הר של זבל


חיריה… לאנשים בגילי, פחות או יותר, מזכיר השם הזה הר ענק, "תקוע" במחלף גנות, גדול, מכוער ובעיקר מסריח.

וזה נכון או בכל אופן – היה נכון, עד ש….

החל משנת 1952 ייעד משרד הבריאות את האזור ליד הכפר הערבי הקדום "אל חירייה" לאתר טיפול בפסולת על ת"א והסביבה.

האתר היה פעיל עד 1998, אז נסגרה המזבלה והפכה לתחנת מעבר למטמנה בדרום.

*

קצת פרטים על ההר : בעת הסגירה בשנת 98', עמד ההר על שטח של כ- 450 דונם, בגובה של כ- 80 מטרים מעל פני הים עם כמות פסולת של של למעלה מ- 16 מליון קוב (?!)

משנת 01' החל תכנון השיקום האדריכלי והנופי של ההר ע"י איגוד ערים דן לתברואה.

כשהכוונה היא לייצר ריאה ירוקה במרכז הארץ.

*

הוזמנתי, כחלק מסיקור עיתונאי, יחד עם שקד (בתי בת ה- 8) לקראת פתיחת פעילות פארק אריאל שרון ופארק המחזור חירייה למשפחות בסוכות, בסיסמה – "כשפסולת, טבע לתרבות נפגשים".

אני ושקד

בניגוד לאירועים אחרים המתקיימים בסוכות, בפארק אריאל שרון ובמרכז לחינוך סביבתי, נותנים חוויית לימוד אחרת.

כל המתקנים הנמצאים במרכז המחזור נבנו מחומרים שנזרקו לפח ומצאו את דרכם למזבלה…

מרכז מיחזור

*

מי היה מאמין שעל הר הזבל וסביבתו ייבנה פארק עצום עם כ- 25 ק"מ של שבילי אופניים בדרגות קושי שונות, ייערכו סיורים מודרכים הכוללים תצפיות מרהיבות על כל אזור גוש דן וימצא בו מגוון עשיר של בעלי חיים וצמחים יחודיים.

פנורמה

קיבלנו הסברים על הנוף של תל אביב רבתי הנשקף מהמצפה, ויצאנו לסיור ברכב ספארי ברחבי הפארק.

רכב הספארי

מעבר לתצפית המרהיבה והסיור במשאית הספארי, ביקרנו במרכז המיחזור.

בכל מקום קיבלנו הרצאות מאלפות על מה היה, מה קורה ומה עתיד לקרות עד לפתיחה המלאה של הפארק בעוד כשנתיים.

משאבים וכסף לא חוסכים.

גם אני וגם שקד מאד נהנינו – הסוללה בטלפון הנייד שלה נגמרה מרוב צילומים שהיא צילמה (לצערי אין לי את התמונות, אולם הן לא פחות טובות משלי בחלקן).

עברנו בחוות שלם – שם מגדלים מיני צמחים ארץ ישראליים בסכנת הכחדה, על מנת לשמור עליהם שלא יעלמו לחלוטין (לא נכנסנו).

בקיצור – כיף כיף כיף. משהו אחר למונומנט, שאצלי בזיכרון הוא משהו מאד שלילי, אבל לילדים שלנו – יכול להיות נקודת ציון למהפך חשיבתי מנושא אשפה ומיחזור.

*

פארק אריאל שרון ומרכז המחזור (חיריה)

חיריה – האתר הרשמי

פארק אריאל שרון – האתר הרשמי

מוקד מידע : 03-7398999

*

נכון שאני לא חסיד של COPY PASTE (ואפילו מתנגד לכך, בדרך כלל), אבל הפעם אחרוג ממנהגי –

פארק המחזור חירייה ופארק אריאל שרון מזמינים אתכם בחוה"מ סוכות לשלושה ימים של פעילות חווייתית לכל המשפחה תחת הקונספט "כשפסולת, טבע ותרבות נפגשים", שלושה ימים (22-24/9/13) המלווים בהנאה, הפתעות, למידה וחוויה.

בפעילות של כ- 4 שעות המבקרים יחשפו לנופים והאטרקציות המדהימות על גבי רכבי ספארי, סדנאות יצירה אקולוגיות במרכז לחינוך סביבתי, סיור היכרות עם מהפכת הפסולת של גוש דן, שיקום הר הפסולת והפיכתו לפארק מטרופוליני, פעילות של טיבוע ציפורים על ראש ההר תצפיות על כל גוש דן מפסגת ההר, מתחם סוכות ממוחזרות ומיוחדות וטיפים שמלמדים איך אפשר להציל את העולם.

