איך הגעתי לכאן

כמה שנים שלא כתבתי פה… 5? 6? יותר? אני כבר ממש לא יכול לזכור (אני תמיד יכול להסתכל על התאריך של הפוסט האחרון ולדעת, אבל אז איפה הכיף בחוסר הידיעה שמטריפה אותי…).

אז למה בעצם לא כתבתי, אתם בטח רוצים לדעת – אז אני אספר לכם – יום אחד (זה תמיד מתחיל ביום אחד לפני הרבה שנים), פשוט איבדתי את חדוות הכתיבה (פרצוף מופתע). איך זה קרה? אני ממש לא יודע ובאמת, עם כל הרצון הטוב, אין לי שמץ של מושג. פשוט לא התחשק לי (לא בא לי) לכתוב יותר! ככה, ביום בהיר אחד (אני בטוח שהוא היה בהיר – זה תמיד ככה בסיפורים).
והנה, ערב שבת אחד, לקראת סוף החורף, בעודי לא מבין כיצד עברתי מתזונה עתירת סוכרים, גלוטן, שמן ועוד דברים טובים (ובעיקר מזיקים), לתזונה דלת (שלא נגיד נטולת) כל הדברים הטעימים האלה, אמרתי לזוגתי שתחיה – "את יודעת מה בא לי?" ועוד לפני שהיא הספיקה לענות, המשכתי "בא לי לחזור ולכתוב. ואני רוצה לכתוב על ארוחת השישי שאכלנו עכשיו".
"אז תכתוב" היא ענתה לי "תעשה מה שעושה לך טוב" היא סיימה.

אז הנה אני. יושב אצל חמותי, מנסה לזכור את הסיסמה לאתר הבלוג שלי (https://ebabad.wordpress.com למי ששכח), נעזר בנדבי, שכבר נהיה עלם בן 12 (בן כמה הוא היה בפוסט האחרון? 6 בערך?), מנסה להתעלם מרעשי הרקע של הטלויזיה בסלון, השיחות הערות בין דרי הבית והבלגאן שעושים הרכש החדש שלי – תאומים בני שנה ו… תשע עוד מעט (וואו!!! נכון?) ואני אתחיל בעצם עכשיו את הפוסט על "איך הפכתי ל…" מה בעצם? טבעוני? לאאאא! אוכל בריא. זאת הכותרת "איך התחלתי לאכול בריא" :

איך התחלתי לאכול בריא

כבר תקופה שאני עולה על המשקל כל בוקר ולא אוהב את מה שאני רואה על הסקאלה. אני בטוח שמשהו כמו 7 קילו פחות אני ארגיש יותר טוב וגם הכרסונת הקטנה (ענקית) שהתחילה לצאת לי מעל החגורה, תעלם לה ואני אחזור לבטן השטוחה שהיתה לי פעם.
איך מתחילים ? מאחר וזוגתי טוענת שאנחנו לא עושים מספיק כושר – קנינו הליכון חשמלי קטן ומתקפל, ואני משתדל… לא משתדל – זה נותן לי פתח לבריחה – אני הולך עליו כל יום 5 ק"מ במהירות של 5-6 קמ"ש, על הדרך אני עושה בינג' לסדרות שלא ראיתי – אז ראיתי כבר את 'נזירה לוחמת' (לא ממש מומלץ – לטעמי), והתחלתי את 'הויקינגים' (אהבתי – אבל אחרי 'משחקי הכס' חסרים לי הציצים).

ערב אחד, זה היה מוצאי שבת, בעודנו יושבים מול הטלויזיה ובוהים בה אחרי תלאות היום (עבודה, סידורים, ילדים), עיינה זוגתי באפליקציית סחיטת כסף (אחת מיני רבות) וספק שאלה ספק אמרה שיש מבצע של 5 ימים תפריט בריא (אנחנו מקבלים רק את התפריט – את האוכל צריך להכין לבד), של "ניקוי רעלים" – 5 ימים ללא סוכר, פחמימות ריקות, קפה, מוצרי חלב, בשר (פרצוף מזועזע שלי) ועוד כמה דברים שאני לא זוכר. "ומה כן אוכלים?" שאלתי אותה – "יש תפריט קבוע לכל יום והרעיון הוא לא להיות רעב. כל שלוש שעות אוכלים משהו – פעם ארוחה ופעם פרי/חופן אגוזים…"
היא הביטה בי והמשיכה "זה עולה רק 130₪ (בערך) ואני עושה את זה רק אם אתה איתי".
חשבתי על זה מספר שניות, כשמבטה מלווה כל תנועה שלי וחשבתי לעצמי "למה לא בעצם? כלומר, מה יש לי פה להפסיד? זה רק חמישה ימים ואם אני ארגיש שזה לא בשבילי אני אפסיק".
הסכמתי והיא כבר הזמינה את המתכונים והפירוט השבועי של מה שנאכל.

