ויצאנו לסיור ברכב ספארי ברחבי הפארק.

מעבר לתצפית המרהיבה והסיור במשאית הספארי, ביקרנו במרכז המיחזור.

בכל מקום קיבלנו הרצאות מאלפות על מה היה, מה קורה ומה עתיד לקרות עד לפתיחה המלאה של הפארק בעוד כשנתיים.

משאבים וכסף לא חוסכים.

גם אני וגם שקד מאד נהנינו – הסוללה בטלפון הנייד שלה נגמרה מרוב צילומים שהיא צילמה (לצערי אין לי את התמונות, אולם הן לא פחות טובות משלי בחלקן).

עברנו בחוות שלם – שם מגדלים מיני צמחים ארץ ישראליים בסכנת הכחדה, על מנת לשמור עליהם שלא יעלמו לחלוטין (לא נכנסנו).

בקיצור – כיף כיף כיף. משהו אחר למונומנט, שאצלי בזיכרון הוא משהו מאד שלילי, אבל לילדים שלנו – יכול להיות נקודת ציון למהפך חשיבתי מנושא אשפה ומיחזור.

*

פארק אריאל שרון ומרכז המחזור (חיריה)

חיריה – האתר הרשמי

פארק אריאל שרון – האתר הרשמי

מוקד מידע : 03-7398999

*

נכון שאני לא חסיד של COPY PASTE (ואפילו מתנגד לכך, בדרך כלל), אבל הפעם אחרוג ממנהגי –

פארק המחזור חירייה ופארק אריאל שרון מזמינים אתכם בחוה"מ סוכות לשלושה ימים של פעילות חווייתית לכל המשפחה תחת הקונספט "כשפסולת, טבע ותרבות נפגשים", שלושה ימים (22-24/9/13) המלווים בהנאה, הפתעות, למידה וחוויה.

בפעילות של כ- 4 שעות המבקרים יחשפו לנופים והאטרקציות המדהימות על גבי רכבי ספארי, סדנאות יצירה אקולוגיות במרכז לחינוך סביבתי, סיור היכרות עם מהפכת הפסולת של גוש דן, שיקום הר הפסולת והפיכתו לפארק מטרופוליני, פעילות של טיבוע ציפורים על ראש ההר תצפיות על כל גוש דן מפסגת ההר, מתחם סוכות ממוחזרות ומיוחדות וטיפים שמלמדים איך אפשר להציל את העולם.

בחול המועד סוכות הקרוב, מנצלים את חופשת החג בכדי לגלות עם הילדים את סודות המחזור,האקולוגיה והקסם שבשמירה על הטבע. פארק אריאל שרון והמרכז לחינוך סביבתי של איגוד ערים דן לתברואה המפעיל את פארק המחזור חירייה, מזמינים את כל המשפחה לשלושה ימים של טבע, חוויה וסדנאות, שיתקיימו בין התאריכים 24-22.09.13 ,ימים ראשון-שלישי.

בין הסדנאות המוצעות לציבור: סדנת הכנת תכשיטים מצינורות, סדנת הכנת בובות משאריות בדים, סדנת מזון קומפוסט ועל מה שביניהם, סדנת שף מתוקה, סדנת שף מלוחה, הכנת אדניות תלויות למרפסת משקים ממוחזרים, הכנת ממלכה מקרטונים וביקור במתחם של סוכות ממוחזרות מ-100% אחוז תוצרת חירייה.

משפחת פארק הירקון / חן שבתאי – ביקורת קריאה

"בעיר תל אביב, העיר הגדולה,

יש מקום מיוחד, קסום ונפלא.

למקום קוראים פארק הירקון,

יש בו כל דבר שעולה בדמיון…"

*

מה המכנה המשותף לרוב ספרי הילדים המדברים על משפחה ?

כמעט בכולם המשפחה האידיאלית כוללת זוג הורים (אבא ואמא וילדים)…

במציאות של היום, כשכל משפחה שלישית חווה גירושים וכל אדם רביעי יוצא מהארון (גבר או אשה), זה לא כל כך טריוויאלי שיש במשפחה אבא ואמא.

