"הזמנה ליום פינוק בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית desheli בראשון לציון" זאת היתה כותרת המייל שקיבלתי לפני זמן לא רב מאחת מנשות היח"צ שאני בקשר עימן. נשמע מגניב, עד שהמשכתי לקרוא את המייל :
"היי,
הנך מוזמנת לטיפול פנים מקצועי כולל אבחון ממוקד- מתנה , בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית Desheli
…
לקראת יום המשפחה הנך מוזמנת להגיע עם אמא/אחות/חברה
בברכה…
הזמנה זוגית ליום פינוק!"
כמה פעמים בחיים עברתם דירה ?
יש כאלה שיותר, יש כאלה שפחות, אבל אני חושב שכל מעבר דירה – אנחנו אומרים לעצמנו "זהו ! זאת הפעם האחרונה !" – YEAH RIGHT העולם שומע וצוחק. ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו, על טפינו ומיטלטלינו נסחבים וסוחבים, גוררים ומעמיסים, סוגרים קרטונים במסקינג-טייפ (שמזכיר לנו את מלחמת המפרץ הראשונה… וואו – אני כבר זקן),
מתאמים מובילים, משווים מחירים, קובעים תאריך ושעה ועוד תאריך ושעה, חיים את המונח "חיים על ארגזים", וככל שהמשפחה גדלה כך גדל הבלגאן… עוד יותר קרטונים, עוד מיטות, ארונות, שידות וכל מיני דברים כאלה "שאי אפשר בלעדיהם" (וזה אחרי שזרקנו חצי בית – גם אם אנחנו עוברים דירה כל שנה).
כל פעם אני אומר לעצמי מחדש, ומשתף בזה את זוגתי שתחיה (שמסכימה איתי ברוב הפעמים) – בפעם הבאה לוקחים הובלה עם אריזה – שיבואו כמה ז'לובים, ידחפו את הבית לארגזים, יעטפו מה שצריך, יפרקו מה שיפרקו, יעמיסו על המשאית, יעבירו ויפרקו הכל במקום החדש, ירכיבו מה שפרקו, יפרקו את הארגזים ואנחנו בסך הכל צריכים לסדר בארונות (ולשלם, כמובן) וכל שנה אנחנו נזכרים בזה רק כשאנחנו כבר עמוק בתוך האריזות, עם קרטונים שמגרדים מכל מקום אפשרי וערימות של מסקינג-טייפ מפוזרות מסביב.
ימים שלמים שאוכלים מכל אבות המזון, בתנאי שהם באים בצורה אחת… פיצה !
*
*
גם השנה עברנו דירה, אבל הפעם היינו חכמים – החלטנו שנתקדם מעט ונזמין שירות ניקיון לבית החדש (וואו)… יצרנו קשר עם מישהו שאנחנו מכירים והזמנו שירותי ניקיון לפני כניסה לבית החדש. אמרנו לפחות הניקיון ירד לנו מהראש.
אז זהו – שלא ממש…
*
*
זה מה שקיבלנו בסיום הניקיון "היסודי" – אבק בכל מקום, סימני ניגוב מים על הרצפה (לא השתמשו בסמרטוט אפילו), ג'וק מת במקלחת לצד ערימה של לכלוך ובכלל – לכלוך ואבק בכל מקום. מקסימום עשו חלונות ותריסים… על זה 2,500 ש"ח ?! וכן, מי שמזהה – זה ג'וק מת בפינה…
*
כל לוח הזמנים שלנו היה מדוייק – ברביעי וחמישי צובעים, שישי-שבת-ראשון-שני מסיימים לארוז את מה שלא נארז עדיין, ראשון-שני חברה חיצונית מנקה את הבית וביום שלישי על הבוקר מגיע המוביל וכבר ביום שלישי בערב אנחנו מסיימים את הסדר ויש בית חדש. אה.. שכחתי – יום רביעי על הבוקר מגיע איש הכבלים לסדר את הטלויזיה והאינטרנט.
רק לציין עובדה – שאני התחלתי עם מיגרנה כבר שבוע לפני ההעברה, שלצערי לא הסתיימה עד עצם כתיבת שורות אלה…
*
יום שלישי בבוקר, הגיע ויקטור המוביל – שיש לי רק דברים טובים עליו. השתמשנו בו בעבר ואני ממליץ עליו למי שמחפש מוביל.
*
*
תוך מספר שעות הארגזים כבר היו על המשאית, מסודרים כמו חיילים, הרהיטים מפורקים ומועמסים, הדברים השבירים (טלויזיות וכד') עטופים ואנחנו בדרך לבית החדש.
