יושב על הגדר–לא מה שנשמע

אריק איינשטיין הוציא כבר בשנת 1982 את השיר המדהים הזה – יושב על הגדר,

*

*

אבל אמיר מנדל לקח את זה צעד אחד ימינה ומצא דווקא בהודו את הגדרות שלו.

תערוכה נוספת במוזיאון לאומנות ארץ ישראלית ברמת גן היא של הצלם אמיר מנדל.

אחרי הסיקורים של רות צרפתי ושל סשה אוקון – הגיע תורו של הצלם אמיר מנדל.

*

הכל התחיל כשאמיר ובן זוגו החליטו שהם רוצים, מוכנים ובשלים לילד. בסבך הבירוקרטיה הישראלית זה היה ממש בלתי אפשרי לממש את הרצון העז שלהם.

אי לכך, בניגוד לאריק איינשטיין, שישב על הגדר, נסע אמיר להודו על מנת לפגוש אישה שהסכימה לתרום ביציות בתשלום כדי לעבר, בתשלום, אישה הודית אחרת וזו תביא לעולם ילד או ילדה שיהיו שלו.

היו אצלו לא מעט חששות לפני מסלול היסורים שהוא עתיד היה לעבור – ממשלות, רפואה, כלכלה וכמובן סטיגמה חברתית.

את המכשולים האלה ראה אמיר כחומה, או גדר שהיא סמלית ופיזית כאחד.

מאחורי החומה עמד המשפט הפשוט, שנראה לרובנו מאד בנאלי – "אני רוצה להיות אבא".

*

בהודו לא היה לאמיר הרבה מה לעשות – הוא ישב וחיכה לתוצאות העבודה של הרופאים. מצד שני, הוא הסתובב וחיפש סוג של תרפיה, מרגוע כדי לעבור את התקופה מורטת העצבים הזאת.

כך מצא את עצמו מנסה לראות מעבר לחסימות – דרך עדשת המצלמה ראה קירות פח האוטמים את הבניינים, שמאחוריהם גדרות צמחים מטופחות וצבעוניות המסתירות את הכניסות. הוא הרגיש ממש כאילו הסתכל במראה.

*

*

אמיר הצליח לראות מעבר לחסימות, מעבר לגדרות… זוהי הודו של אמיר בעיני הצלם האומן שבו.

*

חדוות היצירה–רות צרפתי

כל מי שקרא את הפוסט שלי על התערוכה במוזיאון לאומנות ישראלית ברמת-גן, יודע שהיו שם 4 תערוכות במקביל.

התערוכה הראשונה שכתבתי עליה היתה של סשה אוקון, בפוסט אומנות או פורנוגרפיה, ואילו התערוכה השניה שאני רוצה לכתוב עליה, היא של האומנית המנוחה – רות צרפתי.

*

קישור לויקיפדיה על רות צרפתי.

*

רות צרפתי היתה אמנית רבגונית שפעלה באותה מידה של כישרון והצלחה בתחומים רבים ושונים. בתערוכה המוצגת במוזיאון לאומנות ישראלית ברמת גן מיוצגים רק שני תחומי יצירתה העיקריים : פיסול וציור. המבקר בתערוכה יגלה לבטח בין הפסלים רבים המוכרים לו מתצוגות קודמות, אולם רובם של הציורים והרישומים מוצגים כאן בפעם הראשונה. כל היצירות המוצגות בתערוכה הושאלו מהעיזבון שהורישה האמנית לבתה חגית עמרם שטרנשוס. חלק מן הפסלים מוצג בקביעות בבית האמנית, שבו מתגוררת היום משפחת עמרם.

(מתוך ההקדמה בספר על רות צרפתי – המוזיאון לאומנות ישראלית)

*

אני באופן אישי התחברתי מאד לפסלים (רובם של תינוקות), יותר מאשר לרישומים הרבים שהיו על הקירות.

