הפתעה מתגלגלת


ספר חדש מאת דליה נירנלפד- "הפתעה מתגלגלת"הפתעה מתגלגלת

דליה נירפלד עבדה שנים רבות במערכת החינוך, וראתה את הדור הולך ומתחבר למסכים (דור ה- Z). היא חיפשה דרך לעניין אותו בדברים יותר מוחשיים ומצאה את ההפתעה – הכי פשוט – כדור צמר.
אז עכשיו תשאלו אולי "מה הקשר בין כדור צמר והפתעה? או אולי "איך כדור צמר יוציא את דור ה- Z מהמסך?" אחלה שאלות, אבל בשביל לקבל תשובה אמיתית- תצטרכו לקרוא את הספר…פונפון

בגדול (בלי ספוילרים), אני יכול לגלות שמסופר על מפלצת שמתגלגלת בבית ובחצר… וזהו בעצם…
עוד אני יכול לספר שעם הספר מגיעה ערכת יצירה שהוציאה את הילדים שלי מהמסכים שלהם (מחשב, טאבלט וטלפון נייד) וגרמה להם ליצור…
את היצירות אפשר לראות בתמונה פה משמאל.

עכשיו אני אגלה לכם סוד – כשהייתי קטן אמא שלי הכינה לי פונפון – משני קרטונים עגולים, עם חור באמצע, וכמה צבעים של חוטי צמר. מאז רציתי להכין פונפון – אבל תמיד היה משהו שעצר אותי באמצע… עכשיו זו היתה הזדמנות פז בשבילי להגשים את החלום הישן הזה וליצור לעצמי פון-פון אמיתי משל עצמי.

שקד ונדב כל כך התלהבו והחליטו שגם הם רוצים להכין – והם ישבו וגלגלו את הצמר שאמא קנתה להם והכינו לעצמם פון-פונים יפים לעצמם.
עכשיו צריך לקנות צמר בעוד צבעים…

 

חכי לי ואחזור


 

את חכי לי ואחזור

את חכי לי ואחזור,
את חכי היטב.
את חכי לי גם בקדור
מסגריר הלב.
את חכי לעת כפורים,
את חכי בחום,
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום.

את חכי, חכי, ולו
לא יבוא מכתב.
את חכי אם גם ילאו
המחכים לשוא.

את חכי לי ואחזור,
וארור הסח
בבטחה גמורה לאמור:
"מת הוא… ונשכח"…

מילים: קונסטנטין סימונוב
תרגום: אברהם שלונסקי

להמשיך לקרוא

זה גדול להיות קטנטן – ביקורת קריאה


בעבר כבר שיתפתי את "השיטה" שלי לקריאת ספר ילדים לקטנים שלי – קודם כל אני קורא את הספר בעצמי ורק אחר כך מעביר אותו לילדים לאישור סופי.זה גדול להיות קטנטן עטיפה אחורית

אני ממש מצטער לומר שאת הספר הזה היה לי קשה להעביר.

גם אם נעזוב את הבעיה המגדרית בספר, שבו אמא וסבתא מוציאות מהגן ומבשלות ואבא וסבא קונים מתנות (אני לוקח את הילדים לבית הספר כל יום ולפחות חצי מהשבוע מוציא אותם)…

החרוזים מאד נחמדים אבל לבתים חסר משהו. חסר את ה- ומה קרה אחר כך? הבתים של השיר קצרים מדי והדפים עוברים מהר מדי. כשאני בבית הבא אני כבר שכחתי את הבית הקודם, וחבל.

לקח לי מספר ימים לסיים את הספר. כל פעם התחלתי מחדש וממש הכרחתי את עצמי למשוך עוד ועוד.

החלטתי בכל זאת לתת את הספר לנדב שלי (בן 6 – כיתה א' וקורא שוטף). מעבר לכך שהחרוזים היו לו מסובכים ומורכבים מדי, הוא השתעמם מאד מהר וכבר ראיתי שהוא "הולך לאיבוד" אחרי שניים – שלושה עמודים.