*
נכנסנו בדלת וחשכו עיננו מהלכלוך, אבל את הציוד יש לפרוק.
ויקטור והצוות היו יעילים ולקח להם פחות זמן לפרוק הכל (בדיוק איפה שרצינו), מאשר להעמיס.
כמובן שצ'יפרנו אותם בטיפ נדיב (שיצא יחד עם התשלום על ההובלה פחות ממה שביקשו בחברות מתחרות).
*
עכשיו הרגשנו כמו פליטים – ארגזים בכל מקום, אריזות וקופסאות… לפחות הרהיטים מורכבים… אבל מה – צריך לקלח את הילדים, להאכיל אותם, להשכיב אותם לישון, לנקות, לסדר …
*
*
אז ארוחת הערב היתה (שוב) – פיצה…
למקלחת הילדים נכנסו רק אחרי שזוגתי הסריחה מאקונומיקה אחרי שניקתה את המקלחות והשירותים.
בגלל הבלגאן החדר של נדב עוד לא הגיע אז הם ישנו ביחד – שקד ונדב – חתול ועכבר… הוא מדבר והיא מרביצה והיא זזה אז הוא מחזיר לה… רק אחרי 10 בלילה הם נרדמו, טוב – נוסיף לזה גם את ההתרגשות.
זוגתי שתחייה עמלה וניקתה עד 2 לפנות בוקר כדי שהבית יהיה נקי (כמובן שבעל החברה לא ענה לי באותו יום וגם לא יום למחרת… בחברה אמרו "שבדיוק התקלקל לו הטלפון" אהמ..).
*
יום רביעי, אנחנו בבוקרו של יום חדש, מתעוררים בקושי וממשיכים לסדר.
אפשר קצת לנוח עם איזה קפה קר ?
*
עניינים עם המועצה, תשלומים, חשמל, מים, גז, ארנונה וכד'
*
בצהריים – הפתעה- שווארמה 
*
אז בפעם הבאה – לוקחים גם אריזה…
וזה מה שמחכה "למנצח" :
*
*
הוזמנתי "לעוד" הופעת סטנד-אפ.
עוד פעם מישהו שלא יפסיק לקלל וחושב שזה מצחיק ? עוד פעם מישהו שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ?
אז זהו – שלא !!!
דינה אור במופע החדש "בלי בושה".
דינה אור צוחקת על כל דבר ועל כולם. היא לא משאירה שום דבר "קדוש". היא דורסת הכל ובהומור וברמה גבוהה שלא נראתה כבר הרבה זמן במחוזותינו. הומור שנון ומתוחכם. גם כשהיא מדברת על "זה" היא עושה את זה בצורה חכמה ושנונה.
*
אבל לפני שנקדים את המאוחר – נתחיל מההתחלה…
הגענו לבית ציוני אמריקה "על הדקה" כמו שנאמר ונכנסנו לאולם הקטן.
על הבמה עלה מישהו שברור שהוא לא דינה (אלא אם כן גדל לה "זה" מתי שהוא), הציג את עצמו בתור אודי רייס ופצח בשני שירים (באנגלית) "לחימום האווירה". היה נחמד אך לא ממש ברור.
מאוחר יותר התברר שהוא בן זוגה (הנוכחי) של דינה אור.
כמו שאמרתי, דינה נותנת מופע אחר – היא לא "יורדת" על הקהל, אלא מנהלת איתו דיון ער.
כמובן שמי ש- "סובל" אלה בעיקר אלה שיושבים בשורות הראשונות, אבל השנינות שבה היא צוחקת עם הקהל שלה, גורם לפעמים לקהל מסביב לצחוק ולמושא הצחוק לוקח כמה שניות עד שהוא מבין מה קרה פה… וגם הוא מצטרף לצחוק (אלא אם כן הוא נשלח על ידי אמא שלה…).
*
כבר בתחילת המופע דינה שואלת את הקהל אם הוא חושב שיש לו חיים טובים. בד"כ התגובות חיוביות… ואז היא "מבטיחה" שבסיום ההופעה היא תוכיח שהחיים הם ממש לא נהדרים !
בכלל, לא מרגישים שהתחילה איזו שהיא הופעה, כיוון שנראה כאילו היא מפלרטטת עם הקהל, אנחנו לא הפסקנו לצחוק, אבל היא לא עמדה וסיפרה בדיחות כמו בדרנים / קומיקאים אחרים.
אחרי חצי שעה של "משחק מקדים" (מילים שלה – לא שלי) היא מודיעה שהיא רוצה להתחיל בהופעה, ואז ממשיכים הפלירטים על הקהל…
האמת היא שאחרי רבע שעה כבר התחילו לכאוב לי הלחיים מרוב צחוק.
