טורטייה מכוסמת ומה עושים איתה


אחרי שביקשו ממני כל כך יפה, ויותר מפעם אחת, הייתי חייב להעלות את המתכון של הטורטיות מכוסמת (באנגלית Buckwheat).

כמו שאמרה חברה שלי בפייס ואישה שאני מאד מעריך – "מגיל מסוים כוסמת זה טעים"… אז הגעתי לגיל הזה שלכוסמת אין כבר טעם וריח של אוכל לכלבים (יש לי כלבה – אני יודע מה הריח).

אז חזרה לעניינינו – טורטייה מכוסמת:
נתחיל בכוסמת – אנחנו נשתמש בכוסמת הירוקה – לא החומה הקלויה – וניקח לנו 500 גר' כוסמת ירוקה, נשרה אותה בקערה שעתיים – שלוש, נסנן ונשטוף היטב במים זורמים (לא חייב תמי4, אפשר גם מהברז).
את הכוסמת השטופה נכניס לקערה ונוסיף לה 3 ושלושת רבעי כוסות מים (עשיתי חישוב – 900 מ"ל מים).
עכשיו נוסיף את המלח. פה אנחנו נכנסים לדקדוקי טעם. אנחנו משתמשים במלח הימליה ורוד, שהטעם שלו עדין יותר ממלח ים או, רחמנא ליצלן, מלח גס.
מהמלח (הימליה ורוד – כן?) נוסיף בערך 2 כפיות.
בגדול – זהו. מה שנשאר עכשיו זה לטחון הכל עד דק – וכשאני אומר "עד דק" – אני מתכוון עד שנוצרת לנו בלילה אחידה ללא גושים.
בעזרת מצקת יוצקים בתנועה סיבובית את הבלילה למחבת חמה (בדיוק כמו שעושים קרפ) – מהמרכז כלפי חוץ – כדי לקבל קרפ (טורטייה) דק ואחיד, וכאשר רואים שהשוליים מתייבשות ומתחילות להתקפל, הופכים בעזרת מרית. יש לשים לב לא לנסות להפוך לפני כן כי אז הטורטייה תיקרע, וחבל.

זהו – זו כל התורה של הכנת טורטייה מכוסמת, לא מסובך מדי.

ואז מתעוררת השאלה – מה עושים עם הטורטייה ? אני אענה לכם (כמובן) – אנחנו אוהבים למרוח עליה טחינה (תוצרת בית), ואז ניתן לשים אנטי-פסטי שהזהיב והתרכך בתנור, או סלט ירקות ושווארמה מטופו (פוסט נפרד), כדורי פלאפל מחומוס מונבט שהבשילו בתנור, להכין ממנה פיצה עם גבינה טבעונית ובצל סגול עם ממרח עגבניות מיובשות home made… בקיצור – האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות – הכל כיד הדמיון הטובה.

אה… ובל נשכח את האחסנה והשימוש המאוחר – ניתן לעטוף את הטורטיות שנשארו בניילון נצמד ולהכניס למקרר, לפני ההגשה מומלץ לחמם מספר שניות (הטורטייה טעימה יותר כשהיא חמה).

פיצה בריאות


אז החלטנו שמשנים תפריט.
הורדנו קמח לבן, חלב פרה וסוכרים על כל תחליפיהם.

אני עדיין קצת חוטא מדי פעם בכוס קפה עם חלב וכריך מלחם "אמיתי" בעבודה… אבל הביתה אנחנו בעיקרון לא מכניסים אותם.

אז מצאנו ספר נפלא שנקרא "בלי ריטלין" ובתוכו מתכון לבצק של פיצה.
ניסינו את המתכון, שיצנו אותו קצת שיתאים אלינו (למרון שהוא מכיל קמצוץ של סוכר – לא צריך להיות פנאטים).

אז הנה המתכון – מתאים גם לטבעונים:

לבצק:

מערבבים חבילת שמרים, כוס וחצי מים וקמצוץ סוכר בקערה, מכסים אותה ונותנים לשמרים "לעבוד". כמה זמן ? בערך שעה, אם המקום לא קר.
אחרי ההתפחה מוסיפים שלוש וחצי כוסות קמח שיפון, שתי כפות שמן זית איכותי ומעט מלח ים אטלנטי.

