גלקסי טאב 3


זהו. לאט לאט אני מתחיל להתיידד איתו.

נכון, בהתחלה היו לנו קצת קשיי שפה ודיסקומוניקציה קלה, אבל הכל מתחיל להשתפר – ולטובה.

*

נתחיל מההתחלה – כזכור, אני הצטרפתי לקבוצת Samsung Mob!lers והמכשיר הראשון "שהפילו" עלינו היה הסמסונג גלקסי S4 (הזכור לטובה בעיקר בזכות המצלמה המדהימה שלו ומהירות המעבד).

*

סמסונג מובילרס

*

עברו חלפו להם מספר שבועות וקיבלנו בהשאלה מכשיר חדש "חם חם" מהתנור –  Samsung Galaxy Tab3.

SAMSUNG GALAXY TAB 320130911_174032_מתתיהו דנקנר

*

עכשיו תגידו לי את האמת – למי מכם אין Wi-Fi בבית ? שירים יד… אני מאמין שלרובכם יש. הרי מי שיש לו אינטרנט, יש לו ודאי גם אינטרנט אלחוטי בבית. נכון ? לא !

אני מרים יד – הכי גבוה ! לי אין WiFi… למה ? איך ? כמה ? מדוע ? כיצד ? סיפור ארוך… (שבוע הבא כבר יהיה לי).

כשעברנו לגור בבית השכור שאנחנו גרים בו עכשיו, אמרנו לעצמנו – לכל אחד מאיתנו יש מכשיר טלפון נייד עם חבית גלישה כמעט בלתי מוגבלת ודקות שיחה בארץ ולחו"ל גם כמעט ללא הגבלה.

לכל אחד מאיתנו יש טאבלט משלו – לי יש lenove ולזוגתי יש Galaxy Tab1 – שניהם 3G עם גלישת אינטרנט. אז בשביל מה לעשות גם קו בבית ?!

מה הבעיה עכשיו ? הגלקסי טאב 3 שקיבלנו הוא Wi-Fi בלבד… אופס…

טוב, אני לא יכול להגיד שלא ידעתי – אפילו שאלתי מראש…

אז צריך להתארגן – מה עושים ? בבית רוב הזמן הטלפון הסלולרי משמש כמודם אלחוטי ובעבודה יש לי אינטרנט אלחוטי במהירות של (כמעט) 100Mb – אז מסתדרים.

*

נעבור למכשיר עצמו ? נראה לי שהגיע הזמן…

טאבלט בגודל של "8.1 (מאד מזכיר את ה- Galaxy Note גרררר….), בצבע לבן, קליל (הרבה יותר מהלנובו שלי שחיברתי לו גם מקלדת).

אם מישהו רוצה את המפרט המלא, אפשר לראות אותו בלינק כאן.

אבל בינתיים, מעבר למעבד הכפול ולמסך ה- TFT, מה כן יש בו שאין באחרים ?

זוכרים את הפוסט שלי על הגלקסי S4 ?

למי שלא, הנה הקישור.

אז בגלקסי S4 היתה אפליקציה שהגניבה אותי כל פעם מחדש. שליטה במוצרי חשמל באמצעות אינפרא אדום.

מתברר שגם בטאב 3 יש אפליקציה כזאת, רק שכאן היא נקראת Smart Remote ונראית כך :

Smart Remote

אח… לשבת עם הטאב, להדליק את המזגן, לכבות את הטלויזיה ואת הממיר… רגע – למה לכבות ?

כי הטאב 3 (שאנחנו קיבלנו בכל אופן) הגיע עם האפליקציה SmartVOD

SMARTVOD ANIMATEDSMART VOD

עם האפשרות לראות סרטים, סדרות, תכניות – מה שרק רוצים. עם חיבור אוזניות אני כבר לא שומע "תנמיך את הטלויזיה – אני רוצה לישון" – אני פשוט יושב לי במיטה ורואה סרט לעצמי – מגניב בטירוף.

עוד אפליקציה שיש בגלקסי S4 וגם כאן – זוהי אפליקציית "אלבום סיפור"

אלבום סיפור

זוהי אפליקציה שבעצם לוקחת את התמונות שצולמו ומכניסה אותן למעין ספר, כולל עריכה של התמונות ובניית קולאז'ים.

משהו משגע. רק צריך קצת סבלנות לעבוד איתה.

*

אז עד כאן הסקירה שלי להיום.

מקווה שנהניתם, אם כן – ספרו לי וגם אם לא – ספרו לי.