בחול המועד סוכות הקרוב, מנצלים את חופשת החג בכדי לגלות עם הילדים את סודות המחזור,האקולוגיה והקסם שבשמירה על הטבע. פארק אריאל שרון והמרכז לחינוך סביבתי של איגוד ערים דן לתברואה המפעיל את פארק המחזור חירייה, מזמינים את כל המשפחה לשלושה ימים של טבע, חוויה וסדנאות, שיתקיימו בין התאריכים 24-22.09.13 ,ימים ראשון-שלישי.

בין הסדנאות המוצעות לציבור: סדנת הכנת תכשיטים מצינורות, סדנת הכנת בובות משאריות בדים, סדנת מזון קומפוסט ועל מה שביניהם, סדנת שף מתוקה, סדנת שף מלוחה, הכנת אדניות תלויות למרפסת משקים ממוחזרים, הכנת ממלכה מקרטונים וביקור במתחם של סוכות ממוחזרות מ-100% אחוז תוצרת חירייה.

שלוחת איילה ונחל שמרי – טיול של שבת


יום שישי, השעה קרובה לחצות, זוגתי ואני מתכננים טיול למחר… רגע… נשמע מוכר – כבר היה לי איזה פוסט עם ההתחלה הזאת… (טיול בנחל שיח – חיפה).

אז אצלנו ימי שישי (בלילה) מוקדשים להכנות לקראת הטיולים של יום שבת.

קודם כל, החיפוש נעשה יותר נוח – למה ? כי במקום מסך של 4.8" (3S) יש לי מסך של 5" (S4) – זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה משמעותי כשאתה נמצא במיטה ושניכם מחפשים באתרים שונים את הטיול המתאים.

S3 מול S4 מתוך אתר סמסונג

S3 מול S4 מתוך אתר סמסונג

*

יוהו.. מצאנו לנו טיול (או ככה חשבנו בכל אופן) – נחל שניר (החצבאני). טיול קצר, עם מים, איזה כיף. הילדים ימותו על זה.

*

יום שבת, אנחנו מתעוררים מוקדם (אבל יוצאים מהמיטה קצת לפני 9). התארגנות מהירה (הג'חנון בתנור מאתמול) ואז נשאלת השאלה המפוצצת "כמה זמן נסיעה זה עד לנחל?"… בלי להסס אני עונה "בערך שעתיים, אולי קצת פחות".

פניה של זוגתי נפלו מיד. הרי השעה היא עוד מעט 10, מה שאומר שנגיע בסביבות 12 לנחל, הילדים יהיו עייפים, רעבים ועוד ועוד…

*

מחפשים שוב –

טיול קרוב, מעגלי, מתאים למשפחות, רצוי עם מים… מחפשים ומחפשים ומוצאים נקודה קטנה, שאני בטוח שמאות אנשים עברו על פניה ופשוט לא ידעו שהיא שם – שלוחת איילה ונחל שמרי.

התמונות והסיפור באתר הבטיחו רק טוב.

*

העמסנו את הצידנית, התיקים, המצלמה והטלפון – הגיע הזמן להשוות בין מצלמה (Canon SX40 HS) למצלמה של Samsung Galaxy S4 עם הפיצ'רים המגניבים ועם 13MPixel.

*

נוסעים על כביש החוף (2), מחלף זכרון יורדים ובצומת פרדיס לוקחים שמאלה.

נסיעה של 4 ק"מ בערך (ה- WAZE מביא אותך בדיוק עד לנקודה) ופונים ימינה לכיוון הישוב עופר.

משם בכביש מפותל עם נוף מדהים (מעורר בי געגועים לאופנוע) מגיעים לחלקת אלוהים קטנה עם שולחנות ישיבה ופחי זבל שקק"ל ארגנו.

ארוחת בוקר לפני הצעידה

ארוחת בוקר לפני הצעידה

התיישבנו לארוחת בוקר קלה שלאחריה יצאנו לצעוד לכיוון המים.

