על ספר דיגיטלי ואיך זה קשור למין… (למבוגרים שבינינו)

קיבלתי שובר זיכוי ל- "קניית" ספר דיגיטלי לנייד/מחשב/טאבלט/וואט-אבר…

אני אגיד לכם את האמת – אני קצת old fashion בכל הנוגע לספרים – אני מעדיף לעלעל בדפים, להסניף את הריח של הדפים, להרגיש אותם בין האצבעות… קשה לי להתחבר להעברת עמוד באמצעות החלקת אצבע על המסך, לאמץ את העיניים כדי לקרוא, הריצוד של האותיות והמילים גורמים לי לבלבול (מישהו אמר הפרעת קשב וריכוז ?).

הצייד / ג'ון לסקואה–ביקורת קריאה

*

את ג'ון לסקואה אני מכיר מספרים קודמים, שחלקם גם עברו תחת עיני הבוחנת ובוקרו כאן בבלוג, כמו הספר בכוונת זדון.

אם בספר הקודם אייב גליצקי היה "רק" בלש במחלק הרצח, הרי שכאן הוא עולה בדרה ונהיה מפקח של המחלק. בתור המפקח, הוא כבר לא יכול ללכת על 'תחושת בטן'. הוא צריך הוכחות ממשיות (נראה שיש כאלה ששוכחים מהיכן הם הגיעו), אבל אפשר להבין אותו.

בשביל זה יש אזרחים – במיוחד החוקר הפרטי המוכשר ויאט האנט, שמקבל הודעת טקסט (SMS) יום אחד שמטלטלת את עולמו "איך אמא שלך מתה?"…

*

*

הוא מעולם לא התעניין בהוריו הביולוגים – הוא נמסר לאימוץ בגיל צעיר מאד על ידי ארגון אימוץ של הכנסייה ולא הסתכל אחורה.

מחקירה ראשונית עולה שאימו נרצחה. הוא מתחיל לחקור רצח שאירע לפני 20 שנה, ומסתייע בחברו, בלש ממחלק הרצח (תחת פיקודו של גליצקי) דבין ג'ול, שלא תמיד מקבל יד חופשית ממפקדו.

הרצח מתחיל להעלות לפני השטח מקרי מוות מוזרים נוספים, כמו התאבדות לכאורה של שוטר ובמקביל, גוויות נוספות נערמות.

*

בכל פעם שהאנט מרגיש שהוא עלה על קצה חוט, נוספת גופה והוא מקבל עוד מסרון שמכוון אותו למקום אחר.

*

העלילה משתרעת על פני ארצות הברית ואף חודרת למדינה השכנה – מקסיקו ולחשד של סכסוך בין כנופיות סוחרי הסמים שם.

*

המתח הנפשי משפיע על ויאט והוא מתמוטט במלון במקסיקו.

האם זה מה שימנע ממנו להמשיך ?

*

ג'ון לסקואה כותב בצורה שוטפת ואני פשוט נהנה לקרוא אותו.

העלילה זורמת, ואפילו אחד כמוני – שלא קורא מילה במילה, אלא מרפרף ומשלים את המשפטים בראש, הצלחתי לעקוב אחרי הפיתולים הסבוכים.

מומלץ לקריאה, במיוחד לאוהבי ג'ון לסקואה וג'ון גרישם (כן – אני מכניס את שניהם לאותה קטגוריה).

*

גלקסי טאב 3–רשמים וחוויות

אחרי שכתבתי את הפוסט על הגלקסי טאב 3, שאלו אותי אנשים כל מיני שאלות, ביניהן – "מה, הוא עד כדי כך טוב ? אין בו שום דבר רע ?" ועוד כהנה וכהנה שאלות משאלות שונות.

עניתי להם שהפוסט היה התרשמות ראשונית מהטאבלט ופוסט נוסף יגיע אחרי שאני "אתעסק" איתו קצת.

אז עברו להם שבועיים (ועוד יום למי שמתעקש) והנה מגיע הפוסט השני.

אז מה היה לנו ?

טאבלט חתיך בצבע לבן '8.1, מסך 16Mצבעים TFT ועוד פיצ'רים שונים שלא נחזור עליהם שוב (חלקם מגניבים יותר וחלקם "פשוטים").

