אבא ואמא יושבים על קוצים

כשהשכן מקומה שש מתחיל את הבית לשפץ,
אבא ממש מתרגז ואומר שהוא "עוד שנייה מתפוצץ!"
"אבא, רק בלונים מתפוצצים, ואתה בכלל לא בלון!
אני רוצה שתישאר אבא, ולא תעוף לי מהחלון."
מזל שאמא מסבירה מהר ומרגיעה אותי מיד:
"כשמישהו עומד להתפוצץ – כנראה הוא כועס במיוחד."

ביום שאיבדתי אותה / לינווד ברקלי

קרה לכם פעם שבאתם לבקר במקום עבודה של מישהו אהוב וגיליתם… שהוא לא עובד שם, או יותר נכון – שהוא לא עבד שם מעולם ?

מחול החרבות

לא. לא מדובר ביצירה הידועה של חאצ'טוריאן (המערכה האחרונה מתוך הבלט 'גאינה')…

אל תפנה את מבטך / לינווד ברקלי

תסתכלו על בני/בנות הזוג שלכם – עד כמה באמת אתם מכירים אותם ?
האם יכול להיות שאשתך היא לא מי שהיא אומרת שהיא ? האם יכול להיות שבעלך, אותו את מכירה כבר מספר שנים ואתם חולקים ילד אפילו – הוא לא אותו האיש שאיתו התחתנת ?

החנונית הקטנה שלי 6

הפעם אני מביא לכם את פרי עטה של שקד – הבת הגדולה שלי (בת 10 וחצי), שמספרת על התרשמותה מהספר 'יומני החנונית 6'.

להתחיל מחדש

כמה פעמים יצא לכם לפנטז על האפשרות למחוק את המחשבות שלכם, את הזכרונות שלכם, את הרגשות שלכם ולהתחיל הכל מחדש ?

בלי לומר שלום / לינווד ברקלי

קשה לי. קשה לי לעבור ליד חנות ספרים מבלי להיכנס ולהעשיר את הספרייה שלי בעוד איזה ספר, ורצוי ספר מתח – משהו שיקח אותי למקום רחוק ויוציא לי את הדאגות מהראש לשעה-שעתיים.

מה מסתתר מאחורי הדלת ?

קיבלתי בדואר חבילה עטופה – איזה כיף לי…

פתחתי אותה ובפנים נח לו ספר חדש שרה בוחניק שנקרא 'מאחורי הדלת'.

איפה הכל השתבש

זו לא תהיה "סתם" עוד ביקורת קריאה.
קיבלתי לסקירה את הספר "איפה הכל השתבש" של אלעד רואימי – אוסף של סיפורים קצרים.
כהרגלי, הנחתי את הספר על יד המיטה, ובאחד הערבים בהם עליתי על יצועי מעט מוקדם מן הרגיל, לקחתי אותו והתחלתי לקרוא.
הצלחתי לקרוא אולי 4 סיפורים מתוך הקובץ, עד "שנשברתי" – הייתי מסכם אותם ב- "סקס, סמים, אלכוהול ואי שפיות"… זה בעצם המכנה המשותף של כל הסיפורים הקצרים בספר.
לקחו לי מספר ימים, בהם ראיתי את הסרט "The Traveler" עם ואל קילמר, שהצליח להכניס אותי ל- Mode, או לסוג של הלך מחשבתי שאצליח לסיים לקרוא את הספר.
זה לא ספר שקוראים על רגל אחת, כלאחר יד. זה ספר שצריך להיות במצב תודעתי אחר (אולי זה גם מה שהיה לאלעד בזמן שהוא כתב את הסיפורים… מי יודע).
אבל הצלחתי לסיים לקרוא ואפילו די נהניתי.
הצלחתי להיכנס לראש של הדמויות הראשיות ולקרוא בין השורות ולהבין את הניואנסים הקטנים שנרמזים במשפטים הלכאורה רגילים או סתמיים.
*
איך אני מגדיר את הספר ? זה לא ספר רגיל. זה ספר מיוחד, והייתי ממליץ לקרוא אותו אחרי שתי ביורות או כוסית וויסקי (חס וחלילה שאני אדבר על חומרים אסורים בחוק, אבל אם יש לכם אישור לקנאביס רפואי, זה בדיוק הזמן להשתמש בו).

"זה הרגע. שלוש. בקבוק וויסקי שלישי, גרם שלישי של קוקאין ושלושה אנשים. אני כמו צופה מהצד בהתרחשויות, נותן הוראות בימוי, לי ולהן, מכוון בדיוק למה שאני רוצה, לתנוחות שאני רוצה, לטעמים שאני רוצה, ולתחושות שאני רוצה".
בספרו "איפה הכל השתבש" מתאר אלעד רואימי עולם אפל ודקדנטי, עירוני מאד. הסיפורים של רואימי הם על ברים חשוכים בלילות שחורים, בהם מככבות שלל דמויות גרוטסקיות וחשוכות מרפא נפשי. בה בעת, לצדן ודרכן, מתקיים גיבור סמוי וגלוי, שמבטו על החיים ועל היעדר משמעותם מסופר בשפה לקונית וישירה ובהומור עצמי מר. נקודת האור היחידה בחייו היא אותה דמות נשית – ספיר, דנה, יסמין, או המלאכית בכחול – שאינה אלא פנטזיה, או כמיהה גדולה: "אני כותב עליה, מנסה לצייר אותה, מנסה להרכיב דמות מלאה שלה, פעם נזכר בשיער שחור ופעם בגזרה דקה, בנקודת חן על החזה, ופעם אחרת בצוואר ארוך. רסיסי זיכרון רגשי".
על פי עולמו של הגיבור המאגד את שבעה-עשר סיפורי הקובץ, המוצא הוא אחד, משום שהחיים עצמם כאוטיים ובלתי ניתנים להבנה: "יש פעמים בהן היקום מסתדר לך בצורה כזו שלמשך לילה אחד הכל מתיישר ואתה חווה את מה שניתן לתאר כנגיעה אלוהית. רק שילוב של מספר במשוואת החיים יכול לגרום לזה. לי זה קרה עם המספר שלוש"….

חמישה סיפורי חיים

מוצאי יום העצמאות, זוגתי ואני מוצאים את עצמנו מפליגים דרומה בואכה מושב בן-שמן לפגישת חברים אצל הסופר ישראל חלוץ.

שום דבר לא הכין אותנו לבאות.