מוזיאון המדע – ירושלים

מי שקרא את פוסט הקודם שלי על סדנת השוקולד שעברנו, יודע שהיינו בירושלים. אז לפני סדנת השוקולד, היינו במוזיאון המדע – והדברים שראינו שם… לא רואים בכל מקום…

90 דקות של אנתרופולוגיה

לא, הפוסט הזה לא ייקח 90 דקות לקרוא אותו – מקסימום לכתוב אותו…

אני רוצה לספר לכם על ניתוח אנתרופולוגי של דקה וחצי שעשיתי אתמול, וכמו שעולה מהכותרת – איך לא ? במגרש כדורגל.
אתמול הגשמתי לנדבי חלום – לראות משחק כדורגל של הקבוצה האהובה עליו… להיכנס לפרטים ? מכבי נתניה (לטוב ולרע) מול קבוצה.. אממ… כדי להיות פוליטיקלי קורקט נגיד רק שזו קבוצה אדומה.. בלי שמות (yeah.. right).

הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד

בתקופה האחרונה אנחנו מוצפים בספרים על משפחות "אחרות", בעיקר ספרי ילדים.

אני וכדורגל ?!

*

ספורט… אחד מתחומי הספורט האהובים עלי (כיום בכל אופן) זהו ספורט הכורסה – אני מתרווח לי לאחור, לידי בקבוק בירה או סתם כוס קפה גדולה, בצד השני נמצא השלט רחוק ואני מזפזפ לי בין הערוצים השונים.

נכון שפעם זה היה שונה – רצתי, ביצעתי עליות מתח, שכיבות שמיכה וכפיפות בטן, התאמנתי בקרב מגע ופעילות גופנית היתה חלק משגרת היום שלי.

מה לעשות שהגיע איזה אירוע מצער שקטע לי את רצף האימונים, את השיגרה וגם את היכולת…

על חלק מהאירועים סיפרתי ועל חלק לא.

To make a long story short – כדורגל מעולם לא היה my cup of tea. נכון שמילדות ישב לי איפה שהוא בחלק האחורי של הראש שאני אוהד של מכבי נתניה. אני עוד זוכר, כשהייתי ילד, שהם זכו באליפות המדינה (כן, זה היה מזמן – אל תנסו לחשב בן כמה אני).

מאז עבר הרבה ג'יפה בירקון, המצב של מכבי נתניה יותר טוב ופחות טוב לפרקים, אני כבר לא הולך למשחקים (אני עוד זוכר את אצטדיון "הקופסא") והכדורגל מסתכם אצלי בלראות בעיתון מה היתה התוצאה של המשחק האחרון ובאיזה מקום היא נמצאת.

כמובן שאני מודע למה שהולך מסביבי ואני מכיר את השמות – רונאלדו, מסי, מראדונה, פלה (שהיה השחקן הטוב ביותר בעולם – לדעתי), רונלדינו… ואני גם זוכר את השמות הגדולים מהארץ – מוטל'ה שפיגלר, שלום תקווה, זאהי ארמלי, עודד מכנס, אורי מלמיליאן וכמובן, אחד השחקנים שאני פחות אהבתי (כי הוא היה שחקן של בית"ר ירושלים שהיתה "האוייבת" של מכבי נתניה) – אלי אוחנה…

*

למה היתה כל ההקדמה הזאת בכלל ? הרי מה לבלוג שלי ולספורט או לכדורגל בכלל ?

אז קודם כל – בא לי לגוון. דבר שני, בתור חבר בקהילת Leaders הציעו לי לחוד חידה לקוראים שלי, והנה החידה :

*

מה הקשר בין אלי אוחנה וליאונל מסי ?

*

מה הקשר ?

זהו, זאת כל החידה.

עכשיו, בואו נראה מי הראשון שיצליח לענות עליה נכון…

בהצלחה.

*

לא לנשים בלבד

*

לפני מספר ימים יצא לי להכיר מקום חדש וקסום לילדים, תינוקות ו… אימהות?! אז מה אני עושה שם ?