הפלוס הכי גדול שלו – הוא קטן. הוא נכנס לי לתיק יחד עם המטען (תיכף נגיע גם אליו) וכמעט ולא מרגישים אותו עם משקל של קצת מעל 300 גרם.

המינוס הכי גדול שלו – הוא קטן. טאבלט, לדעתי בכל אופן, צריך להיות משהו גדול, שאפשר יהיה לעבוד איתו, לכתוב בו בלי לאבד את האותיות ושהמסך שלו יראה את מה שהסמארטפון לא מראה. ואת זה מאבדים בכל טאבלט מתחת ל- '10.

גם כשאני נותן לילדים לשחק בו, הם מהר מאד עוזבים אותו וחוזרים לטאבלט הגדול, שם הם יכולים לראות ולשחק בנוחות ובלי לאמץ את העיניים יותר מדי.

גם לראות סרטים הרבה יותר קשה במסך '8 מאשר במסך '10.

מה שכן, הרבה יותר קל, נוח וכיף להחזיק אותו ביד אחת (במיוחד כדי לצלם).

אז מי אמר שהגודל לא קובע ?

תראו – מי שהגודל הזה מספיק לו לעבודות היומיומיות השוטפות, סבבה (להזכירכם שהדגם הספציפי הזה הוא לא 3G אלא Wi-Fi בלבד). אבל אם צריך משהו שיעבוד בתור לפטופ או במקום… כאן כבר הגודל מתחיל להשפיע.

מינוס נוסף (שכבר הזכרתי אותו בפוסט הקודם) הוא חוסר הפלאש, מה שמקשה בצילום, בעיקר בתוך הבית ובתאורה חלשה (עם מצלמה הראשית של 5MP) – אינסטגרם פותר הרבה בעיות אבל אנחנו רוצים "מן המוכן", שלא נצטרך לעבוד קשה.

מעבר לכך – הטאבלט מצויין. הוא "נותן עבודה", המעבד שלו מהיר וחזק (אינטל, Atom Z2560
Dual-core 1.5 GHz) ומערכת ההפעלה Android Jelly Bean v4.2.2.

היתרון הכי גדול שלו, לפי דעתי, הוא הסוללה (Li-Ion 4450 mAh) שפשוט מחזיקה ומחזיקה.

בלי להגזים, באיזשהו שלב הרגשתי שלקחת איתי את המטען זה סתם Over Weight בתיק…

גלקסי טאב 3

זהו. לאט לאט אני מתחיל להתיידד איתו.

נכון, בהתחלה היו לנו קצת קשיי שפה ודיסקומוניקציה קלה, אבל הכל מתחיל להשתפר – ולטובה.

*

נתחיל מההתחלה – כזכור, אני הצטרפתי לקבוצת Samsung Mob!lers והמכשיר הראשון "שהפילו" עלינו היה הסמסונג גלקסי S4 (הזכור לטובה בעיקר בזכות המצלמה המדהימה שלו ומהירות המעבד).

*

*

עברו חלפו להם מספר שבועות וקיבלנו בהשאלה מכשיר חדש "חם חם" מהתנור –  Samsung Galaxy Tab3.

*

עכשיו תגידו לי את האמת – למי מכם אין Wi-Fi בבית ? שירים יד… אני מאמין שלרובכם יש. הרי מי שיש לו אינטרנט, יש לו ודאי גם אינטרנט אלחוטי בבית. נכון ? לא !

אני מרים יד – הכי גבוה ! לי אין WiFi… למה ? איך ? כמה ? מדוע ? כיצד ? סיפור ארוך… (שבוע הבא כבר יהיה לי).

כשעברנו לגור בבית השכור שאנחנו גרים בו עכשיו, אמרנו לעצמנו – לכל אחד מאיתנו יש מכשיר טלפון נייד עם חבית גלישה כמעט בלתי מוגבלת ודקות שיחה בארץ ולחו"ל גם כמעט ללא הגבלה.

לכל אחד מאיתנו יש טאבלט משלו – לי יש lenove ולזוגתי יש Galaxy Tab1 – שניהם 3G עם גלישת אינטרנט. אז בשביל מה לעשות גם קו בבית ?!