חן שבתאי, החי עם בן זוגו ומגדל את ביתו נועה, לוקח את ספרות הילדים צעד אחד קדימה ומספר (מנקודת מבטו של פרפר החי בפארק הירקון) על יום שבת נעים שבו מגיעות כל סוגי המשפחות לנפוש – משפחה ובה שני אבות, שתי אמהות, אמא בלבד, אב ממוצא אתיופי ואם בהירה, אב בכיסא גלגלים ועוד…

כל המשפחות חיות באידיליה עם עצמן ואין שום דבר מוזר או יוצא דופן בהן.

הילדים מאושרים ומשחקים ואפילו מתכוננים למסיבת יום הולדת.

חן הוא גנן (ולא בגינת ירק) מזה כ- 7 שנים והוא מעסיק נשים וגברים בגנו.

הסופר והמאיירת (יעל פושקין) ערכו סיורים בפארק הירקון והאיורים המדהימים מנסים להידמות עד כמה שניתן למציאות, כך שאם יזדמן לכם להגיע עם ילדכם לפארק, תוכלו לזהות את המקומות בספר.

הספר מומלץ למשפחות "חריגות" (יחידניות, גאות) ולמשפחות "נורמליות" כדי להכיר לילדים משפחות שונות ממה שהם מכירים בבית.

הספר כתוב בשפה קלילה ומחורזת ומתאים לילדים. בכל משפחה חדשה רואים את הילד מהמשפחה הקודמת, דבר שמשאיר את הרצף.

עוד משחק שיש בספר הוא : חפש את פרי. הפרפר מסתתר לו בכל עמוד ועל הילד למצוא אותו (לפעמים זה יותר קל ולפעמים קצת יותר קשה)

הספר משווק עצמאית וניתן להשיגו באתר : http://chenbooks.webs.com

יום של בשר וכיף

חופשת פורים. איזה כיף…

הילדים בבית, האשה לא עובדת ואני לקחתי לי יום חופש מהעבודה.

נכון שבתכנון המקורי הייתי אמור להיות בסדנת דגים אחר הצהריים, אבל לאחר דין ודברים עם אשתי שתחיה, החלטתי לוותר לטובת יום כיף עם המשפחה (כבר המון זמן לא יצאנו לבלות ארבעתנו).

אז לאן נוסעים ? יחד עם שליש מעם ישראל – לספארי.

האמת היא שאני גאה בילדים שלי – הם צעדו בספארי (באזור הכלובים) בערך 3 שעות ולא התלוננו.

אבל אחרי הספארי – רעבים… במיוחד אחרי שאתמול היתה בטלויזיה תכנית על בשר – אז לאן נוסעים ? לאכול בשר, כמובן.

נזכרתי שראיתי פרסום של "פורטרהאוס" בעיתון המקומי, ובכלל – כבר די הרבה זמן כבר רציתי להגיע לשם – לראות (או לטעום) בשר, שמבחוץ עושה רושם שהוא אמור להיות איכותי. ולא טעיתי.

עוד בפקק מאלוף שדה לכיוון צומת דרור כבר התקשרתי (דרך אתר REST) והזמנתי לנו מקומות – מה שבטוח – בטוח.

האמת היא שה- GPS ניסה להטעות אותנו קצת, אבל למזלי זכרתי שראיתי שלט של המקום באזור התעשייה של תל-מונד. אז נסענו לפי הזיכרון שלי – צומת דרור לכיוון תל-מונד, שמאלה לכיוון קדימה-צורן, ומייד ימינה לאזור התעשייה. שם – שלט מכווין לחניה (כולל חניית נכים).

המארחת קיבלה אותנו בחיוך, האווירה הכללית שהמקום משרה נעימה מאד. מהר מאד הגיע אלינו המלצר  והתחיל להסביר לנו על המנות והעסקיות.

