טורטייה מכוסמת ומה עושים איתה


אחרי שביקשו ממני כל כך יפה, ויותר מפעם אחת, הייתי חייב להעלות את המתכון של הטורטיות מכוסמת (באנגלית Buckwheat).

כמו שאמרה חברה שלי בפייס ואישה שאני מאד מעריך – "מגיל מסוים כוסמת זה טעים"… אז הגעתי לגיל הזה שלכוסמת אין כבר טעם וריח של אוכל לכלבים (יש לי כלבה – אני יודע מה הריח).

אז חזרה לעניינינו – טורטייה מכוסמת:
נתחיל בכוסמת – אנחנו נשתמש בכוסמת הירוקה – לא החומה הקלויה – וניקח לנו 500 גר' כוסמת ירוקה, נשרה אותה בקערה שעתיים – שלוש, נסנן ונשטוף היטב במים זורמים (לא חייב תמי4, אפשר גם מהברז).
את הכוסמת השטופה נכניס לקערה ונוסיף לה 3 ושלושת רבעי כוסות מים (עשיתי חישוב – 900 מ"ל מים).
עכשיו נוסיף את המלח. פה אנחנו נכנסים לדקדוקי טעם. אנחנו משתמשים במלח הימליה ורוד, שהטעם שלו עדין יותר ממלח ים או, רחמנא ליצלן, מלח גס.
מהמלח (הימליה ורוד – כן?) נוסיף בערך 2 כפיות.
בגדול – זהו. מה שנשאר עכשיו זה לטחון הכל עד דק – וכשאני אומר "עד דק" – אני מתכוון עד שנוצרת לנו בלילה אחידה ללא גושים.
בעזרת מצקת יוצקים בתנועה סיבובית את הבלילה למחבת חמה (בדיוק כמו שעושים קרפ) – מהמרכז כלפי חוץ – כדי לקבל קרפ (טורטייה) דק ואחיד, וכאשר רואים שהשוליים מתייבשות ומתחילות להתקפל, הופכים בעזרת מרית. יש לשים לב לא לנסות להפוך לפני כן כי אז הטורטייה תיקרע, וחבל.

זהו – זו כל התורה של הכנת טורטייה מכוסמת, לא מסובך מדי.

ואז מתעוררת השאלה – מה עושים עם הטורטייה ? אני אענה לכם (כמובן) – אנחנו אוהבים למרוח עליה טחינה (תוצרת בית), ואז ניתן לשים אנטי-פסטי שהזהיב והתרכך בתנור, או סלט ירקות ושווארמה מטופו (פוסט נפרד), כדורי פלאפל מחומוס מונבט שהבשילו בתנור, להכין ממנה פיצה עם גבינה טבעונית ובצל סגול עם ממרח עגבניות מיובשות home made… בקיצור – האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות – הכל כיד הדמיון הטובה.

אה… ובל נשכח את האחסנה והשימוש המאוחר – ניתן לעטוף את הטורטיות שנשארו בניילון נצמד ולהכניס למקרר, לפני ההגשה מומלץ לחמם מספר שניות (הטורטייה טעימה יותר כשהיא חמה).

לחם עג'ון


יום רביעי, בנוהל שנהיה כבר הרגל בשבועות האחרונים, אני מגיע עם נדב להורים שלי לארוחת ערב ולינה. למה ? לא ממש משנה… אבל אנחנו עושים לנו ערב כיף של "גברים" ומשאירים את הבנות לערב כיף משלהן…

לחם עג'ון עם סלט ירקות

לחם עג'ון עם סלט ירקות

להמשיך לקרוא

על טהרת הבשר


ארבעה בלוגרים ומומחה בשרים נפגשים בביתו של קולינר חובב בשרים… זו יכולה להיות אחלה התחלה של בדיחה… אלא שזו לא בדיחה – באמת נפגשנו יחד וטעמנו ממעדני האיש והבשר גיתי זמיר

גיתי פורס את האנטריקוט

גיתי פורס את האנטריקוט

אז עם מה נתחיל ? הכל היה כל כך טעים, שקצרה היריעה מלהכיל את מצמוצי השפתיים ומציצת האצבעות אחרי כל מנה ומנה.