אני לא אתחיל עכשיו בדיון על תפקוד מגדרי בחברה המערבית המתוקנת (זה יחכה לפוסט פרטי משלו).

אבל, כשישבתי שם, עם עוד כ- 15 בלוגריות, עיתונאיות ומובילות דעה אחרות, אמרתי לעצמי (שוב) – "אתה אבא! גם אני מחליט על הילד שלי!"

אי לכך, לא מצאתי שום סיבה שלא להיכנס פנימה בראש מורם ולהשתתף בפעילות ה- 'כביכול לנשים' שנערכה במקום.

*

אז נתחיל מההתחלה.

חנות 'תותי במושב' (רשפון), הוקמה בשנת 2004 ע"י עינת שחר. היעוד הראשוני של החנות היה להיות חנות בוטיק לתינוקות, שבה ניתן יהיה למצוא כל מה שמחפשים לתינוק ולילד (כמעט).

במילה 'כל' אני מתכוון לטקסטיל (וילונות, מצעים), בגדים, צעצועים מבד ומעץ, עגלות, מנשאים, נעליים, מוביילים, מתנות לתינוק וכמובן מוצרים לעיצוב החדר… וכמו שאמרתי – כמעט הכל.

החנות עמוסה במוצרים והצבעים מושכים את העין כל פעם למקום אחר, לראות עוד משהו ועוד משהו. ממבט ראשון החנות נראית מאד מבולגנת, אבל לאחר כמה שניות, כשהעין מתרגלת לשפע, לצבע ולמיקום ניתן לראות שכל נושא נמצא במקום משלו, ותחקור קצת יותר מעמיק מגלה גם שהחנות מבוססת על תורת הפאנג-שווי.

כדי להוכיח לנו עד כמה מיקום של חפצים וכיוונם יכול להשפיע, ערכנו ניסוי עם מעצבת הפאנג-שוווי, נטע כפרי. הכיסאות סודרו בצורות שונות מסביב לשולחן ארוך, ואנחנו התיישבנו עליהם בצורה שנטע סידרה – עם הפנים לשולחן, עם הפנים החוצה, מעבר למפתן דלת לכיוון חדר אחר וכד'.

נטע דיברה וסיפרה לנו על עצמה ומה היא עושה, קצת על תורת הפאנג-שווי וניסינו להתרכז במה שסביבנו וגם במילים של נטע (קצת קשה לבעלי הפרעות קשב כמו שלי). מדי מספר דקות התבקשנו לקום ולעבור לכיסא אחר, ושוב להתרכז במה שמסביב.

בסופו של דבר החזרנו את הכיסאות "למקום" ושחזרנו איפה היה לנו יותר קל להקשיב, איפה היה יותר קשה, כשהמטרה – כמו שאמרתי קודם לכן, היא שאנחנו נבין שהמיקום של כל חפץ משפיע על המרחב שמסביבו.

*

וואו, עברה למעלה משעה ואנחנו היינו אממ.. איך לומר – מרותקים ? מרותקות ? מרותק ומרותקות ? … איך צריך בדיוק לומר ? לא משנה היינו בריתוק

*

*

עכשיו הגיע הזמן להכיר את עינת – בעלת החנות (שהיא גם תלמידה של נטע כפרי). עינת היא בוגרת מנהל עסקים ולאחר סיום התואר עשתה קורסים של תפירה ועיצוב.

כיום היא מתעסקת בטקסטיל בעיקר – מוצרים לעיצוב החדר ויבוא מוצרים משלימים.

החנות מציעה לילדים פינת משחק, בזמן שהאימהות שההורים מתבוננים ובוחרים.

בגדים יש עד מידה 18 ונעליים עד מידה 35-36, כאשר יש פריטים שהיא מביאה לנשים ולילדות כסט (למשל נעליים, או בגדים).