והתחלנו לאכול בריא – ביום ראשון הדפסנו את המתכונים וביצענו הזמנה גדולה מהסופר לכל הפרות, הירקות והקטניות המונבטות שנאכל בהמשך השבוע (רמז – המון חסה).
קימה בבוקר (הקטנים מעירים אותנו בחמש וחצי) – שתיה של כוס מים פושרים עם חצי לימון סחוט – אפשר לשכוח מהקפה של הבוקר.
ארוחת בוקר בסביבות 7 וחצי – סלט ירקות גדול עם המון חסה.
ארוחת עשר – פרי (או שניים אם ממש רעבים).
ארוחת צהריים – מוקפץ בסגנון תאילנדי עם טופו (ולפני שאתם עושים פרצוף נגעל – אפשר להשרות את הטופו במרינדה והוא מקבל טעמים נפלאים).
ארוחת ארבע – חופן של אגוזים/שקדים/בוטנים ושני אגוזי ברזיל (הם טעימים, רק חבל שמותר רק שניים ביום).
ארוחת ערב – להשתדל עד השעה 19⁰⁰ – סלט ירקות גדול (עם המון חסה), ירקות בתנור, סלטים מכמה סוגים – קטניות מונבטות, עגבניות שרי וכד'…

ביום הראשון לא התאפקתי והכנתי לי קפה, רק שבמקום חלב פרה מזגתי חלב סויה, כאב הראש של הגמילה מקפה הגיע ביום השני – וזה היה כאב ראש נוראי, שחשבתי כבר לקחת כדור נגד כאבים, אבל התגברתי וביום שלישי בבוקר כבר חלף כאב הראש וביום שישי בלילה (יום אחרי שסיימנו עם הפרוייקט), אמרתי לזוגתי… רגע, אני מקדים את המאוחר… תיכף נחזור לזה.
ביום שלישי הכינה לירון (אשתי – למי שעדיין לא יודע) ספק קרפים ספק פנקייקים ספק בלינצ'סים מקמח עדשים כתומות שנטחן אצלנו בבלנדר. זה היה כל כך טעים שביום רביעי היא כבר הכינה מנה שניה כפולה בכמות.
ביום חמישי סיימנו עם ה… דיאטה הזאת, והרגשנו כל כך נקיים גם מבפנים, שהחלטנו לנסות ולהמשיך לאכול בריא.

ואז הגיעה ארוחת שבת, שהתחילה במריבה וצעקות, אבל המשיכה טוב, והכי חשוב – טעים.
כמובן שהיו סלטי עדשים מונבטות, עגבניות שרי ושומר (ביזבז) בלימון, כמובן שהיו הטורטיות המופלאות מקמח עדשים כתומות, אבל ההיי לייט של הארוחה היו כדורי פלאפל שנטחנו גס מחומוס מונבט ונאפו בתנור.
בסוף הארוחה, לירון אומרת לי "אתה יודע שרואים על הפנים שלך שאתה אוכל יותר בריא" איזה כיף לי.

וכך אני מוצא את עצמי, בערב מוצאי שבת, יושב על המחשב אצל חמותי וכותב פוסט חדש על אוכל טבעוני. אה… אל דאגה, לא החלפתי צד, בצהריים התנפלתי על חזה עוף (דל שומן – אפוי בתנור עם מלח) וחיסלתי אותו (לידו ישב בחוסר מנוחה מוקפץ בסגנון תאילנדי חריף אש וטעים בטירוף – עם חלב קוקוס וכמובן טופו).

היום בבוקר הרגשתי רווח בין החגורה לבטן שלי, למרות שהסקאלה של המשקל לא הראתה שיפור ממשי. אבל עדיין – נמשיך כך עד שכבר לא יתחשק לנו.
אני מגביל את עצמי לכוס קפה בחלב פרה מקסימום פעם ביום ובשאר היום שותה הרבה מים וחליטת צמחים.

אני מאחל לנו להמשיך באורח החיים הזה ולהרגיש בריאים.

מה זה וינשטיין ?

*

אז זהו שזה לא מה זה, אלא מי זה.

מיקי וינשטיין, שחזר לארץ אחרי 30 שנות "גלות" בארצות הברית שכללו נישואים, ילדים, גירושים ומה לא…

חזר לארץ ועושה את מה שהוא אוהב – שר.