ההבעה של הדמויות, כמו גם התנוחות המוזרות – שכאילו נלכדו בעדשת מצלמה בדיוק באמצע תנועה, נראו פשוט מהממים בעיני.

גם מהיצירות התלויות על הקיר התרשמתי, ונודע לי שהיא עבדה, בין השאר, עם ע. הלל ואיירה את הספר, אחד מאלה שגדלתי עליהם – "הביצה שהתחפשה". ספר חובה לדעתי, לכל גיל.

*

אני לא אשב ואכתוב לכם את כל קורות חייה, זה יכול לקחת דפים שלמים ולא כולם מתחברים לביוגרפיות (עד כמה שהן מרשימות).

מה שכן – רות צרפתי (1928 – 2012), היתה אחת האמניות היותר גדולות שקמו לנו במדינה הזאת והתערוכה הזאת משקפת חלק קטן מיצירותיה – רק ציורים ופסלים וגם זה חלק קטן מהם.

בתערוכה לא מופיע מגוון הבובות שיצרה (ואף זכתה בפרסים בתערוכות בין-לאומיות).

*

מומלץ בחום לכל המשפחה.

*

אומנות או פורנוגרפיה ?

*

הזדמן לי לא מזמן להגיע למוזיאון לאומנות ישראלית ברמת גן. כן – יש דבר כזה.

מ- 15 באוקטובר (2013) למשך 3 חודשים יציג המוזיאון 4 תערוכות, של 4 אומנים ישראלים (חלקם ידועים יוצר וחלקם ידועים פחות) – באולם הראשון מציג סשה אוקון, צייר שעבודותיו בתצוגה זו עוסקות בשלושה דברים עיקריים : גוף האדם, מיניות וטכניקה.

התמונה הזאת, שנקראת 'גבר ואשה' תפסה את עיני. ממבט ראשון נראה כאילו האישה סובלת, אולם מבט מעמיק יותר מראה את ההנאה שהיא חווה (מישהו אמר BDSM ?)

ניתן לראות את ידה השמאלית מונחת מתחת ללחיה ופניה אומרות עונג צרוף, שלא לדבר על הגבר "המכה" שאי אפשר שלא לראות שהוא נהנה.

בחרתי לפתוח דווקא בתמונה זו – האם תמונה כזאת במוזיאון היא אומנות, או שמא פורנוגרפיה לשמה ?

*

למשל בשתי התמונות הבאות ניתן לראות את ההבדל בין בריחה מוצלחת לאחת שלא עלתה כל לו יפה…

עד כמה בן אדם מוכן להקריב על מנת לברוח מ… משהו ?

לקפוץ מקצה צוק כשהוא לא לובש דבר על גופו ? לקפוץ לתוך שמים סוערים כאשר יש רק שביב תקווה מפציע בין העננים.

*

אני לא מתיימר להיות מבקר אומנות. לא למדתי אומנות וכל מה שיש לי זו החוויה האישית שלי והעוצמה שאני מקבל כשאני צופה בציורים.

*

בשלושת הציורים הבאים נראה כיצד מתמודד אדם עם "רכיבת" האישה עליו

האסוציאציות שעולות כאן הן רבות וכל אחד יכול יכול להזדהות עם תמונה אחרת… לא סתם הן אחת ליד השניה.

*

עכשיו אתם צריכים לשאול את עצמכם (כל אחד בתוכו) – "האם לצייר אנשים עירומים או עירומים למחצה זו פורנוגרפיה או אומנות ? והיכן עובר הקו ?

אני לא אמשיך ואלאה אתכם בפרטים ובתמונות (ספוילר), אבל בתור התצוגה הראשונה שנכנסים אליה במוזיאון, מקבלים ממש "בום" לפנים מהעוצמה שהציורים הגדולים האלה (3 מטרים על 1.60מ' כל אחד) מקרינים מהקירות.

בספר שהוצא ע"י המוזיאון מתוארים הציורים ונראות גם הסקיצות שלהם כמו גם התמקדות בפרטים מתוך הציור.