להמשיך לקרוא

GREG–לא רק קפה


איזה כיף לי (אני חושב) – כחלק מקבוצת "LEADERS" קיבלתי שובר למנה מתוך התפריט הטבעוני של

קפה גרג.

שובר לתפריט טבעוני

 

מתוך אתר החברה :

קפה גרג נוסד בשנת 1994 בתור בר- קפה, ששם לעצמו מטרה אחת פשוטה – להפנים בתודעה של הקהל החיפאי מהו קפה איכותי. עם השנים, נוצר הרצון להפיץ את הבשורה בכל הארץ, וכך הפך בית הקפה הקטן לסיפור הצלחה ייחודי מאוד – רשת גרג מונה כיום כ-90 סניפים ברחבי הארץ ומציעה בכל סניף וסניף קפה מעולה הנטחן מהפולים האיכותיים ביותר בעולם, אווירה נעימה המשלבת תחושה ביתית עם שירות מקצועי, ותפריט עשיר מאוד שבמרכזו ארוחת בוקר מאוד מאוד מאוד טעימה. הרשת ממשיכה לגדול ולהתפתח כל הזמן –  סניפים רבים עתידים להיפתח בתקופה הקרובה במיקומים מרכזיים ברחבי הארץ.
מטרת הרשת היא להקנות ללקוח חווית בילוי ייחודית, שמציעה פיוז'ן מעניין בין קפה איכותי, עיצוב נעים ומזמין, תפריט עשיר ומגוון, ושיתופי פעולה מעניינים כגון החיבור של חלק מהסניפים עם רשת צומת ספרים.

יום שישי, חופש גדול (לילדים – לא להורים), אני עם נדב, שעת בוקר מאוחרת, הרעב מתחיל להציק ואני אומר לעצמי – למה שלא ננצל את השובר…

העמסתי את הילד על האוטו ושמתנו פעמינו לעבר קניון השרון, שם ידעתי שנמצא סניף של קפה גרג, בשובר רשום בפירוש – "השובר תקף בכל סניפי קפה גרג"… אז זהו – שלא בדיוק… הוא תקף בכל הסניפים שבהם מגישים את התפריט הטבעוני…

אז אחרי שנכנסנו לחניון, מצאנו מקום חניה, התיישבנו לנו (אחרי שמצאנו מקום – להזכירכם יום שישי 12 בצהריים בערך), התברר שבסניף הספציפי הזה לא מגישים תפריט לטבעונים חיוך עצוב

קמנו, כשנדב מתחיל לנדנד שהוא רעב, נכנסתי לאתר של קפה גרג, התקשרתי לסניף השני שנמצא בקניון עיר ימים בנתניה ואישרתי שאכן יש לנו סיבה להגיע לשם.

הגענו לסניף, הקניון מלא עד אפס מקום ואנחנו נרשמים בתור להמתין עד שיתפנה מקום ישיבה.

מאחר והיינו רק שניים (אני והקוטר), תוך פחות מ- 10 דקות התפנה לנו מקום (כשבדרך עוד זכינו לטעום אייס קפה שחולק לאלה שממתינים בתור) והתיישבנו לנו במקום הפנוי – על הכורסאות. נדב התלהב, לקח את הטלפון שלי (סמסונג גלקסי S4) והתחיל לצלם מסביב.. הייתי ממש צריך להתחנן ולאיים כדי שיחזיר לי אותו ואני אוכל גם לצלם קצת (התמונות שאתם רואים פה).

הגשתי למלצרית את הקופון, היא לא ממש ידעה מה זה, אז היא ניגשה לאחראי המשמרת שמיד חזר אלי עם התפריט הטבעוני ואמר לי לבחור את המנה שנראית לי ביותר.

אני חייב לציין, שלמרות הלחץ, העומס והדוחק, המלצריות שרתו את הלקוחות בחמימות ובמקצועיות. שאפו!

מאחר והייתי עם נדב (שבכה שהוא רוצה "מנת ילדים" – שניצל וצ'יפס), בחרתי מנה שנראה לי שגם הוא יאהב, במיוחד בחום שהיה בחוץ – "סלט קיץ" המורכב מ- חסות, מלפפון, גזר, כרוב סגול ועגבניות שרי עם פקאן מסוכר, פלחי פירות ותערובת נשנושים מתוקה. מתובל בוויניגרט נענע ומוגש בתוספת לחם וטחינה.