*

*

*

לאחרונה הוא הוציא דיסק ראשון בשם 'נוסטלגיה', שהשיר שפותח אותו נקרא 'תל אביב 24' ואני אישית מאד התחברתי אליו (הוא מתנגן אצלי באוטו נון-סטופ).

*

*

קצת על ההופעה – מיקי לא היה כאן 30 שנה ואני הרגשתי כאילו הוא חזר לארץ לאותו מקום שממנו הוא עזב – שומעים נגיעות של משינה בתחילת הדרך (בשיר נוסטלגיה), רוק של תיסלם, כוורת ובנזין – בתולי כזה והתחלתי.

זו היתה הופעה שלו, עם הזמרת טל יהושוע קרט, יוסי סידי על הקלידים, נאור דיין ואבי חן על הגיטרות, יואב פינקלמן תופים, חבר טוב של מיקי – נועם הרטמן ניהול מוזיקלי ובס ונגינה מופלאה של דב האמר במפוחית פה במועדון השבלול בנמל תל אביב. המקום האינטימי הזה עשה לו רק טוב, יכולתי להירגע ולחזור למוזיקה של שנות השמונים, המוזיקה שאני גדלתי עליה.

*

*

מיקי התרגש ואני התרגשתי יחד איתו. כשהוא שר את 'בראש אחד' של דני ליטני, אני ממש שמעתי וראיתי את ליטני עומד על הבמה ושר…

יש לו קול עמוק ונעים שבא לידי ביטוי הכי טוב (לדעתי כמובן) בשיר 'ריקוד ישן' כשאני עוצם את העיניים אני יכול לראות את מאיר אריאל יושב על כיסא בר על הבמה ומדקלם את השיר המרגש על הגעגועים לזאת שהיתה ועכשיו היא במקום אחר (אולי גם עם מישהו אחר).

*

*

יכול להיות שמיקי בוחר את השירים שהמילים שלהם מתאימות לו או שהוא מצליח להתאים את עצמו לשירים – למילים, למנגינה, למה שנמצא מאחורי המילים, אפשר לראות את כל המימיקה בפנים שלו ואת שפת הגוף ממש בתוך השיר.

בקיצור – הרבה שירים, מעט קאוורים, לרובם התחברתי, לחלקם קצת פחות אבל מיקי בהחלט נותן שואו ואני התרגשתי יחד איתו. יש המון אהבה על הבמה, המון שמחה. מיקי מדבר עם הנגנים שלו ומספר לקהל קצת על עצמו ועל העבר שלו.

איך אומרים באנגלית – "Good vibes"…

*

סיום ההופעה היה שוב עם השיר 'תל אביב 24' ודווקא בפעם השניה ששמעתי את השיר, אהבתי יותר את החיבור הזה בין מיקי לטל יהושוע קרט, שליוותה אותו לאורך כל ההופעה.

*

מאד אהבתי, אני מחכה ללכת לעוד הופעה ולעוד דיסק.

יין

אני לא שתיין גדול – בעיקר לא של אלכוהול.

בעברי שתיתי הרבה יותר (בעיקר וויסקי סקוטי – אין כמו גלנפידיך טוב בשביל להעביר את היום/לילה או כל שעה שהיא).

אחי הגדול סיפר לי סיפור על אחד הייננים, מהמובילים בעולם, שבאו וראיינו אותו לעיתון יוקרתי לכתבה העוסקת ביין איכותי.

הם הסתובבו יום שלם, ביקרו ביקבים, שתו יינות שעלו מאות ואלפי יורו והתענגו על כל לגימה.

בסופו של הסיור, הביא אותם היינן למרתפו הפרטי, כשהוא מבטיח להם לשתות מהיין הטוב ביותר בעולם.

העיתונאים הנרגשים נכנסו ביראת קודש למרתף היינות, שם פותח היינן בקבוק, מוזג לאורחיו וכולם מתענגים על הטעם הנפלא של היין המשובח.

"עכשיו", אומר היינן, "כמה לדעתכם עולה בקבוק כזה ?"

העיתונאים החלו לזרוק מחירים החל מ-1000 יורו וצפונה.

היינן חייך, סובב את התווית – 1.30 יורו.

העיתונאים השתוממו – איך זה יכול להיות ? זאת בוודאי טעות, זה היין הטוב ביותר בעולם…

"אתם מבינים" אמר היינן, " היין הטוב ביותר בעולם זה היין שהכי טעים לכם לשתות, ולא משנה מה מחירו".

ולמה סיפרתי את הסיפור הזה ?

אשתי שתחיה ואנוכי מצאנו ייקב בוטיק קטן שנקרא "ייקבי בן-חיים" והתאהבנו במרלו שלהם.

נכון, בקבוק עולה קרוב ל- 200+ שקלים, אבל הטעם מדהים (בעינינו).