עוגת אפרסקים


image

אין כמו לפתוח את היום עם עוגת אפרסקים בוניל ותוספות ליד הקפה.
אז אחרי ששמתי את הילדים בגן ובבית ספר, התיישבתי לשתות את הקפה של הבוקר (אל תשאלו – השעון לא לזמזם)
עם פריסת עוגת אפרסקים שהוכנה מבעוד מועד.
מאחר וקיבלתי אתמול להתנסות את הטוב החדש – הגלקסי טאב 3 של סמסונג, חלק מהתמונות צולמו בצורה… אממ… איך נקרא לזה – "מעניינת"…

אז נתחיל עם העוגה…

החומרים :
4 אפרסקים חצויים מושרים ב- 4 כפות סוכר.
100 גרם חמאה.
כוס סוכר
2 ביצים
4 כפות קורנפלור
כוס קמח תופח
חצי כוס חלב
חצי כפית תמצית ונמל
5 טיפות תמצית רום.

אופן ההכנה :
חוצים את אפרסקים ומשרים אותם בסוכר.

image

בינתיים שופכים לקערת המערבל את את הסוכר והחמאה ומערבלים במהירות גבוהה במשך כ- 3 דקות.
מוסיפים את הביצים וממשיכים לערבל.
מוסיפים את שאר המצריכים (מלבד האפרסקים) ומערבלים עד לקבלת עיסה חלקה.

image

מעבירים את העיסה לתבנית (אני אוהב להשתמש בתבנית חד פעמית) ומניחים את האפרסקים מלמעלה.

image

מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של בערך 170 מעלות למשך של כעשרים עד 25 דקות (תלוי בתנור).

image

בתיאבון.

עכשיו נדבר רגע על הגלקסי טאב 3 – כל התמונות המופיעות בפוסט צולמו ע"י הטאב.
להגיד שהיה נח להחזיק גם את הטלפון וגם את הטאב כדי להשיג תמונות מיוחדות… לא ממש.
נכון שהטאבלט לא מיועד לצילומים  אומנותיים, אבל חוסר בפלאש מאד מורגש, במיוחד אם אני משווה אותו לטאבלט שיש לי בבית – גלאקסי טאב 1 (של זוגתי שתחיה).
מימדיו הקטנים יחסית (8.1") מסייעים לעבוד איתו ביד אחת, וסך הכל אני חושב שהתמונות יצאו סבבה.
מה שיותר מגניב פה, זאת האפשרות ליצור "ספר" או יותר נכון "אלבום תמונות" ממה שצולם. זה יכול להיות לפי תאריך, לפי מיקום, לפי תגית של התמונות. וניתן להוסיף כיתוב או להשאיר את התאריך. את האלבום ניתן לעצב בכמה צורות, מה שיותר נח ויפה לכם.
אז כמו שאמרתי – בתיאבון 🙂

שלוחת איילה ונחל שמרי – טיול של שבת


יום שישי, השעה קרובה לחצות, זוגתי ואני מתכננים טיול למחר… רגע… נשמע מוכר – כבר היה לי איזה פוסט עם ההתחלה הזאת… (טיול בנחל שיח – חיפה).

אז אצלנו ימי שישי (בלילה) מוקדשים להכנות לקראת הטיולים של יום שבת.

קודם כל, החיפוש נעשה יותר נוח – למה ? כי במקום מסך של 4.8" (3S) יש לי מסך של 5" (S4) – זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה משמעותי כשאתה נמצא במיטה ושניכם מחפשים באתרים שונים את הטיול המתאים.

S3 מול S4 מתוך אתר סמסונג

S3 מול S4 מתוך אתר סמסונג

*

יוהו.. מצאנו לנו טיול (או ככה חשבנו בכל אופן) – נחל שניר (החצבאני). טיול קצר, עם מים, איזה כיף. הילדים ימותו על זה.

*

יום שבת, אנחנו מתעוררים מוקדם (אבל יוצאים מהמיטה קצת לפני 9). התארגנות מהירה (הג'חנון בתנור מאתמול) ואז נשאלת השאלה המפוצצת "כמה זמן נסיעה זה עד לנחל?"… בלי להסס אני עונה "בערך שעתיים, אולי קצת פחות".