על פניו נשמע טוב.

תוך דקות ספורות הסלט כבר היה על השולחן יחד עם השתייה שהזמנו (צלחת ענקית).

נדב וקערת הסלט

נדב הסתכל על הקערה עם התקרובת המוזרה ולא ממש הבין איך להתחיל לאכול אותה…

אני, לעומת זאת, העמסתי מלוא הצלחת ואכלתי.

היה טעים ! (לי בכל אופן) האגוזים המסוכרים היו קצת יותר מדי והוסיפו "OVER" מתיקות לסלט, שנשברה עם הלחם הטרי והטחינה, שהוגשו בצד – אלה שבהתחלה לא הבנתי מה הם עושים שם.

טחינה

נדב "ברר" לעצמו את הפירות והירקות המועדפים עליו – הגזר, עגבניות השרי, התפוח והמלפפונים ואני, כמו שאמרתי קודם, פשוט אכלתי.

לבסוף לא נשאר הרבה בקערה (בעיקר בזכותי), כוסות המיץ התרוקנו להן ואנחנו נשענו לאחור והזמנו חשבון.

החשבון שהגיע היה על כל הסכום, אולם הבהרה קצרה למלצרית (אמרתי כבר שהן היו נחמדות ושרותיות?) וקיבלתי תוך שניות חשבון חדש ומתוקן.

השארתי להן טיפ יפה (מגיע להן) ויצאנו לנו להמשך "סידורים" בקניון הגדול והחדש.

סיור בעוספיה


סיור באזור העתיק, של כל מקום, יש בו משהו קסום – כאילו חוזרים עשרות (אם לא מאות) שנים אחורה בזמן. אילולא המכוניות והשילוט העכשוויים, היה אפשר לחשוב שאנחנו נמצאים 400 שנה לפני, בעת שהוקם אחד משני הכפרים הדרוזים הדרומיים ביותר בעולם, והשני בגודלו בארץ – עוספיה.

המקור של השם עוספיה מגיע משני מקומות – הראשון הוא מן המילה הערבית "עסף" שפירושו מזג אויר סוער וכנראה מתאר את מזג האוויר בחורף במקום.

הפירוש השני הוא שבמקום היה כפר מקראי – לא נערכו מעולם חפירות ארכיאולוגיות מקיפות במקום, אולם נמצאו שרידים של פסיפס ובית כנסת ועליו המילה "חסיפה", וכנראה הכפר הוקם על יסודות הישוב היהודי המקראי.

על מי היו הדרוזים, מאין באו ואיך הגיעו לכרמל, אניח לכם לקרוא באתר (או בכל מקום אחר שתבחרו).

אני רוצה לתאר את החוויה הנפלאה שהעביר לנו המדריך האיל עזאם בעברית רהוטה. אחרי שהחנינו את כלי הרכב במגרש החניה, הליכה קצרה הובילה אותנו לשער כניסה ישן מוביל לאזור הישן של הכפר.ע p>

הבתים הדרוזים הישנים, דגלי ישראל על הקירות ואף מגן דוד קבוע מעל הכניסה של אחד הבתים.

הובלנו קודם כל ל- "חילווה" (זה לא מהמילה "מתוק", אלא מהמילה "חלל") – בית התפילה הדרוזי.

צולם ע"י סתיו אדם

צולם ע"י סתיו אדם

כאן לא תמצאו פאר והדר – בית התפילה נראה כאחד הבתים, אפילו סוג של ארון קודש אין בו. המתפללים מגיעים, יושבים בישיבה מזרחית, כל אחד והספר שלו. מן הסתם לא יכולנו להיכנס – רק למתפללים מותר להיכנס פנימה.

המשכנו ברחוב הפסטורלי והגענו לנוף המשקיף על מפרץ חיפה ועל נחל יגור.

שמענו סקירה היסטורית קצרה על מעורבות הדרוזים בסכסוך היהודי – ערבי ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (יותר נכון – חוסר המעורבות שלהם – הם ניסו לשמור על ניטרליות).

בסופו של דבר נרקמה ברית בין היהודים לדרוזים ושמונה מהם אף התגייסו לשורות ה- 'הגנה' (שניים נפלו לקראת סוף הלחימה והם קבורים בבית העלמין הצבאי עם סמל ה- 'הגנה').

