עולם אחר TAYA

תקראו לי 'מפגר חברתי' או 'מוגבל קולינרי' אבל את מסעדת TAYA לא היכרתי (רחוב האופה 1 קדימה), ואחרי שהכרתי פתאום גיליתי שכולם מכירים את המסעדה ואף מהללים ומשבחים אותה… ואיפה אני הייתי כשכל זה קרה ???

מרק בשר ושעועית

*

הסופה הגדולה של 2013 כבר מאחורינו, חמים ונעים עכשיו (במשך היום בכל אופן) אבל חייבים להתכונן לפעם הבאה.

אז כדי שלא תגידו אחר כך "לא הייתי מוכן", אני ממליץ שיהיו בבית החומרים הבאים :

שעועית לבנה, שמן זית, בצל, שום, רסק עגבניות, עגבניות, ציר עוף (או לפחות אבקת מרק עוף), מלח גס, כמון, פלפל גרוס, בשר מס' 5 (כתף), אורז לבן (מומלץ).

*

*

אחרי שאספנו את כל החומרים, ממתינים עד שהחזאי אומר לנו שלמחרת מתחילה סערה או שסתם מתחשק לנו, ואז מתחילים לעבוד :

• קודם כל, משרים 2 כוסות שעועית לבנה במים למשך 8 שעות.
• במקביל, קוצצים את הבצל דק, פורסים 4 שיני שום דק, מגרדים 10 עגבניות, חותכים לקוביות חצי קילו מבשר הכתף (בשר מספר 5).
• לוקחים סיר גבוה ורחב ומחממים בו 3 כפות של שמן זית. מטגנים את הבצל עד שהוא נהיה שקוף ומוסיפים אליו את השום (שלא יהיה בודד).
• מוסיפים לסיר 2-3 כפות של רסק עגבניות ומטגנים תוך כדי ערבוב בערך 5 דקות עד שמקבלים רוטב.
• מכניסים את העגבניות שגירדנו קודם לכן וגם שני ליטר של ציר עוף. היה ואין לכם ציר עוף מוכן ככה בשליפה מהמותן (או מהמקרר), מערבבים 2 כפות של אבקת מרק עוף בשני ליטרים של מים חמים.

*

*

• מערבבים היטב.

מאחר והשעועית מושרית כבר לפחות 8 שעות במים, ניתן להוציא אותה, לשטוף אותה ולהכניס אותה למרק שבהתהוות.

*

*

• יחד עם השעועית נכניס גם את התבלינים – כף מלח גס, כפית שטוחה של כמון וחצי כפית של פלפל גרוס.
• מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש.

*

• במקביל, יש לנו את קוביות הבשר שהכנו – "סוגרים" אותן במחבת עם קצת שמן זית (אפשר גם לתבל מעט במלח פלפל).
• מוסיפים את הבשר "הסגור" לתוך הסיר ומבשלים כ- 4 שעות (על אש קטנה).

*

*

מומלץ להגיש את המרק יחד עם אורז לבן.

*

אני רוצה להודות לאחותי הקטנה (והביולוגית) ששלחה לי את המתכון ואת התמונות.

היא רק לא יודעת שפעם הבאה שנבוא אליה, יום לפני כבר נבקש שתכין לנו כזה מרק

*

בשר בשר ועוד בשר…

את מסעדת עב-בשר בנתניה אני מכיר כבר ממזמן… האמת היא שאף פעם לא נכנסתי אליה. תמיד עברתי לידה, העפתי מבט והמשכתי הלאה.

אתמול גיליתי איזו טעות עשיתי !

הוזמנתי לערב טעימות במסעדה החדשה יחסית של עב בשר ברמת החייל בתל אביב.

מביקורות של אנשים שהיו שם שבוע שעבר הבנתי שצפוי לי ערב עמוס באוכל, ולא סתם אוכל – אלא בשר (כמו שאני אוהב) טוב.

אולם גם הביקורות שקראתי לא הכינו אותי לאיכות ולמגוון של מה שהונח לפני על השולחן.

המסעדה נמצאת ברחוב הברזל 34 – ממש בקצה (תלוי מהיכן באים), ולמעט שלט לא גדול, ניתן לפספס אותה.

אילן ואשתו חגית פתחו את המסעדה השניה לפני זמן לא רב (יחסית) והם עושים שם חיל.

אז קודם כל – העיצוב של המקום מחזיר אותנו לקיבוץ גבעת ברנר, שם גדל אילן. על הקירות תמונות נוף ילדותו ובמרכז המסעדה כלים "רטרו" – טלויזיה, טלפון חוגה (זוכרים?), רדיו ועוד.