אז חבל – אני בטוח שהגב' יהודית שרייבר היא סבתא נפלאה, חמה ומעניקה את כולה לנכדים (ואת זה אני אומר בלי טיפה אחת של ציניות), אבל דווקא בספר שאמור להראות את נקודת המבט של הילד היא חוטאת בחריזה מסובכת מדי עבור ילדים – ומצד שני, הכתיבה נראית, על פניו, כאילו הספר מיועד לילדים בני 4 ואף פחות מזה.

הציורים של בעז פיין מקסימים לדעתי וגם מתאימים לשירים. רק השירים, לא ברור לאיזה גיל הם מתאימים…

אז זאת אחת הפעמים הבודדות שאני ממש לא ממליץ על ספר ילדים.

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה


גילוי נאות לפני שאני מתחיל לכתוב: כותבת הספר (אביגיל באב"ד) היא סבתא שלי.

עכשיו, אחרי שגיליתי, אני יכול לומר מספר מלים על הדמות הזאת של "סבתא – מורה, מחנכת ומנהלת".
גם היום, שנים אחרי שפרשה לפנסיה, היא מדברת ומספרת לנו על חשיבות החינוך בכלל ובבית הספר בפרט.

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה

עוד כשהיינו ילדים (אני, אחי ואחותי ובני דודיי), אהבה לספר לנו סיפורים מימיה כמחנכת בקיבוץ, בתקופת העליה הגדולה בשנות החמישים בעפולה ואחר כך גם כמנהלת החטיבה.
גם היום, ללכת עם סבתא ברחובות עפולה, זוהי משימה לא פשוטה אך מרתקת: כל עשרה צעדים אנחנו נעצרים על ידי פלוני זה או אלמוני אחר שמברכים את "המורה אביגיל", שואלים לשלומה ומספרים לנו, בני לווייתה, עד כמה היא שינתה את חייהם ושבזכותה הם הפכו להיות "בני אדם" ובכלל על התרומה הגדולה שהם קיבלו ממנה.

סבתא כתבה מספר ספרים במהלך השנים ובימים אלה יצא ספר נוסף פרי עטה – 'מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה' בהוצאת 'דפי חיים'. אך בניגוד לספריה הקודמים, בספר זה קיבצה סבתא חלק (קטן) מהמכתבים שקבלה מתלמידיה במרוצת השנים.
לקרוא את המכתבים, שהיא שומרת בקנאות בתיקייה מיוחדת אצלה בבית, זוהי חוויה מרתקת ומאלפת. אלו דברים חמים ומרגשים שנכתבו במשך למעלה מ- 30 שנות חינוך ועשייה.

בשמי ובשם הנכדים והנינים, אנחנו מאחלים לסבתא עוד שנים רבות של עשייה בבריאות טובה.

 

ספרים נוספים שכתבה :

'צל בירכתי הבית', הוצאת הקיבוץ המאוחד.

'מורה של כולם, סיפורו של מפעל חיים בחינוך', הוצאת טורקיז.

'אחותי רוחמה' הוצאת טרקלין.

 

לא בתוך תבנית


קיבלתי לקריאה את הספר עם השם "המוזר" – 'לא בתוך תבנית' מאת נעמה שחר.

כבר על הכריכה ראיתי שהוא שונה – אם זאת השורה מתחת לשם הספר 'סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת', ואם זאת יצירת האומנות של האמנית – יעל שילה.

לא-בתוך-תבנית

הספר מתחיל בהקדמה ובתודות, אבל מה זה בעצם "קלינאי/ת תקשורת" ?

מתוך ויקיפדיה :

קלינאי תקשורת הוא בעל מקצוע פרא-רפואי, המאבחן ומטפל במבוגרים ובילדים בעלי הפרעות הגייה, הפרעות בהבנה או בהבעת שפה מדוברת, הפרעות בתקשורת לא מילולית והפרעות בבליעה. הפרעות אלה יכולות לנבוע מסיבות מגוונות, ומרבית קלינאי תקשורת בקיאים בטיפול רק בחלק מהאוכלוסייה הנעזרת בקלינאי תקשורת.

