90 דקות של אנתרופולוגיה

לא, הפוסט הזה לא ייקח 90 דקות לקרוא אותו – מקסימום לכתוב אותו…

אני רוצה לספר לכם על ניתוח אנתרופולוגי של דקה וחצי שעשיתי אתמול, וכמו שעולה מהכותרת – איך לא ? במגרש כדורגל.
אתמול הגשמתי לנדבי חלום – לראות משחק כדורגל של הקבוצה האהובה עליו… להיכנס לפרטים ? מכבי נתניה (לטוב ולרע) מול קבוצה.. אממ… כדי להיות פוליטיקלי קורקט נגיד רק שזו קבוצה אדומה.. בלי שמות (yeah.. right).

אני וכדורגל ?!

*

ספורט… אחד מתחומי הספורט האהובים עלי (כיום בכל אופן) זהו ספורט הכורסה – אני מתרווח לי לאחור, לידי בקבוק בירה או סתם כוס קפה גדולה, בצד השני נמצא השלט רחוק ואני מזפזפ לי בין הערוצים השונים.

נכון שפעם זה היה שונה – רצתי, ביצעתי עליות מתח, שכיבות שמיכה וכפיפות בטן, התאמנתי בקרב מגע ופעילות גופנית היתה חלק משגרת היום שלי.

מה לעשות שהגיע איזה אירוע מצער שקטע לי את רצף האימונים, את השיגרה וגם את היכולת…

על חלק מהאירועים סיפרתי ועל חלק לא.

To make a long story short – כדורגל מעולם לא היה my cup of tea. נכון שמילדות ישב לי איפה שהוא בחלק האחורי של הראש שאני אוהד של מכבי נתניה. אני עוד זוכר, כשהייתי ילד, שהם זכו באליפות המדינה (כן, זה היה מזמן – אל תנסו לחשב בן כמה אני).

מאז עבר הרבה ג'יפה בירקון, המצב של מכבי נתניה יותר טוב ופחות טוב לפרקים, אני כבר לא הולך למשחקים (אני עוד זוכר את אצטדיון "הקופסא") והכדורגל מסתכם אצלי בלראות בעיתון מה היתה התוצאה של המשחק האחרון ובאיזה מקום היא נמצאת.

כמובן שאני מודע למה שהולך מסביבי ואני מכיר את השמות – רונאלדו, מסי, מראדונה, פלה (שהיה השחקן הטוב ביותר בעולם – לדעתי), רונלדינו… ואני גם זוכר את השמות הגדולים מהארץ – מוטל'ה שפיגלר, שלום תקווה, זאהי ארמלי, עודד מכנס, אורי מלמיליאן וכמובן, אחד השחקנים שאני פחות אהבתי (כי הוא היה שחקן של בית"ר ירושלים שהיתה "האוייבת" של מכבי נתניה) – אלי אוחנה…

*

למה היתה כל ההקדמה הזאת בכלל ? הרי מה לבלוג שלי ולספורט או לכדורגל בכלל ?

אז קודם כל – בא לי לגוון. דבר שני, בתור חבר בקהילת Leaders הציעו לי לחוד חידה לקוראים שלי, והנה החידה :

*

מה הקשר בין אלי אוחנה וליאונל מסי ?

*

מה הקשר ?

זהו, זאת כל החידה.

עכשיו, בואו נראה מי הראשון שיצליח לענות עליה נכון…

בהצלחה.

*

יש לי פיק ברכיים מרופא שיניים…

* אזהרה – פוסט זה עלול להכיל תמונות קשות לצפייה.

למי לא עוברת צמרמורת בגב כשהוא שומע את הרעש של המקדח של רופא השיניים ?! זהו פחד בלתי מוסבר, שלא משנה כמה פעמים תהיו אצל רופא השיניים, הוא תמיד חוזר.

אז כשאמרו לי שצריך לקחת את שקד לרופא שיניים כי יש לה חורים, התחלתי כבר לחשוב על הרעש של המקדחה ו… העמדתי פני גיבור (הילדה הקטנה שלי, לא?) ולקחתי אותה למרפאת שיניים של קופת החולים שלנו (במקרה זה מכבי).

