איך אפשר ככה?

זה ממש בלתי אפשרי! אז הגעתי למשקל הרצוי, ואפילו הצלחתי לשמור עליו מספר חודשים. אבל העמדה שלי בעבודה נמצאת צמוד למטבח הראשי ולשירותים (כן – איכס, אני יודע), ואחרי כל פגישה מוציאים את כל הפחמימות האלה וממש אי אפשר לעמוד בפניהן – כל הכריכים הקטנים האלה (ואי אפשר לאכול רק אחד – חייבים שניים שלושה), עוגות השמרים, קרואסונים ממולאים ושאר דברי מאפה… ועוד לא דיברתי על הצהריים – פסטה, לזניה, אורז, תפוחי אדמה מוקרמים… אני נהיה רעב רק מלחשוב על האוכל.
אז אני מנסה להימנע, ואני מנסה לא לעבור ליד המטבח – אבל אני לא יושב קבוע בעמדה – אני גם צריך גם להגיע לעמדות אחרות ולספק פתרונות מחשוב שונים לעובדות ועובדים בחברה, וכל פעם אני עובר ליד המטבח ופשוט חייב לחטוף משהו לאכול – ואז ארוחת צהריים, ובבית אני שוב רעב – אז אוכלים מה שיש. אני נשברתי – אני מתקרב בצעדי ענק למשקל תלת ספרתי. אני ממש מרגיש לפעמים בולמי (:O).

הייתי אמור להכניס עכשיו איזו תמונה סקסית של המטבח עם כל הדברים הטובים שיש בו, אבל דווקא היום אין כלום. מזל. אז אני "טוחן" שקדים – שגם הם מפוצצים בשמן (ועלולים לגרום לסטלה קטנה אם אוכלים יותר מדי – בגלל שהם מכילים כמות מזערית של ציאניד – אבל לא השקדים המבוייתים, אלא שקדי הבר).

אני עדיין עולה כל בוקר על המשקל ועדיין מעדכן בשתי אפליקציות ורואה את הגרף עולה.
רואה אותו ובוכה על זה שאני לא מספיק חזק כדי לשמור על עצמי ועל משקל היעד שקבעתי לעצמי (ואפילו הצלחתי להגיע אליו בדם, יזע ודמעות).
אני זורק את כל ההישג שלי. אני – שהייתי כל החיים בכושר ובמשקל תקין, נאלץ להיאבק ברצון שלי לפחמימות. אפילו בדיקת הדם שביצעתי ממש לפני מספר ימים הראתה לי שאני אוכל פחות מדי חלבונים ויותר מדי פחמימות. ועם זאת, אני מגיע הביתה מיום עבודה וישר פותח את המקרר ואוכל שני בורקסים.

אז מה קורה עם ההבטחה שלי? נשארה בגדר מלים ריקות שתלויות על הפוסט וההר… לא רק שהוא גבוה ומחוץ להישג, הוא נהיה עוד יותר גבוע (או שאני יורד נמוך יותר) והפסגה פשוט מתרחקת ממני.

התחלתי לנסות ולעשות קצת תרגילים בבית, לפני המקלחת, אבל כולנו יודעים שזה צחוק מעבודה. אפילו אם יהיו לי שריר בטן, הם נבלעים מתחת לשכבת השומן שעוטפת אותי ורק מתעבה לה מיום ליום.

והשנקל שלי היום – אין לי בעצם אחד כזה. רציתי לכתוב משהו בסגנון של "תעשו מה שעושה לכם טוב", אבל על הטוב הרגעי הזה שאני מקבל באותה פחמימה ריקה, אני משלם אחר כך כשאני מביט במראה ועולה על המשקל.

חופש מהחופש

חזרנו כל המשפחה מאילת, עייפים ורצוצים. שבוע שלם ששעות השינה של הקטנים השתבשו לגמרי – הלכו לישון מאד מאוחר, שעת השינה שלהם בצהריים הפכה לשעת שינה אחר הצהריים והלילה הצעיר נכנס לשעותיו הקטנות – עד שהם נרדמו – שניהם באותה מיטה (ספה נפתחת – סמנטיקה). ההגעה למלון התחילה בנימה עוקצנית, כאשר ביקשו מאיתנו עוד 5,000 ש"ח תשלום עבור שקד ונדב (שני מבוגרים), אבל אנחנו שילמנו כבר 3,000 ש"ח לחברת הנסיעות… אז משהו פה לא הסתדר. בסופו של עניין, ואחרי ששעברנו שני נציגים ושיחה עם המוקד של חברת הנסיעות, הובטח לנו שאת 3,000 השקלים נקבל חזרה ואנחנו צריכים לשלם למלון על שני הילדים (הבוגרים) שלנו.