*

לגבי שאר התצוגות, הן יגיעו בפוסטים הבאים.

בכל מקרה – מומלץ בחום.

שימו שמן

אז מה היה לנו בזמן האחרון ? טקס בחירת מוצר השנה, היה ? היה ! היה טוב או פחות טוב, זו לא השאלה.

התבקשתי לחוות דעה על מספר מוצרים שזכו בתואר הנכסף, ומאחר ואני לא מאלו שעושים "העתק – הדבק" לפרסומות שאני מקבל ואני צריך לנסות אותם לפני שאני כותב עליהם – אז על מוצר אחד כבר כתבתי – פילה סלמון מעושן של סטאר קיסט ועכשיו הגיע הזמן לסקירה על מוצר נוסף שזכה בתואר – תרסיס שמן קנולה (באיכות מעולה) של חברת 'טעמים', המתמחה ביצור שמן ובמיוחד שמן זית.

מתוך אתר חברת 'טעמים'

*

מי לא משתמש בשמן ? לטיגון, לבישול, גם קצת באפייה.

אז באו חכמים והמציאו לנו – תרסיס שמן. רעיון מעולה – לחיצה אחת ויוצאת כמות מדודה של שמן, בלי לכלוך ובלי אוכל ספוג.

כבר זמן רב שאני משתמש בתרסיס שמן לבישול – אמנם של חברה הנמצאת בארצות הברית – קליפורניה ליתר דיוק, אבל אני מאד מרוצה מהתרסיסים שלהם – גם של הקנולה וגם של שמן הזית.

מה שעשיתי זאת השוואה פשוטה – השוואה פיזית בגודל והשוואה בנוחות השימוש.

המיכל גדול ונוח להחזקה (ביד שלי בכל אופן), יש בו כמות גדולה יותר של שמן (200 גרם / 216 מ"ל) וגם את הטעם לא מרגישים לאחר הטיגון.

*

מבחן הערכים התזונתיים (ל- 100 מ"ל) :

*

אנרגיה (קלוריות) 828

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 92 – מתוכם שומן רווי (ג') 14

מי שזה אומר לו משהו – סבבה.

מי שלא, אלו ערכים לא גבוהים (שזה טוב)… אבל… ויש פה אבל גדול (ולא לשכוח שזה מוצר השנה)…

*

השמן שהעמדתי מולו כמתחרה, מביא את הערכים הללו :

אנרגיה (קלוריות) 729

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 81 – מתוכם שומן רווי (ג') 5

ושוב – למי שזה אומר לו משהו – סבבה, ולמי שזה לא אומר כלום – אלו ערכים טובים יותר.

1-0 לטובת התרסיס מארצות הברית.

*

הבחינה השניה היא פעולת הריסוס – אז הפעולה הפשוטה של הכנת ביצת עין לילדים התגלתה כמשימה מורכבת למדי, אחרי שענן של שמן עלה אל-על ואילולי הדלקתי את קולט האדים מיד אחרי הריסוס, הייתי מתמלא בריח של שמן (וכנראה גם רסיסים).

יכול להיות שצריך להתרגל לעבוד איתו, אבל בתור פעולה ראשונה – התרסיס של 'טעמים' מפתיע לרעה.

2-0 לטובת המוצר האמריקאי.

*

אז מה כן אני יכול להגיד שטוב בתרסיס הישראלי ?

קודם כל הוא מיוצר בארץ. אני תמיד מעדיף מוצרים כחול-לבן.

דבר שני הקיבולת שלו גדולה יותר – 200 גר' / 216 מ"ל לעומת 170 גר' / 177 מ"ל.

הוא נראה יותר טוב – התרסיס האמריקאי מזכיר לי מיכל להדלקת פחמים עם הצבעים הצהוב אדום שלו, לעומת הירוק לבן שובה העין של המוצר הישראלי.

חברת 'טעמים' יצאה עם 2 תרסיסים נוספים – תרסיס שמן זית ותרסיס שמן קנולה בטעם חמאה.

