אבא ואמא יושבים על קוצים


כשהשכן מקומה שש מתחיל את הבית לשפץ,
אבא ממש מתרגז ואומר שהוא "עוד שנייה מתפוצץ!"
"אבא, רק בלונים מתפוצצים, ואתה בכלל לא בלון!
אני רוצה שתישאר אבא, ולא תעוף לי מהחלון."
מזל שאמא מסבירה מהר ומרגיעה אותי מיד:
"כשמישהו עומד להתפוצץ – כנראה הוא כועס במיוחד."

להמשיך לקרוא

בת שבע לבני שמונה בארבעה מימדים


יום שבת חורפי עם מזג אויר אביבי, שקד ואני נוסעים לנו למרכז סוזן דלל לראות הופעה של אחת הלהקות הבכירות פה בארץ (אם לא ה…) – להקת בת שבע במופע שמיועד לילדים (ועל זה נתווכח בהמשך) – 'כמויות'. להמשיך לקרוא

בום בום פאק פאק


 

*

אוי, אליאס, אליאס - פרסומת

פרסום לקברט

*

פק פק? בום בום?
צ'יק ציק פק פק הופ הופ?
פק פק הופ הופ בום בום?
צ'קי צ'קי?
צ'יקי צ'קי פוצי פוצי בובה בובה קוץ קוץ דיגי דיגי צ'יק צ'יק פק פק?
בובה בובה הופה הופה קיצי קיצי?
הופלה הופלה צ'יקי צ'קי?
בובה בובה גילי גילי הופלה הופלה בום בום פק פק דיגי דיגי צ'יקי צ'יקי קיצי קיצי הופלה הופלה? קוץ קוץ בולי בולי טח טח טח בום בום בום קצלה פצלה צינגלה מינגלה פוצי פוצי? טיק טיק טיק צ'יק צ'יק צ'יק קצלה פצלה פק פק פצה מצה מני מני דיגי דיגי הופלה הופלה בובה בובה קוץ קוץ טח טח טח בום טרח?
הם הם, פיש פיש? נומי נומי
(הג'יגולו מקונגו, חנוך לוין)

להמשיך לקרוא

הנץ על העץ / שירלי יובל-יאיר–ביקורת קריאה


*

זה לא שפתאום החלטתי להשקיע יותר בשבוע האחרון בזמן האיכות עם הילדים שלי (אני משתדל תמיד).

זה לא שהיום יש ספרים טובים יותר מאלה שהיו לפני חודש, שנה או עשר שנים.

זה רק המזל להיתקל בספר הנכון בזמן הנכון.

גם הספר 'הנץ על העץ' של שירלי יובל-יאיר, הוא אחד מאלה שפשוט "חייבים" לכתוב עליהם.

*

הנץ על העץ

*

בוקר שבת. מה עושים ? ישנים. אין יותר טוב מזה.

אבל… אם הבטחנו משהו לילד, והוא מגיע אלינו למיטה ו- "מנדנד", לא נקום ? מילה זאת מילה !

אז אבא קם מהמיטה ונגרר אחרי בנו לחצר… הבן מתרגש, לא ישן כמעט כל הלילה – היום מנסים את המטוס החדש, המטוס על שלט.

אה… אופס… המטוס (ששמו נץ) נתקע על העץ… מה עושים ? איך מורידים את המטוס ?

מכאן מתחילה פרודיה שלמה של האב, יחד עם הבן, בניסיונות החוזרים ונשנים להוריד את המטוס.

*

אני לא אגלה מה היה בסוף, אבל אני רק אספר שנדב (בן 5) לא הפסיק לצחוק. גם למראה הציורים הנפלאים של צחי פרבר וגם כשדיברנו והעלינו ביחד עוד ועוד רעיונות איך להוריד את הנץ התקוע על העץ.

*

בעצם, יש כאן 2 סיפורים – הראשון, זה הסיפור שקוראים.

