סיור בעוספיה


סיור באזור העתיק, של כל מקום, יש בו משהו קסום – כאילו חוזרים עשרות (אם לא מאות) שנים אחורה בזמן. אילולא המכוניות והשילוט העכשוויים, היה אפשר לחשוב שאנחנו נמצאים 400 שנה לפני, בעת שהוקם אחד משני הכפרים הדרוזים הדרומיים ביותר בעולם, והשני בגודלו בארץ – עוספיה.

המקור של השם עוספיה מגיע משני מקומות – הראשון הוא מן המילה הערבית "עסף" שפירושו מזג אויר סוער וכנראה מתאר את מזג האוויר בחורף במקום.

הפירוש השני הוא שבמקום היה כפר מקראי – לא נערכו מעולם חפירות ארכיאולוגיות מקיפות במקום, אולם נמצאו שרידים של פסיפס ובית כנסת ועליו המילה "חסיפה", וכנראה הכפר הוקם על יסודות הישוב היהודי המקראי.

על מי היו הדרוזים, מאין באו ואיך הגיעו לכרמל, אניח לכם לקרוא באתר (או בכל מקום אחר שתבחרו).

אני רוצה לתאר את החוויה הנפלאה שהעביר לנו המדריך האיל עזאם בעברית רהוטה. אחרי שהחנינו את כלי הרכב במגרש החניה, הליכה קצרה הובילה אותנו לשער כניסה ישן מוביל לאזור הישן של הכפר.ע p>

הבתים הדרוזים הישנים, דגלי ישראל על הקירות ואף מגן דוד קבוע מעל הכניסה של אחד הבתים.

הובלנו קודם כל ל- "חילווה" (זה לא מהמילה "מתוק", אלא מהמילה "חלל") – בית התפילה הדרוזי.

צולם ע"י סתיו אדם

צולם ע"י סתיו אדם

כאן לא תמצאו פאר והדר – בית התפילה נראה כאחד הבתים, אפילו סוג של ארון קודש אין בו. המתפללים מגיעים, יושבים בישיבה מזרחית, כל אחד והספר שלו. מן הסתם לא יכולנו להיכנס – רק למתפללים מותר להיכנס פנימה.

המשכנו ברחוב הפסטורלי והגענו לנוף המשקיף על מפרץ חיפה ועל נחל יגור.

שמענו סקירה היסטורית קצרה על מעורבות הדרוזים בסכסוך היהודי – ערבי ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (יותר נכון – חוסר המעורבות שלהם – הם ניסו לשמור על ניטרליות).

בסופו של דבר נרקמה ברית בין היהודים לדרוזים ושמונה מהם אף התגייסו לשורות ה- 'הגנה' (שניים נפלו לקראת סוף הלחימה והם קבורים בבית העלמין הצבאי עם סמל ה- 'הגנה').

שמענו על השבת השחורה ועל הסיוע שהדרוזים נתנו לאבא חושי ולקבוצת יהודים שנמלטו מהבריטים.

משם הלכנו לבית משפחת סולימן – בית אירוח רחב ידיים עם נוף עוצר נשימה של מפרץ חיפה (כשר). המשכנו בשיחה על הדת הדרוזית ועל החיים בכפר המעורב (דרוזים, נוצרים, מוסלמים ויהודים) ואל שולחנות האוכל הגיעו בזה אחר זה מטעמים דרוזים אוטנטיים … טוב – עכשיו אני אתן לתמונות לעורר בכם את מיצי הקיבה…

 אוכל

וכמובן שאי אפשר בלי קינוח מסורתי…

משהו לנשנש

**

בזמן האוכל הנעים את זמננו נגן עוד מוכשר

צולם ע"י סתיו אדם

יש ללחוץ על התמונה למעבר לסרטון
צולם ע"י סתיו אדם

*

את הדרך חזרה החלטנו לשנות, ובמקום לנסוע בדרך "המסורתית" – נסענו דרך בית אורן.

ההר השחור, מתחיל להחזיר לעצמו חיים ולאט לאט רואים ניצנים של ירוק פה ושם.

דרך יפה, מפותלת ומסוכנת – בעיקר בלילה.

צולם ע"י סתיו אדם

צולם ע"י סתיו אדם

גילוי נאות : היית אורח של חברת 'עמים וטעמים', הנותנת חווייה קולינרית, אותנטית ותרבותית.

04-8390125

סהרה – נווה מדבר


40 שנה הלכו בני ישראל במדבר ורק חיפשו איזה שהוא נווה כדי להרוות את צמאונם…

לכם זה יכול לקחת קצת יותר מארבעים דקות כדי להגיע למסעדה שהיא ממש נווה מדבר.

