תבשיל קדירה


זהו, הקיץ מתחיל להיגמר וכבר מרגישים את הסתיו מדגדג לו בפתח.

נכון שבימים האחרונים השמש בשמים וכבר שכחנו את הגשם, אבל האווירה הכללית (לפחות אצלינו בבית) היא אווירת סתיו.

אז מה מתאים לסתיו ולחורף יותר מאשל תבשיל קדירה פשוט של עוף על מצע של אורז וירקות שורש.

*

אז מה צריך :

עוף

אורז

מים

אבקת מרק

ירקות שורש : תפוחי אדמה, בצל, בטטה, כרישה (החלק הלבן), גזר.

ניתן להוסיף דלעת ודלורית.

*

ואיך משלבים בניהם ?

שופכים את האורז לקדירה, מניחים את העוף / הכרעיים / הירכיים / השוקיים (אין בעיה להשתמש בחלקי העוף או בעוף שלם) על האורז המוצף ומוסיפים את הירקות כשהם פרוסים.

מוסיפים מים פושרים ביחס של 2 כוסות מים על כל כוס אורז וכפית אבקת מרק עוף על כל כוס אורז.

*

מכניסים לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות למשך שעה וחצי.

מוציאים, מניחים להתקרר ומגישים לשולחן

בתיאבון

סהרה – נווה מדבר


40 שנה הלכו בני ישראל במדבר ורק חיפשו איזה שהוא נווה כדי להרוות את צמאונם…

לכם זה יכול לקחת קצת יותר מארבעים דקות כדי להגיע למסעדה שהיא ממש נווה מדבר.

צולם ע"י סתיו אדם

מסעדת סהרה, ליד הכפר נין – בין עפולה וכפר תבור, מציגה נוף גלילי מדהים בתוך מבנה אבן הנראה כאילו נלקח מאגדות אלף לילה ולילה, עם קשת גדולה וגבוהה המקדמת את הנכנסים אליה בברכה.

המקום משתרע על פני כ- 1000 מ"ר ומכיל מטבח פתוח, מקומות ישיבה מרווחים, פינת 'זולה' ומרפסת קדמית ואחורית (מהמרפסת האחורית נשקף הר תבור).

צולם ע"י סתיו אדם

כאשר בנו את המקום חשבו על הכל – עד לרמת הברז בשירותים, שנראה כמו פינג'ן.

זוהי אינה עוד מסעדה מזרחית מצויה. זוהי מסעדה ערבית המגישה מטעמים ערביים מקוריים.

הבשר מעושן עד 18 שעות במעשנת אבן הנמצאת בחוץ ומכילה מספר תאים – תא לעופות, תא לבקר וכבש ותא לירקות.

בתוך המטבח נמצא טאבון אבן גדול שבו מביאים את הטאץ' הסופי למנות המדהימות.

*

ישבנו לנו, כ- 20 בלוגרים על יד שולחן ארוך ומרווח והמנות הראשונות התחילו להגיע – סלטים שונים ומשונים – כרובית בטחינה, חצילים שונים, חומוס ועוד. הפיתות סוריות ומוכנות במקום הגיעו לוהטות מן הטאבון.

מנות הביניים כללו מג'דרה עם המון עדשים וכנאפה, שבמקום שיהיה מתוק וממולא בגבינה, היה ממולא בחצילים, עם טחינה וגרגרי רימון למעלה – מנה מדהימה לכל הדעות.

צולם ע"י סתיו אדם

כבר כמעט ולא נשאר מקום למנה העיקרית. מדי מספר חודשים משנים בעלי המסעדה את המנות העיקריות ובוחנים מנות חדשות כדי לגוון לסועדים (ויש כאלה המגיעים באופן קבוע).

אנחנו קיבלנו תרנגול הודו (שעלי באופן אישי הוא פחות חביב כיוון שהבשר שלו מעט יבש) ממולא באורז עם בשר כבש ותבלינים.

אחרי שאכלנו וכמעט התפוצצנו, עברנו לפינת ההסבה ושם כובדנו בכנאפה (מתוק) וקפה ותה מהבילים.

אז בדרך לצפון – כנסו לארוחת צהריים בנווה המדבר – מסעדת סהרה.

צולם ע"י סתיו אדם

הלורקס


הלורקס – מאת דוקטור סוס.