*

אנחנו בחרנו את המסלול הקצר (2 ק"מ) – מסומן לבן-ירוק-לבן ומיד לאחר עץ התות הענק הגענו לעין איילה, שלצערנו המים שם לא ממש טובים לטבילה…

יצאנו לצעידה

אבל הבטיחו לנו מים בהמשך אז לא ויתרנו והמשכנו לצעוד בין עצים ושיחים כשמדי פעם נגלה אלינו נוף מדהים של הים ושל המשך הר הכרמל.

היה חם. אין ספק שהיה חם ולכן גם דאגנו לשתות, והרבה. אבל נגד הלחות אין הרבה מה לעשות ואחרי קילומטר של הליכה הזיעה מעורבבת בקרם הגנה נכנסה לנדב לעין (וזה שורף) ונאלצנו לסטות מהשביל המקורי ולעלות על שביל האופניים שהוביל אותנו במהירות חזרה לרכב.

ואפילו היה זמן לרומנטיקה

ואפילו היה זמן לרומנטיקה

עד שהגענו לרכב, ואחרי כמה עצירות קטנות כדי לשטוף את העין וללטף את הפרות), נדב כבר נרגע.

*

אז במים לא הספקנו לטבול אבל את ההבדלים בצילום ניתן לראות. התמונות עם התאריך אלו התמונות מהמצלה והתמונות ללא תאריך אלו התמונות מהגלקסי.

*

על הפיצ'רים של המצלמה אני אכתוב אולי בפוסט הבא. בינתיים – נצלו את החופש וטיילו עם הילדים. זה יעשה לכולם רק טוב.

זה מלכד את המשפחה, מרחיב את האופק של הילדים, מלמד אותם עוד קצת על הארץ שלנו ומחזק את המשפט (בלי דעות פוליטיות) "כל מקום שכף רגלנו דרכה בו – שלנו הוא".

ימין ושמאל רק חול וחול (פעם שניה)


אתמול מתקשרת אלי ידידה שלי ושואלת בשיא הנונשנלנטיות "יש לי שתי הזמנות זוגיות לתערוכת 'אגדות בחול' במוזיאון ארץ ישראל. רוצה ללכת ?"

איזו שאלה בכלל…. ב ר ו ר ! ! !

7 בערב, קילחנו את הילדים, העמסנו אותם על הרכב ויצאנו תל אביבה.

בשעה 1945 החנינו את הרכב בחניון של מוזיאון א"י (20 ₪ לחנייה חד פעמית ללא הגבלת זמן) ושמנו פעמינו, יחד עם עוד כמה עשרות אנשים לעבר מגרש התצוגה.

תערוכת אגדות בחול

*

בכניסה קיבלו את פנינו הנסיך הקטן (יחד עם הפיל בתוך נחש הבריח והכבשה המפורסמת) מצד ימין ויונה בבטן הלווייתן בצד שמאל.

הנסיך הקטן

השנה התמקדה התערוכה בסיפורי ילדים וסיפורים מהתנ"ך, כאשר הצטרפו אליהם גם גיבורי העל של חברת מארוול (הענק הירוק, ספיידרמן, ת'ור, איירון-מן וקפטן אמריקה).

גיבורי מארוול

גיבורי מארוול

גיבורי מארוול

מי לא היה שם – טרזן וג'יין על הפיל, פטר והזאב (עם מוזיקה מהמחזה), דוד וגוליית, שלמה ומלכת שבא, אליס בארץ הפלאות, במדינת הגמדים (גם עם המוזיקה).

טרזן וג'יין

טרזן וג'יין

פטר והזאב

פטר והזאב

התערוכה פתוחה רק בערב כדי שנוכל להתרשם מהתאורה המיוחדת שנמצאת שם.

הילדים (וגם אנחנו) התלהבנו ועברנו מפסל לפסל, מסתכלים ביראת קודש ממש על 'חול ים פשוט' שהפך בידיים של עשרות הפסלים מהאקדמיה לפיסול בחול של הולנד ליצירות אומנות של ממש.

*

חבל שאין לי מספיק מקום להכניס את כל התמונות של כל הפסלים שצילמתי.

שמשון הגיבור

שמשון הגיבור

שלושת המוסקטרים

שלושת המוסקטרים

*

מאחר וזה היה הערב הראשון של המופע המדהים הזה, שלקח חודש לבנות אותו, עלו על הבמה – ראש העיר ת"א, שגריר הולנד בישראל ועוד מכובדים מהמוזיאון עצמו.