אחרי התחלה קצת צורמת, התמקמנו בחדרים (עם דלת מקשרת) וירדנו לארוחת צהריים של יום ראשון.
הודעתי כבר שבוע מראש שיש לי שני ילדים (פעוטים) עם אלרגיה מסכנת חיים לביצים (שכחתי את זוגתי והגדולה – שלא אוכלות בשר – אופס), ההודעה נשארה במחשב ואף אחד לא הודיע לשף ולחדר האוכל. יצא אלינו השף, שאני רוצה מפה להחמיא לו – הוא עשה מעל ומעבר לילדים ולאישתי – בישל להם מנות במיוחד, דאג שמשטח העבודה שלו יהיה כמה שהיותר סטרילי, עבר איתנו על כל הבופה ואמר מה אפשר ומה אי אפשר – ובככל, דאג לנו בצורה יוצאת מן הכלל. 10 מתוך 10 למטבח ולצוות המטבח (אם היה 11 – גם אותו הייתי נותן).

ליד הבריכה

ואם באוכל ובחדר האוכל עסקינן, לא היתה ארוחה אחת שהקטים לא ביקשו ללכת לשירותים – שניהם ובנפרד – אבא פיפי אבא קקי. זה סחט אותי. באמצע הביס התאום הראשון צריך לשירותים – אז לוקחים אותו, כשחוזרים עם הראשון, השני פתאום נזכר. חזרתי עם השני, הראשון פתאום צריך שוב. כל ארוחה זה קרה. לא היתה ארוחה אחת שהתחלתי וסיימתי בלי לבקר בחדר השירותים.

ואחרי שהחמאתי כך לשף ולצוות המטבח, אני רוצה לציין את השירותים הכלליים בלובי – את הריח של מטהר האוויר מריחים כבר בפתח גרם המדרגות (17 – ספרתי) וגם אור וגם מתן אמרו שיש כאן ריח לא נעים. בבוקר היה עוד סביר לגשת לשם, אולם ככל שנקפו השעות השירותים הכלליים היו פחות ופחות אטרקטיביים ואנחנו ניגשנו חזרה לשירותים בחדר. אז השירותים הכלליים מקבלים אצלי 5 מתוך 10 – יש גם שירותים נגישים (יש שלט שאומר "שירותים נגישים" ליד הקבלה) אותם לא בדקנו. ביום האחרון שלנו, גילינו שיש גם שירותים ליד הבריכה – אין שילוט מספק ומכוון.

View this post on Instagram

A post shared by Eyal Babad (@babadrider)

בריכה – הבריכה קטנה בגודל, עם מציל ובר חופשי (ציינתי כבר שזה מלון "הכל כלול"?) והילדים שלי חושבים היום שמים זה "ברד" – הם שתו שם כמויות של ברד (אם אפשר לקרוא לזה "לשתות") ואכלו קרטיב קרח בארבעה צבעים. אני שתיתי בירה גולדסטאר מהחבית בכמות שלא היתה מביישת מבשלה קטנה, ובערב – כשירדנו ללובי, קינחתי גם בוודקה אבסולוט "נקייה". לירון והגדולה (עוד מעט 18, אז הרשינו לה) שתו קוקטייל טעים.

View this post on Instagram

A post shared by Eyal Babad (@babadrider)

טיולים ברגל באילת – לכיוון האייס-מול – הליכה של מספר דקות ואנחנו שם. למקום היחיד שנסענו ברכב (היינו יכולים לקחת אוטובוס) היה המצפה התת ימי – כולם נהנו – הקטנים רצו רק לראות כרישים ואנחנו ירדנו לעומק המצפה וראינו דגים מסוגים שונים, איזה כיף. שאר הטיולים ברגל היו לטיילת (גם הליכה של מספר דקות) – אנחנו לא מפחדים ללכת ברגל – רק מדרגות גומרות לנו את האוויר מהריאות.