סדרת ספרי 'דוקטור סוס' מלווה אותי עוד מהילדות עם אוסף הספרים של 'חתול תעלול'.

רק כשגדלתי הבנתי מה יש מאחורי הסיפורים ה- 'ילדותיים' האלה.

את 'הלורקס' (The LORAX) אני לא זוכר מהיכן קיבלנו, אבל אני בהחלט מנסה להעביר את המסר מאחורי המלים לשקד ונדב עם התרגום המצוין של לאה נאור.

הספר מספר על נווד בעל השם המוזר 'אז' שהגיע למקום מדהים עם דשא ירוק ועצים וחיות ואגם עם דגים ובשמיים עפות להן ציפורים מוזרות ושרות.

ממש גן עדן עלי אדמות.

'אז' מאד מתרגש – אלה העצים שבדיוק הוא חיפש… באבחת גרזן הוא כורת רק עץ אחד ומכין ממנו… משהו שכל אחד צריך…

ואז מופיע מולו יצור קטן שמכנה את עצמו בשם המוזר 'הלורקס'.

הלורקס מדבר בשמם של כל אלה שלא יכולים להביע התנגדות – העצים, החיות, הציפורים והדגים.

הוא מייצג את הטבע הדומם.

אבל לפולש זה לא מפריע – הוא יעשה מה שהוא רוצה !

הוא יבנה מפעל ויגדיל אותו עוד ועוד ועוד ואף אחד, במיוחד לא יצור קטן ועצבני, יגיד לו מה לעשות ! הוא הרי מכין משהו שכל אחד צריך… ובמיוחד – הוא. הוא מרוויח הרבה כסף ומעסיק המון עובדים.
יש לו צי כלי רכב שמשנע את התוצרת לכל העולם.

לאט לאט נעלמים העצים ואיתם החיות, האוויר מזדהם והציפורים נודדות והאגם הופך לביצה עכורה והדגים ששטו להם בהנאה נאלצים לצאת ולחפש להם מקום חדש ונקי יותר.

הלורקס מזהיר את 'אז' פעם אחרי פעם אבל 'אז' ממשיך בשלו ומגדיל את המפעל תוך התעלמות מוחלטת מהפגיעה בטבע.

עד שבסוף… גם הלורקס עוזב, ומשאיר אחריו אדמה פצועה ואוויר שחור.

"הלורקס שתק, הביט בי בעיניו

במבט נעצב, כל כך נעצב,

והניף את עצמו באחורי מכנסיו.

לעולם לא אשכח את העצבות על פניו

כשהניף את עצמו מכאן

דרך חור קטן בתוך העשן."

ברגע זה מבין 'אז' שכבר מאוחר מדי מכדי לתקן. ואולי לא …

 —

את כל הסיפור הזה שומע ילד אחד מפיו של 'אז', ואולי, רק אולי יש עוד סיכוי…

 —

את זה תצטרכו לברר לבד בשפה העשירה של דוקטור סוס ובחרוזים המצוינים של התרגום לעברית.

לאט לאט, עמוד אחרי עמוד, אני מסביר לילדים את המשמעויות הנסתרות שמאחורי המלים.

ספר מצוין עם מוסר השכל לכולנו.

דוד איתי מביא לנו סטאי


איזה כיף – דוד איתי הגיע מחו"ל.

איתי הוא אחיה של אישתי וחי בשנים האחרונות בחו"ל. מאחר והילדים מתים עליו ואנחנו מאד מתגעגעים, תמיד כיף כשהוא בא.

דוד איתי גם מאד אוהב לבשל, ומדי פעם גם מעלה תמונות של יצירות האומנות שלו לפייסבוק.

לכן מאד שמחנו כששמענו שהוא מגיע אלינו ביום שבת – תמיד יש למה לצפות באיזור הקולינרי.

דוד איתי מאד אוהב עופות וגם הפעם הוא לא הכזיב – הוא לקח עוף שלם ללא עצמות ופירק אותו לחתיכות.

את הכנפיים הוא השאיר לפעם אחרת אבל את הרגליים הוא השרה במשהו מוזר שנקרא 'סטאי'…

סטאי (SATAY) זהו רוטב אסייתי שיש לו הרבה וריאציות.