פניה של זוגתי נפלו מיד. הרי השעה היא עוד מעט 10, מה שאומר שנגיע בסביבות 12 לנחל, הילדים יהיו עייפים, רעבים ועוד ועוד…

*

מחפשים שוב –

טיול קרוב, מעגלי, מתאים למשפחות, רצוי עם מים… מחפשים ומחפשים ומוצאים נקודה קטנה, שאני בטוח שמאות אנשים עברו על פניה ופשוט לא ידעו שהיא שם – שלוחת איילה ונחל שמרי.

התמונות והסיפור באתר הבטיחו רק טוב.

*

העמסנו את הצידנית, התיקים, המצלמה והטלפון – הגיע הזמן להשוות בין מצלמה (Canon SX40 HS) למצלמה של Samsung Galaxy S4 עם הפיצ'רים המגניבים ועם 13MPixel.

*

נוסעים על כביש החוף (2), מחלף זכרון יורדים ובצומת פרדיס לוקחים שמאלה.

נסיעה של 4 ק"מ בערך (ה- WAZE מביא אותך בדיוק עד לנקודה) ופונים ימינה לכיוון הישוב עופר.

משם בכביש מפותל עם נוף מדהים (מעורר בי געגועים לאופנוע) מגיעים לחלקת אלוהים קטנה עם שולחנות ישיבה ופחי זבל שקק"ל ארגנו.

ארוחת בוקר לפני הצעידה

ארוחת בוקר לפני הצעידה

התיישבנו לארוחת בוקר קלה שלאחריה יצאנו לצעוד לכיוון המים.

*

אנחנו בחרנו את המסלול הקצר (2 ק"מ) – מסומן לבן-ירוק-לבן ומיד לאחר עץ התות הענק הגענו לעין איילה, שלצערנו המים שם לא ממש טובים לטבילה…

יצאנו לצעידה

אבל הבטיחו לנו מים בהמשך אז לא ויתרנו והמשכנו לצעוד בין עצים ושיחים כשמדי פעם נגלה אלינו נוף מדהים של הים ושל המשך הר הכרמל.

היה חם. אין ספק שהיה חם ולכן גם דאגנו לשתות, והרבה. אבל נגד הלחות אין הרבה מה לעשות ואחרי קילומטר של הליכה הזיעה מעורבבת בקרם הגנה נכנסה לנדב לעין (וזה שורף) ונאלצנו לסטות מהשביל המקורי ולעלות על שביל האופניים שהוביל אותנו במהירות חזרה לרכב.

ואפילו היה זמן לרומנטיקה

ואפילו היה זמן לרומנטיקה

עד שהגענו לרכב, ואחרי כמה עצירות קטנות כדי לשטוף את העין וללטף את הפרות), נדב כבר נרגע.

*

אז במים לא הספקנו לטבול אבל את ההבדלים בצילום ניתן לראות. התמונות עם התאריך אלו התמונות מהמצלה והתמונות ללא תאריך אלו התמונות מהגלקסי.

*

על הפיצ'רים של המצלמה אני אכתוב אולי בפוסט הבא. בינתיים – נצלו את החופש וטיילו עם הילדים. זה יעשה לכולם רק טוב.

זה מלכד את המשפחה, מרחיב את האופק של הילדים, מלמד אותם עוד קצת על הארץ שלנו ומחזק את המשפט (בלי דעות פוליטיות) "כל מקום שכף רגלנו דרכה בו – שלנו הוא".

רשמים מישיבת מועצה


היום נכחתי בישיבת מועצה (שלא מן המניין) שזומנה ע"י חברי האופוזיציה, וכללה, בעיקרה, את ההתנהלות מול תאגיד המים.

במילה אחת איך אני מתאר את הישיבה – "ההצגה הכי טובה בעיר" (וזה אם אני סרקסטי בצורה יוצאת דופן…).

מה שהיה שם, מנקודת המבט שלי, זה פשוט צחוק מעבודה !

רגע רגע רגע… בואו נתחיל מההתחלה.

אני תושב כפר יונה כבר כמעט 7 שנים.

בתקופה האחרונה לא נראה כל כך מה שקורה בכפר – בכל מיני אופנים, והחלטתי להיות קצת יותר מעורב.

אם זה אומר ללכת לפגישות ביתיות עם חברי מועצה (בעיקר מהאופוזיציה), ואם זה אומר ללמוד קצת יותר את החומר של מה שקורה מסביבי..

אני חושב שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי על עמותת 'פני מאיר' – שגם היא חלק מהבעיה פה בכפר (מבחינתי).

אבל הפעם זה לא על העמותה, לא על ש"ס, לא על יחסי דתיים חילונים / ערבים יהודים / נשים גברים.