*

יחד עם 'תותי במושב', נמצא גם סטודיו וחנות של תכשיטים ותיקים (במקור תיקי עגלה) של המעצבת יעל עוז כרמון בשם 'HollaMama'. יעל למדה במקור עיצוב תעשייתי, נבחרה למסלול Division של חברת 'כתר פלסטיק' והמשיכה ללימודי תואר שני של ניהול העיצוב בבצלאל.

*

*

בזמן הריונה הראשון למדה תפירה אצל מורה פרטית והתחילה לבנות מודלים לתיקים, שיהיו יפים, אבל בעיקר פונקציונליים. כמו בטנה מגוממת (עשויה מפוליאסטר – נגד מים).

המחשבה היתה שיהיה כיף ללכת עם התיק גם אחרי שמסתיים השימוש בו כתיק לעגלת תינוק.

את התיק הראשון היא עשתה מעור, האבזמים מצופי זהב והוא עלה כ- 700 ש"ח.

כיום היא מכינה את הקולקציות (הלא גדולות) שלה מחומר דמוי עור, אבל עדיין לא מוותרת על האבזמים המוזהבים (במחיר של כ- 550 ש"ח).

בהמשך, נוספו גם רצועות גב נתיקות ומתיק 'נשי', הוא הפך לתיק שגם אבות יכולים ללכת איתו בלי לחשוש שמא "גבריותם" תיפגע.

*

*

יחד עם התיקים, ליעל יש גם ליין של תכשיטים (כסף או זהב 24K) ומראות –

הליין כולל ארבעה סוגים של אימהות ומספר סוגי בעלי חיים, כאשר כל 'סוג' של אמא מסמל אמא בעלת יתרונות אחרים –

ההודית
האישה ההודית מעוטרת בחמסה בעין השלישית ובעגילי האוזניים. בעלת יכולות אינטואיציה ויכולת ראיה לרחוק והיא קשובה לרחשי ליבם של הסובבים אותה. כאימא, היא קשובה לחזקות העין השלישית, והאינטואיציות האימהיות שלה מאפשרות לה חיבור ללא מילים לילדיה.

היפנית
עדינה ומוקפדת, חכמה ואסרטיבית. כאימא היא מכוננת השלום והשמחה של הבית. החמסות מופיעות כשתי ידיים על ביטנה ומבטאות בכך ברכה לפוריות והגנה אימהית עוד מההיריון.

הסינית
האישה הסינית טובה ושובת לב, משרה אווירת נינוחות והרמוניה בסביבתה ומשמרת בקרבה את ניצוץ החיים והתמימות השובבית עימה נולדנו. כאימא, מעניקה הגנה על הלב ושומרת על אופטימיות, תוך דאגה אימהית מסורה.

המזרח אירופאית
מבטאת חמימות, רכות לב וקירבה לאימא אדמה. חיצוניותה המזכירה בבושקה, משמרת בה את הסמליות לאימהות, פריון, התפתחות וחוזק נשי. כאימא, רכה ונעימה ומשרה אווירת ביטחון לילדיה.

*

*

ולכל בעל חיים יש את היתרונות שלו.

אריה : הוא סמל לאצילות, איתנות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה לכוח, אומץ וטוב לב.

ינשוף : מסמל חוכמה, ראיית הנסתר ויכולת ריפוי. דמותו מייצגת סגולה להגנה רוחנית, בריאות ושלווה.

איל : האיל מסמל חן, אצילות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה להתחדשות, יצירתיות ואהבה.

כבשה : מסמלת טוהר, חמימות ועדינות. דמותה מייצגת סגולה לסובלנות, שינה ערבה ולחלומות טובים.

פרה : מסמלת רוחניות, נתינה ואימהות. דמותה מייצגת סגולה לשפע, שקט פנימי והגשמת משאלות.

ארנב : הוא בר-מזל וחביב הקהל ומסמל אסתטיקה, אינטואיציה וזיכרון חד. דמותו מייצגת סגולה למזל טוב, כריזמה וחברות טובה.

ציפור : מסמלת חופש, קלילות ותקשורת טובה. דמותה מייצגת סגולה לשלווה, עדינות וזוגיות.