מלח ים אטלנטי

מלח ים אטלנטי

אני רוצה לעמוד פה על הנקודה של מלח ים אטלנטי – אני בכלל אוהב להשתמש בו –
יותר ממלח שולחן או אפילו ממלח גס – המרקם, הצבע ואפילו המליחות שלו שונים
(הביטו בתמונה) –

 

ונחזור לבצק: נלוש אותו כעשר דקות עד שאנחנו מקבלים עיסה אחידה ואז ניתן לו לנוח ולתפוח בקערה בערך שעתיים (הכל תלוי בטמפרטורה).

מותחים את הבצק על תבנית עם נייר אפייה (אני נגד שימון תבניות ונייר אפייה גם דורש פחות ניקיון אחר כך) ומומלץ לדקור את הבצק עם מזלג – לא יותר מדי – זו לא מצה זו פיצה.

 

הרוטב:

רוטב לפיצה

רוטב לפיצה

מטגנים במחבת חצי בצל קצוץ דק עד שהוא מזהיב ומוסיפים שתי שיני שום.
מרסקים שלוש עגבניות אדומות (ללא הקליפה) עד שמקבלים מרקם של קונפיטורה ומוסיפים לבצל ולשום על המחבת. מערבבים הכל טוב טוב עד שמקבלים עיסה סמיכה.
נותנים לרוטב להתקרר ומורחים אותו על הבצק המתוח על התבנית.

אנחנו (לא טבעונים) הוספו זיתים וטונה לפיצה – אבל התוספות יכולות לבוא ככל העולה על רוחכם וכיד הדמיון הטובה.

מפזרים גבינה צהובה או כל תחליף שהוא – אנחנו השתמשנו בתחליף גבינה צהובה מקוקוס אבל אפשר להשתמש גם בתחליף גבינה מסויה.

בתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות נכניס את התבניות ונאפה את הפיצה שלנו חצי שעה בערך – תלוי בתנור – אתם כבר תראו מתי הפיצה מוכנה.

אפילו נדב, שהוא יותר בררן במה שנכנס לו לפה אכל – ובתאווה.

אז שיהיה בתיאבון ואל תגמרו הכל לבד.משולש פיצה בריאות

מרק בשר ושעועית


*

הסופה הגדולה של 2013 כבר מאחורינו, חמים ונעים עכשיו (במשך היום בכל אופן) אבל חייבים להתכונן לפעם הבאה.

אז כדי שלא תגידו אחר כך "לא הייתי מוכן", אני ממליץ שיהיו בבית החומרים הבאים :

שעועית לבנה, שמן זית, בצל, שום, רסק עגבניות, עגבניות, ציר עוף (או לפחות אבקת מרק עוף), מלח גס, כמון, פלפל גרוס, בשר מס' 5 (כתף), אורז לבן (מומלץ).

*

המצרכים

*

אחרי שאספנו את כל החומרים, ממתינים עד שהחזאי אומר לנו שלמחרת מתחילה סערה או שסתם מתחשק לנו, ואז מתחילים לעבוד :

  • קודם כל, משרים 2 כוסות שעועית לבנה במים למשך 8 שעות.
  • במקביל, קוצצים את הבצל דק, פורסים 4 שיני שום דק, מגרדים 10 עגבניות, חותכים לקוביות חצי קילו מבשר הכתף (בשר מספר 5).
  • לוקחים סיר גבוה ורחב ומחממים בו 3 כפות של שמן זית. מטגנים את הבצל עד שהוא נהיה שקוף ומוסיפים אליו את השום (שלא יהיה בודד).
  • מוסיפים לסיר 2-3 כפות של רסק עגבניות ומטגנים תוך כדי ערבוב בערך 5 דקות עד שמקבלים רוטב.
  • מכניסים את העגבניות שגירדנו קודם לכן וגם שני ליטר של ציר עוף. היה ואין לכם ציר עוף מוכן ככה בשליפה מהמותן (או מהמקרר), מערבבים 2 כפות של אבקת מרק עוף בשני ליטרים של מים חמים.