צולם ע"י סתיו אדם

מסעדת סהרה, ליד הכפר נין – בין עפולה וכפר תבור, מציגה נוף גלילי מדהים בתוך מבנה אבן הנראה כאילו נלקח מאגדות אלף לילה ולילה, עם קשת גדולה וגבוהה המקדמת את הנכנסים אליה בברכה.

המקום משתרע על פני כ- 1000 מ"ר ומכיל מטבח פתוח, מקומות ישיבה מרווחים, פינת 'זולה' ומרפסת קדמית ואחורית (מהמרפסת האחורית נשקף הר תבור).

צולם ע"י סתיו אדם

כאשר בנו את המקום חשבו על הכל – עד לרמת הברז בשירותים, שנראה כמו פינג'ן.

זוהי אינה עוד מסעדה מזרחית מצויה. זוהי מסעדה ערבית המגישה מטעמים ערביים מקוריים.

הבשר מעושן עד 18 שעות במעשנת אבן הנמצאת בחוץ ומכילה מספר תאים – תא לעופות, תא לבקר וכבש ותא לירקות.

בתוך המטבח נמצא טאבון אבן גדול שבו מביאים את הטאץ' הסופי למנות המדהימות.

*

ישבנו לנו, כ- 20 בלוגרים על יד שולחן ארוך ומרווח והמנות הראשונות התחילו להגיע – סלטים שונים ומשונים – כרובית בטחינה, חצילים שונים, חומוס ועוד. הפיתות סוריות ומוכנות במקום הגיעו לוהטות מן הטאבון.

מנות הביניים כללו מג'דרה עם המון עדשים וכנאפה, שבמקום שיהיה מתוק וממולא בגבינה, היה ממולא בחצילים, עם טחינה וגרגרי רימון למעלה – מנה מדהימה לכל הדעות.

צולם ע"י סתיו אדם

כבר כמעט ולא נשאר מקום למנה העיקרית. מדי מספר חודשים משנים בעלי המסעדה את המנות העיקריות ובוחנים מנות חדשות כדי לגוון לסועדים (ויש כאלה המגיעים באופן קבוע).

אנחנו קיבלנו תרנגול הודו (שעלי באופן אישי הוא פחות חביב כיוון שהבשר שלו מעט יבש) ממולא באורז עם בשר כבש ותבלינים.

אחרי שאכלנו וכמעט התפוצצנו, עברנו לפינת ההסבה ושם כובדנו בכנאפה (מתוק) וקפה ותה מהבילים.

אז בדרך לצפון – כנסו לארוחת צהריים בנווה המדבר – מסעדת סהרה.

צולם ע"י סתיו אדם

PETER HUMMEL'S – מעדניית בוטיק


יום ראשון, שבע בערב, ואנחנו – כמה אנשים רעבים – נפגשים ברחבת קניון 'דרורים' – צומת דרור שבשרון, מול מעדנייה ענקית, שרק מלהסתכל עליה ועל המטעמים שמוצגים בתוכה, הפה מתחיל להתמלא בריר והבטן מזכירה שאכלנו "רק" לפני כמה שעות וזה כבר לא מספיק…

צולם ע"י סתיו אדם

את הערב התחלנו בהרצאה קצרה על בירה 'אלכסנדר' הישראלית, מהמובילות בשוק בארץ.

הבירה מיוצרת במבשלת בוטיק בעמק חפר (ומכאן שמה – ע"ש נחל אלכסנדר) ומגיעה בשלושה טעמים :

'בלונד' – בירה קלילה מאד, שלי ולעוד כמה אנשים, הזכירה יין נתזים, מבחינת המרקם שלה (ואני לרגע לא אומר שזה רע). גם הטעם עדין מאד.

הבירה השניה היא 'אמברה' – זוהי בירה בסגנון בלגי, היא מתוקה – מרה וחזקה יותר.

השלישית היא 'גרין' – זוהי בירה חזקה ומרירה מאד וזכתה במדליות רבות בעולם הבירה.

כל הבירות הן טבעיות, כלומר – ללא טעמי לוואי וללא תוספים.

עזבנו את טעימת הבירה ונכנסנו למזגן ולמראות המשכרים באמת – נתחי בשר מכל הסוגים והמינים שוכבים להם אחד ליד השני מעבר לחלונות זכוכית גדולים ושקופים ולצידם חריצי גבינה בכמה גוונים של צהוב (ועוד כמה צבעים).

פיטר הומל עלה מאוסטריה לפני 23 שנים (1989) ועסק במלונאות ובמסעדנות.