היה לי חבל מאד שרוב הקהל לא ממש הקשיבו לנאומים (שבאמת לא היו ארוכים) ולכל התודות לאומנים.

כמו שרון חולדאי אמר – ההולנדים הצליחו למכור קרח לאסקימוסים, או במקרה שלנו – חול לעיר שנוצרה מתוך החולות.

*

היה מדהים. הסתובבנו שם כשעה וחצי עם הילדים ונהנינו מכל רגע.

התערוכה פתוחה מ-1  ביולי עד 26 באוגוסט 2013 בשעות 1900 עד 2300 (למעט ימי שישי וערב תשעה באב).

שימו שמן


אז מה היה לנו בזמן האחרון ? טקס בחירת מוצר השנה, היה ? היה ! היה טוב או פחות טוב, זו לא השאלה.

התבקשתי לחוות דעה על מספר מוצרים שזכו בתואר הנכסף, ומאחר ואני לא מאלו שעושים "העתק – הדבק" לפרסומות שאני מקבל ואני צריך לנסות אותם לפני שאני כותב עליהם – אז על מוצר אחד כבר כתבתי – פילה סלמון מעושן של סטאר קיסט ועכשיו הגיע הזמן לסקירה על מוצר נוסף שזכה בתואר – תרסיס שמן קנולה (באיכות מעולה) של חברת 'טעמים', המתמחה ביצור שמן ובמיוחד שמן זית.

מתוך אתר חברת 'טעמים'

מתוך אתר חברת 'טעמים'

*

מי לא משתמש בשמן ? לטיגון, לבישול, גם קצת באפייה.

אז באו חכמים והמציאו לנו – תרסיס שמן. רעיון מעולה – לחיצה אחת ויוצאת כמות מדודה של שמן, בלי לכלוך ובלי אוכל ספוג.

כבר זמן רב שאני משתמש בתרסיס שמן לבישול – אמנם של חברה הנמצאת בארצות הברית – קליפורניה ליתר דיוק, אבל אני מאד מרוצה מהתרסיסים שלהם – גם של הקנולה וגם של שמן הזית.

מה שעשיתי זאת השוואה פשוטה – השוואה פיזית בגודל והשוואה בנוחות השימוש.

המיכל גדול ונוח להחזקה (ביד שלי בכל אופן), יש בו כמות גדולה יותר של שמן (200 גרם / 216 מ"ל) וגם את הטעם לא מרגישים לאחר הטיגון.

*

מבחן הערכים התזונתיים (ל- 100 מ"ל) :

*

אנרגיה (קלוריות) 828

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 92 – מתוכם שומן רווי (ג') 14

מי שזה אומר לו משהו – סבבה.

מי שלא, אלו ערכים לא גבוהים (שזה טוב)… אבל… ויש פה אבל גדול (ולא לשכוח שזה מוצר השנה)…

*

השמן שהעמדתי מולו כמתחרה, מביא את הערכים הללו :

אנרגיה (קלוריות) 729

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 81 – מתוכם שומן רווי (ג') 5

ושוב – למי שזה אומר לו משהו – סבבה, ולמי שזה לא אומר כלום – אלו ערכים טובים יותר.

1-0 לטובת התרסיס מארצות הברית.

*

הבחינה השניה היא פעולת הריסוס – אז הפעולה הפשוטה של הכנת ביצת עין לילדים התגלתה כמשימה מורכבת למדי, אחרי שענן של שמן עלה אל-על ואילולי הדלקתי את קולט האדים מיד אחרי הריסוס, הייתי מתמלא בריח של שמן (וכנראה גם רסיסים).

יכול להיות שצריך להתרגל לעבוד איתו, אבל בתור פעולה ראשונה – התרסיס של 'טעמים' מפתיע לרעה.

2-0 לטובת המוצר האמריקאי.

*

אז מה כן אני יכול להגיד שטוב בתרסיס הישראלי ?

קודם כל הוא מיוצר בארץ. אני תמיד מעדיף מוצרים כחול-לבן.

דבר שני הקיבולת שלו גדולה יותר – 200 גר' / 216 מ"ל לעומת 170 גר' / 177 מ"ל.

הוא נראה יותר טוב – התרסיס האמריקאי מזכיר לי מיכל להדלקת פחמים עם הצבעים הצהוב אדום שלו, לעומת הירוק לבן שובה העין של המוצר הישראלי.