פיל : מסמל חוכמה, אריכות ימים ואלגנטיות. דמותו מייצגת סגולה ליציבות, ביטחון ומזל.

*

אני יצאתי מהחנות כשאני כבר חושב על מתנות לשני האחיינים שלי, לשקד ולנדב. ללירון הבאתי צמיד מצופה זהב עם ה- 'אמא' שמתאימה לה ביותר (לפי דעתי). אני שמח שהצלחתי לקלוע גם לדעתה.

*

אז –

תותי במושב, הפרחים 17, רשפון 09-9514590

שעות פעילות: א'-ה': 10:00-18:00, ו': 09:30-15:00
http://www.tuty.co.il
*

הולה מאמא, הפרחים 17 רשפון 09-8654791

מרמלדה מרקט ובחנויות בוטיק נבחרות.
לבירור חנות קרובה: 09-8654791.
http://www.hollamama.com

*

* רוב התמונות באדיבות אורנה מלכי-לבנה

גור חתול אדם ארוך שיער–אתגר קרת / ביקורת קריאה

*

כן. אתגר קרת כותב גם ספרי ילדים. ולא סתם – כבר שלושה.

שני הספרים הראשונים שלו היו 'אבא בורח עם הקרקס' ו- 'לילה בלי ירח'.

ספרו השלישי (לילדים), נכתב יחד עם שירה גפן והוא מספר על ילד שאבא שלו עסוק כל היום בעבודה ואין לו זמן… (נשמע מוכר?).

*

*

כשאבא 'מקבל על הראש', הוא מחליט לעשות מעשה ולקחת את הבן שלו לגן חיות. איזה כיף. אבל….

באמצע גן החיות, כשהם בשיא ההנאה, אבא מקבל טלפון מהמשרד על עסקה גדולה שהוא חייב להגיע אליה – ועכשיו!

מה עושים ? מה עושים ?

משם מתגלגל הילד (הסיפור בגוף ראשון) ומגיע בסופו של דבר לספינת אויר מיוחדת במינה ושם יש איש מוזר שכותב ספרים על חיות.

*

אז איך ילד קטן מגיע להיות 'גור חתול אדם…' ? תקראו ותדעו.

*

הקראתי לנדב (בן 5) את הספר לפני השינה, והוא נהנה מאד. גם מהציורים המרהיבים של אביאל בסיל (שהוא מוכשר בפני עצמו), גם מהשפה הקולחת המותאמת לגילו וגם ממוסר ההשכל שהוא… (בלי ספוילרים).

יחד עם הקריאה גם שוחחנו על מה מותר ומה אסור, מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. אני שמח שבשלב זה של חייו הוא עדיין נמצא בשלב התמימות של טוב ורע…

ספר חביב מאד, כתוב בצורה שוטפת (כבר אמרתי) ובהחלט מותאם לגילאי 4-6.

*

גלקסי טאב 3–רשמים וחוויות

אחרי שכתבתי את הפוסט על הגלקסי טאב 3, שאלו אותי אנשים כל מיני שאלות, ביניהן – "מה, הוא עד כדי כך טוב ? אין בו שום דבר רע ?" ועוד כהנה וכהנה שאלות משאלות שונות.

עניתי להם שהפוסט היה התרשמות ראשונית מהטאבלט ופוסט נוסף יגיע אחרי שאני "אתעסק" איתו קצת.

אז עברו להם שבועיים (ועוד יום למי שמתעקש) והנה מגיע הפוסט השני.

אז מה היה לנו ?

טאבלט חתיך בצבע לבן '8.1, מסך 16Mצבעים TFT ועוד פיצ'רים שונים שלא נחזור עליהם שוב (חלקם מגניבים יותר וחלקם "פשוטים").

הפלוס הכי גדול שלו – הוא קטן. הוא נכנס לי לתיק יחד עם המטען (תיכף נגיע גם אליו) וכמעט ולא מרגישים אותו עם משקל של קצת מעל 300 גרם.