מאחוריו אנחנו יכולים למצוא איך ההורים היום צריכים לדעת להתגמש ולאלתר כדי לבצע פעולות ולהפעיל את הילדים תוך כדי…

*

אם נכנסים "לתוך" הסיפור, אנחנו (אני בכל אופן) יכולים להזדהות עם האבא, שלא רוצה לקום מהמיטה מוקדם בבוקר, אבל הוא הבטיח – והבטחה חייבים לקיים. והמשפט הישן והידוע שכל תכנית היא בסיס לשינויים מראה לנו שהוא עדיין חי ובועט ולמרות התכנון המקורי, אפשר להעביר זמן איכות מהנה ביחד עם הילד גם בצורות אחרות.

*

קצת על הסופרת :

שירלי יובל-יאיר, בעלת תור M.A היא מטפלת ומרצה בתחום הפסיכולוגיה החיובית. היא סופרת, מוזיקאית, מחזאית ובמאית בתיאטרון ילדים.

שירלי יובל יאיר כתבה גם את הספרים 'דו רה מוו' (שכתבתי עליו), 'הלן ואני' ואת הספר 'תומאס ואני'.

*

ברגוע – ביקורת מופע


מזל טוב !!!!

יש לי יום הולדת. לא יודע מה טוב בזה, אני כבר מריח את ה- 40 מלמטה…

אבל אם כבר, אז לחגוג.

אז איך חוגגים ? יוצאים לבילוי. והפעם לא "סתם" בילוי אינטימי, אנחנו רוצים משהו "רגוע"…

מתברר שלזוג חברים שלנו יש ימי הולדת ממש יומיים אחרי ושבוע לפני, אז יצאנו ב-"דאבל דייט" למופע "ברגוע".

הזמנו כרטיסים באינטרנט ונסענו בשישי בערב לרמת השרון.

*

ברגוע – מופע יחיד מלווה בגיטרה פה ושם כשברקע מתנגן לו שיר…

אז זהו – שרגוע זה ממש לא היה ! סמיילי

האומן הוא לא אחר מאשר – טל פרידמן… אחד האנשים היותר מצחיקים במדינה שלא בוחל באף מילה / משפט / תנועה כדי לפרוק את ההיפראקטיביות שלו – כמובן שזה בגלל שהוא הפסיק לקחת את הריטלין והקונצרטה.

טל פרידמן

הוא נעמד מול הקהל ומבצע שיר קטן על מה שלא יהיה במופע – לא תהיה קופאית ממוצא מזרח אירופאי, לא תהיה חברת כנסת (שלקחה או לא לקחה סמים), לא יהיו פאות, לא יהיו חיקויים של מפורסמים… יהיה טל פרידמן.

*

פרידמן מדבר על הכל – ובעיקר על דברים שמעצבנים אותו. בעצם, הכל מעצבן אותו – חברים, משפחה, אנשים, ממשלה, עבודה, בית, סקס ומה לא.

הוא משתף את הקהל והקהל (לפעמים) משתף איתו פעולה בחזרה.

ואם נכנסת מאוחר… אוי ואבוי לך – הוא ירדוף אחריך עד קצה האולם עם המיקרופון ו…

*

דבר שמאד מעצבן אותו זה הילדים – מה המילה הראשונה שילד אומר ? "אבא" – נכון.

ומה בעצם התפקיד של האבא ? לקום מהכורסא, ללכת לחדר השינה, לעשות מה שעושים (והוא מדגים) ולחזור לכורסא. אה.. לא לפני שהוא מנגב את האזור במגבת.. אהמ…

והאמא… היא יוצרת, מגדלת אותו 9 חודשים, יולדת אותו בכאב, מאכילה אותו… והבנדיט הקטן אומר "אבא".

*

לטל אין פרות קדושות והוא דורך על כולם על הצימחונים והטבעונים ועל מי לא. אבל הכל בחינניות, בהומור ובטירוף.

בשורה התחתונה – לא הפסקנו לצחוק במשך השעתיים של המופע, כשטל פרידמן לא עוצר לשנייה.