חברת 'טעמים' יצאה עם 2 תרסיסים נוספים – תרסיס שמן זית ותרסיס שמן קנולה בטעם חמאה.

מבחינת הטעם (שזה בעצם הדבר הכי חשוב) – הילדים לא הבחינו בהבדל בין השמנים.

*

*

המוצר המתחרה הינו תרסיס שמן קנולה של חברת PAM, מיוצר ע"י קונגרה, מיקלסון דרייב 3353, אירוין קליפורניה ארה"ב. כשר פרווה, בהשגחת הבד"ץ, חוג חתם סופר פ"ת ובאישור הרבנות הראשית לישראל.
מיובא ע"י ליימן-שליסל בע"מ, פולג 5, יבנה.

בואו נאכל בשר


בואו ניפגש לאיזו ארוחה בשרית, כזאת שלא מביישת אף מסעדת שף (רק בלי הפלצנות).

מה אתם אומרים ?

אה.. יש ביננו כאלה שלא אוכלים לא כשר ? זה בהחלט מצמצם את מספר המקומות ששם אפשר לאכול בשר טוב ולא סולייתי…

אז מצאתי מקום כזה ! (האמת היא שחבר מצא – אבל מה זה משנה… אז ניתן כבוד לג'וחה)

*

באזור התעשייה של הישוב שילת (ליד מודיעין), נמצאת לה מסעדה קטנה, שבמשך היום, עד השעה 4 אחה"צ בערך, מוגש שם חומוס איכותי שמוכן במקום ואז נסגרות הדלתות והקסם מתחיל לעבוד…

המטבח משנה את ייעודו ממטבח של מסעדת פועלים למטבח של מסעדת בשרים גורמה. המעשנת הגדולה מתחילה את פעולתה ובשרים איכותיים נכנסים אליה לעישון בזה אחר זה.

המעשנת הגדולה

בשעה 7 נפתחים השערים והקהל חובב הבשר מוזמן להיכנס ולהתעטף גם הוא בניחוחות ובטעמים.

על הממלכה הזאת שולט ביד רמה גלעד (גיגי) – תושב פתח תקוה, יחד עם בניו – בר ואלמוג. אישתו של אלמוג אחראית על הקינוחים (אבל לזה נגיע מאוחר יותר).

גיגי הסתובב בעולם לא מעט, אבל רק לאחר ביקור אצל בני משפחה בדרום אפריקה ולימוד רזי הכנת בשר, חזר לארץ ופתח את MEET&MEAT (או בתרגום סימולטני – 'ניפגש ונאכל בשר').

MEET&MEAT

*

הקונספט של המקום הוא שכל רבע שעה בערך יוצא בשר אחר מהמעשנת הגדולה (כמה גדולה ? בערך 2 מטר על 2 מטר) – כאשר אנחנו מדברים פה על אסדו נפלא מלווה בפרוסות תפוחי אדמה מעושנות, חזה מעושן ועסיסי להפליא, אנטריקוט רך, חזה מולארד שלאחר הופעתו השתרר שקט ליד השולחן ורק קולות הלעיסה נשמעו ולקינוח של הבשרים – פילה בקר – עסיסי, רך וטעים להפליא.

בשר

באמצע הגיעה פויקה קטנה של תבשיל ירקות שורש שגם ממנו לא נשאר הרבה.

פויקה

*

הצלחות מוגשות "ערומות" – כלומר ללא "חומוס צ'יפס סלט" ובלי "מצע של חסה ועלי בייבי" וכד'.

מקבלים נטו בשר.

על השולחן יש קערת סלט (חסה, בצל, עגבניות שרי), רוטב צ'ימיצ'ורי וכרוב כבוש – הכל בקעריות קטנות – כדי להשאיר מקום לאוכל.

סלטים

סיימנו לאכול את הבשר (כל הבשר) ונשענו לאחור כדי לתת לאוכל להתעכל, ואז הגיעו הקינוחים – מעשה ידיה של אשתו של אלמוג  ל ה ת פ א ר .

קינוחים

הקינוחים המוגשים משתנים מיום ליום. אנחנו קיבלנו כמה שלושה סוגי שוקולד לטעום ובאמת שכבר מזמן לא אכלתי כזה קינוח פרווה מדהים. שאפו לאשתו של אלמוג.

*

מאחר והמקום כשר, בשישי בערב ובשבת סגור, ביום ראשון ניתן להזמין אירועים ובשאר השבוע פשוט באים, אוכלים ומברכים את גיגי בעל ידי שף הבשר.

