זן ואומנות הבישול הטבעוני


או כמו שהוא נקרא – "חמש עונות במטבח, בישול טבעוני ברוח הזן"

* כריכת הספר

מכירים את הספר 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג ?

אז כשקיבלתי את הספר, נזכרתי במשפט שאומר החזיר (מכל החיות) – "איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים, בכפיפה אחת עם חתולה כושית…"

– ולמה ?

"איך אקרא אני, קרניבור בן קרניבורים, ספר בישול ועוד טבעוני…" (?!)

אז ככה הרגשתי כשקיבלתי את הספר.

להמשיך לקרוא

אוויר ללא ריחות רעים… יש ?!


*

שלום לך בלוג יקר שלי. Long time no write…

לאחרונה הייתי "קצת" פעיל באתר חדש שעומד לעלות ולצאת לאוויר העולם www.2bdaddy.co.il , אתר על הורות מהזווית האבהית. משהו קצת אחר.

אבל נחזור לענייננו ולסיבה לשמה התכנסנו כאן –

קיבלתי להתנסות מספר מוצרים של חברה בלתי ידועה (לי בכל אופן) בשם HG… logo*

כמובן שנכנסתי לאתר שלהם לראות מי אלה בכלל ומה הם רוצים.

האותיות HG נגזרות משמו של איש עסקים שבדי – Håkan Gip. בשנות ה-60 המוקדמות היו לו מספר מוצרי ניקוי באיכות גבוהה שפיתח באוניברסיטת שטוקהולם, אשר נועדו בעיקר עבור בריכות שחייה. בשנת 1969, חברה הולנדית קטנה, החלה לייבא מוצרים אלו משבדיה. זה לא רק הוכיח הצלחה בעולם של בריכות שחייה, אלא גם בין הסוחרים של הבנאים שמכרו אריחי קרמיקה.

באמצע שנות השבעים, החברה השוודית HG נמכרה לחברה פינית. כאשר החליטו להעביר את המפעל HG למערב פינלנד, החברה ההולנדית החליטה לייצר את המוצרים בהולנד בגלל המרחק בין מערב פינלנד והולנד. הם רכשו את הנוסחאות של HG ואת המותג והזכויות מהחברה הפינית והתחילו במתקן ייצור קטן. אחרי כמה שנים מוצלח מאוד עבור חברת Van Altena B.V. en, הכלכלה ההולנדית נקלעה למשבר.

בשנת 1982 החליטה מועצת המנהלים להרחיב את המותג לחומרי ניקוי לכל הבית.

*

אז אחרי שהבנתי (בערך) מי אלה HG, החלטתי לנסות את המוצרים.

המוצר הראשון שניסיתי, ועליו אני רוצה לספר, זה מטהר האוויר...

מנטרל ריחות לא נעימים עד ליסוד

למרות שהמושג "מטהר אוויר" הוא לא ממש מתאים כאן – התרסיס פשוט… איך לומר… מנקה את האוויר ?

*

בעיה מוכרת בבתים היא הריח בשירותים.

לא משנה אם נדליק נר או אם נרסס בשמים שונים ומשונים לחלל החדרון, הריח עדיין נשאר ברקע.

מנטרל הריחות של HG, ותאמינו לי שהייתי סקפטי וניסיתי אותו במצבים קשים ביותר, פשוט "אוכל" את הריח הרע. מרססים לפני היציאה מהשירותים (על המיכל כתוב להמתין רבע שעה, אבל גם 5 דקות מספיקות) ואפשר להיכנס בלי לחטוף מכת ריח – לא מזה שהיה בשירותים לפניך ולא מאיזה שהוא "מבשם אוויר" בניחוח לבנדר, אורנים אביבי או לימון שמנסה להסוות את הריח הרע בריח "מעודן" אחר…

פשוט עושה את העבודה, או כמו שכתוב על התרסיס – "מנטרל ריחות לא נעימים עד ליסוד"

*

גם במטבח ניסיתי אותו – ואחרי טיגון בשמן עמוק (קורה לפעמים), כשהמטבח פשוט מריח משמן שרוף, כמה "שפריצים" של המנטרל ותוך מספר דקות הריח נספג ונעלם.