הוא קופץ ורץ מצד אחד של הבמה לצד השני ובדרך יורד לקהל לדבר איתם קצת. הפה שלו עסוק בדיבורים נונ-סטופ ואנחנו עסוקים בלעקוב אחריו ולנגב את דמעות הצחוק.

פתאום הוא נזכר בגיטרה שעומדת מיותמת על הבמה ליד הכיסא (שמשמש כקולב בלבד), לוקח אותה ומתחיל לנגן שירים "ים תיכוניים" (שלא לומר מזרחיים) באנגלית. האמת – הם נשמעים יותר טוב.

*

גם כשהוא מסיים את ההופעה הוא חוזר לעוד הדרן קטן. אם זה היה תלוי בו (ככה נראה לי) הוא היה ממשיך כל הלילה.

אני גם לא חושב שיש לו שני מופעים זהים. הוא מתחיל אולי אותו דבר, הכיוון שלו זהה, אבל הוא זורם עם הקהל ונמשך לאן שהקהל לוקח אותו.

*

המופע לא מומלץ לילדים, למרות שמילות הגנאי והקללות שיוצאות מפיו הן ממש בטוב טעם, אם אפשר להגיד ככה, הוא לא מגזים עם הקללות. הן בדיוק במידה ובמקום המתאים.

אבל בהחלט מומלץ למי שרוצה לצחוק וגם לקבל קצת ביקורת עקיפה על עצמו…

דינה אור–בלי בושה


הוזמנתי "לעוד" הופעת סטנד-אפ.

עוד פעם מישהו שלא יפסיק לקלל וחושב שזה מצחיק ? עוד פעם מישהו שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ?

אז זהו – שלא !!!

דינה אור במופע החדש "בלי בושה".

דינה אור צוחקת על כל דבר ועל כולם. היא לא משאירה שום דבר "קדוש". היא דורסת הכל ובהומור וברמה גבוהה שלא נראתה כבר הרבה זמן במחוזותינו. הומור שנון ומתוחכם. גם כשהיא מדברת על "זה" היא עושה את זה בצורה חכמה ושנונה.

*

אבל לפני שנקדים את המאוחר – נתחיל מההתחלה…

הגענו לבית ציוני אמריקה "על הדקה" כמו שנאמר ונכנסנו לאולם הקטן.

על הבמה עלה מישהו שברור שהוא לא דינה (אלא אם כן גדל לה "זה" מתי שהוא), הציג את עצמו בתור אודי רייס ופצח בשני שירים (באנגלית) "לחימום האווירה". היה נחמד אך לא ממש ברור.

מאוחר יותר התברר שהוא בן זוגה (הנוכחי) של דינה אור.

כמו שאמרתי, דינה נותנת מופע אחר – היא לא "יורדת" על הקהל, אלא מנהלת איתו דיון ער.

כמובן שמי ש- "סובל" אלה בעיקר אלה שיושבים בשורות הראשונות, אבל השנינות שבה היא צוחקת עם הקהל שלה, גורם לפעמים לקהל מסביב לצחוק ולמושא הצחוק לוקח כמה שניות עד שהוא מבין מה קרה פה… וגם הוא מצטרף לצחוק (אלא אם כן הוא נשלח על ידי אמא שלה…).

*

כבר בתחילת המופע דינה שואלת את הקהל אם הוא חושב שיש לו חיים טובים. בד"כ התגובות חיוביות… ואז היא "מבטיחה" שבסיום ההופעה היא תוכיח שהחיים הם ממש לא נהדרים !

בכלל, לא מרגישים שהתחילה איזו שהיא הופעה, כיוון שנראה כאילו היא מפלרטטת עם הקהל, אנחנו לא הפסקנו לצחוק, אבל היא לא עמדה וסיפרה בדיחות כמו בדרנים / קומיקאים אחרים.