אנחנו קיבלנו את הגרסה עם הסומסום :

2 שיני שום קצוצות

5 ס"מ ג'ינג'ר קצוץ

2 פלפל צ'ילי בלי הממברנות ובלי הגרעינים (אפשר להחליף בבצל שאלוט קצוץ דק מאד אם לא רוצים חריף)

100 מ"ל חלב קוקוס

2 כפות טחינה וכף סילאן ללא סוכר (אפשר להחליף בשתי כפות חמאת בוטנים)

טיגון מעט שמן במחבת, מכניסים את הג'ינג'ר השום והבצל (או הצ'ילי).

לאחר טיגון מוסיפים את שאר המרכיבים, מביאים לרתיחה

את החזה הוא השרה במרינדה עם הרבה פטרוזיליה :

סויה

לימון

פטרוזיליה (הרבה)

סילאן

לצערי, איתי לא צילם את תהליך ההכנה של הרטבים, אז נשאר לי רק להראות את המוצר המוגמר…

מיד כשהוא הגיע, עמדנו שנינו וקילפנו וחתכנו תפוחי אדמה לצ'יפס

ואין כמו צ'יפס בשיטה הישנה – טיגון בשמן עמוק… עזבו אתכם עכשיו מבריאות וצ'יפס חסר טעם בתנור. צ'יפס אמיתי, חתוך ביד בסיר גדול עם שמן מבעבע… הממ…

מהשאריות של העוף שגורדו מהעצמות הוכנו 'עוף-בורגרס'

ועכשיו תור המנגל !

4 להבות פעלו בשיא העוצמה כדי לחמם את הרשת שעליה הונחו לאחר כבוד נתחי העוף השונים.

התישבנו ליד השולחן ותוך זמן קצר חוסל האוכל.

אפילו נדב, שרגיל לאכול שיפודים כשעושים "על האש" קיבל את מבוקשו, כששיפדנו לו נתח חזה.

ולסיום – הילדים החליטו להיות יצירתיים ותקעו פלח לימון על כוס המיץ שלהם.

שורה תחתונה – 3 מבוגרים, 2 ילדים ועוף אחד בלי כנפיים = 3 מבוגרים ושני ילדים שבעים מאד.

שבת אחים גם יחד


מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (ובני זוגם שיחיו).

באחד מימי השבת האחרונים, החלטנו – זוגתי ואני, לארח את אחי ואחותי (ובני זוגם) לארוחת צוערב משפחתית.

עמדנו כמה שעות במטבח והקמנו ארוחה לתפארת המשפחה.

מה לא היה שם ?

אווז בתפוזים, צלעות כבש ביין, קרם בורלה, יין מבציר 48'…

כל זה לא היה שם 🙂

אז מה כן היה ?

היה לנו, בתור התחלה, ככה לחימום הקנה – מג'דרה (ולא משקית) אמיתית עם עדשים.

מה עוד ?

לחם ביתי עם זיתים

כדורי בשר ושעועית

בורקסים מעשה ידי אישתי – ל ה ת פ א ר

וגם סלטים היו לנו – סלט ירקות וסלט תפוחי אדמה עם מיונז
וסלט (שאני באופן אישי מאד מאד אוהב) כרוב.

אבל לא סתם סלט כרוב – כרוב חתוך לרצועות, שומשום קלוי ועליו (ממש לפני ההגשה) שופכים את הרוטב העשוי משמן שומשום, סויה ודבש.

ממש ללקק את האצבעות (או כמו שהבן שלי אומר – ללקלק)

ואחרי שנשנשנו קצת ופתחנו את הבטן –

אפשר לעבור למנה העיקרית.. מנה ?! מנות (ברבים) כי סוג אחד לא מספק אותנו – אנחנו צריכים כמה !

אז בתור התחלה הכנסנו עוף ותפוחי אדמה לתנור

ואז הוצאתי את "מנת הדגל" (מבחינתי) – 2 קילוגרמים של בשר סינטה טרי ברוטב חרדל (התודות – למשק זמיר, ההכנה – עלי).

לוקחים את הנתח, מכניסים לתנור בחום מקסימלי (220-250 מעלות בערך) למשך של כרבע שעה

אחרי רבע שעה מורידים את הטמפרטורה ל- 180 מעלות.

עכשיו לעניין הזמן – מי שאוהב את הבשר שלו מדמם – ישאיר אותו בתנור לרבע שעה עד 20 דקות.

