עוגת טריקולד

GREG–לא רק קפה

איזה כיף לי (אני חושב) – כחלק מקבוצת "LEADERS" קיבלתי שובר למנה מתוך התפריט הטבעוני של

קפה גרג.

 

מתוך אתר החברה :

קפה גרג נוסד בשנת 1994 בתור בר- קפה, ששם לעצמו מטרה אחת פשוטה – להפנים בתודעה של הקהל החיפאי מהו קפה איכותי. עם השנים, נוצר הרצון להפיץ את הבשורה בכל הארץ, וכך הפך בית הקפה הקטן לסיפור הצלחה ייחודי מאוד – רשת גרג מונה כיום כ-90 סניפים ברחבי הארץ ומציעה בכל סניף וסניף קפה מעולה הנטחן מהפולים האיכותיים ביותר בעולם, אווירה נעימה המשלבת תחושה ביתית עם שירות מקצועי, ותפריט עשיר מאוד שבמרכזו ארוחת בוקר מאוד מאוד מאוד טעימה. הרשת ממשיכה לגדול ולהתפתח כל הזמן –  סניפים רבים עתידים להיפתח בתקופה הקרובה במיקומים מרכזיים ברחבי הארץ.
מטרת הרשת היא להקנות ללקוח חווית בילוי ייחודית, שמציעה פיוז'ן מעניין בין קפה איכותי, עיצוב נעים ומזמין, תפריט עשיר ומגוון, ושיתופי פעולה מעניינים כגון החיבור של חלק מהסניפים עם רשת צומת ספרים.

יום שישי, חופש גדול (לילדים – לא להורים), אני עם נדב, שעת בוקר מאוחרת, הרעב מתחיל להציק ואני אומר לעצמי – למה שלא ננצל את השובר…

העמסתי את הילד על האוטו ושמתנו פעמינו לעבר קניון השרון, שם ידעתי שנמצא סניף של קפה גרג, בשובר רשום בפירוש – "השובר תקף בכל סניפי קפה גרג"… אז זהו – שלא בדיוק… הוא תקף בכל הסניפים שבהם מגישים את התפריט הטבעוני…

אז אחרי שנכנסנו לחניון, מצאנו מקום חניה, התיישבנו לנו (אחרי שמצאנו מקום – להזכירכם יום שישי 12 בצהריים בערך), התברר שבסניף הספציפי הזה לא מגישים תפריט לטבעונים

קמנו, כשנדב מתחיל לנדנד שהוא רעב, נכנסתי לאתר של קפה גרג, התקשרתי לסניף השני שנמצא בקניון עיר ימים בנתניה ואישרתי שאכן יש לנו סיבה להגיע לשם.

הגענו לסניף, הקניון מלא עד אפס מקום ואנחנו נרשמים בתור להמתין עד שיתפנה מקום ישיבה.

מאחר והיינו רק שניים (אני והקוטר), תוך פחות מ- 10 דקות התפנה לנו מקום (כשבדרך עוד זכינו לטעום אייס קפה שחולק לאלה שממתינים בתור) והתיישבנו לנו במקום הפנוי – על הכורסאות. נדב התלהב, לקח את הטלפון שלי (סמסונג גלקסי S4) והתחיל לצלם מסביב.. הייתי ממש צריך להתחנן ולאיים כדי שיחזיר לי אותו ואני אוכל גם לצלם קצת (התמונות שאתם רואים פה).

הגשתי למלצרית את הקופון, היא לא ממש ידעה מה זה, אז היא ניגשה לאחראי המשמרת שמיד חזר אלי עם התפריט הטבעוני ואמר לי לבחור את המנה שנראית לי ביותר.

אני חייב לציין, שלמרות הלחץ, העומס והדוחק, המלצריות שרתו את הלקוחות בחמימות ובמקצועיות. שאפו!

מאחר והייתי עם נדב (שבכה שהוא רוצה "מנת ילדים" – שניצל וצ'יפס), בחרתי מנה שנראה לי שגם הוא יאהב, במיוחד בחום שהיה בחוץ – "סלט קיץ" המורכב מ- חסות, מלפפון, גזר, כרוב סגול ועגבניות שרי עם פקאן מסוכר, פלחי פירות ותערובת נשנושים מתוקה. מתובל בוויניגרט נענע ומוגש בתוספת לחם וטחינה.