הפעם הפוסט הוא אך ורק על הרגשה סובייקטיבית (אם זה כולל עוד כמה אנשים זה כבר הופך להיות נכון… לא ?!)

אז לשולחן האופוזיציה הגיעו תלונות על התנהלות, כביכול, בלתי תקינה של תאגיד המים – המוקד הטלפוני הוא בכלל בכרמיאל והוא לא מסונכרן עם השלוחות פה באזור (לא רק בכפר יונה אלא גם בקדימה צורן), סבך בירוקרטי במענה לטלפון, חיובי מים גבוהים באופן תמוה שאינם מטופלים ע"י המוקד, איומים בניתוק אספקת המים, ריח רע (מאד) שעולה מנקודת שאיבה של שפכים באמצע שכונה ועוד ועוד תלונות מתלונות שונות.

הישיבה התנהלה בפני קהל (הגיעו כ-50 איש בערך), באיחור אופנתי ודי קבוע של ראש המועצה – כ 15 דקות.

לאחר שנתנו לחברי האופוזיציה 10 דקות (פלוס מינוס) לשטוח את טענותיהם, הודיע ראש המועצה שהוא לא מבין על מה המהומה – הרי הוא מטפל בנושא כבר זמן רב באופן אישי והוא הגיע עד לדירקטוריון המים הארצי, כשהוא שוטח תלונות על ההתנהלות של תאגיד המים, ואף מאיים להתנתק ממנו… (?)

בהינף יד הוא פשוט סגר את הנושא (רוב הזמן הוא היה עסוק בהעברת פתקים לנציגי הקואליציה שישבו לידו – ואף דאג לקרוע את הפתקים ולהטביע אותם בכוס התה שלו).

תמונה

חברי קואליציה מתעדכנים בפתק שנמסר מראש המועצה

אני בטוח שזה היה מאד חשוב וגם בטח לעניין…

אז כמו שאמרתי, בהינף יד (הרי יש לו קואליציה רחבה) הוא פשוט, תסלחו לי על המילה – "חירטט" תירוץ שהוא דואג לבעיה, ועבר, בלי להניד עפעף לנושא הבא.

הקהל רחש וגעש, ומישיבה שבה לקהל "מותר רק לצפות ואסור לו להעיר הערות ביניים" זה הפך לרב שיח, שלעניות דעתי, ניער מעל ראש המועצה את האחריות וגלגל אותה לפתחו של מי שזה לא יהיה.

שורה תחתונה – עוד שבועיים ידברו עם המנכ"ל ועם המזכ"ל ואולי יביאו תוצאות… משהו כזה.

כמובן שהכל בישיבה סגורה, כדי לא לעשות לו "משפט ציבורי" חס ושלום.

בדרך, בעוד אני יושב בשורה הראשונה ומצלם לי להנאתי את נבחרי הציבור, מגיע אלי דני לוין גזבר המועצה, ומודיע לי שאסור לי לצלם את הישיבה… לשאלתי – מדוע ? הוא עונה "כי ככה המועצה החליטה !".

באמת שלא רציתי להתחיל להסתבך ולעורר פרובוקציות, אז כיביתי את המצלמה וחידדתי את האוזניים.

אז האירוע המרכזי, שלשמו נתכנסה מועצת כפר כפר יונה על נכבדיה ונבחריה, נעלם כלא היה אחרי רבע שעה (בערך) של ישיבה.

לאחר פרק זמן קצר זה, יצא רוב הקהל (אני לא יודע אם הם קבלו תשובות – ברורות בטוח שלא) ונשארנו לשבת ולצפות בשארית הישיבה – 11 אנשים (ספרתי).

היו עוד כמה נקודות על הפרק, אחת מהן היתה התקציב (של 60,000 ש"ח) מלגת לימודים לסטודנטים זכאים…

רק על הסעיף הזה…

רק על הסכום הפעוט (יחסית) הזה…

ישבו בערך שעה והתווכחו מי יהיה אחראי לחלוקת הכסף לסטודנטים, מי יהיה זכאי, כמה יקבל כל סטודנט (עד 2,500 ש"ח) – ממש סכומים פעוטים יחסית למאות אלפי השקלים שמסתובבים במסדרונות המועצה (סתם דוגמא – לפני כמה חודשים אושר תקציב מיוחד של 150,000 ש"ח לבניית בית כנסת נוסף בכפר)…

חברי המליאה עסקו בעיקר בויכוחים בינם לבין עצמם, כאשר ראש המועצה נראה עסוק בעיקר במכשיר הטלפון הסלולארי שלו והתעדכנות מה קורה במגרש הכדורסל (כפר יונה ניצחה).