שמענו על השבת השחורה ועל הסיוע שהדרוזים נתנו לאבא חושי ולקבוצת יהודים שנמלטו מהבריטים.

משם הלכנו לבית משפחת סולימן – בית אירוח רחב ידיים עם נוף עוצר נשימה של מפרץ חיפה (כשר). המשכנו בשיחה על הדת הדרוזית ועל החיים בכפר המעורב (דרוזים, נוצרים, מוסלמים ויהודים) ואל שולחנות האוכל הגיעו בזה אחר זה מטעמים דרוזים אוטנטיים … טוב – עכשיו אני אתן לתמונות לעורר בכם את מיצי הקיבה…

 אוכל

וכמובן שאי אפשר בלי קינוח מסורתי…

משהו לנשנש

**

בזמן האוכל הנעים את זמננו נגן עוד מוכשר

צולם ע"י סתיו אדם

יש ללחוץ על התמונה למעבר לסרטון
צולם ע"י סתיו אדם

*

את הדרך חזרה החלטנו לשנות, ובמקום לנסוע בדרך "המסורתית" – נסענו דרך בית אורן.

ההר השחור, מתחיל להחזיר לעצמו חיים ולאט לאט רואים ניצנים של ירוק פה ושם.

דרך יפה, מפותלת ומסוכנת – בעיקר בלילה.

צולם ע"י סתיו אדם

צולם ע"י סתיו אדם

גילוי נאות : היית אורח של חברת 'עמים וטעמים', הנותנת חווייה קולינרית, אותנטית ותרבותית.

04-8390125

מדאמס – חומוסיה אחרת


מדאמס

כשאתם שומעים את המילה "חומוסיה" – מה הדבר הראשון שעובר לכם בראש ?

לי עוברים שני דברים – הדבר הראשון זה "חומוס צ'יפס סלט?" (במבטא) והדבר השני זה החומוס פול שגדלנו עליו בנתניה.

*

יצא לי להגיע עם זוגתי שתחיה לחומוסיה אחרת – "מדאמס" – הסניף החדש בשינקין בתל אביב (כשר).

מיד כשהתיישבנו ניגשה אלינו מלצרית חביבה, הגישה לנו תפריטים ומספר צלחות עם חמוצים ביתיים שנכבשים במקום ושאלה אם היא יכולה להמליץ על משהו.

קערה של פלאפל ירוק הגיעה במהירות יחד עם קערה קטנה של צ'יפס דק-דק עם טעם ומרקם מיוחדים.

קערית עם סלט חצילים בטחינה עם טעם אלוהי חוסלה (בלי פיתה – על המזלג) והוחלפה מספר פעמים.

חמוצים יחד

*

מאחר ואשתי לא אוהבת דברים מסוימים על החומוס שלה, היא הזמינה חומוס עם פטריות ואת עיני צד החמשוקה… חומוס עם שקשוקה (כבר הרבה זמן שלא אכלתי אחד כזה).

חומוס

(החומוס נעשה במקום על פי מתכון עכואי של אבו-סעיד)

המנות הגיעו תוך שניות ואנחנו התחלנו לאכול. לא דיברנו ביננו כמעט עד שהמנות חוסלו כליל.

וואו – זה היה פשוט טוב !

אבל עכשיו צריך לבדוק את הדבר השני שהמקום מתמחה בו – הפול.

קיבלתי צלחת מלאה בפול, עם נגיעות טחינה. הפול היה טחון והוא החליק לי בגרון.

ניגוב פול

* השם "מדאמס" מגיע מהמושג המצרי "פול מוכן WELL DONE"

לאורך כל הישיבה שלנו המלצרית תיזזה בין השולחנות כשהיא דואגת להביא את ההזמנות לכולם במהירות מדהימה ובין לבין גם ממלאת צלחות חמוצים ומפנה צלחות שהתרוקנו, והכל בחיוך ובאדיבות.

הפיתות היו חמות וטריות וטעמן היה כשל פיתות שנאפו ממש עכשיו.

בנוסף, ניתן לבקש פיתות מקמח מלא ואף פיתות ללא גלוטן (!)