לילדים הזמנו מנת ילדים – שניצל וצ'יפס

לעניות דעתי קצת יקר לשלם 55 שקלים על שניצל (בינוני בגדלו) וצ'יפס – על אף שהילדים חיסלו את המנה (שהיתה טעימה).

מנת הפתיחה היתה לחם בית שהיה טעים מאד, מלווה בממרח איולי שהיה גם טעים ולידם צלוחית עם שום צלוי וזיתים פיקנטים (אבל נדב אכל אותם כמו גרעינים).

המנות הראשונות הגיעו – באתר כתוב 'כנפיים דיאבלו ברוטב חריף', בתפריט כתוב רק כנפיים, שהגיעו עם גבינה כחולה וסלרי… הההםם… הפתעה… נדב נתן ביס אחד והתחיל להתנשף "שורף לי בפה"… שכחו להגיד לנו שהכנפיים חריפות…

המנה הראשונה שלי הגיעה – פטה כבדים. אני אוהב כבד, אבל לא כשהוא 50% חמאה… הטעם היה שמנוני והריבה (שלא היתה ריבת בצל) לא עשתה לו טוב.

לזכותם יאמר שהם לקחו חזרה את המנות הראשונות ולא חוייבנו עליהן.

הגיע הזמן למנות עיקריות (יאמי…)

מנה עסקית (היקרה ביותר – 115 שקלים, הזולה 65) שכוללת מנה ראשונה – אני הזמנתי סלט עלים, שהגיע בתוך קערית כשהוא מכוסה בפלחי תפוח עץ ואגוזים (לא רע –  אלמלא המיונז שנשפך עליו)

וזוגתי הזמינה תפוח אדמה עם גבינת שמנת – מעולה !

מנה עיקרית הגיעה ואיתה נתח סינטה, שלצערנו הגיע חי מדי (אפילו בשבילנו הוא היה חי) – תוך שניות מעטות הנתח הושב לגריל והוגש מחדש, הפעם מושלם.

המנה העיקרית השניה היתה "אונגלה" – נתח קצבים פרוס – והטעם – שמיימי…

האמת היא שלא ממש הבנו את הקטע של פרוסת התירס הקרה ופרוסת העגבניה שבמרכזה תקוע ירק בלתי מזוהה.. אבל נו… שוין… למי יש זמן להסתכל על משהו אחר חוץ מהבשר ?!

הבירה מהחבית שמגיעה יחד עם העסקית מיובאת ומרירה בדיוק במינון הנכון – לא יכולתי להתאפק והזמנתי עוד אחת.

ואז הגיעו הקינוחים…

סה"כ יש ארבעה או חמישה סוגי קינוחים שונים. הקונדיטור למד בצרפת והוא משבח את המנות המסורתיות ומשנה אותן – רק לטובה.

לונג פרלין – 

מזכיר בטעמו את ה-'פררו רושה' – ממלא את הפא בטעם דומיננטי מאד של שוקולד איכותי בשלוש שכבות.

טירמיסו –

גם פה ניכרת ידו של הקונדיטור, והטעם המקורי של הטירמיסו המסורתי מחוויר לעומת המנה שקיבלנו.

שוקולד איכותי המוגש בצורה שמושכת את העין ואת החיך.

הקינוחים קיבלו אצל אישתי "דוס-פואה". גם אני והילדים לא השארנו הרבה (בעצם רק את הצלחת…).

אז איך אני מגדיר את החווייה ? אם הייתי צריך לדרג את המסעדה בציון של 1 עד 10, אני נותן לה 8.5 נוטה לכיוון ה- 9.

השירות מקבל אצלי 10 ! המלצר מכיר את התפריט, את נתחי הבשר השונים ומתאים את המנה לסועד.

הוא מונה את הקינוחים אחד אחרי השני, כולל המרכיבים והשוני בינם לבין המנות "המסורתיות".

סה"כ יצאנו ב- "נזק" של 400 שקלים – ממש לא נורא בשביל הכמות, האיכות והשירות !

מומלץ לאוהבי הבשר, ואלה שרוצים לגוון את מסעדות הבשר "הרגילות" שהם הולכים אליהן מדרך כלל.