מה הבעיה עכשיו ? הגלקסי טאב 3 שקיבלנו הוא Wi-Fi בלבד… אופס…

טוב, אני לא יכול להגיד שלא ידעתי – אפילו שאלתי מראש…

אז צריך להתארגן – מה עושים ? בבית רוב הזמן הטלפון הסלולרי משמש כמודם אלחוטי ובעבודה יש לי אינטרנט אלחוטי במהירות של (כמעט) 100Mb – אז מסתדרים.

*

נעבור למכשיר עצמו ? נראה לי שהגיע הזמן…

טאבלט בגודל של "8.1 (מאד מזכיר את ה- Galaxy Note גרררר….), בצבע לבן, קליל (הרבה יותר מהלנובו שלי שחיברתי לו גם מקלדת).

אם מישהו רוצה את המפרט המלא, אפשר לראות אותו בלינק כאן.

אבל בינתיים, מעבר למעבד הכפול ולמסך ה- TFT, מה כן יש בו שאין באחרים ?

זוכרים את הפוסט שלי על הגלקסי S4 ?

למי שלא, הנה הקישור.

אז בגלקסי S4 היתה אפליקציה שהגניבה אותי כל פעם מחדש. שליטה במוצרי חשמל באמצעות אינפרא אדום.

מתברר שגם בטאב 3 יש אפליקציה כזאת, רק שכאן היא נקראת Smart Remote ונראית כך :

אח… לשבת עם הטאב, להדליק את המזגן, לכבות את הטלויזיה ואת הממיר… רגע – למה לכבות ?

כי הטאב 3 (שאנחנו קיבלנו בכל אופן) הגיע עם האפליקציה SmartVOD

עם האפשרות לראות סרטים, סדרות, תכניות – מה שרק רוצים. עם חיבור אוזניות אני כבר לא שומע "תנמיך את הטלויזיה – אני רוצה לישון" – אני פשוט יושב לי במיטה ורואה סרט לעצמי – מגניב בטירוף.

עוד אפליקציה שיש בגלקסי S4 וגם כאן – זוהי אפליקציית "אלבום סיפור"

זוהי אפליקציה שבעצם לוקחת את התמונות שצולמו ומכניסה אותן למעין ספר, כולל עריכה של התמונות ובניית קולאז'ים.

משהו משגע. רק צריך קצת סבלנות לעבוד איתה.

*

אז עד כאן הסקירה שלי להיום.

מקווה שנהניתם, אם כן – ספרו לי וגם אם לא – ספרו לי.

שלוחת איילה ונחל שמרי – טיול של שבת

יום שישי, השעה קרובה לחצות, זוגתי ואני מתכננים טיול למחר… רגע… נשמע מוכר – כבר היה לי איזה פוסט עם ההתחלה הזאת… (טיול בנחל שיח – חיפה).

אז אצלנו ימי שישי (בלילה) מוקדשים להכנות לקראת הטיולים של יום שבת.

קודם כל, החיפוש נעשה יותר נוח – למה ? כי במקום מסך של 4.8" (3S) יש לי מסך של 5" (S4) – זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה משמעותי כשאתה נמצא במיטה ושניכם מחפשים באתרים שונים את הטיול המתאים.

S3 מול S4 מתוך אתר סמסונג

*

יוהו.. מצאנו לנו טיול (או ככה חשבנו בכל אופן) – נחל שניר (החצבאני). טיול קצר, עם מים, איזה כיף. הילדים ימותו על זה.

*

יום שבת, אנחנו מתעוררים מוקדם (אבל יוצאים מהמיטה קצת לפני 9). התארגנות מהירה (הג'חנון בתנור מאתמול) ואז נשאלת השאלה המפוצצת "כמה זמן נסיעה זה עד לנחל?"… בלי להסס אני עונה "בערך שעתיים, אולי קצת פחות".

פניה של זוגתי נפלו מיד. הרי השעה היא עוד מעט 10, מה שאומר שנגיע בסביבות 12 לנחל, הילדים יהיו עייפים, רעבים ועוד ועוד…

*

מחפשים שוב –

טיול קרוב, מעגלי, מתאים למשפחות, רצוי עם מים… מחפשים ומחפשים ומוצאים נקודה קטנה, שאני בטוח שמאות אנשים עברו על פניה ופשוט לא ידעו שהיא שם – שלוחת איילה ונחל שמרי.

התמונות והסיפור באתר הבטיחו רק טוב.