ועכשיו, כשאנחנו יושבים ומביטים בתימהון על הכמות שאכלנו ועל המהירות שהמזון נגמר מהצלחות, הגיע זמן הקינוח…

קודם כל נמזג קפה שחור מפינג'ן נחושת לכוסות קטנות ואחריו הגיעו הבוואריה והמלבי, שהם הדברים היחידים שלא מוכנים במקום, אלא מגיעים מספק חיצוני.

קינוחים וקפה

גם הקינוחים לא אכזבו ולירון ואני חלקנו אותם בינינו, כשאנחנו מתענגים על "המתוק שאחרי".

*

סיור במקום עצמו (מאחורי הקלעים) מגלה מטבח שנראה כמו בית מרקחת מבחינת הנקיון שלו.

*

שיחה ערה ביני לבין אחד השותפים – טוני ניצן, מהבעלים של פאב הקופסא המיתולוגי גילתה נושא שיחה משותף – מכבי נתניה (כדור-רגל) ולבקשתו אני מוסיף שורה : "בעזרת השם שמכבי נתניה לא תרד ליגה".

שנקין:  רחוב יצחק נפחא 3, ליד גינת שנקין
שעות פתיחה: א'-ה'- 9:00-21:00, שישי- 9:00-16:00
טלפון: 03-5055344

*

שואלים אותי תמיד "מה לגבי המחירים…" אז אני חייב לציין שהמחירים סבירים בהחלט !

חומוס גרגירים – חומוס בתוספת גרגירים, טחינה וביצה חומה (26 שקלים),

מסבחה- גרגירי חומוס, טחינה, פטרוזיליה הנטחנת ידנית בעת ההזמנה (26 שקלים),

קומפלט הבית- חומוס, גרגירים, פול וביצה ( 26 שקלים),

חומוס שוקה – מנת חומוס שבמרכזה שקשוקה מביצה אחת בתוספת טחינה ופטרוזיליה (29 שקלים),

מעורב מדאמס- חומוס, 5 כדורי פלאפל, סלט וביצה חומה (29 שקלים)

ארוחת ילדים – חומוס ילדים , 3 כדורי פלאפל ,צ'יפס , סלט ירקות אישי , וכוס ענבים /לימונדה (19 שקלים).

טאפס מדאמס זוגי – חומוס לבחירה –צ'יפס , פלאפל סלט חצילים , צ'יפס , סלט ירקות פיתות חמוצים , לימונדה / ענבים (48 שקלים).

חצי מנה פלאפל בפיתה +כוס לימונדה/ ענבים (10 שקלים)

מנה פלאפל + כוס לימונדה/ ענבים (20 שקלים)

מתוקים-  מלבי או בוואריה (12 שקלים).

* עסקיות כל היום- חומוס לבחירה+ סלט אישי+ 3 כדורי פלאפל+ צ'יפס+ שתיה לבחירה (39 שקלים).

איטליה זה כאן


מודה ומתוודה – מעולם לא הייתי באיטליה… גם את כל נסיעותי לחו"ל אני חושב שניתן לספור על יד אחת.

לכן, כשהוזמנתי עם זוגתי שתחיה למסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן, עם השם המוזר – 'פפרדלה', לא ידעתי למה לצפות. במיוחד שאני ואישתי מגדירים את עצמינו כקרניבורים לא קטנים ואנחנו לא רודפים אחרי אוכל חלבי (במיוחד אם הוא כשר ואי אפשר להזמין איזו לזניה בשר…).

פפרדלה - אבן גבירול 22, תל אביב

בדרך למסעדה עוד התלוצצנו בינינו לבין עצמינו, שאם האוכל לא יהיה טוב – נקפוץ לקונדיטוריה שנמצאת ליד כדי לשבוע. למותר לציין שהתבדינו – ובגדול…

*

נכנסנו למסעדה, שנמצאת עדיין בהרצה, והרגשנו במקום אחר… על כל שולחן מונח עציץ עם עשבי תיבול, הקירות מחופים באבן חשופה ואפילו את המטבח יכולנו לראות דרך חלונות גדולים ושקופים – שם ניצבו בפנינו התנורים מהם יוצאות הפיצות והפוקאצ'ות.

*

המסעדה היא אחותה הקטנה של מסעדת פפרדלה ברחובות. המקום כשר חלבי ונמצא על אבן גבירול 22.