אחרי חצי שעה של "משחק מקדים" (מילים שלה – לא שלי) היא מודיעה שהיא רוצה להתחיל בהופעה, ואז ממשיכים הפלירטים על הקהל…

האמת היא שאחרי רבע שעה כבר התחילו לכאוב לי הלחיים מרוב צחוק.

*

דינה צוחקת על הכל (בעיקר על עצמה) –

על הרקע הרומני שלה, על שוטרים, על נהיגת נשים (והיא בראש), על דיאטה, על ג. יפית ושרה נתניהו, על גרושות… ועל מה לא.

* היא באה מבית רומני. הבית היה כל כך נקי שכלי הניקוי עמדו בתור חפצי נוי על המדף…

* בת כמה היא ? תנחש…

גם סקס נכנס לו פה ושם, אבל כמו שאמרתי – ברמה גבוהה.

* הדיאטה הכי טובה לאישה היא במיטה – שם היא מייצרת את ההתנגדות הכי גבוהה….

נראה לי שסיימנו עם הספוילרים. אם תרצו לצחוק עוד – תלכו למופע. מומלץ ביותר !

*

יצאנו משם צחוקים (עם לחיים כואבות), דמעות בעיניים ואולי גם גישה אחרת לראות דברים בחיים…

(רמז – חה חה).

אין עליך, אחותי…


ספק הצגה ספק הופעה ספק הרצאה של רוביק רוזנטל ודורי בן זאב, יחד עם פסנתרן.

אין עליך, אחותי

*

לפני 130 שניה, הגיע בחור צעיר, כבן 20 שקראו לו – 'אלי'… טוב, זה לא היה השם המלא שלו – אבל היה לו שם נורא ארוך- 'אליעזר בן יהודה'.

אותו אליעזר חלם לקבץ את כל המילים של השפה העברית – מהתנ"ך, מהתלמוד, מהיידיש, הלדינו, הערבית, הפרסית ו… ו… ו… (בערך 30 שפות שונות של עברית) ולאחד אותן עד לכדי שפה אחת משותפת לכולם.

רוביק רוזנטל – מורה בבית צבי, סופר וזוכה פרס סוקולוב (ועוד כמה תארים שנשמיט כאן), יחד עם דורי בן זאב הזמר, הפרסומאי, הבדרן וזה שידוע, עוד מימיו כשדרן ברדיו, כשובר מוסכמות -מעמידים מול הקהל מראה ומראים לו איך וכיצד הפכנו את השפה העברית 'הגבוהה' והמיוחדת של אותו "משוגע" בן 20 מלפני 130 שנה, למה שנעשה ממנה היום.

*

בתחילת ההופעה עולה רוביק רוזנטל על הבמה ומכריז כי היום תיערך מסיבת אהבה לשפה העברית, עם נגיעה מיוחדת לאליעזר בן יהודה.

בן יהודה הצליח להפוך את השפה לשפה של כולם, אבל זאת כבר נלקחה ממנו והיא כבר לא שלו.

דורי בן זאב מצטרף אליו וביחד הם מדברים ומשתפים את הקהל על גלגוליה של השפה, על מקורותיה מכל השפות שמהן באה וכיצד היא מצליחה להביע רעיונות מורכבים במעט מלים.

רוביק רוזנטל ודורי בן זאב

רוביק רוזנטל ודורי בן זאב

*

לאחר שסיימו 'לשחוט' את העברית 'של פעם'… הם לא שוכחים את בעלי ההשפעה האחרים על צורת הדיבור המוכרת לנו היום – אם אלה 'הגשש החיוור' (הגששים – עם אהבה גדולה לפולי ז"ל) ועם השיר האלמותי 'עוזי עוזי' בביצועו של רפי לירי…

עוד בעל השפעה שהם לא שוכחים להודות לו, כמובן, זהו האחד והיחיד – שייקה אופיר ז"ל שהביא לנו את 'זרח מפרחוני', 'את צוחה או בוכקת',  'הייתי בין הטיפש והסדין' ועוד פנינים כאלה ואחרות.

