חזרה לשורשים

אחרי דרך חתחתים ובעיות משלוח, הגיעו בשעה טובה זוג הסנדלים המיוחל בצבעים הנכונים (יש להם מבחר לא קטן).

מיומנה של סוכי – פרק 8 – מסע כומתה

היי חברים וחברות – אנשים ואנשות, כלבים וכלבות (חתולים אני פחות אוהבת)…

נראה לי שהמשפחה שלי החליטה לעשות לי חינוך מחדש ולהעביר אותי טירונות מקוצרת! הם נסעו לטיול – אני בדרך כלל אוהבת לנסוע איתם – כי זה אומר להגיע לסבא אלי – שמפניק אותי ומגניב לי אוכל מתחת לשולחן (אפילו שאמא ואבא אומרים שכבר לא צריך), או לנסוע לסבתא אביגיל בעפולה שנותנת לי לאכול את האוכל שהיא בשלה – המון בשר.

בקבוק אימון מגיל צעיר

איזה מזל שלאחיינים שלי יש דוד עם תחביב מוזר – הוא גם בלוגר לעת מצוא…
אז מידי פעם הם מקבלים הפתעות וכל מיני דברים מיוחדים (והם בעצם לא מבינים שהם שפני הנסיונות שלי)

רפואה סינית עתיקה בידיים מערביות

איילת יוגב פשוט לחות בריא

גם את הפוסט הזה אני אתחיל בגילוי נאות: איילת היא בת דוד שלי.

זהו. עכשיו שסיימנו עם הפורמליות, אפשר לעבור ל- "עבודת האלילים" – סתאאאאאאם… דיקור סיני והרפואה הסינית בכלל כבר מזמן לא נחלתם של תמהונים כאלה ואחרים. זוהי רפואה לכל דבר, שמשתמשים בה גם בבתי חולים קונבנציונליים.

ארוכה הדרך למים

סודן – ארץ שסועה ולמודת קרבות. המדינה עדיין לא חולקה לצפון ולדרום והמליציות עדיין נלחמות בשלטון המוסלמי שמנסה לחייב את כל המדינה בדת האיסלם.

קטיף דובדבנים בעין זיוון

יום שבת מעונן אחרי שבוע של חמסין, 7 וחצי בבוקר, אני ונדב מוציאים את סוכי, כלבת השי-צו שלנו, לטיול בוקר ומסתכלים בשמים "נראה כאילו הולך לרדת גשם", מצייץ הקטנצ'יק "אולי קצת", אני עונה לו "אמרו בחדשות שיכול לרדת".
בסיום הטיול אנחנו מרגישים את הטיפות הראשונות של הגשם לאותו יום.

חיי כלב – פרק II

למי שלא קרא את הפרק הראשון, יכול להתעדכן כאן.

שוב שלום לכם, כאן סוּכּׅי הכלבה השיצואית.

אחרי שבועיים – שלושה שהייתי אצל המשפחה שאימצתי, הם לקחו אותי לפגוש את שאר המשפחה. יש להם לא מעט גורים במשפחה הזאת…

חיי כלב – פרק I

שלום לכם. שמי סוּכּׅי, כלבת שִיצוּ (Shi-tzu), כנראה גזעית, בת ארבע או חמש (בשנות אדם).

בשנותי הקצרות עברתי לא מעט – אני לא זוכרת איפה נולדתי, אבל את רוב שנותיי עשיתי במכלאה (פיראטית) ושימשתי כמטחנת גורים… מה זה ? תיכנסו לסרטון ואולי תבינו קצת יותר. בגדול זה אומר שהחיים שלי הסתכמו בכלוב לא גדול ממני בהרבה, כאשר אחת לתקופה היו מביאים זכר, לא שואלים אותי אם אני רוצה או לא ונותנים לו לעבר אותי. ההריון של שיצו לוקח כחודשיים ואחריו המטתי כחמישה גורים. כשקיבלתי מחזור שוב – לא חיכו שאני אתאושש מההמלטה הקודמת והיו מביאים שוב זכר שיצו ושוב מרביעים אותי. זה מה שאני זוכרת מרוב חיי הבוגרים.

חדוות היצירה–רות צרפתי

כל מי שקרא את הפוסט שלי על התערוכה במוזיאון לאומנות ישראלית ברמת-גן, יודע שהיו שם 4 תערוכות במקביל.

התערוכה הראשונה שכתבתי עליה היתה של סשה אוקון, בפוסט אומנות או פורנוגרפיה, ואילו התערוכה השניה שאני רוצה לכתוב עליה, היא של האומנית המנוחה – רות צרפתי.

*

קישור לויקיפדיה על רות צרפתי.