מי שאוהב יותר "מת" – יכול להשאיר עד חצי שעה בתנור.

והתוצאה – לפניכם :

או בצלחת :

והמתכון לרוטב החרדל :

3 כפות חרדל איכותי

1 כפית מלח

שליש כוס שמן זית

5-7  שיני שום כתושות

כף פלפל שחור גרוס

כף אורגנו יבש

חצי כפית ג'ינג'ר

4  גבעולי רוזמרין טרי

מפורקים לעלים

**מערבבים את כל החומרים(אפשר במעבד מזון) ומורחים את הנתח היטב מכל צדדיו

אפשר להשרות עם הרוטב במקרר שעתיים עד עשרים וארבע שעות אבל אפשר גם להעביר ישר לתנור.

ואחרי שנשענו לאחור ופלטנו אנחת רווחה על האוכל –

הגיע תורו של הקינוח :

ונראה לכם שהסתפקנו בסוג אחד ?! לא ולא.

2 סוגים של קינוחים הונחו אחר כבוד על השולחן

התחלנו בשבלולי בצק ממולאים בשוקולד,

והמשכנו עם כוס בריאות :

קוביות של פירות ברוטב שוקולד אמיתי (70% מוצקי שוקולד).

לרובינו כבר לא היה מקום, אבל הקינוחים היו כל כך טובים שלא יכולנו להתאפק

וחיסלנו גם אותם אחד אחרי השני.

בסופו של ערב, השולחן נשאר די ריק

ולנו נשאר רק לנקות…

היה טעים

היה נעים

ואולי נעשה לנו מנהג – מדי פעם, אחד האחים (אנחנו סה"כ שלושה),

יארגן ארוחת צהריים / ערב…

איך הרעיון ?

לנו נשמע טוב, אז עכשיו התור של אחותינו הקטנה ובן זוגה

והם מזמינים אותנו לחגיגת בשרים…

בשר זה בהחלט אחת החולשות שלי…

תמונות וסיפורים משם – בהמשך .

ושוב שבת ושוב "על האש"


ושוב אנחנו מגיעים ליום שבת.

יום שבת יום מנוחה… מי אמר ?

חייבים למצוא לילדים תעסוקה. אז נסענו לקרובים בצפון הרחוק (קריות) וחגגנו שם יום הולדת 3 לאיזה דודן רחוק של אישתי.

ומה עושים במפגש משפחתי ? כמובן – "על האש"! אז נסע הדוד למעדנייה והביא בשר מכל טוב – לבבות משופדים בקפידה, כבדים מסודרים באריזה מנויילנת, פילה חזה עוף, כנפיים לאפרטיף, נקניקיות פיקנטיות (שאני אמרתי שהן ניראות טוב מדי מכדי להיות כשרות) ונתח גדול וכבד של אנטריקוט.

את הכל טיבלנו במלח ופלפל שחור והתחלנו "למנגל".

מאחר והמנגליסטים הקבועים לא היו (אחד בחו"ל והשני סתם התעכב) הגיעו כמויות גדולות יותר של בשר לשולחן… 🙂

אפילו נדבי הקטן (עוד לא בן שנה וחצי נהנה מהבשר – הילד פשוט חולה על בשר, והוא אוהב אותו מדיום – כמו שצריך.
וגולת הכותרת היו ה- "פיתות מוצניק" : חצאי פיתות מרוחות בשמן זית, זעתר ומרכיב סודי שעובר במשפחת מוצניק מדור לדור ונשמר בקנאות כבר שנים.

את הפיתות מניחים על המנגל עד ששמן הזית מתחיל לבעבע, אז הופכים אותן ומגישים חם.

אכלנו עד שהתפוצצנו. כמובן שהיו גם סלטים מסוגים שונים, אבל הם כמעט ונשכחו ליד כמויות הבשר.

ויאך אפשר בשר ללא אלכוהול ?! הבירה זרמה כנחלי איתן ומדי פעם "תידלקנו" באיזה שוט של וודקה פולנית כשצעקות ה- "נזדרובה" הולכות ומתחזקות ככל שהיום הולך ומתארך.

בסוף היום, לאחר מנוחה כדי לתת לאדי האלכוהול האחרונים לשקוע, חזרנו הביתה עייפים ושבעים ומוכנים לשבוע חדש הבא עלינו לטובה.

מתי עושים שוב על האש ?