גם מקומם של שדרני הספורט לא נשכח עם 'יציאות' ושליפות מוזרות של אמירות חכמה.

אבל מי שהם באמת נותנים לו כבוד גדול (ואמיתי), זהו היוצר והזמר מאיר אריאל ז"ל, שמתוך 'טרמינל לומינלט' שלו הם מביאים לא מעט ציטוטים וחידודים (…"עכשיו… כבר יותר קל… הלחץ על העין השטופה השלופה הקלופה הצלופה הדלופה הפרופה טרופה השרופה הצרופה הגלופה…").

*

מדי פעם שר לו דורי איזה שהוא שיר ממגוון יצירותיו, תוך כדי שיתוף פעולה של הקהל. והקהל – משתף איתו פעולה ושר יחד איתו ובהדרכתו.

בין השירים ניתן למצוא את 'Lemon Tree', 'ערב במסחה', 'גנבים שודדים', 'סוף שבוע בכפר' ועוד.

אם נדמה לו שמישהו לא הבין חידוד לשון כזה או אחר, עוצר דורי ומסביר את המשפט, לקול צחוקו של הקהל.

*

רוביק ודורי יוצאים להם לטייל בארץ ישראל של היום – הם מתחילים במאה שערים בירושלים, שם שומעים בעיקר יידיש, בורחים משם תל-אביבה ושומעים כיצד כל אלה 'הצפונבונים' מדברים… בורחים דרומה לבסיס צבאי ולא מבינים מילה מהז'רגון הצבאי ולבסוף מצפינים לאצבע הגליל ושם מקבלים מיני מזונות עם ב' דגושה (GEBINA)… ורק במסחה… ברחוב הקטן הזה עם הרבה בתים (בשיר) שומעים עברית נכונה.

*

הבדיחות ושנינות חידודי הלשון לא מפסיקים לרוץ, להתפתל ולהתפלפל ורצוי לו – לקהל, שיעקוב בדריכות אחר הנאמר, כיוון שעל שלושה דברים העולם עומד – וכך הוא גם נראה…

הם מדברים על הנימוס הישראלי ועל מילת הנימוס הנפוצה ביותר בעברית, הלא היא 'סליחה'…

הם מביאים את הרקע למילים השגורות בפינו יום-יום (פוסטמה – מילה הלקוחה מן הלדינו ופירושה 'פצע שמעל מוגלה', שנת תרפפ"ו – במקור 'דמיטרה פפו' – הסבא השלישי שלי ועוד).

בעיקר מן היידיש, אך גם לגרמנית מקום של כבוד – כמו הקיבוצניקית שבאה לסדרן העבודה ומבקשת בחור 'סריס'… כשהיא רואה שהוא המום, היא מנסה להסביר – בחור 'סריס' עם ז'… אהמ… אהמ…

ההופעה, כמו שאמרתי, שמה לנו מראה מול הפנים ומראה לנו איך אנחנו נראים, או יותר נכון – כיצד אנו נשמעים… אי אפשר שלא לצחוק !

התגלגלנו, על הרצפה כמעט, כששמענו את המילים ואיך הן נשמעות כשהן נאמרות ע"י צד שלישי.

ההופעה, היא לא הופעת סטנד-אפ. הכל נכון שם. ובניגוד להופעות סטנד-אפ, היא גם לא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. הראש רץ כדי להספיק את בליל המשפטים הנפלט מפיהם של רוביק ודורי.

מומלץ לכאלה שיודעים לדבר (או כאלה שהם חושבים שהים יודעים ו… אופס עלול להתגלות להם שלא כל כך…).

העברית, אוי העברית…

איילת הלר – לא סופרת… אז מה כן ?


יום הולדת לארצות הברית.. יו הו… זיקוקים ודגלים מתנופפים… כולם שמחים ומאושרים… ה- 4th of July… אז מה ?! לא ממש מזיז לי וגם לא באתי לדבר על זה.