המינוס הכי גדול שלו – הוא קטן. טאבלט, לדעתי בכל אופן, צריך להיות משהו גדול, שאפשר יהיה לעבוד איתו, לכתוב בו בלי לאבד את האותיות ושהמסך שלו יראה את מה שהסמארטפון לא מראה. ואת זה מאבדים בכל טאבלט מתחת ל- '10.

גם כשאני נותן לילדים לשחק בו, הם מהר מאד עוזבים אותו וחוזרים לטאבלט הגדול, שם הם יכולים לראות ולשחק בנוחות ובלי לאמץ את העיניים יותר מדי.

גם לראות סרטים הרבה יותר קשה במסך '8 מאשר במסך '10.

מה שכן, הרבה יותר קל, נוח וכיף להחזיק אותו ביד אחת (במיוחד כדי לצלם).

אז מי אמר שהגודל לא קובע ?

תראו – מי שהגודל הזה מספיק לו לעבודות היומיומיות השוטפות, סבבה (להזכירכם שהדגם הספציפי הזה הוא לא 3G אלא Wi-Fi בלבד). אבל אם צריך משהו שיעבוד בתור לפטופ או במקום… כאן כבר הגודל מתחיל להשפיע.

מינוס נוסף (שכבר הזכרתי אותו בפוסט הקודם) הוא חוסר הפלאש, מה שמקשה בצילום, בעיקר בתוך הבית ובתאורה חלשה (עם מצלמה הראשית של 5MP) – אינסטגרם פותר הרבה בעיות אבל אנחנו רוצים "מן המוכן", שלא נצטרך לעבוד קשה.

מעבר לכך – הטאבלט מצויין. הוא "נותן עבודה", המעבד שלו מהיר וחזק (אינטל, Atom Z2560
Dual-core 1.5 GHz) ומערכת ההפעלה Android Jelly Bean v4.2.2.

היתרון הכי גדול שלו, לפי דעתי, הוא הסוללה (Li-Ion 4450 mAh) שפשוט מחזיקה ומחזיקה.

בלי להגזים, באיזשהו שלב הרגשתי שלקחת איתי את המטען זה סתם Over Weight בתיק…

דינה אור–בלי בושה

הוזמנתי "לעוד" הופעת סטנד-אפ.

עוד פעם מישהו שלא יפסיק לקלל וחושב שזה מצחיק ? עוד פעם מישהו שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ?

אז זהו – שלא !!!

דינה אור במופע החדש "בלי בושה".

דינה אור צוחקת על כל דבר ועל כולם. היא לא משאירה שום דבר "קדוש". היא דורסת הכל ובהומור וברמה גבוהה שלא נראתה כבר הרבה זמן במחוזותינו. הומור שנון ומתוחכם. גם כשהיא מדברת על "זה" היא עושה את זה בצורה חכמה ושנונה.

*

אבל לפני שנקדים את המאוחר – נתחיל מההתחלה…

הגענו לבית ציוני אמריקה "על הדקה" כמו שנאמר ונכנסנו לאולם הקטן.

על הבמה עלה מישהו שברור שהוא לא דינה (אלא אם כן גדל לה "זה" מתי שהוא), הציג את עצמו בתור אודי רייס ופצח בשני שירים (באנגלית) "לחימום האווירה". היה נחמד אך לא ממש ברור.

מאוחר יותר התברר שהוא בן זוגה (הנוכחי) של דינה אור.

כמו שאמרתי, דינה נותנת מופע אחר – היא לא "יורדת" על הקהל, אלא מנהלת איתו דיון ער.

כמובן שמי ש- "סובל" אלה בעיקר אלה שיושבים בשורות הראשונות, אבל השנינות שבה היא צוחקת עם הקהל שלה, גורם לפעמים לקהל מסביב לצחוק ולמושא הצחוק לוקח כמה שניות עד שהוא מבין מה קרה פה… וגם הוא מצטרף לצחוק (אלא אם כן הוא נשלח על ידי אמא שלה…).