*

התרסיס מבוסס על מים ותמציות צמחים, הוא ידידותי לסביבה ואינו מכיל CFC2 או כל סוג של גז חממה אחר.

החומר עצמו מתכלה לחלוטין ואינו משאיר משקעים.

*

עוגת סברינה קלילה


*

מי לא מכיר את הטעם של הקצפת עם הרום והבצק הלח של עוגת הסברינה… רק המחשבה על זה מפעילה את מיצי הקיבה שלי…

הבעיה – סברינה זה מתכון שמאד קשה להכין – צריך להתפיח פעמיים את השמרים ועוד ועוד…

*

התבנית באמצע חיסול

יום שבת נסענו לחגוג יום הולדת כפול – לאבא שלי ולבת דודה שלי (הם נולדו באותו יום בהבדל של כמה שנים).

הגישו שם מספר עוגות, חלקן קנויות וחלקן עשויות בבית.

בת דודתי (שהיא מוכשרת בפני עצמה בתחום העוגות) גרפה את רוב התשבחות על עוגת הסברינה שהכינה.

*

עוגות

*

לשאלתי – היא אמרה שיש לה מתכון ממש (אבל ממש) קל להכנת סברינה :

היא מערבבת בקערה גביע יוגורט, חצי כוס סוכר, 2 ביצים, שקית אבקת אפיה וכוס קמח.

שופכת הכל לתבנית (משומנת) ומכניסה לתנור מחומם ל- 180 מעלות כעשרים דקות (עד שהעיסה מזהיבה).

אחרי שהיא הוציאה את התבנית מהתנור, היא שופכת עליה כוס מים (מהברז) בעדינות, ונותנת לכל זה להצטנן בצד.

בינתיים, היא מערבבת בסיר כוס מים\ כוס סוכר וחצי בקבוק תמצית רום (25 מ"ל).
כשהכל מבעבע ורותח, מורידים את הסיר מהאש ונותנים גם לו להצטנן מצד.

עכשיו יש לבת דודתי היקרה סיר עם תערובת רום ותבנית עם בסיס של עוגת סברינה.

היא יוצקת (שוב – בעדינות) את תערובת הרום על הבצק כדי לגרום לו להיות ספוגי ולח.

עכשיו היא מחממת 3 כפיות של ריבת תות שדה ומורחת על הבצק הלח.

אחרי שיש לה את הבסיס, צריך להכין את הקצפת :

פשוט מאד – הקצפה של 2 מכלים של שמנת להקצפה עם כוס סוכר וכשהקצפת מוכנה, היא מורחת אותה על העוגה.

*

מה שנשאר זה להכניס למקרר ולחכות לאורחים.

רוב הסיכויים שלא יהיה מה להכניס שוב למקרר כשהאורחים ילכו הביתה…

עופר המחסל

עופר המחסל

*

קלמארי פריך וקריספי


"סבתא – אנחנו באים היום" הודענו לחמותי.

והיא, רק בריאות אני מאחל לה, נסעה עם דוד איתי לסופר שמוכר דברים לא כשרים וקנתה שקית מלאה של קלמארי מבושל.

*

מתקרבים לארוחת צהריים, אנחנו כבר במצב של מנוחה אחרי טיול ודוד איתי (שיודע מה לעשות עם אוכל) מתחיל עם החגיגה במטבח…

סינון

סינון של הקלמארים משאריות נוזלים.

מספר ביצים נטרפות יחד עם טיבול של אבקות מסוגים שונים.

טריפת ביצים

ובקערה נפרדת פירורי לחם ופנקו.

