מדוד רע יצאתי אבא תותח

יצא לי לחשוב עכשיו "איזה דוד נורא אני"… ולמה ? אני שמח ששאלתם, כי אני בדיוק עומד לענות על השאלה הזאת.

לגעת בפרויד בשתי מערכות

נניח שהיתה לכם מכונת זמן ויכולתם לחזור לעבר… נניח שיכולתם לפגוש את כל מי שאתם רוצים ולשוחח איתו פנים אל פנים באותה שפה…

לאיזו שנה הייתם חוזרים ? עם מי הייתם נפגשים ? ויותר חשוב מזה – על מה הייתם משוחחים ?

על אפליה מגדרית או טיפול פנים ?

"הזמנה ליום פינוק בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית desheli בראשון לציון" זאת היתה כותרת המייל שקיבלתי לפני זמן לא רב מאחת מנשות היח"צ שאני בקשר עימן. נשמע מגניב, עד שהמשכתי לקרוא את המייל :

"היי,

הנך מוזמנת לטיפול פנים מקצועי כולל אבחון ממוקד- מתנה , בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית Desheli

…

לקראת יום המשפחה הנך מוזמנת להגיע עם אמא/אחות/חברה

בברכה…

הזמנה זוגית ליום פינוק!"

מי שמפחד מרופא שיניים, שיבוא

בערב גשום אחד, אחרי שסיימתי לעבוד, שמתי פעמיי לכיוון כפר סבא. שם, בתוך בניין, פגשתי את ד"ר ושלר – רופאת שיניים…

לא, אני את הטיפולים שלי עושה בלי פחד – סתימות, עקירות, שיננית – אין לי בעיה של כאב או של פחד. סימפטי ? לא תמיד. ההרגשה הזאת שמישהו חודר לי למרחב האינטימי ודוחף ידיים וכל מיני מכשירים למקום כל כך פרטי ועוד שאני לא יכול לראות את זה… מרגיש לי כמו חילול… אבל כשצריך – אז צריך. רופא שיניים…

אצל 9% מהאנשים קיים פחד מרופא שיניים. רוב הפעמים הפחד הוא בלתי מוסבר וגם לא תמיד הגיוני ולפעמים הוא נובע מאיזו שהיא טראומת ילדות כזו או אחרת.

דר' ושלר

רוב רופאי השיניים פותרים את בעיית החרדה בצורה הפשוטה ביותר – טיפול שיניים תחת הרדמה מלאה (!)

אתם מבינים ?! הולכים לרופא שיניים וגומרים בחדר ניתוח (או סוג של, בכל אופן).

ד"ר ושלר, מרצה במרכז לחרדה דנטלית באוניברסיטת תל-אביב (כן, יש דבר כזה), מטפלת כ- 20 שנה כבר בהיפנוזה (תלמידתו של פרופ' קליינהאוס ז"ל).

הגעתי למרפאתה של ד"ר אבלין כשאני לא ממש בטוח מה הולך להיות שם, תוך מספר דקות הרופאה התחבבה עלי ואפילו הייתי מוכן שהיא תנסה להפנט אותי.
הטיפול הרפואי בחרדה מתחיל במספר טיפולים קוגנטיביים – התנהגותיים (CBT) שהמטרה היא נטיעת רעיון בסוגסטיה תחת השפעת ההיפנוזה.

ברוב המקרים מספיקים ארבעה או חמישה טיפולים קוגנטיביים כדי להעביר את בעיות החרדה (כולל כסיסת ציפורניים וחריקת שיניים) אצל הילדים, שחלקם נמצאים על הספקטרום וחלקם לוקים בתסמונת דאון – גם בהם היא מטפלת.
במצבים קיצוניים לא משתמשים, בטיפול השיניים, בחומרי הרדמה כלל (גם לא בהרדמה מקומית).

ההורים מספרים על שינויים התנהגותיים אצל הילדים (לטובה)

"אז מה את קודם ?" אני שואל. "אחרי שאני אמא ובן אדם, אני רופאת שיניים ורק אחר כך מהפנטת ומרצה", היא עונה לי.

למזלי, עם הגדולה שלי, אין לי בעיות ללכת לרופאי שיניים (גם כתבתי על זה כבר בעבר). כשאני אצטרך לקחת את נדב… אני ממש לא יודע איך הוא יגיב.
ד"ר ושלר נראית לי אחלה פתרון לילד שיש לו חששות מרופאים…

*

ד"ר ושלר מקבלת בכפר סבא וביהוד.

תקווה חדשה להורים שבדרך ?