*

קולאז סיר

*

  • מערבבים היטב.

מאחר והשעועית מושרית כבר לפחות 8 שעות במים, ניתן להוציא אותה, לשטוף אותה ולהכניס אותה למרק שבהתהוות.

*

להוסיף שעועית

*

  • יחד עם השעועית נכניס גם את התבלינים – כף מלח גס, כפית שטוחה של כמון וחצי כפית של פלפל גרוס.
  • מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש.

*

  • במקביל, יש לנו את קוביות הבשר שהכנו – "סוגרים" אותן במחבת עם קצת שמן זית (אפשר גם לתבל מעט במלח פלפל).
  • מוסיפים את הבשר "הסגור" לתוך הסיר ומבשלים כ- 4 שעות (על אש קטנה).

*

בתיאבון

*

מומלץ להגיש את המרק יחד עם אורז לבן.

*

אני רוצה להודות לאחותי הקטנה (והביולוגית) ששלחה לי את המתכון ואת התמונות.

היא רק לא יודעת שפעם הבאה שנבוא אליה, יום לפני כבר נבקש שתכין לנו כזה מרק סמיילי

*

קלמארי פריך וקריספי


"סבתא – אנחנו באים היום" הודענו לחמותי.

והיא, רק בריאות אני מאחל לה, נסעה עם דוד איתי לסופר שמוכר דברים לא כשרים וקנתה שקית מלאה של קלמארי מבושל.

*

מתקרבים לארוחת צהריים, אנחנו כבר במצב של מנוחה אחרי טיול ודוד איתי (שיודע מה לעשות עם אוכל) מתחיל עם החגיגה במטבח…

סינון

סינון של הקלמארים משאריות נוזלים.

מספר ביצים נטרפות יחד עם טיבול של אבקות מסוגים שונים.

טריפת ביצים

ובקערה נפרדת פירורי לחם ופנקו.

 פירורי לחם ופנקו

הקלמארים עוברים, בידיו האוהבות, מקערה לקערה ומגיעים אחר כבוד אל הסיר עם השמן העמוק החם.

מקערה לקערה

שמן חם

משם, ברגע ההזהבה, מגיעים לצלחת עם נייר סופג (לא ממש עוזר אבל שיהיה).

*

 כאשר לא נשארו הרבה קלמארים והביצים ופירורי הלחם התחילו להיגמר. איחד אותם דוד איתי והכין מהם – "קציצות קלמארי".

קציצות

מזה הייתי חייב לטעום.

אז התחלקנו בקציצה אחת ואיך אומרים – חבל"ז מזמ"ז ככח"ש בזב"ז (ואתם לא רוצים את הפירוש).

*

גראנד פינאלה

מן הסתם לא נשאר הרבה מהמנה שהוכנה "על רגל אחת", הרי כולנו, כולל הילדים – "חולים" על קלמארי.

*

אז שיהיה בתיאבון (למי שאוכל) ולמי שלא – אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם חזה עוף (מה שקוראים בעברית – שניצל).

פסטיבל היין 2013


שנה שניה של פסטיבל היין ואני שם !

הדבר הראשון שארגנתי לעצמי זה נהג תורן, או במקרה שלי – נהגת תורנית – זוגתי שתחיה.

שלושה ימים של "שכרון חושים" (מן משחק מלים שכזה)… אנחנו הגענו ביום השלישי והאחרון למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, שם התקיים האירוע.

*

אז מה היה לנו שם ?

קודם כל קיבלנו כוס יין אישית למילוי רב פעמי. למזלנו הגענו ממש בפתיחה (7 ורבע) אז לא היו הרבה אנשים, כך שיכולנו להתרשם בצורה יותר אישית מכל יקב ויקב שהציג שם.