 פירורי לחם ופנקו

הקלמארים עוברים, בידיו האוהבות, מקערה לקערה ומגיעים אחר כבוד אל הסיר עם השמן העמוק החם.

מקערה לקערה

שמן חם

משם, ברגע ההזהבה, מגיעים לצלחת עם נייר סופג (לא ממש עוזר אבל שיהיה).

*

 כאשר לא נשארו הרבה קלמארים והביצים ופירורי הלחם התחילו להיגמר. איחד אותם דוד איתי והכין מהם – "קציצות קלמארי".

קציצות

מזה הייתי חייב לטעום.

אז התחלקנו בקציצה אחת ואיך אומרים – חבל"ז מזמ"ז ככח"ש בזב"ז (ואתם לא רוצים את הפירוש).

*

גראנד פינאלה

מן הסתם לא נשאר הרבה מהמנה שהוכנה "על רגל אחת", הרי כולנו, כולל הילדים – "חולים" על קלמארי.

*

אז שיהיה בתיאבון (למי שאוכל) ולמי שלא – אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם חזה עוף (מה שקוראים בעברית – שניצל).

שירות והכנה


היה פעם בדרן אחד (ז"ל) שאחד מסדרת המערכונים שלו התחיל תמיד "אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים…"

אז גם אני אתחיל ככה – אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים המבורגרים…

ובאמת משתדלים פעם בחודש לאכול איזה המבורגר טוב.

באזור שלנו (נתניה) אנחנו מעדיפים את BBB – גם השירות, גם היחס וגם האוכל (בימי א' 1+1).

באמת אין לי שום דבר רע להגיד על המקום.

BBB

*

באחד מימות חופשת הפסח האחרונים חזרנו לנו מטיול באזור השפלה ונתקפנו רעב (הילדים בעיקר).

וכמה שמחנו כאשר ראינו לפנינו סניף של Burgus Burger Bar בקניון החדש בהוד השרון.

מיד נכנסנו והתחלנו להזמין.

השירות היה מצויין, המלצרים פעלו ברוטציה ושירתו אותנו בצורה יפה.

זוגתי שתחיה הזמינה המבורגר 300 גרם עם חזה אווז, אני הזמנתי עם גבינה והילדים… נו טוב… מנות ילדים – שניצל וצ'יפס.

ואז זה התחיל…

בנוסף לשתיה האישית הזמנו קנקן מים, שלא הגיע במשך כל הארוחה.

ברגע שהונחה המנה של אשתי על השולחן, שקד (שיש לה חוש ריח מפותח) אמרה שמשהו לא מריח לה טוב.

זוגתי נטלה את חזה האווז, שהגיע בצלוחית נפרדת, הכניסה אותו לתוך ההמבורגר, נתנה ביס ועשתה פרצוף שאני מצטער שלא הצלחתי לתפוס במצלמה.

לחזה האווז היה טעם של.. איך נקרא לזה – מקולקל. גם הרחה של הצלוחית עם מה שנשאר לא עשה טוב לריריות באף.

כמובן שהזמנו את המלצר והגיע גם מנהל המשמרת, שהיה אדיב מאד ונחמד והחליף לנו את המנה בלי לשאול שאלות להמבורגר אחר, לפי בקשתה של זוגתי, שבקשה מידת עשייה Medium-Well (כדי לא ממש לראות דם בפנים).

ההמבורגר שהוגש לנו כמעט הצליח לברוח מהצלחת… מידת העשייה שלו, במקרה הטוב, היתה Medium-Rare – כל החלק החיצוני היה צרוב ואילו החלק הפנימי היה רטוב ומדמם.

בשלב זה רמת ההתבאסות היתה גדולה מדי כדי להחליף למנה שלישית (במיוחד לאור העובדה שאני כבר סיימתי את המנה שלי והילדים גם היו לקראת סיום).