הפוסט הזה עומד להיראות כמו פוסט פרסומי… ואולי איפה שהוא יש בזה משהו…

אבל בתור אחד שעובר יחד עם זוגתו טיפולי הפרייה (IVF + PGD), אני מאמין שהמיזם הזה חשוב ויכול לסייע רבות, לי אולי כבר לא, אבל לאלה שרוצים להיות הורים שמנסים להיות הורים, שכל מה שהם מבקשים זה ילד… אולי זאת תהיה התשובה הפשוטה ביותר בשבילם – ללא ניתוחים, ללא הרדמה ועם אחוזי הצלחה גבוהים פי… 50 אפילו…

אז מה זה אותו מיזם מסתורי שאני רוצה להכיר לכם ? הסכיתו וקראו

הראש הוא קדוש…

הוא חזר הביתה מהפגישה, כמו כל יום. רק שהיום כנראה שמשהו לא עבד כמו שצריך.

יוסי פתח את הדלת כשהוא בעמידה קרבית ועיניו מבולבלות / כועסות. רינה ידעה מה עומד לקרות. זו לא הפעם הראשונה שיוסי, בעלה, חוזר כך הביתה. היא הכירה את העמידה הזאת ואת המבט הזה.

מאז שנפצע, בתחילת אוגוסט 2006, במלחמת לבנון השניה, הוא לא חזר לעצמו.

*

אלה לא היו הפציעות הפיזיות, אותן כבר כמעט ולא רואים כבר. זו היתה פגיעת הראש ממנה סבל, והיא זו שהטילה צל כבד על חייהם.

היא זוכרת את הערב הזה כאילו היא אתמול – היא ישבה לבד מול הטלוויזיה רואה חדשות, כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. היא הסתכלה על השעון – רבע ל- 12 בלילה… מי זה יכול להיות ? היא תהתה.

"מי זה?" שאלה. "דורון" היתה התשובה. דורון ? מי זה דורון ?

היא פתחה את הדלת וקפאה במקומה. דורון היה המפקד במילואים של יוסי. לידו עמד רוני, חייל נוסף בפלוגת השריון בה שירת בעלה, והיתה אמורה לשוב מחר מלבנון.

"יוסי נפצע"… המלים האלה הדהדו בראשה והיא לא הצליחה לקלוט את המשמעות שלהן…

רגליה כמעט ולא הצליחו לשאת אותה. היא חשה חולשה והרגישה איך הדם אוזל מפניה.

דורון הבחין בכך ומיהר לתפוס אותה.

"הוא ברמב"ם" הוא אמר, "רוני ייקח אותך" לשם.

את הימים שעברו לאחר מכן היא זוכרת כאילו צפתה על עצמה כמו בסרט – יוסי שוכב במיטה, בטיפול נמרץ, גופו חבוש, עיניו עצומות וצפצופים נשמעים מכל המכשירים המחוברים אליו. צינורות פלסטיק יוצאים מגופו והוא נראה ישן ורגוע…

*

*

היא חילקה את זמנה בינו לבין הדס, התינוקת שנולדה רק 3 חודשים לפני האירוע, זה מה שהחזיק אותה שפויה במשך כל הזמן הזה, בעיקר כששכב מחוסר הכרה, מורדם ומונשם.

סיפרו לה שהטנק שלו קיבל פגיעה ישירה. הנהג והתותחן, שהיו בחלק הנמוך של הטנק נהרגו מיד ואילו הטען והוא הועפו אל מחוץ לטנק. הטען נפצע בינוני והוא שוכב בצפת ואילו יוסי, מפקד הטנק, נפגע בצידו הימני ומהנחיתה על הסלעים קיבל מכה בראשו. זו היתה הפגיעה החמורה ביותר מבחינתה. הרופאים – הם רק רצו להציל את חייו, לא משנה מה.

היא ישבה לידו וליטפה אותו, הרופאים גם עודדו אותה לעשות כך – ראו שכל פעם שהיא לידו, הוא נרגע יותר, הדופק נרגע ולחץ הדם משתפר.

*

אחר כך הגיע השיקום… הרופאים לא הפסיקו להגיד שהוא נס רפואי וכל כך התפעלו מההתקדמות הפיזית שלו, עד שנראה ששכחו שהוא סבל גם מפגיעת ראש לא קלה…

יוסי החלים מהפציעות במהירות, אבל לאדם ששמר על עצמו – התאמן כמה פעמים בשבוע במכון כושר, רץ שלוש פעמים בשבוע 10 ק"מ ורכב על אופניים בשבתות בקבוצה מאורגנת, חוסר היכולת לחזור לכל זה דיכא אותו. הוא ישב בבית בוהה בטלוויזיה ונתן לחיים 'לעבור לידו'.