כאשר הוא פתח את המעדנייה שלו, הוא החליט להביא לצרכן הישראלי חומרי גלם מעולים במחירים סבירים.

כן ! הוא יקר יותר מקצביות אחרות, אבל… (וזה אבל גדול) אצלו אין 'פוילע שטיקים' ! הוא 'יקה', ואצלו בשר מיושן זה בשר ששכב ליישון במקרר ולא בשר שאטמו אותו בוואקום וזרזו את תהליך היישון שלו ולא הזריקו לו חומרים כאלה או אחרים.

נכון שמחירי העוף, למשל, גבוהים מאשר במקום אחר, אבל כאשר אתם קונים עוף נקי, פיטר שוקל את העוף לאחר הניקוי ולא כמו בקצביות אחרות, ששוקלים את העוף ברוטו (עם העצמות, העור והגידים) ורק אחרי השקילה מתחילים לפרק ואתם מקבלים 50% מהמשקל ששילמתם עליו.

כאשר אנשים קונים 'שפיץ שייטל' במקומות אחרים, כי זה הכי רך, אצל פיטר וסרגיי תקבלו חלקים שנחשבים קשים יותר, במידת רכות גבוהה יותר.

הכל בזכות הטיפול.

פיטר ושותפו סרגיי אוהבים את מה שהם עושים ומאמינים בדרך שלהם, ותיכף נבין גם למה.

לאחר סיור בחנות ובמקרר וטעימה מהמוצרים, שבאמת נחשבים מהשורה הראשונה בעולם – אם זה הבשר ואם אלו הגבינות, הגיע הזמן לצאת החוצה ולהתחיל לבדוק את מערכת העיכול.

נעמדנו ליד שולחן ארוך, טעמנו יין שנמזג לכוסות גבוהות והמתנו להוראות, שלא אחרו להגיע.

כל אחד קיבל נתח בשר רך, והתחיל לקצוץ בצל (דק-דק-דק), פטרוזיליה, יש מי שהוסיף צלפים, אנשובי, מיונז או כל רוטב אחר ממיני הרטבים שהמתינו לנו (טבסקו בארבעה טעמים, חומץ רימונים ועוד…). ערבבנו את הכל יחד וקיבלנו… סטייק טרטר, כאשר כל אחד מהטבחים מכניס למנה את אופיו.

לבסוף שפכנו על הבלילה חלמון של ביצת שליו ואכלנו עם טוסט.

טעמנו אחד מהשני והשווינו את המנות.

צולם ע"י סתיו אדם

אם חשבנו שבזה נגמר הסיפור, טעינו בגדול!

בצד עמד מנגל באורך של כמטר בעל 3 קומות ופיטר וסרגיי החלו להעמיס עליו נתחים כאלה ואחרים.

המנה הראשונה שיצאה מהאש היתה של פילה טלה.

מה אני יכול להגיד ? היינו תמימי דעים שזה הטלה הרך והטעים ביותר שאכלנו. הבשר פשוט נמס בפה ומזכיר כבד אווז (רק בלי החלקלקות).

אחר כך יצאו בזה אחר זה חלקי בקר מובחרים – אנטריקות, פילה וסינטה שטובלה במלח כמהין, מה שהפך את טעמה ממעולה למדהים.

ואיך אפשר בלי קינוח ?!

גלידה ופירות מקורמלים בסוכר ומיץ תפוזים.

בלי להרגיש עברו להן כמעט 4 שעות, ואנחנו נהנינו מכל רגע בהן.

 —

בימי חמישי אחר הצהריים ושישי, ניתן לאכול במקום – כאשר הזמנת אנטריקות, תקבל אנטריקות במידת העשייה הרצויה וללא תוספות כלשהן.

הילדים שלי אולי יעריכו פחות את המקום (הם אוהבים שניצל וצ'יפס), אבל אם אני ארצה לקחת את אישתי לאכול 'משהו טוב', אני אקח אותה לשם, שתטעם את הטעם המופלא של בשר 'אמיתי' מידיו של אומן.

 

טלפון : 09-8800757, פקס : 09-8655414, קניון דרורים – צומת דרור.

משתה – גיל ססובר


אחי הגדול הזמין אותי להשקת ספר של גיל ססובר. עד שהגעתי לשם, הייתי בטוח שמדובר בבדרן, אולם האיש צעיר ממנו בכמה שנים ושונה ממנו בתכלית השינוי.

 תמונה

חוץ מזה, מזמינים אותי לאירוע השקה שהמנגל עובד שם שעות נוספות ומעלה מטעמים שונים ומשונים (שחלקם מהספר) – סרטנים ושרימפס לצד חלקי פנים כמו כליות ואשכים..