הוצע לנו קינוח על חשבון הבית, שסירבנו לו, אבל הסכמנו לקבל שתיה חמה בחינם ועד שסיימנו אותה הילדים גם סיימו את הגלידה שלהם ויכולנו לצאת.

ביקשנו חשבון, וכמובן שחייהו אותנו גם על השתייה וגם על ההמבורגר שלא נאכל… תיקון פשוט אצל מנהל המשמרת והחשבון תוקן.

אז בשורה התחתונה – השירות מקבל 5 כוכבים, האוכל… "קצת" פחות.

אז לחזור לשם, כנראה שלא נחזור – נישאר עם הסניף הנתנייתי הקרוב אלינו יותר.

שבת אחים גם יחד


מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (ובני זוגם שיחיו).

באחד מימי השבת האחרונים, החלטנו – זוגתי ואני, לארח את אחי ואחותי (ובני זוגם) לארוחת צוערב משפחתית.

עמדנו כמה שעות במטבח והקמנו ארוחה לתפארת המשפחה.

מה לא היה שם ?

אווז בתפוזים, צלעות כבש ביין, קרם בורלה, יין מבציר 48'…

כל זה לא היה שם 🙂

אז מה כן היה ?

היה לנו, בתור התחלה, ככה לחימום הקנה – מג'דרה (ולא משקית) אמיתית עם עדשים.

מה עוד ?

לחם ביתי עם זיתים

כדורי בשר ושעועית

בורקסים מעשה ידי אישתי – ל ה ת פ א ר

וגם סלטים היו לנו – סלט ירקות וסלט תפוחי אדמה עם מיונז
וסלט (שאני באופן אישי מאד מאד אוהב) כרוב.

אבל לא סתם סלט כרוב – כרוב חתוך לרצועות, שומשום קלוי ועליו (ממש לפני ההגשה) שופכים את הרוטב העשוי משמן שומשום, סויה ודבש.

ממש ללקק את האצבעות (או כמו שהבן שלי אומר – ללקלק)

ואחרי שנשנשנו קצת ופתחנו את הבטן –

אפשר לעבור למנה העיקרית.. מנה ?! מנות (ברבים) כי סוג אחד לא מספק אותנו – אנחנו צריכים כמה !

אז בתור התחלה הכנסנו עוף ותפוחי אדמה לתנור

ואז הוצאתי את "מנת הדגל" (מבחינתי) – 2 קילוגרמים של בשר סינטה טרי ברוטב חרדל (התודות – למשק זמיר, ההכנה – עלי).

לוקחים את הנתח, מכניסים לתנור בחום מקסימלי (220-250 מעלות בערך) למשך של כרבע שעה

אחרי רבע שעה מורידים את הטמפרטורה ל- 180 מעלות.

עכשיו לעניין הזמן – מי שאוהב את הבשר שלו מדמם – ישאיר אותו בתנור לרבע שעה עד 20 דקות.

מי שאוהב יותר "מת" – יכול להשאיר עד חצי שעה בתנור.

והתוצאה – לפניכם :

או בצלחת :

והמתכון לרוטב החרדל :

3 כפות חרדל איכותי

1 כפית מלח

שליש כוס שמן זית

5-7  שיני שום כתושות

כף פלפל שחור גרוס

כף אורגנו יבש

חצי כפית ג'ינג'ר

4  גבעולי רוזמרין טרי

מפורקים לעלים

**מערבבים את כל החומרים(אפשר במעבד מזון) ומורחים את הנתח היטב מכל צדדיו

אפשר להשרות עם הרוטב במקרר שעתיים עד עשרים וארבע שעות אבל אפשר גם להעביר ישר לתנור.

ואחרי שנשענו לאחור ופלטנו אנחת רווחה על האוכל –

הגיע תורו של הקינוח :

ונראה לכם שהסתפקנו בסוג אחד ?! לא ולא.