מעבר לפגישות העקרות עם הפסיכולוג והפסיכיאטר, שקיבל ממשרד הביטחון והנסיעות למרכז השיקום בבית החולים, הוא כמעט ולא יצא מהבית. הוא נכנס למרה שחורה וגם לא לקח את הכדורים שקיבל, למעט הכדורים נגד כאבים, שכמותם גברה ככל שעבר הזמן.

הוא התנתק מכל החברים הרבים שהיו לו לפני המלחמה, רק מעט חברים עקשנים המשיכו לשמור איתו על קשר, וגם מספרם פחת כשראו שהוא מסרב להיפגש איתם.

יוסי התבייש בגופו, בפצעיו ומחוסר יכולתו לשחזר את כושרו. גם הראש החכם שהיה לו לפני אוגוסט 2006 נפגע והוא הרגיש את זה. הזיכרון שלו, הראיה המרחבית, הסבלנות – כל אלה נפגעו לו והוא הרגיש מאוכזב מעצמו, או כמו שהוא אמר לא פעם "אני לא אוהב את עצמי"…

*

רינה סגרה בעדינות ובשקט, עד כמה שיכלה, את ארון המטבח – אם הארון היה משמיע רעש קל שבקלים, יוסי היה עלול להתפרץ בצרחות…

"איך היתה הפגישה?" שאלה בהיסוס ובקול עדין, כשהיא יודעת מה תהיה התשובה, "סתם חבורה של כלומניקים שלא מצפים מעצמם לשום דבר יושבים ולא עושים שום דבר מועיל עם עצמם" השיב יוסי בכעס.

הוא לא בדיוק ידע על מי או על מה הוא כועס. לפעמים הוא כעס על עצם העובדה שהוא כועס.

"אולי תמצא משהו לעשות בזמן הפנוי שלך" הציעה רינה, כשהיא יודעת, שוב, שהיא מדברת לקיר אטום. "מה כבר אני יכול לעשות?!" השיב והכעס בקולו מתגבר. "אני כלום ! אני שבר כלי ! תסתכלי עלי !!!" את המילים האחרונות כבר צעק לכיוונה. "אני לא טוב לכלום עכשיו! מה אני אעשה ? אשב ואענה לטלפונים כל היום בתור איזה מזכירה ?! ככה את רואה אותי ?" קולו הפך למאשים, "למה נתת להם להציל אותי ? למה לא אמרת להם שינתקו אותי מהמכשירים ? אלה החיים שאת רוצה בשבילי ? בשבילנו ?" דמעות עלו בעיניו אבל הוא המשיך "והילדים ? את לא רואה שהם מפחדים ממני ?! כן ! עוד לא הרבצתי להם, וגם לא לך ! אבל אני לא יודע כמה זמן אני אוכל להחזיק ככה. אני נקרע מבפנים." הוא הסתובב חצי סיבוב כדי להסתיר את צד ימין הפגוע שלו, "את לא יודעת שאני בוכה בלילה ומרגיש שכל מה שאני רוצה זה למות".

היא ידעה. ועוד איך היא ידעה. היא היתה שוכבת לידו במיטה ומקשיבה לקולות הבכי החנוקים, מפחדת לגעת בו, מפחדת לזוז. היא שמרה עליו עד שנרדם וקולות הבכי התחלפו בקולות השינה.

את הכדורים כבר החליפו לו מספר פעמים, הוא התמכר כבר כמה פעמים למשככי הכאבים ונגמל מהם כל פעם מחדש וכל פעם זה היה כרוך בכאבי גמילה חדשים. אבל זה נתן לו משמעות חדשה. עוד משהו לחיות בשבילו, עוד אתגר שצריך לחיות בשבילו…

*

היום הזה עוד מעט נגמר, בשביל רוב האנשים, אבל בשביל יוסי (וגם בשביל רינה) בלילה מגיעים השדים, מגיעות המחשבות – הן באות וזוחלות כמו נחשים… שקטות וקטלניות… רינה ידעה שעוד לילה היא לא תישן – היא צריכה לשמור עליו, על אהובה. היא אהבה אותו פעם, היום זה נראה כמו נצח – כשהיה בריא וחזק והיא אוהבת אותו גם עכשיו – כשהוא כועס ועצבני רוב הזמן. היא לא תיתן לו ללכת כל כך מהר. היא לא תיתן לו את הפתרון הקל ! בריחה היא לא פתרון מבחינתה !

*

חיות וחיוכים (או בכי)…

פרידה זה תמיד דבר קשה. לא משנה אם נפרדים מחבר, מהורה או אפילו מחיית מחמד אהובה.

לפני מספר חודשים, לאחר הפצרות רבות מהילדים, קנינו זוג ארנבים – 'שלג' ו 'שווא-נע'.

בהתחלה הכל היה נחמד. הארנבים היו קטנים (קנינו אותם גורים), היה כלוב בתוך הבית, החלפנו להם את המצע, נתנו להם אוכל ומים והילדים ממש אהבו אותם.

