חיות וחיוכים (או בכי)…

פרידה זה תמיד דבר קשה. לא משנה אם נפרדים מחבר, מהורה או אפילו מחיית מחמד אהובה.

לפני מספר חודשים, לאחר הפצרות רבות מהילדים, קנינו זוג ארנבים – 'שלג' ו 'שווא-נע'.

בהתחלה הכל היה נחמד. הארנבים היו קטנים (קנינו אותם גורים), היה כלוב בתוך הבית, החלפנו להם את המצע, נתנו להם אוכל ומים והילדים ממש אהבו אותם.

עבר הזמן והטבע עושה את שלו… אהמ… ארנבים – אתם יודעים… ו 'שווא-נע' נכנסה להריון ראשון…

התחיל להיות קצת צפוף בכלוב. אז קנינו כלוב יותר גדול (עוד הוצאות). 'שווא-נע' ו 'שלג' הגיעו למשקל של שני קילו בערך וכבר היה פחות נחמד להחזיק אותם… הוצאנו את הכלובים החוצה (למקום מוגן) וכמות האוכל שקנינו התחילה לגדול וכמות המצע גדלה גם… שק של 20 ק"ג מזון עולה בערך 200 ש"ח…

הילדים כבר פחות ופחות הוציאו אותם ופחות נתנו להם אוכל ומים. בינתיים שגר שני כבר יצא לאוויר העולם והתחלתי לפרסם בפייסבוק ובין חברים על מסירת גורי ארנבים. כמות המסירות היתה מזערית יחסית ושגר שלישי כבר הגיע.

התחלנו לחפש בית חם לארנבים ודיברנו עם פינות ליטוף שונות ופינות חי. לא יצא מזה משהו.

ואז, דרך חברים, שמעתי על ענבר.

ענבר היא משקמת כלבים ויש לה בבית בערך 14 כלבים (פלוס מינוס) ועוד מספר בעלי חיים פה ושם וגרה בפרדס חנה.

סיכמנו ביננו שאנחנו מעבירים את הארנבים אליה.

ניקינו את הכלוב הקטן, העברנו את כל הארנבים אליו והשארנו אצלנו שתי נקבות – את 'לבנה' ואת 'חומי' (אמור להיות 'חומה' אבל היא קיבלה את השם לפני שידענו שזאת נקבה).

כשנדב ראה את הכלוב יוצא מהבית הוא ממש "נאחז בקרנות המזבח" – הוא החזיק את הכלוב ועם דמעות בעיניים הוא התחנן שנשאיר את הארנבים אצלנו.

ניסינו להסביר לו שזה יקר, שזה מלוכלך, שאין לנו מקום בשבילם כבר, אבל שום דבר לא עזר. לא עזר גם שנסינו להגיד לו שהשארנו שתי ארנבות אצלנו… הוא רצה "לפחות את 'שלג' ו'שווא-נע'"… באמת שניסינו להסביר לו ש 'שווא-נע' שוב בהריון – שום דבר לא עזר. הוא לא הסכים להיפרד מהארנבים…

לאחר מו"מ שארך כמעט שעה הוא השתכנע ללכת ולבדוק מה שלום הארנבות שנשארו ושקד ואני העמסנו את הכלוב ונסענו לפרדס חנה.

היה להם, לארנבים, קצת צפוף, אבל זה היה זמני…

אצל ענבר, התקבלנו בכשכושי זנב וליקוקים מכלבים בכל הגדילם ומכל הצורות.

בשקד הם התאהבו מיד והיא פשוט התיישבה והתחילה ללטף את… כולם בעצם. והם באו אליה ורבו על כל מקום פנוי לידה.

אחרי שעתיים וחצי של ליטופים, ליקוקים, חיבוקים ומזמוזים (עם החיות) נאלצנו לחזור, לא לאחר הבטחה שנחזור.

שקד נפרדה בחוסר רצון מופגן מחבריה החדשים. היא כבר החליטה שהיא רוצה כלב, ואפילו יודעת איזה כלב היא רוצה (דווקא אחד הקטנים שם)… אמממ… נראה לי שנמתין שהיא תגדל קצת…

שורה תחתונה – אין על בעלי חיים. הבעיה היא הטיפול מסביב…

צמריקו

מחבר : לזלי הלקוסקי.

איורים : לי הרפר.

הוצאה : כנרת.

תרגום : תומר קרמן.

מה קורה כשהבן שלך מתנהג בדיוק הפוך משאר חבריו לכיתה ?

בדילמה זו נתקלים אמאאא ואבאאא של צמריקו בכל יום ובכל שיעור.

צמריקו הוא טלה קטן שחושב ומתנהג בצורה שונה משאר העדר – הוא אוהב לנסות דברים חדשים, לשחק בצבעים, לארוג לעצמו תסרוקות בנול, לרוץ עם הכלבים, להסתובב על גלגל הטוויה ובכלל – להתנהג הפוך ממה שמצופה מטלה בגילו.

הספר כתוב בצורה הומוריסטית כשהגיבורים בו הם כמובן צמריקו, אמאאא ואבאאא שלו וברקע סבאאא שמנסה להרגיע את כולם במשפט מנטרי : "אין מה לדאוג"…

"אבל כל הלילה אמאאא ואבאאא מרטו לעצמם את הצמר מרוב דאגה"

אלו הם משפטים שחוזרים על עצמם לאורך כל הספר – איך כולם דואגים בזמן שצמריקו עושה כיף.

הוא מיועד לילדים אבל גם המבוגרים יכולים ללמוד ממנו דבר אחד או שניים…

אמאאא ואבאאא מנסים לשכנע את בנם הסורר בצורות שונות ומשונות 'ללכת עם העדר', עד שלבסוף 'נשבר' להם והם לוקחים את צמריקו הקטן לשיחה ומבהירים לו את כללי ההתנהגות הנאותים (בעיניהם ובעיני החברה) כי…
"זה מה שאנחנו הכבשים עושים.
מעתה והלאה…
תישאר עם העדר כמו כולם.
תגזוז את הצמר כמו כולם.
תסרוק את הצמר כמו כולם.
תטוה את הצמר כמו כולם.
תצבע את הצמר כמו כולם
ותארוג את הצמר כמו כולם."

בקיצור – להיות 'כמו כולם'! צמריקו המסכן לא מצליח לישון כל הלילה ולבסוף… טוב – את זה תצטרכו כבר לקרוא בעצמכם.

הספר מראה את ההתמודדות של ילד עם הפרעות קשב מול העולם שסובב אותו, ובעיקר החברה הקרובה שלא יודעת להתמודד עם מישהו כזה (הורים, מורים).

הילדים שלי אוהבים מאד את הספר, ולא אחת אני צריך להגיד להם שהיום קוראים סיפור אחר (כי גם לי נמאס לקרוא במשך שבוע את אותו סיפור).

מומלץ ביותר !

לזלי הלקוסקי ולי הרפר הם שני יוצרים אמריקנים, שכמו צמריקו לא הלכו בתלם והוכיחו שלפעמים לא רק כיף להיות שונה, זה אפילו מומלץ.