כוסות יין

על רחבת הדשא הגדולה פוזרו דוכנים של היקבים השונים וביניהם גם כמה "הפתעות" – כמו שוקולד גורמה (וליקר שוקולד) של DE KARINA מרמת הגולן, משק יעקבס שהציע גבינות במשקל, מלח מים המלח של חברת 424m שמגיע עם תוספות שונות ומשונות (מלח עם פלפל, מלח עם רוזמרין ואפילו מלח עם זהב 24K), ליקר פסיפלורה של איש הפסיפלורה מעין עירון  ושיכר תפוחים או כמו שהוא נקרא בעברית קלוקלת סיידר תפוחים (כמובן שמוגז ועם אלכוהול) – עשוי מ- 100% תפוחים, ללא תוספת מים או סוכר מרמת הגולן ומבית שמש וכמובן שמן זית ב-8 סוגים (מהקל ביותר עד המריר ביותר).

וגם דברים אחרים

לצד יקבים מוכרים – כמו בנימינה ויקב בן חיים (שיש לי חיבה מיוחדת למרלו שלהם) היו גם יקבי בוטיק קטנים שמעולם לא שמעתי עליהם כמו יקב כפיר, יקב תניא ועוד ועוד (מתנצל שאני לא מעלה את כולם).

מציגים

לא ויתרתי ועברנו דוכן אחרי דוכן וטעמתי ממה שהיה להם להציע.

*

יין זה עניין של טעם אישי – היו יינות שאהבתי יותר ויינות שאהבתי פחות – לכל אחד יש את הטעם האישי שלו, ולא משנה אם אותו יין זכה במדליה לפני שנה או לא.

סך הכל היה אירוע מושקע מאד, להקות שעמדו על הבמה המרכזית והנעימו לנו את הזמן. המוזיקה היתה בדיוק בתפר שבין נעימה לרועשת מדי – כך שיכולנו גם לדבר בינינו ולהעביר חוויות על הטעימות.

*

סך הכל היתה חוויה טובה ומבורכת וראיתי שגם בארץ יש יינות טובים, ולא צריך לנסוע לטוסקנה או לפרובנס כדי לשתות יין מקומי טוב.

*

בשעה שעזבנו (בסביבות 21:15) התחילו להגיע עוד ועוד אנשים והמקום התחיל להתמלא מאד ותורים ארוכים השתרכו ליד כל ביתן (ללא דחיפות וללא צעקות).

*

יינות שאהבתי במיוחד (מזל שהבאתי מחברת לכתוב, אחרת אין מצב שהייתי זוכר) – היו כמובן, המרלו של יקב בן-חיים, יקב בנימינה אף פעם לא מאכזב (למרות שהזינפנדל שלו לא היה בטעימות), הרוזה של קדש ברנע היה טוב, יקבי מוני מעמק סורק – שיראז מבציר שנת 2010 בעל ריח מבושם שנותן עקצוצים נעימים על הלשון, פטיט סירה של יקב כפיר מקרית מלאכי היה טעים (סימנתי לי אותו במחברת בהדגשה עם סימן קריאה) – הוא פירותי ואחרי הבליעה מרגישים מרירות נעימה בחלק האחורי של הלשון).

מזיגת יין

שאר היינות, למעט אולי אחד, היו טעימים, אבל כנראה שלא היו שווים אזכור עד כדי כך – שוב, אני לא בא לזלזל באף יקב ובאף יינן. הכל לפי טעמי האישי בלבד ! אני כתבתי על היינות שעשו עלי את הרושם הרב ביותר.

*

מאד אהבנו לראות אנשים מכל קשת האוכלוסיה ובכל גיל (מעל גיל 18 כמובן) מגיעים לטעום יין ישראלי טוב.

כשהערתי לזוגתי שליין אין גיל, היא ענתה לי שליין דווקא יש גיל… אהמ… מתחכמת עם בעלה המבוסם…

**

גם שנה הבאה אנחנו שם – אבל הפעם באים במונית.

*

לאתר פסטיבל היין

רביולי בטטה ברוטב רוזה עם עגבניות שרי


נתחיל עם וידוי קטן – בשבילי 'רוזה' היה מאז ומתמיד סוג של יין.

אז כשאשתי שתחיה הציעה לי להכין את הרביולי בטטה של 'חמים וטעים' עם רוטב רוזה – התמונה שהיתה לי בראש זה רוטב על בסיס יין.

אמרתי "בסדר" בחשש מה, עד שראיתי את רשימת המצרכים ובשקט בשקט "התחבאתי מתחת לספה ועשיתי קולות של שטיח…" – פאדיחה שלי – מודה.