עבר הזמן והטבע עושה את שלו… אהמ… ארנבים – אתם יודעים… ו 'שווא-נע' נכנסה להריון ראשון…

התחיל להיות קצת צפוף בכלוב. אז קנינו כלוב יותר גדול (עוד הוצאות). 'שווא-נע' ו 'שלג' הגיעו למשקל של שני קילו בערך וכבר היה פחות נחמד להחזיק אותם… הוצאנו את הכלובים החוצה (למקום מוגן) וכמות האוכל שקנינו התחילה לגדול וכמות המצע גדלה גם… שק של 20 ק"ג מזון עולה בערך 200 ש"ח…

הילדים כבר פחות ופחות הוציאו אותם ופחות נתנו להם אוכל ומים. בינתיים שגר שני כבר יצא לאוויר העולם והתחלתי לפרסם בפייסבוק ובין חברים על מסירת גורי ארנבים. כמות המסירות היתה מזערית יחסית ושגר שלישי כבר הגיע.

התחלנו לחפש בית חם לארנבים ודיברנו עם פינות ליטוף שונות ופינות חי. לא יצא מזה משהו.

ואז, דרך חברים, שמעתי על ענבר.

ענבר היא משקמת כלבים ויש לה בבית בערך 14 כלבים (פלוס מינוס) ועוד מספר בעלי חיים פה ושם וגרה בפרדס חנה.

סיכמנו ביננו שאנחנו מעבירים את הארנבים אליה.

ניקינו את הכלוב הקטן, העברנו את כל הארנבים אליו והשארנו אצלנו שתי נקבות – את 'לבנה' ואת 'חומי' (אמור להיות 'חומה' אבל היא קיבלה את השם לפני שידענו שזאת נקבה).

כשנדב ראה את הכלוב יוצא מהבית הוא ממש "נאחז בקרנות המזבח" – הוא החזיק את הכלוב ועם דמעות בעיניים הוא התחנן שנשאיר את הארנבים אצלנו.

ניסינו להסביר לו שזה יקר, שזה מלוכלך, שאין לנו מקום בשבילם כבר, אבל שום דבר לא עזר. לא עזר גם שנסינו להגיד לו שהשארנו שתי ארנבות אצלנו… הוא רצה "לפחות את 'שלג' ו'שווא-נע'"… באמת שניסינו להסביר לו ש 'שווא-נע' שוב בהריון – שום דבר לא עזר. הוא לא הסכים להיפרד מהארנבים…

לאחר מו"מ שארך כמעט שעה הוא השתכנע ללכת ולבדוק מה שלום הארנבות שנשארו ושקד ואני העמסנו את הכלוב ונסענו לפרדס חנה.

היה להם, לארנבים, קצת צפוף, אבל זה היה זמני…

אצל ענבר, התקבלנו בכשכושי זנב וליקוקים מכלבים בכל הגדילם ומכל הצורות.

בשקד הם התאהבו מיד והיא פשוט התיישבה והתחילה ללטף את… כולם בעצם. והם באו אליה ורבו על כל מקום פנוי לידה.

אחרי שעתיים וחצי של ליטופים, ליקוקים, חיבוקים ומזמוזים (עם החיות) נאלצנו לחזור, לא לאחר הבטחה שנחזור.

שקד נפרדה בחוסר רצון מופגן מחבריה החדשים. היא כבר החליטה שהיא רוצה כלב, ואפילו יודעת איזה כלב היא רוצה (דווקא אחד הקטנים שם)… אמממ… נראה לי שנמתין שהיא תגדל קצת…

שורה תחתונה – אין על בעלי חיים. הבעיה היא הטיפול מסביב…

לא בתוך תבנית

קיבלתי לקריאה את הספר עם השם "המוזר" – 'לא בתוך תבנית' מאת נעמה שחר.

כבר על הכריכה ראיתי שהוא שונה – אם זאת השורה מתחת לשם הספר 'סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת', ואם זאת יצירת האומנות של האמנית – יעל שילה.

הספר מתחיל בהקדמה ובתודות, אבל מה זה בעצם "קלינאי/ת תקשורת" ?

מתוך ויקיפדיה :

קלינאי תקשורת הוא בעל מקצוע פרא-רפואי, המאבחן ומטפל במבוגרים ובילדים בעלי הפרעות הגייה, הפרעות בהבנה או בהבעת שפה מדוברת, הפרעות בתקשורת לא מילולית והפרעות בבליעה. הפרעות אלה יכולות לנבוע מסיבות מגוונות, ומרבית קלינאי תקשורת בקיאים בטיפול רק בחלק מהאוכלוסייה הנעזרת בקלינאי תקשורת.