תמונה

ולקינוח בשר חזיר רך ונימוח בפה. תענוג לכל החושים.

תמונה

'משתה' של גיל ססובר, בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן הוא לא "עוד ספר בישול". ישבתי וקראתי את הספר כמו שקוראים רומן טוב, או אפילו ספר מתח.

כאן לא תמצאו תמונות מרוטשות בפוטושופ של מאכלים מצולחתים ונוצצים. כאן מגיע האוכל בשיא הפשטות, כאילו עכשיו היה בשר ציד מדמם או נמשה רק עכשיו מן הים.

הספר מחולק לכמה נושאים – כבש, בשר , כבושים, דגים ופירות ים, כשבין לבין מתובלים סיפורי זימה וציטוטים של הרמב"ם והמרקיז דה-סאד, שרק מכניסים את הקורא עמוק יותר לתוך "העלילה". עם כל מנה מגיעים גם הגיגיו האישיים של גיל יחד עם כוסית וודקה או ערק, המתאימים למנה.

אני ממש יכולתי להריח את ריח הים, כשיצאתי, יחד עם גיל וחבריו מיפו, למשות רשתות דיג ולפלט את הדגים על החוף ליד המדורה.

בשר חזיר הבר הרך וצלעותיו המועטות בשומן שנכנסו למעשנת ממש גרמו לי להזיל ריר בשעה שאני לא יכול להניח את הספר מידי.

אין ספק שגיל, שעבר בכל העולם וטעם ממאכליו, יודע את עבודתו והכתיבה נעשית מתוך הלב ומתוך האהבה למזון ולבעלי החיים.

המתכונים כאן לא מסודרים בסדר הרגיל של – מצרכים, כמות ואופן ההכנה, אלא דורשים מהקורא להיכנס לתוך העולם הכתוב ולטעום מעל דפי הספר את המזון, לקרוא את דרך ההכנה מתוך עיניו של הכותב.

צמריקו


מחבר : לזלי הלקוסקי.

איורים : לי הרפר.

הוצאה : כנרת.

תרגום : תומר קרמן.

מה קורה כשהבן שלך מתנהג בדיוק הפוך משאר חבריו לכיתה ?

בדילמה זו נתקלים אמאאא ואבאאא של צמריקו בכל יום ובכל שיעור.

צמריקו הוא טלה קטן שחושב ומתנהג בצורה שונה משאר העדר – הוא אוהב לנסות דברים חדשים, לשחק בצבעים, לארוג לעצמו תסרוקות בנול, לרוץ עם הכלבים, להסתובב על גלגל הטוויה ובכלל – להתנהג הפוך ממה שמצופה מטלה בגילו.

הספר כתוב בצורה הומוריסטית כשהגיבורים בו הם כמובן צמריקו, אמאאא ואבאאא שלו וברקע סבאאא שמנסה להרגיע את כולם במשפט מנטרי : "אין מה לדאוג"…

"אבל כל הלילה אמאאא ואבאאא מרטו לעצמם את הצמר מרוב דאגה"

אלו הם משפטים שחוזרים על עצמם לאורך כל הספר – איך כולם דואגים בזמן שצמריקו עושה כיף.

הוא מיועד לילדים אבל גם המבוגרים יכולים ללמוד ממנו דבר אחד או שניים…

אמאאא ואבאאא מנסים לשכנע את בנם הסורר בצורות שונות ומשונות 'ללכת עם העדר', עד שלבסוף 'נשבר' להם והם לוקחים את צמריקו הקטן לשיחה ומבהירים לו את כללי ההתנהגות הנאותים (בעיניהם ובעיני החברה) כי…
"זה מה שאנחנו הכבשים עושים.
מעתה והלאה…
תישאר עם העדר כמו כולם.
תגזוז את הצמר כמו כולם.
תסרוק את הצמר כמו כולם.
תטוה את הצמר כמו כולם.
תצבע את הצמר כמו כולם
ותארוג את הצמר כמו כולם."

בקיצור – להיות 'כמו כולם'! צמריקו המסכן לא מצליח לישון כל הלילה ולבסוף… טוב – את זה תצטרכו כבר לקרוא בעצמכם.

הספר מראה את ההתמודדות של ילד עם הפרעות קשב מול העולם שסובב אותו, ובעיקר החברה הקרובה שלא יודעת להתמודד עם מישהו כזה (הורים, מורים).

הילדים שלי אוהבים מאד את הספר, ולא אחת אני צריך להגיד להם שהיום קוראים סיפור אחר (כי גם לי נמאס לקרוא במשך שבוע את אותו סיפור).