ואם כבר יורדים לאילת – לא נזמין ללירון טלפון חדש? (הקודם עושה קולות של גסיסה), אז היא התחדשה במכשיר סמסונג חדש. הזמנו באינטרנט באתר של KSP (יש הרבה סניפים בארץ), הגענו לחנות (מרחק הליכה מהמלון), לקחנו מספר ואחרי מספר דקות קראו לנו לדלפק. תיק תק וזוגתי עם מכשיר חדש ונוצץ.
באותה הזדמנות היא התחדשה בזוג אוזניות, מטען ושעון. אולי ככה היא תפיל את הטלפון פחות – יש לה הסטוריה של כיסוח טלפונים סלולרים בממוצע כל שנה וחצי.
שקד שלי התחדשה בעכבר חדש וורוד למחשב שלה.
ניתן לשלם בנקודות של אמריקן אקספרס – אז כל הנקודות שצברתי ולא השתמשתי בהן אפילו פעם אחת – ירדו בקנייה הזאת.
מעבר לכך, ללירון היו לא מעט "גיפט כארד" (Gift Cards), והיא ושקד יצאו לשופינג כשנדב ואני יצאנו לשחק בבבילון פארק באייס מול.

בערב השני חוויתי נפילת סוכר (להזכירכם, אני חזרתי לתזונה מאוזנת ונכונה ואני נמנע מסוכרים ופחמימות).
הרגשתי איך הכוחות עוזבים אותי ונאלצתי להתיישב על הכורסה בלובי כדי לא להתמוטט. מזל שלירון היתה שם וקלטה את המצב. היא הביאה לי כמה קינוחים מחדר האוכל, שהחזירו לי את כוחותיי.
ביום שלישי כבר נשברתי סופית, והחלטתי שאני יכול לטעום מקינוח פה ושם. לא עדיין הגבלתי את עצמי ולא השתוללתי עם האוכל. אכלתי בעיקר בשר ומעט פחמימות, אבל קינוח – שניים הרשיתי לעצמי "כדי למלא את התאווה של העיניים". ועם כל זה – עדיין הורדתי קילוגרם שלם ממשקלי.

ביום האחרון ביצענו צ'ק אאוט מהמלון, ניגשנו שוב לאייס מול, הסתובבנו כשעתיים והתחלנו להצפין הביתה. מה שלא לקחנו בחשבון זה שהיום יום חמישי וכל הפקקים של המרכז מתנכזים לאותה שעת אחר הצהריים… אם היינו חושבים, היינו יוצאים שעתיים קודם או שעתיים מאוחר יותר, כדי להימנע מהפקקים של המרכז.

זן ואומנות הבישול הטבעוני

או כמו שהוא נקרא – "חמש עונות במטבח, בישול טבעוני ברוח הזן"

* 

מכירים את הספר 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג ?

אז כשקיבלתי את הספר, נזכרתי במשפט שאומר החזיר (מכל החיות) – "איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים, בכפיפה אחת עם חתולה כושית…"

– ולמה ?

"איך אקרא אני, קרניבור בן קרניבורים, ספר בישול ועוד טבעוני…" (?!)

אז ככה הרגשתי כשקיבלתי את הספר.

אוויר ללא ריחות רעים… יש ?!

*

שלום לך בלוג יקר שלי. Long time no write…

לאחרונה הייתי "קצת" פעיל באתר חדש שעומד לעלות ולצאת לאוויר העולם www.2bdaddy.co.il , אתר על הורות מהזווית האבהית. משהו קצת אחר.

אבל נחזור לענייננו ולסיבה לשמה התכנסנו כאן –

קיבלתי להתנסות מספר מוצרים של חברה בלתי ידועה (לי בכל אופן) בשם HG… *

כמובן שנכנסתי לאתר שלהם לראות מי אלה בכלל ומה הם רוצים.

האותיות HG נגזרות משמו של איש עסקים שבדי – Håkan Gip. בשנות ה-60 המוקדמות היו לו מספר מוצרי ניקוי באיכות גבוהה שפיתח באוניברסיטת שטוקהולם, אשר נועדו בעיקר עבור בריכות שחייה. בשנת 1969, חברה הולנדית קטנה, החלה לייבא מוצרים אלו משבדיה. זה לא רק הוכיח הצלחה בעולם של בריכות שחייה, אלא גם בין הסוחרים של הבנאים שמכרו אריחי קרמיקה.