במקום יש גם קצביה ונערכות שם סדנאות בשר (האחרונה היתה בסוף פברואר 2012).

חניה בשפע, נגישות לנכים, רק לשים לב – מי שמשתמש ב- WAZE – הוא קצת מטעה בכיוון.

אתר : http://www.porterhouse.co.il/

הטיול למאלטה

בשעה טובה חזרנו לארץ אחרי 7 ימים במאלטה ועוד יום וחצי לכל כיוון של טיסות.

מאלטה מורכבת משלושה איים בים התיכון, קצת דרומית לאיטליה, עם אוכלוסיה של 400,00 אנשים.

הם חיים על תיירות ובאמת שמענו שפות מכל העולם – חוץ מעברית. שמחנו להיות הנציגים של המדינה הקטנה שלנו במדינה קטנה עוד יותר, שברגע שנוחתים בה מרגישים – אילת 🙂

שדה התעופה הקטן ליד עיר הבירה וולטה קיבל אותנו ברוח חמה ולחה בשעה ובשפע של זיקוקי דינור. בכלל, במאלטה, במיוחד בחודשי יולי אוגוסט, כל סיבה היא סיבה למסיבה והמחזה הנפוץ ביותר בערב הם הזיקוקים.

אז איך הכל התחיל ? תכננו את הנסיעה הזאת די מזמן כבר. אני, אשתי שתחיה, שקד – בת 5 ונדב הקטן – בן שנה ושמונה חודשים.

למאלטה הגענו דרך פרנקפורט (גרמניה) לאחר המתנה מורטת עצבים של 7 שעות, מאחר וטיסות ישירות יש רק 3 פעמים בשבוע בערך.

דרך קרובי משפחה קיבלנו דירה ברחוב קטן בכפר שנקרא "סנט ג'וליאן"

כל הכפר היה מלא בקישוטים לכבוד הקדוש המקומי (ג'וליאן), ואפילו הספקנו לראות כמה וכמה מצעדים של תזמורות מקומיות יוצאות בצעדות מפוארות.

כל קבוצת האיים הזאת בנוייה על תיירות וממש אפשר להרגיש את זה באוויר.

אנגלית היא שפה רשמית שניה ונלמדת בבית הספר, כך שאין בעיה להסתדר שם עם אנגלית בסיסית ביותר. כולם מאד אדיבים ורק רוצים לעזור.

אז מה יש שם לעשות ?

למבוגרים יש 4 בתי קזינו במלךונות באי הראשי (שנקרא מאלטה).

וכבילוי לכל המשפחה אפשר לראות אתרים היסטוריים (איכס… למי יש זמן לזה ?!).

אנחנו ניסינו לנצל את הזמן שהיה לנו (שבוע) כדי שהילדים יהנו כמה שיותר.

יום אחד היינו בפארק מים עם מגלשות, בריכות גלים, מסלול אבובים ומגלשה מיוחדת לאבוב זוגי (?) וגם בריכות לילדים.

הקטנים פשוט לא רצו ללכת הביתה אבל כבר נהיה מאוחר ואנחנו עייפים (להם אין בעיה להרדם על הכיסא נוח) אז הבטחנו שנלך לבריכה ביום אחר.

ביום השני יצאנו לשייט באזורי האיים (להזכירכם – המדינה בנויה משלושה איים – מאלטה, גוזו וקומינו). השייט בספינה היה ממש אטרקציה לילדים, עם הסברים באנגלית והמון המון מים נקיים וצלולים ופינות חמד שניתן לעגון בהן ולרדת לשנרקל.

אז מה היה לנו עד עכשיו ? בריכה – היה. שייט – היה. מה צריך ? עוד שלושה דברים חשובים לנו לפנינו – ים ! (איך אפשר להיות על אי קטן ולא להיות בים ?!) וכמו שהבטחנו לילדים – בריכה.

את הדבר השלישי גילינו ביום הבא :

המקבילה המאלטית של הדולפינריום – פארק שנקרא MEDITERRANEAN ובו מופעים מרהיבים של תוכים, זוחלים, אריות ים וכמובן – דולפינים.