*

העמסנו את הצידנית, התיקים, המצלמה והטלפון – הגיע הזמן להשוות בין מצלמה (Canon SX40 HS) למצלמה של Samsung Galaxy S4 עם הפיצ'רים המגניבים ועם 13MPixel.

*

נוסעים על כביש החוף (2), מחלף זכרון יורדים ובצומת פרדיס לוקחים שמאלה.

נסיעה של 4 ק"מ בערך (ה- WAZE מביא אותך בדיוק עד לנקודה) ופונים ימינה לכיוון הישוב עופר.

משם בכביש מפותל עם נוף מדהים (מעורר בי געגועים לאופנוע) מגיעים לחלקת אלוהים קטנה עם שולחנות ישיבה ופחי זבל שקק"ל ארגנו.

ארוחת בוקר לפני הצעידה

התיישבנו לארוחת בוקר קלה שלאחריה יצאנו לצעוד לכיוון המים.

*

אנחנו בחרנו את המסלול הקצר (2 ק"מ) – מסומן לבן-ירוק-לבן ומיד לאחר עץ התות הענק הגענו לעין איילה, שלצערנו המים שם לא ממש טובים לטבילה…

אבל הבטיחו לנו מים בהמשך אז לא ויתרנו והמשכנו לצעוד בין עצים ושיחים כשמדי פעם נגלה אלינו נוף מדהים של הים ושל המשך הר הכרמל.

היה חם. אין ספק שהיה חם ולכן גם דאגנו לשתות, והרבה. אבל נגד הלחות אין הרבה מה לעשות ואחרי קילומטר של הליכה הזיעה מעורבבת בקרם הגנה נכנסה לנדב לעין (וזה שורף) ונאלצנו לסטות מהשביל המקורי ולעלות על שביל האופניים שהוביל אותנו במהירות חזרה לרכב.

ואפילו היה זמן לרומנטיקה

עד שהגענו לרכב, ואחרי כמה עצירות קטנות כדי לשטוף את העין וללטף את הפרות), נדב כבר נרגע.

*

אז במים לא הספקנו לטבול אבל את ההבדלים בצילום ניתן לראות. התמונות עם התאריך אלו התמונות מהמצלה והתמונות ללא תאריך אלו התמונות מהגלקסי.

*

על הפיצ'רים של המצלמה אני אכתוב אולי בפוסט הבא. בינתיים – נצלו את החופש וטיילו עם הילדים. זה יעשה לכולם רק טוב.

זה מלכד את המשפחה, מרחיב את האופק של הילדים, מלמד אותם עוד קצת על הארץ שלנו ומחזק את המשפט (בלי דעות פוליטיות) "כל מקום שכף רגלנו דרכה בו – שלנו הוא".

רשמים מישיבת מועצה

היום נכחתי בישיבת מועצה (שלא מן המניין) שזומנה ע"י חברי האופוזיציה, וכללה, בעיקרה, את ההתנהלות מול תאגיד המים.

במילה אחת איך אני מתאר את הישיבה – "ההצגה הכי טובה בעיר" (וזה אם אני סרקסטי בצורה יוצאת דופן…).

מה שהיה שם, מנקודת המבט שלי, זה פשוט צחוק מעבודה !

רגע רגע רגע… בואו נתחיל מההתחלה.

אני תושב כפר יונה כבר כמעט 7 שנים.

בתקופה האחרונה לא נראה כל כך מה שקורה בכפר – בכל מיני אופנים, והחלטתי להיות קצת יותר מעורב.

אם זה אומר ללכת לפגישות ביתיות עם חברי מועצה (בעיקר מהאופוזיציה), ואם זה אומר ללמוד קצת יותר את החומר של מה שקורה מסביבי..

אני חושב שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי על עמותת 'פני מאיר' – שגם היא חלק מהבעיה פה בכפר (מבחינתי).

אבל הפעם זה לא על העמותה, לא על ש"ס, לא על יחסי דתיים חילונים / ערבים יהודים / נשים גברים.

הפעם הפוסט הוא אך ורק על הרגשה סובייקטיבית (אם זה כולל עוד כמה אנשים זה כבר הופך להיות נכון… לא ?!)