*
דינה צוחקת על הכל (בעיקר על עצמה) –
על הרקע הרומני שלה, על שוטרים, על נהיגת נשים (והיא בראש), על דיאטה, על ג. יפית ושרה נתניהו, על גרושות… ועל מה לא.
* היא באה מבית רומני. הבית היה כל כך נקי שכלי הניקוי עמדו בתור חפצי נוי על המדף…
* בת כמה היא ? תנחש…
גם סקס נכנס לו פה ושם, אבל כמו שאמרתי – ברמה גבוהה.
* הדיאטה הכי טובה לאישה היא במיטה – שם היא מייצרת את ההתנגדות הכי גבוהה….
נראה לי שסיימנו עם הספוילרים. אם תרצו לצחוק עוד – תלכו למופע. מומלץ ביותר !
*
יצאנו משם צחוקים (עם לחיים כואבות), דמעות בעיניים ואולי גם גישה אחרת לראות דברים בחיים…
(רמז – חה חה).
יום שבת של שבועות, איזה כיף – נוסעים לבקר קרובים בעפולה. קמנו בבוקר (צהריים), הרמנו טלפון שאנחנו מתנצלים אבל נאחר ויצאנו לדרך. כביש 6, מהירות שיוט בקרוז קונטרול והג'וק האדמדם משייט לו בכיף.
ארוחת צהריים, מנוחה קצרה ואנחנו יוצאים לכיוון חיפה – איך ? הכי פשוט (לכאורה) – מעפולה, כביש הסרגל, צומת מגידו ימינה, צומת התשבי, צומת יגור והופ אנחנו כבר בצ'ק פוסט.
חצי שעה נסיעה – 45 דקות מקסימום.
באותו הזמן, יצאו קרובים נוספים (שאליהם רצינו לנסוע) מתל אביב. (מזכיר שעורי מתמטיקה מהתיכון ?)
אמרנו – "נחכה קצת בחוץ או מקסימום ניקח מפתח מהשכנה…" פשוט, לא ?
אז זהו – שלא !
היציאה מעפולה, בואכה צומת התענכים (אמצע כביש הסרגל) עמוסה לעייפה… דיווח בגלגל"צ – רכב שרוף בהמשך, עומס תנועה עד צומת מגידו ואחר כך בצומת התשבי…
אמרנו – נסתובב, ניסע דרך נהלל, אמנם הדרך יותר ארוכה, אבל לפחות נוסעים.
אז זהו, שגם זה לא – צומת רמת ישי – השומרים – פקוקה גם היא.
זחלנו לנו בעומס הכבד, כשהילדים מתחילים כבר לשאול "מתי נגיע?"
ואז גמלה בליבנו החלטה – אם ברומא מתנהגים כמו רומנים, א… סליחה – רומאים, בישראל נתנהג כמו ישראלים !
הרי יש לנו ג'וק… אמנם לא 4X4, אבל לשבילי עפר הוא מתאים בהחלט…
ירדנו מהכביש והתחלנו לנסוע בדרך העפר המקבילה לכביש הסרגל.
זוגתי התרגשה – זו היתה לה הפעם הראשונה שהיא יורדת מהאספלט השחור לטובת הכורכר הלבן.
לפנינו ומאחורינו רכבי 4X4 ענקיים (דיפנדר, שברולט סילברדו ועוד מפלצות), ואנחנו הקטנים מקפצים לנו בכיף על האבנים הקטנות.
כל הדרך אנחנו מסתכלים מהחלון ורואים עד כמה אנחנו קרובים לשדה החמניות המסיטות את ראשון לעבר השמש.
בצומת מגידו פנינו ימינה והמשכנו עוד כ- 100 מטרים על שביל העפר. בשלב זה החלטנו לחזור לכביש, מאחר ואנחנו לא מכירים את השטח ובאמת שנהיה כבר מאוחר.
קרובי המשפחה שיצאו מתל אביב כבר המתינו לנו בביתם ולא רצינו לבזבז זמן על סיבוכים מיותרים, ובטח שלא כשיורד החושך.
נהנינו מאד מנסיעת "השטח" הראשונה שלנו, ומי יודע – אולי יהיו עוד כאלה…
צריך רק לחפש שבילי עפר ופשוט "לתת בגז".
עכשיו נשאר רק לשטוף את האוטו וללכת לישון.
נכון, זאת לא "נסיעת שטח" והרבה אנשים ובואו ויצחקו, אבל זו היתה טבילת האש הראשונה ובעיקבותיה (כך מקווים) יבואו עוד.
Eyal's Blog 