הילדים התלהבו מאריות הים ומהדולפינים, מהתוכים קצת פחות. אבל הכל כלול במחיר הכניסה.

הדולפינריום פתוח עד 5 בערב וכל מופע מציג פעמיים, והוא צמוד לפארק המים שבו היינו ביום הראשון.

מי שמע על הסרט פופאי ? סרט שיצא לפני 30 שנה בערך ומתברר שהוא צולם במאלטה… לצורך הפקת הסרט ניבנה כפר שמשמש עד היום כאטרקציית בילוי לתיירים.

הכפר נמצא לחופו של הים במפרץ טבעי. ניתן לחזות בדמויות (לא מקוריות) של פופאי ואוליב (למי שזוכר) וגם פלוטו הנבל נמצא שם ומפריע להם.

את הילדים עניינה רק הבריכה בגובה של 60 ס"מ שהיתה שם. הם לא ממש התחברו לנוסטלגיה של הוריהם לדמויות המצוירות של פעם.

ואז באה לנו הפתעה – הנהג שלנו, ג'ימי, שהיה צמוד אלינו ממש מהיום הראשון ודאג לנו ולקח אותנו (הוא מכיר את כולם ויודע לאן כדאי ללכת ולאן לא) לקח אותנו לבית חרושת של חברת PLAYMOBIL…

WOW

אני חשבתי שאני בחלום. נכנסים בשערי טירה ושומרים חמושים בגודל אדם (מפלסטיק) מקבלים את פנינו.

יש גם סיורים בתוך המפעל ואפשר לראות איך החלום הזה של הילדים (אני גדלתי על PLAYMOBIL) נוצר מרעיון ועד ביצוע.

יום אחרון שלנו לבילוי במאלטה – מה נשאר להציע לילדים ? ים ! אז נסענו לגולדן ביי (Golden Bay) – חוף שעשוי משברי צדפים וחול ים, עם מים כחולים וצלולים שאפשר לראות דרכם את הקרקעית.

במקום יש גם מועדון צלילה ואני בלעתי את צערי ויגוני והשתעשעתי עם הילדים בבניית ארמונות והבאת מים מהים בדליים.

ואז זה נגמר…

נפרדנו לשלום מהבית המדהים ברחוב הקטן ששימש לנו מעון בשבוע החולף ונכנסנו למונית של ג'ימי.

שדה התעופה הקטן של מאלטה שוב הזכיר לנו את אילת והעלה חיוך על פנינו.

עם החלפת מטוס (מהירה הפעם) בוינה (אוסטריה) היינו בדרכינו לארץ הקודש וחזרה לשגרה היום-יומית שלנו. איש איש ועבודתו הוא.

מה לגבי המחירים ? המחירים הם ממש כמו בארץ (רק שהמטבע השולט שם הוא יורו ולא שקל, אבל בתרגום לשקלים המחירים מאד דומים).

הירקות והפירות יקרים אבל הבשר והלחם זולים.

כמובן שיש מחירים לתיירים ואפשר להתווכח (לא בסופר-מרקט). הליכה מהירה למרכז העיר מגלה רחוב חי ותוסס מלא דוכנים בשעות הערב המציעים ממרכולתם מצעצועים לילדים ועד חטיפים וממתקים.

אנחנו החלטנו שאנחנו מאמצים את מאלטה ומקווים לחזור אליה גם בשנה הבאה.

תמונות נוספות ניתן לראות בפרופיל שלי בפייסבוק

חופשה נעימה 🙂

"סתם" עוד יום שבת… מה עושים ?

עוד יום שבת מגיע, ואנחנו חושבים מה כבר אפשר לעשות שלא עשינו ?!

החורף והאביב המטורפים שהיו לנו גמרו כל חלקה טובה. מה שמסתמן כרגע זה ללכת לים.

ואז נזכרנו : הרי פארק נחשונית נפתח היום…

ארזנו כמה חברים בשיחות טלפון מהירות, העמסנו את עצמנו על האוטו ויצאנו לכיוון ראש העין בואכה קיבוץ נחשונים.