על פניו נשמע טוב.

תוך דקות ספורות הסלט כבר היה על השולחן יחד עם השתייה שהזמנו (צלחת ענקית).

נדב הסתכל על הקערה עם התקרובת המוזרה ולא ממש הבין איך להתחיל לאכול אותה…

אני, לעומת זאת, העמסתי מלוא הצלחת ואכלתי.

היה טעים ! (לי בכל אופן) האגוזים המסוכרים היו קצת יותר מדי והוסיפו "OVER" מתיקות לסלט, שנשברה עם הלחם הטרי והטחינה, שהוגשו בצד – אלה שבהתחלה לא הבנתי מה הם עושים שם.

נדב "ברר" לעצמו את הפירות והירקות המועדפים עליו – הגזר, עגבניות השרי, התפוח והמלפפונים ואני, כמו שאמרתי קודם, פשוט אכלתי.

לבסוף לא נשאר הרבה בקערה (בעיקר בזכותי), כוסות המיץ התרוקנו להן ואנחנו נשענו לאחור והזמנו חשבון.

החשבון שהגיע היה על כל הסכום, אולם הבהרה קצרה למלצרית (אמרתי כבר שהן היו נחמדות ושרותיות?) וקיבלתי תוך שניות חשבון חדש ומתוקן.

השארתי להן טיפ יפה (מגיע להן) ויצאנו לנו להמשך "סידורים" בקניון הגדול והחדש.

איטליה זה כאן

מודה ומתוודה – מעולם לא הייתי באיטליה… גם את כל נסיעותי לחו"ל אני חושב שניתן לספור על יד אחת.

לכן, כשהוזמנתי עם זוגתי שתחיה למסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן, עם השם המוזר – 'פפרדלה', לא ידעתי למה לצפות. במיוחד שאני ואישתי מגדירים את עצמינו כקרניבורים לא קטנים ואנחנו לא רודפים אחרי אוכל חלבי (במיוחד אם הוא כשר ואי אפשר להזמין איזו לזניה בשר…).

בדרך למסעדה עוד התלוצצנו בינינו לבין עצמינו, שאם האוכל לא יהיה טוב – נקפוץ לקונדיטוריה שנמצאת ליד כדי לשבוע. למותר לציין שהתבדינו – ובגדול…

*

נכנסנו למסעדה, שנמצאת עדיין בהרצה, והרגשנו במקום אחר… על כל שולחן מונח עציץ עם עשבי תיבול, הקירות מחופים באבן חשופה ואפילו את המטבח יכולנו לראות דרך חלונות גדולים ושקופים – שם ניצבו בפנינו התנורים מהם יוצאות הפיצות והפוקאצ'ות.

*

המסעדה היא אחותה הקטנה של מסעדת פפרדלה ברחובות. המקום כשר חלבי ונמצא על אבן גבירול 22.

המנות כוללות מנות ראשונות, דגים, פוקאצ'ות, כריכים, פיצות (איך לא – איטליה), מנות עיקריות – פסטות במגוון של צבעים ומינים הבאות ברטבים שונים (שמנת, עגבניות, שמנת ועגבניות ושמן זית), קנלוני (מדהים), לזניה, מנות אחרונות שכוללות מכל טוב.

*

יש אפילו פסטה, פיצה ומנה אחרונה ללא גלוטן (?!) לכל הרגישים למיניהם (כמובן שבמסעדה כזאת זה עלול להכיל עקבות של גלוטן).

*

התפריטים הוגשו לנו ע"י מלצרית חביבה – שהיתה אדיבה, נעימה ומקצועית לאורך כל הערב.

למנה ראשונה הזמנו מיקס, שהגיע כמנה זוגית והכיל פוקאצ'ה, חציל עם טחינה, ברוסקטה, אנטי פסטי וסלט קפרזה.

החציל הקלוי הגיע מקולף (חידוש בשבילי) והטחינה שעליו היתה בדיוק בטעם הנכון. לא השתמשנו בלימון שהגיע ליד ולא הוספנו מלח. פשוט לאכול מתוך צלחת ההגשה.