באמצע שנות השבעים, החברה השוודית HG נמכרה לחברה פינית. כאשר החליטו להעביר את המפעל HG למערב פינלנד, החברה ההולנדית החליטה לייצר את המוצרים בהולנד בגלל המרחק בין מערב פינלנד והולנד. הם רכשו את הנוסחאות של HG ואת המותג והזכויות מהחברה הפינית והתחילו במתקן ייצור קטן. אחרי כמה שנים מוצלח מאוד עבור חברת Van Altena B.V. en, הכלכלה ההולנדית נקלעה למשבר.

בשנת 1982 החליטה מועצת המנהלים להרחיב את המותג לחומרי ניקוי לכל הבית.

*

אז אחרי שהבנתי (בערך) מי אלה HG, החלטתי לנסות את המוצרים.

המוצר הראשון שניסיתי, ועליו אני רוצה לספר, זה מטהר האוויר...

למרות שהמושג "מטהר אוויר" הוא לא ממש מתאים כאן – התרסיס פשוט… איך לומר… מנקה את האוויר ?

*

בעיה מוכרת בבתים היא הריח בשירותים.

לא משנה אם נדליק נר או אם נרסס בשמים שונים ומשונים לחלל החדרון, הריח עדיין נשאר ברקע.

מנטרל הריחות של HG, ותאמינו לי שהייתי סקפטי וניסיתי אותו במצבים קשים ביותר, פשוט "אוכל" את הריח הרע. מרססים לפני היציאה מהשירותים (על המיכל כתוב להמתין רבע שעה, אבל גם 5 דקות מספיקות) ואפשר להיכנס בלי לחטוף מכת ריח – לא מזה שהיה בשירותים לפניך ולא מאיזה שהוא "מבשם אוויר" בניחוח לבנדר, אורנים אביבי או לימון שמנסה להסוות את הריח הרע בריח "מעודן" אחר…

פשוט עושה את העבודה, או כמו שכתוב על התרסיס – "מנטרל ריחות לא נעימים עד ליסוד"

*

גם במטבח ניסיתי אותו – ואחרי טיגון בשמן עמוק (קורה לפעמים), כשהמטבח פשוט מריח משמן שרוף, כמה "שפריצים" של המנטרל ותוך מספר דקות הריח נספג ונעלם.

*

התרסיס מבוסס על מים ותמציות צמחים, הוא ידידותי לסביבה ואינו מכיל CFC2 או כל סוג של גז חממה אחר.

החומר עצמו מתכלה לחלוטין ואינו משאיר משקעים.

*

עוגת סברינה קלילה

*

מי לא מכיר את הטעם של הקצפת עם הרום והבצק הלח של עוגת הסברינה… רק המחשבה על זה מפעילה את מיצי הקיבה שלי…

הבעיה – סברינה זה מתכון שמאד קשה להכין – צריך להתפיח פעמיים את השמרים ועוד ועוד…

*

יום שבת נסענו לחגוג יום הולדת כפול – לאבא שלי ולבת דודה שלי (הם נולדו באותו יום בהבדל של כמה שנים).

הגישו שם מספר עוגות, חלקן קנויות וחלקן עשויות בבית.

בת דודתי (שהיא מוכשרת בפני עצמה בתחום העוגות) גרפה את רוב התשבחות על עוגת הסברינה שהכינה.

*

*

לשאלתי – היא אמרה שיש לה מתכון ממש (אבל ממש) קל להכנת סברינה :

היא מערבבת בקערה גביע יוגורט, חצי כוס סוכר, 2 ביצים, שקית אבקת אפיה וכוס קמח.

שופכת הכל לתבנית (משומנת) ומכניסה לתנור מחומם ל- 180 מעלות כעשרים דקות (עד שהעיסה מזהיבה).

אחרי שהיא הוציאה את התבנית מהתנור, היא שופכת עליה כוס מים (מהברז) בעדינות, ונותנת לכל זה להצטנן בצד.

בינתיים, היא מערבבת בסיר כוס מים\ כוס סוכר וחצי בקבוק תמצית רום (25 מ"ל).
כשהכל מבעבע ורותח, מורידים את הסיר מהאש ונותנים גם לו להצטנן מצד.

עכשיו יש לבת דודתי היקרה סיר עם תערובת רום ותבנית עם בסיס של עוגת סברינה.