הסעיף האחרון היה – בקשה של נציג העדה האתיופית (בשם העדה), לבנות בית כנסת לעדה האתיופית.

תמונה

רגע !

סטופ !

לכאורה, מנסיון עבר, ברגע שמועצת כפר יונה, והעומד בראשה, מחליטים שייבנה בית כנסת לציבור מסויים, אין צורך בהצבעות, הצעות, אישורים, היתרים… הוא פשוט נמצא שם יום אחד (ע"ע בית הכנסת ברח' גולני)…

אז מה פתאום מעלים להצבעה ?! ועוד מה מעלים להצבעה ? מעלים להצבעה האם לבקש תקציב ממשרד הפנים ומשרד הדתות לבניית בית הכנסת….

האמת – השאיר לי טעם מאד מאד רע בפה.

ההרגשה האישית שלי – ראש המועצה מסובב את כולם על האצבע הקטנה, והפעם הוא הכניס גם את האופוזיציה לסיבוב הזה…

יכול להיות שאנשים לא יחשבו כמוני ולא יסכימו איתי.

כל מה שכתבתי כאן הוא לא על מנת להוציא לשון הרע למישהו – זוהי הרגשה סובייקטיבית שלי.

לגבי צילום בישיבות מועצה… אני יודע שהוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, לא נותר לנו אלא לשבת ולהמתין להחלטת השופטים – האם רישום פרוטוקול בעט ודף זהה להקלטת הישיבה באמצעים אלקטרונים / דיגיטלים / מכנים…

הקרב על הסלולר


אז בשבוע האחרון קצת ברחתי, קצת לא הייתי כאן, אבל בעיקר הלכתי ראש בראש מול חברת אורנג'.

כן, גם אני מנוי בחברה הסלולרית שחרטה על דיגלה שהיא נותנת השירות מספר אחת מבין ספקיות התקשורת הסלולרית בארץ.

האמת – אם זה כך… אני לא רוצה אפילו לחשוב מה הולך אצל המתחרות.

לפני כשנה וחצי שדרגתי את המכשיר הסלולרי שלי למכשיר מתקדם, דור 3.5 (מה שזה לא אומר) – NOKIA N85 – מכשיר מתקדם לכל הדעות – עם מצלמה 5MP, עם כרטיס זכרון ועוד כהנה וכהנה פונקציות ושכלולים.

אבל… מהרגע הראשון המכשיר התחל לעשות לי בעיות – הוא כבה לי באופן ספונטני בכיס ולפעמים גם באמצע שחת טלפון… אפליקציות (איזו מילה) התחילו לפעול באיטיות נוראית… הסוללה הודיעה שהיא ריקה לחלוטין ומפעילה מצב חסכון (דבר שנפתר באורח פלא כאשר הוצאתי את הסוללה והחזרתי אותה למקום) למרות שהיא היתה טעונה במלואה… והמקשים לא תמיד מגיבים ללחיצות שלי.

מה עושה בחור צעיר שיש לו בעיה במכשיר הסלולרי ? כמובן ! מכניס אותו לעמדת השירות הקרובה למקום מגוריו. העמדה הקרובה למקום מגורי נמצאת במרחק של 10 ק"מ מביתי וצריך לשלם חנייה (אז יש לנו זמן, דלק וחנייה).

קיבלתי מכשיר חלופי ולאחר שלושה ימים (ימי עסקים כמובן) חזרתי בהתרגשות לקבל את המכשיר החדש שלי כשאני לתומי בטוח שהוא תקין ומתוקן (ושוב יש לנו כאן זמן, דלק וחנייה).

לא עובר חודש והמכשיר הסורר חוזר ולסורו ושוב מתחיל להיכבות באופן ספונטני, האפליקציות (אני ממש אוהב את המילה הזאת) נפתחות באיטיות מרגיזה, הסוללה מראה חיווי של אוטוטו נגמרת למרות שהיא טעונה כמעט במלואה והמקשים לא תמיד מגיבים ללחיצות.

ושוב אני חוזר לעמדת השירות (ושוב יש לנו כאן זמן, דלק, חנייה – זוכרים) ושוב המכשיר נכנס לטיפול של שלושה ימים (ימי עסקים) ושוב אני חוזר לקחת אותו בדחילו ורחימו… לא עובר חודש ואני מוצא את עצמי בנקודת השירות  ש ו ב . . .