לחם השום, כאשר מרחנו עליו את סלט הקפרזה, נמסנו במקום – איזה טעם…

האנטי פסטי הגיע עם כדורי גבינה שהוסיפו למרקם ולטעם.

לירון ואני התמוגגנו – ואנחנו רק במנה הראשונה.
"מעבר לזה" אמרנו – "הם יכולים רק לרדת"….

*

יחד עם המנה הראשונה, לירון הזמינה כוסית יין – והלכנו כאן על ההמלצה של המלצרית יין גוורץ (גוורצטרמינר של ירדן) – יין פרותי, מתקתק שמתאים לארוחה חלבית.

*

ואז הגיעו המנות העיקריות… (איפה התופים ?)

מנה של קנלוני ברוטב שמנת ממולא בפטריות ועוד דברים טובים, כמעט לא מרגישים את השמן (בניגוד למקומות אחרים שהיינו – ששם הקנלוני או הלזנייה ממש "צפו" להם בשמן). מרגישים שהטבח לא מתקמצן על השמנת. הכל מכל הלב והטעם – רק לאכול עוד.

המנה שלי היתה פסטה פפרדלה טריקולור (בצבעים שונים) ברמת אל-דנטה – כלומר לא רכה לגמרי. עשויה בדיוק כמו שפסטה צריכה להיות. גם הפסטה הגיעה ברוטב שמנת ופטריות, אבל הטעמים של הרטבים היו שונים לגמרי אחד מהשני ! (עדיין מרגישים שהבסיס זהה – אבל הרטבים הורכבו בדיוק עבור המנה הספציפית הזאת).

הצלחות היו גדולות ואנחנו, אחרי מנת פתיחה מפתיעה שחוסלה כליל, לא הצלחנו לסיים (עכשיו תור האמא הפולנייה…). נכון שלא נשאר הרבה אבל שקלנו לקחת TAKE AWAY רק בשביל שיהיה לנו משהו לטעום גם למחרת (כמובן שלא עשינו את זה).

יחד עם המנות העיקריות הגיע לו סלט ירקות, שעל פניו נראה כמו עוד סלט ירקות חתוך גס, אבל המראה מטעה… הרוטב שנמזג בנדיבות על הסלט היה רוטב ויניגרט הדרים עם מיץ לימון ומעט אשכולית. הסלט שודרג בשניה ממעמד של "סתם סלט" למעמד של "סלט על".

*

בעוד אנחנו נשענים לאחור וחושבים אם לפתוח עכשיו את הכפתור של המכנסיים או להמתין עד שנגיע לרכב, הגיע תפריט הקינוחים… (עוד אוכל ?!)

אני הזמנתי 'מיס פפרדלה' – תחתית עוגיית מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה עדין שבתוכו שכבה קריספית של שוקולד מריר שמתפצח כל פעם שהכפית חותכת אותו ולמעלה נטיפים של שוקולד לבן שהפכו את המנה (ויזואלית) למשהו שיש להציג בתערוכה.

לירון החליטה "להתפרע" והזמינה ופל בלגי, שהגיע כשהוא מחולק לארבעה רבעים ועל כל רבע משהו אחר – ריבת חלב עדינה, סירופ מייפל ושני סוגים של שוקולד.

במרכז ישבו להם, אחר כבוד, שני כדורי גלידה – כדור שוקולד וכדור וניל – שהנקודות הקטנות שעליו הראו שהוא הוכן ממקל וניל אמיתי.

*

את הדרך לאוטו כבר עשינו כמעט בזחילה… כשעברנו ליד המעדנייה, נזכרנו במה שחשבנו בהתחלה ולא הפסקנו לצחוק.

היה טעים והיה נעים, וכמו שלירון אמרה – "מסולם של אפס עד שווה, זה היה שווה פלוס."

*

מבחינת מחירים – מאד, אבל מאד לא יקר.

מנות פתיחה 20 – 30 ש"ח.

סלטים, כריכים, פוקאצ'ות 40 – 50 ש"ח.

מנות עיקריות : 40-60 ש"ח.