אז לשולחן האופוזיציה הגיעו תלונות על התנהלות, כביכול, בלתי תקינה של תאגיד המים – המוקד הטלפוני הוא בכלל בכרמיאל והוא לא מסונכרן עם השלוחות פה באזור (לא רק בכפר יונה אלא גם בקדימה צורן), סבך בירוקרטי במענה לטלפון, חיובי מים גבוהים באופן תמוה שאינם מטופלים ע"י המוקד, איומים בניתוק אספקת המים, ריח רע (מאד) שעולה מנקודת שאיבה של שפכים באמצע שכונה ועוד ועוד תלונות מתלונות שונות.

הישיבה התנהלה בפני קהל (הגיעו כ-50 איש בערך), באיחור אופנתי ודי קבוע של ראש המועצה – כ 15 דקות.

לאחר שנתנו לחברי האופוזיציה 10 דקות (פלוס מינוס) לשטוח את טענותיהם, הודיע ראש המועצה שהוא לא מבין על מה המהומה – הרי הוא מטפל בנושא כבר זמן רב באופן אישי והוא הגיע עד לדירקטוריון המים הארצי, כשהוא שוטח תלונות על ההתנהלות של תאגיד המים, ואף מאיים להתנתק ממנו… (?)

בהינף יד הוא פשוט סגר את הנושא (רוב הזמן הוא היה עסוק בהעברת פתקים לנציגי הקואליציה שישבו לידו – ואף דאג לקרוע את הפתקים ולהטביע אותם בכוס התה שלו).

חברי קואליציה מתעדכנים בפתק שנמסר מראש המועצה

אני בטוח שזה היה מאד חשוב וגם בטח לעניין…

אז כמו שאמרתי, בהינף יד (הרי יש לו קואליציה רחבה) הוא פשוט, תסלחו לי על המילה – "חירטט" תירוץ שהוא דואג לבעיה, ועבר, בלי להניד עפעף לנושא הבא.

הקהל רחש וגעש, ומישיבה שבה לקהל "מותר רק לצפות ואסור לו להעיר הערות ביניים" זה הפך לרב שיח, שלעניות דעתי, ניער מעל ראש המועצה את האחריות וגלגל אותה לפתחו של מי שזה לא יהיה.

שורה תחתונה – עוד שבועיים ידברו עם המנכ"ל ועם המזכ"ל ואולי יביאו תוצאות… משהו כזה.

כמובן שהכל בישיבה סגורה, כדי לא לעשות לו "משפט ציבורי" חס ושלום.

בדרך, בעוד אני יושב בשורה הראשונה ומצלם לי להנאתי את נבחרי הציבור, מגיע אלי דני לוין גזבר המועצה, ומודיע לי שאסור לי לצלם את הישיבה… לשאלתי – מדוע ? הוא עונה "כי ככה המועצה החליטה !".

באמת שלא רציתי להתחיל להסתבך ולעורר פרובוקציות, אז כיביתי את המצלמה וחידדתי את האוזניים.

אז האירוע המרכזי, שלשמו נתכנסה מועצת כפר כפר יונה על נכבדיה ונבחריה, נעלם כלא היה אחרי רבע שעה (בערך) של ישיבה.

לאחר פרק זמן קצר זה, יצא רוב הקהל (אני לא יודע אם הם קבלו תשובות – ברורות בטוח שלא) ונשארנו לשבת ולצפות בשארית הישיבה – 11 אנשים (ספרתי).

היו עוד כמה נקודות על הפרק, אחת מהן היתה התקציב (של 60,000 ש"ח) מלגת לימודים לסטודנטים זכאים…

רק על הסעיף הזה…

רק על הסכום הפעוט (יחסית) הזה…

ישבו בערך שעה והתווכחו מי יהיה אחראי לחלוקת הכסף לסטודנטים, מי יהיה זכאי, כמה יקבל כל סטודנט (עד 2,500 ש"ח) – ממש סכומים פעוטים יחסית למאות אלפי השקלים שמסתובבים במסדרונות המועצה (סתם דוגמא – לפני כמה חודשים אושר תקציב מיוחד של 150,000 ש"ח לבניית בית כנסת נוסף בכפר)…

חברי המליאה עסקו בעיקר בויכוחים בינם לבין עצמם, כאשר ראש המועצה נראה עסוק בעיקר במכשיר הטלפון הסלולארי שלו והתעדכנות מה קורה במגרש הכדורסל (כפר יונה ניצחה).