*

גילוי נאות – הוזמנתי למקום לאירוע בלוגרים.

 *

https://www.facebook.com/Meet8Meat

050-685-5949

מעדניית רובינשטיין


אני חייב להתוודות – עד היום לא אכלתי ברובינשטיין…

 

*

מסעדת רובינשטיין (או מעדנייה, אם תתעקשו) נמצאת באזור התעשייה החדש בנתניה כבר מספר שנים ויצא לי לעבור על פניה כמה וכמה פעמים אך טרם הזדמן לי לשבת ולאכול שם.
דווקא שמעתי על המקום ממספר אנשים (חברים ומשפחה) והדעות ששמעתי התפרשו על פני כל קשת הביקורות. החל מהביקורת שאכלו שם את הסטייק הטוב ביותר שאכלו מעולם ועד לביקורת שהיו צריכים להחזיר מנה כי הבשר היה מקולקל…

היום, כשאישתי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות – אמרתי לה שאני רעב ובא לי בשר ! ואז עלה שמה של המסעדה הזאת.

הגיע הזמן לטבילת האש שלי במקום.

הגענו בערך בשעה 1 וחצי, המקום היה מלא בפנים והציעו לנו לשבת על הבר או בחוץ. מאחר והיינו מעוניינים בשולחן, בחרנו באפשרות השנייה. לזכותם יאמר שבזמן שעיינו בתפריטים הגיעה אלינו המארחת והציעה לנו לעבור לשולחן שהתפנה בפנים. בכל זאת העדפנו להישאר בחוץ – היה מזג אוויר מאד נעים ושמשיות שהצלו מהשמש.

החלטנו לבחור במנה העיסקית שמחירה הנמוך (יחסית) התנוסס באותיות קידוש לבנה בראש התפריט.

אולם אליה וקוץ בה – נכון שהמנה כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ואחרונה (או קפה) אבל רוב המנות כוללות תשלום נוסף שנע בין 15 ל- 30 שקלים נוספים.

בסופו של דבר בחרנו במנות הבאות – אישתי בחרה למנה ראשונה את מרק היום (עדשים) שלמרות חששותיה שהמרק יהיה "כבד", הוא הפתיע וחוץ מזה שהיה טעים מאד הוא היה קליל (וגם לא מרוסק, אלא כלל חתיכות שלמות של עדשים – כמו שאני אוהב).
למנה עיקרית היא הזמינה פילה לבן, שהגיע בגודל ובצורה של חזה עוף וקשה כמו סוליית נעל… מבלי לשאול שאלות מיותרות החליפו לה את המנה לסינטה עשויה מדיום (לבקשתה) והמנה הזאת הגיעה בדיוק כמו שביקשה, עם גוון אדמדם במרכז הסטייק.


לקינוח היא קיבלה אצבע רושה – וופל חלול עטוף בשוקולד וממולא בקרם נוגט קפוא. שיא השחיתות.
המנה גם בגודל טוב – לא גדולה מדי ולא קטנה מדי – מספיקה בדיוק למי שאכל כרגע מנה בשרית.

*

אני הזמנתי למנה ראשונה פטה כבד עוף, שהיה מאד טעים – ללא הרגשת השומן המתלווה לפעמים לפטה כבד. יחד עם הכבד הגיעו 2 ריבות – באחת (שלא היתה ממש מזוהה) לא נגעתי אבל ריבת הבצל היתה מעולה.


למנה עיקרית (בניגוד לאישתי) הזמנתי פילה לבן, שלא היה סולייתי, אבל אפשר היה להוציא אותו דקה לפני מהאש… רוטב הפלפלת שבא איתו הוסיף לו לחות.


המנה האחרונה שהגיעה לי היתה טירמיסו, שלטעמי היה בו קצת יותר מדי קפה והמנה היתה גדולה מדי.

*

לסיכום :

יש כאלה שיבואו למסעדה ויאכלו שם שוב ושוב ויש כאלה שהיו שם פעם אחת וזה הספיק להם לכל החיים.

אני רשמתי כאן את ההתרשמות האובייקטיבית שלי מהמקום, שבגדול – נהניתי מהחברה וגם מהאוכל (בסדר הזה).