היא יוצקת (שוב – בעדינות) את תערובת הרום על הבצק כדי לגרום לו להיות ספוגי ולח.

עכשיו היא מחממת 3 כפיות של ריבת תות שדה ומורחת על הבצק הלח.

אחרי שיש לה את הבסיס, צריך להכין את הקצפת :

פשוט מאד – הקצפה של 2 מכלים של שמנת להקצפה עם כוס סוכר וכשהקצפת מוכנה, היא מורחת אותה על העוגה.

*

מה שנשאר זה להכניס למקרר ולחכות לאורחים.

רוב הסיכויים שלא יהיה מה להכניס שוב למקרר כשהאורחים ילכו הביתה…

עופר המחסל

*

קלמארי פריך וקריספי

"סבתא – אנחנו באים היום" הודענו לחמותי.

והיא, רק בריאות אני מאחל לה, נסעה עם דוד איתי לסופר שמוכר דברים לא כשרים וקנתה שקית מלאה של קלמארי מבושל.

*

מתקרבים לארוחת צהריים, אנחנו כבר במצב של מנוחה אחרי טיול ודוד איתי (שיודע מה לעשות עם אוכל) מתחיל עם החגיגה במטבח…

סינון של הקלמארים משאריות נוזלים.

מספר ביצים נטרפות יחד עם טיבול של אבקות מסוגים שונים.

ובקערה נפרדת פירורי לחם ופנקו.

 

הקלמארים עוברים, בידיו האוהבות, מקערה לקערה ומגיעים אחר כבוד אל הסיר עם השמן העמוק החם.

משם, ברגע ההזהבה, מגיעים לצלחת עם נייר סופג (לא ממש עוזר אבל שיהיה).

*

 כאשר לא נשארו הרבה קלמארים והביצים ופירורי הלחם התחילו להיגמר. איחד אותם דוד איתי והכין מהם – "קציצות קלמארי".

מזה הייתי חייב לטעום.

אז התחלקנו בקציצה אחת ואיך אומרים – חבל"ז מזמ"ז ככח"ש בזב"ז (ואתם לא רוצים את הפירוש).

*

מן הסתם לא נשאר הרבה מהמנה שהוכנה "על רגל אחת", הרי כולנו, כולל הילדים – "חולים" על קלמארי.

*

אז שיהיה בתיאבון (למי שאוכל) ולמי שלא – אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם חזה עוף (מה שקוראים בעברית – שניצל).

שירות והכנה

היה פעם בדרן אחד (ז"ל) שאחד מסדרת המערכונים שלו התחיל תמיד "אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים…"

אז גם אני אתחיל ככה – אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים המבורגרים…

ובאמת משתדלים פעם בחודש לאכול איזה המבורגר טוב.

באזור שלנו (נתניה) אנחנו מעדיפים את BBB – גם השירות, גם היחס וגם האוכל (בימי א' 1+1).

באמת אין לי שום דבר רע להגיד על המקום.

*

באחד מימות חופשת הפסח האחרונים חזרנו לנו מטיול באזור השפלה ונתקפנו רעב (הילדים בעיקר).

וכמה שמחנו כאשר ראינו לפנינו סניף של Burgus Burger Bar בקניון החדש בהוד השרון.

מיד נכנסנו והתחלנו להזמין.

השירות היה מצויין, המלצרים פעלו ברוטציה ושירתו אותנו בצורה יפה.

זוגתי שתחיה הזמינה המבורגר 300 גרם עם חזה אווז, אני הזמנתי עם גבינה והילדים… נו טוב… מנות ילדים – שניצל וצ'יפס.

ואז זה התחיל…

בנוסף לשתיה האישית הזמנו קנקן מים, שלא הגיע במשך כל הארוחה.

ברגע שהונחה המנה של אשתי על השולחן, שקד (שיש לה חוש ריח מפותח) אמרה שמשהו לא מריח לה טוב.

זוגתי נטלה את חזה האווז, שהגיע בצלוחית נפרדת, הכניסה אותו לתוך ההמבורגר, נתנה ביס ועשתה פרצוף שאני מצטער שלא הצלחתי לתפוס במצלמה.

לחזה האווז היה טעם של.. איך נקרא לזה – מקולקל. גם הרחה של הצלוחית עם מה שנשאר לא עשה טוב לריריות באף.