באתי לדבר על מישהי שפגשתי, מאד מיוחדת, יש לה הרבה תארים ותעסוקות (אולי יגיע בהמשך) אבל בואו נתחיל מהתחלה…

*

שבועיים לפני (המסך עכשיו מקבל גלים ואנחנו חוזרים אחורה בזמן).

אני מקבל מייל שמזמין אותי לאירוע בלוגרים עם ילדיהם (?!) למפגש עם סופרת – איילת הלר… מישהו שמע עליה ? אז זהו שאני לא. מאחר וההזמנה היתה מאחי הגדול, ידעתי שרע זה בטח שלא יכול להיות אז קודם כל אישרתי ששקד ואני מגיעים.

עכשיו התחלתי לחפש באינטרנט מי זאת אותה סופרת עלומה – איילת הלר.

חיפוש ראשוני בגוגל העלה כל מיני בלוגים שכתבו עליה. פחות מעניין אותי. אני רוצה לדעת מי הסופרת הזאת (סופרת ילדים) ומה היא כתבה!

אז חיפשתי קצת יותר לעומק ומצאתי אותה בפייסבוק.

אמרתי לעצמי שאני לא יכול להגיע למפגש עם סופר כלשהוא כשאני בור לגמרי. הזמנתי (בתשלום) שני ספרים שלה : "שמרשפות" ו- "מה שקרה באמת". קראתי את שניהם (אולי אני אכתוב עליהם פוסט מתי שהוא) והחלטתי שהספר השני לא ממש מתאים לגיל 8… אולי לגיל 12-13 (ואפילו יותר מבוגר קצת), אבל הספר "שמרשפות" משעשע (מנוקד) והחלטתי לתת לשקד לקרוא אותו.

הספר מכיל 50 עמודים, באותיות גדולות ומנוקדות, עם מעט משפטים בכל עמוד וציורים מקסימים.

שקד ממש "בלעה" את הספר. מדי פעם היו מלים שהיא לא הבינה, או הקשר של משפטים ואני יותר משמחתי לעזור לה לפרש.

שמרשפות

שמרשפות

*

נחזור ליום חמישי, 4 ביולי.

השעה קרובה ל- 7 בערב ושקד ואני נוסעים לישוב קרוב, שם מתגוררת איילת הלר.

הגענו כמעט ראשונים. על הדשא היו מחצלות ופופים ומסביב כסאות.

אני חושב שסך הכל הגיעו בערך 6 בלוגריות ובלוגרים והרבה ילדים.

יושבים בצוותא

יושבים בצוותא

*

ועכשיו… ששש… שקט, מתחילים –

איילת הציגה את עצמה וישר אמרה שהיא "לא סופרת ילדים" (סופרת מהמובן של מחברת ספרי ילדים…).

היא הציגה כמה ספרי ילדים שהיא כתבה – התחילה עם "שמרשפות", שאנחנו מכירים, המשיכה עם "גם דגים דוהים" (http://www.gamdagim.co.il/) שכתבה יחד עם יפעת לביא בשנת 2009 (הספר תורגם גם לאנגלית ולערבית) ומדבר על בריאות וחולי (דג קטן ששט לו לשונית אחרת כדי להבריא) ואז היא הוציאה ספר שנקרא "אבא לא ! מצחיק" והתחילה להקריא לנו (גם לילדים וגם להורים) ממנו – לא את הכל – רק עד הקטע שאבא… (התרעת ספוילר…)

את האיורים לספר הזה איירה בתה – נעה, שהיתה אז בת 14…

בגדול, הספר מדבר על הקשר שבין אב לביתו. זה ממש בגדול – יותר ספציפי – צריך לקרוא…

אבא לא ! מצחיק :(

אבא לא ! מצחיק 😦

*

מעבר לכך, איילת הסבירה לנו על תהליך הכנת הספר, בחירת הסיפור המתאים, עריכה, חלוקת העמודים, איות, ניקוד, איור וסוגי מאיירים, היא הסבירה לנו מה זה "פורזץ" (חפשו בגוגל), הגהה סופית ושליחה לכריכה.