*

כבר בתחילת המופע דינה שואלת את הקהל אם הוא חושב שיש לו חיים טובים. בד"כ התגובות חיוביות… ואז היא "מבטיחה" שבסיום ההופעה היא תוכיח שהחיים הם ממש לא נהדרים !

בכלל, לא מרגישים שהתחילה איזו שהיא הופעה, כיוון שנראה כאילו היא מפלרטטת עם הקהל, אנחנו לא הפסקנו לצחוק, אבל היא לא עמדה וסיפרה בדיחות כמו בדרנים / קומיקאים אחרים.

אחרי חצי שעה של "משחק מקדים" (מילים שלה – לא שלי) היא מודיעה שהיא רוצה להתחיל בהופעה, ואז ממשיכים הפלירטים על הקהל…

האמת היא שאחרי רבע שעה כבר התחילו לכאוב לי הלחיים מרוב צחוק.

*

דינה צוחקת על הכל (בעיקר על עצמה) –

על הרקע הרומני שלה, על שוטרים, על נהיגת נשים (והיא בראש), על דיאטה, על ג. יפית ושרה נתניהו, על גרושות… ועל מה לא.

* היא באה מבית רומני. הבית היה כל כך נקי שכלי הניקוי עמדו בתור חפצי נוי על המדף…

* בת כמה היא ? תנחש…

גם סקס נכנס לו פה ושם, אבל כמו שאמרתי – ברמה גבוהה.

* הדיאטה הכי טובה לאישה היא במיטה – שם היא מייצרת את ההתנגדות הכי גבוהה….

נראה לי שסיימנו עם הספוילרים. אם תרצו לצחוק עוד – תלכו למופע. מומלץ ביותר !

*

יצאנו משם צחוקים (עם לחיים כואבות), דמעות בעיניים ואולי גם גישה אחרת לראות דברים בחיים…

(רמז – חה חה).

רשמים מישיבת מועצה

היום נכחתי בישיבת מועצה (שלא מן המניין) שזומנה ע"י חברי האופוזיציה, וכללה, בעיקרה, את ההתנהלות מול תאגיד המים.

במילה אחת איך אני מתאר את הישיבה – "ההצגה הכי טובה בעיר" (וזה אם אני סרקסטי בצורה יוצאת דופן…).

מה שהיה שם, מנקודת המבט שלי, זה פשוט צחוק מעבודה !

רגע רגע רגע… בואו נתחיל מההתחלה.

אני תושב כפר יונה כבר כמעט 7 שנים.

בתקופה האחרונה לא נראה כל כך מה שקורה בכפר – בכל מיני אופנים, והחלטתי להיות קצת יותר מעורב.

אם זה אומר ללכת לפגישות ביתיות עם חברי מועצה (בעיקר מהאופוזיציה), ואם זה אומר ללמוד קצת יותר את החומר של מה שקורה מסביבי..

אני חושב שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי על עמותת 'פני מאיר' – שגם היא חלק מהבעיה פה בכפר (מבחינתי).

אבל הפעם זה לא על העמותה, לא על ש"ס, לא על יחסי דתיים חילונים / ערבים יהודים / נשים גברים.

הפעם הפוסט הוא אך ורק על הרגשה סובייקטיבית (אם זה כולל עוד כמה אנשים זה כבר הופך להיות נכון… לא ?!)

אז לשולחן האופוזיציה הגיעו תלונות על התנהלות, כביכול, בלתי תקינה של תאגיד המים – המוקד הטלפוני הוא בכלל בכרמיאל והוא לא מסונכרן עם השלוחות פה באזור (לא רק בכפר יונה אלא גם בקדימה צורן), סבך בירוקרטי במענה לטלפון, חיובי מים גבוהים באופן תמוה שאינם מטופלים ע"י המוקד, איומים בניתוק אספקת המים, ריח רע (מאד) שעולה מנקודת שאיבה של שפכים באמצע שכונה ועוד ועוד תלונות מתלונות שונות.

הישיבה התנהלה בפני קהל (הגיעו כ-50 איש בערך), באיחור אופנתי ודי קבוע של ראש המועצה – כ 15 דקות.