כמובן שהזמנו את המלצר והגיע גם מנהל המשמרת, שהיה אדיב מאד ונחמד והחליף לנו את המנה בלי לשאול שאלות להמבורגר אחר, לפי בקשתה של זוגתי, שבקשה מידת עשייה Medium-Well (כדי לא ממש לראות דם בפנים).

ההמבורגר שהוגש לנו כמעט הצליח לברוח מהצלחת… מידת העשייה שלו, במקרה הטוב, היתה Medium-Rare – כל החלק החיצוני היה צרוב ואילו החלק הפנימי היה רטוב ומדמם.

בשלב זה רמת ההתבאסות היתה גדולה מדי כדי להחליף למנה שלישית (במיוחד לאור העובדה שאני כבר סיימתי את המנה שלי והילדים גם היו לקראת סיום).

הוצע לנו קינוח על חשבון הבית, שסירבנו לו, אבל הסכמנו לקבל שתיה חמה בחינם ועד שסיימנו אותה הילדים גם סיימו את הגלידה שלהם ויכולנו לצאת.

ביקשנו חשבון, וכמובן שחייהו אותנו גם על השתייה וגם על ההמבורגר שלא נאכל… תיקון פשוט אצל מנהל המשמרת והחשבון תוקן.

אז בשורה התחתונה – השירות מקבל 5 כוכבים, האוכל… "קצת" פחות.

אז לחזור לשם, כנראה שלא נחזור – נישאר עם הסניף הנתנייתי הקרוב אלינו יותר.

שבת אחים גם יחד

מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (ובני זוגם שיחיו).

באחד מימי השבת האחרונים, החלטנו – זוגתי ואני, לארח את אחי ואחותי (ובני זוגם) לארוחת צוערב משפחתית.

עמדנו כמה שעות במטבח והקמנו ארוחה לתפארת המשפחה.

מה לא היה שם ?

אווז בתפוזים, צלעות כבש ביין, קרם בורלה, יין מבציר 48'…

כל זה לא היה שם 🙂

אז מה כן היה ?

היה לנו, בתור התחלה, ככה לחימום הקנה – מג'דרה (ולא משקית) אמיתית עם עדשים.

מה עוד ?

לחם ביתי עם זיתים

כדורי בשר ושעועית

בורקסים מעשה ידי אישתי – ל ה ת פ א ר

וגם סלטים היו לנו – סלט ירקות וסלט תפוחי אדמה עם מיונז
וסלט (שאני באופן אישי מאד מאד אוהב) כרוב.

אבל לא סתם סלט כרוב – כרוב חתוך לרצועות, שומשום קלוי ועליו (ממש לפני ההגשה) שופכים את הרוטב העשוי משמן שומשום, סויה ודבש.

ממש ללקק את האצבעות (או כמו שהבן שלי אומר – ללקלק)

ואחרי שנשנשנו קצת ופתחנו את הבטן –

אפשר לעבור למנה העיקרית.. מנה ?! מנות (ברבים) כי סוג אחד לא מספק אותנו – אנחנו צריכים כמה !

אז בתור התחלה הכנסנו עוף ותפוחי אדמה לתנור

ואז הוצאתי את "מנת הדגל" (מבחינתי) – 2 קילוגרמים של בשר סינטה טרי ברוטב חרדל (התודות – למשק זמיר, ההכנה – עלי).

לוקחים את הנתח, מכניסים לתנור בחום מקסימלי (220-250 מעלות בערך) למשך של כרבע שעה

אחרי רבע שעה מורידים את הטמפרטורה ל- 180 מעלות.

עכשיו לעניין הזמן – מי שאוהב את הבשר שלו מדמם – ישאיר אותו בתנור לרבע שעה עד 20 דקות.

מי שאוהב יותר "מת" – יכול להשאיר עד חצי שעה בתנור.

והתוצאה – לפניכם :

או בצלחת :

והמתכון לרוטב החרדל :

3 כפות חרדל איכותי

1 כפית מלח

שליש כוס שמן זית

5-7  שיני שום כתושות

כף פלפל שחור גרוס

כף אורגנו יבש

חצי כפית ג'ינג'ר

4  גבעולי רוזמרין טרי

מפורקים לעלים

**מערבבים את כל החומרים(אפשר במעבד מזון) ומורחים את הנתח היטב מכל צדדיו

אפשר להשרות עם הרוטב במקרר שעתיים עד עשרים וארבע שעות אבל אפשר גם להעביר ישר לתנור.