אחרי שצחקתי על עצמי (ואתם מוזמנים להצטרף) – נעבור למנה העיקרית.

*

למי שקרא את הפוסט הקודם על הרביולי גבינה ברוטב שמנת וסלמון יודע שהחלטנו להכין את הסוג השני של הרביולי (בטטה) – ברוטב רוזה.

רביולי בטטה

למי שלא קרא, תקציר מהיר – קיבלתי שוברים לקניית שני סוגים של רביולי מהסדרה האיטלקית של 'חמים וטעים' – רביולי גבינה ורביולי בטטה.
אחרי שהכנו את שני הרטבים, החלטנו "פה אחד" שרוטב השמנת והסלמון מתאים יותר לרביולי גבינה ורוטב הרוזה ועגבניות שרי מתאים יותר לרביולי בטטה.

*

עגבניות שרי

*

רוטב 'רוזה' זהו שילוב של רוטב שמנת ורוטב עגבניות. בראש זה לא מסתדר כל כך אבל בפה – חבל על הזמן !

הרביולי בשרני ומלא במלית מצויינת, אם מכניסים אותו קפוא אז הוא לא נקרע.

הרביולי טעים בפני עצמו, אבל רצוי להוסיף לו רוטב כדי "להרטיב" אותו קצת ולהוסיף לו "צבע" לטעם.

*

את הרביולי מכניסים בעודו קפוא לתוך סיר עם מים רותחים ואחרי 8 דקות (או עד שהם צפים) מוציאים בכף מחוררת והם מוכנים לאכילה.

*

המצרכים :

שמן זית

בצל גדול קצוץ דק

סלסילת עגבניות שרי חצויות

4 עגבניות מיובשות קצוצות דק

350 גר' מחית עגבניות

מיכל קטן שמנת לבישול

סוכר

מלח

עלי טימין או בזיליקום

*

שלבי ההכנה

*

אופן ההכנה :

מחממים את שמן הזית ומוסיפים את הבצל ואת עגבניות השרי.

מאדים מספר דקות ומוסיפים את העגבניות המיובשות.

לאחר ערבוב קל שופכים את מחית העגבניות ואת השמנת לבישול.

מערבבים עד לקבלת גוון אחיד.

מוסיפים מעט סוכר להעמת החמיצות של העגבניות, מלח לפי הטעם ומפזרים מלמעלה עלי טימין או בזיליקום.

*

שופכים את הרוטב על הרביולי ואוכלים בהנאה (לא להשמיע קולות רמים מדי – זה לא מנומס)

שופכים את הרוטב על הרביולי ואוכלים בהנאה (לא להשמיע קולות רמים מדי – זה לא מנומס)

רביולי ברוטב שמנת וסלמון


 איזה כיף להשתתף – קיבלתי שוברים לקניית רביולי של חברת 'חמים וטעים' – רביולי גבינה ורביולי בטטה.

רביולי גבינה

את 'חמים וטעים' הכרתי כבר מסדרות מוצרים אחרות שלהם – פסטלים, שניצלונים, אמפנדס ואגרול.

לסדרה האיטלקית התוודעתי רק עכשיו.

*

מאחר וקיבלנו 2 סוגים של רביולי, החלטנו – זוגתי שתחיה ואני, להכין 2 סוגים של רטבים – רוטב שמנת וסלמון ורוטב רוזה עם עגבניות שרי.

בדקנו את הרטבים על שני סוגי הרביולי ונפלה ההחלטה שרוטב השמנת וסלמון הולך עם הרביולי גבינה (זה גם מתאים לשבועות) ורוטב הרוזה ועגבניות שרי הולך עם הרביולי בטטה.

מה שעזר להחלטה היתה הבת שלנו – שקד, שחיסלה כמויות אדירות של רביולי גבינה עם רוטב השמנת אז לפחות ברוטב אחד – הצלחנו…

דבר נוסף שסייע היה הרביולי, שהיה בשרני ומלא ובמילה אחת – טעים בפני עצמו.