אפילו האהיל בשירותים עשוי מארגז פלסטיק שבו הובילו חלב.

נורא שיעשעה אותי תמונה גדולה שתלויה – מורה עם מקטרת כותב על הלוח "שלום כיתה א'" כשלידו מורה עם סיגרייה…. היום היו מפטרים אותם בלי לדבר בכלל – זמנים שונים…

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו וקיבלנו טעימה מיין הבית, או יותר נכון לומר – 'יין עב הבית'. יין אדום חזק המשלב מספר זנים של ענבים ומיוצר ביקב 'אליגוטה' הנמצא בשרון. היין מיושן בחביות אלון 24 חודשים והוא בטעם פירותי – אם יש משהו שהולך עם בשר, זה יין אדום חזק, ולמרבה הפלא – לא חריף.

המנות הראשונות החלו להגיע בזו אחר זו ואנו נאבקנו עימן והזמנו עוד ועוד מהן.

התחלנו בפוקאצ'ת הבית שנאפית במקום ומתפצחת בפה, סלט הקיבוץ הגיע ישר אחריה – כשהוא מלא בירקות מכל טוב (ללא בצל) וכולל צנוניות, כרובית ושאר ירקות, בטיבלון חזק. הבצקים עם הבשר לא אחרו להגיע בצורת אמפנאדס דרום אמריקאים שחלקם הכילו בשר (המועדפים עלי) וחלקם הכילו ירקות.

ואז הגיע המלך של המנות הראשונות (לדעתי) – כנאפה טלה… על המנה הזאת אין הרבה מה לכתוב – רק לראות את התמונה, להזיל ריר ולרוץ להזמין אחד או שניים.

אחרי הכנאפה (מה – נראה לכם שסיימנו עם המנות הראשונות ?) הגיעו אחר כבוד קרפצ'יו פילה, סיגר אנטריקות ממולא בירקות עם סלט עשבי טיבול, בורקס בשר עם ביצה עלומה ואם הכנאפה היה המלך של המנות הראשונות, אז עכשיו תורו של הנסיך – קרם בטטה עם שקדים… הקרם הגיע בתוך ספל של אספרסו והוא יכול להוות מנת ביניים נפלאה בין המנות, למי שאוכל ארוחה מלאה. אני בדרך כלל לא אוהב לשתות את האוכל שלי. אני צריך להרגיש שאני לועס (ועדיף בשר), אבל קרם הבטטה היה פשוט מדהים ושינה לי את כל הקונספט שהיה לי עד היום על בטטות מרוסקות…

בשעה טובה סיימנו עם המנות הראשונות והמלצרים פינו בזריזות את השולחנות והכינו אותם לקראת המנה העיקרית… האוכל האמיתי – הבשר !

*

את הבשר קונה אילן מיבואן – והוא מגיע הישר מארגנטינה – אלו הן פרות חופש, האוכלות תירס, ובשרן נקרא 'בלאק אנגוס'. זה הבלאק אנגוס האמיתי.

על הבשר אילן לא מתפשר – הוא מביא את הטוב ביותר שניתן להשיג.

השפית אסתי גרוס אמונה על הכנת המאכלים המופלאים האלה והגשת הבשר במידה המדוייקת של העשייה.

פלטת בשרים המכילה אנטריקות, סינטה ומיח עצמות הגיעה וחוסלה תוך דקות ספורות. כמעט ולא הספקתי לצלם, אז מנה נוספת הוזמנה ואותה הספקתי לצלם לפני שגם היא נטרפה על ידי הקרניבורים שישבו על יד השולחן (ואני ביניהם).

בין השאר מוגשים לשולחן T-BONE, פריים ריב, פילה בקר ועוד כמה סוגים של בשרים מובחרים.

ליד הבשרים הגיעו התוספות – פירה מטובל בבצל מטוגן ותפוחי אדמה קריספיים.

*

נאנחנו ונשענו לאחור על מנת לסייע בעיכול המטעמים בעוד המלצרים מפנים את הצלחות והמגשים ומתכוננים לקראת המנות האחרונות.

פאדג' שוקולד וגלידת וניל, מקלות שוקולד ומרמלדה ואצבעות שוקולד במילוי קרמי מפנק.

עכשיו כבר באמת הגיע הזמן לשתות את "הקפה של אחרי".

נפרדנו משכנינו לשולחן, ערכנו סיור קצר והתרשמנו מפיסת ההסטוריה התלויה על הקיר ואף תפסנו שיחה עם אילן עובד, בעל המסעדות.