בגדול, שקד היתה שלוש פעמים אצל רופאת השיניים – פעם ראשונה (עם זוגתי) כדי לאבחן ועוד פעמיים איתי.

מה אני אגיד – לראות את הילדה הקטנה שלי שוכבת על כיסא הניתוחים, כשעל המדף לידה נמצאים כל כלי המשחית המפחידים האלה, האור מאיר בדיוק עליה והרופאה (ד"ר ק. – היא ביקשה שלא להזדהות) רוכנת מעל פיה הפעור לרווחה… אתם מדמיינים את התמונה.

תוסיפו לזה את הרעש של המקדחה ובכלל – עוד רגע ואפשר היה לגרד אותי מהרצפה.

*

למזלי (ולמזלם של כל הנוכחים) הרופאה היתה מדהימה, קשובה והרגיעה אותי יותר מאשר את שקד.

היא הסבירה על כל מהלך ומהלך מה עומד לקרות ומה שקד עומדת להרגיש ומה היא (הרופאה) עושה ובאיזה חומר היא משתמשת ובשביל מה החומר הזה.

בנוסף, מרפאת השיניים מלאה בציורי קיר של מלאכים ופיות.

הרופאה גם שאלה אותה איזו מוזיקה היא רוצה לשמוע (SPY פסטיבל…) והפעילה את הנגן בסמארטפון שלה – יש לה אוסף של שירים.

*

אז בפעם הראשונה שבאנו, שקד קצת חששה ולא ממש שיתפה פעולה וקצת התבכיינה ולא רצתה לשבת על הכיסא… אז אני, אבא שלה – הגיבור, התיישבתי על הכיסא והושבתי אותה עלי. עכשיו היא נרגעה. הרופאה הסבירה לה מה עומד לקרות (איטום חללים בין השיניים) ונתנה לה להרגיש על האצבע את המכשירים המרעישים (מקדחה, שואב – סקשן, מתיז אויר/מים) ועוד היא מרחה לה על הציפורן קצת מחומר האיטום כדי שתבין מה נכנס לה לפה. אני כמובן בשלב זה כבר ישבתי בצד והבטתי מרחוק בבת שלי (גיבורה – כבר אמרתי?) מתעלמת ממני ומתקשרת עם הרופאה כאילו הן מכירות מימים ימימה ושקד היא מתלמדת בפקולטה לרפואה.

*

עבר לו שבוע והגענו שוב למרפאה. הפעם כדי לסתום את החורים.

שקד רצה והתיישבה לה על הכסא ואני תפסתי את מקומי בצד. שוב אותה מסכה של 'גז צחוק' על האף והרופאה, שפניה מכוסים במסכת מנתחים, מסבירה לשקד (וגם לי) בשקט ובסבלנות מה עומד לקרות. היא מרחה משחה מאלחשת על החניכיים, לקחה מזרק מתכת באורך של כ- 12 ס"מ ודקרה את הבת שלי 4 פעמים… שקד אפילו לא מצמצה.

אחר כך היא דחפה לה לפה כל מיני סוגים של מכשירי עינויים על מנת להשאיר לה את הלסת פתוחה והתחילה לקדוח ולשייף את השיניים. אני החלטתי שאני מגדל ביצים (סליחה על ההתבטאות) ונעמדתי כדי לראות מה הולך שם. המראה של המקדחה מחוררת לבת שלי את השן העביר בי זרם בפה, אבל המשכתי לעמוד 'כמו גדול' וראיתי את כל התהליך.

ראיתי את הקידוחים, השאיבות, מילוי החומר והחלקתו ומילוי חומר נוסף (כדי שיהיה לבן). בהחלט לא מחזה שהייתי ממליץ עליו לבעלי לב חלש, והכל בעזרתה של הסייעת שלה.

אבל עשינו את זה – גם שקד וגם אני.