מבחינת הטעם (שזה בעצם הדבר הכי חשוב) – הילדים לא הבחינו בהבדל בין השמנים.

*

*

המוצר המתחרה הינו תרסיס שמן קנולה של חברת PAM, מיוצר ע"י קונגרה, מיקלסון דרייב 3353, אירוין קליפורניה ארה"ב. כשר פרווה, בהשגחת הבד"ץ, חוג חתם סופר פ"ת ובאישור הרבנות הראשית לישראל.
מיובא ע"י ליימן-שליסל בע"מ, פולג 5, יבנה.

מיקמק ?! מה זה מיקמק ?

אז אם אתם הורים לילדים, לא גדולים במיוחד, סביר להניח שנתקלתם כבר בתופעה של "עולם המיקמקים".

 

למי שמכיר – יכול לעבור ישר לפסקה הבאה, למי שלא – קצת חומר רקע :

המשחק הוא משחק וירטואלי שהחל את דרכו בשנת 2009 ומיועד לילדים בגילאים 6-13. במסגרת המשחק, משחקים השחקנים עם דמויות וירטואליות המכונות "מיקמקים". השחקנים מבצעים משימות שונות ומשחקים במשחקים שונים עליהם מקבלים פרסים וירטואלים, ומרויחים כסף וירטואלי המכונה "מטבעות", איתו ניתן לקנות בגדים, רהיטים, אביזרי אופנה ועוד. המשחק מציע חבילות מנוי שונות המרחיבות את מגוון אפשרויות המשחק בעולם.

מנויים יכולים לרכוש בעל חיים אשר נקרא 'מינימיק' העולה 2,000 מטבעות. את ה- 'מינימיק' אפשר להאכיל ולשחק איתו. כל שחקן יכול לעצב לעצמו את דמותו הווירטואלית המייצגת את השחקן בעולם הווירטואלי. המשחק בנוי מ-16 אזורים בהם השחקנים יכולים לשחק: החוף, האי, אזור הספורט, תחנת החלל, העיר (ובה ממוקם אזור בניין העירייה), מערב העיר, מעבדת הסדרה, אזור המגורים, יער, קרחת היער, ג'ונגל (בו נמצא המקדש המסתורי ומעבדת הטריוויה, קלאב, פארק, מיק סינימה, הר הגעש, הר ההישגים), קרקעית האוקיינוס ולוח המודעות. מיקמק מתאים את עצמו לחגי ישראל ומציע מגוון פעילויות גם בחגים. במרבית החגים צוות האתר מציע משימות מאתגרות עליהן ניתנים פרסים וירטואליים.

המיקמקים המשיכה כסדרת טלויזיה (YES) ולה 4 גיבורים עיקריים –

מקס : החבר שכל אחד רוצה. אמיץ, מדליק, שובב ואהוב. נהנה לעשות מעשי קונדס, אך כשיש צורך הוא רציני ואחראי. תמיד נלחם על מטרות צודקות, ולא יוותר עד שיפתור כל בעיה, שלו, או של אחד מחבריו. מקס אהוב ופופולארי בכל רחבי מיקמק סיטי (העיר של המיקמקים). בנוסף מאוהב בסתר בזואי (חברתו הטובה ביותר), אשף בסקייטבורד והמשפט האהוב עליו (אף על פי שהוא אמר אותו רק 3 פעמים) הוא "אין בעיה" והוא אומר אותו כשיש את הבעיות הכי גדולות (עצירת צבא שלם מלירות בענק, רדיפה אחרי לימוזינה ודו-קרב מסטיקים עם מונדו).

זואי : קולית, חריפה וחדת לשון. בוגרת בהרבה מהבנים, ומבינה טוב מהם את התמונה המלאה. מאזנת את ההתלהבות הילדותית של מקס בחשיבה לטווח ארוך. מאוהבת בסתר במקס, אך חוששת לחשוף זאת. היא חוששת שמקס לא מעוניין בה, אף על פי שכל הסימנים מראים שהוא דלוק עליה (ובצדק).