שירות : 5 כוכבים. למרות שהיה להם חוסר בצוות והמסעדה בפנים היתה מלאה, האוכל הגיע במהירות (כולל ההחלפה של המנה) והמלצרים היו נחמדים ואדיבים, גם כשהיו צריכים להחליף מנות (הקינוח שלי הגיע בטעות קרם ברולה בהתחלה).

רמת הבשר : בשביל מקום שקורא לעצמו 'מעדנייה' וטוען שהוא מתמחה כבר 40 שנה בבשר (לפי האתר שלהם)… 3 וחצי כוכבים (רק בגלל היהירות).

מחיר : סביר בשביל הרמה שהם טוענים שהם מגיעים אליה, רצוי לרשום את תוספות המחירים במנה העסקית בצורה יותר בולטת.

נגישות : מצויינת, כולל חניית נכים.

מיקום : מרכז יכין באזור התעשייה פולג בנתניה.

ציון כולל (שלי) : 4 כוכבים.

מסעדת זינגר'ס


זינגר'ס מסעדה / ביסטרו

יום הולדת לשקד. הילדה הגדולה שלי כבר בת 7, ובחופש הגדול היא עוזרת לאמא בעבודה.

ומה היא רוצה לאכול לארוחת צהריים מלכותית, כיאה לילדה בגילה ? כמובן ! את הדבר שהיא הכי אוהבת – קלמארי מטוגן…

אז נסענו למסעדת זינגר'ס בבורגתא.

המסעדה נמצאת בלב המושב במבנה של בית כנסת משופץ, כאשר מסביב יש גן פסלים של האמן יגאל תומרקין.

בכלל, כל המסעדה נותנת הרגשה של כניסה לעולם אחר, להסטוריה של המדינה.

אני, בהיותי קרניבור מושבע, הזמנתי נתח קצבים בתוספת פירה תפו"א.

הבשר הגיע עשוי בדיוק כמו שאני אוהב, או יותר נכון – בדיוק כמו שנתח קצבים צריך להיות כשהוא טובל ברוטב שמנת וזרעי פלפל ירוק.

הפירה עם חלב הגיע בצלחת נפרדת כשעליו מפוזרים כמה שבבי שקדים מולבנים (מצויין).

אשתי שתחייה הזמינה פסטה פירות-ים – צלחת גדושה בפסטה עם כמות נדיבה של טבעות קלמארי ושרימפסים אדמדמים – ברוטב שמנת ובטיבול מדוייק.

חסרה היתה מעט גבינה צהובה מגורדת מעל הפסטה (לטעמי).

שקד הקטנה (גדולה) – לה הזמנו בהתחלה סלט ירקות עם קלמארי, כשביקשנו במפורש שאת הקלמארי יכינו בנפרד… זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו אוכלים שם וכבר הזמנו את המנה הזאת בעבר… אולם הפעם הקלמארי הגיע עטוף בעגבניות מיובשות ושקד לא היתה מסוגלת לאכול את זה. לזכותם יאמר שללא שאלות נוספות החליפו את המנה למנה נוספת של פסטה פירות-ים (ללא שרימפס – לבקשתנו).

כמו שאפשר לראות מהתמונה, המנה היתה לה מאד טעימה.

=

הדבר החיובי שאני יכול להגיד על המקום הוא, שהמנות יוצאות טריות ומוכנות באותו הרגע שמבקשים אותן. ברם אולם, איך יכול להיות ששתי מנות זהות (למעט השרימפס שלא הוכנס למנה השניה), יגיעו עם טעם שונה ?!

לאחר בירור מעמיק גילינו את התשובה – במנה השנייה הבזיליקום היה קצוץ הרבה (אבל הרבה) יותר גס, מה שנתן טעם שונה למנה – לא שהיא לא היתה טעימה – רק שונה…

 =

בתוך המסעדה שרר חום נוראי. נכול שבחוץ היו כמעט 40 מעלות, אבל 3 מזגנים שעובדים במלוא העוצמה ושני מאווררי תקרה לא הצליחו לקרר מספיק את המקום ואנחנו החלטנו לוותר על הקינוח ולסיים את הארוחה.

=

לסיום, האם נחזור לשם ? בוודאי. רק נקווה שהטבח יכין את אותה מנה שהוא הכין בפעם הקודמת 🙂

אה.. וכמעט שכחתי – איפה זה נמצא ? מושב בורגתא – אחרי כפר יונה לכיוון כביש 6.

http://www.zingers.co.il/