הפרעות בהגייה בלבד יכולות לנבוע מבעיות קואורדינציה כמו בדיספרקסיה התפתחותית, בעיות פסיכולוגיות, בעיות פיזיות כמו פגם מבני בחך או מסיבות שאינן מובנות דיין כמו בתופעת הגמגום. הפרעה הן בהגייה והן בבליעה אך לא בהבנת שפה ולא בתקשורת לא-מילולית יכולה לנבוע מהפרעה בהנעת השרירים, כמו שיתוק מוחין. הפרעות רק בהגייה ובהבנת שפה מדוברת יכולות לנבוע מחירשות או אפזיה. אדם מהקשת האוטיסטית עשוי להזדקק לסיוע בכל תחומי הטיפול הנ"ל (הפרעות הבליעה של האוטיסטים נובעים ככל הנראה מעודף רגישות למגע בחלל הפה). קלינאי התקשורת מאבחן, נותן טיפול תרגולי והוראתי, ומתאים טכנולוגיה מסייעת כגון מכשיר שמיעה וציוד תקשורת תומכת וחליפית.

מטרתו של קלינאי התקשורת היא לאפשר תקשורת בצורה קלה ונוחה ככל האפשר. קלינאי התקשורת יכול לעבוד במסגרת מערכת החינוך, מערכת הבריאות, או בשוק הפרטי. ההכשרה הנדרשת היא תואר אקדמי המשלב לימודים בנושאי אודיולוגיה והפרעות שפה ודיבור.

קלינאי תקשורת ממלאים כיום תפקידי מפתח בתהליכי האבחון, הטיפול והשיקום בקרב אוכלוסיות מגוונות, ופעילים במגוון מסגרות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה בהתאם לתחומי התמחותם וכן בקליניקות פרטיות, בבתי המטופלים ובמסגרות קהילתיות מגוונות.

רבים מקלינאי התקשורת עובדים כחלק מצוות רב-מקצועי, אשר כולל אנשי מקצוע מתחומים כגון רפואה, סיעוד, חינוך, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה, טיפול במוזיקה ובאמנות או טיפול בתנועה. קלינאי תקשורת מועסקים במסגרות שונות ומגוונות, בהתאם לתחומי ההתמחות השונים: בתי חולים, מכונים לאבחון ושיקום שמיעה ודיבור, מרכזי שיקום, מוסדות חינוך, מסגרות שונות בקהילה ובבתי המטופלים וכן מסגרות פרטיות. אנשי מקצוע בתחום עוסקים באבחון ושיקום ילדים ומבוגרים הסובלים מליקויים שונים, כגון בעיות בהתפתחות שפה ודיבור, חירשות ואובדן שמיעה, גמגום, צרידות, קשיי היגוי ולקויות קריאה וכתיבה. כמו כן מובילים קלינאי תקשורת פרויקטים של הדרכות הורים בתחומי פיתוח השמיעה והשפה בגיל הרך וכן פרויקטים לאיתור מוקדם והתערבות בקשיי שמיעה ושפה כדי להפחית קשיי למידה עתידיים. גם בגיל המבוגר יש חשיבות במניעה, איתור ושיקום קשיי שמיעה לשימור התפקוד המקצועי והחברתי וכן בפעילות לקידום הנגישות וההשתתפות בקהילה. רבים מהם שותפים במסגרת עבודתם בהנחיית סטודנטים ובמחקר קליני, וכן בהוראה ובמחקר של ההתפתחות וההפרעות בתחומי השפה, השמיעה והדיבור.

ד"ר נעמה שחר, מומחית בתחום התפתחות הילד, ליווי משפחות ואנשי צוות ובניית תכנית התערבות, מנסה להראות לנו, ההורים, את "הצד השני"… איך נראה המפגש מצד המטפל, להעמיד בעצם סוג של מראה מול פני ההורים המביאים את ילדם, שהם חושבים שיש לו בעיה, אל המטפל, קלינאי התקשורת, ואילו מחשבות עוברות למטפל בראש כשהוא בא להתמודד עם "מטופל" חדש… האמת היא שברוב הפעמים, המטופלים הם בעצם ההורים, ולאו דווקא הילד…

*

עד כאן היתה ההקדמה. הפעם עשיתי אותה ארוכה כדי שתבינו עד כמה הספר הזה היה לי לא קל.