*

את הרביולי זורקים קפוא לתוך סיר של מים רותחים למשך של כ- 8 דקות או עד שהם צפים.

*

רוטב שמנת וסלמון

רכיבים :

  • 50 גר' חמאה
  • שמן זית
  • בצל גדול
  • סלסלת פטריות שמפיניון
  • 500 גר' פילה סלמון
  • 500 מ"ל שמנת
  • גרידת אגוז מוסקט
  • עירית

אופן ההכנה

אופן ההכנה :

ממיסים את החמאה ומוסיפים מעט שמן זית על מנת למנוע שריפה של החמאה.

קוצצים את הבצל דק ומטגנים עד שנהיה שקוף.

פורסים את הפטריות ומוסיפים לסיר עד שמתאדים כל הנוזלים שלהן.

חותכים את הסלמון לקוביות ומוספים לסיר.

לאחר שהסלמון נסגר מוסיפים את השמנת.

מוסיפים מלח לפי הטעם ומעט גרידה של אגוז מוסקט (זהירות – אגוז מוסקט הוא מאד דומיננטי, לא להוסיף יותר מדי).

יוצקים על הרביולי ומפזרים מלמעלה עירית קצוצה (בעיקר בשביל המראה).

רביולי מוכן

להגיש חם

רוטב סויה 'יאמאסה'


אשתי ואני אוהבים לבשל. וכשאנחנו מבשלים, אנחנו אוהבים להשתמש בחומרים איכותיים.

באמת שלא משנה מה נמצא על הכיריים, בתנור או על המחבת – רצוי וכדאי שיהיה טוב. הכוונה בטוב זה לאו דווקא יקר – הכוונה היא מחומרים איכותיים וחשוב לא פחות – אכיל.

בזמן שאנשים שאני מכיר משתמשים בתחליפים ("רוטב בסגנון סיני"), אני מעדיף להשתמש ברוטב סויה אמיתי. ההבדלים בטעם הם אדירים – וברגע שמתרגלים… אין כבר דרך חזרה.

*

הוזמנתי לאירוע של חברת 'יאמאסה', שעד היום סיפקו בארץ בעיקר למוסדות ומסעדות והחלו לשווק גם לשוק הפרטי.

נפגשנו במלון 'שרתון' בתל אביב, במסעדת 'אולב-ליפ' בניצוחו של השף צ'ארלי פדידה.

המינגלינג ההתחלתי כלל מנות מפוארות של אפרטיפים, קפה ושתיה קלה, ואחרי הכולם הגיעו – נכנסנו לממלכה של צ'ארלי –

בזמנו הפנוי מפסל השף צ'ארלי בקרח וחבר בקבוצת שפים המבשלים למען השלום, אולם היום הוא הראה לנו מה עוד אפשר לעשות עם רוטב סויה איכותי (ולא רק לטבול בו סושי).

צןלם ע"י ארן חן

צןלם ע"י ארן חן

בניגוד למתחרה העיקרי שלו, רוטב הסויה של 'יאמאסה' מיוצר בתהליך טבעי ביפן ולא בארה"ב (מיובא ע"י חברת 'מזרח ומערב' ומשווק ע"י 'ליימן-שליסל').
יש לו ארומה עדינה שמדגישה את הטעמים של המזון וטעם ייחודי שמעצים את טעמי התבשיל. הוא אינו מכיל צבעי מאכל או חומר משמר כלשהוא.

*

השף צ'ארלי פדידה הדגים לנו מספר מאכלים המוגשים עם רביכה העשויה בבסיסה מרוטב הסויה –

– שיפודי אננס בציפוי חם ופריך

צולם ע"י ארן חן

צולם ע"י ארן חן

אבל המנה ששבתה את ליבי (ואת חושי הטעם) היתה סלמון מבושל ברוטב סויה בציפוי אגוזי פקאן.