הסעיף האחרון היה – בקשה של נציג העדה האתיופית (בשם העדה), לבנות בית כנסת לעדה האתיופית.

רגע !

סטופ !

לכאורה, מנסיון עבר, ברגע שמועצת כפר יונה, והעומד בראשה, מחליטים שייבנה בית כנסת לציבור מסויים, אין צורך בהצבעות, הצעות, אישורים, היתרים… הוא פשוט נמצא שם יום אחד (ע"ע בית הכנסת ברח' גולני)…

אז מה פתאום מעלים להצבעה ?! ועוד מה מעלים להצבעה ? מעלים להצבעה האם לבקש תקציב ממשרד הפנים ומשרד הדתות לבניית בית הכנסת….

האמת – השאיר לי טעם מאד מאד רע בפה.

ההרגשה האישית שלי – ראש המועצה מסובב את כולם על האצבע הקטנה, והפעם הוא הכניס גם את האופוזיציה לסיבוב הזה…

יכול להיות שאנשים לא יחשבו כמוני ולא יסכימו איתי.

כל מה שכתבתי כאן הוא לא על מנת להוציא לשון הרע למישהו – זוהי הרגשה סובייקטיבית שלי.

לגבי צילום בישיבות מועצה… אני יודע שהוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, לא נותר לנו אלא לשבת ולהמתין להחלטת השופטים – האם רישום פרוטוקול בעט ודף זהה להקלטת הישיבה באמצעים אלקטרונים / דיגיטלים / מכנים…

הקרב על הסלולר

אז בשבוע האחרון קצת ברחתי, קצת לא הייתי כאן, אבל בעיקר הלכתי ראש בראש מול חברת אורנג'.

כן, גם אני מנוי בחברה הסלולרית שחרטה על דיגלה שהיא נותנת השירות מספר אחת מבין ספקיות התקשורת הסלולרית בארץ.

האמת – אם זה כך… אני לא רוצה אפילו לחשוב מה הולך אצל המתחרות.

לפני כשנה וחצי שדרגתי את המכשיר הסלולרי שלי למכשיר מתקדם, דור 3.5 (מה שזה לא אומר) – NOKIA N85 – מכשיר מתקדם לכל הדעות – עם מצלמה 5MP, עם כרטיס זכרון ועוד כהנה וכהנה פונקציות ושכלולים.

אבל… מהרגע הראשון המכשיר התחל לעשות לי בעיות – הוא כבה לי באופן ספונטני בכיס ולפעמים גם באמצע שחת טלפון… אפליקציות (איזו מילה) התחילו לפעול באיטיות נוראית… הסוללה הודיעה שהיא ריקה לחלוטין ומפעילה מצב חסכון (דבר שנפתר באורח פלא כאשר הוצאתי את הסוללה והחזרתי אותה למקום) למרות שהיא היתה טעונה במלואה… והמקשים לא תמיד מגיבים ללחיצות שלי.

מה עושה בחור צעיר שיש לו בעיה במכשיר הסלולרי ? כמובן ! מכניס אותו לעמדת השירות הקרובה למקום מגוריו. העמדה הקרובה למקום מגורי נמצאת במרחק של 10 ק"מ מביתי וצריך לשלם חנייה (אז יש לנו זמן, דלק וחנייה).

קיבלתי מכשיר חלופי ולאחר שלושה ימים (ימי עסקים כמובן) חזרתי בהתרגשות לקבל את המכשיר החדש שלי כשאני לתומי בטוח שהוא תקין ומתוקן (ושוב יש לנו כאן זמן, דלק וחנייה).

לא עובר חודש והמכשיר הסורר חוזר ולסורו ושוב מתחיל להיכבות באופן ספונטני, האפליקציות (אני ממש אוהב את המילה הזאת) נפתחות באיטיות מרגיזה, הסוללה מראה חיווי של אוטוטו נגמרת למרות שהיא טעונה כמעט במלואה והמקשים לא תמיד מגיבים ללחיצות.

ושוב אני חוזר לעמדת השירות (ושוב יש לנו כאן זמן, דלק, חנייה – זוכרים) ושוב המכשיר נכנס לטיפול של שלושה ימים (ימי עסקים) ושוב אני חוזר לקחת אותו בדחילו ורחימו… לא עובר חודש ואני מוצא את עצמי בנקודת השירות  ש ו ב . . .