הפרעות בהגייה בלבד יכולות לנבוע מבעיות קואורדינציה כמו בדיספרקסיה התפתחותית, בעיות פסיכולוגיות, בעיות פיזיות כמו פגם מבני בחך או מסיבות שאינן מובנות דיין כמו בתופעת הגמגום. הפרעה הן בהגייה והן בבליעה אך לא בהבנת שפה ולא בתקשורת לא-מילולית יכולה לנבוע מהפרעה בהנעת השרירים, כמו שיתוק מוחין. הפרעות רק בהגייה ובהבנת שפה מדוברת יכולות לנבוע מחירשות או אפזיה. אדם מהקשת האוטיסטית עשוי להזדקק לסיוע בכל תחומי הטיפול הנ"ל (הפרעות הבליעה של האוטיסטים נובעים ככל הנראה מעודף רגישות למגע בחלל הפה). קלינאי התקשורת מאבחן, נותן טיפול תרגולי והוראתי, ומתאים טכנולוגיה מסייעת כגון מכשיר שמיעה וציוד תקשורת תומכת וחליפית.

מטרתו של קלינאי התקשורת היא לאפשר תקשורת בצורה קלה ונוחה ככל האפשר. קלינאי התקשורת יכול לעבוד במסגרת מערכת החינוך, מערכת הבריאות, או בשוק הפרטי. ההכשרה הנדרשת היא תואר אקדמי המשלב לימודים בנושאי אודיולוגיה והפרעות שפה ודיבור.

קלינאי תקשורת ממלאים כיום תפקידי מפתח בתהליכי האבחון, הטיפול והשיקום בקרב אוכלוסיות מגוונות, ופעילים במגוון מסגרות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה בהתאם לתחומי התמחותם וכן בקליניקות פרטיות, בבתי המטופלים ובמסגרות קהילתיות מגוונות.

רבים מקלינאי התקשורת עובדים כחלק מצוות רב-מקצועי, אשר כולל אנשי מקצוע מתחומים כגון רפואה, סיעוד, חינוך, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה, טיפול במוזיקה ובאמנות או טיפול בתנועה. קלינאי תקשורת מועסקים במסגרות שונות ומגוונות, בהתאם לתחומי ההתמחות השונים: בתי חולים, מכונים לאבחון ושיקום שמיעה ודיבור, מרכזי שיקום, מוסדות חינוך, מסגרות שונות בקהילה ובבתי המטופלים וכן מסגרות פרטיות. אנשי מקצוע בתחום עוסקים באבחון ושיקום ילדים ומבוגרים הסובלים מליקויים שונים, כגון בעיות בהתפתחות שפה ודיבור, חירשות ואובדן שמיעה, גמגום, צרידות, קשיי היגוי ולקויות קריאה וכתיבה. כמו כן מובילים קלינאי תקשורת פרויקטים של הדרכות הורים בתחומי פיתוח השמיעה והשפה בגיל הרך וכן פרויקטים לאיתור מוקדם והתערבות בקשיי שמיעה ושפה כדי להפחית קשיי למידה עתידיים. גם בגיל המבוגר יש חשיבות במניעה, איתור ושיקום קשיי שמיעה לשימור התפקוד המקצועי והחברתי וכן בפעילות לקידום הנגישות וההשתתפות בקהילה. רבים מהם שותפים במסגרת עבודתם בהנחיית סטודנטים ובמחקר קליני, וכן בהוראה ובמחקר של ההתפתחות וההפרעות בתחומי השפה, השמיעה והדיבור.

ד"ר נעמה שחר, מומחית בתחום התפתחות הילד, ליווי משפחות ואנשי צוות ובניית תכנית התערבות, מנסה להראות לנו, ההורים, את "הצד השני"… איך נראה המפגש מצד המטפל, להעמיד בעצם סוג של מראה מול פני ההורים המביאים את ילדם, שהם חושבים שיש לו בעיה, אל המטפל, קלינאי התקשורת, ואילו מחשבות עוברות למטפל בראש כשהוא בא להתמודד עם "מטופל" חדש… האמת היא שברוב הפעמים, המטופלים הם בעצם ההורים, ולאו דווקא הילד…

*

עד כאן היתה ההקדמה. הפעם עשיתי אותה ארוכה כדי שתבינו עד כמה הספר הזה היה לי לא קל.