החלוקה בין אילן ואישתו ברורה מאד – הוא חי את החלום שלו – מבשל, צולה, מטגן ואמון על כל הנושא הקולינרי, ואילו היא אחראית על כל הנושא העסקי.

עכשיו אנחנו יודעים – בפעם הבאה שאנחנו רוצים לאכול בשר – קפיצה קטנה לעב-בשר ואנחנו יודעים שלא נתחרט.

מעדניית רובינשטיין

אני חייב להתוודות – עד היום לא אכלתי ברובינשטיין…

 

*

מסעדת רובינשטיין (או מעדנייה, אם תתעקשו) נמצאת באזור התעשייה החדש בנתניה כבר מספר שנים ויצא לי לעבור על פניה כמה וכמה פעמים אך טרם הזדמן לי לשבת ולאכול שם.
דווקא שמעתי על המקום ממספר אנשים (חברים ומשפחה) והדעות ששמעתי התפרשו על פני כל קשת הביקורות. החל מהביקורת שאכלו שם את הסטייק הטוב ביותר שאכלו מעולם ועד לביקורת שהיו צריכים להחזיר מנה כי הבשר היה מקולקל…

היום, כשאישתי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות – אמרתי לה שאני רעב ובא לי בשר ! ואז עלה שמה של המסעדה הזאת.

הגיע הזמן לטבילת האש שלי במקום.

הגענו בערך בשעה 1 וחצי, המקום היה מלא בפנים והציעו לנו לשבת על הבר או בחוץ. מאחר והיינו מעוניינים בשולחן, בחרנו באפשרות השנייה. לזכותם יאמר שבזמן שעיינו בתפריטים הגיעה אלינו המארחת והציעה לנו לעבור לשולחן שהתפנה בפנים. בכל זאת העדפנו להישאר בחוץ – היה מזג אוויר מאד נעים ושמשיות שהצלו מהשמש.

החלטנו לבחור במנה העיסקית שמחירה הנמוך (יחסית) התנוסס באותיות קידוש לבנה בראש התפריט.

אולם אליה וקוץ בה – נכון שהמנה כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ואחרונה (או קפה) אבל רוב המנות כוללות תשלום נוסף שנע בין 15 ל- 30 שקלים נוספים.

בסופו של דבר בחרנו במנות הבאות – אישתי בחרה למנה ראשונה את מרק היום (עדשים) שלמרות חששותיה שהמרק יהיה "כבד", הוא הפתיע וחוץ מזה שהיה טעים מאד הוא היה קליל (וגם לא מרוסק, אלא כלל חתיכות שלמות של עדשים – כמו שאני אוהב).
למנה עיקרית היא הזמינה פילה לבן, שהגיע בגודל ובצורה של חזה עוף וקשה כמו סוליית נעל… מבלי לשאול שאלות מיותרות החליפו לה את המנה לסינטה עשויה מדיום (לבקשתה) והמנה הזאת הגיעה בדיוק כמו שביקשה, עם גוון אדמדם במרכז הסטייק.

לקינוח היא קיבלה אצבע רושה – וופל חלול עטוף בשוקולד וממולא בקרם נוגט קפוא. שיא השחיתות.
המנה גם בגודל טוב – לא גדולה מדי ולא קטנה מדי – מספיקה בדיוק למי שאכל כרגע מנה בשרית.

*

אני הזמנתי למנה ראשונה פטה כבד עוף, שהיה מאד טעים – ללא הרגשת השומן המתלווה לפעמים לפטה כבד. יחד עם הכבד הגיעו 2 ריבות – באחת (שלא היתה ממש מזוהה) לא נגעתי אבל ריבת הבצל היתה מעולה.

למנה עיקרית (בניגוד לאישתי) הזמנתי פילה לבן, שלא היה סולייתי, אבל אפשר היה להוציא אותו דקה לפני מהאש… רוטב הפלפלת שבא איתו הוסיף לו לחות.

המנה האחרונה שהגיעה לי היתה טירמיסו, שלטעמי היה בו קצת יותר מדי קפה והמנה היתה גדולה מדי.

*

לסיכום :

יש כאלה שיבואו למסעדה ויאכלו שם שוב ושוב ויש כאלה שהיו שם פעם אחת וזה הספיק להם לכל החיים.

אני רשמתי כאן את ההתרשמות האובייקטיבית שלי מהמקום, שבגדול – נהניתי מהחברה וגם מהאוכל (בסדר הזה).

שירות : 5 כוכבים. למרות שהיה להם חוסר בצוות והמסעדה בפנים היתה מלאה, האוכל הגיע במהירות (כולל ההחלפה של המנה) והמלצרים היו נחמדים ואדיבים, גם כשהיו צריכים להחליף מנות (הקינוח שלי הגיע בטעות קרם ברולה בהתחלה).