מומלץ ביותר !

לזלי הלקוסקי ולי הרפר הם שני יוצרים אמריקנים, שכמו צמריקו לא הלכו בתלם והוכיחו שלפעמים לא רק כיף להיות שונה, זה אפילו מומלץ.

מחלבות דותן


"בוקר טוב." אומר לי יום אחד אחי הגדול, "תתתכונן, היום בצהריים נוסעים למחלבת כבשים."

עוד לפני שהיה לי זמן להתגונן מפני הנסיעה הלא צפויה הוא כבר צפר לי מתחת לבית. "נו… אתה בא כבר ?!" הוא שאל. "אין לי את כל היום, ואנשים מחכים לנו."

מה נשאר לי לעשות ? נתתי נשיקה לאשתי שתחיה, נכנסתי לאוטו כשאני כמובן, מצטייד במצלמה ובבלוק כתיבה, ונסענו.

"נו…" שאלתי, "לאן נוסעים ? אתה יכול לספר לי משהו". אחי הגדול חייך את חיוכו הזאבי ואמר : "נוסעים למחלבת כבשים, בין היחידות בארץ שגם מייצרות גבינה מחלב כבשים."

עכשיו זה כבר נשמע לי מעניין.

הדרך התמשכה לה כשאנחנו נוסעים במקביל לכביש 6, בואכה מחלף נשרים. הנוף התחלף במהירות ואנחנו ספגנו אותו לתוכנו.

לבסוף הגענו לכפר שמואל, 5 דקות מרמלה.

להפתעתנו, בניגוד לדירי כבשים אחרים שאנחנו מכירים, לא היה באוויר את הריח המוכר והחריף של כבשים. אולי בגלל הנקיון המדהים ששורר במקום, אולי בגלל האוכל שהכבשים מקבלות, אני לא יודע למה, אבל זה היה דבר מאד חיובי וזאת היתה רק ההתחלה…

פגשנו את אפרים, מייסד המחלבה ובנו יניב במרפסת ביתם, התיישבנו לשלוחן וקיבלנו הרצאה מאלפת על גבינות (והתעלפנו מהטעימות).

כל הגבינות מיוצרות מ-100% חלב כבשים תוך הקפדה על הבחלה ויישון (שנע בין מינימום של 3 חודשים לחצי שנה – תלוי בסוג הגבינה).

התחלנו לטעום מסוגי הגבינה השונים, כאשר בין גבינה לגבינה אנו לוגמים מעט יין או נוגסים בעינב על מנת להעביר את הטעם.

הגבינות היו עשירות, נמסות בפה וידעתי שברגע שטעמתי את הגבינות האלה, אני כבר לא יכול להכניס אלי הביתה את אותם חיקויי גבינה שמוכרים בסופר וטעמם הוא טעם הקרטון…

במיוחד שבו את לבי גבינת הפטה המעודנת, שמקורה מיוון, והיא מלוחה בעדינות ופשוט נמסה על הלשון ומשאירה טעם של עוד… וגבינת החלומי – גבינה קשה, שהוגשה כשהיא מטוגנת קלות, ועליה הזליף אפרים מעט סילאן.

לאחר הטעימות, יצאנו לסיור במחלבה.

זו מחלבת הכבשים הגדולה ביותר בארץ – עד 120 כבשים יכולות להחלב בו זמנית בשני קווים מקבילים.

מאחר וחלקנו הם גם קרניבורים לא קטנים, הסתכלנו על הכבשים במבט רעב… אני חושב שהן הבינו :-)…

כל כבשה נחלבת פעמיים ביום ונותנת בין 2.5 ל- 3 ליטרים של חלב (ביום), כאשר במשק יש כ-670 כבשים חולבות.

החלב נאסף למיכלים גדולים, עובר פסטור, נבדק במעבדה, הנמצאת תחת פיקוח, ועובר למיכלי החביצה, שם הופכים אותו לגבינה המדהימה, אותה ניתן להשיג ברשתות השיווק (טיב טעם, שופר סל) ובמעדניות נבחרות.

כל הגבינות מאוחסנות בכמה מקררים גדולים בטמפרטורה ולחות מבוקרות. רק הריח שיגע אותנו ורצינו ממש לנגוס בגבינות המונחות שם על המדפים.

כמו שאמרתי… אחרי שטעמתי את הגבינות של אפרים, אין מצב שאני מכניס הביתה את כל התחליפים העלובים שמוכרים במעדניות וקוראים לעצמם "הבולגרית" או "בסגנון פטה"… אצלי נכנס רק הדבר האמיתי !