איפה שהוא באמצע הספר, כשהמטפלת, ד"ר נעמה שחר, התחילה לדבר על תסמונות, כמו תסמונת דאון או תסמונת פראדר-ווילי, ועל ההתנהגויות של הילדים הסובלים מהתסמונות האלה, הרגשתי צורך לקרוא לשקד (הגדולה שלי – בת 8), לחבק אותה חזק חזק ולומר לה עד כמה אני אוהב אותה וכמה היא חשובה לי (לא אמרתי לה עד כמה שאני שמח שהיא בריאה)…

מי שקרא את הפוסט שלי "קטנים מול המערכת" יודע שהבן הקטן שלי (נדב – בן 4 וחצי) סובל ממחלה (גנטית) שנקראת "קווארנומה"… מה זה, כרגע זה לא משנה.

אני פשוט יצרתי הזדהות עם ההורים שבאים לאבחון עם הילד שלהם והם עומדים בעצם מול הלא נודע עם הדבר היקר להם ביותר…

*

אז כמו שאמרתי, הספר לא קל. הוא מלא במונחים רפואיים (עם הסברים) אבל הוא ספר טוב.

הוא ספר טוב לאנשים שעובדים עם ילדים, הוא ספר מצויין להורים שחושדים שלילד יש איזו שהיא בעיה כזאת או אחרת (הפרעות אכילה, התנהגות וכד').

הסיפורים המתוארים בספר מרגשים, השמות אמנם בדויים אבל האנשים והתופעות אמיתיים מאד.

*

עצוב שקיימות אצלנו תופעות כאלה, אבל אני יותר משמח שיש מי שיכול, אולי לא "לרפא" אבל לפחות להקל על הסבל של כולם – הילדים והסביבה.

עולם השמנים של lavido

הזדמן לי להצטרף לקבוצה שקפצה לביקור במקום קטן, במדרחוב של זכרון (מול קפה ברטה). הייתי אומר שבמקום הזה הפכו אגדה וחלום למציאות – אבל זה היה קצת צפונה משם – בנהלל.

צולם ע"י סתיו אדם

לפני כעשר שנים (2003), נולד לעידו מגל אחיין שסבל מתפרחת חיתולים חמורה.

עידו, שבאותו זמן סיים את לימודי הכימיה של הצמחים, ניסה לרקוח משחות וקרמים שונים אצלו בבית, על מנת להקל על העולל.

וראו איזה פלא – המשחות והקרמים עשו פלאים לעכוזו הקטן של האחיין ושמו של עידו התחיל להינשא ברחבי עמק יזרעאל, המשפחה והחברים.

עידו, עם שני אחיו – לירון ואבי, הקימו את חברת lavido המתמחה בהפקת מוצרי טיפוח טבעיים
המבוססים על שמנים טהורים.

"
כדי להבטיח את רמתם הגבוהה, ועל מנת לגדלם בתנאים האידיאליים והטבעיים ביותר עבורם, מקיימת lavido קשרים הדוקים עם חקלאים מקומיים בארצות המוצא של הצמחים המשמשים להפקתם. קשרים אלה, המושתתים על הערכה ועל שיתוף פעולה מקצועי, מאפשרים ל- להציע לכם שמנים משובחים שמקורם בחקלאות אורגנית מתקדמת.

סדרת השמנים של lavido כוללת כ- 100 סוגי שמנים.

צולם ע"י סתיו אדם

כל השמנים גדלים ומופקים על פי תקנים אורגניים בינלאומיים, ללא התערבות הנדסה גנטית (GMO), ללא ריסוס וללא דישון סינטטי.

השמנים האורגניים של lavido הינם בעלי אישור מטעם החברה אלית "אגריאור – פיקוח ואישור אורגני".

מרבית השמנים נושאים תקני COR (התקן האורגני הבינלאומי החדש) ו- NOP האמריקאי USDA.

"

את השמנים והקרמים של lavido אפשר למצוא בבתי מרקחת, רשתות טבע, בתי ספא, מלונות בוטיק וקליניקות פרטיות בתחום הרפואה המשלימה.

עידו המשיך לפתח את תחום הרפואה הטבעית והקוסמטיקה הטבעית ובחנות שפתחו בנהלל, העביר סדנאות למבקרים.

משרדי החברה נמצאים במגדל העמק ולחברה עוד 2 מרכזי מבקרים וחנויות – בנהלל ובזיכרון יעקב.

בימים אלו מוקם מרכז נוסף בכרכור.

חשוב לציין כי התכשירים של חברת lavido לא נוסו על בעלי חיים ועל כל מוצר תמצאו גם את אחוז הרכיבים הטבעיים המדויק בו ואת ההתחייבות שלנו להימנע משימוש ברכיבים מלאכותיים שנויים במחלוקת, כגון : SLS,  פראבנים, סיליקון, תוצרי נפט, או חומרי צבע מלאכותיים.

בין המוצרים של lavido אפשר למצוא קרמים טיפוליים שונים ממגוון של צמחים.