רמת הבשר : בשביל מקום שקורא לעצמו 'מעדנייה' וטוען שהוא מתמחה כבר 40 שנה בבשר (לפי האתר שלהם)… 3 וחצי כוכבים (רק בגלל היהירות).

מחיר : סביר בשביל הרמה שהם טוענים שהם מגיעים אליה, רצוי לרשום את תוספות המחירים במנה העסקית בצורה יותר בולטת.

נגישות : מצויינת, כולל חניית נכים.

מיקום : מרכז יכין באזור התעשייה פולג בנתניה.

ציון כולל (שלי) : 4 כוכבים.

ארוחת צהריים בשני חלקים – חלק א'

יום שבת, קמים מוקדם בבוקר (טוב – מוקדם זה יחסי – הילדים נתנו לנו לישון עד 9 בערך), בצהריים צריכים להגיע אורחים – דוד מחו"ל וסבתא מהצפון.

אחר כך יתברר שעוד זוג חברים שלא ראינו כבר שנים מתכוון גם להגיע.

ארוחת בוקר חטופה של קפה וג'חנון מאתמול, שולחים את הילדים לשחק ולראות טלויזיה ומתחילים לחשוב מה להכין לארוחת צהריים.

אשתי שתחייה נזכרה שאמרתי לה שאני "מת" לקובה סלק, אז לאט לאט היא אספה את הרכיבים והוחלט פה אחד לעמוד ולהכין מרק קובה סלק כמנה עיקרית. לגבי תוספת, על זה אני אספר בחלק ב'…

אז קובה סלק, למי שלא יודע, מורכב בעצם משלושה חלקים : המרק, המילוי והקובה עצמו.

מתחילים במרק –

מטגנים 2 בצלים גדולים קצוצים בסיר גדול (והכוונה כאן לסיר גדול).

מוסיפים 12 כוסות מים (בערך 3 ליטרים) ומתחילים להוסיף ירקות :

סלק אחד חתוך לפלחים.

 

3 עלי מנגולד קצוצים דק.

5 גבעולי סלרי קצוצים.

אוסף של גבעולי פטרוזיליה קצוצים.

יחד עם הירקות מוסיפים שלושה כרעי עוף.

 

נותנים לרביחה לרתוח ואז מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה למשך שעה.

 

בזמן שהמרק מתבשל לו לאיטו וריח של סלק מתחיל למלא את חלל האוויר, עובדים על המילוי :

מטגנים 2 בצלים קצוצים דק דק דק עד להזהבה.

מוסיפים 300 גרם בשר בקר טרי טחון.

 

מתבלים במלח, פלפל, בהרט (תבלין שאני מאד אוהב גם לבשר על האש) ומשאירים להתקרר.

כאשר עוברת השעה, מוציאים את העוף מהמרק.

מוסיפים 100 גרם רסק עגבניות.

200 גרם שזיפים מיובשים.

מיץ מלימון אחד.

מבשלים עוד כרבע שעה (15 דקות), טועמים ומשפרים את התיבול.

ועכשיו להכנת הקובה עצמו :

שמים בקערה 500 גרם סולת.

3 כפות קמח.

3 כפות שמן.

50 גרם חמאה.

מוסיפים כוס מים ולשים את העיסה עד לקבלת בצק אחיד.

 

מכינים מהבצק כדורים, בעזרת אצבע רטובה יוצרים בהם גומה וממלאים אותה במילוי שהתקרר בינתיים,

ומגלגלים שוב לכדור.

 

הכמות הזאת צריכה להספיק בערך ל- 20 כדורים.

מכניסים את הכדורים המוכנים לתוך המרק.

החכמה היא להכניס קודם חצי מכמות הכדורים, להמתין שהמרק יתחמם שוב ואז להכניס את שאר הכדורים.

מבשלים את המרק עם הקובה בפנים עד לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה עוד חצי שעה.

 

הקובה יצא מדהים.

האמת היא, שמאחר וזו היתה הפעם הראשונה של שנינו בגלגול קובות (כדורי הבוץ בילדות – ה "קובבות" לא נחשבים), הכדורים היו קצת עבים.

OK, לומדים מהנסיון. בפעם הבאה הבצק יהיה דק יותר (ואז גם יספיק ליותר כדורים).

את המילוי שנשאר לנו שמנו בצלחת חומוס וניגבנו עם פיתה.

לגבי התוספת – מג'דרה…

בפוסט הבא.