איפה שהוא באמצע הספר, כשהמטפלת, ד"ר נעמה שחר, התחילה לדבר על תסמונות, כמו תסמונת דאון או תסמונת פראדר-ווילי, ועל ההתנהגויות של הילדים הסובלים מהתסמונות האלה, הרגשתי צורך לקרוא לשקד (הגדולה שלי – בת 8), לחבק אותה חזק חזק ולומר לה עד כמה אני אוהב אותה וכמה היא חשובה לי (לא אמרתי לה עד כמה שאני שמח שהיא בריאה)…

מי שקרא את הפוסט שלי "קטנים מול המערכת" יודע שהבן הקטן שלי (נדב – בן 4 וחצי) סובל ממחלה (גנטית) שנקראת "קווארנומה"… מה זה, כרגע זה לא משנה.

אני פשוט יצרתי הזדהות עם ההורים שבאים לאבחון עם הילד שלהם והם עומדים בעצם מול הלא נודע עם הדבר היקר להם ביותר…

*

אז כמו שאמרתי, הספר לא קל. הוא מלא במונחים רפואיים (עם הסברים) אבל הוא ספר טוב.

הוא ספר טוב לאנשים שעובדים עם ילדים, הוא ספר מצויין להורים שחושדים שלילד יש איזו שהיא בעיה כזאת או אחרת (הפרעות אכילה, התנהגות וכד').

הסיפורים המתוארים בספר מרגשים, השמות אמנם בדויים אבל האנשים והתופעות אמיתיים מאד.

*

עצוב שקיימות אצלנו תופעות כאלה, אבל אני יותר משמח שיש מי שיכול, אולי לא "לרפא" אבל לפחות להקל על הסבל של כולם – הילדים והסביבה.

קלמארי פריך וקריספי


"סבתא – אנחנו באים היום" הודענו לחמותי.

והיא, רק בריאות אני מאחל לה, נסעה עם דוד איתי לסופר שמוכר דברים לא כשרים וקנתה שקית מלאה של קלמארי מבושל.

*

מתקרבים לארוחת צהריים, אנחנו כבר במצב של מנוחה אחרי טיול ודוד איתי (שיודע מה לעשות עם אוכל) מתחיל עם החגיגה במטבח…

סינון

סינון של הקלמארים משאריות נוזלים.

מספר ביצים נטרפות יחד עם טיבול של אבקות מסוגים שונים.

טריפת ביצים

ובקערה נפרדת פירורי לחם ופנקו.

 פירורי לחם ופנקו

הקלמארים עוברים, בידיו האוהבות, מקערה לקערה ומגיעים אחר כבוד אל הסיר עם השמן העמוק החם.

מקערה לקערה

שמן חם

משם, ברגע ההזהבה, מגיעים לצלחת עם נייר סופג (לא ממש עוזר אבל שיהיה).

*

 כאשר לא נשארו הרבה קלמארים והביצים ופירורי הלחם התחילו להיגמר. איחד אותם דוד איתי והכין מהם – "קציצות קלמארי".

קציצות

מזה הייתי חייב לטעום.

אז התחלקנו בקציצה אחת ואיך אומרים – חבל"ז מזמ"ז ככח"ש בזב"ז (ואתם לא רוצים את הפירוש).

*

גראנד פינאלה

מן הסתם לא נשאר הרבה מהמנה שהוכנה "על רגל אחת", הרי כולנו, כולל הילדים – "חולים" על קלמארי.

*

אז שיהיה בתיאבון (למי שאוכל) ולמי שלא – אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם חזה עוף (מה שקוראים בעברית – שניצל).

משפחת פארק הירקון / חן שבתאי – ביקורת קריאה


"בעיר תל אביב, העיר הגדולה,

יש מקום מיוחד, קסום ונפלא.