על מנת לא להלאות אתכם בהלוך ושוב אני רק אציין שבמשך השנה וחצי האחרונות המכשיר היה בממוצע פעם בחודש במעבדה לטיפול ועדיין לא הצליחו לפתור לי את הבעיה.

עכשיו כבר איבדתי את הסבלנות !

אחרי שנה וחצי (איזה אורך רוח יש לי) החלטתי שנמאס לי !

התקשרתי למוקד (054*) ודרשתי לשוחח עם אחראי שיפתור לי את הבעיה. אתם חושבים שזה עזר ? ברור שלא !

הרי אני לקוח עסקי… אני צריך לפנו ל 555*. אבל במוקד העסקי טוענים שהם לא מטפלים בי כי אני עסק קטן מדי אז אני צריך לפנות למוקד אחר – 444*.

במוקד הזה טוענים בכלל שהם לא יודעים על מה אני מדבר ומחזירים אותי למוקד הראשון שדיברתי איתו (054*).

מרוב מוקדים, מוקדנים ומוקדניות אני כבר איבדתי סבלנות והתחלתי לצעוק.

אז הגעתי לנציג שימור לקוחות (אחרי שאיימתי בניתוק ומעבר לרשת מתחרה) – מאד נחמד שאמר לי "למה אתה מתרגז ?"

הנציג הנחמד קודם כל הציע לי לשדרג את המכשיר . . . המממ… לשדרג זה אומר שאני ממשיך לשלם על המכשיר הנוכחי שלי ומתחיל במקביל לשלם על מכשיר חדש… לא נראה לי !

הנציג הנחמד הבטיח לי שהוא לוקח אחריות, הוא דואג לי לשליחות סלולרית מהבית וחזרה הביתה (חוסך לי זמן, דלק וחנייה) והמכשיר יטופל אצל "מנהל המעבדה" לדבריו.

אמרתי "סבבה". אולי באמת הגיע גואל לחברה הסלולרית.

ביום ראשון לפני שבוע וחצי אני מקבל את המכשיר מהמעבדה (אחרי ש=-"מנהל המעבדה" בכבודו ובעצמו היה אמור לתקן אותו) וביום שני – נפלו פני, נפלה רוחי וכמעט נפל גם הטלפון… שוב חוזר הניגון הנושן של מכשיר שכבה באופן עצמאי.

במשך כל אותו שבוע אני ניסיתי להגיע את אותתו נציג נחמד משימור לקוחות (לפחות שיסגור מעגל ויוודא שאני מרוצה) אולם גם הנציגים שאמרו שיחזרו אלי לא חזרו בזמן – נציגה שדיברתי איתה בשעה 5 בערב ואמרה שתחזור אלי "תוך שעתיים" חזרה אלי אחרי 4 שעות (אחרי השעה 9 בערב כשהכל סגור כבר והלך היום, כל פניותיי לכל המוקדים (054*, 444*, 555*) נפלו על אזניים ערלות.

בצר לי נסעתי היום למרכז השירות של אורנג' בנתניה (ושוב יש לנו כאן זמן ודלק – חנייה חינם אבל המרחק גדול יותר). אחרי שחיכיתי שעה בתור הנציג שהשתדל להיות מאד חביב הציע לי הצעה שממש "לא יכולתי לסרב לה" – להכניס את המכשיר למעבדה באישור מנהל ושיחליפו לי את כל המכשיר חוץ מהפלסטיקה.

אמרתי לו שאני מסכים אבל אני לא מתכוון להגיע לפה לקחת את המכשיר, אני מעוניין בשליחות שיחזירו לי את המכשיר הביתה. פה הוא התחיל להתבלבל ולהגיד שעשו לי יותר מדי שליחויות ועברתי את המכסה המותרת ללקוח. גם המנהל שלו הגיע וניסה להסביר לי שזה עולה להם כסף (והזמן שלי לא עולה כסף ? והדלק ? והחנייה ?)… כולי בעצבים ביקשתי טופסי ניתוק.

ברם אולם, מאחר שאשתי שתחיה היא בעלת הקו ואני רק מיופה כח, אני לא יכול לבצע ניתוק – רק היא.

אז אני שואל – מה עוד בן-אדם יכול לעשות חוץ מלבכות בבלוג ולהזיל דמעות על לוח המקשים ?