סאני : החנון הגאון האולטימטיבי. מחלץ את החבורה מכל בעיה בעזרת המצאות מבריקות וידע מדעי מדהים בכל התחומים. מדבר בשילוב של נאיביות חמודה עם התחכמויות מעצבנות, דבר שלעתים מעורר עליו את כעסם של חבריו שלא מבינים מה הוא אומר ולמה הוא מתכוון. סאני היה רוצה להשתחרר מתדמית החנון שהודבקה לו, אך לא מצליח, מכיוון שלחבריו יש כבר דעה מגובשת עליו. וגם מכיוון שהוא באמת חנון. חוץ מזה, מקס סבור שזה קול שיש חנון בחבורה. סאני גרוע בכדור-ראש.

ג'ימבו : הכי קול בעולם. בנות מתות עליו, ובנים רוצים להיות כמוהו. הוא חתיך הורס, אבל גם קצת נמהר ואימפולסיבי, קודם עושה ורק אחר כך חושב. נהנה לעשות מעשי קונדס, אך כשיש צורך הוא רציני ואחראי. הוא אשף בגיטרה חשמלית ואלוף בגיטאר הירו. המילה האופיינות לו היא "וואו" מילה שבה הוא משתמש בכל מיני מצבים, בכל פעם בטון ואינטונציה אחרת, בהתאם לרגש אותו הוא מביע. בפרק 5 שר את השיר ליומולדת של סאני, בפרק 7 שר את ריקוד המקמקן, בפרק 3 בעונה השנייה שיר לדולי כדי שלא תמחץ אותו ואת החבורה ובפרק ה-11 בעונה השנייה הוא שר שיר לרוח הגדולה, חלק באמונתו של אקסל. בעיקרון, ג'ימבו הוא "שפן הניסיונות" של החבורה.

***

אז עד כאן חומר הרקע (למי שלא מכיר) על המיקמקים.

חופשת פסח, לאן אפשר לצאת ? המדינה פקוקה ואתרי התיירות מפוצצים בממנגלים וסתם כאלה שרוצים לצאת החוצה במזג אוויר שרבי (לך תבין)…

אנחנו קצת יותר מפונקים, אז הזמנו כרטיסים לילדים למיק-קפה – בית קפה ומשחקיה משוכללת מיוחדת לילדים, בקניון 'רננים' ברעננה.

הזמנת הכרטיסים נעשית באינטרנט והמחיר הוא 35 ₪ לילד לשעתיים של משחק חופשי.

היתרון של הזמנת הכרטיסים דרך האינטרנט הוא הגבלת מספר הילדים הנמצאים במקום בפרק זמן מוגדר.

זאת הפעם השניה שאנחנו מגיעים לשם, והאמת – בייבי-סיטר מצויין. השארנו את הילדים והלכנו לנו להתפנק – זוגתי שתחיה ואני (פדיקור וקפה).

הצוות מקצועי ובעל סבלנות אין קץ לילדים (שיכולים להיות נודניקים לא קטנים – כמו שרובנו יודעים).

שקד ונדב (בת 8 ובן 4.5) עברו ממתקן למתקן, עמדו בתור כמו ילדים טובים וממש נהנו.

המינוס היחיד שאני מצאתי במקום הוא הרעש וההד… אני באופן אישי הייתי מרכיב "בולעי הד" במקום על מנת להפחית את רמת הרעש…

*

במקום ישנה גם חנות (איך לא) עם בובות, ספרים, דיסקים וחולצות – הכל של המיקמקים (מחירים לא זולים), ואיך אפשר בלי משהו לאכול ?! אז יש גלידה, ברד, פיצה וגם קפה להורים שמחכים בחוץ על יד השולחנות.

*

בחודשים יוני-יולי מתעדים לפתוח אולם קולנוע של המיקמקים בשטח של כ- 500 מ"ר בדיוק ממול למיק-קפה.