2 סוגים של קינוחים הונחו אחר כבוד על השולחן

התחלנו בשבלולי בצק ממולאים בשוקולד,

והמשכנו עם כוס בריאות :

קוביות של פירות ברוטב שוקולד אמיתי (70% מוצקי שוקולד).

לרובינו כבר לא היה מקום, אבל הקינוחים היו כל כך טובים שלא יכולנו להתאפק

וחיסלנו גם אותם אחד אחרי השני.

בסופו של ערב, השולחן נשאר די ריק

ולנו נשאר רק לנקות…

היה טעים

היה נעים

ואולי נעשה לנו מנהג – מדי פעם, אחד האחים (אנחנו סה"כ שלושה),

יארגן ארוחת צהריים / ערב…

איך הרעיון ?

לנו נשמע טוב, אז עכשיו התור של אחותינו הקטנה ובן זוגה

והם מזמינים אותנו לחגיגת בשרים…

בשר זה בהחלט אחת החולשות שלי…

תמונות וסיפורים משם – בהמשך .

אצל צ'צ'ו במטבח


אם יש משהו שאני אוהב לעשות זה לטייל עם אחי הגדול.

תמיד אני מוצא את עצמי עושה דברים שלא עשיתי בעבר (מסמן עוד V).

גם אתמול עברתי ליד הבית שלו, הרמתי טלפון והופ אנחנו ביחד ברכב נוסעים לסידורים מסידורים שונים ומשונים.

"אז איפה אוכלים צהריים ?"

"אצל צ'צ'ו כמובן".

אני מתבייש להגיד שאף פעם לא אכלתי אצל צ'צ'ו הטריפוליטאי הכי מפורסם בנתניה אז אני שותק ונותן לסתיו לכוון אותי לעבר השוק בנתניה.

"לאחינו הקטן יש יום הולדת בקרוב" אני מזכיר לסתיו, "החלום שלו זה סכין שפים טובה".

"אין בעיה" הוא עונה לי.

ובאמת בלב השוק של נתניה, בחנות קטנה, נמצא מוכר סכינים עתיק עם סכינים משובחות במחיר שווה לכל נפש. קניתי סכין שפים מקצועית של חברת ARCOS הספרדית במחיר של 110 שקלים (להב של "7).

מאחר ושעת הצהריים הגיעה, שמנו את פעמינו לעבר אחד המטבחים המפורסמים ביותר בנתניה – המסעדה הטריפוליטאית של צ'צ'ו.

במסעדה עצמה יש 5-6 שולחנות והמטבח עצמו נמצא בתוך המסעדה ככה שאפשר לראות את הסירים העומדים על הפתיליות הישנות

בכל יום התפריט משתנה בהתאם למצב הרוח של צ'צ'ו – הבעלים המיתולוגי של המקום.

אני הזמנתי מפרום וסתיו הזמין מנה של שעועית שחורה.

כמובן, איך אפשר שהמנות יגיעו ללא קוסקוס אמיתי שנעשה ביד ?!

המנות נראו כאיל הן מיועדות לאנשים רעבים – אין ספק שזוהי מסעדת פועלים אמיתית !

איך אפשר בלי הפילפיל צ'ומה והצ'רצ'יש המעולים והטובים ביותר שאכלתי מעודי.

האוכל הוא במחיר סביר ומיועד לאנשים רעבים שעובדים כל היום וזקוקים למזון כדי להמשיך ולעבוד.

גם אני וגם סתיו לא יכולנו לסיים את המנה (שלא נראתה כל כך גדולה כשהגיעה) שלנו והותרנו, לצערינו,  כמות נכבדה על הצלחת.

אין ספק שזהו אחד המקומות הטעימים יותר שאכלתי בו בזמן האחרון – פשוט וטעים ללא גינוני טקס מיותרים וללא פלצנות "אצלינו מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל".

בקיצור – מסעדת צ'צ'ו – השוק בנתניה – מקום לאכול ולאכול טוב התווסף לאוסף המסעדות פועלים שחייבים לעשות עליהם V !