לאחרונה נזכרתי ביין ששתיתי לפני כ-15 שנים, שמשום מה נעלם מן המדפים.

בכל מקום שביקרתי – חיפשתי את היין.

זה לא יין יקר (בסביבות ה- 40 ש"ח בקבוק), אבל הטעם המופלא נשאר לי בפה גם אחרי כל כך הרבה זמן.

שאלתי חברים, ביררתי אצל מכרים ולבסוף מצאתי אותו בסופר נידח… בערד (?!)

זהו יין ש-"המומחים" יקטלו כמובן, הוא לא בשר ולא חלב, הוא לא "דומיננטי" ועוד מיני הפלצות (סליחה על הביטוי), אבל – הוא טעים.

זהו יין שנקרא זינפנדל – סמוק של ייקבי כרמל.

כל לגימה ממנו מחזירה אותי אחורה בזמן. הוא מחליק בגרון כמו מיץ רך, ושורה תחתונה – הוא פשוט טעים !

אז באמת לא משנה כמה עולה לכם הבקבוק, או איזה שם מפוצץ יש לו – תשתו מה שטעים ומה שהכי מתאים לכם.

אין צורך להיכנע לסטריאוטיפים ולבזבז מאות שקלים על משהו שהוא אולי "נחשב" אבל… לא טעים.

אז שיהיה לרוויה – ולחיים.

תהנו.

אוכל.. קדימה אוכל..

הפוסט הזה מוקדש לשני אנשים – קודם כל לאשתי שתחיה ולאחר מכן לחבר טוב – שון.

פטריות תמיד היו עולם מופלא בשבילי. תמיד היתה לי משיכה בלתי מוסברת לפטריות – מכל הסוגים – שמפניון, פורטבלו, שיטאקי…

פעם בשבוע אני עורך קניות עם אשתי ומתעכב במדור הפירות והירקות – אולי נמצא משהו חדש.

אז בפעם האחרונה כשראיתי פטריות פורטבלו ארוזות יפה לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי וקניתי 2 מגשים.

האמת היא שהרומן המשולש שלי, של אשתי ושל הפטריות מתחיל בערך שבוע אחרי שהיכרנו – אז בישלתי לה ארוחת שלוש מנות לתפארת כשמנת הפתיחה היתה, איך לא, פטריות פורטבלו.

אז עלה בי החשק העז וקניתי פטריות.

6 פטריות יפות ושמנמנות.

אז מה עושים איתן ?

לפני 6-7 שנים המתכון עבד, בוא נראה אם הוא יעבור שוב (והפעם יש לי עוד כמה טועמים – הילדים, חמתי וגיסי).

שלב ראשון עוקרים בעדינות את הרגל של הפטריה (אל פחד זה לא כואב), קוצצים אותה דק דק דק עם חצי בצל ושתיים שלוש שיני שום.

את התערובת מטגנים במחבת בשמן זית עד לקירמול ומעבירים לקערה.

במקביל, לוקחים 100 גרם בשר טחון (רצוי בקר) ומטגנים אותו בשמן זית עד להשחמה.

מערבבים את הבשר הטחון ואת התערובת של רגלי הפטריות, הבצל והשום (לא לשכוח להוסיף מלח ופלפל).

עכשיו אנחנו נתקלים בבעיה – פטריה באופן עקרוני היא כמו ספוג, ולספוג יש תכונה עיקרית והיא של ספיגה.

במקרה זה הפטריה ספוגה במים וכדאי מאד להספיג את המים כדי למנוע רטיבות בעתיד.

מטגנים את ראש הפטריות קלות במחבת ומעבירים לתבנית אפיה מקומחת.

הקמח עוזר לספוג את הנוזלים.

ממלאים את הפטריות בתערובת.

זה כבר נראה טעים ומעלה זכרונות.

מכסים את הפטריות הממולאות בגבינה צהובה (רצוי גבינה איכותית עתירת שומן) – במקרה שלנו נאלצנו להשתמש בגבינת טופו עקב רגישות ללקטוז של אחד הסועדים.

מחממים תנור ל-150 מעלות ומכניסים ל-10 דקות.

אחרי 10 דקות נותנים מכת חום של 180 מעלות למשך של 5 דקות.

לצערי את התמונות של הפטריות המוכנות כבר לא הספקתי לצלם כיוון שהן נחטפו ישר מהתנור ובקושי נשארה לי פטרייה אחת לרפואה להיזכר בנוסטלגיה ש- "קנתה" את אישתי לפני 7 שנים בערך.

אז שיהיה בתיאבון לכולם וסוף שבוע נעים וטעים.