*

רות צרפתי היתה אמנית רבגונית שפעלה באותה מידה של כישרון והצלחה בתחומים רבים ושונים. בתערוכה המוצגת במוזיאון לאומנות ישראלית ברמת גן מיוצגים רק שני תחומי יצירתה העיקריים : פיסול וציור. המבקר בתערוכה יגלה לבטח בין הפסלים רבים המוכרים לו מתצוגות קודמות, אולם רובם של הציורים והרישומים מוצגים כאן בפעם הראשונה. כל היצירות המוצגות בתערוכה הושאלו מהעיזבון שהורישה האמנית לבתה חגית עמרם שטרנשוס. חלק מן הפסלים מוצג בקביעות בבית האמנית, שבו מתגוררת היום משפחת עמרם.

(מתוך ההקדמה בספר על רות צרפתי – המוזיאון לאומנות ישראלית)

*

אני באופן אישי התחברתי מאד לפסלים (רובם של תינוקות), יותר מאשר לרישומים הרבים שהיו על הקירות.

ההבעה של הדמויות, כמו גם התנוחות המוזרות – שכאילו נלכדו בעדשת מצלמה בדיוק באמצע תנועה, נראו פשוט מהממים בעיני.

גם מהיצירות התלויות על הקיר התרשמתי, ונודע לי שהיא עבדה, בין השאר, עם ע. הלל ואיירה את הספר, אחד מאלה שגדלתי עליהם – "הביצה שהתחפשה". ספר חובה לדעתי, לכל גיל.

*

אני לא אשב ואכתוב לכם את כל קורות חייה, זה יכול לקחת דפים שלמים ולא כולם מתחברים לביוגרפיות (עד כמה שהן מרשימות).

מה שכן – רות צרפתי (1928 – 2012), היתה אחת האמניות היותר גדולות שקמו לנו במדינה הזאת והתערוכה הזאת משקפת חלק קטן מיצירותיה – רק ציורים ופסלים וגם זה חלק קטן מהם.

בתערוכה לא מופיע מגוון הבובות שיצרה (ואף זכתה בפרסים בתערוכות בין-לאומיות).

*

מומלץ בחום לכל המשפחה.

*

טיול בנחל באמצע העיר

יום שישי, השעה קרובה לחצות ואנחנו שוברים את הראש מה עושים עם הילדים ביום שבת… (מוכר למישהו ?)

מתחילים להיכנס לאתרי טיולים בארץ – מחפשים לפי חתכים שונים – מתאים למשפחות, שיהיה קרוב ועוד…

בסופו של דבר (ולקראת סופו של הלילה) נבחר 'נחל שיח' שנמצא על הר הכרמל ולמרבה ההפתעה – בתוך חיפה (?!)

את המסלול מצאנו באתר 'טיולי' – נחל שיח באתר טיולי.

*

קמנו ביום שבת בשעה מוקדמת (9 בבוקר), העמסנו את הילדים ויצאנו בסביבות 10³⁰ צפונה לכיוון חיפה.

ה- WAZE עובד ומראה לנו את הדרך בדיוק עד רחוב לוטוס 12 בחיפה, שם תחילתו של המסלול.

חניה ברחוב הצר, ממש ליד השלט של קק"ל המורה על תחילת המסלול (השחור).

 

המסלול עצמו הוא כשני קילומטרים, בירידה, בתוך צמחיה של אלון ואלת המסטיק, רובו בצל ומנקודות מסוימות ניתן לראות את הים. אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים – אותם תוכלו לקרוא באתר של טיולי – סוגי הצמחיה, המערות שבדרך (טיזינג…) 

הילדים עברו מסימון לסימון ווידאו שאנחנו בדרך הנכונה.

גם שקד (בת 8) וגם נדב (בן 4 וחצי) הלכו את כל המסלול ללא תלונות, עלו, ירדו, טיפסו ובעיקר נהנו.

*

לאנשים שלא מורגלים בטיולים כל שבוע (ובינינו גם לא כל חודש), זאת היתה חוויה מרעננת שעשתה רק טוב לאיחוד המשפחתי ולגיוון של ימי שבת.

*

סוף מסלול הטיול – הפתעה – מאגר מים (מלוכלך רק מצמחייה), לא לשתייה אבל אפשר להיכנס להתרחץ – המים הקרים מרעננים את הגוף והנשמה.

הילדים הכניסו את הרגלים ונהנו להשפריץ ולאכול ארוחת בוקר-צהריים קלה.

הליכה נוספת של כ-150 מ' ומגיעים לסוף הטיול – ברחוב המלך שלמה מול שער ברוש של בית הקברות של חיפה.

*

עכשיו יש לנו כמה אופציות : האפשרות הראשונה היא לקחת מונית חזרה לרכב. האפשרות השניה היא לחזור את כל המסלול ברגל עד הרכב ולנסוע להביא את המשפחה, שמחכה בתחנת האוטובוס. האפשרות שאנחנו בחרנו (למי שמתאפשר) להזמין קרוב משפחה שגר קרוב שייקח אותנו עד לרכב.

*

אנחנו נהנינו ועכשיו מחפשים את המסלול הבא.

*

המסלול מתאים למשפחות בכל עונות השנה, דרגת קושי קל-בינוני, לא לשכוח מים (לפחות ליטר לאדם).