החתונה היוונית שלי

טוב, לא ממש יוונית – אבל בהחלט מזרח תיכונית.

יש לי חבר שגר בכפר לא רחוק ממקום מגוריי.

הוא גם המוסכניק שלי (ושל עוד לא מעט אנשים).

יש לו אישה, 3 בנות ובן.

והוא ערבי מוסלמי.

אני מכיר אותו כבר 10 שנים בערך, אותו ואת אחיו. הוא אפילו הוזמן לחתונה שלי.

אז כשאחיו התחתן, הוא הגיע אלי הביתה בסביבות 10 בלילה כדי להביא לי את ההזמנה באופן אישי.

אז אני יכול שלא לבוא ?

מזל שגם את אחי הקטן הוא מכיר, אז איחדנו כוחות ובאנו יחדיו – אני, אחי הקטן ואישתו (שרצתה לראות מה זה חתונה ערבית).

האמת היא שלא ידענו למה לצפות – יהיו יריות ? איזה אוכל יהיה ? הפרדה נשים / גברים ?

אז באנו. אנחנו ועוד מספר לא מועט של חברים (יהודים), שאת רובם אני מכיר.

האמת היא – שחלקם הגדול משרת בכוחות הביטחון בתפקידים אלה ואחרים.

"גני המשולש" – זה השם של גן האירועים שבו התחתן האח של החבר שלי.

מקום חצי מקורה, עם במה גדולה שעליה ניגנה להקה עם זמר (השירים בערבית כמובן).

מי שתכנן את הסאונד עשה עבודה לא ממש טובה כי הרמקולים היו אך ורק ליד הבמה – אז מי שישב קרוב התחרש, ומי שישב בקצה השני – נו טוב, שמע לא רע.

אני מעריך שהיו כ- 300 אורחים במסיבה. טוב, החבר שלי הוא דמות ידועה באזור ודוד שלו גם רץ לראשות המועצה המקומית פעם.

אז אנחנו (היהודים) מילאנו 4 שולחנות עגולים גדולים שעליהם מפוזרות צלוחיות עם מיני סלטים.

"כמו במסעדת 'אחמד את סלים' " צחקנו בינינו לבין עצמינו.

אז ניגבנו חומוס בפיתות ואכלנו מלפפונים בטחינה וקצת טבולה ובאמצע סלט ירוק עשיר.

כל אותו הזמן הזמר שר ומלהיב את הקהל המקומי שעמד על הבמה ורקד (וכל זה בלי אלכוהול).

מנה עיקרית יכולנו לבחור בין לשון לעוף ממולא, כשעל השולחן קערת אורז גדולה עם אגוזי קשיו ולידה רוטב עדשים אדומים.

והקהל עדיין רוקד וקופץ על הבמה.

אחרי שעתיים של פיזוזים, פנו האנשים לאכול והלהקה פינתה את מקומה לדי-ג'יי מקומי.

לפתע עלתה לבמה חבורת צעירים, לבושים בבגדים אותנטיים (נראה לי), והחלו לרקוד סוג של ריקוד ערבי, כאשר הרקדן הראשי מנופף במקל לכל הכיוונים (אחר כך אמרו לי שבמקור זאת היתה אמורה להיות חרב). החתן עמד על הבמה ופיזז וקפץ יחד איתם.

היה מאד מעניין.

היתרון במקומות ללא תעודת כשרות הוא, שאחרי המנה הבשרית, אתה מקבל קינוח חלבי ולא פרווה. אז היתה גלידה וקנאפה (חלביים) וקפה שחור מהביל בכוסות קטנות.

החבר שלנו, החליט שגם אנחנו צריכים להראות מה אנחנו יודעים – והעלה את רובנו לבמה ושם התחלנו לרקוד לצלילי מוזיקה מזרחית מוכרת יותר (גם בעברית).

Define irony – חתונה של מוסלמים שרוקדים לצלילי השיר 'אבינו שבשמיים'…

היה מאד נחמד, משהו קצת שונה, מאד שמח, קופצני, נטול אלכוהול וגם לא רחוק מהבית.

עוד פיסת תרבות שנמצאת מתחת לאף.