המנות כוללות מנות ראשונות, דגים, פוקאצ'ות, כריכים, פיצות (איך לא – איטליה), מנות עיקריות – פסטות במגוון של צבעים ומינים הבאות ברטבים שונים (שמנת, עגבניות, שמנת ועגבניות ושמן זית), קנלוני (מדהים), לזניה, מנות אחרונות שכוללות מכל טוב.

*

יש אפילו פסטה, פיצה ומנה אחרונה ללא גלוטן (?!) לכל הרגישים למיניהם (כמובן שבמסעדה כזאת זה עלול להכיל עקבות של גלוטן).

*

התפריטים הוגשו לנו ע"י מלצרית חביבה – שהיתה אדיבה, נעימה ומקצועית לאורך כל הערב.

למנה ראשונה הזמנו מיקס, שהגיע כמנה זוגית והכיל פוקאצ'ה, חציל עם טחינה, ברוסקטה, אנטי פסטי וסלט קפרזה.

וזאת רק המנה הראשונה

החציל הקלוי הגיע מקולף (חידוש בשבילי) והטחינה שעליו היתה בדיוק בטעם הנכון. לא השתמשנו בלימון שהגיע ליד ולא הוספנו מלח. פשוט לאכול מתוך צלחת ההגשה.

לחם השום, כאשר מרחנו עליו את סלט הקפרזה, נמסנו במקום – איזה טעם…

האנטי פסטי הגיע עם כדורי גבינה שהוסיפו למרקם ולטעם.

לירון ואני התמוגגנו – ואנחנו רק במנה הראשונה.
"מעבר לזה" אמרנו – "הם יכולים רק לרדת"….

*

יחד עם המנה הראשונה, לירון הזמינה כוסית יין – והלכנו כאן על ההמלצה של המלצרית יין גוורץ (גוורצטרמינר של ירדן) – יין פרותי, מתקתק שמתאים לארוחה חלבית.

לירון נהנית עם יין גוורץ

*

ואז הגיעו המנות העיקריות… (איפה התופים ?)

מנה של קנלוני ברוטב שמנת ממולא בפטריות ועוד דברים טובים, כמעט לא מרגישים את השמן (בניגוד למקומות אחרים שהיינו – ששם הקנלוני או הלזנייה ממש "צפו" להם בשמן). מרגישים שהטבח לא מתקמצן על השמנת. הכל מכל הלב והטעם – רק לאכול עוד.

קנלוני

המנה שלי היתה פסטה פפרדלה טריקולור (בצבעים שונים) ברמת אל-דנטה – כלומר לא רכה לגמרי. עשויה בדיוק כמו שפסטה צריכה להיות. גם הפסטה הגיעה ברוטב שמנת ופטריות, אבל הטעמים של הרטבים היו שונים לגמרי אחד מהשני ! (עדיין מרגישים שהבסיס זהה – אבל הרטבים הורכבו בדיוק עבור המנה הספציפית הזאת).

פפרדלה טריקולור

הצלחות היו גדולות ואנחנו, אחרי מנת פתיחה מפתיעה שחוסלה כליל, לא הצלחנו לסיים (עכשיו תור האמא הפולנייה…). נכון שלא נשאר הרבה אבל שקלנו לקחת TAKE AWAY רק בשביל שיהיה לנו משהו לטעום גם למחרת (כמובן שלא עשינו את זה).

יחד עם המנות העיקריות הגיע לו סלט ירקות, שעל פניו נראה כמו עוד סלט ירקות חתוך גס, אבל המראה מטעה… הרוטב שנמזג בנדיבות על הסלט היה רוטב ויניגרט הדרים עם מיץ לימון ומעט אשכולית. הסלט שודרג בשניה ממעמד של "סתם סלט" למעמד של "סלט על".

*

בעוד אנחנו נשענים לאחור וחושבים אם לפתוח עכשיו את הכפתור של המכנסיים או להמתין עד שנגיע לרכב, הגיע תפריט הקינוחים… (עוד אוכל ?!)

אני הזמנתי 'מיס פפרדלה' – תחתית עוגיית מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה עדין שבתוכו שכבה קריספית של שוקולד מריר שמתפצח כל פעם שהכפית חותכת אותו ולמעלה נטיפים של שוקולד לבן שהפכו את המנה (ויזואלית) למשהו שיש להציג בתערוכה.