על מנת לא להלאות אתכם בהלוך ושוב אני רק אציין שבמשך השנה וחצי האחרונות המכשיר היה בממוצע פעם בחודש במעבדה לטיפול ועדיין לא הצליחו לפתור לי את הבעיה.

עכשיו כבר איבדתי את הסבלנות !

אחרי שנה וחצי (איזה אורך רוח יש לי) החלטתי שנמאס לי !

התקשרתי למוקד (054*) ודרשתי לשוחח עם אחראי שיפתור לי את הבעיה. אתם חושבים שזה עזר ? ברור שלא !

הרי אני לקוח עסקי… אני צריך לפנו ל 555*. אבל במוקד העסקי טוענים שהם לא מטפלים בי כי אני עסק קטן מדי אז אני צריך לפנות למוקד אחר – 444*.

במוקד הזה טוענים בכלל שהם לא יודעים על מה אני מדבר ומחזירים אותי למוקד הראשון שדיברתי איתו (054*).

מרוב מוקדים, מוקדנים ומוקדניות אני כבר איבדתי סבלנות והתחלתי לצעוק.

אז הגעתי לנציג שימור לקוחות (אחרי שאיימתי בניתוק ומעבר לרשת מתחרה) – מאד נחמד שאמר לי "למה אתה מתרגז ?"

הנציג הנחמד קודם כל הציע לי לשדרג את המכשיר . . . המממ… לשדרג זה אומר שאני ממשיך לשלם על המכשיר הנוכחי שלי ומתחיל במקביל לשלם על מכשיר חדש… לא נראה לי !

הנציג הנחמד הבטיח לי שהוא לוקח אחריות, הוא דואג לי לשליחות סלולרית מהבית וחזרה הביתה (חוסך לי זמן, דלק וחנייה) והמכשיר יטופל אצל "מנהל המעבדה" לדבריו.

אמרתי "סבבה". אולי באמת הגיע גואל לחברה הסלולרית.

ביום ראשון לפני שבוע וחצי אני מקבל את המכשיר מהמעבדה (אחרי ש=-"מנהל המעבדה" בכבודו ובעצמו היה אמור לתקן אותו) וביום שני – נפלו פני, נפלה רוחי וכמעט נפל גם הטלפון… שוב חוזר הניגון הנושן של מכשיר שכבה באופן עצמאי.

במשך כל אותו שבוע אני ניסיתי להגיע את אותתו נציג נחמד משימור לקוחות (לפחות שיסגור מעגל ויוודא שאני מרוצה) אולם גם הנציגים שאמרו שיחזרו אלי לא חזרו בזמן – נציגה שדיברתי איתה בשעה 5 בערב ואמרה שתחזור אלי "תוך שעתיים" חזרה אלי אחרי 4 שעות (אחרי השעה 9 בערב כשהכל סגור כבר והלך היום, כל פניותיי לכל המוקדים (054*, 444*, 555*) נפלו על אזניים ערלות.

בצר לי נסעתי היום למרכז השירות של אורנג' בנתניה (ושוב יש לנו כאן זמן ודלק – חנייה חינם אבל המרחק גדול יותר). אחרי שחיכיתי שעה בתור הנציג שהשתדל להיות מאד חביב הציע לי הצעה שממש "לא יכולתי לסרב לה" – להכניס את המכשיר למעבדה באישור מנהל ושיחליפו לי את כל המכשיר חוץ מהפלסטיקה.

אמרתי לו שאני מסכים אבל אני לא מתכוון להגיע לפה לקחת את המכשיר, אני מעוניין בשליחות שיחזירו לי את המכשיר הביתה. פה הוא התחיל להתבלבל ולהגיד שעשו לי יותר מדי שליחויות ועברתי את המכסה המותרת ללקוח. גם המנהל שלו הגיע וניסה להסביר לי שזה עולה להם כסף (והזמן שלי לא עולה כסף ? והדלק ? והחנייה ?)… כולי בעצבים ביקשתי טופסי ניתוק.

ברם אולם, מאחר שאשתי שתחיה היא בעלת הקו ואני רק מיופה כח, אני לא יכול לבצע ניתוק – רק היא.

אז אני שואל – מה עוד בן-אדם יכול לעשות חוץ מלבכות בבלוג ולהזיל דמעות על לוח המקשים ?