בנוסף, לאור ההצלחה של המקום, על הפרק פתיחה של עוד 3 "בתי קפה" ומשחקיות ברחבי הארץ בעתיד הקרוב.

למי מומלץ ? לילדים בגילאי 5 – 13.

*

אתר מיקמק

ג'יפ ג'וק

יום שבת של שבועות, איזה כיף – נוסעים לבקר קרובים בעפולה. קמנו בבוקר (צהריים), הרמנו טלפון שאנחנו מתנצלים אבל נאחר ויצאנו לדרך. כביש 6, מהירות שיוט בקרוז קונטרול והג'וק האדמדם משייט לו בכיף.

ארוחת צהריים, מנוחה קצרה ואנחנו יוצאים לכיוון חיפה – איך ? הכי פשוט (לכאורה) – מעפולה, כביש הסרגל, צומת מגידו ימינה, צומת התשבי, צומת יגור והופ אנחנו כבר בצ'ק פוסט.

חצי שעה נסיעה – 45 דקות מקסימום.

באותו הזמן, יצאו קרובים נוספים (שאליהם רצינו לנסוע) מתל אביב. (מזכיר שעורי מתמטיקה מהתיכון ?)

אמרנו – "נחכה קצת בחוץ או מקסימום ניקח מפתח מהשכנה…" פשוט, לא ?

אז זהו – שלא !

היציאה מעפולה, בואכה צומת התענכים (אמצע כביש הסרגל) עמוסה לעייפה… דיווח בגלגל"צ – רכב שרוף בהמשך, עומס תנועה עד צומת מגידו ואחר כך בצומת התשבי…

אמרנו – נסתובב, ניסע דרך נהלל, אמנם הדרך יותר ארוכה, אבל לפחות נוסעים.

אז זהו, שגם זה לא – צומת רמת ישי – השומרים – פקוקה גם היא.

זחלנו לנו בעומס הכבד, כשהילדים מתחילים כבר לשאול "מתי נגיע?"

ואז גמלה בליבנו החלטה – אם ברומא מתנהגים כמו רומנים, א… סליחה – רומאים, בישראל נתנהג כמו ישראלים !

הרי יש לנו ג'וק… אמנם לא 4X4, אבל לשבילי עפר הוא מתאים בהחלט…

ירדנו מהכביש והתחלנו לנסוע בדרך העפר המקבילה לכביש הסרגל.

זוגתי התרגשה – זו היתה לה הפעם הראשונה שהיא יורדת מהאספלט השחור לטובת הכורכר הלבן.

לפנינו ומאחורינו רכבי 4X4 ענקיים (דיפנדר, שברולט סילברדו ועוד מפלצות), ואנחנו הקטנים מקפצים לנו בכיף על האבנים הקטנות.

כל הדרך אנחנו מסתכלים מהחלון ורואים עד כמה אנחנו קרובים לשדה החמניות המסיטות את ראשון לעבר השמש.

בצומת מגידו פנינו ימינה והמשכנו עוד כ- 100 מטרים על שביל העפר. בשלב זה החלטנו לחזור לכביש, מאחר ואנחנו לא מכירים את השטח ובאמת שנהיה כבר מאוחר.

קרובי המשפחה שיצאו מתל אביב כבר המתינו לנו בביתם ולא רצינו לבזבז זמן על סיבוכים מיותרים, ובטח שלא כשיורד החושך.

נהנינו מאד מנסיעת "השטח" הראשונה שלנו, ומי יודע – אולי יהיו עוד כאלה…

צריך רק לחפש שבילי עפר ופשוט "לתת בגז".

עכשיו נשאר רק לשטוף את האוטו וללכת לישון.

נכון, זאת לא "נסיעת שטח" והרבה אנשים ובואו ויצחקו, אבל זו היתה טבילת האש הראשונה ובעיקבותיה (כך מקווים) יבואו עוד.