מיס פפרדלה

לירון החליטה "להתפרע" והזמינה ופל בלגי, שהגיע כשהוא מחולק לארבעה רבעים ועל כל רבע משהו אחר – ריבת חלב עדינה, סירופ מייפל ושני סוגים של שוקולד.

במרכז ישבו להם, אחר כבוד, שני כדורי גלידה – כדור שוקולד וכדור וניל – שהנקודות הקטנות שעליו הראו שהוא הוכן ממקל וניל אמיתי.

וופל בלגי

*

את הדרך לאוטו כבר עשינו כמעט בזחילה… כשעברנו ליד המעדנייה, נזכרנו במה שחשבנו בהתחלה ולא הפסקנו לצחוק.

היה טעים והיה נעים, וכמו שלירון אמרה – "מסולם של אפס עד שווה, זה היה שווה פלוס."

*

מבחינת מחירים – מאד, אבל מאד לא יקר.

מנות פתיחה 20 – 30 ש"ח.

סלטים, כריכים, פוקאצ'ות 40 – 50 ש"ח.

מנות עיקריות : 40-60 ש"ח.

דוד איתי מביא לנו סטאי


איזה כיף – דוד איתי הגיע מחו"ל.

איתי הוא אחיה של אישתי וחי בשנים האחרונות בחו"ל. מאחר והילדים מתים עליו ואנחנו מאד מתגעגעים, תמיד כיף כשהוא בא.

דוד איתי גם מאד אוהב לבשל, ומדי פעם גם מעלה תמונות של יצירות האומנות שלו לפייסבוק.

לכן מאד שמחנו כששמענו שהוא מגיע אלינו ביום שבת – תמיד יש למה לצפות באיזור הקולינרי.

דוד איתי מאד אוהב עופות וגם הפעם הוא לא הכזיב – הוא לקח עוף שלם ללא עצמות ופירק אותו לחתיכות.

את הכנפיים הוא השאיר לפעם אחרת אבל את הרגליים הוא השרה במשהו מוזר שנקרא 'סטאי'…

סטאי (SATAY) זהו רוטב אסייתי שיש לו הרבה וריאציות.

אנחנו קיבלנו את הגרסה עם הסומסום :

2 שיני שום קצוצות

5 ס"מ ג'ינג'ר קצוץ

2 פלפל צ'ילי בלי הממברנות ובלי הגרעינים (אפשר להחליף בבצל שאלוט קצוץ דק מאד אם לא רוצים חריף)

100 מ"ל חלב קוקוס

2 כפות טחינה וכף סילאן ללא סוכר (אפשר להחליף בשתי כפות חמאת בוטנים)

טיגון מעט שמן במחבת, מכניסים את הג'ינג'ר השום והבצל (או הצ'ילי).

לאחר טיגון מוסיפים את שאר המרכיבים, מביאים לרתיחה

את החזה הוא השרה במרינדה עם הרבה פטרוזיליה :

סויה

לימון

פטרוזיליה (הרבה)

סילאן

לצערי, איתי לא צילם את תהליך ההכנה של הרטבים, אז נשאר לי רק להראות את המוצר המוגמר…

מיד כשהוא הגיע, עמדנו שנינו וקילפנו וחתכנו תפוחי אדמה לצ'יפס

ואין כמו צ'יפס בשיטה הישנה – טיגון בשמן עמוק… עזבו אתכם עכשיו מבריאות וצ'יפס חסר טעם בתנור. צ'יפס אמיתי, חתוך ביד בסיר גדול עם שמן מבעבע… הממ…

מהשאריות של העוף שגורדו מהעצמות הוכנו 'עוף-בורגרס'

ועכשיו תור המנגל !

4 להבות פעלו בשיא העוצמה כדי לחמם את הרשת שעליה הונחו לאחר כבוד נתחי העוף השונים.

התישבנו ליד השולחן ותוך זמן קצר חוסל האוכל.

אפילו נדב, שרגיל לאכול שיפודים כשעושים "על האש" קיבל את מבוקשו, כששיפדנו לו נתח חזה.

ולסיום – הילדים החליטו להיות יצירתיים ותקעו פלח לימון על כוס המיץ שלהם.

שורה תחתונה – 3 מבוגרים, 2 ילדים ועוף אחד בלי כנפיים = 3 מבוגרים ושני ילדים שבעים מאד.