עכשיו יש לה חצי פה רדום – כולל שפתיים ולחי, ותור לביקורת בעוד חצי שנה.

כל הכבוד לגדולה שלי (מי גיבורה של אבא ?)

רפואה לעשירים

לאשתי שתחיה יש בנייה של השן הקדמית.

אחת לכמה שנים (3-5) ההדבקה נופלת וצריך להדביק מילוי חדש. מדובר בשן קידמית והמראה, איך נאמר, לא הכי אסטטי שבעולם…

שלשום בערב היא נגסה בתפוח ואותו חלק מודבק פשוט נשאר נעוץ בתפוח (כבר עברו 4 שנים מאז ההדבקה הקודמת).

מה עושים ? השעה 10 בערב, אין מרפאת שיניים שפתוחה בשעה כזאת.. הולכים לישון ומחר בבוקר רואים מה עושים.

ואכן, למחרת בבוקר, במקום לנסוע ללימודים, התחלנו לחפש מרפאות שיניים שיקבלו אותנו.

כמובן שיש לנו את הביטוח "המקסימלי" של קופת החולים שלנו (מגן זהב של מכבי). הגענו למרפאת שיניים "מכבי דנט" בכפר סבא, לאחר שדיברנו איתם בטלפון והסברנו להם את המצב והם אמרו לנו להגיע ושנוכל להיכנס בין התורים,

באמת הכניסו אותנו בין התורים… אבל… אישתי עוד לא הספיקה להתרווח בכיסא, וכבר הד"ר נחרד והודיע לה שהוא לא יכול לקבל אותה בין התורים כיוון שזה "לא דחוף" כהגדרתו (?!) מה זאת אומרת לא דחוף ? זה גם לא אסטטי וגם מפריע לה לאכול.

הרופא בשלו – היא צריכה לקבוע תור רגיל כי זה לא דחוף !

בפעם הקודמת, כשעוד היה לי ביטוח שיניים מורחב דרך מקום העבודה, מרפאת השיניים של קופת החולים קיבלה אותה על אותו דבר בדיוק בלי תור וביצעה את העבודה בלי לצייץ בכלל… מה ? בגלל שעכשיו אין לנו ביטוח שיניים מורחב והם לא יכולים לנפח לביטוח את המחיר אז לא מקבלים אותנו ?!

זאת בכל אופן ההרגשה שקיבלנו !

בצר לנו – הרמנו טלפון למרפאה של "מכבי דנט" בנתניה, ושם בדיוק התפנה להם תור מלא בעוד חצי שעה. הצלחתי לעשות את הדרך מכפר סבא לנתניה בחצי שעה והגענו בדיוק בזמן.

אשתי נכנסה וקיבלה את הטיפול (שארך חצי שעה בערך), נפרדנו מ- 400 שקלים טבין ותקילין (אני לא יודע כמה הם מחייבים את הביטוח) – וזה עם ביטוח "מגן זהב" ושמחים וטוחבי לב יצאנו מהמרפאה כשאשתי יכולה לחייך בפה מלא שוב.

אבל את ההרגשה המזעזעת שאם אין לך ביטוח משלים לרפואת שיניים אז לא מקבלים אותך, קשה למחוק !

אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לארצות-הברית – שם מי שאין לו ביטוח רפואי נזרק לרחוב או הולך למרפאות חינם ששם הטיפול הוא עזרה ראשונה בלבד או מקסימום שווה ערך למישהו שנותן טיפול במחירי מינימום…

עצוב שזה מה שנהיה מהמדינה שלנו.

אני יודע שעכשיו אני מחפש ביטוח שיניים באופן פרטי, יעלה כמה שיעלה. למזלי הילדים עד גיל 6 זכאים לטיפול חינם (ושקד כבר בת 5…) ולי יש טיפולי שיניים חינם מתוקף היותי נכה צה"ל עם פגימות מסויימות… (שהייתי מוותר על כולן).

אז אני מאחל לכולם בריאות ואושר ובעיקר בלי כאבים, לא של שיניים ולא בשום מקום אחר. 🙂