לאחר שנתנו לחברי האופוזיציה 10 דקות (פלוס מינוס) לשטוח את טענותיהם, הודיע ראש המועצה שהוא לא מבין על מה המהומה – הרי הוא מטפל בנושא כבר זמן רב באופן אישי והוא הגיע עד לדירקטוריון המים הארצי, כשהוא שוטח תלונות על ההתנהלות של תאגיד המים, ואף מאיים להתנתק ממנו… (?)

בהינף יד הוא פשוט סגר את הנושא (רוב הזמן הוא היה עסוק בהעברת פתקים לנציגי הקואליציה שישבו לידו – ואף דאג לקרוע את הפתקים ולהטביע אותם בכוס התה שלו).

חברי קואליציה מתעדכנים בפתק שנמסר מראש המועצה

אני בטוח שזה היה מאד חשוב וגם בטח לעניין…

אז כמו שאמרתי, בהינף יד (הרי יש לו קואליציה רחבה) הוא פשוט, תסלחו לי על המילה – "חירטט" תירוץ שהוא דואג לבעיה, ועבר, בלי להניד עפעף לנושא הבא.

הקהל רחש וגעש, ומישיבה שבה לקהל "מותר רק לצפות ואסור לו להעיר הערות ביניים" זה הפך לרב שיח, שלעניות דעתי, ניער מעל ראש המועצה את האחריות וגלגל אותה לפתחו של מי שזה לא יהיה.

שורה תחתונה – עוד שבועיים ידברו עם המנכ"ל ועם המזכ"ל ואולי יביאו תוצאות… משהו כזה.

כמובן שהכל בישיבה סגורה, כדי לא לעשות לו "משפט ציבורי" חס ושלום.

בדרך, בעוד אני יושב בשורה הראשונה ומצלם לי להנאתי את נבחרי הציבור, מגיע אלי דני לוין גזבר המועצה, ומודיע לי שאסור לי לצלם את הישיבה… לשאלתי – מדוע ? הוא עונה "כי ככה המועצה החליטה !".

באמת שלא רציתי להתחיל להסתבך ולעורר פרובוקציות, אז כיביתי את המצלמה וחידדתי את האוזניים.

אז האירוע המרכזי, שלשמו נתכנסה מועצת כפר כפר יונה על נכבדיה ונבחריה, נעלם כלא היה אחרי רבע שעה (בערך) של ישיבה.

לאחר פרק זמן קצר זה, יצא רוב הקהל (אני לא יודע אם הם קבלו תשובות – ברורות בטוח שלא) ונשארנו לשבת ולצפות בשארית הישיבה – 11 אנשים (ספרתי).

היו עוד כמה נקודות על הפרק, אחת מהן היתה התקציב (של 60,000 ש"ח) מלגת לימודים לסטודנטים זכאים…

רק על הסעיף הזה…

רק על הסכום הפעוט (יחסית) הזה…

ישבו בערך שעה והתווכחו מי יהיה אחראי לחלוקת הכסף לסטודנטים, מי יהיה זכאי, כמה יקבל כל סטודנט (עד 2,500 ש"ח) – ממש סכומים פעוטים יחסית למאות אלפי השקלים שמסתובבים במסדרונות המועצה (סתם דוגמא – לפני כמה חודשים אושר תקציב מיוחד של 150,000 ש"ח לבניית בית כנסת נוסף בכפר)…

חברי המליאה עסקו בעיקר בויכוחים בינם לבין עצמם, כאשר ראש המועצה נראה עסוק בעיקר במכשיר הטלפון הסלולארי שלו והתעדכנות מה קורה במגרש הכדורסל (כפר יונה ניצחה).

הסעיף האחרון היה – בקשה של נציג העדה האתיופית (בשם העדה), לבנות בית כנסת לעדה האתיופית.

רגע !

סטופ !