*

הילדים ישבו מרותקים ונראה לי שכך גם אנחנו.

*

איילת הלר

איילת הלר

איילת מאמינה שמי שיש לו חלום – יכול להגשים אותו.

היא בכלל לא מגדירה את עצמה כסופרת ילדים. היא בסך הכל מנסה להעביר מסר (גם לילדים וגם להורים) באמצעות הכתיבה. היא כותבת מהמקום של "להגיד משהו".

*

במקצועה היא בכלל יועצת חינוכית. היא יועצת לגני ילדים, בתי ספר, היא יועצת ליועצות, היא מרצה בפני רופאים, פסיכיאטרים.

בספרים שלה קיימים הרבה רבדים וכל אחד מתחבר לספר בצורה שונה. ברם אולם, בכל קריאה ניתן לגלות בספר משהו שונה, זווית אחרת של ראיה על אותה נקודה וזה היפה בספרים שלה.

אז אתם מוזמנים להיכנס לחנות הספרים של איילת בפייסבוק או פשוט לחפש אותה באינטרנט http://www.hebpsy.net/showprofile.asp?id=31787.

אנחנו נהנינו.

מעלה קרחות


הספר שהפך לסרט אנימציה שהפך להצגה…

מעלה קרחות

באחד מימות השבוע אני מתבשר במייל שמגיעה למתנ"ס ההצגה 'מעלה קרחות'.

מיד הוצפתי בפרץ של נוסטלגיה – אני גדלתי על הספר הזה.

שוב עלו הזכרונות על ראש העיר של הישוב 'מעלה קרחות' (עיירה קטנה שבה לתושבים אין ולו שערה אחת על גופם)' שיום אחד מגלה שצמחה על ראשו, לא פחות ולא יותר – שערה… איך הוא יתמודד עם השערוריה ? עם הבושה ? הוא שונה… הוא לא כמו כולם… הם ינדו אותו… יזרקו אותו מהעיר… ולא משנה עד כמה הוא ראש עיר טוב…

*

חזרה ל- 2013 – מיד עשיתי 2 דברים :

  1. הזמנתי 2 כרטיסים (איזה יופי שיש תירוץ ללכת להצגות ילדים) –  לשקד ולי.
  2. נכנסתי לאינטרנט והזמנתי באחת החנויות המקוונות את הספר.

חיפשתי גם קצת מידע באינטרנט ובאמת, היה רשום שההצגה מומלצת החל מגיל 6.

הכנתי את שקד מראש, כשאני מספר לה בגדול על מה ההצגה הולכת להיות (לא נחזור על זה… נכון?), הגענו לאולם ותפסנו את מקומותינו בשורה הראשונה. אני נהניתי' אני לא יכול להגיד שלא. גם מהשירה, גם מהחריזה.

לצערי שקד לא הצליחה להישאר עד הסוף, ולאחר חצי שעה בערך (אורך ההצגה – כשעה) היא התלוננה על כאבי אזניים בלתי נסבלים וכך, עם דמעות תנין נאלצנו לצאת מהאולם.

הצגה - מעלה קרחות - תיאטרון אורנה פורת

כעבור מספר ימים הגיע הספר ונתתי אותו לשקד לקרוא (אחרי שאני עברתי עליו).

היא לא הפסיקה לצחוק – גם מההומור השנון של אפרים סידון וגם מהאיורים המשובחים (תמיד) של יוסי אבולעפיה.

*

אז מה יעלה בגורלו של ראש העיר ? האם הוא יגורש ? האם כמה מעשי גבורה יזכה אותו בחנינה מהגלות ?

ומה קורה כשהשתן עולה לראש…

*

הספר מומלץ ביותר.

http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Product.aspx?ProductID=11560396

ההצגה – לילדים מגיל 8.

http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=6&Area=1&EventId=100