למקום קוראים פארק הירקון,

יש בו כל דבר שעולה בדמיון…"

*

מה המכנה המשותף לרוב ספרי הילדים המדברים על משפחה ?

כמעט בכולם המשפחה האידיאלית כוללת זוג הורים (אבא ואמא וילדים)…

חן שבתאי והספר

במציאות של היום, כשכל משפחה שלישית חווה גירושים וכל אדם רביעי יוצא מהארון (גבר או אשה), זה לא כל כך טריוויאלי שיש במשפחה אבא ואמא.

חן שבתאי, החי עם בן זוגו ומגדל את ביתו נועה, לוקח את ספרות הילדים צעד אחד קדימה ומספר (מנקודת מבטו של פרפר החי בפארק הירקון) על יום שבת נעים שבו מגיעות כל סוגי המשפחות לנפוש – משפחה ובה שני אבות, שתי אמהות, אמא בלבד, אב ממוצא אתיופי ואם בהירה, אב בכיסא גלגלים ועוד…

כל המשפחות חיות באידיליה עם עצמן ואין שום דבר מוזר או יוצא דופן בהן.

הילדים מאושרים ומשחקים ואפילו מתכוננים למסיבת יום הולדת.

מסיבת יום הולדת

חן הוא גנן (ולא בגינת ירק) מזה כ- 7 שנים והוא מעסיק נשים וגברים בגנו.

הסופר והמאיירת (יעל פושקין) ערכו סיורים בפארק הירקון והאיורים המדהימים מנסים להידמות עד כמה שניתן למציאות, כך שאם יזדמן לכם להגיע עם ילדכם לפארק, תוכלו לזהות את המקומות בספר.

הספר מומלץ למשפחות "חריגות" (יחידניות, גאות) ולמשפחות "נורמליות" כדי להכיר לילדים משפחות שונות ממה שהם מכירים בבית.

הספר כתוב בשפה קלילה ומחורזת ומתאים לילדים. בכל משפחה חדשה רואים את הילד מהמשפחה הקודמת, דבר שמשאיר את הרצף.

עוד משחק שיש בספר הוא : חפש את פרי. הפרפר מסתתר לו בכל עמוד ועל הילד למצוא אותו (לפעמים זה יותר קל ולפעמים קצת יותר קשה)

הספר משווק עצמאית וניתן להשיגו באתר : http://chenbooks.webs.com

סבתא, עוד פעם


"סבתא, עוד פעם"  אורי קרא.

"מה ???" סבתא פערה עיניים.

"עוד פעם," אורי חזר.

"אבל…" סבתא נסתה.

אז אורי חייך את חיוך הקסמים והוסיף,

"בבקשה, תודה."

וכך היה.

אורי בן השנתיים רק מתחיל לדבר אבל כבר יודע שתי מלים חשובות – "עוד פעם!", ואליהן הוא מוסיף עוד מילת קסם אחת – "סבתא".

על המלים האלה הוא חוזר שוב ושוב ביום הבילוי שלו עם סבתא בתל אביב. זהו יום מלא הפתעות לסבתא ויום מלא אהבה לאורי.

ספר מקסים ומצחיק מאת עדנה מזי"א על ילד קטן בשם אורי, שבא בסך הכל לבקר את סבתא שלו.

סבתא רוצה לרצות אותו ומשחקת איתו, לוקחת אותו לגן השעשועים וגם לים.

מה קורה להם שם ? תקראו בעצמכם.

ספר חובה לילדים וגם למבוגרים.

זהו ספרה הראשון לילדים של עדנה מזי"א . הוא נכתב בהשראת ימי בילוי מאושרים עם שני נכדיה ובמבט אוהב ומשעשע על יחסי הכוחות בין הקטנים לגדולים ועל עבותו הקסם שהנכדים לוכדים בהם את סבותיהם.

את סיפורם של אורי וסבתא מלוים איוריה של אורנה סמורגונסקי, מעצבת תפאורה ותלבושות מהבכירות בארץ.