לכאורה, מנסיון עבר, ברגע שמועצת כפר יונה, והעומד בראשה, מחליטים שייבנה בית כנסת לציבור מסויים, אין צורך בהצבעות, הצעות, אישורים, היתרים… הוא פשוט נמצא שם יום אחד (ע"ע בית הכנסת ברח' גולני)…

אז מה פתאום מעלים להצבעה ?! ועוד מה מעלים להצבעה ? מעלים להצבעה האם לבקש תקציב ממשרד הפנים ומשרד הדתות לבניית בית הכנסת….

האמת – השאיר לי טעם מאד מאד רע בפה.

ההרגשה האישית שלי – ראש המועצה מסובב את כולם על האצבע הקטנה, והפעם הוא הכניס גם את האופוזיציה לסיבוב הזה…

יכול להיות שאנשים לא יחשבו כמוני ולא יסכימו איתי.

כל מה שכתבתי כאן הוא לא על מנת להוציא לשון הרע למישהו – זוהי הרגשה סובייקטיבית שלי.

לגבי צילום בישיבות מועצה… אני יודע שהוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, לא נותר לנו אלא לשבת ולהמתין להחלטת השופטים – האם רישום פרוטוקול בעט ודף זהה להקלטת הישיבה באמצעים אלקטרונים / דיגיטלים / מכנים…

שיינדלה ?!

כדי לשבור את השיגרה, החלטנו – אשתי ואני – לעשות מנוי לתיאטרון.

פעם בחודש וחצי – הולכים להצגה במתנ"ס המקומי (הצגות של הבימה, הקאמרי וכד').

אז ההצגה האחרונה שהיינו בה מדברת על אישה כבת 30, שאביה, עליו השלום, הלך לעולמו כשהיתה בת 10. ואם לא הסתיימו הצרות – האישה עקרה…

בעלה, בסופו של דבר, תפס את רגליו וברח לברוקלין.

זו ההתחלה של המחזה שהגיע מתיאטרון בית לסין– "שיינדלה", מאת אמנון לוי ורמי דנון.

אני לא למדתי קולנוע או משחק. אני לא מבקר קולנוע או הצגות מדופלם ואני לא כותב בשום טור של ביקורת כזאת או אחרת. אני פשוט מביע כאן את דעתי מההצגה, שבה צפיתי אתמול בערב עם בת זוגי.

כל ההצגה מתנהלת באיטיות ומשאירה את הקהל כשהוא ממתין לדבר הגדול שיקרה.

אבל זה לא קורה…

גם יונה אליאן קשת, שיש לי הערכה אליה בתור שחקנית, לטעמי – משחקת בצורה בינונית.

ההצגה מתארת שכונה חרדית בירושלים ומתמקדת בפוליטיקה הפנימית של שתי חצרות שרבות על ירושה. והירושה לא קטנה – שטח אדמה גדול שעליו בתים, כולל, ישיבה, בית קברות – במילים אחרות – הרבה כסף.

הכל סובב סביב הכסף.

לא רק שהכל סובב סביב הכסף, הכל גם באוהלה של תורה…

בעזרת השם נעשים תככים ואנשים בוגדים אחד בשני ומחליטים החלטות הרות גורל ומשפיעות על חיים של אנשים אחרים.

אני בטוח שחרדי שיראה את ההצגה יגיד "אצלינו אין דברים כאלה… זה לא קורה… זוהי בדיה של השמאל הישראלי שמנסה לחרחר מלחמה בין החילונים והחרדים".

אני באופן אישי – מאמין שדברים כאלה קורים "בחדרי חדרים" אבל – בעיה קטנה…

לא על זה מדברת ההצגה. ההצגה אמורה לדבר על מלחמתה של אישה אחת כנגד 100 רבנים (גברים).

אני באופן אישי הלכתי לאיבוד. כל ההצגה חיכיתי להתפתחות שתגיע, וכשנראה שמשהו מתחיל להתרחש – נגמרה ההצגה.

מבחינה אובייקטיבית שלי – ההצגה … איך נגיד – "לא משהו". המשחק – גם כן לא משהו מיוחד. כבר נתקלתי בטובים ממנו.

לא מומלץ.