 סלמון מצולחת

ואם חשבתם שאני אשאיר אתכם עם ריר בפה…

להלן המתכון :

מצרכים ל-4 מנות

  • 480 גרם פילה סלמון
  • 120 גרם אגוזי פקאן קלופים וחתוכים דק (ניתן להשתמש בשקדים או בקשיו)

סלט

  • 1 אספרגוס חתוך בעזרת קולפן לכל אורכו
  • 1/2 גזר קלוף בעזרת קולפן לכל אורכו
  • 2 עגבניות שרי חתוכות לרבעים
  • 8 עלי כוסברה לקישוט
  • מיץ מחצי לימון
  • 1 כף שמן
  • מלח ופלפל לפי הטעם

רוטב לדג

  • 10 כפות רוטב סויה יאמאסה
  • 10 כפות דבש
  • 1 כפית זנגביל קצוץ
  • 1 שן שום קצוצה
  • 1/4 כוס מרין מתקתק לבישול
  • 2 כפות יין סאקי (יין יפני)
  • 1/2 כפית קורנפלור

הכנת הסלט

  1. ממלאים סיר במים ומביאים לרתיחה. מוסיפים מעט מלח וחולטים את רצועות האספרגוס במשך כ-5 שניות ואת רצועות הגזר במשך כ-40 שניות. מעבירים מיד למי קרח.
  2. בקערת ערבוב שמים את האספרגוס והגזר החלוטים, עגבניות השרי החתוכות ועלי הכוסברה המופרדים. מתבלים במיץ לימון, מלח, פלפל ושמן.

אופן הכנת הרוטב

  1. מערבבים יין סאקי עם קורנפלור עד להתמזגות ללא גושים ומניחים בצד.
  2. מרתיחים בסיר קטן את יתרת מרכיבי הרוטב ומבשלים כ-10 דקות, מסמיכים ע"י הוספת בלילת הקורנפלור לסיר הרותח תוך כדי ערבוב. מנמיכים את הלהבה ומבשלים במשך כ- 2 דקות נוספות.
    מניחים בצד.

אופן הכנת הדג

  • חותכים את פילה הסלמון לקוביות של 2 ס"מ X 2ס"מ ומבשלים ברוטב הסויה החם למשך 3 דקות.
  • מוציאים בעדינות בעזרת מלקחיים וטובלים באגוזי פקאן פריכים ומגישים מיד לצד הסלט.

את שארית הרוטב אפשר להגיש לצד הסלמון .   

*

אני באופן אישי אהבתי מאד את המנה הזאת ואף ביקשתי ממנה עוד. הבישול החלקי של דג הסלמון נתן לו מרקם רך וקטיפתי, ורוטב הטריאקי (המבוסס על רוטב הסויה של 'יאמאסה') המתקתק נתן לדג נופך מיוחד.

זאת יכולה להיות מנת פתיחה מצוינת לארוחת ערב מפוארת.

רק שימו לב – אחרי מנה כזאת אתם עומדים בפני סטנדרטים גבוהים להמשך…

*

רוטב הסויה של 'יאמאסה' מגיע בשני סוגים :

רוטב סויה PREMIUM – בבקבוקי ליטר, 500 מ"ל ובבקבוק זכוכית של 150 מ"ל.

רוטב סויה מופחת מלח – בבקבוק זכוכית של 150 מ"ל.

קוריצה משתזפת ומקבלת סחרחורת


אתמול היה לי זמן פנוי, ומאחר ולא פגשתי את אחי הגדול כבר הרבה זמן, החלטתי לקפוץ אליו לביקור. במיוחד לאחר ששמעתי שהגיע אליו מכשיר חדש… אהמ… חייבים לבדוק.

צולה ומשחים

אז סתיו קפץ לסופר, הביא עוף – אבל איזה עוף – כולו חיוור, מסכן, נראה חולה (פולני כזה)… חייבים להשחים אותו !

לוקחים קצת שמן זית, מלח ועוד תבלין סודי, שיש לו שם כמו של אחת ממדינות ארה"ב…

מתחילים ללטף את העוף, לעשות לו מסאג' רקמות עמוק – מה ? שיהנה.

ואז… (תופים? עוד לא).

נועצים לעוף המסכן את השיפוד ישר בישבן ומושיבים אותו על כיסא הכבוד, כשבצל שלם תקוע לו שם מאחור.

