כן אני יודע. כולם כבר קראו על החנון שכתב יומן, שמעו עליו וראו את הסרט… יש לו אפילו אתר משלו (לחצו כאן)
אבל הגרסה הנשית היא פחות מפורסמת, למרות שגם בוויקיפדיה נוכל למצוא את הערך הנ"ל והיא נכתבה ע"י אותה סופרת – רייצ'ל רנה ראסל, אז כששקד קיבלה את הסדרה, היא ישר התיישבה והתחילה לקרוא (חמישה ספרים).
את מה שהיא חושבת על הספרים אפשר לראות ולשמוע כאן –
ושתהיה לכם קריאה מהנה –
תרגום נפלא של הילה לזרוביץ-שרמן בהוצאת ספר לכל.
אריק איינשטיין הוציא כבר בשנת 1982 את השיר המדהים הזה – יושב על הגדר,
*
*
אבל אמיר מנדל לקח את זה צעד אחד ימינה ומצא דווקא בהודו את הגדרות שלו.
תערוכה נוספת במוזיאון לאומנות ארץ ישראלית ברמת גן היא של הצלם אמיר מנדל.
אחרי הסיקורים של רות צרפתי ושל סשה אוקון – הגיע תורו של הצלם אמיר מנדל.
*
הכל התחיל כשאמיר ובן זוגו החליטו שהם רוצים, מוכנים ובשלים לילד. בסבך הבירוקרטיה הישראלית זה היה ממש בלתי אפשרי לממש את הרצון העז שלהם.
אי לכך, בניגוד לאריק איינשטיין, שישב על הגדר, נסע אמיר להודו על מנת לפגוש אישה שהסכימה לתרום ביציות בתשלום כדי לעבר, בתשלום, אישה הודית אחרת וזו תביא לעולם ילד או ילדה שיהיו שלו.
היו אצלו לא מעט חששות לפני מסלול היסורים שהוא עתיד היה לעבור – ממשלות, רפואה, כלכלה וכמובן סטיגמה חברתית.
את המכשולים האלה ראה אמיר כחומה, או גדר שהיא סמלית ופיזית כאחד.
מאחורי החומה עמד המשפט הפשוט, שנראה לרובנו מאד בנאלי – "אני רוצה להיות אבא".
*
בהודו לא היה לאמיר הרבה מה לעשות – הוא ישב וחיכה לתוצאות העבודה של הרופאים. מצד שני, הוא הסתובב וחיפש סוג של תרפיה, מרגוע כדי לעבור את התקופה מורטת העצבים הזאת.
כך מצא את עצמו מנסה לראות מעבר לחסימות – דרך עדשת המצלמה ראה קירות פח האוטמים את הבניינים, שמאחוריהם גדרות צמחים מטופחות וצבעוניות המסתירות את הכניסות. הוא הרגיש ממש כאילו הסתכל במראה.
*
*
אמיר הצליח לראות מעבר לחסימות, מעבר לגדרות… זוהי הודו של אמיר בעיני הצלם האומן שבו.
*
אחרי שסיימתי את הספר הראשון, סליחה – היומן הראשון של הנערה המתבגרת, בו היא אוזרת אומץ ומתרחקת מאהוב ליבה, לאחר שזה הראה לה עד כמה הוא אוהב אותה, כשהוא משתמש בחגורה מעור…
*
אנסטסיה מנסה להמשיך בחייה ואף מתקבלת לעבודה כעוזרת לעורך בהוצאת ספרים.
אולם עברה הקינקי רודף אחריה והיא לא יכולה לחיות בלי האביר על הסוס האפור. בחלומה מתברר כי גם הוא לא יכול לחיות בלעדיה והוא רודף אחריה עם ליבידו משתולל.
כמובן שרגשותיה אליו גוברים על השכל הישר והיא חוזרת לגור איתו, כאשר על רוב קטעי הסקס אני עובר ברפרוף… כמה פעמים אפשר לקרוא על גבר שמגיע לאורגזמה פעמיים שלוש במשגל ובדיוק באותו רגע גם האשה רועדת מאורגזמה שכל אחת חזקה מקודמתה…
לי באופן אישי זה כבר מתחיל להיראות כמו מסטיק – הם רבים – זה נגמר בסקס, הם במעלית – זה נגמר בסקס, הם במסעדה – זה נגמר בסקס וכן הלאה…
הגברת הצעירה מוכנה לעשות סקס בכל מקום ובכל זמן והיא תמיד זמינה עבורו. רק מהמחשבה על הבחור היא נרעדת, שלא לומר מה קורה לה כשהוא מסתכל עליה או רק נוגע בה… YEAH … RIGHT…
באורח פלא היא מצליחה "להבריא" אותו מיצר הסדיזם שלו והוא מתחיל להיפטר מהחפצים הנוראיים (סרקזם..) שיש לו בחדר האדום.
*
רק בפרקים האחרונים הסיפור מקבל תפנית ומתחיל להיראות כמו סיפור או רומן, כאשר נכנסים לתמונה שני אנשים שרוצים להפריד בין בני הזוג המאושרים (יש גבול לכמה לספוילריות, אבל זאת הכנה מצויינת לספר מספר שלוש.
*
בקיצור – עוד ספר בינוני ומטה, מלא זימה ונוטף סקס מכל עמוד ועמוד.
אבל שוב, לזכות הסופרת יאמר כי גם פה הקריאה זורמת ושוטפת, למרות ה- 'עננים' שחולפים על פני הדמויות והאלילה הפנימית של הגיבורה, שנדמה שהיא שולטת בצעדיה ובתור תת-מודע היא מודעת מאד (ויכולה לזכות במדליית זהב באולימפיאדה בהתעמלות קרקע).
*
מגב הספר :
לאחר שטעמה מסודותיו האפלים ומנחת זרועו של כריסטיאן גריי, מחליטה אנסטסיה סטיל לנתק את קשריה עימו ולנסות לבנות את חייה מחדש. היא חוזרת לגור בדירתה ומתחילה לעבוד בבית הוצאה לאור בסיאטל.
אלא שתשוקתה לגבר המעונה ויפה התואר לא מרפה, והיא נאלצת להיאבק בה יום יום ושעה שעה. ולכן, כשכריסטיאן מציע לה למסד את הקשר ביניהם על פי חוזה חדש, היא מתקשה לסרב. בצעדים קטנים ומדודים היא שבה אל בין זרועותיו, והתשוקה ביניהם ניצתת מחדש ומגלה לאנסטסיה פנים חדשות באישיותו. בשעה שכריסטיאן נאבק בשדים המענים את נפשו נאלצת אנסטסיה להתמודד עם הכעס והקנאה של מאהבותיו הקודמות – ולקבל את ההחלטה החשובה בחייה.
*
מומלץ לקרוא ? רק אם יש לכם זמן פנוי…
Eyal's Blog 