הנסיעה במקביל לכביש 6 עברה בנינוחות, כשאנחנו עוצרים בדרך בכמה נקודות על מנת "למלא מצברים" ולקנות קצת בשר, פיתות, מים ועוד כמה דברים קטנים שבטוח נזדקק להם.

הגענו 5 משפחות למתחם החניה שנמצא מחוץ לקיבוץ בשעה 11:15 בערך, ולהפתעתנו המתחם היה כמעט ריק – עם ישראל – תתעוררו – פארק המים / המוטורי / ג'ימבורי נחשונית של קיבוץ נחשונים נפתח לקהל הרחב וכולם מוזמנים… מה ? לא שמעתם ?! בואו !!!

כמובן שהקמנו את המאהל שלנו באזור המנגלים – כן ! יש מתחם המיועד למנגלים… עם פחים המיוחדים לגחלים משומשים… הם חשבו על הכל.

אחרי שהתארגנו התחלנו לסייר במקום. איש איש ומשפחתו הוא, כאשר כולם חוזרים לנקודת המוצא (המנגל).

יש מפה ענקית כדי שנוכל להתמצא במקום הגדול הזה בלי ללכת לאיבוד.

בכלל, הכל מסודר ומאורגן בצורה יוצאת מן הכלל. מתחם המים באיזור אחד, המתחם המוטורי באיזור אחר והג'ימבורי לפעוטות ולילדים (ולילדים ברוחם) בעוד איזור.

אנחנו התחלנו את הסיור שלנו בבריכה…

הבריכות מחולקות לבריכות לפעוטות, לילדים ולמבוגרים. ומי שחשב שבזה נגמר סיפור הבריכות… טעה !

זה גם פארק מים עם מגלשות

אחרי הפארק מים, רצינו שהילדים יהנו קצת מחוויה אחרת, אז בהליכה קצרה הגענו לפארק המוטורי של הילדים

האמת היא שאני יכול להכניס כאן עוד מאות תמונות ואני לא אצליח להעביר את החוויה המדהימה שעברנו היום, עם מכוניות הקארטינג, קיר הטיפוס המכוניות המתנגשות ועוד ועוד אטרקציות הכלולות במחיר כרטיס הכניסה.

יש כאן מגוון של אטרקציות ולפי דעתי מישהו באמת חשב על כל הגילאים והמתחמים מופרדים ומסודרים לכל הגילאים של הילדים מהקטן ביותר ועד לגיל המופלג שלי (35) ואף יותר מזה…

הילדים נהנו – וזה הדבר הכי חשוב לדעתי.

אבל – רק הצצה קטנה לכיוון האוכל…

וכן, ליד הנקניקיות זוהי גבינת כבשים חלומי של משק דותן מכפר שמואל, שנצלית על נייר כסף.

שני מנגלים שעבדו במרץ והשביעו 5 משפחות רעבות הכוללות ילדים מתבגרים ומבוגרים חובבי בשר.

ואי אפשר שלא לקנח באיזו גלידה קרה ביום החם הזה, כשיושבים על הכיסאות המפוזרים בשפע על המדשאות הירוקות בצל העצים.

בילינו יום שלם ולא הרגשנו איך הזמן עובר. המקום נסגר בחמש בערב ואנחנו מיצינו אותו עד הדקה האחרונה.

רק מילה אחת לסיום – בתור נכה צה"ל, אני שם לב עד כמה מקומות באמת רגישים לנושא של נגישות, ופארק נחשונים מקבל ממני ציון של 4 כוכבים מתוך 5 אפשריים – יש חניית נכים מסומנת קרוב לשער הכניסה, רמפות לעגלות נכים ליד כל גרם מדרגות, שירותי נכים, שבילים רחבים ועליות מתונות מספיק על מנת שכסא גלגלים יוכל לעלות בבטחה. כמו שאמרתי 4 כוכבים מתוך 5 אפשריים. שאפו.