*

אחרי שסיימנו עם הקטע הרציני – נחזור לביקור במדרחוב של זכרון – התיישבנו שם, קבוצה של 9 בלוגרים (ובלוגריות), למדנו על ההיסטוריה של lavido ונגענו בסגולותיהם של השמנים השונים.

בינתיים גם למדנו כיצד לרקוח לנו בושם לפי מתכון. אחרי שסיימנו את התמהיל, כל אחד הוסיף את הנקודה שלו בבושם – מה שמייחד אותו מאחרים.

צולם ע"י סתיו אדם

 *

מטיפוח טבעי מרוויחים (לפחות) פעמיים/ מאת: עידו מגל

האם באמת כדאי להשתמש דווקא במוצרי טיפוח טבעיים? מדוע זה נחוץ כשיש חלופות אחרות? אלו שאלות שאני נשאל כמעט מדי יום. התשובה שרובכם וודאי תענו היא שטיפוח טבעי נשמע פשוט בריא יותר, ואתם צודקים. ובכל זאת, הרבה אנשים עדיין מעדיפים למרוח את פניהם בקרמים המכילים חומרים מתעשיית הנפט וחומרי הניקוי. לצערי, רוב האנשים לא תמיד מודעים לכך. מעטים מקפידים לקרוא את התווית על גבי המוצר, המציינת מהם החומרים הפעילים, ועוד פחות מבינים שבפנים מסתתרים מרכיבים המצויים גם בחומרי הניקוי שלהם.

במוצר טיפוח טבעי (כזה שבאמת מיוצר מחומרים טבעיים ולא סתם מצויר לו פרח על הבקבוק), אפשר להיות גם נקיים, גם מטופחים וגם בריאים יותר! כך לא רק נמנע את הנזקים שבשימוש בחומרים כימיים, אלא גם ניהנה מהערך מוסף שיש בשמנים האתריים, מה שנקרא קוסמטיקה פונקציונאלית.  איך בדיוק זה עובד? להלן  הסבר קצר ומספר דוגמאות:

מוצרי טיפוח טבעיים מכילים שמנים צמחיים ושמנים אתריים, שהם תמצית הארומה של צמחי התבלין והבושם, המתקבלת על ידי זיקוק. לשמנים אתריים, מעבר לניחוח נעים ואמיתי, יש יכולת טיפולית מוכחת עבור גוף האדם והם תורמים לשיפור איכות החיים. בעבר, הפקת השמן נעשתה בעיקר לטובת בישום וטיפוח הגוף. כיום יש לשמן האתרי מגוון רחב של שימושים, כמו: חיטוי, טיפול בדלקות, שיקום תאי העור, הרג חיידקים ובקטריות, שיכוך כאב, הרגעה, וויסות פעילות הורמונאלית, שימוש בחקלאות אורגנית ועוד.

ניתן להשתמש בשמן האתרי בשימוש ישיר וליהנות מסגולותיו, כמו למשל שמן הורד. וזו הזדמנות מצוינת עבורכם להשתמש בשמן, שהוא אחד השמנים היוקרתיים בארומתרפיה וידוע ביכולתו להגביר תשוקה, לאזן ולהרגיע מצבים נפשיים.

בקוסמטיקה הטבעית שמן הורד משמש כאחד מן השמנים הטובים ביותר לחידוש תאי העור. השמן מטפל בקמטוטים עדינים, בעור מבוגר ועייף, מעשיר את העור בלחות ומרגיע אדמומיות. אגב, בכדי להפיק ליטר אחד של שמן ורד, אנו זקוקים ל-4 טון עלי כותרת, כ-60 פרחים לטיפה אחת!

יש יתרונות גם לשמנים הצמחיים שבצמח- דוגמת שמן זרעי הרימון. במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות נמצא כי לשמן זה יכולת לסייע בפירוק רעלים ומכאן שהוא מסייע מאד בטיפול בבעיות לב, כולסטרול, לחץ דם ועוד. כאשר משתמשים במוצרי טיפוח טבעי נהנים מאותן סגולות של השמן. קרם פנים המכיל שמן זרעי רימון מכיל למעשה אנטיאייג'ינג טבעי, וזאת הודות למרכיב הייחודי בשמן, ה- "PUNICIC ACID",  שנחקר ונמצא כמגן על הפנים מנזקי השמש, מונע קמטוטים והזדקנות מוקדמת של העור ועוד.

גם לשמן הקצח, שמן צמחי נוסף, סגולות שהוכחו מחקרית ונמצא כי הוא מועיל מאד במקרים של דלקות שונות בגוף, נוגד אלרגיות ומסייע בהורדת חום, הורדת רמת סוכר בדם, חיזוק מערכת החיסון ועוד.