ואחרי שנשענו לאחור ופלטנו אנחת רווחה על האוכל –

הגיע תורו של הקינוח :

ונראה לכם שהסתפקנו בסוג אחד ?! לא ולא.

2 סוגים של קינוחים הונחו אחר כבוד על השולחן

התחלנו בשבלולי בצק ממולאים בשוקולד,

והמשכנו עם כוס בריאות :

קוביות של פירות ברוטב שוקולד אמיתי (70% מוצקי שוקולד).

לרובינו כבר לא היה מקום, אבל הקינוחים היו כל כך טובים שלא יכולנו להתאפק

וחיסלנו גם אותם אחד אחרי השני.

בסופו של ערב, השולחן נשאר די ריק

ולנו נשאר רק לנקות…

היה טעים

היה נעים

ואולי נעשה לנו מנהג – מדי פעם, אחד האחים (אנחנו סה"כ שלושה),

יארגן ארוחת צהריים / ערב…

איך הרעיון ?

לנו נשמע טוב, אז עכשיו התור של אחותינו הקטנה ובן זוגה

והם מזמינים אותנו לחגיגת בשרים…

בשר זה בהחלט אחת החולשות שלי…

תמונות וסיפורים משם – בהמשך .

אצל צ'צ'ו במטבח

אם יש משהו שאני אוהב לעשות זה לטייל עם אחי הגדול.

תמיד אני מוצא את עצמי עושה דברים שלא עשיתי בעבר (מסמן עוד V).

גם אתמול עברתי ליד הבית שלו, הרמתי טלפון והופ אנחנו ביחד ברכב נוסעים לסידורים מסידורים שונים ומשונים.

"אז איפה אוכלים צהריים ?"

"אצל צ'צ'ו כמובן".

אני מתבייש להגיד שאף פעם לא אכלתי אצל צ'צ'ו הטריפוליטאי הכי מפורסם בנתניה אז אני שותק ונותן לסתיו לכוון אותי לעבר השוק בנתניה.

"לאחינו הקטן יש יום הולדת בקרוב" אני מזכיר לסתיו, "החלום שלו זה סכין שפים טובה".

"אין בעיה" הוא עונה לי.

ובאמת בלב השוק של נתניה, בחנות קטנה, נמצא מוכר סכינים עתיק עם סכינים משובחות במחיר שווה לכל נפש. קניתי סכין שפים מקצועית של חברת ARCOS הספרדית במחיר של 110 שקלים (להב של "7).

מאחר ושעת הצהריים הגיעה, שמנו את פעמינו לעבר אחד המטבחים המפורסמים ביותר בנתניה – המסעדה הטריפוליטאית של צ'צ'ו.

במסעדה עצמה יש 5-6 שולחנות והמטבח עצמו נמצא בתוך המסעדה ככה שאפשר לראות את הסירים העומדים על הפתיליות הישנות

בכל יום התפריט משתנה בהתאם למצב הרוח של צ'צ'ו – הבעלים המיתולוגי של המקום.

אני הזמנתי מפרום וסתיו הזמין מנה של שעועית שחורה.

כמובן, איך אפשר שהמנות יגיעו ללא קוסקוס אמיתי שנעשה ביד ?!

המנות נראו כאיל הן מיועדות לאנשים רעבים – אין ספק שזוהי מסעדת פועלים אמיתית !

איך אפשר בלי הפילפיל צ'ומה והצ'רצ'יש המעולים והטובים ביותר שאכלתי מעודי.

האוכל הוא במחיר סביר ומיועד לאנשים רעבים שעובדים כל היום וזקוקים למזון כדי להמשיך ולעבוד.

גם אני וגם סתיו לא יכולנו לסיים את המנה (שלא נראתה כל כך גדולה כשהגיעה) שלנו והותרנו, לצערינו,  כמות נכבדה על הצלחת.

אין ספק שזהו אחד המקומות הטעימים יותר שאכלתי בו בזמן האחרון – פשוט וטעים ללא גינוני טקס מיותרים וללא פלצנות "אצלינו מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל".

בקיצור – מסעדת צ'צ'ו – השוק בנתניה – מקום לאכול ולאכול טוב התווסף לאוסף המסעדות פועלים שחייבים לעשות עליהם V !