מחברים את השיפוד למשחים, סוגרים את הדלת, מכוונים את הטמפרטורה, הזמן וסוג הצלייה ומחכים. כמה זמן מחכים ? בתנור זה בערך 45 דקות, אז הערכנו שגם פה זה יהיה בערך אותו זמן.

למטה לא לשכוח לפזר כמה שיני שום חצויות ומעט מאד בירה, כדי שהעוף ישתכר לו מהאדים ולא ינסה לברוח.

תהליך ההכנה

תהליך ההכנה

לאט לאט אנחנו יכולים כמעט לראות איך העוף יכול היה באותה מידה לשכב על הגב רגל על רגל ולהרכיב משקפי שמש. ההשחמה נראית פשוט טוב, בועות אוויר מתחילות להתפתח באיזור הכנפיים ואנחנו כבר מתחילים לרייר תוך כדי מחשבה על מה שעומד להיכנס לנו לפה, לגרון, לרדת דרך הוושט כל הדרך עד הבטן (לא נמשיך כרגע בשיעור האנטומיה).

עוף משחים ומסתובב

מה לעשות שבינתיים אני רעב ? אז נאכל עם הילדים – מה יש לאכול ? חריימה… אבל אליה וקוץ בה – כבר הבנתי לאן הרוחות נושבות – קיבלתי מנת דג בגודל הצלחת ומסביב מלא רוטב אדום. "קלטתי אותך" אני אומר לו – "אתה רוצה לסתום אותי עם הדג ולחם ולהשאיר לעצמך את כל האוכל…"

חייכנו ואני התיישבתי לאכול את המנה הראשונה. ניסיתי. באמת שניסיתי אבל אי אפשר לאכול חריימה בלי פרוסת לחם… אז נשברתי. והתוצאות לפניכם.

תחילתו וסופו של החריימה

תחילתו וסופו של החריימה

בינתיים סתיו לא הפסיק לפתוח את הדלת של האובן המסתובב והריחות הציפו את הבית. אני ניצלתי את הזמן כדי לצלם.

קוריצה קוריצה שמסתובבת בקלחת, אצל מי תסיימי בצלחת ?

למטה אפשר לראות את כל השומן והנוזלים שניגרו מהעוף הסקסי הזה.

*

יש !

מוכן !

ועכשיו באמת אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן… ובתיאבון

תאווה לעיניים ולחיך

אורז אדום


יום שבת, 11 בבוקר ואני יושב לי בעבודה ונזכר שלא הבאתי איתי ארוחת צהריים…

מאחר והמכונית אצלי, אני לא יכול לבקש מזוגתי שתחיה שתקפיץ לי ארוחת צהריים. בעסה.

טלפון למצילה הלאומית שלי – אחותי הקטנה (הקטנה הזאת כבר עברה גיל 25…)

"אין בעיה. תוך שעה אני אצלך"… אין עליה !

כשהיא מגיעה, מתחילה החגיגה – קודם כל לעיניים, ואחר כך לבטן – חזה עוף דק דק דק יחד עם שניצל וירקות חתוכים, וגולת הכותרת – אורז אדום.

חוץ מזה שהוא נראה סוף הדרך, הוא גם טעים בטירוף. אז ביקשתי ממנה את המתכון והוא מובא כאן מדבריה :

 

מצרכים :

1 בצל

1 רסק עגבניות

1 כפית פפריקה

1 כפית מרק עוף

כוס וחצי אורז (מומלץ בסמטי)

3 כוסות מים רותחים

 —

אופן ההכנה :

מטגנים את הבצל עד שהוא שקוף.

מוסיפים את רסק העגבניות, הפפריקה, מרק העוף ומעט מלח.

שוטפים במסננת את האורז ומוסיפים לסיר.

מטגנים כחמש דקות.

מוסיפים את המים הרותחים.

מערבבים ומכסים את הסיר.

מדי מספר דקות מערבבים עד שנשארים ממש מעט מים בסיר.

מורידים את הסיר מהאש, פורסים מגבת מתחת למכסה ונותנים לאורז להתבשל במיץ של עצמו כרבע שעה.

 —

בתיאבון

 —

מה שנשאר אחר כך זה רק לשבת ולקוות שלא יבואו אורחים לא קרואים ויגמרו את כל האורז 🙂