דוגמה נוספת – קרם גוף המכיל שמן נר הלילה, אשר יעניק לגוף לחות מחודשת אך גם ירגיע עור מגורה, אדום ומעקצץ, וזאת בזכות האומגה 6 שבשמן.

אלו הן רק מספר דוגמאות מהעולם המרתק של שמנים, בריאות וטיפוח.

בפעם הבאה שתחזיקו בידכם מוצר טיפוח, התייחסו למרכיבים ושאלו את עצמכם מה בעצם אתם מורחים על גופכם.

בריאות ויופי לכולם.

הכותב הינו מנכ"ל lavido.

*

* בחנות אפשר לארגן סדנאות לקבוצות תוך שילוב של הכנת בושם או קרם.

*

lavido  ייצור ופיתוח קוסמטיקה טבעית ויבוא שמנים

http://www.lavido.com

שחרור לחץ (מים)

חמישה ימי נופש יכולים להיות חוויה ויכולים להיות גם חוויה לא נעימה.

שורה תחתונה – מאד נהנינו (אני, האשה והילדים).

אבל בעיה אחת קטנה שחוזרת על עצמה בכל מקום שאני הולך לישון בו – אני קם בבוקר עם כאבים בצוואר.

מזרון הקפיצים של המלון (במקרה הזה) עושה לי ממש לא טוב לחוליות.

אז אמרנו "נפנק את עצמנו, ניקח עיסוי זוגי בספא של המלון"… אז אמרנו… אז מה… הספא סגור לרגל שיפוצים במשך כל שהותנו שם…

ואז הגענו לקניון ההחלקה על הקרח באילת.

אילת… החלקה על הקרח… כן! יש דבר כזה. הקניון חדש לגמרי וחלק מהחנויות עדיין בהקמה.

אפילו את החניון הם עוד לא סיימו לבנות לגמרי.

הסתובבנו לנו בין החנויות השונות (הרוב ביגוד ואקססוריז), ואז ראינו שם חנות 'חלליות'. ארבעה 'תאי שיגור' ליחיד (ממש יצאו מספרי מדע בדיוני), שמתברר שאלו הן 'קפסולות עיסוי' שמגיעות לארץ ע"י חברת 'Dream Spa' ומיוצרות ע"י 'Spa Capsule' העולמית.

אז מה זה עושה בעצם ?

נשכבים בתוך הקפסולה עם הבגדים עלינו (לא לשכוח להוריד נעליים), מניחים את הראש על כרית עם כיסוי חד פעמי, מרכיבים אוזניות ושומעים מוזיקה נעימה, מחזיקים ביד לחצן, מביטים במסך הטלוויזיה ונרגעים.

לכל הקלאוסטרופובים שבינינו – רק הגוף נמצא בפנים, הראש מחוץ למכונה.

—

עד עכשיו אנחנו עבדנו. עכשיו תור המכונה לעבוד.

28 סילונים של מים מעסים את הגוף מהקרסוליים ועד לצוואר. והתשובה לכל המתחכמים היא – לא, לא נרטבים.
בכל מעבר על הגוף הזרמים משנים את העוצמה ואת התדירות. אפשר להתמקד בנקודות ספציפיות או לבחור שלא לעסות נקודות אחרות. בהתחלה מאד דאגתי בנושא הצוואר שלי – הרי זה לא בן-אדם שאפשר להגיד לו "פה זה כואב" או "שם זה חזק מדי", ולהפתעתי המכונה עיסתה לי את הצוואר (יש לי 3 פרצי דיסק) בעדינות של מעסה שוודית.

מקום נוסף שחששתי ממנו הוא הכתף שלי (העצם האחורית בכתף שלי נשברה בעבר והמקום עדיין רגיש), וגם שם המכונה הפתיעה לטובה כשהיא עוברת בדיוק במידת "הכח" הנדרש כדי לא להכאיב אבל כן לעסות את השרירים. בהחלט חוויה חיובית ונעימה.

אחרי רבע שעה של שכיבה (55 ₪) קמתי כמו בן אדם חדש !
הכאבים בצוואר נעלמו, הנוקשות בשרירים מהמזרן המאוד לא נח של המלון נעלמה ונותר לי רק להצטער שלא עשיתי את זה קודם וחיכיתי ליום האחרון שלי בנופש.

—

עם כל הדברים הטובים, חייבים לומר גם משהו 'רע', נכון ?!

אז אני, בגובה של בערך מטר ושמונים, קיבלתי עיסוי מדויק מהקרסוליים ועד לצוואר, אני חושש שאדם שגבוה ממני בעשרה סנטימטרים, תהיה לו בעיה עם האורך…

—

אני לא אתחיל לכתוב כאן את כל היתרונות הרפואיים שמפורסמים באתר שלהם ובברושורים, פשוט כנסו וקראו בעצמכם: www.dreamspa.co.il